(בבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה)

תיק זה הועבר לטיפולי מכבוד השופט קידר.

1. תביעה זו עילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד") בעקבות שתי תאונות דרכים - האחת, מתאריך 22.3.06 בה נפגעו התובעים; השניה, מתאריך 22.8.07 בה נפגע התובע 2 בלבד.

2. על יסוד בקשתם של התובעים, מינה כבוד השופט קידר שני מומחים לבדיקתם: בתחום האורתופדיה את פרופ' סלעי, ובתחום הנוירולוגיה את ד"ר הרינג.

3. עתה, עותרים התובעים למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, לאחר שבתשובה לשאלת הבהרה שהועברה על ידם לד"ר הרינג – המומחית לנוירולוגיה – היא השיבה כי "נוכח התלונות" יש מקום למינוי כאמור (ראו מכתבה מיום 22.4.14).

4. הנתבעת 1 (מבטחת הרכב בתאונה הראשונה בה נפגעו שני התובעים) מתנגדות למינוי, הן מהטעם כי בכתב התביעה אין תלונות על פגימות בתחום זה, הן מאחר שבקשתם דלה ואיננה נתמכת בכל מסמך שנערך על ידי פסיכיאטר, אלא נסמכת אך על המלצתה של המומחית. לחילופין, במידה שבית המשפט יורה על מינוי, עותרת הנתבעת 1 כי בעלות שכר טרחתו ישאו התובעים, לאחר שהנתבעת 1 כבר נשאה בהוצאות בקשר עם המומחים שמונו עד כה בעוד לא נותרה לתובעים כל נכות צמיתה.

5. הנתבעת 2 (מבטחת הרכב בתאונה השניה בה נפגע התובע בלבד) מתנגדת אף היא למינוי מומחה נוסף, באשר עתירה כגון דא מהווה הרחבת חזית. התיעוד ביחס לתאונה זו דל ביותר וכולל רק דוח חדר מיון וביקור אצל רופא משפחה כ – 3 חודשים לאחר התאונה. האורתופד קבע לתובע נכות צמיתה מזערית בקשר עם תאונה זו (0.6%) ואילו הנוירולוגית קבעה כי לא נותרה לו כל נכות צמיתה. הבקשה למינוי מומחה נסמכת רק על המלצת המומחית לנוירולוגיה, שבתורה מתבססת על תלונותיו הסובייקטיביות של התובע. אלא שאין המלצה זו באה להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט, ומקום שאין 'ראשית ראיה' למינוי מומחה (כבמקרה דנן), אין למנותו. גם נתבעת זו עותרת להשתת שכר טרחת המומחה על התובע במידה שבכל זאת ימונה מומחה נוסף.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, ובפרט בבקשה הנוכחית ובתגובות לה - אין הצדקה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

6. בתביעה שלפי הפלת"ד יכול תובע להוכיח נזקיו אך באמצעות חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט. על כן, הפסיקה מורה כי יש לנהוג במשנה זהירות בבקשות למינוי מומחים, שכן אם לא ימונה מומחה עלולה להסגר בפני התובע האפשרות להוכיח נזקיו באותו תחום (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12) בפסקה 8).

7. המבחן למינוי הינו מבחן מקל של 'ראשית ראיה' הן לאפשרות קיומה של נכות הן לקשר הסיבתי שבין התאונה לפין הפגיעה הנטענת (שם, בפיסקה 9, רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה (5.8.12) בפסקה 7).

8. דא עקא, שעיון במסמכים הרפואיים שבתיק אינו מעיד על קיומה של 'ראשית ראיה' כנדרש. התובעת (תאונה אחת בלבד, הראשונה) התלוננה רק כשנה לאחר התאונה על הרגשת מתח (1.2.07) ומאוחר יותר על חרדות (19.9.07). מאז חלפו כשבע שנים, ואין כל מסמך רפואי, לא כל שכן מסמך מפסיכיאטר המעיד על כך כי התלונות נמשכו, נבדקו או טופלו.

9. אשר לתובע; לאחר התאונה הראשונה אין לתובע כל תלונות בתחום הפסיכיאטריה. לעומת זאת, כשלושה חודשים לאחר התאונה השניה הופנה התובע למרפאת בריאות הנפש על רקע חרדות, סיוטי לילה, אי שקט והתפרצויות זעם פתאומיות. הפניה זו הינה מתאריך 20.11.07 (!). חלפו כשש שנים וחצי מאז ואין כל מסמך רפואי מפסיכיאטר היכול לתמוך תלונותיו של התובע או טיפול בתחום זה.

10. המלצתה של המומחית בתחום הנוירולוגיה הינה אך נדבך נוסף בגדר השיקולים שעל בית המשפט לשקול ולבחון כאשר הוא מחליט על מינוי מומחה. אין המלצתה של המומחית מחליפה את שיקול דעתו של בית המשפט. במקרה דנן, המומחית השיבה לאקונית כי נוכח תלונותיהם של התובעים יש למקום למינוי מומחה. עיון בחוות דעתה מצביע על כך כי התובעת התלוננה על הפרעות בזיכרון ובריכוז וכי היא מתוחה וזקוקה למנוחה. על כן, הפנתה אותה המומחית להערכה נוירופסיכולוגית-קוגניטיבית אשר נמצאה תקינה. בפרט "לא נמצאה עדות להפרעה בריכוז ומבחני זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך היו תקינים". נותרה איפוא רק תלונתה של התובעת כי היא מתוחה וזקוקה למנוחה. תלונה זו באה לידי ביטוי רק בבדיקה אצל המומחית שנערכה בחודש נובמבר 2011. אין מאז תיעוד נוסף בתחום הפסיכיאטרי ואין די בהמלצת המומחית לבדה כדי לקיים אחר המבחן המקל שבפסיקה.

ואילו התובע; הוא התלונן לפני המומחית, ובקשר עם התאונה הראשונה, על כאב ראש, סחרחורת, רגישות לשמש-חום-רעש, והפרעות בריכוז ובזיכרון. בקשר עם התאונה השניה, הוא התלונן על כאב ראש וסיוטים, על כך שהוא מתעורר בלילה ואינו מצליח להירדם שוב. המומחית שללה נכות נוירולוגית צמיתה, וגם כאן לא לפני שנערכה לתובע הערכה נוירופסיכולוגית-קוגניטיבית שנמצאה תקינה. תלונותיו של התובע לפני המומחית באו לידי ביטוי בפער משמעותי של כארבע שנים לאחר תלונתו לראשונה, כאשר הוא עצמו לא מצא טעם בברורה במשך כל אותה התקופה.

11. מטעמים אלו, הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, נדחית.

אין צו להוצאות.

12. משהתקבלו חוות דעת המומחים כולם, יגישו הצדדים תחשיבי נזק כמפורט:

התובעים עד 30 ימים קודם לקדם המשפט;

הנתבעות עד 15 ימים עובר לקדם המשפט.

נקבע לקדם משפט לתאריך 2.10.14 בשעה 9:00

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.