<#2#>

נוכחים:

תובע נאצר צלאח אלדין
ב"כ התובע עו"ד גבריאל פרידמן

ב"כ הנתבעת עו"ד גבריאל
מתורגמן בית הדין - מוחמד עליאן

פרוטוקול

<#4#>

החלטה

בית הדין מפנה את תשומת לב הצדדים לכך שנציג ציבור לואי ליפסקי לא התייצב לדיון.

בית הדין מחליט לקיים את הדיון בהעדרו על מנת שלא לגרום עינוי דין לצדדים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח טבת תשע"ג, 31/12/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ התובע: לאחר הדיון הקודם בתאריך 5.9.12, על פי מצוות בית הדין הנכבד, העברתי בפקס העתק מהפרו' לנתבעת, מזכירתי אישרה את הגעת הפקס ושוחחה עם יהודה ורטהיימר. אתמול ביקשתי ממזכירתי לוודא את הגעתו של אדון ורטהיימר והוא אמר שעל אף שקיבל את הפקס לא קיבל הזמנה אחרת מבית הדין. אני אמרתי לעדים שאם הם רוצים לחכות עד שנגיע לראות, אבל הם החליטו להתייצב כאן. אנשים לפעמים בכל זאת מופיעים לכן הם הגיעו לכאן היום לעדות.

בנוגע להחלטת מיום 22.9.12 שאליה מפנה אותי בית הדין – אני לא קיבלתי החלטה שאומרת שעלי לבצע מסירה אישית ואולם כן קיבלתי הודעה מבית הדין אליה צורפה הזמנה עבור הנתבעת ואני שלחתי את ההזמנה בפקס ביום 19.12.12. מזכירתי אישרה כי את דיברה עם נציג הנתבעת מר ורטהיימר לפני ואחרי משלוח הפקס בדבר ההזמנה לדיון.

כעת נכנס מר ורטהיימר לאולם בית הדין.

ב"כ התובע: לשאלת בית הדין אני מבהיר כי הנתבעת לא טענה בכתב הגנתה הראשון טענות התיישנות אשר יש להעלותן בהזדמנות הראשונה. מדובר בטענה דיונית ואין מקום להאריך את המועד לטעון טענה דיונית על מנת למנוע תביעת זכויות מהותיות.

מר ורטהיימר: טענת ההתיישנות עלתה בדיון הראשון, ההגנה קיבלה אישור של בית הדין להגיש כתב הגנה מתוקן וכך עשתה. אכן בדיון הראשון הועלתה טענת ההתיישנות.

ב"כ התובע: אף שניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את כתב ההגנה, עדיין נשארה פלוגתא בשאלת האפשרות להעלות טענת התיישנות.

מר ורטהיימר: לפי החלטת בית הדין עצם העובדה שאושר להגיש כתב הגנה מתוקן, הפלוגתא נרשמה לפני שאושרה הבקשה לכתב הגנה מתוקן ולכן היא בגדר מעשה בית דין.

ב"כ התובע: זה לא נכון.

מר ורטהיימר: אלה המסמכים שיש אצלנו במערכת, תחילת העבודה מיום 1.9 אז יש לנו דפי נוכחות. כל תשלום ששולם לתובע ניתן בצ'קים. יש לנו תדפיסים מתקופה קודמת לחודש 9/03 ואולם לא מופיע בהם שמו של התובע כעובד. אני חושב שבית הדין צריך לפסוק לעצם ההתיישנות.

התובע לאחר שהוזהר כדין:

חקירה ראשית:

ש.מתי התחלת לעבוד אצל מיה.

ת.בשנת 2001 ויצאתי בשנת 2004.

ש.איזה ימים עבדת בשבוע.

ת.כל השבוע, יום שישי פעם כן ופעם לא. לפני חגים עובדים ביום שישי. ובדרך כלל 5 ימים בשבוע. אני עבדתי משעה 7 עד חמש, עד שבע ועד שמונה. בפסח בחגים מ-7 עבדתי בבוקר ועד עשר בלילה.

ש.איזה שכר שולם לך.

ת.בחודש 1,500 ₪.

ש.האם קיבלת דמי נסיעה.

ת.כלום. על החשבון שלי.

ש.אתה יודע כמה קיבלת לשעה.

ת.העובדים אצלנו אומרים רק 7 ₪ על השעה. אני לא יודע לא היה לנו הזמן, דף של השעות בכלל.

ש.אתה יודע מה זה כרטיס נוכחות.

ת.כן.

ש.היה שם.

ת.היה כרטיס והיה חתימה.

ש.אתה קיבלת דוח של הכרטיס.

ת.לא.

ש.קיבלת תלושי שכר.

ת.לא. כלום.

ש.ספר לנו נסיבות הפסקת העבודה שלך.

