1. התובעת, גב' מירי כהן נחמיה, הגישה תביעה זו נגד החלטת הנתבע מיום 16.12.09, על פיה בוטלה זכאותה לתשלומי גמלת הבטחת הכנסה לחודשים 6/09 עד 11/09 ונוצר לה חוב בגין קבלת גמלאות שלא כדין בסך 15,444 ₪.
2. במהלך הדיון החליטה הועדה לביטול חובות בנתבע לבטל 50% מהחוב. התובעת מבקשת כי בית הדין יקבע כי החוב כולו נוצר שלא כדין.

הרקע העובדתי

1. התובעת, ילידת 1988, נישאה לבעלה מר מרדכי כהן נחמיה ונולד להם בן ביום 10.11.08.
2. מספר חודשים לאחר לידת בנם, נפרדו בני הזוג.
3. ביום 25.4.09 הגיש בעלה של התובעת, שהיה אז חייל בשירות סדיר, תביעה לגירושין בית הדין הרבני.
4. ביום 10.6.09 הגיש התובעת תביעה למזונות נגד בעלה לבית הדין הרבני.
5. ביום 16.6.09 הגישה התובעת לבית הדין הרבני בקשה להקפאת תביעת המזונות שלה בנימוק שבעלה נכלא בכלא צבאי. בית הדין הרבני החליט על הקפאת התביעה לשלושה חודשים.
6. ביום 17.6.09 הגישה התובעת לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. לתביעתה צירפה התובעת "הצהרת נפרדות" בה טענה כי היא גרה בנפרד מבעלה מזה ארבעה חודשים, כי היא הגישה נגדו תביעה למזונות וכי בינתיים בעלה אינו משלם לה מזונות כלשהם. התובעת לא ציינה בתביעתה כי ביקשה להקפיא את תביעתה למזונות.
7. על פי תביעתה שילם הנתבע לתובעת גמלת הבטחת הכנסה בחודשים 6/09 עד 11/09 על פי תקנה 7(2)(א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות").
8. על פי עדותה של התובעת, המקובלת עלינו, היא חיה בנפרד מבעלה בתקופה בה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה (6/09 עד 11/09) ובעלה לא כלכל אותה ואת ילדם בתקופה זו.
9. לאחר הגשת תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה נדרשה התובעת להגיש לנתבע אסמכתא להגשת תביעת מזונות נגד בעלה. ביום 22.6.09 הגישה התובעת לנתבע אישור על פתיחת תיק תביעה בבית הדין הרבני ועל קביעת מועד לדיון בתיק ליום 1.7.09. גם במועד זה לא ציינה התובעת כי ביקשה להקפיא את ההליך.
10. ביום 20.7.09 הגישה התובעת לנתבע העתק מהזמנה לדיון בבית הדין הרבני ליום 1.7.09, על גביה רשמה בכתב יד כי בעלה "נמצא כרגע בכלא בשל נפקדות ואמור להשתחרר ב-14.7.09, כנראה שהדיון ידחה למועד אחר".
11. במסגרת בירור תביעתה נחקרה התובעת ביום 29.7.09 על ידי חוקר המוסד ולשאלתו "האם תבעת את בעלך למזונות" השיבה: "לא תבעתי מזונות משום שבעלי היה בכלא צבאי ולא חשבתי שאני יכולה לתבוע מזונות".
12. במענה למכתב בו דרש הנתבע מהתובעת להמציא לו את פסק הדין בתביעת המזונות שהגישה נגד בעלה, כתבה התובעת לנתבע מכתב שהוגש לנתבע ביום 10.12.09, בו הודיעה כי:

"אני הייתי ברבנות כמה וכמה פעמים בשביל להתגרש ועשו בינינו שלום בית. היה לי כבר תאריך דיון ואני הלכתי והקפאתי את זה כי הרבנים ברבנות אמרו לי שעדיף לעשות שלום בית ולא ישר לתבוע למזונות ולהתגרש. אז אני מעדיפה להשאיר את המצב איך שהוא ולא ישר להתגרש ולתבוע למזונות. ועוד משהוא שבגללו עדיף לי להיות פרודה ולא גרושה קודם כל בגלל הילד שלי ודבר שני הפרוד שלי ממשפחת כהן ואם אני מתגרשת ממנו אז אין לי אפשרות לחזור אליו אחר כך".

