1. ביום 28.09.08 נחתם מסמך כוונות ע"י עו"ד א. שוטלנד המופנה למר אלי לוי לפיו בכוונת מרשיו של עו"ד שוטלנד מרק ומייקל סמוליאן למכור למר אלי לוי

(להלן :"לוי") בתיהם הידועים כחלקות 154, 155, 156ו- 157 בגוש 8125 (להלן:"הנכס") בתמורה לסך של 6,200,000 ₪. (להלן :"מסמך הכוונות") המשיב צורף כנספח ב' לכתב התביעה). בהתאם למסמך הכוונות שולם על ידי מר אלי לוי סך של 100,000 ₪. (ההמחאה וכן הקבלה על התשלום צורפו כנספח ג' ו ד' לכתב התביעה).

התובע , בנימין לוי הינו מי שקיבל כתב המחאת זכות ממר אלי לוי באשר למסמך הכוונות. (כתב המחאת הזכות צורף כנספח א' לכתב התביעה).

בפועל לא נחתם כל הסכם מכר בין מר לוי או התובע לה"ה סמוליאן עד ליום 1.11.08.

כן הובא לידיעת התובע שהנכס נמכר לצדדים שלישיים. משכך פנה התובע וביקש השבת הסך ששולם בהתאם למסמך הכוונות. משסירבו הנתבעים הוגשה תביעה זו הן כנגד עו"ד שוטלנד אשר קיבל הכסף בנאמנות והן כנגד מרק סמוליאן להשבת סך זה ותשלום סך נוסף של 20,000 ₪ כנזק שנגרם לתובע.

2. הנתבעים בכתב הגנתם טענו שבשנת 2008 נקלע הנתבע מס' 1 , מארק סמוליאן לקשיים כלכלים ועל כן ביקש למכור המקרקעין אשר בבעלותו. אף אחיו ביקש לבדוק אפשרות למכירת המקרקעין אשר בבעלותו הוא. משכך נערכה פגישה ביום 28.9.08 במשרד עו"ד שוטלנד בה השתתף גם מר אלי לוי אשר ביקש לרכוש המקרקעין. בפגישה נחתם על ידי עו"ד שוטלנד וע"י מר לוי מסמך הכוונות הנ"ל. במסגרת מסמך זה לא הוקנתה למר אלי לוי זכות כלשהי לבטל התחייבותו לרכישת המגרשים כאשר התחייבותו היתה בלתי מותנית ובלתי חוזרת.

מייקל סמוליאן ניצל בהמשך זכותו בהתאם למסמך זה לבטל הסכמתו אם יוברר שהוא עלול להיות מחויב בתשלומי חובה שונים שיותירו בידיו סך הנמוך מ- 2,000,000 ₪ מבלי שהדבר יקנה למר אלי לוי הזכות לחזור בו. משכך נותרה על הפרק רכישת חלקות 154, 155 תמורת הסך של 3,100,000 ₪. חלקותיו של הנתבע מס' 1 בלבד.

מר לוי הפקיד הסך של 100,000 ₪. הנתבע מס' 2, עו"ד שוטלנד ניסח ההסכם והיה בקשר עם עו"ד לסרי מטעם מר לוי. לאחר שהוחלפו טיוטות התקיימה פגישה ביום 7.12.08 שם הודיע מר לוי שלאור המצב הכלכלי החדש (המיתון העולמי) מחירה המוסכם של העסקה אינו כדאי לו ועל כן ביקש הפחתת מחיר. הנתבע הסכים להפחתה של 100,000 ₪. פגישות שנקבעו בוטלו על ידי מר לוי.

באפריל שנת 2009 הוטל עיקול זמני על חלקות אלה במסגרת הליך שיזמה אחותו של הנתבע כנגדו בשל חובו אליה.

עו"ד לסרי אף טען שאין היתר לבנות שתי יחידות דיור בחלקה 154.

ביום 30.4.09 התקיימה ישיבה בועדה מרחבית שם הובהר שניתן לקבל היתר לבנית שתי יחידות דיור בחלקה 154. בעקבות זאת שלח עו"ד שוטלנד מכתב לעו"ד לסרי ועדכנו על תוצאות הישיבה.