ת.היינו בפסח, הייתה עבודה קשה ויש לנו הסעה, העבודה במישור אדומים ואני גר בחיזמה, 10 דקות אני בבית שלי. ואבא של הנהג שלנו נפטר והלכתי למיקי הקבלן (הסגן מנהל שם) ויש לו אחד ערבי קוראים לו עבדאללה גר בשועפט, היה גם הסגן והלכתי אליהם ואמרתי להם שאבא של הנהג נפטר ואי אפשר לחכות עד 10 בלילה והיה גשם, אמר לי מיקי שאביא לו את הכרטיס שלי ולא רוצה לראות פרצוף שלי פה. היינו 7 באוטו ואמר לי תביע עכשיו את הכרטיס שלך, והייתה עבודה לחץ, ולא אראה פרצוף שלך. היינו 7 באוטו, נתתי לו את הכרטיס, והלכתי גם היה אח שלי עובד, והלכנו. ישבתי בבית שנתיים בלי עבודה בגלל מיקי. הלכתי למישור אדומים לקבלן בבית דפוס והוא אמר לי שאין לי אישור, אמרתי לו שאני נקי, אין לי בעיה עם המשטרה ועם כלום, ואמר לי שהאישור שלי של מיה תבלינים לא רוצים לעשות לי אישור בגלל שעשיתי בלגאן בפסח. הקבלן לא יכל לעשות לי אישור. הלכתי למיה ואמרתי להם, אני עובד על יד מיה במישור אדומים, אני והוא חברים. אמרתי למיקי שאני רוצה לעבוד, אמר לי שאצלו לא. שאין לי אישור. אמרתי לו מה נעשה, הלכתי לכפר שלנו ועבדתי בבניין ב-70 ₪ ליום במשך שנתיים. עכשיו אין לי בעיה. הלכתי והתקשרתי למיקי ואמרתי לו שאני רוצה לעבוד אצלו, והוא אמר לי שלא צריך.

ש.אני מראה לך זה מה שהנתבעת אומרת, כרטיס הנוכחות שלך שזה מראה שכמעט ולא עבדת, זה נכון מה שרשום בכרטיס.

ת.אני לא יודע עכשיו, זה 7 שנים.

ש.יכול להיות שהחסרת את כל הימים האלה.

ת.לא, מה פתאום אני עבדתי בחודש קבוע. יומיים בחודש שאני יעבוד? מי עובד כך? אני אין לי כסף גם בבית, שאני יעבוד יומיים בחודש?

אין יותר שאלות.

חקירה נגדית:

ש.איך הגעת לעבודה.

ת.היה אנשים בכפר שלנו שעזרו לי ועבדתי. בכפר שלנו חיזמה, אמרתי להם שאני צריך לעבוד במיה ואמרו לי לבוא, היה מיקי ועבדאללה ואמרו לי לעבוד, עבדתי.

ש.בשנת 2001 הגעת לעבודה בהסעה של קבלן ערבי.

ת.לא. אני באתי על החשבון שלי כל חודש שילמתי 300 ₪.

ש.יכול להיות שקבלן ערבי נתן לך את הכסף.

ת.לא. ממיקי לא קיבלתי שקל.

ש.סימן שלא עבדת, בשנת 2001 מי שעבד במיה קיבל מאדם אחד את הכסף. אמרת שאמרת למיקי שאתה לא יכול לעבוד כי הנהג שלכם מת.

ת.לא, אבא שלו, לא הנהג. ביום אמרתי לו שהנהג לא יכול לבוא בגלל אבא שלו.

ש.מיקי אמר לך להישאר אמרת לו לא.

ת.אמרתי שזה מה שיש לי, יש גשם, ואמר לי תביא את הכרטיס ותלך הבייתה. לא הייתי לבד. היינו 7 ביחד.

ש.הוא ביקש ממכם לעבוד.

ת.לא ביקש, אמר זה מה שיש לי בכוח גם.

ש.אמרתם לו לא והלכתם.

ת.אמר לי תביא לי את הכרטיס ותלך הבייתה. וחזרתי אחרי חודש אמרתי לו שאני רוצה לעבוד.

ש.חיכית חודש.

ת.מה נעשה, אמר לי לך.

ש.כל יום הכנסת כרטיס נוכחות.

ת.היה כרטיס נכון.

ש.משנת 2001.

ת.לא היה כרטיס בשנת 2001, היה עובדים ואין אף אחד ששואל ויש ימים לא משלמים לנו, לא יודעים למה.

ש.לא ביקשת את הכסף.

ת.ממי אני אבקש, ממך. אני אלך למיקי מדבר איתו קצת, אומרל י לך לבית. הוא עדיין מדבר ככה. אני מכיר אותו, אתמול ראיתי את זה.

ש.אתה עבדת לא קיבלת כסף והמשכת לעבוד.

ת.לא, אני קיבלתי כסף, אבל מה 7 ₪ לשעה.

ש.בבניין קיבלת יותר.

ת.לא, 70 A"ח אותו דבר, זה אצל הערבים.

ש.היהודים משלמים יותר.

ת.כן. כמה משלמים היום.

ת.180-200 ₪ ליום. אתה עבדת חודש או לפי יום.

ת.עבדתי חודש.

ש.איך קיבלת כסף לפי ימים שעבדת או כל חודש זה היה אותו דבר.

ת.כל חודש 1,500 ₪ לא משנה.

ש.אם אני אראה לך שאתה קיבלת כל פעם משהו אחר.

