1. לפני תביעה בגין נזקים אשר נטען שנגרמו לרכב השייך לתובעת במתקן רחיצה אותו הפעילה הנתבעת.
2. הנתבעת טענה להגנתה כי הנהג ברכב אכן הגיע למתקן הרחיצה. לאחר שמכוניתו נרחצה הוא עזב את המקום מבלי שהתלונן על פגיעה כלשהי ברכב. רק לאחר מספר שעות הוא חזר והתלונן על נזק. לטענתה הוא אף אמר למפעיל המתקן כי הוא נסע לאחר השטיפה לתל אביב והחנה את רכבו שם למשך מספר שעות ומכאן שייתכן שהנזק הנתבע נגרם אז. לגופו של עניין היא טענה כי מדובר במתקן שטיפה ברמה גבוהה. אם הרכב היה מקבל מכה כנטען, המתקן היה עוצר מידית. עצירה כזו של המתקן לא הייתה ביום המקרה. עוד היא טענה כי לכתב התביעה לא צורפה קבלה המעידה על שימוש במתקן ולכן אין ראיה שקושרת את הנתבעת לאירוע הנטען.
3. מטעם התובעת העיד הנהג ברכב. הוא אמר כי הוא שילם עבור שטיפה חיצונית סך של 5 ₪ בלבד. הוא לא הבחין בפגיעה אלא כרבע שעה לאחר מכן, לאחר שעצר את רכבו וירד ממנו. הוא חזר מידית למקום עם הקבלה אולם שם התנערו מאחריות. בפעם הראשונה הוא פנה אל המפעיל. מאחר שמנהל מתחם הרחיצה לא היה במקום, הוא חזר פעם נוספת מספר שעות מאוחר יותר ודיבר עמו. זה דחה את תלונתו. הוא הפנה לצילום צבעוני של רכב התובעת בו נראה בבירור נזק למכסה המנוע (ת/1). לדבריו לפני רחיצת הרכב לא היה כל נזק ברכב. הוא גם אמר שלפי מיטב זכרונו הוא הבחין ברעש חריג במהלך שטיפת הרכב, אולם בשל כך שמתקן השטיפה בעת פעולתו השמיע רעש חזק הוא ייחס זאת לכך.
4. מטעם הנתבעת העיד מנהל מתחם הרחיצה. זה העיד על כך שהנהג ברכב התובעת פנה אליו בתלונה כאמור. לדבריו בעקבות התלונה הוא ערך בירור עם הקופאי ועם העובד אשר נמצא ביציאה מהמתקן ואלה אמרו לו שלא היה כל אירוע חריג. הוא גם אמר כי מהיכרותו את המתקן ואופן פעולתו, הרי שנראה שהנזק הנתבע לא יכול היה להיגרם במהלך הרחיצה. אם היה אירוע שכזה, הרי שהמתקן היה נעצר בשל החיישנים המותקנים בו.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.

1. אין מחלוקת כי רכב התובעת נרחץ במתקן הרחיצה של הנתבעת. הנתבעת הודתה בעובדה זו בסעיף 4 (ה) לכתב ההגנה. לאור זאת אין מקום לטענת הנתבעת כי לכתב התביעה לא צורפה קבלה ולכן אין דבר מה שקושר את הנתבעת לאירוע.
2. שוכנעתי מעדותו של הנהג ברכב התובעת כי טרם כניסתו למתקן הרחיצה, ברכבו לא היה הנזק הנתבע. הוא הבחין בנזק כרבע שעה לאחר מכן. במהלך אותן זמן לא התרחש אירוע אחר, אשר יכול היה לגרום לנזק הנתבע. גרסתו של הנהג לפיה הוא חזר מיד בסמוך לאחר האירוע אל מתקן הרחיצה לא נסתרה כלל.
3. עיון בתמונות הנזק (ת/1) מלמד על נזק משמעותי למכסה המנוע. מהתמונות לא ניתן לשלול אפשרות כי הנזק הנתבע נגרם במהלך רחיצת הרכב. בתמונות רואים נזק למכסה המנוע בחלקו העליון, כך שנראה כי אין המדובר בנזק שצפוי לראותו בתאונת דרכים רגילה בה מתקיים מפגש רגיל בין שני כלי רכב.
4. מטעם הנתבעת הופיע מנהל מתחם הרחיצה בלבד. זה יכול היה להעיד אך ורק על השיחה אותה הוא קיים עם נהג התובעת מספר שעות לאחר האירוע הנטען. המנהל ככל הנראה לא היה במקום בזמן האירוע הנטען. כאמור נהג התובעת אמר כי כאשר הגיע למקום בפעם הראשונה הוא דיבר עם המפעיל שכן מנהל המתחם לא היה במקום.
5. היה צפוי כי מטעם הנתבעת יגיע מי מהעובדים אשר היה נוכח במקום בזמן האירוע הנטען. אף אחד מעובדים אלה לא זומן.
6. הנתבעת טענה כי הנזק הנתבע לא יכול היה להיגרם על ידי המתקן, אולם למעט עדותו של מנהל המתחם, אשר תיאר באופן כללי את פעולתו של המתקן לא הוצגה כל חוות דעת או מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על אופן פעולתו של המתקן ועל המנגנונים הקיימים בו, אשר בגינם הנזק הנתבע לא יכול היה להיגרם כנטען.
7. סוף דבר התביעה מתקבלת. התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית. השמאי לא נחקר על חוות דעתו. עיינתי בחוות הדעת והיא נראית סבירה ולפיכך אני מקבלה.
8. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5023 ₪. סכום זה כולל את שכר טרחת השמאי. הסכום ישולם בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 5.10.2009 ועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט - אגרת בית משפט, שכר העד הפסוק ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ג, 22 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.