רקע

1. בפני תביעה כספית בסך 46,000 ₪, שעניינה עבודת שיפוצים שבוצעה כמעט 7 שנים קודם להגשת התביעה. התובעים הם חברת א. מוריס – חברה להנדסה ובנין בע"מ (להלן: "החברה") ומנהלה ובעלי מניותיה, מר מוריס אזולאי (להלן: "התובע"). הנתבעים הם בני זוג, ה"ה שרון ולירון חן (להלן: "הנתבעים", ובנפרד "הנתבע" או "הנתבעת", בהתאמה).

2. על פי כתב התביעה, נערך בחודש ספטמבר 2003 הסכם בעל פה בין החברה לבין הנתבעים לביצוע עבודות שיפוץ בדירת הנתבעים, בהיקף כספי של 43,294 ₪ (יוער, כי סיכום הסכומים הנקובים בכתב התביעה מגיע ל-43,494 ₪, ונראה כי זו היתה כוונת הדברים), אלא שהנתבעים שילמו סך 10,000 ₪ בלבד על חשבון התמורה. עבודת התובע בדירה הופסקה לאחר ויכוח שהתגלע סביב אחריות התובע לבעלי מקצוע אחרים שהוזמנו על ידי הנתבעים, ובאותו שלב כבר הושלמה כמעט כל העבודה. לפיכך, דורש התובע את יתרת התמורה (אשר לאחר שערוך מגיעה לסכום התביעה).

3. על פי כתב ההגנה, התאפיינו עבודות התובע בהעדרויות רבות, למרות לוח הזמנים הקצר שהוגדר, ועבודתו הופסקה כשהשיפוץ היה רחוק מלהסתיים, בעוד כבר חלפו כ-5 שבועות מתחילת העבודה, שאמורה היתה להסתיים תוך חודש. בעת עזיבת התובע את הדירה, לאחר חילופי דברים קשים, תיעדו הנתבעים את מצב הדירה בצילומים ובסרט וידאו. התמורה המוסכמת היתה 34,000 ₪ בלבד, ולבד מהסך 10,000 ₪ ששולם לתובעים, נאלצו הנתבעים להוציא עוד 38,000 ₪ לקבלן אחר שהוזמן להשלים את העבודה ולתקן את הליקויים שהשאיר אחריו התובע. בשנת 2005, פנה התובע אליהם בדרישה, נענה במכתב מפורט מצדם, ומאז נדם משך 5 שנים.

4. במאמר מוסגר אעיר כבר עתה, כי לא הוברר לי מדוע נרשם התובע כתובע. שכן, לגרסת התובעים, ההתקשרות כולה היתה בין החברה לבין הנתבעים, כפי שעולה גם מהמסמכים שצירפו התובעים עצמם. מאידך, הנתבעים טוענים דווקא כי כל ההתקשרות היתה עם התובע, ולא עם החברה, לגביה טוענים העדר יריבות. לאור תוצאות פסק הדין, לא אדרש לסוגיה זו בהמשך.

הראיות

5. מטעם התובעים העיד התובע בלבד,ולמעט המסמכים שצורפו לכתב התביעה, והמעידים רק על עצם ההתקשרות ועל חלופת המכתבים בשנת 2005, לא הציגו התובעים ראיות נוספות. יצוין, כי תצהיר עדות ראשית מפורט יותר מטעמם נמחק מהתיק, על פי החלטתי מיום 9.2.2012, מחמת איחור רב בהגשתו (אם כי יש להעיר, למעלה מהצורך, ראישת, שגם לתצהיר זה לא צורפו ראיות משמעותיות נוספות, ושנית, כי ממילא התובע נחקר ארוכות והשלים בעדותו בעל פה את שלא התאפשר לו להשלים בעדות בכתב).