ת.אם היה פסח, בגלל השעות אז נתן לנו 2,000-2,500 ₪.

ש.כמה יותר.

ת. בתקופת החגים קיבלנו בערך 3,000 ₪.

ש.לי יש תלושי שכר שלך שמתחילים מחודש 12/03 כתוב שקיבלת 1860 ₪ האם נכון.

ת.זה מלפני 7 שנים.

ש.אבל אתה זוכר 1,500 ₪.

ב"כ התובע: חברי היה צריך להגיש את כל המסמכים האלה וזאת בהתאם להחלטה מיום 5.10.11.

מר ורטהיימר: אנחנו לא היינו שם בדיון, אם יש החלטה אז לא ידעתי עליה. למה חברי לא ביקש ממני. להערכתי כן העברתי לחברי את התלושים אבל אני לא יכול להתחייב על זה.

ש.מפנה לחודש 12/03 יצא תלוש על סך של 1860 ₪ יכול להיות שקיבלת את הכסף הזה.

ת.אני לא מכיר. אני מקבל בכל חודש לא אמרתי שאני לא מקבל.

ש.אתה אמרת 1500.

ת.לא כל החודשים, יש בחודש 150, לפעמים 1200 ולפעמים 1800.

ש.באיזה חודש קיבלת 1500.

ת.אני לא זוכר.

ש.אני רואה כאן עוד חודש אחד בשנת 2004 בסך של 1880 ₪ קיבלת את הסכום.

ת.אני לא מכיר עכשיו.

ש.יכול להיות אבל שקיבלת 1880 ולא 1500 כעמו שאמרת.

ת.לא אמרתי 1500 בחודש אחד. אנחנו עובדים חודש. לא יודעים כמה מוציא לנו שעות, לא יודעים כמה מקבלים גם שעות. שמעתי שאנשים מקבלים על השעות 7 ₪. אני לא בדקתי איך אני אבדוק, כל יום הם מפטרים מישהו ואני רוצה לעבדו.

ש.איך יכול להיות שיש חודש שקיבלת 1000 ₪ או 800 ₪.

ת.אולי.

ש.וזה על חודש שלם שעבדת וזה סגרת את הפה.

ת.אולי, קיבלתי גם 1000 ₪. לא יודעים מי שמדבר שם הולך הבייתה. אני קיבלתי פעם אחת 2200 ₪. אני יודע. למה אני עבדתי? היה בלגאן במדינה ואין עבודה בארץ בכלל, במישור אדומים אין אישורים ואין כלום מכניסים עובדים בלי בלגאן. בגלל זה אני עבדתי ככה.

ש.למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיש תביעה.

ת.אין לי כלום, ואין לי תלוש ואין לי דף שעות ושמעתי מחבר שלי שהוא פה מיריחו והלכתי לפני 5 שנים ואמר לי שהוא קיבל ממיה, אמרתי לו שאני יכול לעשות ככה, אמר לי כן לך לעורך דין ותעשה ואמרתי לו אין לי כלום איך אני אלך ואמר לי לך, גם הוא אין לו כלום וקיבל. ויש לי חבר אחר ששלח אותי לעורך דין פרידמן, הוא לא עבד במיה. הלכתי ודיברתי איתו והפנה אותי לעורך דין פרידמן ואני ניגשתי אליו לפני 3 שנים.

ש.כסף קיבלת תמיד בצ'קים.

ת.כן.

ש.אף פעם לא כסף מזומן.

ת.נכון.

אין יותר שאלות.

שאלות של בית הדין:

ש.ההסעה הסיעה אותך בבוקר ובערב.

ת.כן, מהכפר שלנו.

ש.איך ההסעה יודעת מתי להחזיר אתכם.

ת.אני מתקשר.

ש.אתה לבד.

ת.אני ועוד 7.

ש.כולם הולכים ביחד וחוזרים ביחד.

ת.כן ואנחנו משלמים. הצ'ק שהיינו מקבלים מהם אפשר לפרוט אותו רק ביריחו, יש סניף שם שפורט את הצ'קים. היינו הולכים ליריחו פורטים את הצ'ק נותנים לבעל ההסעה כסף ואז מחזירים אותנו. בכל 10 לחודש שילמנו להם. לא יכול כל יום לשלם לו 6,8 ₪.

ש.ביום שהאבא של הנהג נפטר, למה היה צריך לצאת מוקדם.

ת.בגלל שאין לנו הסעה.

ש.אז איך תחזרו.

ת.יש שם ליד תחנת הדלק מחכים לטרמפים בשבע יש הסעות, בשעה עשר בלילה אין הסעות.

ש.כל ה-7 לא חזרו לעבודה.

ת.לא, 2 נשארו ו-5 יצאו.

ש.מי בא במקומם.

ת.מלא, כל יום מחפשים, 100 מחפשים במישור אדומים.

ש.אלה השניים שנשארו למה הם נשארו.

ת.הם אמרו שהם נשארים.

ש.איך הם חזרו הבייתה.

ת.עם החברים שלהם.

ש.וכולם מחיזמה.

ת.כן.

אין יותר שאלות.

