גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות בכלי ירייה, עבירה לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וזוכה מחמת הספק מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, אשר יוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

א. נסיבות ביצוע העבירה

נסיבות הארוע פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין. בקליפת אגוז אציין כי הארוע נשוא כתב האישום ארע ביום 29.7.08. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היה הנאשם שוטר במשמר הגבול. ברשות הנאשם היה רוס"ר מסוג M16 קצר, מסט"ב 9443494 (להלן: "הנשק"), טעון במחסנית מלאה ובה 28 כדורים. ביום 29.7.08 במהלך משימה, טיפול בהפרות סדר באזור בניית גדר ההפרדה, סמוך לנעלין, שימש הנאשם כנהג ג'יפ בצוות שמנה ארבעה לוחמים.

בשעה 17:30 לערך, על פי הנחיית מפקדם, הגיעו הנאשם והלוחמים בג'יפ לאתר, בקרבת מקום שבו דווח כי מפגינים מנסים לחבל בגדר תיל שמוצבת במקום. בין המפגינים היה ילד בשם אחמד מוסא (להלן: "המנוח"). בעת שהנאשם והלוחמים האחרים הגיעו למקום, המפגינים החלו לידות אבנים. הלוחמים קיבלו אישור לירות כדורי גומי לעבר המפגינים בכדי להרחיקם מגדר התיל, ובהתאם לאישור זה, בסמוך לשעה 18:00, ירה אחד מהלוחמים כדורי גומי לעבר המפגינים. במקביל או מיד לפני יריית כדורי הגומי, נטל הנאשם את הנשק, דרכו, פתח את דלת הג'יפ וירה מספר כדורים חיים לעבר המפגינים במטרה להרתיעם. לאחר מכן, פרק את המחסנית וטען את נשקו במחסנית אחרת ובה 28 כדורים. בכתב האישום המתוקן נטען כי כתוצאה מירי הנאשם, חדר קליע מרובה הנאשם למצחו של המנוח והרגו במקום.

כפי שהחלטתי ופרטתי בהכרעת הדין, לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי המנוח נפגע מהקליע שיצא מרובהו של הנאשם, קרי מצאתי כי היה קיים חוסר בראיות התביעה שהוביל לספק סביר בקשר שבין הירי שביצע הנאשם לבין מות המנוח. בנסיבות אלה ולאור כל האמור בהכרעת הדין, קבעתי כי "הואיל ובמשפט פלילי עסקינן, אני סבורה כי קיים ספק סביר וכי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי המנוח נפגע מהקליע שיצא מהרובה של הנאשם, ומשכך מצאתי כי יש להורות על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין". עם זאת, קבעתי כי אני רשאית להרשיע הנאשם על פי עובדות שהוכחו בפני בעבירה אחרת. מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם עבר עבירה של פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338 (5) לחוק. מצאתי שהוכח שהנאשם התנהג באופן היוצר סיכון ובסטיה מרמת הזהירות הסבירה של אדם מן הישוב ובאופן שהיה עליו לצפות שבהתנהגותו יש כדי לסכן חיי אדם.

ב. תסקיר שירות המבחן

בעניינו של הנאשם עובר לטיעונים לעונש, הוגש תסקיר שרות מבחן. מהתסקיר עולה בין השאר, כי הנאשם בן 25, תושב טבריה ומתגורר עם הוריו. הורי הנאשם אינם עובדים, סובלים מבעיות בריאותיות, ומתקיימים מקצבת ביטוח לאומי ומסיוע כספי של הילדים. הנאשם הינו הבן הצעיר מתוך ארבעה אחים, אחיו הינם בעלי משפחות ועובדים לפרנסתם. הנאשם תאר את משפחתו כמשפחה מאוחדת ומלוכדת. הנאשם סיים 12 שנו"ל ויש לו בגרות חלקית. לנאשם יש תעודת עוזר חשמלאי שרכש במהלך לימודיו בבית הספר. הנאשם התגייס לצה"ל בשנת 2006 ושירת במשך שלוש שנים כשקמאי במשמר הגבול. הנאשם הציג בפני שירות המבחן חוות דעת והמלצה של מ"פ ניוד חטמ"ר בנימין, מהן עולה כי הנאשם ביצע את המוטל עליו בצורה טובה ותפקודו היה גבוה ומשביע רצון. הנאשם שירת משנת 2009 בצבא קבע כנגד לוגיסטיקה בתפקיד אחראי ניהול מלאי תחמושת, וההמלצה ממקום עבודתו הנוכחי מצביעה על שביעות רצון רבה מתפקודו. הנאשם ציין כי, בימים אלה בכוונתו לסיים תפקידו ולבחון אפשרות לעבודה כאזרח עובד צה"ל. לנאשם אין בעיות רפואיות פיסיות או נפשיות. מעיון בגיליון הרישום הפלילי המעודכן לחודש נובמבר 2012 נמצא כי לא עומדות לחובתו של הנאשם עבירות והרשעות קודמות.

הנאשם הביע בפני שירות המבחן כאב על עצם העמדתו לדין. ותיאר בפניו כי היה בסיטואציה מאיימת בה נכח עם חיילים מועטים נוספים, במקום בו נערכה הפגנה רבת משתתפים, שכללה יידוי אבנים גדולות לעברם. לדבריו, ירה בנשק לכיוון מעלה במטרה להרתיע את המפגינים, ומתוך צורך בסיסי להגן על עצמו וחבריו. וזאת עד אשר הציוד לפיזור הפגנות יורכב. לדברי הנאשם, הוא לא ציפה לארוע בסדר גודל כזה, ולטענתו גם בדיעבד בשים לב לאמצעים ולכוח האדם שהיו ברשותם בעת הארוע, הוא אינו רואה איך היה יכול לפעול אחרת. הנאשם עומד על כך כי לא התכוון לפגוע באדם, אלא ירה לאוויר והינו סמוך ובטוח כי איש לא נפגע מהירי שלו.

שירות המבחן התרשם כי לנאשם יכולות תפקודיות טובות וגבוהות, וזאת מגיל צעיר, אשר באו לידי ביטוי במסגרת הצבאית. לנאשם יכולת גבוהה ללקיחת אחריות אישית ומקצועית. כמו כן, התרשם כי לנאשם יכולת טובה ליצירת קשר, יכולת וורבלית טובה וכי הינו אדם עצמאי. הנאשם משתף את האחר ברגשותיו ובמצוקותיו במקרים חריגים, עם זאת הוא אינו חש חוסר ביטחון ולא קיימת לנאשם בעיה לתת אמון באחר. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מפעיל בדרך כלל שיקול דעת ואינו פועל מתוך דחפים. לנאשם יכולות אמפתיות סבירות, שירות המבחן לא התרשם כי לנאשם קיימים קווים נרקיסיסטיים בולטים.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם נעדר כל דפוסים עבריינים, אלימים ו/או אנטי סוציאליים, ומצא כי תפקודו נורמטיבי. התרשם כי הנאשם מייחס חשיבות גבוהה לשמירה על החוק, התנהגותו נורמטיבית ואינו אלים.

