1. זוהי תביעה כספית שהחלה בסדר דין מקוצר אשר הגיש מר שאול נוימן (להלן: "התובע") המתגורר בארצות הברית נגד הנתבע מר חיים וולף (להלן: "הנתבע"), בגין הלוואה בסך 350,000 דולר ארה"ב, אשר לטענת התובע, נטל ממנו הנתבע והתחייב להחזירה בתוספת ריבית שנתית בשיעור 18% עד לסילוקה.
2. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן. בבקשתו ובתצהיר שניתן כעדות ראשית טען, כי מעולם לא לווה כספים מהתובע, וכי אינו חייב לו דבר. בהמלצת בית המשפט, הסכים התובע לתת לנתבע רשות להתגונן, אך זו הותנתה, על פי החלטת בית המשפט, בהפקדה. לאחר מכן הגישו הצדדים ראיות. מטעם התובע העידו מר קסוביץ, חמיו של התובע (להלן: "קסוביץ"), ועו"ד יואב גמרסני, (להלן: "עו"ד גמרסני"), אשר לפי הנטען אימת את חתימת הנתבע על כתב התחייבות בנוגע להלוואה. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ושני עדים מטעמו, מר אבי גיור ומר דוד מורגנשטרן.
3. לאחר סיום שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

טענות הצדדים

גרסת התובע

1. לגרסת התובע, בשנת 2003 ביקש ממנו הנתבע, ששהה בארה"ב, הלוואה בסך של 350,000 דולר ארה"ב, על מנת להשקיעם בעסקים אותם ניהל, כאשר בין הצדדים סוכם, כי הנתבע ישלם ריבית שנתית בשיעור 18% מסכום ההלוואה.
2. התובע ציין כי הסכים לבקשה לאור היכרותו המוקדמת של קסוביץ עם הנתבע, לנוכח העובדה שהציגו באור חיובי, וגם לנוכח העובדה כי נזקק לכספי הריבית לצורך רכישת דירה חדשה.
3. התובע העיד כי קסוביץ, העביר לנתבע שיקים על פי בקשתו של הנתבע ובהתאם להוראותיו לאילו חשבונות בנק להפקידם, כך שבמהלך שנת 2003 העביר התובע לנתבע באמצעות קסוביץ סך של 350,000 דולר (ראו נספחים א-ה לתצהיר קסוביץ). בהמשך ביום 19.11.03 העביר עורך דינו של הנתבע מכתב התחייבות חתום, על פיו התחייב הנתבע להשיב את ההלוואה אותה נטל מהתובע, ואף התחייב לרשום משכון/משכנתא על דירת המגורים שבבעלותו ברחוב אבני נזר 14 בני ברק.
4. דא עקא, לטענת התובע, הנתבע לא קיים את התחייבותו ולא החזיר את ההלוואה, וזאת למרות אינספור פניות מצד התובע לנתבע, על מנת לקבל את כספו בחזרה. התובע הוסיף כי הנתבע לא התכחש בזמן אמת לחיוביו כלפיו, אך טען, כי לנוכח העובדה, כי עסקיו נקלעו לקשיים נדרשת לו אורכה נוספת, על מנת לגייס את הכסף אותו חב לתובע.

גרסת הנתבע

1. גרסת הנתבע לעומת זאת הייתה שונה לחלוטין, כאשר לטענתו לא היו דברים מעולם. לדבריו, הוא מעולם לא פנה לתובע, אותו הכיר היכרות שטחית בלבד, בבקשה להלוואה, מעולם לא קיבל הלוואה מהתובע, מעולם לא חתם על כתב התחייבות או על הסכם הלוואה בינו לבין התובע, וכפועל יוצא מעולם לא התחייב לשלם ריבית שנתית בשיעור 18% בגין הלוואה זו.
2. הנתבע הוסיף, כי מסמך ההתחייבות עליו מסתמך התובע הוא מזויף, והוא מעולם לא חתם על מסמך זה, בגינו אף הגיש תלונה במשטרה.
3. עוד ציין הנתבע כי ממילא מתוך מסמך ההתחייבות המזויף המנוסח בלשון עתיד אי אפשר ללמוד כי ההלוואה אכן ניתנה בפועל, ואף לא ניתן ללמוד על התנאים שסוכמו בנוגע להלוואה, באשר הם כלל לא צוינו.

דיון והכרעה

1. לפני בית המשפט אם כן שתי גרסאות נוגדות: זו של התובע וזו של הנתבע, כאשר במוקד המחלוקת, ניצבת השאלה, האם אכן הלווה התובע את הסך של 350,000 דולר לנתבע, אשר התחייב להשיבם.
2. נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין הנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת, ואשר מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו. הנטל להוכיח מתן כספים בדרך של הלוואה או בדרך אחרת מוטל על התובע. לא אחת נאמר, כי על התובע לעבור את "משוכת נטל ההוכחה" ולהוכיח את אמיתותה של הלוואה שניתנה: "לא עברה את משוכת נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את אמיתותה של הלוואה שניתנה, כביכול, לחייב, ומכאן שגם טענת הקיזוז אין לה על מה שתסמוך". (ראה למשל בר"ע (י-ם) 2062/9 פרסום בינ"ל סטריקון (1993) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ מיום 2.9.96 פורסם בנבו)
3. במקרה דנן לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. התובע עמד בנטל השכנוע, ולעומת זאת לא עלה בידי הנתבע לבסס את טענות ההגנה שלו מפני התביעה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.
4. אומר מיד כי גרסת התובע היא קוהרנטית וחד משמעית, היא מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים. התובע נחקר אודות גרסתו בחקירה הנגדית, ותשובותיו נשארו חד משמעיות. אציין כי וגרסתו זוכה לתימוכין בעדויות אחרות ובראיות נוספות.

כתב ההתחייבות

1. תימוכין לגרסת התובע ניתן למצוא בראש ובראשונה בכתב ההתחייבות מיום 19.11.03 אשר צורף לכתב התביעה (ת/1) שבו נכתב כך:

"לכבוד מר שאול נוימן 1651 רחוב 51 ברוקלין ניו-יורק,

הנדון: התחייבות להחזר הלוואה

אני החתום מטה חיים וולף ת.ז. 051559466 מתחייב להחזיר לך את ההלוואה בסך 350,000 דולר (שלוש מאות וחמישים אלף דולר ארה"ב) שתינתן לי על ידך בהתאם לתנאים שסוכמו בינינו.

במידה ולא תוחזר על ידי ההלוואה כאמור, הריני לאשר לך לרשום משכון/משכנתא על דירת המגורים שלי ברחוב אבני נזר 14 בני ברק כבטוחה לפרעון ההלוואה. לאחר פרעון ההלוואה כאמור יבוטל המשכון/משכנתא.