העד עבד מועטי גרוף לאחר שהוזהר כדין:

חקירה ראשית:

ש.באיזה תקופה עבדת אצל מיה.

ת.עבדתי מ-2000 עד אמצע שנת 2004.

ש.אתה מכיר את התובע מהעבודה שלך.

ת.כן.

ש.אתה זוכר מתי הוא התחיל ומתי הפסיק לעבדו אצל מיה.

ת.כשהוא בא לעבוד אני כבר הייתי, אני חושב שזה בשנת 2001 ופוטרנו ביחד. אני מיריחו והוא מחיזמה.

ש.איזה ימים עבדת בשבוע.

ת.כל השבוע עבדנו גם יום שישי.

ש.כל הזמן.

ת.לא כל הזמן. אם יש הזמנות יש חגים היינו כן עובדים בימי שישי.

ש.אתה עבדת באותה עבודה של התובע יחד עם התובע באותו תפקיד.

ת.כן.

ש.איזה שעות עבדתם.

ת.משעה 7 עד שבע, שמונה, תשע.

ש.איזה שכר קיבלתם.

ת.קיבלנו 75 ₪ ליום.

ש.כל יום.

ת.כן.

ש.גם כשאתה עובד עד שבע וגם עד תשע, כל הזמן אותו הדבר.

ת.לא. כל יום שעבדתי מ7 עד שש, 75 ₪ ליום. אחר כך על כל שעה קיבלתי 10 שקלים.

ש.איך הגעת לעבודה בבוקר.

ת.בהסעות.

ש.שילמו לך על ההסעות.

ת.לא.

ש.קיבלת תשלום נוסף עבור הבראה, חופשה.

ת.לא. כלום. חוץ מה-75 ₪ לא הייתי מקבל כלום.

ש.היית בעבודה באותו היום שהתובע פוטר.

ת. לא, באותו היום לא עבדתי.

אין יותר שאלות.

חקירה נגדית:

ש.אתה תבעת את מיה.

ת.כן.

ש.כמה כסף קיבלת.

ת.30,000 ₪.

ש.זה היה אצל עו"ד מסראווה.

ת.נכון.

ש.למה אתה קיבלת 5 ₪ יותר מהתובע.

ת.מה זאת אומרת.

ש.כמה כסף קיבל התובע ליום עבודה.

ת.לא יודע.

ש.איך אתה יודע כמה קיבלת ליום עבודה.

ת.בתחילת העבודה שם היה אחראי שהוא מנהל העבודה בשם מיקי הודיע לנו שיום העבודה פה זה 75 ₪.

ש.אתה עבדת באותה מכונה של התובע.

ת.לא.

ש.האם היה קבלן שהיה אוסף אתכם בטרנזיט מיריחו.

ת.לא. היינו באים בהסעות. מי שהיה מוצא טרמפ היה הולך בטרמפ ומי שלא, היינו הולכים בהסעה ומשלמים ביחד.

ש.מתי הייתם מזמינים את ההסעה.

ת.היינו מתקשרים.

ש.מתי, בסוף היום.

ת.כן.

ש.הייתה רק הסעה אחת.

ת.לא היה אוטו קבוע, היינו מתקשרים למשרד, לשלוח לנו כל פעם רכב.

ש.זה מונית.

ת.כן.

ש.כלומר אם התובע אמר שהנהג לא יכל לבוא, אז היה אפשר להזמין נהג אחר.

ת.כן.

ש.האם היית מקבל כסף לפי מספר ימים שעבדת.

ת.ברור.

אין יותר שאלות.

בית הדין –

ש.אתה בדקת את החשבון.

ת.לא, לא הייתי בודק. היינו נותנים לי רק את הצ'ק. אני הייתי רושם אצלי משהו פרטי, והייתי עושה חישוב.

ש.אתה אמרת שגמרת לעבוד ביום עם התובע.

ת.לא, כשאני סיימתי את העבודה הוא עדיין היה שם.

ש.למה הפסקת לעבוד.

ת.ביקשתי תוספת והם סירבו לתת לי.

ש.כשאתה באת לעבודה שם, היה שעון נוכחות שחותמים.

ת.נכון.

אין יותר שאלות.

העד יוסרי מוחמד סלאח אדין לאחר שהוזהר כדין:

חקירה ראשית:

ש.אתה אח של התובע.

ת.כן.

ש.באיזה תקופה עבדת אצל מיה.

ת.מ-2001 עד לשנת 2004 אני ואח שלי ביחד.

ש.התחלתם ביחד.

ת.כן.

ש.וסיימתם ביחד.

ת.הוא אמר לנו לכו מפה, הוא פיטר אותנו.

ש.אתם הלכתם באותו היום.

ת.כן. באותו היום.

ש.איזה ימים עבדת בשבוע.

ת.כל השבוע, עד שישי.

ש.כולל שישי או לא כולל שישי.

ת.כן, כולל יום שישי.

ש.כל שישי או לפעמים.

ת.לפעמים, אם יש עבודה ויש לחץ היינו עובדים גם ביום שישי.

ש.באיזה שעות עבדת כל יום.