שירות המבחן התרשם, כי התנהלותו של הנאשם בארוע הנדון לא נבעה מדחף, נטיות תוקפניות או עמדות אנטי חברתיות, אלא יתכן ופעל מתוך חשש אמיתי לחייו ולחיי חבריו, מתוך תחושה שאין ברירה אחרת באותו רגע. שירות המבחן מצא כי לא קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות פוחזת או רשלנית בעתיד.

לאחר ששקל את כל הנתונים שהובאו בפניו, שירות המבחן המליץ שלא למצות את הדין עם הנאשם, עם זאת, לא בא בהמלצה טיפולית, הואיל ולא מצא קיומה של נזקקות. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש חינוכי של צו של"צ בהיקף של 180 שעות, אותן יבצע על פי תכנית שתוגש על ידי שירות המבחן.

לעניין ההרשעה, שירות המבחן ציין כי הנאשם הביע חשש כבד כי הרשעתו תפגע ביכולת התעסוקתית שלו בעתיד. עם זאת שירות המבחן לא התרשם כי תגרם לנאשם פגיעה קונקרטית ישירה בתעסוקה, ועל כן לא בא בהמלצה חד משמעית בעניין זה.

בהמשך, בעקבות הדיון בעניין הטיעונים לעונש, שירות המבחן התבקש להתייחס לטענת ב"כ הנאשם לפיה ההרשעה עלולה לפגוע מבחינה תעסוקתית בנאשם במידה ויבקש לעבוד כאזרח עובד צה"ל. על מנת לתמוך בטענתו, צירף ב"כ הנאשם מסמך שעניינו "פקודת מטכ"ל מספר 41,0201", המתייחס ל"תעסוקת אזרחים-קבלה לעבודה".

בהתאם לכך, ביום 28.4.13 שירות המבחן הגיש תסקיר משלים. לאחר ששירות המבחן עיין בפקודת המטכ"ל, ומצא כי במידה והנאשם יורשע הוא לא יוכל להתקבל לעבודה כאזרח עובד צה"ל, וכי גם המשך תעסוקתו של הנאשם בשירות קבע, מוטל בספק. לנוכח האמור, שירות המבחן המליץ כי צו השל"צ יינתן ללא הרשעה.

שירות המבחן הגיש תסקיר נוסף ביום 5.2.13 בו המליץ על תכנית של"צ בהיקף של 180 שעות.

ג. חוות דעת הממונה על עבודות שירות

לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש, נתבקש הממונה על עבודות השירות ליתן חוות דעת בעניינו של הנאשם. מחוות דעת הממונה על עבודות שירות עולה בין השאר, כי הנאשם נמצא כשיר לשאת בעבודות שירות. לאור בחינת מכלול נתוניו של הנאשם, הממונה על עבודות שירות, המליץ כי הנאשם יוכל לבצע מאסר בתנאי עבודות שירות במקום העבודה במשטרת טבריה במשך חמישה ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות, החל מיום 4.7.13.

ד. טיעוני ב"כ המאשימה

במסגרת הטיעונים לעונש טען ב"כ המאשימה, כי לנאשם אין הרשעות קודמות ואין תיקים פתוחים נוספים. הנאשם הורשע בעבירה של רשלנות בנשק שהעונש המקסימאלי בצידה הוא שלוש שנים. ב"כ המאשימה התייחס לתסקיר שירות המבחן וטען כי היות ואין המלצה טיפולית והנאשם שלל כל נזקקות טיפולית, היתרון המקצועי של שירות המבחן מתייתר, ושיקול הדעת הוא של בית המשפט. לטענתו, תסקיר שירות המבחן אינו מעמיק ואינו מדייק בפרטים, כך לדוגמה, בתסקיר נרשם כי הנאשם שירת בשק"ם שלוש שנים, למרות שבפועל הנאשם היה לוחם. זאת ועוד, למרות שבתסקיר נרשם פעמיים כי הנאשם נוטל אחריות אישית על מעשיו, מתיאור הארוע כפי שנרשם מפי הנאשם, לא עולה כי הנאשם נטל אחריות אישית. זאת ועוד טען כי לא עולה מהתסקיר הראשון באיזה תחום הנאשם מתכוון לעבוד וכיצד נבחנה אפשרותו להיות אזרח עובד צה"ל. כמו כן, לא נמצאה פגיעה קונקרטית בעיסוק שמצדיקה אי הרשעה. בהתייחסו לתסקיר המשלים שהוגש בנוגע לפגיעה הקונקרטית בעיסוקו של הנאשם, בו הומלץ שלא להרשיע את הנאשם, טען ב"כ המאשימה, שמהתסקיר עולה כי הדברים הכתובים בו נכתבו בשם אמרם מבלי שנעשתה כל בדיקה עם מקום התעסוקה עצמו, בשים לב לעובדה כי על פי הפסיקה יש לבחון כל מקרה לגופו. זאת ועוד, טען כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי גם לאחר שהנאשם הורשע, הוא המשיך לשמש באותו תפקיד, במשך זמן רב בצה"ל. כך שבפועל הנאשם לא נפגע מההליך המשפטי ולמעשה המקרה שארע לא עיכב את הנאשם מלהתקדם במקום עבודתו בצה"ל. במצב דברים זה, כשמחד לא נראה כי בפועל הנאשם נפגע מהרשעתו ולא הוכח כי באופן קונקרטי יפגע בעתיד, ומכל מקום הדבר לא נבדק כדבעי, ומנגד המדובר בעבירה משמעותית בעלת השלכות חמורות, במצב דברים זה ב"כ המאשימה עמד בתוקף על טענתו כי אין להימנע מהרשעת הנאשם.

ב"כ המאשימה, טען כי מתחם העונש ההולם בעבירה בה הורשע הנאשם, נע בין עונש מאסר לתקופה של חודש עד עשרה חודשי מאסר, כולל אפשרות לעבודות שירות במידה ויקבע מאסר לתקופה של עד ששה חודשים. ב"כ המאשימה טען כי יש להטיל על הנאשם עונש של שלושה חודשים עבודות שירות.

טען כי נסיבות העבירה הן בסיס לקביעת מתחם העונש, הפנה להכרעת הדין, בה נקבע כי הנאשם ירה על מנת להרתיע ולהפסיק את יידוי האבנים בנסיבות שאינן מסכנות חיים, כך שלא הייתה כל הצדקה למעשיו של הנאשם, אשר מפקדו ישב לידו, הוא היה בג'יפ ממוגן, התבקש אישור לירי גומי והוא יכל לנסוע מהמקום. נסיבות העבירה מובילות לכך כי הן נופלות לגדר הרף העליון של מתחם הענישה. ב"כ המאשימה הדגיש כי מדובר היה בירי מודע, כשהוא מכוון כלפי אזור שיש בו אנשים, ונורתה יותר מירייה אחת. אין מדובר בפליטת כדור לא רצונית. חרף הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה, ב"כ המאשימה לא טען כי יש למצות את הדין עם הנאשם וזאת לנוכח הנסיבות האישיות והספציפיות של אותו המקרה, בין היתר, העובדה כי מדובר היה בפעילות מבצעית וכי הנאשם פעל בסופו של דבר בשליחות מדינת ישראל, וביום הארוע השתתף עובר לארוע במספר ארועים נוספים. בנסיבות אלה, טען כי יש להטיל על הנאשם 3 חודשים עבודות שירות.