ביום 3.5.09 הודיע מר לוי שהוא מבקש לרכוש החלקות בסך של 2,500,000 ₪ במקום בסך של 3,100,000 ₪ שהוסכם. הנתבעים מסרו לו שאינם מוכנים להפחתה כלשהיא.

ביום 8.6.09 נקבעה פגישה לצורך חתימה על הסכם המכר, אולם מר לוי לא התייצב.

ביום 15.11.09 בפגישה שנערכה בין הצדדים הוסכם שתינתן הנחה של 50,000 ₪ וכי סך התמורה יעמוד בגובה 3,050,000 ₪. למרות זאת לא נחתם ההסכם.

ביום 14.2.10 התקבלה דרישת התובע להחזרת הסך.

בסופו של יום נמכרו החלקות לקונה אחר בסך הנמוך ב – 52,000 ₪ . (הסכם המכר צורף כנספח יט לכתב ההגנה).

התובע לטענת הנתבעים הוא שהפר התחייבותו לרכוש החלקות ומנע למעשה חתימת ההסכם. כן הציג מצג שווא לפיו יש לו היכולת הכלכלית לקיום התחייבויותיו.

עוד טענו שנגרם להם נזק כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי מר לוי אשר ניתן לקיזוז וכולל:

1. הפסד בגין הפרשי תמורה – סך 52,000 ₪.
2. הפסד בגין תשלומי ריבית – 18,603 ₪.
3. תשלומי שכ"ט לעו"ד ולשמאי – 45,000 ₪.

3. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית. כן ביקש לזמן לעדות את מר אלי לוי, עימו אין לו כל קשר ואף את עו"ד לסרי, שניהל המו"מ.

4. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של שני הנתבעים.

5. דיון משפטי:

בסיכומיהם טוענים הנתבעים ראשית לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניניית. לטענתם התביעה כנגד נתבע מס' 2 הוגשה לאור השבת כספים שהופקדו אצלו בנאמנות ומשכך עילת התביעה כנגדו יסודה בהוראות חוק הנאמנות אשר הסמכות היחודית לה נתונה לבית המשפט המחוזי.

כבר בתחילת הליך זה הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות ענינית. בהחלטתי מיום 26.4.11 קבעתי שמאחר ועילות התביעה כנגד נתבע מס' 2 אינן רק בשל נאמנותו אזי אין כל מקום לדחיית התביעה על הסף. לא הוגש כל ערעור על החלטה זו ומשכך עומדת היא בעינה.

לא זו אף זו, עיון בכתב התביעה מעלה שעילות התביעה כנגד נתבע מס' 2 הינן הן מכוח דיני השליחות שכן נתבע מס' 2 קיבל הסכום לידיו כשלוחו של נתבע מס' 1, הן מכוח דיני עשית עושר ולא במשפט וכן השבה כאמור בהסכם. באשר לנאמנות נטען בכתב התביעה שקיימת לנתבע מס' 2 חובת נאמנות כעורך דין.

כפי שפירט התובע בסיכומיו אין כל טענה הנוגעת לחוק הנאמנות בעניינו של נתבע מס' 2 שכן גרסת התובע הינה שהנאמנות פקעה ולכן יש להשיב את הסכום המופקד בידי נתבע מס' 2. יתרה מכך, חובת הנאמנות המוזכרת בכתב התביעה הינה חובת נאמנות המוטלת עליו כעורך דין מכח חוק ספציפי (חוק לשכת עורכי הדין) על כן לא חל סעיף 37 לחוק הנאמנות התשל"ט 1979 אשר לפיו קיימת סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט המחוזי.

זאת ועוד, כמפורט בכתב התביעה קיימת לנתבע מס' 2 חובת השבה הן בהתאם להסכם והן לאור חוק עשיית עושר ולא במשפט. אין ספק שהסעד העיקרי המבוקש הינו השבה מכח ההסכם, משכך סבורני שקיימת סמכות עניניית לבית משפט זה לדון בתביעה.

6. האם יש מקום לקבל התביעה ולהורות על השבת הסך ששולם במסגרת מסמך

הכוונות?

