פתיח

1. עניינו של תיק זה בתאונה שנגרמה לתובע ביום 29.1.07, עת נפגע מרכב שחלף על הכביש ברחוב בן צבי בעיר יהוד. לטענתו, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה שכן היא התרחשה בעת שביצע את עבודתו כמפעיל מפוח עלים לניקוי רחובות, כעובד של הצד השלישי.
2. מטעם התובע העידו הוא עצמו, מר ישראל חיימוב, קרוב משפחתו שעבד באותה עת אצל צד ג', וכן אימו של התובע. מטעם הנתבע העיד החוקר מר שלמה זילכה. מטעם הצד השלישי העיד מר משה יוסף, המכהן בחברת משה יוסף מהנדסים בתפקיד שלא הוגדר באופן פורמלי.
3. להלן עובדות הרקע:
   1. הצד השלישי – חברת משה יוסף מהנדסים [להלן גם: "החברה"] עוסקת, באספקת שירותי טאוט באמצאות רכב יעודי המופעל על ידי נהג. החברה פועלת בערים שונות ובמועדים הרלוונטים לתביעה סיפקה שירותי טיאוט ברחובות העיר יהוד.
   2. התובע, מר ניסים רפאלוב, יליד שנת 1898, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 2/8/09 בשעה 10:30 ברחוב בן צבי ביהוד. התובע נחבל מפגיעת הרכב, ופונה על ידי ניידת מד"א לקבלת טיפול רפואי בבית חולים.
   3. עם הגעתו לחדר מיון, נרשם מפיו של התובע כי התאונה התרחשה "בזמן עבודה" (נספח 5 לכתב התביעה).
   4. למחרת התאונה, בעת שהתובע מסר עדות במשטרה, נרשמו מפיו ביחס לתאונה הדברים הבאים:

"הזמנתי אמבולנס שלקח אותי לתל השומר. אירוע זה היה באמצע עבודה, בעל הבית שלי קוראים לו משה יוסף, הוא קבלן בחברה שמנקה את האזור" (ראה העתק ההודעה במשטרה מוצג ת/1).

• 1. אין חולק כי התובע לא דווח כעובד של צד ג' , לא הונפקו לו תלושי שכר ולו שולמו עבורו דמי ביטוח לנתבע.
  2. אין חולק כי בימים שלאחר התאונה, התובע ואימו התקשרו מספר פעמים למשה יוסף, על מנת לבקש שיחתום על טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (טופס בל/250).
  3. לתיק בית הדין הוגש טופס בל/250 שנחזה כאילו נחתם על ידי צד ג' ואולם הצדדים חלוקים בעמדותיהם ביחס לאותנטיות שלו, באשר לטענת צד ג' מדובר בזיוף של החתימה.
  4. בחלוף כשנתיים מהאירוע, התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בפרטי התביעה ציין:

"עבדתי בחברת יוסף משה בתור מנקה רחוב באמצעות מפוח הייתי מעיף לכלוך עם המפוח מהמדרכה לכביש ועובד נוסף היה מגיע עם מכונת טאטוא ואוסף את הלכלוך בכביש. בהיותי באמצע העבודה על כביש סמוך למדרכה – פגע בי רכב שנסע בפראות בתאונת פגע וברח. אמבולנס שהוזמן למקום ע"י עוברי אורח פינה אותי לבי"ח."

• 1. התביעה, שהוגשה למל"ל, נדחתה על ידי הנתבע ביום 8/6/09 מן הטעם שהתובע לא הוכיח קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין חב' משה יוסף מהנדסים, ולחילופין כי התובע לא היה מבוטח כעצמאי.
  2. ביום 9/6/10 הוגשה התביעה שבפני. הנתבע מצידו הגיש הודעת צד ג' כנגד חברת משה יוסף.

האם התובע נפגע בעבודה ?