בכבוד רב, חיים וולף."

מתחת לחתימה הנחזית להיות חתימתו של מר חיים וולף מופיעות המילים הבאות:

"הריני מאשר את חתימתו של מר חיים וולף ביום 19.11.03 על ההתחייבות הר"מ. יואב גמרסני, עו"ד (חתימה וחותמת)".

עוד אציין כי על גב המסמך מצוין מספר הפקס של הנתבע.

1. ממסמך זה עולה כי הנתבע התייצב במשרדו של עו"ד גמרסני, חתם על כתב התחייבות הקושר אותו לקבלת ההלוואה מידי התובע, ואף השאיר את מספר הפקס שלו לצורך משלוח עתידי. כאמור, הנתבע טען, כי מעולם לא חתם על כתב התחייבות או על הסכם הלוואה בינו לבין התובע. אולם מסמך זה גם אם מנוסח בלשון עתיד, לפיו התחייב הנתבע להשיב הלוואה אותה יטול מהתובע, שולל את גרסת הנתבע כי לא היו דברים מעולם, ומחזק את גרסת התובע כי אכן הלווה כספים לנתבע.
2. לעניין כתב התחייבות זה העלה הנתבע מספר טענות הגנה, אשר ידונו להלן.

טענת הזיוף

1. טענתו הראשונה של הנתבע היא, כי כתב ההתחייבות אשר צורף לכתב התביעה הוא מסמך מזויף. החתימה על גבי מסמך ההתחייבות אינה חתימתו, אלא חתימתו זויפה, וזאת חרף אימות החתימה על גבי המסמך על ידי עו"ד גמרסני. הנתבע הוסיף וטען כי גם חתימת עו"ד גמרסני המאמתת את חתימתו שלו זויפה. לתמיכה בדבריו הציג בפני בית המשפט מסמכים שונים (נ/1-נ/3) חתומים על ידי עו"ד גמרסני ואשר הוגשו לבית המשפט בתיקים אחרים, כשלטענת הנתבע, עיון בחתימות מראה כי קיים שוני מהותי במאפיינים רבים, בין חתימת עו"ד גמרסני על מסמכים אלו לבין חתימתו על מסמך ההתחייבות בתיק דנן, מה שמוכיח לטענתו, כי גם חתימת עו"ד גמרסני זויפה.
2. לא עלה בידי לקבל טענה זו אשר נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס ממשי, וזאת מכמה טעמים אשר יפורטו להלן.
3. בראש ובראשונה, טענת הנתבע נסתרת מניה וביה מעדותו האותנטית של עו"ד גמרסני בדבר נסיבות כתיבתו של כתב ההתחייבות. עו"ד גמרסני העיד, כי הנתבע, עימו נפגש בעבר, התייצב במשרדו וחתם בפניו על כתב התחייבות המופנה לתובע. עוד העיד, כי בטרם החתימה על כתב ההתחייבות זיהה את הנתבע לפי תעודת זהות שהוצגה בפניו, ולאחר שחתם על כתב ההתחייבות אימת את החתימה וצילם את תעודת הזהות. עו"ד גמרסני ציין, כי עת הגיע למשרדו כבר היה בידי הנתבע נוסח, אשר הוכן על ידי הנתבע טרם הגעתו למשרד, והוסיף כי ערך בזמן אמת תרשומת של הפגישה בין הצדדים (ת/2), עליה רשם את נוסח כתב ההתחייבות שמסר לו הנתבע ואת פרטי הקשר של הנתבע (עמ' 14 ש' 23-29, עמ' 18 ש' 1-5). עו"ד גמרסני הסביר, כי הנתבע השאיר את מספר הפקס שלו, על מנת שישלחו לו את אישור שליחת ההתחייבות לתובע לארצות הברית, אך למעשה נכח במקום עת יצא האישור ממכשיר הפקס (עמ' 19 ש' 9-12). עו"ד גמרסני ציין בנוסף, כי צילם באופן אישי את תעודת הזהות של הנתבע ביום החתימה על כתב ההתחייבות, והצילום אינו לקוח מהזדמנות קודמת בה ניפגש עם הנתבע, כפי שניסה בא כוח הנתבע לטעון (עמ' 16 ש'26-27). וכך הוא העיד:

"פנה אליי במועד שבו נערכה ההתחייבות מר וולף למשרדי וביקש שאנסח עבורו כתב התחייבות שלמעשה הנוסח היה די מוכן שהגיע אלי...כמו כן נרשמו פרטיו של מר וולף כולל הטלפון הנייד שלו, מס' הפקס שלו והדבר נרשם כפי שהוא ביקש . מר וולף חתם על שני מסמכים כאלה ואחד נשאר אצלו והשני נשאר אצלי. אימתתי את החתימה" (עמ' 14 ש' 23-29).

"...הוא המתין במשרד עד שיצא אישור הפקס כשאישור הפקס לא יצא-הוא השאיר לי את מספר הפקס שלו...ותוך כדי שאנחנו רושמים את מספר הפקס כבר יצא האישור ולקח אותו יחד עם ההתחייבות.."(עמ' 19 ש' 8-12).