בהתייחסו לתיקון 113 לחוק העונשין, טען ב"כ המאשימה כי הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה הוא חשש לחיי אדם.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט, הפנה לדברים האמורים, בין השאר, לנזק הצפוי, חשש לחיי אדם וליכולתו של הנאשם להימנע מביצוע העבירה.

ב"כ המאשימה תמך טענותיו באסמכתאות מהפסיקה. בין היתר הפנה לע"פ (מחוזי תל אביב) 71512/04 להט משה נ' מ"י (22.6.06), שם מדובר היה במי שהורשע לאחר שמיעת ראיות בהחזקת כלי נשק בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום חבלה. בנסיבות בהן דרך וכיוון נשק כלפי מעקלים שהגיעו לדירתו. יש לציין כי במקרה זה, הנאשם לא ירה בנשק. בית משפט השלום הרשיע את הנאשם בביצוע מעשה פזיזות ורשלנות בנשק ואיומים, עבירות לפי סעיף 338(5) ו-192 לחוק העונשין, וגזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על תנאי. הנאשם עתר בערעורו לבית המשפט המחוזי לזכותו מביצוע העבירות ולחלופין לבטל הרשעתו. כב' בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי "כבר נקבע לא אחת בהלכה פסוקה כי במקרים בהם עלול נאשם לאבד רשיונו במסגרת ענישה משמעתית על ידי ועדה מקצועית- אין בכך כדי למנוע הרשעתו". עוד קבע כי "שיקולי שירות המבחן אינם בהכרח דומים לשיקולי ביהמ"ש, וזאת מאחר שהפריזמה בה מתבונן שירות המבחן מתייחסת לנאשם בלבד...".

ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 2168/11 איגור צור נ' מ"י (5.9.11), שם מדובר היה בנאשם שהורשע בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, שיבוש מהלכי משפט, והדחה בחקירה. בנסיבות בהן הנאשם ירה לכיוון מספר נערים שחשב כי הם מנסים לפרוץ למטווח ירי. כתוצאה מהירי נפגע אחד הנערים. בגזר הדין הוטל על הנאשם מאסר של שמונה חודשים לריצוי בפועל, מאסר מותנה של ששה חודשים וקנס של 10,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור ולא מצא מקום להתערב לא בממצאים העובדתיים ולא בעצם ההרשעה. כב' בית המשפט קבע בין השאר: "לא ניתן להתעלם מכך שהמערער השתמש בכלי נשק באופן רשלני. במקרה זה קיימת חומרה מיוחדת, שהרי ברור שלא היה כל צידוק לעשות שימוש בנשק מחוץ למטווח, לאחר שהמתאמנים סיימו את האימון. דווקא בגלל שמדובר באדם העוסק בירי לשם ספורט, ניתן היה לצפות מהמערער להתנהגות זהירה במיוחד שעה שמדובר בשימוש בכלי ירי".

ת"פ 1089/04 (מחוזי נצרת) מ"י נ' מותעאב (9.8.04), שם נאשם הורשע בעבירות של פזיזות ורשלנות בנשק, ובאיומים. בנסיבות בהן הנאשם נטל את נשקו, טען אותו בכדורים וירה לכיוון מגורי כלתו. כב' בית המשפט הטיל על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, והטיל עליו לשלם פיצוי כספי וקנס. יש לציין כי נסיבות הארוע היו משפחתיות וכלתו של הנאשם ובנו סלחו לנאשם על מעשיו, כמו כן שהנאשם מטפל בבן חולה ואלמן ומפרנס יחיד.

ע"פ 6453/06 עבאס נ' מ"י (18.1.07), שם המערערים הורשעו על פי הודאתם בירי באזור מגורים ובמעשה פזיזות ורשלנות. המערערים היו מעל גיל חמישים, נורמטיביים וללא הסתבכויות קודמות. בשל מעשיהם, בית המשפט גזר על המערערים ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות וכן עשרה חודשי מאסר על תנאי. בערעור, קבלו המערערים על רכיב המאסר בפועל. כב' בית המשפט העליון דחה את ערעורם וקבע: "היורה בנשק שבו מצויים אנשים, חייב להביא בחשבון כי כתוצאה ממעשה הירי, אף אם נעשה בפזיזות וברשלנות ולא מתוך כוונת מתכוון, עלולות להיגרם פגיעות בגוף או בנפש ומעשה חמור כזה מחייב מענה עונשי הולם על דרך של מאסר בפועל".

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בארוע חריג בנסיבותיו ולפיכך קשה למצוא פסיקה קונקרטית, אולם, מפסקי הדין שהציג במהלך הדיון ניתן ללמוד על מתחם הענישה הראוי.

בנסיבות אלה, בהן מחד מדובר בחייל, שוטר מג"ב שביצע את העבירה במהלך פעילות מבצעית במסגרת שירות סדיר ובשליחות המדינה, ומנגד, מדובר בארוע שבצידו תוצאה טראגית, שניתן היה להימנע ממנה בהפעלת שיקול דעת, ועובדה היא כי שלושת החיילים שהיו עימו פעלו אחרת, ולנוכח העובדה כי הנאשם בהיותו נהג רכב, יכל היה להזיז עצמו משם, ב"כ המאשימה טען, כי יש לבכר את שיקולי הענישה בדמות הרתעה ומניעה. ועתר להטיל על הנאשם מאסר של שלושה חודשים שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי. עונש זה לטענתו, מגלם את העונש הראוי כך שמחד, מבטא את החומרה שבמעשיו, ומאידך יש בו כדי להתחשב בנסיבות הספציפיות של הנאשם והעבירה. ב"כ המאשימה לא עמד על רכיב של קנס לנוכח העובדה כי הנאשם משרת בצה"ל ומתוך הנחה כי משכורתו אינה מאפשרת לו לשלם קנס.