1. תאונת הדרכים אירעה כאמור בסביבות השעה 10:30 והתובע התקבל בחדר מיון בבית חולים שיבא בשעה 11:40 לאחר שפונה באמצעות אמבולנס של מד"א (ראה מכתב מד"א - נספח ב' לכתב התביעה).
2. בדו"ח חדר מיון (נספח ב' לתצהיר התובע) נרשם : "היום היה מעורב בתאונת דרכים כהולך רגל בזמן עבודה."
3. כידוע, בית הדין מיחס משקל משמעותי, למידע שמוסר נפגע בעת קבלתו בחדר מיון, ובפרט מקום שיש בנסיבות הדיווח סממנים שמעידים על אותנטיות. התובע הוא צעיר בן 17.5, שנפגע באירוע פתאומי של תאונת דרכים, הוא הגיע למיון בסמוך מאוד לאחר קרות התאונה, בטרם עלה בידו לשוחח או לקבל הדרכה מגורם כלשהו. אנו סבורות כי בנסיבות העניין, יש מקום לייחס לדיווח שנמסר בחדר המיון משקל מכריע.
4. עוד נציין, כי גם בהודעה שמסר התובע במשטרה ביום 30/1/07 (ראה ת/1), למחרת התאונה, הוא מסר כי התאונה אירעה במהלך עבודתו, בעת שרצה לחצות את הכביש ונפגע על ידי רכב משתולל.
5. נוסיף בהקשר זה, כי התובע צירף לסיכומיו פלט שיחות פלאפון לתקופה שלפני ואחרי התאונה. מפלט השיחות עולה, כי ביום התאונה בסביבות השעה 10:40 נרשם רצף של שיחות מהטלפון הנייד של התובע, למשטרת ישראל ולמד"א, כשבניהן שיחה אחת לישראל חיימוב, אשר אין חולק כי באותו יום עבד אצל צד ג' כנהג של רכב טיאוט. שיחת הטלפון שמתועדת בדו"ח מתיישבת עם עדות התובע, לפיה בטרם פונה לבית חולים יצר קשר עם חיימוב והודיע לו כי הוא משאיר את מפוח העלים ברחוב, על מנת שחיימוב יאסוף אותו כאשר יגיע עם רכב הטיאוט (עמ' 12 לפרוטוקול). מרישומה של שיחה זו ניתן ללמוד כי נוכחותו של התובע במקום התאונה היתה בזיקה לעבודתו של חיימוב וכי התובע לא הגיע למקום עם אדם אחר.
6. עדותו של התובע בדבר נסיבות התרחשות התאונה נתמכה בעדותו של ישראל חיימוב, אשר לא היה עד ראיה לתאונה, אולם תאר בפני בית הדין את מתכונת העבודה שלו ושל התובע, סיפר כיצד הוא שגייס את התובע לעבודה, הסביר לו על מהות תפקידו ופיקח על עבודתו. עיון בעדויות של התובע ושל חיימוב מעלה כי שנייהם תארו באופן דומה את שגרת העבודה, כיצד הגיעו ליהוד, כיצד היה התובע עובר ברחובות עם מפוח עלים ומפנה את הלכלוך מהמדרכה לכביש, וחיימוב עובר אחריו עם רכב הטיאוט ואוסף את הלכלוך.
7. נציין כי מר חיימוב זומן מספר פעמים על מנת למסור גירסה לחוקר המל"ל ואולם מסיבות שונות הוא נמנע מלהתייצב לחקירה, והתייצב למסירת עדותו בבית הדין. על רקע האמור, ובשים לב לקרבת המשפחה שבין מר חיימוב לבין התובע התייחסנו לעדותו של מר חיימוב בזהירות, ונתנו לה משקל רק כאשר נתמכה בראיות אובייקטיביות (כגון שיחת הטלפון שתועדה בפלט השיחות של פלאפון. כך לדוגמא בכל הנוגע לנסיבות החתימה על טופס בל/250, בשים לב לכך שעדותו של חיימוב לא נתמכה בראיה חיצונית, לא מצאנו לקבוע ממצאים שבעובדה ביחס לחתימה של צד ג' על המסמך.
8. כפי שהבהרנו, אנו מקבלים את עדותו של התובע לפיה נפגע בתאונת דרכים בעת שניסה לחצות כביש בעת שעסק בניקוי רחובות באמצעות מפוח עלים. אשר על כן יש לבחון האם פעילות זו של התובע היתה מכח היותו "עובד" והאם היה עובד של צד ג'.