1. בנוגע לטענה כי גם חתימתו שלו זויפה הדגיש עו"ד גמרסני, כי החתימה על כתב ההתחייבות היא אכן חתימתו, (עמ' 13 ש' 25-26, עמ' 14 ש' 1-2). עו"ד גמרסני אמנם הודה שאכן החתימה שונה במקצת מנ/1-נ/3, המקורות אליהם הפנה הנתבע, אך הסביר כי חתימתו שינתה מעט צורתה עם השנים שעברו בין מועד חתימתו על נ/1 -נ/3 לבין מועד חתימת כתב ההתחייבות, והתעגלה מעט (עמ' 17 ש' 6-8).
2. עו"ד גמרסני אף שלל את טענת הנתבע, לפיה העובדה כי מסמך ההתחייבות מופיע שלא לצורך על ניר לוגו של עורך הדין מעידה, כי מדובר במסמך שאינו אותנטי. עו"ד גמרסני העיד, כי הנתבע הוא שביקש, כי פרטי המשרד יופיעו על כתב התחייבות כדי לתת למסמך נופך רשמי (עמ' 15 ש' 24-27), מה שמתיישב לטעמי עם גרסת התובע ועם האפשרות כי הנתבע, אשר בחר להוציא כספים מן התובע ולא להחזירם, ביקש ליצור רושם אמין.
3. הנתבע לא הצביע על נימוק שבעטיו ראוי להטיל ספק בגרסת עו"ד גמרסני, או על אינטרס זר שהנחה אותו למתן עדות שקר. אין מחלוקת, כי עו"ד גמרסני לא הכיר היטב את הנתבע לפני אותו אירוע, אלא פגשו לפרקי זמן קצרים שארכו, אף לטענת הנתבע, חצי דקה כל אחד (עמ' 39 ש' 1-2), ולא נטען כי היה בליבו של עו"ד גמרסני על הנתבע. עו"ד גמרסני אף לא נחקר על ידי בא כוח הנתבע בדבר אפשרות כזו.
4. טענת הנתבע, כי עדותו של עו"ד גמרסני הייתה צפויה, שכן ברי שאם חתימתו המאמתת את חתימת הנתבע זוייפה, הרי שלא ניתן לצפות ממנו כי יחשוף את זהות החותם בשם הנתבע ויפליל בכך את עצמו, נטענה בעלמא ועמדת הנתבע בנדון אינה ברורה, שהרי אם חתימת עו"ד גמרסני זוייפה על ידי אחר, מדוע אם יחשוף את זהותו של הזייפן יפליל בכך את עצמו? וגם לא ברור מהו האינטרס של עו"ד גמרסני להגן על אותו מאן דהוא, שזייף את חתימתו שלו.
5. מעבר לנימוק הלוגי דלעיל, הרי שיכולתי להתרשם בחיוב מעדותו הברורה של עו"ד גמרסני, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בדבריו, כאשר עדותו אף נתמכת בראיות חיצונית בזמן אמת: תרשומת הפגישה (ת/2), פרטיו האישיים של הנתבע ואמצעי התקשורת עימו, כמפורט לעיל, וצילום תעודת הזהות של הנתבע. זיוף תעודת זהות הינה פעולה מורכבת ולא הוכח שבידי עו"ד גמרסני או בידי אדם אחר, שכביכול התחזה לנתבע, הייתה תעודת זהות מזוייפת. יתרה מכך אין מחלוקת כי מסמך ההתחייבות שנשלח למר קסוביץ, נשלח ממספר הפקס של עו"ד גמרסני. טענת הנתבע ששליחת המסמך נעשתה על ידי מי מהאנשים שהיו במשרדו של עו"ד גמרסני באותו מועד נטענה אף היא בעלמא ללא כל ביסוס או הסבר, מדוע גורם כלשהו העובד במשרד ישלח את המסמך המזויף, בניגוד לדברי עו"ד גמרסני.
6. עוד אציין, כי גם הנתבע עצמו נמנע מלכנות את עו"ד גמרסני שקרן, וכאשר נשאל בדיון הבר"ל האם לדעתו עו"ד גמרסני משקר, ענה כי יתכן שעו"ד גמרסני חולם או שמישהו הביא לו את המסמך החתום (עמ' 9 ש' 24-25). יתרה מכך קבלת גרסת הנתבע מחייבת כי עו"ד גמרסני או עובדיו נטלו חלק פעיל בקנוניית "מבצע הזיוף", ולו על ידי שימוש בהעתק תעודת זהות של הנתבע אשר היה בידיו, לשיטת הנתבע, מהזדמנות אחרת. הטענה כי עו"ד גמרסני עצמו השתתף בזיוף לא נטענה באופן ישיר אפילו על ידי הנתבע עצמו, ולא הוכח כי למאן דהוא במשרד היה מניע לזייף את חתימת הנתבע.
7. לא זאת אף זאת, לעניין אמינות עו"ד גמרסני, יש להדגיש כי עו"ד גמרסני אף ציין כי הכיר את הנתבע קודם לאותו אירוע וניפגש עימו לפחות פעם אחת בעבר, קרי יכול היה לזהותו גם ללא צורך בתעודת זהות (עמ' 16 ש' 24-25). על מנת להותיר רושם, כי עו"ד גמרסני לא יכול היה לזהותו מהיכרות אישית, טען הנתבע, שעו"ד גמרסני ראה אותו בחטף פעמיים בלבד, למשך חצי דקה בכל פעם. אך גם מדבריו שלו עצמו עולה, כי הפגישות עם עו"ד גמרסני נמשכו יותר מחצי דקה, כאשר במהלכן זוהה באמצעות תעודת זהות על ידי עו"ד גמרסני, נתן את פרטיו ואף הגדיל לעשות בכנותו את אחת הפגישות "ישיבה" (עמ' 39 ש' 1-8). גם מטעם זה ראוי לתת אמון בגרסת עו"ד גמרסני, כי ידע כי האדם העומד מולו הוא הנתבע ולא מתחזה.
8. טעם נוסף המקשה על קבלת טענת הזיוף שהעלה הנתבע, נעוץ בהימנעות הנתבע מלהביא חוות דעת מומחה, בתחום הגרפולוגיה התומכת בטענתו כי חתימתו וחתימת עו"ד גמרסני זוייפו. הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מהמצאת ראייה האמורה להוכיח את טענותיו פועלת ההימנעות נגד הנמנע. ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאחם פ"ד נ(1) 499, (1966) עמ' 510- 511). הסברו של הנתבע, כי לא צירף את חוות הדעת כיוון שהמומחה, לדבריו, טען, כי הוא ממתין להוראת בית המשפט בנושא (עמ' 40 ש' 14-15) אינו מתיישב עם ההתנהלות הדיונית ועם השכל הישר.
9. יתרה מכך, הנתבע הודה בבית המשפט כי בידי המומחה לא היה מסמך ההתחייבות המקורי עת ערך את חוות דעתו, וכל מה שיכול היה להסתמך עליו הינו "פקס על פקס" (עמ' 40 ש' 11- 14) , ממנו למד, כי, על פניו, נראה שהחתימות לא דומות אחת לשנייה. מן המפורסמות הוא שלצורך כתיבת חוות דעת גרפולוגית עדיף להסתמך על המקור, ובכל מקרה יש להוריד מדרגת הסבירות במסקנה הסופית, כאשר הבדיקה נעשית על סמך מסמך מצולם ולא על סמך המקור (ת"א 25678/03 מגדל חברה לביטוח נ' סבן יואב 22.10.07 (פורסם בנבו).
10. לא זאת אף זאת, טעם נוסף המקשה על קבלת גרסת הזיוף הוא, כי הנתבע, אשר טען לזיוף, התלונן למשטרה, באופן מיידי עם קבלת התביעה, אלא כחצי שנה אחרי הגשת התביעה נגדו, וכשבוע לפני דיון הבר"ל. התנהלות מסוג זה אינה עולה בקנה אחד עם תלונה כנה ואמיתית, ואינה מתיישבת עם התנהלות של מי שמאמין בנכונות תלונתו. הרושם המתקבל הוא כי התלונה במשטרה נולדה לצורכי משפט. בדיון הבר"ל הסביר הנתבע כי בחר להגיש תלונה במועד כה מאוחר שכן יצא לחו"ל פעמיים, ויש לו, כדבריו, "סדר יום" משלו (עמ' 10 ש' 1- 7). הנתבע כלל לא הוכיח, כי שהה בחו"ל במשך כל החודשים הללו. הדעת נותנת כי אדם, אשר נוכח כי חתימתו זוייפה ועומד בפני תביעה בסדר גודל של 350,000 דולר, ימהר ויגיש תלונה במהירות האפשרית.
11. כאשר הנתבע נוכח לדעת כי גירסתו אינה מתיישבת עם הגיון הדברים והתנהלותו זו לא מעידה על תלונת אמת, שינה בחקירתו הנגדית בדיון ההוכחות את עמדתו, והסביר לפתע, כי נמנע מלהגיש תלונה, כיוון שחיכה להיוועץ בעורך דינו, שעבר באותה העת תקופה קשה, עת נפטרה אשתו, ולא היה זמין. הסבר זה מעבר להיות הסבר "כבוש", שמשקלו מראש אפסי, אינו מתיישב אף הוא עם ההגיון הסביר, שכן ברי כי אדם, אשר עומד בפני תביעת שווא לא ימתין דווקא לעורך דין מסוים, אלא יפנה לשירותיו של עורך דין אחר לצורך היחלצות מהמיצר אליו נקלע.
12. הנתבע אף ניסה להסתיר את העובדה כי תלונתו במשטרה בעניין הזיוף נגנזה, מה שהיה מעיד על חוסר רצינותה, וטען כי אינו יודע מה עלה בגורלה, אך כשעומת עם העובדה שנגנזה אישר זאת מייד (עמ' 40 ש' 26- 29, עמ' 41 ש' 1- 3).
13. זאת ועוד, אציין כי לא עלה בידי לקבל טענה נוספת שהעלה הנתבע, לפיה, ברי כי המסמך מזויף לאור העובדה שביום חתימת מסמך ההתחייבות טס הנתבע לארה"ב בטיסת לילה, וכאשר נחת בניו יורק התאכסן בביתו של קסוביץ עצמו. לכן, לשיטתו, לו מסמך ההתחייבות אכן היה אותנטי ונחתם על ידו, הרי שההיגיון אומר שהיה מביאו בעצמו לתובע ולא היה עולה הצורך לשולחו בפקס, כפי שאין מחלוקת שאכן נעשה. לזאת אציין, כי ראשית, מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן הטענה נטענה לראשונה רק בתצהיר העדות הראשית. שנית, התובע עצמו העיד כי ביקש שוב ושוב כי הנתבע ישלח לו את כתב ההתחייבות, ושליחתו בפקס ביום 19.11.03 אפשרה הגעה מהירה יותר של המסמך אליו מאשר לו היה מגיע על ידי הנתבע אשר טס בטיסת לילה באותו יום לארה"ב, טיסה שמטבע הדברים אורכת שעות לא מעטות.
14. עוד אציין שבסיכומיו (ס' 76) טען לפתע הנתבע לראשונה כי אינו זוכר את דבר חתימתו על גבי המסמך שנחתם זמן רב - 7 שנים קודם לכן. דברים אלה לפיהם הנתבע אינו זוכר את חתימתו, קרי יתכן וחתם, אך שכח, לא תואמים את טענותיו עד כה, לפיהן טען פוזיטיבית כי המסמך זויף. סתירה זו מקשה אף היא על האפשרות לתת אמון בדבריו.

