27 ינואר 2014

בפני תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת וכן לתשלום סכומים נוספים בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, לרבות פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים

1. הנתבעת מנהלת גן ילדים בשם "פיציקיטו".
2. התובעת החלה לעבוד כסייעת/מטפלת בגן בחודש ספטמבר 2002, ועבדה בו עד להתפטרותה באוגוסט 2009.
3. לטענת התובעת, במשך השנים לא שולמו לה זכויות סוציאליות כדין, לרבות גמול שעות נוספות, דמי חופשה, דמי הבראה, והפרשות לפנסיה. לטענתה, הליקויים בתנאי העסקתה לא תוקנו על אף שפנתה לנתבעת באמצעות ב"כ, ולכן, לטענתה, בנסיבות העניין היא נאלצה להתפטר מעבודתה לנוכח הפגיעה בזכויותיה הסוציאליות, והיא זכאית לפיצוי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.
4. הנתבעת טוענת, כי בתקופת עבודתה שולמו לתובעת שכר ותנאים סוציאליים כדין. לטענתה, התובעת פנתה בבקשה לקבל העלאת שכר ולשנות את מתכונת עבודתה, ומשבקשתה זו לא נענתה, היא בחרה להתפטר מעבודה ולפיכך אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.
5. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. התובעת הציגה העתקים של הסכמי העבודה שנחתמו בין הצדדים, דו"ח של קרן פנסיה "מנורה מבטחים" ממנו עולה כי הנתבעת החלה להפריש עבורה לפנסיה רק בחודש יולי 2009, והעתק מהתכתובת שהתנהלה בין הצדדים עובר לסיום עבודתה של התובעת.
6. מטעם הנתבעת העידו מר מוני הבר [להלן: "מר הבר"], בעלה של הנתבעת, שעוסק בניהול הגן, והגב רויטל רבינוביץ שעבדה עם התובעת בגן [להלן: "גב' רבינוביץ"]. הנתבעת הציגה לבית הדין מסמכים החתומים על ידי הנתבעת בהם אישרה כי קיבלה תלושי שכר לחודשים יוני ויולי 2009.
7. לאחר שעיינתי בעדויות במסמכים ובסיכומי הצדדים אני מורה כדלקמן:

נסיבות סיום עבודתה של התובעת

1. מהמסמכים שהוצגו בפני עולה כי ביום 11/5/09 התובעת פנתה לנתבעת בכתב, באמצעות ב"כ. במכתב פורטו טענות התובעת בדבר תנאי עבודתה, ובכלל זה כי התובעת מועסקת בלא שנחתם עימה חוזה, כי היא איננה מקבלת גמול שעות נוספות, כי לא מתנהל יומן שעות עבודה ויומן חופשה, וכי התובעת איננה מבוטחת בביטוח פנסיוני.
2. בשולי המכתב צויין כי לאור האמור התובעת שוקלת המשך העסקתה, והנתבעת התבקשה להגיב למכתב בתוך 14 יום.
3. התובעת טענה בתצהירה כי הנתבעת התעלמה מהמכתב ולפיכך, ביום 12/7/09 נשלח לנתבעת מכתב נוסף של ב"כ התובעת בו צויין כי התובעת איננה מקבלת גמול שעות נוספות ודמי חופשה, וכי לא הומצאו לב"כ התובעת כרטיסי נוכחות. המכתב הסתיים במילים: "כפי שציינתי כבר במכתבי הקודם, מרשתי חפצה להוסיף ולעבוד בגן שלכם, אך אופן התנהלותכם ופגיעה בתנאי עבודתה אינם מותירים בידיה ברירה אלא להתפטר מעבודתה".
4. ב"כ התובעת שלח מכתב נוסף, יומיים לאחר מכן (ביום 14/7/09) ובו התבקשה הנתבעת להעביר לתובעת תלוש שכר לחודש יוני (במכתב צויין כי כל העובדות, פרט לתובעת קיבלו תלוש שכר).
5. על רקע האמור, ביום 5/8/09 שלח ב"כ התובעת לנתבעת מכתב שנוסחו כדלקמן:

"1.מכתביי שבסימוכין נותרו ללא כל התייחסות.

2. כל פניותיה של מרשתי לשנות את אופן העסקתה ולתקן פגיעה בתנאי עבודתה הושבו ריקם.

