מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 6.4.11.

לאחר עיון בטענות הצדדים הנני מורה כדלקמן:

ביטול מחובת הצדק:

לטענת המבקש החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו ואינה תואמת לחתימה על תצהירו, מספר הטלפון שמוזכר בתצהיר השליח אינו מספר הטלפון שלו ומעולם לא היה ברשותו מספר טלפון שמוזכר בתצהיר וכן מספר תעודת הזהות המצוינת באישור המסירה אינה מספר תעודת הזהות של המבקש.

לטענת המבקש נודע לו על פס"ד ביום 11.5.15 עת ב"כ טיפל בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה בבימ"ש בירושלים בגין אותו אירוע. המבקש צרף תצהיר של ב"כ כי נודע לו על ההליך דנן רק ביום 11.5.15 תוך כדי טיפול בתיק המקביל שמתנהל בבימ"ש בירושלים.

בתגובתה, מציינת המשיבה כי בדוח החוקר שקיים בתיק מיום 22.11.10 נרשם מספר ת.ז. נכון של המבקש וכן כתובתו העדכנית. כמו כן טוענת המשיבה כי המבקש לא הוכיח כי מספר הטלפון לא היה שייך לו בעבר וכן שהמבקש אף התעלם מהודעת האזהרה שנמסרה לו בתיק הוצל"פ.

בתשובתו מפנה המבקש לתצהיר בו ציין כי מעולם לא היה ברשותו מספר הטלפון שנרשם בתצהיר השליח.

המבקש הגיש את הבקשה לביטול פס"ד ביום 9.6.15 ללא תצהיר ערוך כדין בעוד שפס"ד ניתן ביום 6.4.11. רק ביום 16.6.15 הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד נתמכת בתצהיר ערוך כדין, בעקבות החלטה מיום 10.6.15. המבקש מודה כי לכל המאוחר נודע לו על פס"ד ביום 11.5.15, כך שנראה כי הבקשה ערוכה כדין הוגשה באיחור בחלוף 30 הימים.

מעיון באישור המסירה של כתב התביעה מיום 10.11.10 ,נראה כי כתב התביעה נמסר למבקש והלה חתם על אישור המסירה.

קיימת מחלוקת וספק האם המסירה בוצעה כדין לידי המבקש בכתובתו והאם החתימה המופיעה על אישור המסירה היא חתימתו של המבקש. נראה לכאורה כי המסירה בוצעה בכתובתו של המבקש וכי באישור המסירה נפלה טעות בספרה הראשונה של ת.ז. אף מעיון בדוח החוקר נראה כי בביקור השלישי נפגש השליח עם המבקש ומסר לו את כתב התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים נראה כי על פי דוח חוקר, אישור מסירה ותצהיר שליח מפורטים שם המבקש, ת.ז של המבקש, כתובת המבקש כמפורט בבקשת המבקש לביטול פס"ד. יש לראות בביצוע המסירה בבחינת חזקה כמסירה כדין. אני אף סבור כי חלפו 30 ימים מהמועד בו נודע למבקש אודות פס"ד,לכל המאוחר, ועד הגשת הבקשה לביטול פס"ד נתמכת בתצהיר ערוך כדין.

לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי אין מקום לבטל את פס"ד " מחובת הצדק".

ביטול משיקול דעת בימ"ש:

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

"סיבת המחדל" - אני סבור כי אין מדובר בזלזול בהליכי בימ"ש כי אם רשלנות או מחדל הניתנים לריפוי באמצעות תשלום הוצאות.

"סיכויי הצלחה" - זו השאלה החשובה יותר. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פס"ד להוכיח ממש את הגנתו. בימ"ש מפעיל את סמכותו תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית.

המבקש מציין בתצהירו טענות הגנה בדבר העדר אחריותו לתאונה נשוא התביעה. לטענת המבקש התאונה ארעה ביום 5.11.09 עת רכב שהיה נהוג ע"י מבוטח של המשיבה סטה ממסלול נסיעתו שמאלה (כנראה לצורך ביצוע פנית פרסה) ופגע בצדו הימני קדמי של רכב המבקש. נראה כי המבקש עמד בשלב זה בנטל המוטל עליו על פי הפסיקה ופירט טענות הגנה הראויות לבירור וליבון עובדתי וראייתי.

לאור כל האמור לעייל, אני מורה כי פס"ד יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 1,500 ש"ח.

הסך הנ"ל ישולם לידי המשיבה באמצעות ב"כ במשרדו בתוך 15 יום ויהווה תנאי לביטול פס"ד שאם לא כן יוותר פס"ד על כנו.

הצדדים ימסרו הודעה מתאימה לתיק בדבר תשלום/אי תשלום ההוצאות לצורך מתן הוראות ניהול הליכים בתיק.

התיק ייקבע לתז"פ.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.