טענת הנתבע כי ההלוואה עתידית

1. עוד טוען הנתבע בקשר לכתב ההתחייבות, כי כתב ההתחייבות מנוסח בלשון עתיד "ההלוואה שתינתן.." ודן בכל מקרה בהתחייבות להחזיר כספים שינתנו בעתיד ולא על הסכם מתן הלוואה בפועל, מה שנתמך גם בעדותו של עו"ד גמרסני, כי הנתבע אמר לו שההלוואה טרם ניתנה, לכן נרשמה המילה "הלוואה תינתן" (עמ' 16 ש' 3- 4, עמ' 16 ש' 15).
2. בראש ובראשונה אציין, כי תמוה הוא, שהנתבע בוחר להתייחס באריכות לפרשנות כוונת הצדדים ביחס למסמך, אשר לטענתו הוא מזויף, והוא כלל לא נכח בעת עריכתו וחתימתו. התנהלותו זו גובלת במסירת שתי גירסאות עובדתיות סותרות, מה שאינו תורם לאמינותו.
3. לגופם של דברים, אמנם לשון המסמך תומכת בפרשנות של הלוואה עתידית, אך הוכח בפני, כפי שיפורט בהמשך, כי הנסיבות החיצוניות, קרי, העברות הכספים שבוצעו על ידי התובע לנתבע במהלך שנת 2003 בשווי 350,000 $ לחשבונות שנקבעו על פי הוראת הנתבע, שוללות את האפשרות כי מדובר בהלוואה שתינתן בעתיד. אני סבורה, אם כן, כי ניתוק בין הפרשנות המילולית לבין הנסיבות החיצוניות למסמך מביא במקרה זה לפרשנות, אשר תוביל למצב אשר הדעת אינה סובלת (ראו דברי השופט ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ מט (2) 265, 300 6.4.95). ׂ
4. נראה, כי לו אכן הייתה נרקמת קנוניה לזיוף מסמך על מנת להוציא כספים מהנתבע שלא כדין, היו דווקא בוחרים "המזייפים" לנקוב בלשון עבר, ולציין כי ההלוואה ניתנה (ולא תינתן), וזאת על מנת להבטיח ש"מזימתם" תצליח.
5. הנתבע אף טען כי כתב ההתחייבות המנוסח כהלוואה עתידית תומך בגרסתו, לפיה לא קיבל כל הלוואה בפועל, ומשכך לא היה עולה הצורך לטעון לזיוף חתימתו, אלמלא טיעון הזיוף היה נכון. לזאת אציין כי יתכן שהנתבע הבין כי כתב ההתחייבות יובא כראייה במשפט, ועל מנת להימנע מסיכון שבית המשפט יקבל את גרסת התובע, שלא מדובר בהלוואה עתידית, בחר לטעון כי המסמך מזויף, שאם לא כן, לא היה בידיו הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע נכתב ונחתם.