6. מטעם הנתבעים, העידו הנתבע וכן מר יעקב שטבל, שכנם של הנתבעים, ומר אבי קולטון, נציג חברת הביטוח העוסק בתיקון נזקי מים. כן הוגש לתיק תצהיר של מר ניסים חורי, מי שלטענת הנתבעים השלים את שלא ביצע התובע, אך משלא התייצב מר חורי להיחקר, נמשך תצהירו והרי הוא כאילו לא הוגש. לבד מהעדויות הגישו הנתבעים סרט וידאו המתעד את מצב הדירה, וכן צרפו לכתב ההגנה תצלומים שצולמו בדירה בנובמבר 2003, והמתעדים, כנטען, את מצב הדירה בעת שעזב התובע את אתר הבניה. אעיר, כי התובע בעדותו לא חלק על כך, שהתצלומים והסרט אכן משקפים את מצב הדירה באותה עת (עמ' 9 שורה 18 לפרוטוקול).

7. בחקירתו, אישר התובע כי מצב הדירה, בעת שעזב את האתר, לא היה ראוי למגורים (עמ' 7 שורה 11 לפרוטוקול), אולם טען, כי מאחר שעבודתו שם הופסקה על ידי הנתבעים, לא יכול היה להשלים את התיקונים שעוד נותרו לביצוע (עמ' 7 שורות 20-21 לפרוטוקול). הוא אישר, כי עבודות הטיח לא הושלמו, אולם טען, שלמעט הכנסת מפסקים – פעולה שזמנה, לדבריו, אחרי השלמת הטיח – עבודות החשמל כן הושלמו (עמ' 8 שורה 29 לפרוטוקול). כך גם לגבי עבודות האריחים והאינסטלציה, טען שהכל הושלם למעט תיקונים שעוד צריך היה לבצע, והתקנת אביזרים שטרם סופקו (עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול). עוד העיד, כי היה הסכם בכתב, אך אינו יכול להציגו, שכן המסמך החתום מצוי בידי הנתבעים (עמ' 13 שורות 1-13 לפרוטוקול). הוא טען, כי עבד יום יום, אך אישר כי גם עבד במקומות אחרים במקביל (עמ' 10 שורה 24 לפרוטוקול).

8. הנתבע נחקר אף הוא, והעיד כי את עבודות ההריסה לקראת השיפוץ עשה בעצמו, בעזרת חבר, לפני שהתובע החל בעבודתו (עמ' 15 שורה 25 לפרוטוקול). הוא סיפר, כי התובע החסיר במהלך התקופה בת כ-40 הימים בערך 10 ימי עבודה (עמ' 16 שורה 25 לפרוטוקול). הוא טען, כי נספח 4 לתצהירו, שהוא רשימת התשלומים שקיבל אותו חורי, שלכאורה ביצע את השלמת העבודה, נחתם ע"י חורי במועד ביצוע כל תשלום בפועל (עמ' 17 שורה 31 עד עמ' 18 שורה 9 לפרוטוקול). הוא העיד עוד, כי ההסכם עם התובע היה רק בעל פה, וכך גם התראותיהם אליו לפני שדרשו שיעזוב את הדירה (עמ' 18 שורה 32, וכן עמ' 19 שורה 11, לפרוטוקול).

9. את עדותם של מר קולטון ומר שטבל לא מצאתי מכרעת לצורך פסק-הדין, ולא אדרש להם.

דיון והכרעה

10. דין התביעה להידחות, באשר התובעים לא השכילו להרים את נטל השכנוע הרובץ לפתחם.

11. גדר המחלוקת העובדתית, העולה מכתבי הטענות, כוללת, מבחינת התובעים, שלוש עובדות יסוד: (1) כי היה הסכם ע"ס 45,000 ₪; (2) כי הושלמה כמעט כל העבודה; ו-(3) כי מהתובעים נמנעה האפשרות להשלים את העבודה שלא עקב הפרת ההסכם מצדם.

12. רק עמידה בנטל הבאת הראיות לגבי כל אלה במצטבר יכולה להעביר נטל זה אל כתפי הנתבעים, שכן די בכישלון בהוכחת איזו מעובדות היסוד, כדי לשמוט את הקרקע מתחת התביעה כולה: ברור, כי אם לא היה הסכם כמתואר, או אם לא הושלמו העבודות כמעט עד תום, או אם הפסקת העבודה היתה בעטיים של התובעים – כי אז לא מתקיימת עילת התביעה כפי שהונחה בכתב התביעה. אמנם, יכול וגם במצב זה היו התובעים זכאים לתשלום כלשהו, אולם לא נטען כך, ולבטח שלא הובאו ראיות לבסס את שיעורו של אותו תשלום. כפי שנראה, התובעים לא צלחו משוכה זו, לא עמדו בנטל הבאת הראיות, ולא השכילו להעביר אל כתפי הנתבעים את הנטל להביא ראיות לסתור. משכך, יתמקד הניתוח בגרסת התובעים אל מול הראיות שבתיק, ולא יוקדש ניתוח נפרד לגרסת הנתבעים, גם אם לשיטת התובעים עלו בה תהיות שונות עקב מסמכים שצצו בשלב מאוחר, וכיו"ב.