ה. טיעוני ב"כ הנאשם

ב"כ הנאשם עתר מנגד, שלא למצות הדין עם הנאשם וזאת לנוכח העובדה כי הארוע נשוא גזר הדין, להבדיל מארועים פליליים מובהקים אחרים העומדים לפתחו של בית משפט זה, הינו ארוע חריג, ולו בשל העובדה כי זה המקרה היחיד במדינת ישראל שהתביעה מצאה לנכון להעמיד לדין חייל בהליך אזרחי בגין ארוע ירי. לטענתו, ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש לא נתן משקל ראוי ולא יחס משמעות למאפיינים המאוד מיוחדים של הארוע הנדון. בכלל זה, מבקש לציין כי הנאשם היה שייך לארגון שכל עיסוקו ביום יום זה החזקת נשק, צה"ל מעצם טבעו הוא גוף שנלחם למען בטחון מדינת ישראל, אנשיו מסכנים את נפשם וחייהם. לטענתו, מי שיוצאים לפעילות מבצעית הם אנשים שהמדינה שולחת אותם בכדי להגן על ערכי מדינת ישראל ובטחונה.

אשר על כן, על אף שערך חיי האדם הוא הערך המוגן, נקודת המוצא של הדיון בענייננו היא, שהנאשם ביצע את מעשיו במהלך פעילות מבצעית, ולא במהלך נסיבות רגילות בשגרת החיים, העולות מפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המאשימה. אשר על כן, הנסיבות המבצעיות מעמידות את העבירה לטענתו, ברף התחתון של עבירת פזיזות ורשלנות בנשק.

ב"כ הנאשם הפנה בהקשר זה לפסקי הדין של ב"כ המאשימה וביקש לאבחן אותם מנסיבות המקרה הנדון, בין היתר הפנה לת"פ 1089/04 (מחוזי נצרת) מ"י נ' מותעאב (9.8.04), והדגיש שבנסיבות המקרה דובר היה בנאשם שירה בנשק לכיוון המתלוננת משום שהיה מאוד עצבני על כך שהיא שתתה משקאות חריפים. הוא הגיע חמוש כאשר הוא חם מזג ועצבני. אלמלא עצרו אותו, ככל הנראה היה נגרם רצח. המדובר בארוע פלילי מובהק שאינו דומה כלל ועיקר לענייננו.

זאת ועוד, בע"פ (מחוזי תל אביב) 71512/04 להט משה נ' מ"י (22.6.06), גם מדובר בסיטואציה פלילית מובהקת, שבה בעת שהגיעו מעקלים לדירה, הנאשם שלף לעברם אקדח, ככל הנראה בכוונתו הייתה להתאבד. תיק זה הסתיים בעבודות שירות ומכל מקום, לטענתו, אינו רלוונטי לענייננו.

כך גם ע"פ 6453/06 עבאס נ' מ"י (18.1.07), אינו רלוונטי באשר נסיבותיו אינן דומות ולא במקצת לנסיבותיו של התיק הנדון. באופן דומה גם נסיבותיו של ע"פ 2168/11 איגור צור נ' מ"י (5.9.11), שונות מנסיבותיו של התיק הנדון, באותו מקרה הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו.

ב"כ הנאשם עתר לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהטיל על הנאשם עונש של של"צ, וטען כי אם סבורה אני כי יש מקום לערוך איזונים נוספים, אז הדרך הנכונה היא על ידי הגדלת מכסת השל"צ , ולא בהטלת העונש לו עתרה המאשימה.

ב"כ הנאשם עתר לביטול ההרשעה וטען כי ההרשעה תפגע בנאשם באופן קונקרטי. בהקשר זה הציג את פקודת מטכ"ל המתייחסת להעסקת אזרחים (נ/8), והפנה לסעיף 10 לפקודה, בו נקבע כי "אם ימצאו לאדם זיהוי פלילי באזרחותו ואם הורשע בגין עבירות אלו, לא יקלט כעובד צה"ל".

ב"כ הנאשם עתר לכך ששירות המבחן יתייחס לאמור במסמך זה, בתסקיר משלים. בהמשך ולאחר קבלת התסקיר המשלים, שכאמור לעיל, המליץ לבטל את ההרשעה, עתר ב"כ הנאשם להסתמך על המלצת השרות ועתר להורות על ביטול ההרשעה. ב"כ הנאשם טען כי בתקופת הארוע הנאשם היה בן 20 ושירת בשירות סדיר במג"ב, בעקבות הארוע הוא נפלט ממג"ב ועבר לצה"ל, ובכך דחה את טענת ב"כ המאשימה כאילו לא ארע לנאשם דבר בעקבות הארוע. ההרשעה לטענתו, לא הייתה רלוונטית כל עוד המשיך הנאשם בשירות הקבע, ברם, היא מאוד רלוונטית לתעסוקתו של הנאשם לאחר שחרורו משירות קבע ובהליך חזרתו לעבוד כאזרח עובד צה"ל. לנוכח האמור בפקודת מטכ"ל, נראה בבירור כי ההרשעה תמנע מהנאשם להשתלב בעבודה זו. כיום הנאשם עובד כאחראי מחסן בחברת תנובה, אולם, לטענת ב"כ הנאשם, כל חברה גדולה בודקת אם לעובדיה יש רישום פלילי, ואם לא עושה כן, היא טורחת לוודא זאת באמצעות מאגרים משפטיים. זאת ועוד, לטענתו, עונש מאסר במסגרת עבודות שירות יוביל לכך שהנאשם יאלץ להפסיק את עבודתו.

ב"כ הנאשם תמך טענותיו באסמכתאות מהפסיקה. בין היתר הפנה לת"פ (מחוזי נצרת) 1085/05 מ"י נ' גדיר יעקב (23.3.06), שם דובר על נאשם, שוטר מג"ב שהורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות באמצעות נשק בנסיבות בהן נפלט כדור מנשקו של הנאשם אשר פגע במתלונן וגרם לו לפגיעות חמורות. לאחר שהתקבל תסקיר שרות המבחן הצדדים טענו לעניין ההרשעה, וכב' בית המשפט קבע: "סבורני, כי בנסיבות שלפנינו- שהינן נסיבות חריגות- ושעה שמדובר בנאשם נורמטיבי, אשר נפגע גם הוא כתוצאה מרשלנותו.... הנאשם הינו חייל מצטיין, בעל מוטיבציה גבוהה... בנסיבות אלה, הרשעתו תביא לקטיעת שירותו, ובכך יצא הציבור כולו נפגע". בנסיבות אלה העדיף בית המשפט את האינטרס השיקומי ונמנע מהרשעתו והטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 250 שעות. לציין כי במקרה שם נקבע בפסק הדין כי לא נמצא שהנאשם לחץ במכוון על ההדק או כי בכלל נעשתה פעולת לחיצה.

ת"פ (שלום ב"ש) 49735-09-11 מ"י נ' רן תמם (10.7.12), שם הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע עבירה של מעשה רשלנות בכלי יריה, בנסיבות בהן הנאשם שהיה שוטר, דרך את אקדחו ולחץ על ההדק בעת שכיוונו כלפי מטה. כתוצאה מכך נורה כדור אשר פגע ברגלו של המתלונן וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן נזקים חמורים. כב' בית המשפט נמנע מלהרשיע את הנאשם וקבע כי ההרשעה בדין עלולה לפגוע בנאשם במידה ניכרת בהיותו עוסק בתחום הביטחון בשירות הצבאי ורכש אף מקצוע של שוטר. כב' בית המשפט הטיל על הנאשם לשלם פיצוי וצו של"צ בהיקף של 250 שעות. במקרה שם ציין כב' בית המשפט כי מדובר בארוע שנבע מרשלנות "היינו אי מודעות לטיב המעשה, לפליטת הכדור... על אף תוצאות האירוע מלמדות על כך שהאירוע אינו מן החמורים".