עדותו של קסוביץ והעברת כספי ההלוואה

1. תימוכין נוספים לגרסת התובע ניתן למצוא בעדותו של קסוביץ, באשר גרסת קסוביץ והתובע תאמו באופן כמעט מלא האחת את רעותה. קסוביץ אישר בתצהירו ובעדותו את כל הנטען על ידי התובע אודות מתן הלוואה לנתבע, לרבות הפגישות שנערכו ביניהם בנוכחותו: קסוביץ, אישר בתצהירו כי בזמן אמת פנה אליו התובע, על מנת להיוועץ איתו בכדאיות הענקת הלוואה לנתבע, והוא אישר בפניו כי הלווה לנתבע כספים בעבר, וכי לדעתו הלוואה לנתבע היא השקעה טובה. קסוביץ אף אישר כי פנה לנתבע, לפי דרישת התובע, והבהיר לו כי התובע מבקש לקבל בטוחה להבטחת כספו טרם מתן ההלוואה, ובהמשך התחייב הנתבע לשעבד את דירתו לשם כך. קסוביץ אף אישר את גרסת התובע וטען כי בנוכחותו סיכמו הצדדים את תנאי ההלוואה בריבית שנתית של 18%. בנוסף, קסוביץ העיד כי על פי בקשת התובע העביר לנתבע שיקים והפקידם בחשבונות בנק בהתאם להוראותיו, כך שבמהלך שנת 2003 העביר התובע לנתבע באמצעות קסוביץ סך של 350,000 דולר.
2. יתרה מכך, גרסאות התובע וקסוביץ מגובות בראיות חיצוניות המבססות את עדותו של קסוביץ, בנוגע להעברת כספים על ידי קסוביץ באמצעות הפקדת שיקים בחשבונות שונים: 125,000 $ הועברו מחשבון קסוביץ לחשבון גמילות חסדים בשם "חסדי דויד", 200,000$ לחשבון הישיבה בה שימש הנתבע כמנהל ישיבת "נועם התורה", ו – 25,000$ הועברו מקסוביץ לחשבון על שם משרד עורכי דין "מסר ריבלין" (ראו כאמור נספחים א-ה לתצהיר התובע), כך שסך הכל בשנת 2003 העביר קסוביץ סך של 350,000$.
3. גם בנוגע לעדותו של קסוביץ והעברות הכספים שביצע (בהוראת הנתבע לשיטתו), טען הנתבע מספר טענות הגנה, אשר ידונו להלן.

טענת הנתבע לאינטרס זר המנחה את קסוביץ

1. בראש ובראשונה טען הנתבע כי לא ניתן לסמוך על דבריו של קסוביץ, שכן קסוביץ מנסה כיום להימנע מתשלום חוב אחר של הנתבע לו ערב, וזאת בדרך מתוחכמת של הגשת תביעת כזב בתיק דנן באמצעות חתנו, הוא התובע.
2. איני מקבלת טענה זו. ראשית, הנתבע טען כי מטרת התביעה כפולה: ראשית, התביעה מהווה כאמור ניסיון של קסוביץ להתחמק מערבותו, ושנית במקביל מטרתה להטיל תשלום החוב של קסוביץ על הנתבע. הנתבע לא הסביר כיצד תביעת שווא בנוגע להלוואה בין הנתבע לתובע תשרת את קסוביץ ותעזור לו לחמוק מתשלום חובו של הנתבע, חוב אשר הוא ערב לו. כך או כך, אין כל עיגון ראייתי לטענה זו והנתבע לא הוכיח ולא הראה כי קסוביץ יזם את הגשת התביעה על מנת לבוא חשבון עם הנתבע בנוגע לכספים אותם חב לו הנתבע בעניין אחר.

טענת הנתבע כי לא הוכח כי הכספים שהעביר קסוביץ הם כספי התובע

1. לגופו של עניין טען הנתבע בראש וראשונה, כי התובע לא הציג בבית המשפט מסמכים המעידים, כי הכספים שהועברו על ידי קסוביץ לחשבונות השונים הם אכן כספי ההלוואה, ולכן, לטענתו, לא ברור שמדובר בכספיו של התובע שהועברו על ידי קסוביץ. לעניין זה אציין, כי לדברי קסוביץ, מקור כספי ההלוואה בכספים שנתקבלו ממכירת דירתו של התובע, וכספי ההלוואה הועברו אליו על ידי עורך הדין שטיפל בהעברה הבנקאית. לדבריו, הוא פנה לבנק וביקש מסמכים המתעדים זאת, אך נענה בשלילה, כי אין בנמצא תיעוד על כך, שכן מששולמו הכספים לא נשמר תיעוד אחרי 7 שנים (עמ' 22 ש' 15- 16). העד אף מסר את שם הבנקים מהם בוצעה העברה : בנק צייס ובנק אם אן טי. התובע העיד אף הוא שפנה לבנק לקבלת אישור על אודות העברה בנקאית לקסוביץ , אך אחרי 7 שנים הבנק לא מצאם (עמ 28 ש' 11 – 13). טענתם לא נסתרה והנתבע לא הצביע על ניסיון מצידו לפנות לבנק להוכיח שלא כך הדבר.
2. עוד אוסיף כי הגם שהתובע לא הציג מסמכים המבססים העברת כספים בינו לבין קסוביץ, הרי שהסבריהם הנוספים להיעדר תיעוד, שבבסיסם הטענה ליחסי משפחה ואמון עמוקים בין התובע לבין קסוביץ לא נסתרה (עמ' 25 ש' 1-2, עמ'31 ש' 19-32). בנוסף, דבריו של התובע כי מכר את דירתו, והכסף ממכירת הדירה הוא מקור כספי ההלוואה אותם העביר לקסוביץ, אשר העיד כי העבירם לנתבע, מקבלים אף תימוכין מתוקף העובדה, שאינה שנוייה במחלוקת, כי במועדים הרלוונטיים התגורר התובע בדירתו של קסוביץ. גם הנתבע עצמו מאשר כי התובע התגורר בדירת קסוביץ, ושם לטענתו נפגשו (עמ' 38 ש' 1- 6). זאת ועוד, אין מחלוקת כי כתב ההתחייבות המופנה לתובע נשלח למספר הפקס של קסוביץ, פרט המחזק את המסקנה, כי קסוביץ שימש כגורם מתווך בין הנתבע לתובע, ומערער את טענת הנתבע כי לא הוכח כל קשר בין כספי התובע לנתבע.
3. בא כוח הנתבע הפנה אל סתירה בגרסת התובע מחד גיסא, למול גרסת קסוביץ מאידך גיסא, וזאת בעניין העברת הכספים ביניהם, בטענה שסתירה זו היא כה מהותית, שבעטיה לא ניתן לתת אמון בדברי העדים או לקבוע ממצא עובדתי בהסתמך עליהם. כך טוען הנתבע, שקסוביץ העיד כי עורך הדין העביר אליו את כספי התובע שהתקבלו ממכירת הדירה בשיק (עמ' 24 ש' 27- 28), ואילו התובע העיד כי הכספים הועברו אליו בהעברה בנקאית (עמ' 28 ש' 8- 9).
4. לא אוכל לקבל את הטענה בצורה הגורפת שבה הועלתה. הגם שאני נכונה להסכים כי קיים הבדל מסוים בגרסאות הצדדים, הרי שלא ניתן לומר כי עסקינן בסתירה של ממש. הבדל זה עשוי להיות מוסבר במגבלות הזיכרון האנושי, ולטעמי לא מדובר בהבדל ובשינוי קרדינאלי מסוג אלה הנוגעים לליבה של המחלוקת, שהוא בעל פוטנציאל לפגוע באמינות העקרונית שיש לרכוש לעדים.
5. מעבר לכך, התרשמתי כי המשמעות שנתנו התובע וקסוביץ למושג העברה בנקאית לא הייתה זהה. התובע נשאל אודות שוני זה והסביר כי מבחינתו שיק בנקאי והעברה בנקאית הם היינו הך (עמ' 31 ש' 17- 18), קרי העברה דרך הבנק. לא מיותר אף להדגיש כי ב"כ הנתבע עצמו בחקירתו הנגדית של קסוביץ התייחס למושג "העברה בנקאית" באופן כוללני, וטרם ששאל את העד האם הכסף הועבר בהעברה בנקאית או בשיק, שאל באופן כללי: "תראה לו העברה בנקאית מנוימן אליך?" (עמ' 22 ש' 9- 10), כשמשמעות הביטוי "העברה בנקאית" הוא מעבר הכסף מחשבון התובע לקסוביץ ללא דגש על הדרך המסויימת של ההעברה, ולראיה קסוביץ לא עמד על דיוקם של דברים ולא תיקנו כי לגרסתו מדובר היה בשיק.

