פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שיק מס' 10080 על סך 430,000 ₪ מיום 21/12/09 (להלן: "השיק").

1. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק בצירוף תצהיר שהפך לכתב ההגנה בתיק. הנתבע הצהיר כי אינו מכיר את התובעת וכי מעולם לא נתן שיק לתובעת או למר ניב בורסוק ששמותיהם מופיעים על השיק. כמו כן הצהיר הנתבע כי מעולם לא נתן שיק בסכום האמור, וכי החתימה וכתב היד על השיק זויפו, ככל הנראה על ידי מר ניב בורסוק. לטענתו של הנתבע בתצהירו, מדובר בשיק מתוך סדרה של שיקים שנגנבו מביתו ושנעשה בהם שימוש ללא הסכמתו, ככל הנראה על ידי מר בורסוק שהיה בעבר חברו. לתמיכה בטענה זו צירף הנתבע לתצהירו אישור על הגשת תלונה במשטרה בדבר גניבת שיקים.

1. בתום הדיון בהתנגדות לביצוע השיק קבע כב' הרשם ביטון כי טענתו היחידה של הנתבע שלפיה השיק מזויף אינה מפורטת דיה אלא באופן כללי למדי, כך שהגנתו דחוקה, אך קבע שהוא מוצא לנכון לתת לנתבע רשות להתגונן כדי לתת לו את יומו בבית המשפט. בעקבות החלטה זו הועבר התיק אל הח"מ והצדדים התבקשו להגיש תצהירי עדות ראשית.
2. מר יוסי אמודאי, מנהל התובעת, ערך תצהיר עדות ראשית מטעמה. לפי תצהירו של מר אמודאי, מעיון בדפי החשבון שהמציא הנתבע עולה כי הועברו לחשבונו מספר פעמים כספים ממר ניב בורסוק בסכומים ניכרים – דבר אשר מביא למסקנה ברורה כי חשבונו של הנתבע שימש את מר בורסוק לעסקים שניהל בידיעתו ובאישורו של הנתבע. משכך נטען כי גם השיק בענייננו הועבר בידיעתו ובאישורו של הנתבע, ולכן יש לחייב את הנתבע לשלם בגין השיק גם אם חתימתו אינה מתנוססת עליו (כשהתובעת סבורה ותוכיח כי מדובר בחתימתו של הנתבע).

מר אמודאי הפנה לחוות דעת של מומחה מטעם התובעת אשר צורפה לתצהירו – חוות דעתו של מר סיוון זמיר שקבע כי הוא סבור בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר כי החתימה על השיק נחתמה על ידי אותו אדם החתום על המסמכים האחרים אשר הועברו לידי המומחה ונושאים את חתימתו המאומתת והלא מוכחשת של הנתבע.

עוד הוצהר כי מעיון במסמכים שהמציא הנתבע עולה שהחתימה על השיק והחתימה של הנתבע בחשבונו בבנק היא אותה חתימה – שמו הפרטי של הנתבע עם קו תחתון, ורק משהוגשה ההתנגדות ולאחריה חתם לפתע הנתבע את שמו הפרטי ללא קו תחתון.

1. בתחילת דיון ההוכחות הודיע ב"כ התובעת כי הוסכם לוותר על חקירת המומחה, וב"כ הנתבע הודיע כי התצהיר שצורף לכתב ההתנגדות ישמש גם כתצהיר עדותו הראשית של הנתבע.

1. במהלך הדיון נחקרו המצהירים הנ"ל ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

1. מחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, מר סיון זמיר, עולה כי קיבל לידיו חמישה מסמכים להשוואה הנושאים את חתימתו המאומתת והלא מוכחשת של הנתבע וקבע כי הוא סבור בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר שהחתימה על השיק נחתמה על ידי אותו אדם החתום על המסמכים הנוספים הנ"ל.
2. ב"כ הנתבע בחר לוותר על חקירה נגדית של המומחה, מר זמיר, אך טען בסיכומיו כי יש לפסול את חוות דעתו, והפנה בעניין זה לפסק דין שניתן בת"ט 2514-07-07 אברהם רפאלי נ' צבי חבל שבו התייחס בית המשפט להכשרתו של מר זמיר. באותו עניין קבע בית המשפט כי משלא הוצגו בפניו אסמכתאות כנדרש בנוגע להסמכתו של מר זמיר לעסוק בתחום של השוואת כתבי יד, יש לבחון את חוות דעתו בזהירות יתרה, ובהמשך קבע בית המשפט כי אף שאינו מטיל דופי במומחיותו של מר זמיר, אין לבסס את ההכרעה שם על חוות דעתו.
3. ואולם, אין די בקביעות בפסק הדין הנ"ל כדי לפסול את חוות דעת המומחה, מר זמיר, בתיק שבפנינו. עיון בפסק הדין מעלה כי באותו מקרה לא קיבל מר זמיר דוגמאות חתימה במקור אשר נערכו במועדים הקודמים למועד החתימה שבמחלוקת, ואף לא צירף את כל המסמכים שבדק לחוות דעתו. לעומת זאת, בחוות הדעת שניתנה בענייננו ציין מר זמיר כי בדק בין היתר ארבעה מסמכים מקוריים שעליהם חתם הנתבע לפני מועד החתימה שבמחלוקת וצירף את אותם מסמכים לחוות הדעת. כן ציין מר זמיר בחוות הדעת בענייננו כי מצא התאמה רבה בין החתימות בעשר תכונות כתיבה ייחודיות, וביניהן אחידות עוצמת החריטה על הנייר – תכונה שאפשר לבחון רק באמצעות בדיקה של מסמכי מקור.
4. לפיכך, ומשבחר הנתבע לוותר על חקירת המומחה, לא עלה בידיו להוכיח כי נפל פגם כלשהו בהשוואת החתימות שביצע מר זמיר ובמסקנה שהגיע אליה במקרה דנן.
5. זאת ועוד, כפי שאוזכר גם בפסק הדין שניתן בבת"ט 2514-07-07 הנ"ל, תוך הפניה לפסק הדין שניתן בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240, בעמ' 262, פסקה 16, אין חובה גורפת של בית המשפט להיזקק לעדותו של מומחה להשוואת כתבי יד, והוא רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. בענייננו, מעיון בחתימה המופיעה על גבי השיק והשוואתה לחתימות המופיעות בדוגמאות החתימה של הנתבע עולה כי קיים דמיון רב מאוד בין החתימות.
6. גם הנתבע עצמו לא היה בטוח אם חתימתו זויפה. ראו לעניין זה עדותו בעמ' 6 ש' 19-18:

"ש. החתימה שלך.

ת. את האמת אני אומר אולי זה זויף. את החתימה שלי לא בעיה לזייף אותה". (ההדגשה של הח"מ)

1. הנתבע אף לא הציג כל הסבר מתקבל על הדעת לכך שלפני מועד הגשת השיק לביצוע נהג לחתום על מסמכים בדרך מסוימת שזהה לצורת החתימה המופיעה על השיק, ואילו על התצהיר המצורף לכתב ההתנגדות חתם בדרך אחרת (ראו עמ' 7 ש' 11-9), ויש בכך כדי להעלות חשד כי הנתבע ניסה לשנות את חתימתו כדי לתמוך בטענת הזיוף.
2. די בכל האמור לעיל כדי להעביר אל הנתבע את הנטל להוכיח את טענתו כי השיק נגנב וכי החתימה עליו זויפה, ככל הנראה על ידי מר בורסוק, וזאת שלא בידיעתו או בהסכמתו של הנתבע. כפי שיפורט להלן, הנתבע לא הרים נטל זה ואף עלו מעדותו סתירות ותמיהות בנוגע לשימוש שנעשה בחשבון הבנק שלו שממנו נמשך השיק.
3. הנתבע לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו שלפיה החתימה על השיק מזויפת, ואף אין בתצהירו של הנתבע פירוט על נסיבות היכרותו עם מר בורסוק, ועל המועד והנסיבות שבהן נודע לנתבע לטענתו כי מר בורסוק גנב את השיקים ועשה שימוש בחשבון. כל שעולה מתצהירו של הנתבע בעניין זה הוא כי מר בורסוק היה חבר שלו וביקר בביתו פעמים רבות (סעיף 6). כשנשאל הנתבע בדיון בהתנגדות כיצד הכיר את מר בורסוק, השיב: "מחברים. הוא היה בא אלי והתידדנו" (ראו פרוטוקול הדיון בהתנגדות בעמ' 2 ש' 17) ללא כל פירוט נוסף. לאחר מכן העיד הנתבע כי איננו זוכר מתי נודע לו שמר בורסוק גנב את השיקים ואין לו מכתב ששלח לבנק בעניין זה (שם, בעמ' 3 ש' 18-13). כשנשאל הנתבע בדיון ההוכחות כמה שיקים גנבו לו, השיב: "לא יודע בדיוק" (עמ' 7, ש' 18), וגם בהמשך לא טרח לספק פרטים נוספים כאשר נשאל מה הוא יכול לספר על חברותו עם מר בורסוק, אלא השיב כעולה מעמ' 9 ש' 4-3 כי:

"אני מכיר אותו הרבה זמן. הוא היה מגיע אלי עם חברים אלי עד שהגיע לקטע של השיקים עשה מה שעשה וזהו. אני מכיר אותו דרך חברים".

1. עוד יצוין כי עדותו של הנתבע בדיון ההוכחות לגבי השימוש שנעשה בחשבון שממנו נמשך השיק אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בדיון בהתנגדות.
2. בדיון בהתנגדות העיד הנתבע כי היה בעל שני חשבונות בנק, לרבות החשבון בבנק הפועלים שממנו נמשך השיק, אך עבד בחנות ירקות שהייתה לו במזומן בלבד, ולא עשה כל שימוש בחשבונותיו. ראו פרוטוקול הדיון בהתנגדות בעמ' 1 ש' 21-20, שם בש' 27 ובעמ' 2 ש' 2-1:

"ש. כמה חשבונות בנק היה לך?

ת. שתיים.

...

ש. בנק הפועלים שימש את חנות הירקות.

ת. הייתי עושה קופה אוסף את הקופה וקונה סחורה לא השתמשתי בחשבון.

ש. לא השתמשת בשתי החשבונות.

ת. לא השתמשתי בכלל".

בהמשך לכך העיד הנתבע בדיון בהתנגדות כי רק לפני 11 חודשים (דהיינו בחודש נובמבר 2009) התברר לו שגורמים אחרים עשו שימוש בחשבון שלו (שם, עמ' 2 ש' 11-5).

1. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בדיון ההוכחות העיד הנתבע כי יכול להיות שעשה בחשבונו פעולות מסוימות (עמ' 7, ש' 30-27; עמ' 8 ש' 2-1), ובהמשך העיד כעולה מעמ' 8 ש' 31-24:

"ש. מה עשית בחשבון פעולות רגילות.

ת. פעולות רגילות.

ש. כמה הפקדת הכי הרבה.

ת. לא סכומים גדולים.

ש. 55 אלף ₪ זה סכום גדול לדעתך.

ת. כן.

ש. חודש 10.08 מה זה הסכום הזה.

ת. שיק של חב' הבטוח שהרכב הושבת".

בהמשך חקירתו העיד הנתבע כי גם בחודש אוגוסט 2009 משך סכומים ניכרים מחשבונו לצורך תשלום הוצאות עבור חתונתו (עמ' 9 ש' 10-7) והעיד "אמרתי שהתנהלתי כמו אזרח רגיל בחשבון" (שם, ש' 10).