ת"פ (שלום ת"א) 1675/08 מ"י נ' שמואל (8.6.09), שם הורשע הנאשם 1 בעבירה שעניינה מעשי פזיזות ורשלנות בנשק בנסיבות בהן מסר לנאשם 2 אקדח שבבעלותו, טעון ב-5 כדורים. נאשם 2 החזיק באקדח כשקנהו מכוון לעבר גופו של נאשם 1, הוא לחץ בשוגג על ההדק, נורה כדור אשר פגע בנאשם 1. כב' בית המשפט נמנע מלהרשיע את הנאשם והטיל עליו צו של"צ בהיקף של 130 שעות.

ב"כ הנאשם טען כי עניינו של הנאשם עומד בכל הקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב. ראשית, לעניין ביצוע העבירה, הנסיבות בהן עבר הנאשם את העבירה הן ברף התחתון ושאת בשל העובדה כי הנאשם פעל במסגרת פעילות מבצעית. בהקשר זה, ב"כ הנאשם עמד על ההבדלים שבין פעילות מבצעית לפעילות פלילית גריידא והפנה לבג"צ 2366/05 אלנבארי נ' ראש המטה הכללי (4.8.05), שם קבע כב' בית המשפט כי הנחת מוצא לגבי ארוע מבצעי כי אין מדובר בארוע פלילי. בפעילות מבצעית להבדיל מפלילית, קיימים סיכונים ממשיים הן לחיילים, הן לאנשי כוחות הביטחון והן לככל תושבי מדינת ישראל שלבטחונם ולשלומם נועדה הפעילות המבצעית. מאפיין נוסף הוא, שפעילות מבצעית מתבצעת בתנאי לחץ וחוסר וודאות. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם אומנם לא עמד בסיטואציה מסכנת חיים, אולם הוא כן עמד בסיטואציה מלחיצה ומאיימת. המדובר היה בסיטואציה שבה חייל צעיר נדרש לקבל החלטות. ועל כן, למרות העובדה כי הנאשם טעה בשיקול הדעת, היות ומדובר בטעות שנעשתה במהלך פעילות מבצעית, אין להחמיר איתו.

ב"כ הנאשם הפנה לקביעתו של בית המשפט העליון לפיה, גישה הרואה קרבה בין פעילותם של כוחות הבטחון לפעילות פלילית, פוגעת בבסיס הערכי של פעילות כוחות הביטחון ועלולה לפגוע במוטיבציה שלהם למלא תפקידם נאמנה.

ב"כ הנאשם טען כי באותו יום בו ארע הארוע, היה יום קשה, רווי ארועי הפגנות אלימות והפרות סדר ברף העליון.

לטענתו, התסקיר משקף את ההתרשמות הנכונה מהנאשם. הנאשם נטל אחריות על מעשיו. את הנאשם מלווה מועקה שתלווה אותו עד שארית חייו, ואין מדובר בנאשם שפועל מתוך דחפים אימפולסיביים ותוקפניים, אלא באדם נורמטיבי. אשר היה נתון לסיטואציה מלחיצה ומאיימת. ושזו חכמה בדיעבד לבחון אותה ולקבוע כי פעל מתוך הפעלת שיקול דעת שגוי.

הנאשם לטענתו, שילם מחיר לא פשוט, התנהל נגדו הליך משפטי ארוך וממושך, מזה כ-6 שנים. במהלך כול אותה תקופה הוא נושא על כתפיו את אותו מטען והקושי שלו עצום. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם באמרתו במשטרה לפיה הוא לא רצה שהצד השני יסתכל עליו ועל חבריו כ"חלשים", התכוון לכך שהיות ומדובר בסיטואציה של מעטים מול רבים, ואם לא היו פועלים, הם היו עלולים למצוא עצמם תחת לינץ', בנסיבות אלה, ביקש הנאשם לשדר מסר תקיף יותר שירתיע את הצד השני.

דברי הנאשם:

הנאשם מסר כי היום הוא מבין את העבירה שביצע ונוטל עליה אחריות. ביקש לציין כי עבר תקופה לא קלה מיום הארוע ועד היום והוא סבר כי נענש דיו. ציין שגם לחברת ניקיון קשה היום להתקבל עם רישום פלילי ועל כן הוא חושש מפגיעה בפרנסתו וביקש לבטל את ההרשעה.

ו. דיון והכרעה

א) כמצוות המחוקק על פי תיקון מס' 113 לחוק העונשין בקביעת מתחם העונש ההולם על ביהמ"ש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט, שיש בהן כדי להשפיע על חומרת המעשה ועל אשמו של הנאשם. כמו כן על ביהמ"ש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה.

ב) לאור הוראות החוק שקלתי את עניינו של הנאשם.

ב) (1) באשר לערך החברתי שנפגע

במקרה הנדון הערך החברתי שנפגע הוא הגנה על שלום הציבור וקדושת חיי אדם. המחוקק בא להגן על חיי אדם. שימוש לא זהיר בנשק מהווה סכנה ממשית.

ב) (2) באשר למידת הפגיעה

מידת הפגיעה בעבירה מסוג העבירה בה הורשע הנאשם הינה קשה מנשוא, הואיל וביצוע עבירה של פזיזות ורשלנות בכלי ירייה עלולה לגרום פגיעות בגוף ובנפש, הגם שבמקרה הנדון לא הוכח כי המנוח נפגע מהקליע שיצא מרובה הנאשם.

ב) (3) באשר למדיניות הענישה הנהוגה

הנאשם הורשע בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות בנשק, עבירה שלצידה המחוקק קבע עונש מרבי, של שלוש שנות מאסר.

כב' בית המשפט בת"פ (מחוזי ב"ש) 8173/08 מ"י נ' מויאל יואב (21.9.09), קבע כדלקמן:

"תאונות הנגרמות מהתעסקות בנשק, גובות מחיר כבד בחיי אדם ובשלמות הגוף... "

מתחם הענישה כפי שעלה מטיעוני הצדדים

ב"כ התביעה הציג אסופה של פסקי דין מהם ניתן ללמוד על מתחם ענישה בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בנשק בצירוף עבירות נלוות, שנע בין ארבעה חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות, ברף הנמוך, לבין שמונה חודשי מאסר. דא עקא, בכל פסקי הדין הללו לא דובר על נסיבות בהן מקרה העבירה ארע בנסיבות בהן הנאשם היה בפעילות מבצעית כלשהי, בדומה למקרה שלפניי.