13. ההסכם: מחד, על פי כתבי הטענות אין מחלוקת בכך שהיה הסכם, ושהוא נכרת בעל פה, והנתבעים מודים בכך, אולם דווקא התובע, בעדותו, התכחש לה, וטען – וחזר וטען – כי ישנו הסכם בכתב, המצוי בידי הנתבעים. קיומו של הסכם שכזה, לא זו בלבד שלא הוכח, אלא אדרבה – הטענה עומדת בסתירה לכתב התביעה. ועתה, ממה נפשך, אם היה הסכם בכתב – כי אז קיומו לא הוכח, ואין כל גרסה מוסדרת באשר לכל המוסכם בו, למשל באשר למועדים ולעמידה בהם, או לוח תשלומים וכיו"ב; ואם לא היה הסכם בכתב – כי אז לא נותר מעדות זו אלא ערעור משמעותי של מהימנות התובע בנקודה כה מרכזית של עדותו.

14. עוד בעניין ההסכם, ובכל הנוגע לסכום התמורה: גם בנקודה זו נותרה סתירה תמוהה, הפעם בין גרסת התובעים בכתב התביעה לבין גרסתם בסיכום הטענות מצדם. בשני כתבי טענות אלה מנסים התובעים להסביר כיצד הגיעו לסכום התביעה, ע"י פירוט סוגי העבודות ושוויים. אלא, שבעוד שבכתב התביעה נכלל סך של 8,000 ₪ עבור עבודות הטיח, הרי בסיכומים סך זה הופך ל-12,000 ₪ שסוכמו, אולם רק 8,000 ₪ מתוכם נתבעו, בשל אי השלמת עבודות הטיח. לבד מכך שתיקון זה סותר את הנטען בכתב התביעה לגבי רכיב הטיח, הרי שיש לדוק ולהבחין, כי סך הסכומים הנטענים בכתב הסיכומים מגיע ל-43,494 ₪, לאחר הפחתת 4,000 ₪ עקב אי-השלמת הטיח; מכאן, כי התמורה המוסכמת, לגרסת התובעים, אמורה להיות 47,494 ₪; ברם, כתב התביעה אומר מפורשות, כי התמורה הנקובה בהסכם שבין הצדדים היתה 43,494 ₪, ועל משפט זה חוזרים התובעים גם בסיכום טענותיהם, מספר סעיפים לאחר פירוט הסכומים האמורים. גרסת התובעים בעניין זה, איפוא, מופרכת מאליה.

15. השלמת העבודה: אמנם, אף התובעים אינם טוענים בכתב התביעה, כי השלימו את כל העבודות, או כי מסרו בית משופץ וגמור, אולם תיאורם את מצב הדברים בתום העבודה אינו עולה בקנה אחד עם התרשמות בית המשפט מהתצלומים ומסרט הוידאו שהוגשו. מהתמונות – שעל אמיתות המתועד בהן אין חולק – עולה, כי עוד נותרה עבודה רבה באתר, וכי המקום נחזה היה להיות בעיצומן של עבודות: בבירור ניתן לראות קירות מנוקבים ככברה, רצפות לא מרוצפות, קירות שלמים ללא טיח, חומרי מלט וטיח על הרצפה, משקופי דלת חשופים, וכיו"ב.