הכרעה

1. המבחן העיקרי בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד הוא המבחן המעורב, הבנוי משילוב של מספר מבחנים, שהדומיננטי בהם הוא מבחן ההשתלבות (ס' אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א) 17).
2. שני פנים למבחן ההשתלבות: הפן החיובי – האם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של ה"מפעל" ולפיכך אין הוא "גורם חיצוני" לו; והפן השלילי – האם האדם בו מדובר הנו בעל עסק עצמאי משלו (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה – דוד בירגר, פד"ע ג' 177).
3. קיימים מבחני עזר נוספים, דוגמת כפיפות (ישירה או ארגונית); האם המועסק נהנה מסיכויי רווח ומסיכוני הפסד; האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם; כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים; האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה; האם יש לקוחות נוספים; האם קיימת מסגרת שעות קבועה; וכיו"ב – כאשר אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע כשלעצמו, אלא החשיבות הנה לתמונה בכללותה (על פירוט המבחנים ראו, למשל, מ' גולדברג, "עובד" ו"מעביד" – תמונת מצב, עיוני משפט י"ז 19; לניתוח של המבחנים בפסיקה מהתקופה האחרונה ראו, למשל, ע"ע 300274/96 שאול צדקא – מדינת ישראל (גל"צ), פד"ע לו 625 (להלן - "עניין צדקא"); ע"ע 300021/98 זאב טריינין – מיכה חריש ואח', פד"ע לז 433; דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול ואח' – משרד העבודה והרווחה ואח', פד"ע כט 481; ע"ע 300245/97 משה אסולין ואח' – רשות השידור, פד"ע לו 689).
4. לאמור לעיל יש להוסיף כי את המונח "עובד" יש לפרש, לפי המגמה בפסיקה כיום, פרשנות תכליתית (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ. בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ (4) 628; דנג"צ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב (4) 817). מכך נובע כי יש לתת למונח "עובד" משמעות אשר תגשים את תכלית החקיקה הרלוונטית, ולקחת זאת בחשבון בעת יישומם של המבחנים השונים. בנוסף, נובע מכך כי עשויה להיות משמעות שונה למונח "עובד" בהקשרים שונים.
5. כפי שנפרט להלן, בעניין שלפנינו מצאנו לקבל את גרסתו העקבית של התובע לפיה הוא היה עובד של משה יוסף, ולהעדיף אותה על פני גרסתו של צד ג', וזאת על אף שהעסקתו של התובע לא הוסדרה כדין, וכתוצאה מכך חסרים בה סממנים מקובלים של יחסי עובד-מעביד כגון תלושי שכר, הסכם עבודה וכיו"ב. אנו סבורות כי האופן בו בחר צד ג' להעסיק את התובע, תוך קיפוח זכויותיו, איננו יכול למנוע ממנו למצות את הזכויות הנובעות ממעמדו כעובד אצל הנתבע.
6. ראשית נציין, כי העיסוק של התובע בניקוי מדרכות באמצעות מפוח עלים, בעיר שאיננה עיר מגוריו, איננו מסוג המלאכות שמאמץ לעצמו אדם כתחביב, או כפרויקט התנדבותי. כפי שכבר ציינו, התובע העיד כי עבד בניקוי רחובות על מנת להתפרנס ועל מנת לסייע בפרנסת אימו. התובע השתמש לצורך עבודתו במפוח עלים שאיננו בבעלותו, לא היו לו כל סיכוני רווח והפסד ואין כל ספק כי מדובר בפעילות שנעשתה מכח היותו עובד של אחר.
7. נציין כי כבר בעדותו במשטרה, שנמסרה למחרת התאונה, (ת/1) אמר התובע : "בעל הבית שלי קוראים לו משה יוסף הוא קבלן בחברה שמנקה את האזור.
8. התובע הסביר כי התקבל לעבודה באמצעות קרוב משפחתו ישראל חיימוב אשר עבד אצל צד ג' כנהג רכב טיאוט והוא שלימד אותו את העבודה, הסיע אותו לאתר והחזירו לביתו ואף פיקח על עבודתו. לטענת התובע השכר החודשי שולם לו במזומן על ידי עובד אחר של משה יוסף.
9. יאמר מיד כי אין כל ספק כי קרוב משפחתו של התובע מר חיימוב היה עובד של צד ג' ואין כל טענה כי היה קבלן עצמאי או כי הוא עצמו העסיק את התובע. נציין כי התובע ומר חיימוב תארו את אופן עבודתם ונחקרו בחקירה שכנגד ביחס לפרטים שונים הקשורים לעבודה, שתי הגרסאות תאמו זו את זו ולא נמצאו ביניהן סתירות. זאת ועוד, התובע הזכיר בעדותו באופן ספונטני כי עובר לעבודה ביהוד עבד עם ישראל חיימוב בעיר אלעד, גרסה זו אומתה על ידי חיימוב, ולמעשה גם על ידי משה יוסף אשר אישר כי עובר לעבודה ביהוד, סיפק שירותי טיאוט בעיר אלעד (עמ' 21 שורה 28).
10. עוד נזכיר כי פלט שיחות הטלפון של התובע מעלה כי פרט לכך שבסמוך לאחר התאונה שיחת הטלפון הראשונה היתה לישראל חיימוב הרי שלמחרת התאונה, התובע יצר קשר טלפוני עם משה יוסף (ראה דו"ח שיחות פלאפון) , גם אמו של התובע העידה בעניין מספר שיחות טלפון שקיימה עם משה יוסף על מנת שיחתום על טופס בל / 250 (עמ' 18 לפרוטוקול). עדות אמו של התובע לא נסתרה בעדותו של משה יוסף, ההפך מכך, משה יוסף אישר כי קיבל מספר שיחות טלפון מאימו של התובע על מנת שיחתום על טופס בל/ 250 (עמ' 21 שורה 1).
11. יאמר מיד כי לעומת גרסתו העקבית של התובע, לפיה עבד אצל משה יוסף ידעה גרסתו של יוסף מספר שינויים. במהלך החקירה ניסה חוקר המל"ל לגבות ממנו עדות ויצר איתו קשר טלפוני בעניין, על מנת לזמנו לחקירה. יוסף סירב להתייצב לחקירה ובזכרון דברים של החוקר (נ/5) נרשמו מפיו הדברים הבאים: "מעולם לא העסקתי אותו ואני לא מכיר אותו בכלל ... פעם אחת ראיתי אותו עובד אצל קבלן אחר וזהו..." מעבר לאמור לעיל משה יוסף סירב להתייצב לחקירה.
12. בתצהיר שהוגש מטעמו לבית הדין טען משה יוסף כי לא העסיק את התובע ואולם לא פירט האם ראה אותו בעבר או מי לטענתו כן העסיק את התובע.
13. בעדותו בבית הדין התפתחה הגרסה ומשה יוסף העיד (עמ' 20 שורה 10) "היה קבלן שזכה בעבודה שמסר למישהו. כנראה שהתובע עבד אצלו, אולי עבד בחינם, התובע מעולם לא עבד אצלי".
14. בהמשך הדברים כאשר התבקש להתייחס לשיחתו עם אמו של התובע העיד:

ת. אני לא מכחיש שהיא צילצלה אלי. אני לא יודע אם זה אמא שלו. אמרתי לה שהתובע מעולם לא עבד אצלי.

ש. באותו זמן אמרת לה שיכול להיות שהוא עבד אצל הקבלן השני?

ת. אמרתי לה שתתקשר למי שהזמין אותו לעבודה ושתלך אליו.

ש. בינך לבין הקבלן היו העברות כספים?

ת. אני עבדתי אצלו קיבלתי ממנו כסף.

ש. אתה יכול להמציא את השם שלו?

ת. אני לא רוצה לתת לך. אולי התובע לא עבד אצלו.

1. בחקירתו טען משה יוסף כי אין בידו את ההסכם בינו לבין הקבלן הראשי שהועסק על ידי עירית יהוד (עמ' 19), וכאמור, סירב למסור פרטים מזהים כלשהם לגבי הקבלן הראשי, אשר לדבריו אפשר, אולי, שהוא אשר העסיק את התובע.
2. על רקע כל האמור לעיל, ולהשלמת התמונה נוסיף כי בסיכומים שהוגשו על ידי צד ג' נוספו לגרסתו של צד ג' טענות חדשות, אשר לא הועלו בחקירתו הנגדית ואף לא נתמכו בתצהיר, בכלל זה נטען בסיכומים כי לאחרונה צד ג' איתר במסעדה ברמלה אדם בשם יצחק מימון שלדבריו היה מנהל של החברה הקבלנית שאפשר שהיא העסיקה את התובע (שם החברה הקבלנית לא צויין גם בסיכומים). עוד נטען בסיכומים כי אותו מימון היה מוכן לאשר, כי החברה בבעלותו "היא שהעסיקה את כל העובדים" אולם מיימון לא זכר את שם החברה, ולכן בסופו של יום לא הוגש תצהיר מטעמו.
3. לדידנו גרסתו הפתלתלה של משה יוסף איננה מעוררת אמון ואיננה יכולה לעמוד מול גרסתו הקוהרנטית של התובע, אשר נתמכה בעדותו של ישראל חיימוב.
4. נבהיר, כי עבודת איש המפוח ועבודת נהג מכונת הטיאוט הן עבודות שהזיקה ביניהן ברורה, אין כל טעם בהפעלת מפוח עלים אם לא בא בעקבותיו רכב הטיאוט, והדעת נותנת שאיש המפוח לא נופל מן השמיים, ברגע שנהג רכב הטיאוט מניע. איש המפוח ונהג רכב הטיאוט אינם הולכים יחדיו בלתי אם נועדו. כך, הדעת נותנת כי אילו הועסק התובע על ידי מעסיק אחר כלשהו, הרי שצד ג' יכול היה להצביע בבירור על המעסיק האחר, שמולו תואמו מועדי העבודה של רכב הטיאוט. וודאי שבכוחו היה לעשות כן למחרת התאונה, כמו גם בשלבים מוקדמים של החקירה. המנעותו של צד ג', לכל אורך הדרך, מלמסור נתונים כלשהם בדבר הקבלן הראשי של עירית יהוד שאיתו התקשר, והימנעותו מלהציג את ההסכם שביניהם, מלמדים כי ככל שהיה נחקר הקבלן הראשי או ככל שהיינו מעיינים בהסכם, לא היה בכך כדי לתמוך בגרסתו של צד ג' שלפיה לא הוא העסיק את התובע.
5. עוד נציין כי מעדותו של ישראל חיימוב, אשר לא נסתרה, עולה כי מחוץ לשעות העבודה כלי העבודה של התובע, קרי מפוח העלים, הוחזק על גבי רכב הטיאוט, אשר אין חולק כי הוא בבעלות צד ג' (עמ' 16 לפרוטוקול), שוב נזכיר כי בסמוך לאחר התאונה התובע התקשר לישראל, והשאיר את המפוח ברחוב על מנת שישראל יאסוף אותו. עובדה זו כשלעצמה, תומכת אף היא בגרסתו של התובע לפיה הוא וישראל חיימוב הועסקו שניהם על ידי אותו מעסיק.