1. מכאן שבניגוד לעדותו בדיון בהתנגדות, הודה הנתבע בחקירתו הנגדית דיון ההוכחות כי עשה שימוש בחשבון שממנו נמשך השיק.
2. זאת ועוד, הנתבע אף לא פירט בתצהירו אילו פעולות נעשו לדבריו בחשבונו ללא הרשאה, מי ביצע את אותן פעולות ומתי. בחקירתו הנגדית לא השיב הנתבע לשאלות שנשאל בעניין זה באופן ישיר וברור, אלא הרבה להשיב "יכול להיות" ו- "לא יודע". כך למשל, כשנשאל הנתבע האם עוד מישהו מתנהל בחשבון שלו חוץ ממנו, השיב: "בוא נגיד סבתא שלי, אני לא יודע לענות לך" (עמ' 7, ש' 32). רק לאחר מכן, כנשאל על פעולות של הפקדות ומשיכות שבוצעו בחשבון על ידי חברת שחף ליווי פיננסי, מר ליאון לוי, אברג'יל וגורמים נוספים, השיב הנתבע כי הגיש על כך תלונה למשטרה (עמ' 8 ש' 7-6) וכי איננו יודע אם חברת שחף ליווי פיננסי תובעת אותו (עמ' 8, ש 9-8). ואולם, הנתבע לא הציג בפני בית המשפט מסמך כלשהו הנוגע לתלונה שהגיש בגין שימוש לא מורשה שנעשה בחשבונו. כל שצורף לתצהירו של הנתבע הוא אישור על כך שביום 9.3.10 הגיש תלונה על גניבת המחאות, כשבעמודה "כמות" נרשם "1", ולא צוין כי מדובר בגניבה של כמה פנקסי שיקים מביתו של הנתבע. אין בתלונה פירוט כלשהו לגבי האירוע שבגינו הוגשה, אין התייחסות למועד או לנסיבות שבהן לכאורה בוצעה הגניבה, ואף לא עולה מהתלונה מה מסר הנתבע למשטרה, אם בכלל, בעניין גניבת פנקסי שיקים מביתו ולגבי השימוש הלא מורשה שעשה לדבריו מר בורסוק בחשבון. הנתבע אף לא פירט בחקירתו או בסיכומיו מה עלה עד כה מאותה חקירה משטרתית שנערכה בעניין.

1. בסיכומי התובעת פורטו לצורך ההמחשה 71 פעולות שבוצעו בחשבונו של הנתבע, רובן בסכומים של אלפי שקלים, החל מיום 15.9.08 ועד ליום 1.1.10, כעולה מדפי החשבון שהוגשו לתיק. לפיכך, ומשעלה מעדותו של הנתבע כי הוא זה שביצע חלק מהפעולות בחשבון בתקופה הרלוונטית בעוד פעולות אחרות בוצעו על ידי צדדים שלישיים, גרסתו של הנתבע שלפיה לא ידע מה נעשה בחשבון איננה סבירה.
2. לסיכום כל האמור לעיל, התובעת הציגה ראיות שדי בהן כדי להעביר את הנטל לנתבע להוכיח את טענתו בעניין הזיוף, הגניבה והשימוש הלא מורשה בשיק. הנתבע לא הרים נטל זה, ואף לא הציג פירוט כנדרש לגבי הנסיבות שבהן לטענתו נגנבו השיקים ולגבי השימוש שעשה מר בורסוק בחשבונו. הנתבע בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית בתיק אלא הסתפק בתצהירו שצורף לכתב ההתנגדות וזאת על אף קביעת כב' הרשם בעת שניתנה לנתבע רשות להתגונן לפיה בפנינו "טענה עיקרית ויחידה" על זיוף כאשר מ"תצהירו עולה כי אין הטענה מפורטת דיה אלא באופן כללי למדי".
   כמו כן עלה מחקירתו הנגדית של הנתבע בדיון ההוכחות כי בניגוד לגרסתו בדיון בהתנגדות, באותה תקופה שבה בוצעו בחשבון פעולות רבות על ידי כמה צדדים שלישיים שונים וביניהם מר בורסוק, עשה גם הנתבע עצמו שימוש באותו חשבון. בהעדר הסבר ופירוט כלשהו של הנתבע בעניין זה, מתעורר חשד כי הנתבע ידע או לכל הפחות צריך היה לדעת על הפעולות שבוצעו בחשבונו על ידי צדדים שלישיים, וייתכן שאף היה מעורב בכך.
3. לפיכך, ובהעדר פירוט של הנתבע כנדרש, דינה של טענת הזיוף והשימוש הלא מורשה בשיק להידחות, ועל כן אין לקבל את טענתו של ב"כ הנתבע בסיכומיו כי היה על התובעת להוכיח שהיא אוחזת כשורה בשיק.
4. לאור כל האמור לעיל, התביעה השטרית מתקבלת במלואה.
5. כמו כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל ומורה בזאת על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ 01-52376-10-7.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ח ניסן תשע"ג , 08 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.