צד ג' 1. מזרחי שמואל

2. מדינת ישראל – משרד הבטחון

בתיק 17693-06-10

התובעת / הנתבעת שכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים 1. שמואל מזרחי

2. משרד הביטחון – מדינת ישראל – התובעת שכנגד

ימיני רפאל / הנתבע שכנגד

בתיק 2405-03-10 הגישה "קשר ליס קאר בע"מ" (להלן: "הפרטית") תביעה כנגד הנתבעים (להלן: "רכב היונדאי") בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 03/09/09, במסגרתה הגישו הנתבעים הודעת צד ג' כנגד צדדי ג' (להלן: "הרכב הצבאי").

בתיק 17693-06-10 הגישה הראל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת היונדאי, תביעה כנגד נהג הרכב הצבאי ומשרד הביטחון, בגין נזקי רכב היונדאי עקב התאונה האמורה. מדינת ישראל הגישה תביעה שכנגד במסגרת אותו הליך בגין נזקי הרכב הצבאי עקב התאונה.

שתי התביעות נדונו במאוחד בפני.

1. אין חולק כי עובר לתאונה נסעה הפרטית בנתיב השמאלי כשאחריה היונדאי. כן אין חולק כי בשול השמאלי עמד רכב תקול ואחריו הרכב הצבאי, שעמד במקביל למעקה הבטיחות משמאל תוך שהוא בולט לנתיב הנסיעה השמאלי.

יצוין עוד כי התאונה התרחשה בשעת בוקר, כאשר אין חולק כי בכיוון נסיעת הנהגים המעורבים שדה ראיה תקין וראות טובה. כמו כן, הרכב התקול לא נפגע במהלך התאונה.

2. אין חולק כי נהג הפרטית עבר לנתיב הימני, נוכח הרכב הצבאי שעמד משמאל, או אז פגעה היונדאי ברכב הצבאי בצידו הימני אחורי, ברכב הפרטית בצידו האחורי שמאלי, במעקה בטיחות משמאל (לאחר שחלפה על פני הרכב הצבאי והרכב התקול שעמד לפניו) ונעצרה במעקה הבטיחות מימין.

כן אין חולק כי בנסיבות האמורות, אין לנהג הפרטית כל אחריות להתרחשות התאונה.

3. נהג הפרטית הצהיר כי בנוסעו במהירות כ – 90 קמ"ש בנתיב השמאלי, הבחין ברכב הצבאי עומד "טיפה", כלשונו, בנתיב השמאלי, אותת ימינה, עבר לנתיב הימני ולאחר מכן ארעה התאונה.

4. נהג היונדאי הצהיר כי נסע בנתיב השמאלי במהירות כ – 90 קמ"ש. הוא הבחין ברכב הצבאי עומד בשול השמאלי ממרחק של כ – 100 מ', אך לא סבור היה כי הוא עומד בחלקו על נתיב נסיעתו, שכן חלקו העליון של הרכב הצבאי צר מחלקו התחתון. לפתע הבחין בפרטית שנסעה לפניו סוטה ימינה, אז התגלה לו כי הרכב הצבאי חוסם חלק מנתיב נסיעתו, בהיותו במרחק כ – 60 מ' לפניו. מאחר שגם אם היה בולם את היונדאי, לשיטתו, היה פוגע ברכב הצבאי חזיתית, הוא ניסה לעבור בין הרכב הצבאי לימין הכביש, במקום שנתאפשר נוכח רכבים שנסעו מימינו ואז ארעה התאונה.

5. נהג הרכב הצבאי הצהיר כי הבחין ברכב התקול עומד במרכז הכביש. הוא ניסה לעצור בשול מימין, אך סבור היה כי קיים סיכון בפתיחת דלתו לכיוון הנסיעה ובחצייתו את הכביש, כאשר רכבים החלו לסטות ימינה, נוכח הרכב התקול. לפיכך עבר לשול השמאלי, עצר סמוך למעקה הבטיחות משמאל במצב המאפשר פתיחת דלת הנהג, הדליק 4 פנסי איתות וסייע לנהג הרכב התקול להזיז את רכבו לשול. לשיטתו, הרכב הצבאי בלט סנטימטרים בודדים לנתיב השמאלי. בדרכו חזרה לרכב הצבאי, הבחין ביונדאי נוסעת לכיוונו, מתנגשת בצידו הימני אחורי של הרכב הצבאי, עפה למרכז הכביש ופוגעת בפרטית, נהדפת לצד השמאלי למעקה הבטון ונעצרת בצידו הימני של הכביש.