3. משלא חל כל שינוי בתנאי העסקתה של מרשתי, נאלצת מרשתי להודיע בדבר סיום עבודתה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ו/או נסיבות אחרות שאין לדרוש ממנה את המשך עבודתה.

4. התפטרותה של מרשתי תיכנס לתוקף ביום 5/9/09."

1. ביום 16/8/09 שלחה הנתבעת לב"כ התובעת מכתב תשובה אשר נוסחו כדלקמן:

"1. תלוש המשכורת הועבר למרשתך.

2. לא ברור איזה כרטיסי נוכחות מרשתך מעוניינת לקבל לידיה. כל נסיונותי לברר עימה אילו כרטיסי נוכחות מעוניינת לקבל עלו בתוהו. מרשתך הוזמנה לפרט אילו כרטיסי נוכחות היא מעוניינת לקבל לידיה, אך היא לא פירטה ולא הגיעה לקבלם.

3. מרשתך אינה עובדת שעות נוספות ולכן גם לא מקבלת שעות נוספות.

4. מרשתך מקבלת ומנצלת את ימי החופשה לפי החוק.

5. תנאי העסקתה של מרשתך לא נפגעו כלל.

6. מרשתך בתאריך 15/7/09 הודיעה שאיננה רוצה לעבוד במתכונת הנוכחות ורוצה לקצר את יום העבודה החל מהשעה 8:00 ועד 16:00 (מבלי לפגוע בשכר אלא להעלותו).

על פי תנאי העסקתה מרשתך היתה אמורה לפתוח את הגן בשעה 07:15 ולסיים את עבודתה בשעה 16:00. בפועל מרשתך נהגה כמעט קבוע לאחר בפתיחת הגן עד כ- 20 דקות איחור, למרות שידוע לה היטב שעניין פתיחת הגן בזמן הינו עניין חשוב ומהותי ביותר.

7. כמו כן מרשתך ביקשה תוספת למשכורת של 500 ₪ נטו והודיעה שבמידה ודרישתה זו לא תתקבל היא עוזבת.

כמו כן ציינה מרשתך כי נמאס לה וכי וכן היא רוצה לעבוד כמטפלת פרטית כי מרוויחים יותר כסף ולא מעניין אותה יותר לעבוד בגן. מרשתך הוסיפה ואמרה שבמידה וכל דרישותיה הנ"ל לא ימולאו כרצונה מיידית ללא פשרות לפי סעיפים 6,7,8,9, היא עוזבת מרצונה לאלתר, וכך עשתה ושלחה מכתב התפטרות.

8. לידיעתך בחודש 4/2009 העלנו למרשתך את שכרה בסך 200 ₪ לאור בקשתה (לאף עובד לא העלנו ומרשתך אמרה שיותר אינה מבקשת תוספת בשכר).

9. מרשתך הוסיפה ואמרה שגם בימי שישי לא מעוניינת לעבוד יותר.

10. לאור הודעת מרשתך כמפורט ביום 5/8/09 על התפטרותה, אנו נדאג למצוא לה מחליפה. וברור שבנסיבות אלו מרשתך התפטרה מיזמתה ולא פוטרה על ידיי בעלי גן פיציקטו מכל המשתמע מכך.

..."

1. ב"כ התובעת לא השיב למכתב זה, ולא פירט אילו דוחות נוכחות הוא מבקש לקבל. בהמשך הדברים התובעת לא התייצבה לעבודה בתקופת קייטנת הקיץ (במהלך חודש אוגוסט) ולא שבה לעבודה בחודש ספטמבר.
2. בעדותה בפנינו התובעת נחקרה ביחס לבקשתה לקבל העלאת שכר בסך 500 ₪ אשר נדחתה עובר להתפטרותה (עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול):

ש. ביקשת עוד 200 ₪ ונתנו לך העלאה ?

ת. פעם ביקשתי ונתנו לי.

ש. ואז ביקשת 500 ₪ ?

ת. ביקשתי ולא נתנו לי.

ש. זה היה כמה חודשים לפני שעזבת (שביקשת עוד 500 ₪) ?