ת.בתקופתך הפסח היינו עד עשר, תשע, שמונה.

ש.בתקופה רגילה.

ת.עד חמש.

ש.איזה שכר קיבלתם.

ת.75 ליום.

ש.קיבלתם כל יום תשלום, או בסוף חודש, או בסוף שבוע.

ת.כל חודש.

ש.איך הגעת לעבודה בבוקר.

ת.אנחנו 7 עובדים היינו מתקשרים לנהג והוא היה בא לאסוף אותנו.

ש.זה היה נהג קבוע.

ת.כן. זה היה נהג קבוע.

ש.כמה שילמתם לו.

ת.זה תלוי כמה ימים עבדנו באותו החודש, 310,300,292 ₪ לחודש.

ש.לפי כמה כסף ליום.

ת.10 הלוך ו-10 חזור.

ש.מה קרה כשהתובע פוטר.

ת.יש מישהו שנפטר שזה אבא של הנהג, ביקשנו ללכת בשעה חמש באותו היום והוא לא הסכים ואמר לנו ללכת הבייתה.

ש.למה לא פנית לנהג אחר.

ת.זה הנהג הקבוע שלנו. אנחנו באים איתו וחוזרים איתו הביתה.

אין יותר שאלות.

חקירה נגדית:

ש.אתה יוסרי עם ת.ז 916632128.

ת.כן.

ש.אתה תבעת את מיה.

ת.כן.

ש.כמה כסף קיבלת.

ת.7450 ₪.

ש.מתי תבעת את מיה.

ת.לפני 10 ימים בערך, הייתה החלטה.

ש.למה תבעת.

ת.יש לי זכות.

ש.למה אחרי כל כך הרבה זמן חיכית עד שתבעת.

ת.לא היה לי מסמכים ולא היו לי הוכחות ותלושים להוכיח את זה. ולא ידעתי שאני יכול.

ש.ועכשיו כשהגשת היה לך.

ת.גם לא.

ש.אז למה הגשת.

ת.יש לי כסף אצלהם אני צריך לקבל את זה.

ש.מי אמר לך שאתה צריך לתבוע.

ת.חברים.

ש.גם הם תבעו וקיבלו כסף.

ת.כן.

אין יותר שאלות.

בית הדין –

ש.כל השנים שאתה עבדת כל הזמן היה אותו נהג.

ת.כן.

ש.היו ימים שהייתם נוסעים בטרמפ בהסעה מתחנת הדלק.

ת.לא, היה נהג קבוע שהיה בא כל יום.

ש.אף פעם לא נסעתם בטרמפים.

ת.הוא קבוע כל יום עד עשר. אם לא עובדים עד עשר, אז עד שבע, עד חמש, אנחנו מתקשרים אליו. זה לא קשור לעבודה ולשכר, אנחנו היינו משלמים לו.

ש.כל יום נסעו 7 באוטו.

ת.כן. 7.

ש.כולם נסעו למיה או גם למקומות אחרים.

ת.כולם למיה. כולנו מחיזמה.

אין יותר שאלות.

העד רפאת עוויד חסן זגלול לאחר שהוזהר כדין:

חקירה ראשית:

ש.באיזה תקופה עבדת אצל מיה.

ת.2001 עד 2004.

ש.מתי ב-2001 התחלת.

ת.לא זוכר.

ש?מתי סיימת בשנת 2004.

ת.גם אני לא זוכר.

ש.התובע עבד לפניך.

ת.לא, לא זוכר בדיוק, אבל בערך באותה התקופה נכנסנו לעבודה אבל יצאנו ביחד, באותו היום.

ש.איפה אתה גר.

ת.בחיזמה.

ש.אתה היית איתו בסעה.

ת.כן.

ש.כמה ימים עבדתם בשבוע.

ת.עבדנו בתקופת החגים 6 ימים בשבוע חוץ מיום שבת, ואם אין חגים אז 5 ימים.

ש.איזה שעות.

ת.מ7 בבוקר ועד שש, שבע, שמונה אחת עשרה.

ש.איזה שכר קיבלתם.

ת.1500, 1400,1700.

ש.לפי מה.

ת.בתקופת החגים היינו נשארים יותר ומקבלים יותר.

ש.היה לך שכר שעתי, יומי, חודשי.

ת.אנחנו היינו מחתימים כניסה בשעה שבעו אם היינו מאחרים אז בחגים לא היינו חותמים, היו אומרים לנו להישאר עד השעה שמונה.

ש.אז ביום רגיל כשלא מאחרים מתי זה יוצאים. בשעה חמש.

ת.חמש.

ש.יש לך מושג איך חושב השכר שלך.

ת.לא.

ש.למה לא שאלת אותם, איך הם מחשבים את השכר.

ת.מיקי לא מאפשר לנו להיכנס לשיחה איתו.

ש.מי זה מיקי.

ת.המנהל שם, היה אחראי עלינו.

ש.כמה שילמתם לנהג.

ת.300. הנסיעה והאוכל זה על החשבון שלנו.

ש.ספר לי מה קרה שהתובע פוטר.