6. ב"כ הראל, מבטחת היונדאי, טען כי נהג היונדאי נסע במהירות המותרת, נהג הפרטית סטה ימינה במפתיע ותנועת הרכבים מימין מנעה מעבר היונדאי לנתיב הימני. נהג הרכב הצבאי הציב מכשול בדרך שעה שהרכב הצבאי בלט 30 ס"מ לנתיב הנסיעה והתאונה היתה בלתי נמנעת. לא היה הכרח לעצירת הרכב הצבאי במקום והוא לא הציב משולש אזהרה כנדרש. לא הוגש כתב אישום כנגד הנהגים המעורבים בתאונה.

7. ב"כ מדינת ישראל טען כי במקרה דנן לא היה בהצבת משולש אזהרה כדי למנוע את התאונה, שכן ממילא נהג היונדאי טען כי הבחין ברכב הצבאי ממרחק של 100 מ', אך לא שינה מאופי נסיעתו, אלא לאחר שהבחין בסטיית הרכב הפרטי ימינה. היה על נהג היונדאי לנהוג כפי שנהג הנהג ברכב הפרטי והיה באפשרותו לעשות כן באם היה נוסע במהירות התואמת לתנאי הדרך. מסלולו של רכב היונדאי מוביל למסקנה כי נסע במהירות גבוהה מזו ולא שמר מרחק סביר מהפרטית.

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי כדלקמן:

כאמור, עלה בידי נהג הפרטית, שנסע לפני היונדאי, להבחין מבעוד מועד בכך שלא ניתן היה להמשיך לנסוע ישר באופן מלא ברוחב הנתיב השמאלי, נוכח עמידת הרכב הצבאי, ולפיכך הוא האט את מהירות נסיעתו ועבר לנתיב הימני, כאשר גם לשיטתו נסעו מכוניות בנתיב הימני. בנסיבות אלה, היה באפשרות נהג היונדאי לנהוג בהתאם.

תוצאות התאונה ומסלול נסיעת היונדאי מרגע פגיעתה ברכב הצבאי (לאחר מכן פגיעה בפרטית, פגיעה במעקה הבטיחות משמאל תוך עקיפת הרכב התקול ופגיעה במעקה הבטיחות מימין) מובילים למסקנה כי נהג היונדאי לא נסע במהירות המתאימה בשים לב לתנאי הדרך עובר לתאונה, הגם שהבחין ברכב הצבאי עומד בשול השמאלי כ – 100 מ' לפני מקום התאונה ולאחר מכן במעבר הפרטית לנתיב הימני.

יש עוד להפנות לעדות נהג הפרטית במשטרה, נ/1, שניתנה ביום התאונה ממש, המתארת כלי רכב נוספים שעברו לנתיב הימני, כשנהג הפרטית פעל בהתאם, וזאת בנוסעו במהירות כ- 80 קמ"ש. היה אף על נהג היונדאי להבחין באמור ולהתאים את מהירות נסיעתו ואופי נסיעתו לתנאי הדרך. כלשונו של נהג הפרטית בעדותו: "אני הספקתי לעבור לפי דעתי גם הרכב מאחורי היה צריך לעבור, אין סיבה. נוסעים במהירות שמותרת אתה אמור לראות מה יש לפניך. הספקתי לעבור ולא במקרה או משהו, הספקתי לעבור כי היה צריך לעבור, יש תקלה בכביש ומן הסתם אתה מאותת לצד ימין ועובר".

גם אם נהג היונדאי סבור היה כי הרכב הצבאי בו הבחין, כאמור, ממרחק של כ – 100 מ' עמד כולו בשול השמאלי, עדיין היה עליו להבחין במעבר כלי רכב אחרים לימין, ומכל מקום, להאט עד מאוד את מהירות נסיעתו בשים לב לרכב העומד בשול, גם אם כסברתו עמד כולו בשול השמאלי. היה עליו לשמור מרחק מהפרטית שנסעה לפניו גם באופן המאפשר בלימה פתאומית ובשים לב למהירות הנסיעה של הרכבים ולתנאי הדרך.