7. מעדות התובע ואף המסמכים עולה שהתובע הוא ששילם את הסך של 100,000 ₪ . התובע גם הסביר שמאחר והכסף שולם על ידו, לא היה כל אינטרס למר אלי לוי להגיש התביעה ועל כן נעשה מסמך המחאת הזכות אליו (ראה עמ' 9 שורות 8-9 לפרוטוקול). עוד עלה מעדותו שסוכם עם מר אלי לוי ועו"ד לסרי שהנכס ייקנה בשותפות (ראה עמ' 4 שורות 18-20 לפרוטוקול).

כן התרשמתי מעדותו שהיה מעורב בהליכי המו"מ גם אם לא נכח בכל הפגישות כאשר נכח בפגישה במסגרתה נחתם מסמך הכוונות.

8. מאחר ויש חשיבות למסמך הכוונות אביאו כלשונו:

"אני מאשר לך כי בכוונת מרשי מרק ומייקל סמוליאן למכור לך בתיהם הידועים כחלקות 154,155, 156, ו 157 בגוש 8125.

בתמורה למכירת בתיהם יהיו זכאים מרשי לקבל ממך סך של 6,200,000 ₪ בחלקים שווים ביניהם.

המסים וההיטלים כולם ישולמו על ידי האחים סמוליאן וזאת בגין אפשרות בניה ל- 2 יחידות על כל חלקה.

למייקל סמוליאן הזכות לבטל הסכמתו אם יתברר כי הינו עלול להיות מחויב בתשלום ההיטלים והמסים בגין מכירת ביתו אשר יותירו לו סך הנמוך מ- 2,000,000 ₪.

למוכרים, האחים סמוליאן מוקנית הזכות לבטל התחייבויותיהם באם דרישת מינהל מקרקעי ישראל תהיה בשיעור 91% מערך הקרקע לגבי חלקות 155 ו – 156.

נא העבר לחשבון הבנק שלי לידי הנאמנות סך של 100,000 ₪ לחשבון בנק מס'

44741 סניף לב דיזינגוף מס' סניף 147 בנק דיסקונט בע"מ.

סכום זה יושב לך באם לא יכרת חוזה אשר יחתם לא יאוחר מתאריך 1.11.08 (משך הזמן הינו לאור החגים הבאים עליו לטובה)."

אני מסכים

אלי לוי .

9. אין כל מחלוקת שביום 1.11.08 לא נחתם על הסכם מכר בין הצדדים. לשון מסמך זה הינה ברורה ולפיה אם לא נחתם הסכם עד מועד זה יש להשיב הכסף המצוי בנאמנות לידי מר אלי לוי, והתובע מכח המחאת הזכות.

10. טוענים הנתבעים שבמועד זה, או בסמוך לכך כבר היתה טיוטת הסכם מכר מוכנה לחתימה, כאשר הסיבה שלא נחתמה הינה מאחר והתובע ומר לוי ביטלו פגישות ולמעשה ביקשו לרכוש החלקות בסכומים נמוכים יותר מאלה שהוסכמו ועל כן גרמו למעשה לכך שלא ייחתם הסכם משכך אין כל מקום להשבת הסך . כן טוענים לנזק שנגרם לנתבע מס' 1 כתוצאה מכך שההסכם לא נחתם במועדו על ידי מר לוי.

11. מהעדויות שהוצגו בפני לא השתכנעתי בתחילת נובמבר 2008 ניתן היה לחתום על הסכם מכר וזאת כפי שאפרט להלן:

עו"ד שוטלנד מפרט בתצהירו שלאור בעית מיסוי העסקה היה צורך בארכה לצורך חתימת הסכם המכר המפורט מעבר לתאריך שנקבע בכתב ההתחייבות.

עו"ד לסרי נתן הסכמתו למתן אורכה בציינו שניתן להאריך את המועד שנקבע כתב ההתחייבות ככל שיידרש. ככלל טענו נתבע 2 וכן הנתבע מס' 1 שבתחילת חודש נובמבר הועברה על ידי נתבע 2 הטיוטא לחתימה כאשר כל שנותר הינו לחתום על ההסכם.

עו"ד לסרי העיד בעניין זה שבתחילת נובמבר 2008 היו מספר בעיות שטרם באו על פתרונן. כך היתה קיימת בעיית מיסוי. כך נושא הארכת החכירה טרם הוסדר, כך לא היה ברור האם ניתן לבנות אכן ארבע יחידות על המגרשים כפי שביקשו לעשות. (ראה עמ' 13 שורות 9 -15).