ת. בסוף שנה הוא קיבל מכתב מעו"ד והוא שאל מה את רוצה? אמרתי שאני רוצה חופש פעם בחודש, רוצה פנסיה שלי ושעות נוספות, הוא אמר שהוא יחשוב והוא יתקשר אלי והוא לא התקשר ולא חזר אלי.

ש. האם את ביקשת העלאה של 500 ₪ בשכרך לפני שפנית לעו"ד ?

ת. אבל לא נתנו לי. אני ביקשתי העלאה אבל לא נתנו לי.

ש. האם זה נכון שביקשת לעבוד פחות שעות ?

ת. כן.

ש. מבלי להוריד לך בשכר, לפני פנייתך לעו"ד ?

ת. אני ביקשתי ממנו לשלם לי שעות נוספות, לא הבנתי, כשאני נשאלת שוב – ביקשתי כמה פעמים לא לעבוד בימי שישי ולהתחיל לעבוד יותר מאוחר אבל הוא לא הסכים.

1. עדותה של התובעת בבית הדין עומדת בסתירה לדברים שטענה בתצהירה (ראה סעיף 35 לתצהיר), לפיהם מעולם לא ביקשה לקצר את שעות עבודתה. עדותה של התובעת בבית הדין מתיישבת ומחזקת את האמור במכתב הנתבעת מיום 16/8/09 לפיו ביסוד ההתפטרות עומד סירובה של הנתבעת לשנות את מתכונת ההעסקה של התובעת, לצמצם את שעות העבודה ו/או ליתן לתובעת תוספת שכר.
2. מעדותה של התובעת עולה בבירור, כי עוד בטרם נכנס עורך דנה לתמונה, התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לקצר את שעות עבודתה ובבקשה להעלות את שכרה ואולם בקשותיה לא נענו.
3. התובעת אף העידה כי לאחר סיום עבודתה אצל הנתבעת היא לא רצתה לעבוד עם ילדים ותחת זאת עבדה כתופרת (עמ' 7 שורה 19):

"ש. מה עשית אחרי שהתפטרת מהעבודה בגן איפה הלכת לעבוד?

ת. עבדתי בתפירה, בהתחלה פתחתי בבית תיקונים ואח"כ שנה עבדתי אצל מישהו ועכשיו אני עובדת עצמאית. לא רציתי בכלל לעבוד עם ילדים."

1. לנוכח האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה התפטרה מעבודתה מחמת נסיבות שבהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה (סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים).
2. כפי שאפרט להלן, התובעת ביצעה לכל היותר שתי שעות עבודה נוספות בשבוע. על פי ההסכם שבין הצדדים, שולם לתובעת שכר חודשי "גלובלי" עבור כל השעות שביצעה בפועל, לרבות השעתיים השבועיות הנוספות, השכר היה גבוה משכר מינימום במאות שקלים, ונדמה כי לנתבעת לא היתה כל בעיה כי הסכום שבתלוש השכר יפוצל באופן שתעשה חלוקה לשעות רגילות ולשעות נוספות, ולכן, לא נראה לי כי מדובר בנסיבות בהן לא ניתן לדרוש מהתובעת שתמשיך בעבודתה.
3. עוד נראה, כי בעקבות פניית ב"כ התובעת, הנתבעת תיקנה את הליקוי הנוגע להפרשות לפנסיה והחלה להפריש עבור התובעת כספים לקרן פנסיה.
4. אשר לדוחות הנוכחות, ב"כ התובעת לא הבהיר במכתביו אילו דוחו"ת נוכחות הוא מבקש (לאיזו תקופה מתוך 7 השנים), טענת הנתבעת כי חלק מדוחות העבר נזרקו איננה שוללת את האפשרות להעביר לתובעת העתק מדוחות הנוכחות של התקופה האחרונה, כמו גם להמשיך להעביר העתק מדוחות הנוכחות באופן שוטף, על מנת שהתובעת תוכל לעקוב אחרי ניצול ימי החופשה (כמו גם לכל מטרה אחרת), לא הוצגה בפני כל ראיה לכך שהנתבעת התבקשה להעביר לתובעת באופן שוטף העתק מדוחות הנוכחות מדי חודש וסירבה לכך.
5. התרשמתי כי התובעת התפטרה מעבודתה לאחר שבקשתה לקבל תוספת שכר ולצמצם את שעות עבודתה לא נענתה. פניותיה של התובעת לנתבעת בכתב, באמצעות ב"כ, לא נועדו על מנת להסדיר את תנאי העסקתה, אלא על מנת ליצור תשתית משפטית לטענתה בדבר זכאות לפיצויי פיטורים (שהרי כאשר התבקש ב"כ התובעת להבהיר אילו דוחות נוכחות הוא מבקש –ר' מכתב הנתבעת מיום 16/8/09 - הוא נמנע מלהשיב לפנייה, ותחת זאת התובעת הודיעה כי איננה מוכנה לעבוד בקייטנה וסיימה את עבודתה).
6. לנוכח האמור לעיל, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחית.