1. ביום 16.12.09 ניתנה החלטת הנתבע בדבר ביטול זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים 6/09 עד 11/09 ויצירת חוב בסך 15,444 ₪, נגדה הוגשה תביעה זו.
2. התובעת ובעלה עשו "שלום בית" בחודש 12/09 וחזרו להתגורר יחד מאותו מועד.

המחלוקת

1. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם התקיימו בעניינה של התובעת תנאי הזכאות לפי תקנה 7(2)(א) לתקנות, ובאופן ספציפי – האם התובעת פעלה בסבירות כדי לאפשר לבית הדין הרבני להכריע בתביעתה?
2. כותרת תקנה 7 לתקנות היא "זכאות בנפרד של כל אחד מבני הזוג". התקנה הותקנה מכוח הסמכות שהוענקה לשר העבודה והרווחה בסעיף 4(ב) לחוק הבטחת הכנסה, לקבוע בתקנות נסיבות בהן לא תחול הוראת סעיף 4(א) לחוק, על פיה "הזכאות לגימלה של כל אחד מבני הזוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן-זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2".
3. תקנה 7(2)(א) קובעת:

"זכאותו לגימלה של כל אחד מבני זוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק, כאמור בסעיף 4(א) לחוק, כל עוד מתקיים אחד מאלה:

(1) ...

(2) בני הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן הזוג האחד אינו מכלכל את בן זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ומתקיים אחד מאלה:

(א) בן הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות, ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות".

1. כאמור, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה אם התובעת "פעלה בסבירות כדי לאפשר לבית הדין לפסוק בתובענה". הנתבע אינו חולק על התקיימותם של יתר תנאי תקנה 7(2)(א) לתקנות.

טענות התובעת

1. התובעת טוענת כי "סבירות" הפעולה של המבוטח היא תולדה של נסיבות העניין, ונסיבותיה האישיות של התובעת, שטעתה לחשוב שלא ניתן לתבוע מזונות מבלי לתבוע גירושין, התובעת פעלה בסבירות בהתחשב ברצונה להימנע מגירושין בשל היותו של בעלה כהן.

טענות הנתבע

1. הנתבע טוען כי התובעת לא פעלה כלל כדי לאפשר לבית הדין הרבני לפסוק בתביעתה למזונות, בשל כך שביקשה להקפיא את תביעתה סמוך לאחר פתיחתו עוד לפני שהגישה לנתבעת את תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה. בנסיבות אלה, אי קיום הדיון בתביעת התובעת לא היה בשל כליאתו של בעלה בכלא הצבאי אלא בשל בקשתה להקפיא את ההליך.
2. הנתבע טוען כי הועדה לביטול חובות התחשבה בתום לבה של התובעת וביטלה מחצית מן החוב, ואין עילה משפטית להתערב בהחלטה על יצירת החוב או בהחלטת הועדה לביטול חובות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בראיות ובטענות הצדדים הגענו למסקנה שהתובעת פעלה בסבירות כדי לאפשר לבית הדין הרבני לפסוק בתביעתה למזונות ועל כן דין התביעה להתקבל ודין החלטת הנתבע מיום 16.12.09 להתבטל. להלן טעמינו:
2. איננו מקבלים את טענת הנתבע כי התובעת כלל לא פעלה לאפשר לבית הדין לפסוק בתביעתה למזונות בכך שביקשה להקפיא את ההליך עוד לפני שהגישה את תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה, או כי הסיבה לאי בירור התביעה לא היה כליאתו של בעלה אלא בקשתה להקפאת ההליך. מהבקשה שהגישה התובעת ביום 16.6.09 לבית הדין הרבני עולה כי התובעת נימקה את הבקשה בכך ש"בעלי נעצר והוא עכשיו בכלא צבאי חודשיים". התובעת ביקשה להקפיא את תביעתה לשלושה חודשים בלבד ואין כל סיבה לפקפק בכנות הנימוק שמסרה התובעת לבקשתה ההקפאה שהגישה.
3. לאחר שבית הדין הרבני אישר את בקשת ההקפאה, ההליך הוקפא לשלושה חודשים בלבד ונקבע בו דיון ליום 14.9.09.
4. על פי אישורה של מזכירות בית הדין הרבני, התקיים דיון ביום 14.9.09 ועל פי עדותה של התובעת, המקובלת עלינו, בית הדין פישר בין הצדדים והביאם להסכים על שלום בית. בעקבות הסכמה זו חזרו בני הזוג להתגורר יחד בחודש 12/09. כפי הנראה, במסגרת ההסדר לא עמדה התובעת על תביעתה למזונות.
5. לעניין פרשנות הדרישה לפעול בסבירות כדי לאפשר לבית הדין "לפסוק" בתביעת המזונות, יש להתחשב במציאות לפיה הליכים משפטיים רבים אינם מסתיימים בדרך של הכרעה שיפוטית דווקא, אלא בהסדרים מוסכמים. לפיכך, הסכמתה של התובעת להסדר שלום בית, במסגרתו כפי הנראה לא המשיכה לעמוד על תביעתה נגד בעלה למזונות, אינה שוללת את העובדה שהיא פעלה לאפשר לבית הדין הרבני "לפסוק" בתביעתה, שכן גם סיום הליך משפטי בהסדר מוסכם הוא, מבחינת תכליתה של תקנה 7(2)(א), "הכרעה" בו.
6. לדעתנו, מסקנה זו תואמת את מטרתה של תקנה 7(2)(א), שהיא להבטיח שמי שחי בנפרד ממי שחייב במזונותיו פועל בסבירות לקדם את מימוש זכויותיו, וזאת כדי לקצר את התקופה בה הוא תלוי בקופת הציבור. עם השכנת שלום בית בין התובעת לבעלה, שוב לא הייתה בגדר "פרודה" וזכאותה לגמלת הבטחת הכנסה הייתה מותנית גם בזכאות בעלה (אשר מפאת גילו כלל לא היה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה).
7. איננו סבורים כי ויתור התובעת או אי עמידתה על חיובו של בעלה במזונות שתבעה, במסגרת הסדר כולל של שלום בית, מהווה הפרה של חובתה לפעול בסבירות לאפשר לבית הדין הרבני לפסוק בתביעתה למזונות. אמנם ישנו עניין ציבורי בכך שהציבור לא יישא בעלות פרנסתה של התובעת בגין תקופה שבעלה חייב במזונותיה, אך אין לומר שהחלטת התובעת לוותר על תביעתה במסגרת הסדר שלום בית, בייחוד נוכח הסופיות של החלטת גירושין בשל היותו של בעלה כהן, מהווה הפרה של חובתה לפעול בסבירות לאפשר לבית הדין להכריע בתביעתה למזונות.
8. נראה, אם כן, כי תביעת התובעת למזונות, ובכלל זה הדיון שהתקיים בה ביום 14.9.09, היוו זרז לפתרון הסכסוך בין התובעת לבין בעלה, ופתרון זה מהווה "הכרעה" בהליך התביעה.
9. בנסיבות אלה, איננו רואים בסיס לקביעה כי התובעת לא פעלה בסבירות כדי לאפשר לבית הדין הרבני לפסוק בתביעתה.
10. אשר על כן החלטנו לקבל את התביעה.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. החלטת הנתבע מיום 16.12.09 בדבר יצירת חוב לתובעת בגין תשלום גמלאות הבטחת הכנסה שלא כדין בחודשים 6/09 עד 11/09, מבוטלת.
2. משיוצגה התובעת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, (17 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.