ככלל עלה מעדותו שלאחר חודש נובמבר 2008 התנהל למעשה מו"מ חדש בין הצדדים, מאחר והסכם לא נחתם והצדדים לא היו קרובים כלל לחתימת הסכם במועד זה. כך העיד שלאחר שקיבל טיוטא ראשונה מעו"ד שוטלנד העביר הוא טיוטא אחרת. (ראה ת1 - הטיוטות שהועברו) וכי הפגישה ביום 10.11 לא נועדה כלל לחתימה על הסכם (ראה עמ' 17 שורות 25-26).

עדותו היתה ברורה ומקובלת עלי.

12. אף התובע ומר אלי לוי העידו באופן זהה לפיו בתחילת נובמבר עדיין לא הוסדרו כל המחלוקות שכן היתה בעיה עם מספר היחידות שניתן יהיה לבנות על החלקה. (ראה עדות מר לוי עמד 22 שורות 26-28 לפרוטוקול).

13. חיזוק למסקנתי זו מוצאת אני בכך שעלה מעדות עו"ד לסרי שהיו לעו"ד שוטלנד אף הצעות נוספות לרכישת המגרש שקיבל מקבלן מנתניה (ראה עמ' 13 שורות 31-32). גם מר לוי העיד שעו"ד שוטלנד מסר לו שיש לו מספר הצעות מקבלנים ואף הראה לו מסמך בענין (ראה עמ' 23 שורות 17-23 לפרווטקול).

מכך למדה אני שלא נוהל מו"מ רק עם התובע ומר לוי אלא עם אחרים, דהיינו, אף הנתבעים לא ראו עצמם כבולים במסמך הכוונת שנחתם והמשיכו במו"מ עם אחרים, ומשכך מדוע לכבול התובע?

14. ענין נוסף הוא שעלה מעדויות כולם שבמהלך המו"מ שנוהל בין הצדדים הסכים הנתבע להפחתת הסכומים שנקבעו במסמך הכוונת. אם אכן מסמך הכוונות הוא המחייב מדוע לא מודיעים הנתבעים לתובע שאין כל אפשרות לשינוי המחיר וכי יש לחתום על ההסכם בדיוק כפי שנקבע ?

עוד עלה מעדויות עו"ד שוטלנד והנתבע מס' 1 שבשלב מסוים עלה רעיון לפיו החלקות יימכרו בשני שלבים, בשלב הראשון חלקה אחת, ובכסף שיתקבל ממכירת הבתים בחלקה זו תרכש החלקה השניה. (ראה עמ' 33 שורות 1-3 לפרוטוקול). דהיינו מתווה שונה לגמרי מזה שהוסכם.

אף מעדות נתבע מס' 1 התרשמתי למעשה שבין הצדדים הוסכם על מתווה חדש ללא כל קשר למסמך הכוונות, כן היה ברור שמתחילים לנהל מו"מ חדש.

15. עובדה היא שהתובע לא דרש החזרת הכסף בחודש נובמבר 2008. התובע העיד שמאחר והאמור במסמך הכוונות לא יצא אל הפועל, החלו הצדדים לנהל מו"מ למכירת הנכס בסכומים נמוכים יותר. מאחר והכסף היה בנאמנות אצל עו"ד לא היה כל חשש מצידו להשיבו, שכן אם אכן היה נחתם הסכם, היה הכסף משמש כחלק מהתשלום:

"ש. אתה טוען שמסמך הכוונות פקע ב 1.11 במועד הזה היה צריך להחזיר את הכסף.

ת. נכון.

ש. העמדה שלך בעצם שמכיוון שכל זה פקע ועבר מן העולם בעצם כל מה שקורה אחרי 1.11 זה מו"מ מאפס?

ת. כן.

ש. אם כך, מדוע עו"ד לסרי לא דורש בצורה חד משמעית את הכסף כל הזמן הזה- מדובר על תקופה ארוכה.

ת. שנה.הכסף היה אצל עו"ד, ניהלנו איתו מו"מ, לא דאגתי לכסף". (ראה עמ' 7 שורות 13-20 לפרוטוקול).