ת.זה בגלל האיחור. אמרנו לו ביום אחד שאנחנו לא יכולים לאחר עד שעה אחת עשרה, הוא אמר מי שלא נשאר עד אחת עשרה שילך הבייתה עכשיו. ואז הלכנו הביתה. אני ועוד 5, אני נאסר ויסרי ועוד שניים. שני האחרים נשארו. אלה של ההסעה שלנו. הם חזרו עם חברים שלהם בהסעה. אנחנו, כל 7 באים ברכב אחד. אז שני עובדים שנשארו התחלקו ברכבים אחרים.

ש.היום הרבה הסעות כאלה?

ת. היו 3 רכבים.

ש.ת. וכולם היו מלאים. הרכב לא היה נוסע אם אין 7 נוסעים, ואם אין 7 היינו משלמים כאילו יש עוד נוסע.

ש. כמה שילמת ליום?

ת. היינו משלמים חודשית. 300 ₪.

ש.ת. ואם לא עבדנו כל יום – גם כשמישהו לא היה בא היינו משלמים כאילו שיש נוסע כי אז ההסעה לא היתה נוסעת.

ש.ת. זה לא קרה הרבה פעמים.

ש. היו שבועות שעבדת 6 ימים וחלק 5 ימים. התשלום היה אותו דבר?

ת. זה היה הפרש של 10-20 ₪.

ש.ת. אם היינו 7 נוסעים היינו משלמים בין 280-300 ₪ ואם אין 7 נוסעים אז היינו משלמים את ההפרש.

ש. האם שילמתם להסעה אותו דבר כל חודש, גם כשעבדם 6 ימים וגם כשעבדתם 5 ימים?

ת. אם זה היה פחות – אז זה היה פחות רק ב-20 ₪.

חקירה נגדית

ש. כמה שילמתם על יום? אם שילמתם 300 ₪ לחודש 7 אנשים, כמה ליום?

ת. הנהג היה עושה את החישוב. לא אנחנו. היתה לו רשימה של כל שמות הנוסעים ובסוף החודש הוא היה קורא את השם של מי שעולה איתו וכל אחד היה משלם לו. 300 ₪ כל אחד היה משלם לבד.

ש.ת. כן. הוא היה סופר לנו את הימים. הוא היה רושם את כל הימים שהיינו עובדים. ב-10 לחודש הוא היה לוקח אותנו מהמפעל ליריחו, פורטים את השיק שם נותנים לו, כל אחד 300 ₪, ואז הוא היה מחזיר אותנו.

ש. איך אתה מכיר את התובע?

ת. אני מכיר אותו מחיזמה. אנחנו לא מאותה חמולה ולא מאותה משפחה.

ש.ת. אני גם תבעתי את מיה וקיבלתי.

ש. יש מישהו בחיזמה שלא תבע את מיה?

ת. מלא אנשים תבעו וקיבלו.

ש. אז היום אם יש לך חבר שעבד במיה אתה אומר לו לתבוע.

ת. אם יש לו זכות שם לקבל משהו, אז למה לא.

ש.ת. אני קיבלתי 19,000 ₪ כשתבעתי. אני תבעתי בתקופה של נאסר. אבל ב-2007 חזרתי לשנה ואז יצאתי משם.

ש.ת. מ-2001 ועד 2003 עבדתי ברצף וחתמתי על נוכחות כל יום בעבודה.

ש.ת. לגבי בדיקה של הדו"חות – גם אם הייתי מגלה טעות והייתי מעיר – מיקי היה מפטר אותי.

ש. מה היה תפקידו של מיקי?

ת. הוא אחראי על הכול – מעביד, מפטר ומחלק שיקים.

מר יהודה ורטהיימר, מנהל הנתבעת מוזהר כדין

עברה תקופה של למעלה מעשר שנים מאז שהתובע הפסיק לבוא לעבוד. מטבע הדברים, אין אפשרות לבדוק אלא לפי המסמכים – מה היה. זה שהתובע יכול לתאם, לחשוב, להמציא – הכל טוב ויפה אך כל קשר בין זה למציאות אינו תואם. יש לי המסמכים. לא בכדי החוק קבע תקופת התיישנות. יש לי את המסמכים ומה שאני יודע וזה הוכח בעדות של כולם – אין אדם שעבד במיה שנמצא בחיזמה או ביריחו ועזב שלא הגיש תביעה. כל התיקים נגמרו בפשרה. רוב התביעות היו כשלא היתה התיישנות ואז התהליך ארוך ולכן התפשרנו.

לגבי התובע הנוכחי, הוא בטרנד של כל מי שעבד תובע, והקטע של כמה הוא רוצה נגזר מחבריו, כמה הם קיבלו. העובדות נמצאות במסמכים.

לגבי סיום העסקת התובע – אין לי מושג. אני יודע רק משאלות ששאלתי בעקבות התביעה. רוב האנשים שם עשו דין לעצמם וקמו והלכו. אח"כ הוא טוען כי חודש אח"כ בא לעבודה. זו התפטרות. אינני חולק על העובדות. מדובר על 10 שנים ועל 700 עובדים שעברו דרך מיה. אין לי מושג מה היה השכר ששולם. היה שכר מינימום דאז. זה בתלושים. החתימו שעות וגם קיבלו שעות נוספות כמקובל בזמנו. מדובר על תקופה שהתיישנה.