טענת הנתבע כי העברות הכספים, אליהן מתייחסים התובע וקסוביץ, בוצעו ליעדים שונים ולא ישירות לנתבע

1. לדברי הנתבע, קסוביץ נהג להשקיע כספים בענף הדלק והעביר כספים לחשבונות שונים שאינם שייכים לנתבע אישית, ולא הוצגה ולו קבלה אחת ממקבלי הכספים, לפיה הועברו כספים אלו אל הנתבע או התקבלו על ידו בפועל. כן לא הוצג כל מסמך לפיו הנתבע הוא שהורה לקסוביץ להעביר כספים לחשבונות הנ"ל.
2. לעניין הכספים שהועברו על ידי קסוביץ לישיבת "נועם התורה," הסביר הנתבע כי באותה עת השקיע קסוביץ כספים בענף הדלק, והכספים אותם העביר דרך ישיבת "נועם התורה", בה הנתבע שימש כמנהל, הועברו כדי למסרם לגורם שלישי להשקעה בענף הדלק (עמ' 42 שורות 4- 7).
3. עד הנתבע, דוד מורגנשטרן, העיד אף הוא, כי בתקופה הרלוונטית הוא עצמו, הנתבע וקסוביץ השקיעו כספים בענף הדלק. העד הדגיש, כי ידוע לו בבירור, כי הכספים הנ"ל, אשר הועברו על ידי קסוביץ דרך חשבון המוסד בו עבד הנתבע, ישיבת "נועם התורה", כמו גם הכספים שהועברו דרך חשבונות אחרים, ביניהם משרד עו"ד מסר-ריבלין, הועברו על ידו אך ורק כהשקעה בענף הדלק.
4. לא עלה בידי לקבל טענה זו ולהלן נימוקי.
5. לעניין ההעברה ל"נועם התורה", ראשית אציין, כי אין מחלוקת, כי הנתבע שימש כמנהל ישיבת נועם התורה (עמ 41 ש'20- 26). אין גם מחלוקת, כי סכומי כסף נכבדים בסך 200,000 דולר הועברו לישיבת "נועם התורה". אם אכן נכונה טענת הנתבע ועד ההגנה מטעמו, כי הכספים הועברו לגורם שלישי לצורך השקעתו של קסוביץ בענף הדלק, הרי מצופה היה שהנתבע, בהיותו מנהל המקום, יציג אסמכתאות בנקאיות או חשבונאיות המאמתות העברת הכספים מחשבון החברה לחשבונו של מורגנשטרן או לגורם שלישי, אשר השקיעו בענף הדלק, מה שלא נעשה. הלכה פסוקה היא, כאמור, כי צד הנמנע מהמצאת ראייה האמורה להוכיח את טענותיו פועלת ההימנעות נגד הנמנע.
6. יתרה מכך, גרסאות הנתבע והעד מטעמו, מורגנשטרן, לעניין העברת הכספים ל"נועם התורה" לא תאמו האחת את רעותה. כך, הנתבע טען בתצהירו ובסיכומיו (סע' 26 לתצהיר, סעיף 48 לסיכומים), כי 200,000 דולר שהועברו לישיבת "נועם התורה" הועברו לישיבה, על מנת שמשם יועברו לידיו של דוד מורגנשטרן כהשקעתו של קסוביץ בחברת אנראל, לדבריו, ההעברה נעשתה בדרך זו מטעמי מס. לעומת זאת, דוד מורגנשטרן טען בתצהירו, כי ידיעתו על כך שקסוביץ העביר כספים כחלק מהשקעתו בענף הדלק דרך "נועם התורה" ( ס' 3), היא מהנתבע. הוא ציין בחקירתו, כי שמע זאת משיחותיו עם קסוביץ (עמ' 35 שורות 30-31). באופן מפתיע לא הזכיר מורגנשטרן כלל את העובדה הנטענת על ידי הנתבע כי הכספים שהועברו נמסרו לידיו שלו כגורם מתווך לחברת הדלק, אלא כל שציין כאמור, כי הדבר ידוע לו, כי שמע כך מהנתבע. לו אכן התנהלו הדברים כגרסת הנתבע היה מצופה, כי מורגנשטרן יעיד, כי הוא עצמו העביר את הכספים ולא יעיד עדות שמועה, שנמסרה לו מהנתבע או מקסוביץ. העובדה שהנתבע ומורגנשטרן נתנו גרסה אחרת לעניין מעורבות מורגנשטרן מחייבת את המסקנה שלא נכון לסמוך על גרסתו. דבריו לא יכולים להיות משקל נגד לעדותיהם הברורות של התובע וקסוביץ.
7. לעניין הכספים שהועברו על ידי קסוביץ למשרד עו"ד מסר-ריבלין טען הנתבע, כי לא הורה כלל וכלל למר קסוביץ להעביר כספים למשרד עו"ד מסר-ריבלין (עמ' 41 ש' 26-27) והוא עצמו כלל לא טיפל בענייני הכספים שהושקעו בענף הדלק. הוא הוסיף כי כלל אינו מכיר את משרד עו"ד ריבלין-מסר, ואין בינו לבינם כלום, וזאת תוך כינוי חשבונם "חשבון עלום" (תצהיר ס' 27). דא עקא, טענתו זו נסתרה על ידי העד מורגנשטרן אשר אישר כי הנתבע הוא שנתן הוראות למר קסוביץ להפקיד כספים בחשבון משרד עורך הדין ריבלין-מסר. ואלה דבריו בחקירה הנגדית:

"ש: אתה יודע שהועבר כסף בהוראתו של חיים וולף מקסוביץ למשרד מסר ריבלין?