מנגד ב"כ הנאשם הציג אסופה של פסקי דין מהם ניתן ללמוד שבמקרים בהם הורשעו נאשמים בעבירה זהה, קרי, פזיזות ורשלנות בנשק, העונש שנגזר עליהם היה עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה, ראו ת"פ (מחוזי נצרת) 1085/05 מ"י נ' גדיר יעקב (23.3.06), ת"פ (שלום ב"ש) 49735-09-11 מ"י נ' רן תמם (10.7.12), ת"פ (שלום ת"א) 1675/08 מ"י נ' שמואל (8.6.09).

ב) (4) העונש ההולם במקרה שלפני:

ב) (4) (א) קשה היא מלאכת גזירת הדין. יפים לכך דברי כב' הש' אלון בע"פ 1399/91 ליבוביץ' נ' מ"י, פ"ד מז (1) 177, 179 (1993), כדלקמן:

"המחוקק קובע במסגרת דיניו את הגבול המירבי של העונש, שעדיו ניתן להגיע בעבירה פלונית או אלמונית, ומקביעה זו אין להסיק אלא מה מידת החומרה של אותה עבירה בעיני המחוקק; ומדרכו של המחוקק שעונש המאסר יש לו שיעור למעלה ואין לו שיעור כלשהו למטה (למעט במקרים יוצאים מן הכלל). אכן, במסורת הפסיקה נקבעו כללים כלליים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה, שעל השופט לשוקלם בבואו לגזור את הדין: אופיה של העבירה ונסיבותיה; עולמו של העבריין; עברו ועתידו; הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח... ומובן ואין צריך לומר, ששיקולים אלה לעיתים רחוקות עולים בקנה אחד ולעיתים קרובות נוגדים הם זה לזה.

זיווגם של שיקולים אלה והאיזון ביניהם קשים הם כקרוע ים סוף, ויישומם הלכה ולמעשה במקרה המסוים שלפני השופט מסור הוא לחוכמתו, ללבו ולמצפונו."

ב) (4) (ב) בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם העומד לדין, עליו לתור אחר נקודת האיזון הקיימת בין מגוון שיקולי ענישה שונים העומדים על הפרק. סוג העבירה וחומרתה משמשים הם מבין השיקולים הרבים המסייעים לבית המשפט לנווט את דרכו נכונה אל עבר התוצאה הראויה והצודקת בנסיבות העניין; אולם, קיימים שיקולים נוספים שיש לקחתם בחשבון כגון נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם וכן המלצת שירות המבחן כפי שבאים לידי ביטוי בגוף התסקיר, קרי נסיבות הקשורות בעבירה ונסיבות שאינן קשורות בעבירה.

ב) (4) (ג) העונש הנהוג:

אני סבורה כי במקרה בו מורשע הנאשם בעבירה של פזיזות ורשלנות בנשק, לאור מתחם הענישה הנהוג, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ע"י הנאשם שלפני, הוא עונש שנע בין אי הרשעה ושל"צ ברף הנמוך, בנסיבות בהן מדובר בעבירה אחת של נאשם ללא עבר פלילי, עם המלצה חיובית של שרות מבחן, עם אינטרס אינדיבידואלי שיקומי אשר מצדיק אי הרשעה בנסיבות מיוחדות, לבין עונש מאסר אותו ניתן לרצות בעבודות שירות, בנסיבות חמורות יותר שהשיקול של ההרתעה גובר, ובנסיבות בהן נעשה שימוש פזיז בנשק באופן רשלני מאוד, מאסר בפועל ללא אפשרות המרה בעבודות שירות.

ב) (4) (ד) לעניין הנסיבות הקשורות בעבירה:

אלה פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין. עם זאת, יש לציין כי עסקינן בעבירה אשר בוצעה במהלך פעילות מבצעית. הנאשם ביצע העבירה מתוך פזיזות ורשלנות. לכאורה אני סבורה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו, וזאת לנוכח דבריו כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, הגם שמלכתחילה לאחר הארוע עת סבר הנאשם כי כתוצאה ממעשיו נפגע המנוח, הוא נכנס לפאניקה. זאת ועוד, נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם פעל ללא הצדקה ומתוך מודעות, גם אם סבר הנאשם שהוא מגן על עצמו ועל חבריו לנשק, והאמין כי הם נמצאים בסכנה ממשית, היה באפשרותו לנסוע מהמקום. כמו כן, לא היה עליו לפתוח את דלת הרכב, ולחשוף עצמו לסכנה גדולה יותר. כמו כן, פעל שלא בהתאם לנהלי פתיחת אש. כמו כן, פעל לא כפי שפעלו אנשי הצוות הנוספים בג'יפ, לרבות מפקד הג'יפ.

ב) (4) (ה) באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

הנאשם נטל אחריות, עם זאת לא הפנים את חומרת המעשים. הנאשם הינו בחור צעיר בימים, ללא עבר פלילי. הנאשם טען כי עבר תקופה קשה בחייו החל מיום הארוע ועד לעצם היום הזה, והביע חשש ממשי לפגיעה בתעסוקתו עקב הרשעה.

ב) (4) (ו) הרשעה או אי הרשעה:

בהלכה הפסוקה ובפסיקה נקבע, כי יש מקרים בהם ניתן להסתפק בקביעה כי המעשה אסור, מבלי להרשיע את הנאשם. במקרים אלה, נהוג להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור, וזאת על פי סעיף 71א לחוק העונשין.

המחוקק הסמיך את בית המשפט להימנע מהרשעתו של מי שהודה בביצוע עבירה, אם הוא משוכנע, שראוי במקרה מסוים להתחשב בנאשם ולהימנע מהרשעה. על בית המשפט להיות משוכנע שאינטרס הפרט גובר על האינטרס הציבורי שהליך פלילי יסתיים בהרשעה.

כידוע, הרשעה בפלילים, גוררת בעקבותיה סנקציות חברתיות שלהן צפוי הנאשם כתוצאה מהרשעתו, הן עלולות להוות עבור הנאשם את העונש החמור ביותר. סנקציות אלה, באות לידי ביטוי בין השאר בדחיית המורשע ממעגל החברה אליה הוא משתייך וממסגרת עבודתו. כמו גם על אפשרויותיו להשיג הישגים בתחום הלימודים והקריירה.

לצורך הכרעה בשאלת אי ההרשעה, נדרש בית המשפט להעמיד זה מול זה את האינטרס הציבורי הגלום באכיפת החוק מול ענינו של הפרט על נסיבותיו המיוחדות. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהרשעה הינה חריג שיופעל רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן כאשר לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה לבין חומרת העבירה "וזאת כאשר שיקולי ענישה אחרים אינם נפגעים" (ראו: רע"פ 2564/11 קנטור נ' מ"י (4.4.11)).