6. עולה מהראיות כי התובע השתלב במערך הארגוני של צד ג' שכן הוטל עליו לבצע חלק אינטגרלי מעבודות הניקיון שביצע צד ג' כקבלן משנה. המדובר בעבודה שהיא בלב העיסוק של צד ג' והיא משלימה את עבודת רכב הטיאוט. התרשמנו כי בעבודתו התובע השתמש במפוח עלים שהיה בבעלות צד ג' והוחזק על גבי רכב הטיאוט בעת שהרכב חנה. העובדה שהתובע קיבל שכר עבור עבודתו מבלי שנחתם עימו חוזה עבודה, ומבלי שהונפק עבורו תלוש שכר או ששולמו זכויותיו הסוציאליות איננה יכולה לאיין את העובדות שהתבררו בפנינו שלפיהן התובע ביצע עבור צד ג' עבודה וקיבל בעדה שכר, ולפיכך יש לראות בו עובד של צד ג'. בשים לב לכך שמדובר בתפקיד שאיננו מצריך כישורים יוצאי דופן, איננו רואים גם קושי בכך שהתובע התקבל לעבודה בשיטת "חבר מביא חבר" כאשר מי שקלט אותו לתפקיד הוא עובד זוטר יחסית של צד ג' (ישראל חיימוב) שגם הסביר לו את מהות התפקיד ופיקח על עבודתו. אין כל ספק כי בעניין זה פעל ישראל חיימוב בשם צד ג' ומטעמו.
7. באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, אין חולק כי התובע לא ניהל עסק עצמאי ולא נתן לנתבעת שירותים באמצעות עיסקו, התובע לא היה חשוף לכל סיכון מסחרי ולא היה צפוי להרוויח מהעיסוק דבר, מעבר לתמורה עבור עבודתו.
8. לנוכח האמור אנו קובעות כי התובע היה עובד שכר של צד ג' ביום התאונה.
9. באשר להודעת הצד השלישי - הנתבע טען כי ככל שייקבע, בניגוד לעמדתו, כי התובע היה עובד שכיר של מאיר יוסף מהנדסים, "הרי עפ"י סעיף 369 לחוק על צד ג' לשפות הנתבע – בהעדר דיווח על התובע ובאי תשלום דמי ביטוח בגינו" (סיפת סיכומיו).

סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 קובע כדלקמן:

"לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעבוד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה".

1. בענין זה, לא היה חולק כי צד ג' לא דיווח לנתבע על התובע כעובד שלו, נכון למועד היווצרות העילה. צד ג' לא ניסה לטעון כי טרם הגיע המועד לדיווח ו/או לתשלום דמי ביטוח בגין התובע, בהתחשב בתקופת עבודתו הקצרה עד התאונה או מכל טעם אחר. לפיכך מתקבלת ההודעה לצד שלישי במובן זה שהנתבע רשאי לגבות מצד ג' כל סכום שישולם לתובע בגין תאונת העבודה מיום 29/1/07.
2. סוף דבר – התביעה מתקבלת והודעת הצד השלישי מתקבלת, כמפורט לעיל. התובע היה עובד שכיר של הצד השלישי והתאונה שאירעה ביום 29/1/07 אירעה תוך כדי ועקב העבודה ולכן יש להכיר בה כתאונת עבודה. הנתבע והצד השלישי ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בגין ההליך בסך של 2,500 ₪ כל אחד.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ג, (6 מרס 2013), בהעדר הנוכחים ויישלח אליהם.