בפני בקשת המבקשת, היא התובעת, לחייב את המשיבים, הם הנתבעים 5-6, לכבד את פסק הדין שניתן בהסכמה ביום 14.7.14.

רקע

1. תביעה זו הוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיבים ו- 4 נתבעים נוספים לפירוק שיתוף במקרקעין.

בדיון שהתקיים בפני ביום 14.7.14 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הן המשיבים והן הנתבעים האחרים יקבלו דירות בבניין שייבנה על ידי המבקשת במקרקעין בהתאם לתוכניות בניה שיוצאו על ידה. כן הוסכם כי חוזה בין הצדדים יוגש לבית המשפט.

בהתאם להסכמות כאמור ניתן פסק דין.

2. ביום 19.8.14 הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט להורות כי פסק הדין שניתן בהסכמה לא יכלול אותם בטענה כי הם רומו וקופחו.

ביום 20.8.14 דחיתי את בקשת המשיבים, זאת לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במעמד הדיון אשר קיבלו תוקף של פסק דין.

טענות הצדדים

3. בבקשתה היום טוענת המבקשת כי בניגוד לפסק הדין מיום 14.7.14 המשיבים מסרבים לחתום על חוזה המכר בעוד שעם יתר הנתבעים נחתם חוזה מכר תואם זה מכבר.

המבקשת מוסיפה כי המשיבים הודיעו לה כי הם אינם מיוצגים על ידי ב"כ יתר הנתבעים וביקשו להעביר טיוטת החוזה לעורך דין מטעמם – עו"ד ללוש. המבקשת עשתה כן אולם המשיבים עדיין נמנעים מלחתום על חוזה המכר.

ביום 28.10.14 הודיע עו"ד ללוש למבקשת כי הוא אינו מייצג את המשיבים נוכח רצונם לסטות מפסק הדין ו"לשפר" את דרישותיהם.

4. בתשובתה לתגובת המשיבים הוסיפה המבקשת כי המשיבים מעלים דרישות מהותיות חדשות מעבר למה שנקבע בפסק הדין וכי אין כל מקום למקצה שיפורים.

כן הוסיפה המבקשת כי תגובת המשיבים לוקה בחוסר תום לב וכי בסמכות בית המשפט לחייב את המשיבים בביצוע פסק הדין שניתן בהסכמה גם מכוח פקודת בזיון בית משפט.

5. בתגובתם טוענים המשיבים כי לבקשה לא צורף תצהיר ומטעם זה בלבד יש לדחותה.

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי יש לדחות הבקשה הן מחוסר סמכות עניינית, הן לאור העובדה כי אין למבקשת זכות לקבלת סעד שתכליתו חיוב המשיבים לחתום על הסכם מקפח והן לאור העובדה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב.

המשיבים טוענים כי בדיון שהתקיים הגיעו ללא ייצוג עו"ד ולאחר הדיון פנו לבא כוחם בטענה כי רימו וקיפחו אותם, זאת לאחר שהובטח להם דירה נטו אחת שמיקומה בחזית הבניין לכיוון הים, דירת 5 חדשים בקומה גבוהה שערכה לא יפחת ממיליון ושבע מאות אלף ₪ צמוד למדד תשואות הבניה ואילו בפועל נרשם בפרוטוקול שהדירה תהיה ברוטו וכן ערכה לא הוצמד למדד כלשהו.

המשיבים טוענים כי במו"מ טרם הדיון אלה היו ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ועל כן לא מצאו להגיע לדיון עם עורך דין.

דיון

6. בבקשתם מבקשים המבקשים מבית המשפט לסייע להם לגרום למשיבים לכבד את פסק הדין שניתן ביום 14.7.14. משמע, מבקשים המבקשים מבית המשפט לאכוף את פסק דינו, ואולם, הם אינם מצביעים על מקור סמכות בית המשפט לפעולה זו, בעיקר כאשר הטענות מועלות המסגרת בקשה שמוגשת לבית המשפט בתיק שכבר ניתן בו פסק דין ולא במסגרת תביעה שעילתה הפרת הסדר פשרה ותביעה לפיצויים.

7. "קיימות מספר דרכים לאכוף פסקי דין וצווים של בית המשפט ואת אלו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: דרכי אכיפה ישירות, כאשר השכיחה מביניהן היא ביצוע פסק דין לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, וזאת באמצעות המוציא לפועל; דרכי אכיפה עקיפות, על דרך של נקיטת פעולות המיועדות לאלץ את החייב בדין לכבד את פסק הדין. דרך האכיפה העקיפה המרכזית הרלוונטית למקרה שבפנינו הינה הגשת תביעה שעילתה הפרת הסכם פשרה ותביעה לפיצויים. הדרך השניה העקיפה היא הטלת סנקציה דיונית לפי התקנות כאשר בעל דין מפר הוראה דיונית במהלך המשפט. הדרך השלישית היא הגשת בקשה על פי סעיף 6 לפקודת הביזיון לכוף את הצד השני להסכם לציית לפסק דין שנתן תוקף להסדר הפשרה שהושג בין הצדדים. לצד אלה קיימת דרך נוספת, רביעית, והיא העמדתו לדין של המפר על פי סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977...." (רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט(4) 49).

8. צודקים המשיבים בטענתם כי הסמכות לאכיפת פסקי דין היא של ההוצאה לפועל ועל המבקשת היה להגיש את בקשה לאכיפה שם.

9. אין בטענות המבקשת כל הסבר מדוע הוגשה בקשה זו תחת הגשת פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל. רק בתשובתה לתגובת המשיבים מוסיפה היא את הדרישה לאכיפת פסק הדין בהתאם לפקודת בזיון בית משפט.

10. אין בידי לקבל טענה זו לאכיפה בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט. כפי שנקבע בפסיקה לא אחת "אין להיזקק להליכי פקודת בזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע צו" (ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז 2541).

11. "הליכי ההוצאה לפועל מהווים דרך פחות חמורה, לעומת פקודת בזיון בית המשפט, לא רק משום שהפקודה מבוססת על סנקציות שהן כשלעצמן חמורות, היינו: הטלת קנסות ומאסר, אלא גם משום שעצם מאמץ הפקודה לכפות על החייב בדין בעל כורחו לבצע את הוראת בית המשפט הוא חמור יותר מאשר ביצוע ההוראה על ידי גורם שלישי שהוא דרך הביצוע השכיחה לפי הליכי ההוצאה לפועל. מובן שעיקרון זה איננו מחייב דחיית השימוש בבזיון בית משפט בכל מקרה שניתן באופן תיאורטי להיעזר בהליכי ההוצאה לפועל. תוצאה זו מחויבת רק כאשר השימוש בהליכי ההוצאה לפועל הוא אפשרות מעשית וממשית.

לכן כאשר הזוכה בדין מנסה ללא הצלחה להיעזר בהליכי ההוצאה לפועל, ייתכן שלא יהיה מנוס מניצול פקודת בזיון בית המשפט" (ס' גולדשטיין "יחסי גומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בית המשפט – עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים טז (תשמ"ז) 176).

11. בענייננו, המבקשת לא הצביעה על פעולות שננקטו על ידה במסגרת ההוצאה לפועל, ומשכך אין כל מקום להגשת בקשה זו.

12. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.