אשר על כן, אני קובעת כי נהג היונדאי אחראי לפגיעה בפרטית וברכב הצבאי.

9. מהו שיעור האחריות אותו יש לייחס לנהג הרכב הצבאי בגין התאונה?

אין חולק כי נהג הרכב הצבאי לא הציב משולש אזהרה כנדרש. יחד עם זאת, יש לזכור כי ממילא היה רכב תקול במקום, שגם נהגו לא הציב משולש אזהרה. נהג הרכב הצבאי סייע בידי נהג הרכב התקול לפנות את הרכב התקול מנתיב הנסיעה לשול. גם נהג היונדאי מאשר כי הבחין ברכב הצבאי עומד בשול השמאלי במרחק כ- 100 מ' לפניו. כל העדים הצהירו על ראות טובה ומהתמונות אף עולה כי ניתן היה להבחין ברכב הצבאי מפאת גובהו וגודלו. כאמור, היה על נהג היונדאי להתאים אופי נהיגתו לאמור ולהבחין בשינוי בתנועת הרכבים, בשים לב לרכב הצבאי ולרכב התקול.

הצדדים חלוקים עד כמה בלט הרכב הצבאי לנתיב הנסיעה השמאלי, כאשר אין חולק כי עצר כשהוא במקביל למעקה הבטיחות משמאל. נהג היונדאי אישר את מצב עמידת הרכב הצבאי והרכב התקול כעולה מתמונה מס' 2 במסמך צד ג' /4.

נהג הפרטית הצהיר כי הרכב הצבאי בלט "טיפה". נהג הרכב הצבאי הצהיר כי בלט 10-15 ס"מ לנתיב הנסיעה, ובעדותו במשטרה הצהיר כי בלט כ - 30 ס"מ לנתיב הנסיעה. נהג היונדאי טען כי הרכב הצבאי חסם שליש מנתיבו.

מהתמונות שצורפו וסומנו צד ג' /4 אני מתרשמת כי הרכב הצבאי בלט קמעה מימין לשול השמאלי ויש להביא בחשבון כי לא יכול היה להיצמד לחלוטין למעקה הבטיחות, על מנת שתתאפשר פתיחת דלת נהגו. לא מצאתי לקבל את טענת נהג היונדאי כי בשל מבנה הרכב הצבאי לא היה באפשרותו להבחין מבעוד מועד כי הרכב הצבאי חוסם חלק מנתיב נסיעתו והדבר איננו עולה מהתמונות האמורות.

יחד עם זאת, ומאחר שהיה מקום להציב משולש אזהרה לפני הרכב הצבאי ויכול שהיה בו כדי להוביל את נהג היונדאי לכלכל סטייתו לנתיב הימני מבעוד מועד ו/או להאט את מהירות נסיעתו, יש מקום לייחס לנהג הרכב הצבאי אחריות בשיעור 15% להתרחשות התאונה.

10. לאור כל האמור אני מורה כדלקמן:

בתיק 2405-03-10 –

אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת, קשר ליס קאר בע"מ, סך 5,490 ₪. (אינני מחייבת בגין עלות רכב חלופי, אשר לא הוכחה). הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה מיום 15/09/09, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

במסגרת ההודעה לצד ג' : אני מחייבת את צדדי ג', באמצעות מדינת ישראל, לשפות את שולחת ההודעה, הראל חברה לביטוח בע"מ, בסכום המהווה 15% מהסכום שנפסק לעיל בו חוייבו הנתבעים. מעבר לאמור, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ולתוצאת ההליך הנוסף שהדיון בו אוחד עם תובענה זו, אינני מוצאת לחייב בהוצאות נוספות במסגרת ההודעה לצד ג'.

בתיק 17693-06-10 –

במסגרת התביעה העיקרית: אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות מדינת ישראל (משרד הבטחון, כפי שנתבע), לשלם לתובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ, סך 3,715 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30/09/09, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק בסך 350 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

במסגרת התביעה שכנגד : אני מחייבת את הנתבעים שכנגד, באמצעות הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת שכנגד, מדינת ישראל, סך 73,567 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 03/09/09, בתוספת שכר העד כפי שנפסק בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום האמור.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לכל בעלי הדין בתביעות שהדיון בהן אוחד.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.