ת: כן.

ש: כמה כסף הועבר מקסוביץ למסר?

ת: לא זוכר את הסכום, אני חושב 25 אלף דולר לאנראל"

(עמ' 35 לפרוטוקול ש' 16-19).

ניתן מעדות מורגנשטרן אף לראות, כי טענתו של הנתבע כי אינו מכיר כלל את מסר -ריבלין ומבחינתו מדובר בחשבון עלום אינה נכונה. כך או אחרת, הנתבע, אשר טען כי התובע נמנע מלהביא הוכחות כי הכספים שהועברו על ידו למסר-ריבלין יועדו לנתבע עצמו, יכול היה להביא בעצמו עדות ממשרד עו"ד מסר-ריבלין המוכיח, כי מעולם לא היה בקשרים עימם ולא קיבל כספים דרכם, אם סבר שיש בכך כדי לשרת את הגנתו.

1. עוד אציין, כי העובדה שמורגנשטרן נקב בתצהירו ובעדותו בבית המשפט דווקא בסכום 25,000 דולר כסכום, שהועבר על ידי קסוביץ למשרד מסר-ריבלין עבור השקעה בענף הדלק- חברת אנראל (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 19 תצהירו ס' 5) תומכת אף היא בגרסת התובע. התובע וקסוביץ מעידים (ראו למשל ס' 13 לתצהיר קסוביץ), כי קסוביץ ביצע העברת סכום של 25,000 דולר למשרד מסר-ריבלין בהתאם להוראת הנתבע. קסוביץ, לעומת זאת צירף אסמכתא, לפיה מחשבונו הועבר סכום גדול יותר של 100,000 דולר למשרד מסר-ריבלין (נספח ה' לתצהיר קסוביץ). נתון זה מחזק את המסקנה כי בזמן אמת, מורגנשטרן, שותפו של הנתבע, ידע כי יש לאבחן בין הכספים אותם העביר מר קסוביץ כהשקעה בענף הדלק לבין כספי ההלוואה שניתנו מאת התובע באמצעות קסוביץ. קסוביץ מעולם לא חלק על כך כי השקיע כספים בענף הדלק, והעובדה שמורגנשטרן בחר לציין דווקא סכום של 25,000 דולר מתוך סכום כולל של 100,000 דולר שיועד, לשיטת הנתבע, כולו להשקעה, תומכת באפשרות, שאכן חלק מהכספים היו שייכים לקסוביץ באופן אישי ויועדו להשקעה כטענת קסוביץ, וחלקם היו כספי הלוואה שהועברו לנתבע על ידי התובע באמצעות קסוביץ.
2. עוד אציין שהנתבע אשר נוכח לדעת, כי העובדה שמורגנשטרן בחר לציין דווקא סכום זה מחזקת את טענת התובע, הסביר בסיכומיו (ס' 56) כי מורגנשטרן העיד בבית המשפט כי נקב בסכום זה דווקא כיוון שקסוביץ מסר לו זאת. דא עקא, עיון בפרוטוקול מעלה כי טענתו זו של הנתבע אינה נכונה כלל וכלל, וכי מר מורגנשטרן לא אמר את אשר ייחס לו הנתבע בכתב הסיכומים. כל שאמר מורגנשטרן הינו כאמור כי זכר סכום זה ללא ציון מקור הידיעה (עמ' 35 ש' 30).
3. סתירות אלו בעדויות הנתבע ועד הגנה מטעמו מקשות על האפשרות לקבל את גרסתו של הנתבע, ולאורן ניכר כי גם דבריו של קסוביץ, כי אכן העביר את הכספים בהוראת הנתבע לחשבון נוסף, לחשבון השייך למוסד גמילות חסדים בשם "חסדי דוד" נכונים, וזאת למרות שהתובע לא הראה קשר בין הנתבע לחשבון "חסדי דוד". אני מקבלת לפיכך את גרסת התובע כי הכספים הועברו לחשבון "חסדי דוד" בהוראת הנתבע והיוו חלק מכספי ההלוואה.
4. עוד אציין למעלה מן הנחוץ כי לא התרשמתי לחיוב מעדותו של דוד מורגנשטרן. העד הכחיש כי שימש כעד מטעם הנתבע גם בתביעה אחרת שהוגשה נגד הנתבע ע"י מר אבי גיור (ת.א. 29660/06 אבי גיור נ' חיים וולף, פורסם בנבו 30.10.08):

"נכון שבתביעה שהגיש אבי גיור נגד וולף היית עד לטובת מר וולף?

"לא הייתי שם בכלל, לא זוכר (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 17-19)

זאת למרות העובדה, עליה אין מחלוקת, כי הנתבע שימש כעד מטעם הנתבע בתיק ת.א 29600/06 (ת/3), ואף נקבע בהקשר אליו כי עדותו לא הייתה אמינה (עמ' 5 פסקה 2).

1. זאת ועוד, מורגנשטרן טען כי זוכה בערעור בכל העבירות בהן הורשע בת"פ מחוזי (י-ם) 1071/01 מדינת ישראל נ' יעקב רבינוביץ ואח', כשבפועל אכן זוכה ממרבית העבירות, למעט הרשעתו בעבירה של שיבוש הליכי משפט, שבית המשפט העליון הותיר על כנה (ע"פ 4354/08 מ"י נ' רבינוביץ ומורגנשטרן, 22.4.10).
2. בכל מקרה לא ניתן לבסס על תצהירו של מורגנשטרן כל ממצא עובדתי, שכן אין לו מידע בנוגע להתנהלות בין התובע לנתבע, ודבריו כי לא שמע מעולם כי ניתנה הלוואה לנתבע על ידי התובע אין בהם להראות כי אכן לא ניתנה הלוואה כזו.