הסבר זה הינו סביר שכן מאחר והכסף בנאמנות אצל עו"ד והצדדים מנהלים מו"מ אין כל לחץ מצידו של התובע לדרוש מיידית הכסף המגיע בהתאם למסמך הכוונות, ואיני רואה באי הדרישה כל הודאה של התובע או של מר אלי לוי בכך שמסמך הכוונות עדיין בתוקף.

16. זאת ועוד, המסמך אינו מנוסח בלשון של התחייבות בלתי חוזרת לפיה על מר לוי לרכוש המגרשים בכל מצב שהוא, כאשר ברור שמי שניסחו הינו הנתבע מס' 2. אם אכן היתה זו התחייבות בלתי חוזרת היה מקום לציין זאת, וכאשר לא צוין נושא זה במפורש רואה אני זאת לחובת המנסח.

משלא צוין זאת במפורש, ולאור העדות איני סבורה שהצדדים אכן התכוונו שמר אלי לוי מתחייב בהתחייבות בלתי חוזרת בכל מצב שהוא לרכוש המגרשים, אלא שמפקיד הסך בנאמנות על מנת להראות רצינות לגבי עסקת המכר, וכאשר מוסכם בין הצדדים שיחתם הסכם עד ליום 1.11.08.

17. סעיף 7 למסמך מציין במפורש שהסכום יושב למר לוי אם לא ייחתם הסכם עד ליום 1.11.08. עו"ד שוטלנד העיד שהסעיף מיועד רק למצב בו המוכר לא יבצע מטעמיו העסקה (ראה עמ' 53 שורות 1-6) מאחר ולא צוין כלל בסעיף שהסכום יושב רק במצב בו המוכר יבטל הסכמתו, ומאחר ומי שניסחו הוא הנתבע מס' 2, עורך הדין, איני סבורה שיש לפרש הסעיף כפי שמבקש נתבע מס' 2. יתרה מכך, לא הוכח בפני כלל ועיקר שזה היה אומד דעתם המשותף של שני הצדדים. אף אם היה זה אומד דעת הנתבעים, לא הוכח בפני שהובהר למר לוי שהסכום לא יושב לו כפי שטוענים הנתבעים.

18. עוד עלי להוסיף שעלה מהעדויות שעו"ד שוטלנד שלא דיווח כלל על העסקה לרשויות המס (ראה עמ' 32 שורות 3-6). אם אכן ראה במסמך הכוונות התחייבות בלתי חוזרת של התובע מדוע לא דיווח על העסקה?

כלל התרשמתי מעדותו שמערכת היחסים בינו לבין נתבע מס' 2 שהינו גיסו, אינה מערכת יחסים רגילה של לקוח- עו"ד, לאור קרבת המשפחה, עו"ד שוטלנד הוא שהיה למעשה הרוח החיה בניהול המו"מ עם התובע ומר לוי.

19. באשר לאפשרויות הבניה על המקרקעין. מלשון מסמך הכוונות ניתן לראות שעל כל חלקה אפשר לבנות שתי יחידות. כפי שהוכח בפני נוצרה בעיה לגבי בנית שתי היחידות. כך עלה מעדות עו"ד לסרי, מר לוי והתובע שבמגרש אחד היה השטח קטן יותר ועל כן נדרש להסדיר את נושא אפשרות בניה שתי יחידות עליו.

אכן נקבעה פגישה ביום 30.4.09 בוועדה המרחבית אליה לא הגיעו התובע ומר לוי שם הובהר שניתן לקבל היתר לבנית שתי יחידות בחלקה. איני רואה זאת לחובת התובע ו/או מר לוי שלא הגיעו לפגישה בוועדה, שכן הנתבע מס' 1 כמוכר עליו מוטלת החובה להסדיר את נושא מספר היחידות שניתן יהיה לבנות על המקרקעין ואיני למדה מכך דבר.