ככלל בית המשפט ימנע מלהרשיע נאשם בדין כאשר הרשעתו יכולה להביא ליחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הכללי והציבורי, לבין הנזק הצפוי שיכול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו בדין. על כך עמד כב' בית המשפט במספר פסקי דין בכלל זה ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מ"י (31.12.07), וכן במסגרת ע"פ 2083/96 בעניין תמר כתב נ' מ"י (נב) (3) 337 (1997) (להלן: "פרשת תמר כתב").

שני פרמטרים עיקריים עומדים למבחן לצורך מתן החלטה בבקשה שלא להרשיע נאשם בעבירות שנקבע כי ביצע אותם:

1. סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה והאם בנסיבות אלה אפשר לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי שיש בהרשעה.
2. נסיבותיו האישיות של הנאשם, הפגיעה הצפויה לו והאם הנזק הצפוי להיגרם לו עקב ההרשעה פוגע בסיכויי שיקומו וחורג מן הראוי בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 6904/09 בלוך נ' מ"י (26.11.09)).

בפרשת תמר כתב, כב' השופט לוין מנה מספר קווים מנחים במענה לשאלה האם להימנע מהרשעתו של נאשם לצורך הבטחת שיקומו, ובהם בין היתר, השאלה האם לחובתו עבר מכביד ואם קיים סיכון כי יחזור ויחטא בפלילים; הנסיבות בהן ביצע את מעשה העבירה; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; יחסו של הנאשם לעבירה ומידת נכונותו להכיר בפסול שבמעשיו; והשפעותיה של ההרשעה על הנאשם.

בת"פ (מחוזי ב"ש) 8173/08 מ"י נ' מויאל יואב (11.9.09), במקרה שם דובר היה על נאשם שהתנדב במשמר האזרחי, ונשא אקדח ומחסנית טעונה בכדורים. השומר שישב עימו באותה העת ביקש את עזרת הנאשם בפתרון תקלה בנשקו והנאשם הוציא את המחסנית מאקדחו והסביר לשומר, תוך כדי הדגמה, כי למעשה אין תקלה בנשקו. לאחר מכן, מבלי משים, החזיר הנאשם את המחסנית לאקדחו. ולאחר מכן, ביקש להדגים לשומר ירי מבצעי. הנאשם נטל את אקדחו, מבלי שהיה מודע להמצאות המחסנית בתוכו, דרך אותו ולחץ על ההדק. קליע נורה ופגע בכתף השומר. כב' בית המשפט קבע כי "בהבדל מהוראות חוק פליליות 'רגילות', האוסרות מעשה מוגדר, ברור ומפורש, עבירות של 'פזיזות ורשלנות' אוסרות כל מעשה שנעשה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לגרום לתוצאה אותה מבקש המחוקק למנוע. ... ישנו אינטרס ציבורי לנקיטה בצעדים שיקדמו הטמעת נורמות זהירות ראויות והרתעת הרבים, במיוחד בעניינים כבענייננו, שטמונה בהם סכנת חיים. אחת הדרכים לכך הינה בהטבעת חותם של הרשעה פלילית". עוד קבע כב' בית המשפט "... גם בעבירה של פזיזות ורשלנות בכלי יריה, הכלל הוא כי מי שנקבע לגביו כי עבר אותה- מורשע. מעבר לכך, האינטרס הציבורי להטמיע נורמות זהירות ראויות לטיפול בנשק ולהרתיע את הרבים, תומך אף הוא בתוצאה זו...". בנסיבות העניין, כב' בית המשפט הרשיע את הנאשם והטיל עליו צו של"צ.

במקרה שלפניי, הנאשם היה מודע להוראות הבטיחות באש, היה מודע לכך שנשקו טעון וביצע ירי בדרך נמהרת ורשלנית בניגוד לנהלים. יפים במקרה שלפני דברי כב' בית המשפט המחוזי ב"ש בעניין מויאל, בקובעו כי האינטרס הציבורי להטמיע נורמות זהירות ראויות בטיפול בכלי נשק ולהרתיע את הרבים, תומך אף הוא במסקנה כי יש להרשיע בעבירה מסוג זה.

בית המשפט לא ביטל ההרשעה, חרף העובדה כי הנאשם שם, הביע חרטה על מעשיו, לקח אחריות, נעדר עבר פלילי ובן 42, נשוי ואב לארבעה.

בע"פ (מחוזי י-ם) גונן נ' מ"י (12.12.06), שם הורשע המערער בעבירה של פזיזות ורשלנות בנשק בנסיבות בהן ירה לעבר רועי צאן ערבים שאינם חמושים, כעשרה קליעים, וטענתו להגנה עצמית נדחתה, כב' בית המשפט השלום גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל ו-3 חודשי מאסר על תנאי. יוער כי בנסיבות אותו מקרה לא נגרם נזק לרועי הצאן. בערעור לבית המשפט המחוזי, עתר הנאשם לבטל הרשעתו. כב' בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, וקבע כדלקמן:

"המערער ידע שהוא מבצע ירי בכינון ישיר, ועשה זאת בכדי להניס אנשים. די בכך כדי לבסס את יסודות העבירה שבה הורשע. כמו כן, המערער התעלם מאזהרת החייל, והמיר את המשך הירי מתמ"ק עוזי לרובה אם 16 שהטווח שלו אפקטיבי יותר. בסיטואציה זו הירי בנשק הינו לפחות מעשה רשלני. ... ירי לעבר אנשים הינו מעשה מסוכן הטומן בחובו סיכוי לפגיעה בחיי אדם או פציעתם..." (שם, פסקאות 5 ו-6).

בדומה למקרה שלפניי, גם בעניין גונן, נטען כי המדובר היה בסיטואציה מאיימת וכי חשדו כי רועי הצאן אוספים מידע מודיעיני, היה מבוסס. אף על פי כן, נקבע כי אין לבטל את ההרשעה בעניינו.

לאור כל האמור, בנסיבות המקרה שלפניי, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לאור מכלול הנתונים, הינו החל מעונש מותנה בצירוף צו של"צ ועד לעונש מאסר למשך מספר חודשים.

ז. מן הכלל אל הפרט

בגזירת העונש המתאים לנאשם שלפניי, וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האשיות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה. כמו כן, שעה שבית המשפט בא לגזור דינו של נאשם עליו לשקול כל מקרה ומקרה לגופו.

העבירה בה הורשע הנאשם הינה עבירת רשלנות, שיש בה לסכן חיי אדם. העונש שיש להטיל על הנאשם הוא פועל יוצא, מסוג העבירה בה הורשע, ובין היתר, מאופי מידת הרשלנות המיוחסת לנאשם, לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם ויתר שיקולי הענישה המקובלים.

לטעמי הנכון במקרה הנדון, הוא לא לאמץ את החריג לחוק ולא לפטור את הנאשם מהרשעה.