גמול שעות נוספות

1. ביום 31/7/02, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה, במסגרתו הוסדרה ההתקשרות לשנת הלימודים 2002-2003.
2. על פי הוראות ההסכם, התובעת התחייבה לעבודה בימים א-ה משעה 7:15 עד שעה 16:00 ובימי שישי וערבי חג משעה 7:15 עד שעה 12:30. והתמורה שסוכמה בגין העבודה עמדה על סך 3500 ₪ לחודש (שכר המינימום באותה עת עמד על 3266 ש"ח).
3. התובעת המשיכה לעבוד בגן, ובאוגוסט 2003 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, להסדרת העסקתה של התובעת לשנת הלימודים 2003-2004. ההסכם נחתם על גבי פורמט שונה, צויין בו כי שעות העבודה של התובעת הן 7:15 – 16:00 לכל השבוע, ושכרה החודשי הועלה לסך 3800 ₪ (שכר המינימום לאותה עת עמד על 3335 ש"ח).
4. התובעת המשיכה לעבוד בנתבעת במשך מספר שנים, מבלי שנחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים, ותוך ששכרה של התובעת הועלה מעת לעת, ובשנת 2009 עמד על סך 4240 (כששכר המינימום עמד על 3850 ₪ ).
5. לטענת התובעת, בחלק מתלושי השכר נרשם כי היא עובדת 200 שעות בחודש. לנוכח האמור, ומשלא שולם לה שכר עבור שעות נוספות, יש לזכותה בשכר עבור 14 שעות נוספות בכל חודש.
6. הנתבעת טוענת כי שעות הפעילות בגן קבועות, כמפורט בהסכמים שנחתמו עם התובעת. לטענת הנתבעת במהלך יום העבודה ניתנה לתובעת שעה אחת הפסקה, עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא התייצבה בגן בשעה 7:45 אלא כי הרבתה לאחר. לכן, לטענתה, התובעת עבדה פחות משמונה שעות בכל יום, ופחות מ- 43 שעות בשבוע. אשר לטענה שבתלוש השכר מופיע רישום של 200 שעות, טוענת הנתבעת כי מדובר בטעות של מנהלת החשבונות, שנפלה בתלושי שכר בודדים בלבד.
7. אין חולק, כי בגן ישנו שעון נוכחות שבאמצעותו מתועדות שעות הכניסה והיציאה של עובדות הגן. הגב' רבינוביץ העידה, כי היא הייתה אחראית בתחילת כל חודש להכין את כרטיסי הקרטון עם שמות העובדות ובסוף כל חודש להעביר את הכרטיסים המלאים למר הבר. מר הבר טען כי העביר את הכרטיסים לטיפול רו"ח וכי הכרטיסים הוחזרו אליו אך לא נשמרו במהלך כל השנים.
8. בנסיבות דנן, כאשר אין חולק על כך שבגן מותקן שעון נוכחות, אנו מתקשים לקבל את טענת הנתבעת לפיה כל הדוחות נזרקו ולכן אין באפשרותה לתמוך את טענותיה ביחס לנוכחות / להיעדרות התובעת באמצעות רישומי השעון.
9. לנוכח האמור, יש להניח כי אילו הוצגו הדוחות, היה בהם לתמוך בטענת התובעת בדבר שעות הכניסה והיציאה מהגן, לרבות העובדה כי לא אחרה לעבודה והתייצבה בדרך כלל בשעה 7:15. לנוכח האמור, בשים לב לכך ששעות הפעילות בגן קבועות, בהעדר תיעוד של שעות הנוכחות של התובעת, יש לקבוע, לצורך ההכרעה בתיק זה, כי ככלל התובעת הגיעה לעבודה מדי יום בשעה 7:15 ויצאה בשעה 16:00 (ביום שישי ב- 12:30).
10. אשר על כן, יש להכריע במחלוקת שבין הצדדים ביחס לקיומה של שעת הפסקה מדי יום.
11. התובעת טוענת כי לא הייתה רשאית לעזוב את הגן במהלך שעות היום, ולכן אין מקום לנכות משכרה שעת הפסקה. לתמיכה בטענתה מפנה התובעת להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15/8/03 בו נכתב כדלקמן:

"העובדת מתחייבת שבמהלך שעות העבודה אינה רשאית לצאת מכל סיבה שהיא לסידורים אישיים אלא במידה והעובדת מודיעה שבוע ימים מראש וקיבלה אישור על כך."

1. הגב' רבינוביץ נדרשה להתייחס לסעיף זה בעדותה וציינה : "אני חושבת שזה די ברור גם בלי הסעיף הזה שאי אפשר לצאת בזמן העבודה, אם אתה מבקש שבוע מראש יום חופש אז אתה מקבל... לא אני לא יכולה לצאת בשום אופן, אני לא יכולה ללכת לעשות פן או ציפורניים בזמן העבודה, אם יש תור לרופא אפשר להודיע וזה אף פעם לא היתה בעיה." (עמ' 11 שורה 4)
2. כאשר נחקרה בעניין זה בחקירה חוזרת, ונשאלה האם בשעת ההפסקה יכלו לצאת לסידורים השיבה (עמ' 13 שורה 1):

"בטווח של ההפסקה מבלי לאחר, כן אפשרי. זה שאני באופן אישי לא מנצלת זה משהו אחר אבל יכולנו לצאת מהעבודה אנחנו לא אסירות שם. יחסית יש לנו הפסקות מאוד ראויות."

1. גם מר הבר התבקש להתייחס לסעיף זה בעדותו וטען שסעיף זה איננו נוגע להפסקה אלא להיעדרות ממושכת של מספר שעות. בעדותו טען (עמ' 14 שורה 5):

"בן אדם שעובד מגיע לו הפסקה, בתינוקייה היתה הפסקה משעה 13:00 עד 15:00 וגם היתה הפסקה בשעות הבוקר כשהתינוקות הולכים לישון בערך מ- 9:30 עד 10:30. אם לא היה הפסקה היה אומר העובד מדוע אין לו הפסקה, זה שלא רשום אז לא רשום, בכל מקום עבודה רשום שיש הפסקה לעובד?"

1. התובעת אישרה בעדותה כי יש שתי הפסקות שינה בתינוקייה, אחת (למשך שעה) בשעות הבוקר והשנייה (למשך שעתיים) בשעות הצהריים.
2. בתצהירה טענה התובעת כי במהלך שנת הצהריים של התינוקות היא והמטפלת השנייה היו צריכות להימצא בחדר המשחקים הסמוך לחדר השינה, על מנת להיות זמינות למקרה שאחד התינוקות יתעורר.
3. התובעת אישרה בעדותה בפנינו כי בשעת הפסקת הצהריים על 22 תינוקות אחראיות שלוש חברות צוות. התובעת נשאלה האם ניתן היה לצאת לקנות משהו כאשר התינוקות ישנו השיבה (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 1):

"ת. היתה ליד הגן שלנו מכולת, מישהו אחד יצא לקנות משהו ואכלנו בגן. כאשר הילדים ישנו ניקינו את הגן והחצר.

ש. האם זה נכון שהיו מטפלות שיצאו לעשות סידורים בצהריים, קניית בגדים, לעשות משהו?

ת. לפעמים התקשרנו למוני ביקשנו ממנו שיש סידורים וקבלנו אישור, כך לא יצאנו אבל זה היה פעם ב...

1. נקודת המוצא לסיווג שעות כ"שעות עבודה" מצויה בחוק שעות עבודה ומנוחה. בסעיף 1 שבחוק נקבע כי "שעות עבודה" פירושן – "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". ודוק, המבחן איננו נעוץ בשאלת המצאותו של העובד במקום העבודה אלא – האם העובד, בזמן נתון, עומד לרשות העבודה או לרשות עצמו.
2. מהתמונה העובדתית שתיארתי לעיל, ניתן להבין בנקל כי מתכונת העבודה של התובעת כללה פרקי זמן בהם התינוקות ערים, והמטפלות נדרשות לטפל בהם באופן אינטנסיבי, וכן פרקי זמן ארוכים יחסית בהם רמת הפעילות בגן יורדת כאשר התינוקות ישנים.
3. פשיטא שבמשך 3 השעות שמוקצות לשינה (שעה בבוקר ושעתיים בצהריים) המטפלות נדרשות לבצע משימות שונות כגון סידור פינות בגן, טיפול בתינוקות שמתעוררים, וכיו"ב ולכן לא מדובר בשלוש שעות "הפסקה".
4. ואולם, בתוך פרק הזמן בו התינוקות ישנים, מוקצה זמן גם למנוחה, לאכילה, וכיו"ב. מעדותה של התובעת עולה כי ניתן לצאת לקנות במכולת הסמוכה לגן, והדעת נותנת כי בשעות הללו ניתן לקיים שיחות טלפון פרטיות מסוגים שונים, שהרי שלוש המטפלות מגבות זו את זו ולא כולן צריכות להיות בכוננות מתמדת בו זמנית.
5. התשובה לשאלה האם מדובר בשעות נוכחות/שהייה או בשעות עבודה נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה. (ראה ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ – מיכאל דנילוב (לא פורסם; 31.5.2005, וראו גם ע"ע 1351/04 מראט זרצקי – ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ, לא פורסם, 6.4.2006].
6. אכן יש קושי להתוות קו ברור בין שעות העבודה לבין שעות ההפסקה של כל אחת מהעובדות בגן במהלך היום, ואולם, כפי שפירטתי לעיל, אני סבורה כי ניתן לראות בבירור בחלק מפרקי הזמן שמוקצים לשינה של התינוקות זמן "הפסקה" (שנלקחת לסירוגין על ידי כל אחת מהעובדות).
7. לנוכח האמור, ובשים לב לכללים שנקבעו בחוק שעות עבודה ומנוחה, נראה בעיני סביר שמתוך שלוש השעות (ברוטו) שבהן התינוקות בגן ישנים, תחשב 3/4 שעה כשעת הפסקה, (וביום שישי, כאשר יש רק שנת בוקר, רבע שעה כשעת הפסקה). על פי האמור, התובעת הועסקה למשך 45 שעות בשבוע (8 שעות בימים א-ה ו5 שעות ביום ו'). התובעת היתה זכאית לתשלום שעות נוספות בגין 2 שעות נוספות בשבוע. 8.6 שעות בחודש.
8. על פי הוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, יש לראות את שכרה של התובעת, בסך 4240 ₪ כשכר רגיל, עבור 186 שעות (ערך שעה רגילה 22.8, ערך שעה נוספת 28.5).
9. לנוכח האמור לעיל, הגמול בגין עבודה בשעות נוספות שלו היתה זכאית התובעת עומד על 245 ₪ לחודש. בשים לב לתקופת ההתישנות התובעת זכאית לגמול שעות נוספות בגין 74 חודשים. התובעת זכאית לתשלום 18,133 ₪ בגין שעות נוספות.

הפרשה לגמל

1. על פי הוראות צו הרחבה כללי לפנסיה מקיפה במשק, התובעת היתה זכאית להפרשות לפנסיה, בשיעורים הקבועים בצו ההרחבה, החל מחודש פברואר 2008.
2. הנתבעת החלה להפריש לתובעת כספים לקרן פנסיה רק לאחר שקיבלה פניה מב"כ התובעת בחודש יולי 2009.
3. לנוכח האמור, ומאחר שתחשיבה של התובעת לא נסתר, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 659 ₪.

דמי הבראה

1. הגם שנדמה כי אין חולק על כך שהתובעת זכאית לדמי הבראה בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי במשק, בהסכם שנחתם בין הצדדים (נספח ב' לכתב התביעה) נמחק סעיף דמי ההבראה.
2. הנתבעת לא צירפה לכתב ההגנה ולתצהירים מטעמה מסמכים שיש בהם ללמד על תשלום דמי הבראה לתובעת לאורך כל תקופת עבודתה.
3. לנוכח האמור, בהתאם להוראות צו הרחבה לעניין התיישנות, התובעת זכאית לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתה (שישה ימים + שבעה ימים בהתאם לקבוע בצו ההרחבה) על פי תעריף בסך 340 ש"ח.
4. התובעת זכאית לדמי הבראה בסך 4420 ₪.