20. עו"ד שוטלנד טען שעו"ד לסרי אף נתן הסכמתו בשלב מסוים להעברת סך של

20,000 ₪ מהסכום בנאמנות לידי נתבע מס' 1 בשל מצבו הכלכלי. עו"ד לסרי העיד באופן ברור שכלל לא נתן כל הסכמה מעין זו. (ראה עמ' 13 שורות 14 -16). אומנם עו"ד שוטלנד מעלה הסכמה זו על הכתב, (ראה נספח ב' לתצהירו מכתבו מיום 23.12.08 ) אולם מכתב זה הינו כחודשים לאחר ההסכמה הנטענת. לא ברור מדוע רק לאחר חודשים מעלה זאת עו"ד שוטלנד על הכתב ולא באופן מיידי ומדוע הינו מציין בדיוק את היום והשעה בו נתן עו"ד לסרי את הסכמתו. יש לציין שמיד לאחר מכתבו, יוצא מכתב עו"ד לסרי ביום 8.1.09 (נספח ו' לתצהיר התובע) שם מציין מר לסרי במפורש שלא נתן כלל הסכמתו להעברת הסך של 20,000 ₪, על כן איני סבורה שהוכחה טענת עו"ד שוטלנד שניתנה הסכמה בזמן אמת להעברת סכום זה.

21. טוענים הנתבעים לנזקים שנגרמו כהצדקה לאי השבת הסך. אף טענה זו איני יכולה לקבל. הנזקים לפי שיטת הנתבעים נוצרו בשנת 2009 ולאחריה , אולם כבר ביום 23.12.08 כותב נתבע מס' 2 שאם לא ייחתם הסכם עד ליום 31.12.08 יחולט על ידו הסך. בשלב זה לא הוכח כל נזק. הנתבע מס' 2 לא צרף כל חשבוניות שכ"ט לתצהירו. כן לא נתן כל תשובה מספקת בענין זה (ראה עמ' 35 שורות 3-4 לפרוטוקול). על כן אין למעשה כל ראיה פוזיטיבית אוביקטיבית שתעיד על התשלום. כן לא ברור מדוע דרש נתבע מס' 2 שכ"ט מנתבע מס' 1 במכתב מיום 21.4.10 כאשר בנספח יח מצויין שיהיה זכאי לשכ"ט רק אם יחתם הסכם. גם לתשלום שכ"ט בגין הטיפול בבית המשפט לענייני משפחה אין כל אסמכתא, למעט נספח ז' שהינו הסכם שכר הטרחה. לא ברור מדוע גם כאן לא הוצגה כל חשבונית .

הנתבעים טוענים אף לתשלומים לשמאי – לא הוכח כלל ועיקר שהתשלום נבע כתוצאה מההסכם עם התובע. אף לענין חשבונית ב"כ הבנק למשכנתאות – נספח ט' – עיון בה מעלה שהינה בגין טיפול בפיגורים של הנתבע בתשלום המשכנתא שלו.

22. מכל האמור לעיל שוכנעתי שמאחר והאמור במכתב הכוונות לא יצא אל הפועל יש מקום להשיב לתובע את הסכום ששולם על ידי מר אלי לוי, ולמעשה מכספיו הוא.

אין כל מחלוקת שהכספים הופקדו אצל נתבע מס' 2 ושולמו לנתבע מס' 1. על נתבע מס' 2 החובה לשלמם הן כשלוח הנתבע מס' 1 שקיבל הכספים לידיו.

האם יש מקום לתשלום סך נוסף של 20,000 ₪ כפי שהתבקש בכתב התביעה כנזק שנגרם לתובע, אשר הינו השיעור המינמלי של התשואה על המקרקעין אותה יכול היה התובע להפיק, (ראה סעיף 12 לכתב תביעתו).

בסיכומיו טוען התובע שיש להשית על כתפי הנתבעים אף תשלום סכום זה, מבלי שיוכיח טענתו זו. כמפורט בסיכומי הנתבעים לא הוצגו כל ראיות על ידי התובע לזכותו וזכאותו לתשואה מינימלית וכן לשיעורה.

יתר על כן, כפי שפירטתי התובע בחר שלא לדרוש במשך כשנה הסכום שהופקד כפי שפירטתי לעיל. מכאן שהסכים להשארת הכספים על מנת שיהיו חלק מהתמורה החוזית של ההסכם. על כן הינו מושתק ומנוע מלטעון שהוא זכאי לתשואה בגין השארתם בנאמנות.

23. סוף דבר:

על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 100,000 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.8.08 ועד התשלום בפועל. כן ישלמו אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב' ניסן תשע"ג, 2 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.