16. מאידך, כתב התביעה מדבר על כך, שבעת הפסקת העבודה "כמעט כל העבודה הושלמה ומה שנותר היה תיקונים לאחר השלמת עבודות איש האלומיניום, והמזגנים והתקנת מפסקי חשמל ושקעים" (סעיף 3.10 לכתב התביעה). אכן, יכול ובעל מקצוע מסור היה מסוגל תוך זמן פעוט להמיר את הבוקה והמבולקה הניכרים בתצלומים ביצירת מופת מוגמרת, ויכול ורק המדון שהתעורר בין הצדדים חסם את דרכם של התובעים מלהשלים את מלאכתם בתוך יום או יומיים – אולם לכל הפחות בעין בלתי מקצועית נראית תיזה זו מופרכת, לאחר צפיה בתצלומים ובסרט. בנוסף, תיאור המצב בעת הפסקת עבודת התובע מתקשר גם עם הסעיף הבא, הנוגע לנסיבות הפסקת העבודה, ועל כך ידובר מייד.

17. נסיבות הפסקת העבודה: בעניין זה, גרסת התובעים היא כי ריב התפתח בין הצדדים לאחר שהתובע נדרש על ידי הנתבעים לפקח על עבודתם של מתקין התריסים והמזגן, ובעקבות זאת "התובע היה המום מהתנהגות הנתבעים, נאלץ לעזוב את דירת הנתבעים כשהוא מושפל ללא סיבה ואפילו לא הצליח לקחת את כלי העבודה שהוא הביא לדירת הנתבעים" (סעיף 3.5 לכתב התביעה). מנגד, כאמור, גרסת הנתבעים היא כי עם חלוף הזמן, בלא שהעבודה מתקדמת כנדרש, נאלצו להפסיק את עבודת התובע בדירה.

18. על התובע הנטל להוכיח את גרסתו לפי מאזן הסתברויות, אולם בין שתי גרסאות אלה, אני נוטה להעדיף דווקא את גרסת הנתבעים:

ראשית, גרסת התובעים עומדת בסתירה מסוימת לעולה מתוך מכתב הדרישה ששלחה החברה לנתבעים במועד לא ידוע, אשר היה כנראה בסוף שנת 2004 (נספח ב' לכתב התביעה), בו נדרש תשלום בסך 5,500 ₪ עבור 20% רווח קבלני בשל פיקוח על עבודות האלומיניום והצבע (יוער, כי סכום זה נשמט מכתב התביעה);

שנית, גרסת הנתבעים תואמת את גרסתם כפי שהועלתה קרוב לזמן הארועים, במכתב ביטול ההסכם שנשלח על ידם ביום 30.11.2003 (נספח ג'-2 לכתב התביעה), עליו לא בא מענה כתוב מטעם התובעים;

שלישית, עצם שתיקת התובעים למשך כמעט שנתיים עד לפניה ראשונה שלהם בכתב, במיוחד נוכח מכתב הנתבעים כאמור, ובמידה פחותה גם שתיקתם מאז חליפת המכתבים משנת 2005 (נספחים 6-8 לכתב ההגנה; נספח 6 זהה לנספח ב' לכתב התביעה שכבר הוזכר למעלה), ועד להגשת התביעה, תומכות יותר בטענה, כי לא ראו את עצמם כמי שעומדת להם טענת זכות אמיתית: בעל מקצוע, הקרוב להשלמת עבודתו ולהיותו זכאי לקבלת התמורה, שדרכו נחסמת מאותה השלמה בשרירות לבו של הלקוח, אינו שוקט על שמריו שנתיים, בלא שיש לכך סיבה טובה מאד, שאמורה היתה למצוא ביטוי בחומר הראיות;

ורביעית, כאמור לעיל, מראה העיניים של מצב הדירה תואם יותר את טענת הנתבעים, כי הדירה היתה רחוקה מהשלמה, במועד המאוחר למועד המוסכם לסיום העבודה. גם בנקודה זו כשלו, איפוא, התובעים.

19. לא מצאתי כי יש צורך להקדיש זמן נוסף ליתר טענות הצדדים, לאור תוצאתו החד-משמעית של ניתוח עיקרי טענות התובעים, כדלעיל.

20. המסקנה העולה, איפוא, היא כי התביעה לא הוכחה, ומשכך – דינה להידחות.

תוצאה

21. אני דוחה בזה את התביעה, ומחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים, בשים לב למכלול ההליך, לרבות סכום התביעה ואופן ניהולה, ובהתחשב גם בהוצאות שכבר נפסקו, בסך של 7,200 ש"ח.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים.