הנאשמים הורשעו על פי הודייתם ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המחזיק עבירות כדלקמן:

הנאשם 1 – איומים (ריבוי עבירות)

הנאשם 2 – איומים, ופציעה בנסיבות מחמירות.

ההסדר הושג לאחר שנשמעה מרבית פרשת התביעה (למעט עד אחד).

כתב האישום המתוקן

1. במהלך שנת 2008 הלווה הנאשם 1 למתלוננים, אם ובנה, סך של 30,000 ₪.

במשך כשנתיים ימים פרעו המתלוננים חלק מזערי ביותר מן החוב, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעו.

החל מחודש דצמבר 2009 איים הנאשם 1 על המתלוננים כי אם לא ישיבו לו את החוב יהיו בבעיה וכי יפגע במתלונן.

2. סמוך לחודש מאי 2010 הציע הנאשם 1 למתלוננים למכור את דירתם וכך לפרוע את החוב. המתלוננים הסכימו לכך בכפוף לכך שהדירה תימכר במחיר סביר, וכי אם לא תימכר הדירה במחיר סביר ישיבו לנאשם את החוב בתשלומים. הנאשם 1 סירב לפירעון החוב בתשלומים ודרש כי ייפרע במזומן ולאלתר.

3. בסמוך ליום 24.5.2010 שלח הנאשם 1 לקוח על מנת לראות את הדירה. הלקוחה הציעה מחיר נמוך והמתלוננת סירבה להצעתה.

4. ביום 24.5.2010 הגיעו הנאשמים לדירה בה שהו המתלוננים אותה עת. הם דפקו בדלת בחוזקה, פרצו פנימה, וצעקו על המתלוננת מדוע אינה רוצה למכור את הדירה. המתלוננת הסבירה כי אינה יכולה למכור את הדירה במחיר נמוך והציעה לפרוע את החוב בתשלומים.

בתגובה, הנאשם 1 איים על המתלונן "אם לא תחזירו לי את הכסף, סוף השבוע תהיו שניכם בבית חולים".

לאחר מכן איימו הנאשמים על המתלוננת במילים "גברת אני נותן לך זמן עד סוף השבוע, אם את לא מביאה לי את כל הכסף שאת חייבת לי אני נשבע שגם את וגם הבן שלך תהיו בבית חולים"

כמו כן איימו הנאשמים על המתלוננים כי ישרפו, ישברו ויפרקו את כל הבית.

משדרשה המתלוננת מהנאשמים לעזוב את הדירה ולפנות לעורך דין, ואם לא יעשו כן תפנה למשטרה, אמר לה הנאשם 1: "אני שם זין על המשטרה ולא פוחד ממשטרה".

5. בלילה שבין 27.5.2010 לבין 28.5.2010 פגש הנאשם 2 במתלונן. הנאשם 2 הורה למתלונן לעזוב את המקום, והמתלונן הסכים. לפתע נטל הנאשם 2 בקבוק זכוכית, שבר אותו, ובאמצעות שבר הבקבוק ניסה לתקוף את המתלונן בפניו. המתלונן הרים את זרועו השמאלית על מנת להגן על פניו. אז תקף הנאשם 2 את המתלונן שלא כדין בזרועו בכך שחתך אותו מספר פעמים בזרוע, והמתלונן ברח מהמקום כשידו מדממת.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם 2, נגרמו למתלונן 5 חתכים באמה השמאלית, כאשר 4 חתכים הצריכו תפירה, מבין החתכים האחד ברוחב של כ – 10 ס"מ, השני ברוחב של כ – 7 ס"מ, וחתך נוסף ברוחב של כ – 15 ס"מ.

הסדר הטיעון

6. הצדדים נקשרו בהסדר טיעון על פיו הנאשם 2 ירצה עונש של 6 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, קנס בסך של 1,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך של 3,000 ₪.

אין כל הסדר לעניין העונש ביחס לנאשם 1. גם בעניינו התבקשה חוות דעת הממונה על עבודות שירות, והתקבלה חוות דעת חיובית.

הנאשמים

7. הנאשם 1 חסר עבר פלילי.

לנאשם 2 עבר מכביד. בשנת 2006 הורשע בעבירת סחר בסם מסוכן, בשנת 2005 ובשנת 2000 הורשע בעבירות החזקת סכין, ובשנת 2004 הורשע בעבירת שוטטות. כל ההרשעות הינן הרשעות מבית המשפט לנוער.

טענות הצדדים

8. ב"כ המאשימה טענה ביחס לנאשם 1 כי המדובר בעבירת איומים ברף הגבוה. האיומים הושמעו על רקע חוב כספי, ותוך כדי התפרצות לדירת המתלוננים שבאה לאחר שהמתלוננת סירבה למכור את הדירה לקונה אשר נשלחה על ידי הנאשם 1. המדובר במעשה של הטלת אימה אשר העונש ההולם לו הינו עונש של מאסר בפועל בעבודות שירות.

ביחס לנאשם 2 טענה ב"כ המאשימה כי הטעם המרכזי להסדר הטיעון, שמחזיק ענישה מקלה יחסית, הינו בעיה ראייתית בעדות המתלונן. הנאשם הודה ונטל אחריות, וההסדר מקובל על המתלוננים.

9. ב"כ הנאשם 1 טען כי אין להטיל על מרשו עונש מאסר מסוג כלשהו שכן המיוחס לו נובע מאיומים (ולא פגיעה פיסית ממש), אשר נבעו מתוך מצוקה אמיתית שנגרמה לו עקב אי פירעונו של החוב על ידי המתלוננים תקופה ארוכה, וזאת לאחר שהמתלוננים סובבו אותו בכחש בכל הנוגע לכך.

כמו כן היפנה ב"כ הנאשם 1 לעונש המוסכם ביחס לנאשם 2, אשר העבירה שעבר חמורה בהרבה מהעבירה בה הורשע הנאשם 1. ב"כ הנאשם 1 טען כי בנסיבות אישור ההסדר, הטלת מאסר בעבודות שירות גם על מרשו תהיה בלתי פרופורציונלית לחלוטין.

ב"כ הנאשם 2 ביקשה לאשר אף היא את ההסדר והפנתה לבעיות הראייתיות שעלו מעדות המתלונן, לעובדה שהנאשם 2 היה עצור במעצר ממשי 7 חודשים תמימים ולאחר מכן שהה בתנאים מגבילים, ונסיבות חייו האישיות.

דיון

10. אין ספק כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים ביחס לנאשם 2 הינו הסדר מקל ביותר. ככלל, עבירות מסוג זה אשר גורמות לנזקי גוף תוך שימוש בשברי זכוכית מצדיקות הטלת עונשי מאסר משמעותיים ומכאיבים.

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהקשיים הראייתיים הברורים שעלו מעדותו של המתלונן, אשר עדותו מהווה עדות יחידה.

כך, הסתבר שהמתלונן נהג לצרוך אלכוהול על בסיס יומי (הוא הודה שנהג לצרוך 5-6 בירות ביום, "במכה אחת"), ואף במועד האירוע היה תחת השפעת אלכוהול (השוטר שפגש את המתלונן בבית החולים רשם במזכר נ/3 כי המתלונן היה שיכור מאוד, ולא שיתף פעולה).

בעברו המתלונן נשפט על סחר בסמים ואף היה צרכן סמים.

מנ/1 עלה שלמתלונן בעיות נפשיות, ואולם בחקירתו הנגדית הוא הכחיש את קיומן.

בעדויות נמצאו סתירות בין גירסת המתלונן לבין גירסת אימו באשר לשאלה האם מיד לאחר האירוע מסר לה מי פצע אותו. יצויין עוד כי המתלונן לא מסר מיד לאחר האירוע לשוטר שפגש אותו בבית החולים מי פצע אותו והדברים נמסרו רק בהודעתו למחרת. דא עקא, הסתבר עוד כי אימו נכחה עימו במהלך מסירת הודעתו במשטרה, דבר המהווה מחדל חקירתי חמור.

ועוד: מסתבר כי למתלוננים ישנם חובות רבים בשוק האפור.

כמו כן, נסיבות האירוע כולו, כעולה מעדות המתלונן, הינן אפופות בערפל (שמא באדי אלכוהול).

כל אלה ועוד, משפיעים בצורה ברורה על הערכת עדות המתלונן ובוודאי שהיה יכול להיות להן משקל רב לעניין קביעת מהימנותו, אילו נשמעו הראיות עד תום.

על כן, ואף שמדובר בעונש מקל ביותר, החורג ממתחם הענישה הראוי לעבירות מסוג זה, שהינו מאסר בפועל לתקופה ממשית לא קצרה, הרי שבנסיבות העניין אין מנוס אלא לאמץ אותו.

11. אין כל ספק כי אימוץ ההסדר ביחס לנאשם 2, משליך על הענישה ההולמת לנאשם 1.

ככלל מתחם הענישה בגין עבירת איומים הינו בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה של 12 חודשים.

בענייננו, נסיבות ביצוע העבירות על ידי הנאשם 1 הינן חמורות במיוחד, וחורגות מן הרגיל בעבירות איומים.

אין המדובר באיום אשר הושמע באופן חד פעמי. המדובר בנושה אשר הטיל אימה על בעל חובו לאורך זמן, וקינח בהתפרצות ברוטלית לביתו תוך השמעת איומים בפגיעה גופנית קשה, והכל מתוך מטרה לאלץ את החייב לפרוע את החוב בכל דרך שהיא, לרבות על דרך של מכירת חסר את דירת מגוריו.

חומרת מעשיו של הנאשם 1 מתעצמת נוכח העובדה כי לאותה התפרצות בחר להביא עימו כעזר כנגדו את הנאשם 2, אשר כלל לא היה קשור מלכתחילה למחלוקת הכספית, וזאת רק מתוך מטרה להגביר את הלחץ על המתלוננים ולשוות לדרישתו מעטה מאיים יותר, על מנת שאיומיו יילקחו ברצינות.

אף שאין חולק שהנאשם 1 זכאי לפירעון חובו, הרי שהדרך לגביית חובות אינה עוברת בטרקליני המעשים הפליליים, אלא במסדרונות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל.

אימוץ מדיניות ענישה מקילה בנסיבות כגון דא, מעצימה את שיטות הגבייה האלטרנטיביות הבלתי מקובלות, הבלתי חוקיות, והפוגעניות, נותנת להן לגיטימציה, ושולחת מסר של כל דאלים גבר. זהו מסר חברתי וציבורי שגוי ופסול, ואין לתת לו יד.

על כן, וככלל, מן הראוי לאמץ בנסיבות אלה, בהם האיומים מושמעים לאורך זמן (ולא באופן חד פעמי) ומלווים בהתפרצות לדירה בליווי איש זרוע, מתוך מטרה לכפות על החייב את מכירת דירתו, מדיניות ענישה של מאסר בפועל ממש, גם כאשר מדובר בעבירות איומים בלבד, והכל במסגרת המתחם.

ר' בעניין זה: ת.פ. (מחוזי ת"א) 4130/09 מ"י נ' שניידרמן, בענינו של הנאשם 7 סרגיי נוביקוב, גז"ד מיום 16.2.2010 מפי כב' השופט נויטל – שם נגזרו על הנאשם 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל ופיצוי;

יחד עם זאת, ובמסגרת גזירת העונש, אין להתעלם מהעונש אשר הושת על הנאשם 2, אשר מעשיו בוודאי חמורים בהרבה ממעשיו של הנאשם 1.

12. נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשם 1:

א. מאסר לתקופה של חודשיים, אשר ירוצה בעבודות שירות במרכז יהדות בוכרה, רח' הכינור 2 קרית שלום, תל אביב.

ב. מאסר מותנה לתקופה של 4 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, הנאשם לא יבצע עבירה בה הורשע בתיק זה.

הנאשם 2:

א. מאסר לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה עבודות שירות במרכז קש"ת, רח' האורגים 4 חולון.

ב. מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, הנאשם לא יעבור עבירה כלשהי כנגד הגוף למעט עבירת איומים.

ג. מאסר מותנה לתקופה של 4 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, הנאשם לא יעבור עבירת איומים.

ד. קנס בסך של 1,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.11.12.

ה. פיצוי למתלונן בסך של 3,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ב – 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים אשר תחילתם ביום 1.11.12 ומדי כל 1 לחודש.

הנאשמים יתייצבו לתחילת ריצוי עונשם ביום 1.11.12 בשעה 9.00 במפקדת הממונה על עבודות שירות במחוז המרכז. הנאשמים מוזהרים בזאת כי היה ולא יבצעו את עבודות השירות כהלכתן, ניתן יהא להפקיען ותחתן ירצו עונש מאסר ממשי.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בנוכחות הנאשמים, ב"כ וב"כ המאשימה..