פדיון חופשה

1. הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה שבמסגרתו תועדו ימי ההעדרות של התובעת מהעבודה.
2. על אף אמור אין בידינו לקבל במלואה את תביעת התובעת לפדיון 96 ימי חופשה.
3. בעדותה בפנינו אישרה התובעת כי הגן היה סגור במהלך חופשת הפסח למשך 10 ימים (הכוונה ככל הנראה לעשרה ימים קלנדריים הכוללים את ימי החג) וכן אישרה כי קיבלה משכורת מלאה על אף החג. עוד אישרה התובעת כי בפורים לא עבדה יום אחד, וגם בחנוכה היה יום חופשה אחד. התובעת גם אישרה כי מדי פעם ניתן לה יום שישי חופשי, הגם שטענה כי לא בכל חודש קיבלה יום חופשי ביום שישי וכן אישרה כי לעיתים כשביקשה חופשה התאפשר לה לסיים את העבודה ב13:00 במקום ב- 16:00 (עמ' 4 לפקוטוקול).
4. העדה רויטל רבינוביץ העידה כי לתובעת היה יום אחד בחודש שבו היא לא עבדה ביום שישי (עמ' 11 שורות 14-15).
5. התובעת מאשרת בתצהירה כי לעיתים בימי שישי נאמר לה שלא להגיע לעבודה וימים אלא נחשבו כימי חופשה שנוצלו (סעיף 20 לתצהיר).
6. על יסוד עדותה של התובעת אנו קובעים כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובעת ניצלה לא פחות מעשרה ימי חופשה בשכר בשנה.
7. אשר על כן, בהתאם לויתקה בעבודה, ובניכוי 10 ימי חופשה בשנה זכאית התובעת לפדיון 29 ימי חופשה קלנדריים (14+16+18+21-40).
8. בהתאם לשכרה החודשי עומד פדיון ימי החופשה על סך 4098 ₪.

תמורת הודעה מוקדמת

1. מעדותה של התובעת בפנינו עולה בבירור כי הוצע לה להמשיך לעבוד בקייטנת הקייץ (אוגוסט 2009) ואולם היא סרבה לכך.

"הוא שאל אותי מה עם קייטנה אמרתי שבקייטנה אני לא מוכנה לעבוד" (עמ' 5 שורה 23)

"בסוף יולי הוא שאל אם אני רוצה לעבוד בקייטנה" (עמ' 7 שורה 28).

1. אין חולק כי התובעת אף לא התייצבה לעבודה בספטמבר 2009.
2. לנוכח האמור משהתובעת סירבה להמשיך בעבודתה במשך תקופת ההודעה המוקדמת, אין היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת.

פיצוי בגין אי מסירת תלוש שכר

1. בכתב התביעה התובעת טענה כי במהלך תקופת עבודתה לא ניתנו לה תלושי שכר. לעומת זאת, בעדותה בפנינו אישרה שקיבלה תלושים לכל אורך תקופת עבודה מדי חודש, הגם שלטענה התלושים נמסרו לה באיחור ולא בעשירי לכל חודש.
2. "ש. איך הייתן מקבלות בגן את תלושי השכר? האם זה נכון שמוני היה..."
3. ת. במעטפה, מוני בא עם מעטפות והביא לכל העובדות כל חודש, אבל כל חודש אני צריכה להתקש ולהזכיר לו, אני לא קבלתי באותו יום העשירי לחודש, אף פעם לא. אבל אחרי זה תמיד קבלתי יחד עם יתר העובדות.
4. לנוכח האמור, אינני רואה לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

כללו של דבר

1. בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל:
   1. בגין גמול עבודה בשעות נוספות 18,133 ₪
   2. בגין הפרשות לגמל 659 ₪.
   3. בגין דמי הבראה 4420 ₪.
   4. בגין דמי חופשה 4098 ₪.
2. משמרבית התביעה נדחתה אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ד, (27 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.