לשאלות ב"כ התובע

ש.ת. יש עוד תלושים שלא הבאתי משום שאינם רלבנטיים בגלל ההתיישנות. אני מאשר שיש עוד תלושים. משנת 1.9.2003.

ש. בחודש ספטמבר אתה רושם בתלוש שהוא עבד 7 ימים.

ת. זה מה שהוא עבד.

ש. בכתב הגנה מתוקן מופיע 4 ימים. יש לך הסבר?

ת. לא. יתכן ש-3 ימים הוא קיבל על שעות נוספות והקדימו את זה. אין לי מושג.

ש. מתי הודפסו תלושים אלה, בזמן אמת?

ת. בזמן אמת הם הוצאו.

ש.ת. יש מחשב שיודע לשחזר את התלושים. הדפסתי אותם אחרי התביעה.

ש.ת. זה הודפס בזמן שהייתי צריך להגיע לקטע של הוכחות.

ש. 154 זה שכר גילום?

ת. דאז.

ש. איך זה חושב?

ת. זה היה שכר מינימום ליום עבודה.

ש.ת. שולם עבור שעות עבודה באותה תקופה – הם שהו במקום כ-10 שעות והיתה שעה על חשבונם ויום שישי הם לא עבדו. כלומר, 9 שעות עבודה כששעה היתה הפסקה.

ש. תלושי נוב' 03' וינו' 04' אינם בתלושים שהצגת. זה אומר שהוא לא עבד בחודשים אלה?

ת. אבדוק בניירת אצלי.

ש. אני מראה לך מה צירפת לכתב הגנה משם עולה כי עבד בחודשים אלו. מה יש לך לומר על כך?

ת. אני מחפש בניירת שלי שלכל תלוש יש דו"ח נוכחות –

ש.ת. מיקי זה מנהל עבודה שעדיין עובד אצלנו.

ת. יש לי את התלושים של נוב' 03' וינו' 04'. טעיתי כשאמרתי שלא עבד. מצאתי כעת את התלושים ואת דו"חות הנוכחות. אני מגיש לביה"ד דוגמא של דו"ח נוכחות חודשי על פיו הומצא תלוש המשכורת לאותו חודש, המדובר בחודש ינואר 2004.

ש.ת. מיקי עובד אצלנו עדיין היום.

ש. בתלושי שכר מופיע תשלום נסיעות של 10 ₪ ביום. מדוע?

ת. כי זה היה הסכום שעלתה ההסעה כשהם בא ביחד. 5 ₪ לכל כיוון.

ש. כל העדים העידו שעבדו הרבה יותר מ-5, 7 או 11 יום.

ת. זה מה שאתה אומר. הם עבדו 5 ימים לפעמים. רק תיקח את החגים שאנו סגורים, זה הרבה ימים שלא עבדו. יש תקופות של לחץ ויש תקופות שלא צריך עובדים.

ש. אתה זוכר לגבי העובדים הספציפיים?

ת. לא. אני אומר את הדברים לגבי המפעל.

ש.ת. העובדים עובדים לפי הצורך, ובתקופת החגים מגייסים יותר. יש קיץ וחורף. אנחנו מודיעים מי כן בא ומי לא. מדובר על קרוב ל-200 עובדים וקרוב ל-700 עובדי שטחים שעובדים בהתאם לצורך.

ש.ת. התובע הוא זה שהגיע אלינו. בתקופה עליה הם מדברים – היה לנו קבלן "ראיס" שמביא לנו 50 או 60 עובדים לפי הצורך. אני לא דיברתי עם העובדים ולא אני קראתי להם בעת הצורך. מיקי היה מחליט כמה עובדים יבואו ומתי. מספיק לומר לעובד אחד להגיד לעובד אחר לבוא – ואז הם היו באים.

ש. מה שם אותו קבלן?

ת. לא זוכר. "אבו.." משהו.

ש.ת. משעה 07:00 עד 17:00 אלה שעות העבודה. נכון להיום הדברים משתנים. גם בתקופה רגילה זה לחץ. יש תקופה שיש עבודה ויש תקופה שלא. תלוי באיזו עונה.

ש.ת. אין תקופות שהמפעל מושבת. מדובר על הבדל בין שזה 50 עובדים או 100 עובדים. זה לפי הזמנות ובעיקר לפי תקופות. בתקופות הקיץ יש פחות. ואנחנו מעסיקים פעם את זה ופעם את זה כדי שלא נהיה תלויים והם ידעו לעבוד על המכונות.