הנסיבות לדידי הינן ברף הגבוה של הרשלנות, הנאשם לא היה בסכנת חיים בעת האירוע וגם לא מי מצוותו, הנאשם לא קיבל אישור לירות ירי חי, אלא התקבל אישור לירות אך ורק בכדורי גומי. בכך פעל הנאשם בניגוד לנהלים. ירי לעבר אנשים הינו מעשה הטומן בחובו סיכוי ממשי וסיכון לפגיעה בחיי אדם.

גם לאור הקווים המנחים שנקבעו בפרשת תמר כתב, אני סבורה שלא ניתן לסיים את ההליך ללא הרשעה, וזאת לאור טיב המעשה. אי הרשעה בנסיבות המקרה שלפני לאור התנהלות הנאשם יפגע באינטרס הציבורי.

אני ערה לכך שמדובר בנאשם משולל כל עבר פלילי וזו לו הסתבכותו הראשונה בתחום הפלילי. הנאשם בן 26 שנים, שרת שירות צבאי סדיר וקבע מלא. ולטענתו הרשעה יש בה כדי להשפיע על המשך תעסוקתו. עם זאת, הנאשם כיום עובד מפעל, וההליך הפלילי התלוי ועומד נגדו, כמו גם הרשעתו לא מנעה ממנו עד כה להתקבל לעבודתו הנוכחית, ולא מנעה ממנו להמשיך בשירותו הצבאי. יחד עם זאת, גם אם הרשעה יש בה כדי לפגוע בעיסוקו, קיימת חשיבות וקיים צורך בעבירות מסוג זה, בפרט בנסיבות הספציפיות בתיק שלפניי, להרתיע את הציבור כולו. אני סבורה כי דווקא עת מדובר בארוע מבצעי, על המשתתפים בו להישמע להנחיות מפקדיהם ולהקפיד קלה שבחמורה, על נהלי פתיחה באש ובכך לשמור קודם כל על שלומם ועל ביטחונם. ויודגש, הנאשם לא היה בסיטואציה מסכנת חיים. הנאשם אומנם היה נתון במצב מלחיץ, ואולי לא שקל הדברים באופן נכון, עם זאת, לטעמי אין די בכך כדי להצדיק את התנהלותו.

אני סבורה כי במקרה מסוג המקרה שלפני, בנסיבות המקרה שלפני, אי הרשעתו של הנאשם עלולה להעביר מסר מוטעה לנאשם ולאחרים.

אני ערה לעובדה כי שירות המבחן המליץ שלא למצות את הדין עם הנאשם, המליץ לבטל ההרשעה, והמליץ להטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור. המלצתו של שירות המבחן היא המלצה חשובה, אך יש לזכור כי "המלצת שירות המבחן - חרף חשיבותה הרבה - הינה אך בבחינת המלצה אשר בית-המשפט אינו חייב לציית לה. "בית-המשפט רשאי - אף חייב - להביא במנין, פרט להמלצת שירות המבחן שיקולי ענישה אחרים"... (ראה רע"פ 6908/04 איבגי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 768).

שירות המבחן, עבודת קודש עבודתו, אך יש לזכור כי שירות המבחן מתמקד בנאשם עצמו וזאת עיקר ייעודו ותפקידו של שירות זה, ולבית המשפט בבואו לגזור את הדין, ישנם שיקולים נוספים מלבד שיקולי השיקום, שעליו לשקול, לרבות גורם ההרתעה, וגם ההיבט הציבורי שבגזירת העונש. מה גם שבנסיבות תיק זה אין המלצה לשיקום כלשהו. נראה כי בנסיבות המקרה שלפני, אין לקבל את המלצתו של שירות המבחן, כי אם נעשה זאת יהיה בכך משום מתן עידוד ולגיטימציה למנהג מסוכן ופסול של ירי פסול ובלתי חוקי שלא בהתאם לנהלים. עם זאת העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, כמו גם העובדה שהארוע ארע במהלך פעולה צבאית, יש להתחשב בכך ברכיב העונש שיוטל עליו.

אני נותנת דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם הינו אדם נורמטיבי, אשר זו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. לא נמצאו קווים עבריינים באישיותו והוא אדם חיובי ביסודו. הנני מוצאת מקום להתחשב בנסיבות החריגות אשר הביאו את הנאשם לעבור את העבירה שביצע, נסיבות בהן היה בפעילות מבצעית, ואת העובדה שפעל בשליחות מדינת ישראל ולמען בטחון המדינה, בעת הארוע.

מסכימה אני עם טענת ב"כ הנאשם כי יש לעשות אבחנה בין פעילות פלילית לבין פעילות מבצעית. עמד על כך כב' בית המשפט העליון בבג"ץ 2366/05 אלנבארי נ' ראש המטה הכללי בצה"ל, בקובעו כדלקמן:

"לפעילות המבצעית אופי ייחודי ומטרות המבחינות אותה במובהק מפעילות פלילית. גישה הרואה קירבה בין פעילותם של כוחות הביטחון לפעילות פלילית, פוגעת בבסיס הערכי לפעולת כוחות הביטחון ועלולה לפגוע במוטיבציה שלהם למלא תפקידם נאמנה. נכונותם של חיילים, מפקדים ואנשי כוחות הביטחון למלא תפקידם, ליטול סיכונים ולפעול למען אינטרסים לאומיים, לעתים תוך סיכון חייהם, כאשר הם פועלים בתנאי לחץ וחוסר-ודאות, עלולה להיפגע באופן משמעותי אם יידעו כי תוצאת הפעילות עלולה להיות העמדתם בחזקת חשודים בפלילים. הפעילות המבצעית, יש להבהיר כבר בראשיתו של דיון, אינה פעילות פלילית במהותה גם כשהיא נושאת תוצאות קשות. חשיבות נודעת על כן להבחנה בין התנהגות בלתי נורמטיבית שיש בה פגיעה בערכים המוגנים על ידי החברה עד כדי עבירה פלילית, גם אם זו מתרחשת במהלכה של פעילות מבצעית, לבין פעילות מבצעית גרידא, גם אם היא נושאת עמה תוצאות קשות" (שם, בפסקה 9).

אכן לא מצאתי כי ניתן לסיים עניינו של הנאשם ללא הרשעה, עם זאת אני סבורה כי יש להתחשב בעובדה כי המדובר בנאשם שהינו אדם נורמטיבי וכי לא קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות פוחזת או רשלנית בעתיד מצדו, וכי העבירה בוצעה בנסיבות בהן סובייקטיבית חש בסכנה, ובמהלך פעילות מבצעית.

ח. סוף דבר

לאור כל המקובץ לעיל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור במשך תקופה של 24 חודשים מהיום, עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין.
2. אני מורה לנאשם לבצע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, על פי המלצת שירות המבחן מיום 5.2.13, במסגרת עיריית טבריה, במתנ"ס אופק בשיכון ג'. וזאת בתפקיד אחזקת המבנה ומנהלה, באחריות מנהל המתנ"ס.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תשגר החלטתי לשרות המבחן.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, במעמד הצדדים.

המסמך הופק ביום 3.7.13.