טענת הנתבע כי כספי העברות קסוביץ גבוהים מסכום ההלוואה

1. עוד טען הנתבע להגנתו, כי קסוביץ טען, שהעביר למשרד עו"ד מסר-ריבלין עבור הנתבע מאת התובע סכום של 25,000 דולר בלבד מתוך אסמכתא של 100,000 דולר שהועברו על ידו לעו"ד מסר-ריבלין. לטענתו אם אכן התובע הילווה כספים לנתבע לא היה קסוביץ שוכח לכלול את 75,000 דולר הנותרים במסגרת חובות הנתבע בגין ההלוואה.
2. לא עלה בידי לקבל אף את טענתו זו של הנתבע. לטעמי, העובדה שסכומי העברות על ידי קסוביץ (425,000 דולר) עולים על סכום ההלוואה (350,000 דולר) מחזקת דווקא את גרסת התובע, ומצביעה כי הייתה הפרדה בין הכספים שנועדו להלוואה והיו שייכים לתובע לבין כספים אחרים, שאכן הועברו כהשקעה בענף הדלק ושייכים היו לקסוביץ עצמו, שכאמור לא הכחיש מעולם כי השקיע כספים בענף הדלק.
3. לא זאת אף זאת, לו היה בוחר התובע לחייב את הנתבע שלא כדין, הדעת נותנת שהיה בוחר לדאוג לזיוף מסמך על מלוא הסכום העולה מסכום העברות הבנקאיות (נספחים א-ה) ולא על סכום נמוך יותר.

עדות העד גיור

1. עדות עד ההגנה אבי גיור לא ערערה אף היא את גרסת התובע.
2. ראשית העד אישר כי אינו מכיר את התובע, ואין לו מושג האם נטל הנתבע הלוואה מאת התובע (עמ' 32 ש' 15-16), כך שלא ניתן לבסס ממצא עובדתי גם על דבריו. עד זה הובא על מנת לבסס את טענת הנתבע כי קסוביץ במסגרת עסקיו בחברת אנראל ערב ביום 24.6.04 לפירעון 11 שיקים משוכים מחשבונו של הנתבע. השיקים ניתנו כבטוחה לעד גיור, על מנת שימשיך לספק דלק עבור חברת "בצבא", שהייתה קרש קפיצה לרכישת חברת אנראל אותה תיכננו קסוביץ והנתבע לרכוש. לאור זאת ביקשו ממנו קסוביץ והנתבע שימשיך לספק דלק לחברת "בצבא" (עמ' 34 ש' 22-26).
3. לטענת הנתבע, אין זה מתקבל על הדעת, כי קסוביץ ערב לפרעון שיקים שנמשכו מחשבון הנתבע לטובת אנראל בסכום של כ- 1,750,000 ₪, כאשר הנתבע קודם לכן סרב להשיב הלוואה שנתן חתנו של קסוביץ לנתבע, ואף נמנע מלספק כתב התחייבות. פרט זה מלמד, לטענת הנתבע, כי במועד הרלוונטי לחתימת הערבות שהתרחש אחרי מתן ההלוואה לא היו לקסוביץ ספקות באשר ליושרו של הנתבע.
4. לא עלה בידי לקבל את טענת הנתבע בהקשר זה הנתמכת בדברי העד. העד גיור הסביר בתצהירו כי קסוביץ, בהיותו בעל עניין בחברות "בצבא" ו"אנראל", השקיע כספים רבים לשם רכישת מניות חברת "אנראל". העד הוסיף, כי לאחר שחברת "בצבא" חרגה ממסגרת האשראי שאושרה לה על ידו חדל לספק דלקים לחברה, ורק בעקבות ערבותם של קסוביץ והנתבע העמיד להם מסגרת אשראי נוספת. מכאן, העובדה שקסוביץ חתם ערבות לשיקים של הנתבע לא מלמדת דווקא כי העריך את יושרו האישי, אלא שנאלץ לעשות זאת מסיבות מסחריות – כלכליות על מנת להמשיך לקיים את חברת "בצבא" ולא לאבד את השקעתו בחברת "אנראל" אשר בהן, לשיטת העד, היה בעל עניין. בעדותו של אותו עד עלה, כי הוא תבע את הנתבע (ת/3) בעבר בגין כספים שחייב לו, והנתבע דווקא אישר בעדותו, כי טען להגנתו בתביעה הנ"ל, כי השיקים שנתן לעד הוצאו ממנו באיומים ובכפיה.
5. יש לציין עוד כי גיור אינו חסר פניות בתיק. הוא הזוכה בתיק ההוצל"פ, שנפתח נגד הנתבע לאור פסק הדין הנ"ל (ת/3). מכאן כי טובתו של העד היא, כי הנתבע יזכה בתביעה, וזאת על מנת לשמר את יכולת הגבייה שלו מן הנתבע.

טענה מקדמית של שיהוי

1. טענת השיהוי שהעלה הנתבע דינה להידחות, שכן לא שוכנעתי כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי היה שיהוי ניכר באופן שהתובע זנח את זכות התביעה, וכי במשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה עקב זניחת התביעה, כאמור, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לבו של התובע. הלכה פסוקה היא, כי על מנת לקבל טענת שיהוי נדרשת רמת הוכחה גבוהה מצד הטוען לשיהוי, קרי הנתבע, שכן דרוש קיום מצג ברור מצד התובע אודות וויתורו על זכות התביעה שלו, ובתי המשפט יקבלו טענה זו רק במקרים נדירים (ראה רע"א 9060/04 טפת נבו נ' אליעזר כאשי ניתן ביום 23.1.08). הנתבע לא הרים אם כן את הנטל בהקשר לטענת השיהוי, ומשכך הרי שדינה להידחות.
2. על יסוד המקובץ עד כאן אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה הלווה לנתבע סך של 350,000 דולר וכי הנתבע הפר התחייבותו להשיב את ההלוואה. עוד אציין למעלה מן הנחוץ, כי אמנם לא צורף כל מסמך הלוואה בכתב המפרט את תנאי ההלוואה, אך אציין כי החוק אשר מסדיר הלוואות חוץ בנקאיות קובע בסעיף 15 כי מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק פטור בכל מקרה מהחובה לערוך חוזה הלוואה בכתב.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת במלואה.
2. הנתבע ישלם לתובע סכום של 1,500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד יום התשלום בפועל.
3. הפיקדונות שהפקיד הנתבע בתיק בסך של 150,000 ₪ יועברו לבא כוח התובע.
4. החלטה בנוגע לפיקדונות שהפקיד התובע תועבר להחלטת הרשם המטפל.
5. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך 45,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 55,000 ₪ .

ניתן היום, ד שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.