ב"כ התובע מסכם: העדים כולם, על אף הזמן הרב שחלף, העידו אותם הדברים. הן בקשר לימי עבודה, שעות עבודה, נסיבות הפיטורים והן בקשר לשכר ששולם. נכון שלאחר תקופה כזו תמיד ניתן למצוא סתירות קטנות אך הדבר מעיד רק שהעדים הם בני אדם. כמה שקלים לפה או ימים לשם – אנו 9 שנים לאחר האירועים. הנתבעת הציגה תלושי שכר שהודפסו לפני מס' ימים בהם מופיע 23.12.12 בצד שמאל למטה. לא מדובר בתלושים שהודפסו בזמן אמת או במסמכים שגולו בהתאם להחלטות הרשם. העד המרכזי של הנתבעת היה אמור להיות מיקי מנהל הנתבעת עדיין עובד במקום ולא ניתן כל הסבר מדוע לא בא להעיד. מנהל הנתבעת אישר שאינו מכיר העובדים ולא העובדות ומעיד ממה שהוא רואה ומה ששמע. הנתבעת טענה להתיישנות – זו טענה דיונית שיש להעלותה בהזדמנות הראשונה והיא לא הועלתה בכתב ההגנה הראשון אלא רק במתוקן. נכון שכתב ההגנה הוגש בהתאם החלטת ביה"ד אך אח"כ ניתנה החלטה על פלוגתאות ומוסכמות ובה נרשמה הפלוגתאה לטענת ההתיישנות. ההחלטה לגבי ההתיישנות ניתנה ב-30.1.12 והפלוגתאות ב-13.3.12 בדיון שנערך אז. מאחר וטענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות ראשונה, אין מקום לשלול זכויות עובד בגין כך. התובע טוען כי לא קיבל תשלום עבור דמי נסיעה. עובדים אחרים אישרו זאת גם כן. לכן התובע זכאי במסגרת תקופת עבודתו לתשלום עבור דמי נסיעה. כך גם עבור הבראה.

פיצויי פיטורים – גרסת התובע קיימת מאז כתב התביעה שם נרשם מפורשות כי מיקי פיטר אותו וזה היה הגיוני שהנתבעת תביא את מר מיקי, ומשלא עשתה כן יש לזקוף זאת לחובתה.

תקופת העבודה – באו מס' עדים ואישרו כי התחילו באותה תקופה וסיימו באותה תקופה. לשאלות הנתבעת – התברר כי כל אלה הגישו תביעות לביה"ד וקיבלו תשלום בגין אותן שנים.

מכאן שגרסת התובע לשנות העבודה אינה מהימנה ויש לקבלה.

לעניין שכר מינימום – היו גרסאות שונות אם קיבלו 70 ₪ ליום או 75 ₪ אך ברור כי הנתבעת לא שילמה את שכר המינימום כדין. הצגת מס' מסמכים של שעות מתיישבת עם התלושים שהוגשו, לדוגמא חודש ספט' 2003 בתלוש מופיע 9 ימי עבודה ואילו בדו"ח – מופיע 4 ימים.

ביה"ד מתבקש לקבל התביעה ולחייב הנתבעת במלוא סכום התביעה וכן הוצאות משפט ושכר עו"ד.

נציג הנתבעת: לגבי ההתיישנות – בדיון הראשון העליתי את טענת ההתיישנות ולכן קיבל ביה"ד את ההחלטה להגיש כתב הגנה מתוקן לצורך העלאת טענה זו. כל העדים שהיו כאן עבדו במיה ולאור הטרנד של כל מי שעוזב עבודה יכול לבוא ולדרוש, זכאי או לא זכאי לכך – כל התיקים הסתיימו בפשרה. סיבת התביעה לא היתה כי היו חייבים לתובע כספים אלא רק משום שחברים אמרו שאפשר לקבל כסף ואני מאמין שיהיו הרבה שיגישו תביעה.

לגבי סיום עבודת התובע – הוא העיד בעצמו שהוא הפר משמעת והחליט על דעת עצמו לעזוב את העבודה כמו 4 מחבריו. 2 נשארו בעבודה. התובע טוען שנאמר לו שילך הביתה. תהליך פיטורים הוא מורכב יותר – כמו הודעה מראש ומכתב פיטורים. זו חברה מסודרת. בעדנה ד'ריתחה של מנהל עבודה שסורב וננטש ע"י עובדים – אין זה פיטורים. התובע טען שחזר חודש אח"כ ולא למחרת, כך שגם לאור זה הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. לאור התקופה הרשומה במסמכים. התובע לא פוטר בגלל התקופה הקצרה כמופיע בספרי הנתבעת. לפני כן היו קבלנים שהביאו קבוצת אנשים. אין לי מושג אם התובע היה ביניהם או לא. הם הגיעו לעבודה לפי צורך. מ-19.9.09 כי אז התחלנו להעסיק עובדים ישירות.

ב"כ הצדדים: בשלב זה שמענו את הצעת בית הדין לשקול הגעה לפשרה

לאחר הפסקה:

הצדדים : הגענו להסכמה לפיה ישולמו לתובע פיצויי פיטורין בסך כולל של 13,000 ש"ח וזאת בתוך 30 יום. התשלום יבוצע באמצעות ב"כ התובע.

אנו מבקשים מבית הדין ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה דלעיל.

___________________ __________________

התובע ובא כוחו מר יהודה ורטהימר –מנהל הנתבעת

פסק דין

הננו נותנות תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים

ניתן והודע היום י"ח טבת תשע"ג, 31/12/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מיטל מלכה