1. להלן החלטתי בבקשת התובע לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר ביום 16.10.12 (להלן: "פסק הדין").

2. כעולה מכתבי הטענות שהוגשו במסגרת התביעה, לתובע זכויות בנכס מקרקעין ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הוא הושכר לנתבעת מס' 1 (להלן: "המושכר"). לימים נתבעת מס' 1 אוחדה עם נתבעת מס' 2 במסגרת עיר הכרמל, אך בהמשך האיחוד ביניהן בוטל.

3. בכתב התביעה טען התובע, כי נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת עבור דמי שכירות וצריכת חשמל בסך של 194,987 ש"ח וכי הנתבעות גרמו למושכר נזקים בשווי של 82,857 ש"ח, וזאת כעולה מחוות דעת שמאי המצורפת לכתב התביעה. מכאן התביעה, לפיה התובע ביקש לחייב את הנתבעות לשאת בסכומים הנ''ל.

4. בכתב התביעה לא פירט התובע את התקופה אשר ביחס אליה לא שולמו, כביכול, דמי השכירות הנטענים, וזאת על אף כי מדובר בנתון בסיסי ומהותי, בין היתר לאור האיחוד וביטול האיחוד שהיה בין הנתבעות. אי לכך, בדיון המקדמי שהתקיים בתביעה ביום 24.11.11 ניתנה החלטתי, ולפיה על התובע לפרט עניין זה תוך 14 יום. התובע לא קיים את ההחלטה הנ''ל ותחת זאת הוא עתר להארכת מועד השלמת הפרטים החסרים. בהחלטה נוספת מיום 29.11.12 הוארך, לבקשת התובע, מועד מתן הפרטים החסרים בכתב התביעה וזאת עד ליום 18.2.12.

5. על אף שתי הארכות כמפורט לעיל, התובע לא פירט את התקופה שביחס אליה לא שולמו, כטענתו, דמי השכירות עבור המושכר. על אף זאת, בדיון המקדמי שהתקיים בתביעה ביום 22.3.12 ניתנה לתובע, לפנים משורת הדין, ארכה נוספת, שלישית במספר, למסור את הנתונים החסרים תוך 21 יום. באותה החלטה הודגש כי באם לא יפעל התובע למתן הפרטים החסרים, יימחק הסעד הנדרש בתביעה ביחס לתשלום דמי שכירות, וזאת ללא כל הודעה נוספת.

6. התובע לא מסר את הנתונים החסרים כפי שנקבע בהחלטותיי לעיל ולפיכך ניתן ביום 18.6.12 פסק דין חלקי, ולפיו, נמחק הסעד של תשלום דמי שכירות (להלן: "פסק הדין החלקי").

7. ביום 24.6.12 התקיים דיון מקדמי בתביעה במעמד כל ב"כ הצדדים בעלי הדין ובסיומו ניתנה החלטתי לפיה עליהם להגיש תצהירי עדותם הראשית ביחס לטענות התובע לנזקים במושכר וכן נקבע דיון מקדמי נוסף בתביעה ליום 16.10.12 (להלן: "ההחלטה").

יודגש כי בדיון בו ניתנה ההחלטה התובע היה מיוצג באמצעות עו"ד גב' מינגלגרין, ואשר באמצעותה מוגשת בקשה דנן לביטול פסק הדין.

8. התובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית בהתאם להחלטה, לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד הגשתם וכן לא התייצב לדיון המקדמי אשר נקבע בתביעה ליום 16.10.12. בנסיבות העניין, ולבקשת הנתבעות, ניתן פסק הדין לפיו נמחקה התביעה ביחס לסעד של הנזקים הנטענים במושכר.

9. לטענת התובע, הוא לא הגיש תצהיר עדות ראשית בתביעה ולא התייצב לדיון בו ניתן פסק הדין הואיל ובא כוחו דאז, עו"ד חורי, לא הודיע לו על תוכן ההחלטה או על מועד הדיון שנקבע במהלכה. כן טוען התובע כי יש לו סיכויים טובים לזכות בתביעה ככל ופסק הדין יבוטל ותלונותיו תישמענה לגופן.

10. הנתבעות מתנגדות לבקשה ולאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה ואף בשתי ידיים. להלן אנמק.

11. פסק דין שניתן בהעדר ולא נפל פגם בהליך בו ניתן, כבמקרה דנן, ביטולו הוא בשיקול דעת בית המשפט שעליו לבחון שניים אלה:

• סיבת המחדל אשר בעטיו ניתן פסק הדין.
• סיכויי התובע לזכות בדין באם יבוטל פסק הדין וטענות הצדדים תישמענה לגופן.

בעבר נפסק כי לגורם השני, סיכויים לזכות בתביעה, משקל רב יותר, אולם, אין בכך כדי לאיין את חשיבות הגורם הראשון (ר' רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל 2001 בע"מ רע''א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ – פורסמו בנבו).

אולם, בפסק הדין אשר ניתן ממש בימים אלה ב-רע"א 6905/11 גולדנברג ואח' נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו), פסק בית המשפט באומרו :

"כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו.

לא רבים הם המקרים בהם ראוי לדחות בקשה לביטול פסק דין מבלי לבחון את סיכויי הגנתו של הנתבע. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים חריגים; התנהלותו של המבקש אינה בגדר התרשלות גרידא בניהול ענייניו, אלא יש בה משום זלזול מתמשך בבית המשפט ובזמנו. המבקש העמיד את בית המשפט בפני עובדה, כאשר חזר וביקש לדחות את הדיונים המתנהלים בעניינו ואף הודיע לבית המשפט כי לא יתייצב לדיון ביום 8.7.2010 עקב מצבו הרפואי. בית המשפט דחה את בקשות הדחייה של המבקש ובכל זאת התעלם המבקש מהחלטות שיפוטיות, עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיונים שנקבעו. זאת על אף שמועדי הדיונים היו ידועים לצדדים מראש ונקבעו מבעוד מועד" (שם, עמ' 16-17 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

מן הכלל אל הפרט.

12. אקדים ואומר כי מחדלי התובע בהליך דנן הם כה חמורים ומתמשכים עד אשר די בהם לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, וזאת אף אם תאמר כי סיכוייו טובים, לכאורה, לזכות בתביעה.

כפי שציינתי בפסק הדין החלקי, אורך מחדלי התובע במקרה דנן הוא כאורך חייו של הליך זה. כזכור, על אף שלוש ארכות שניתנו לו, התובע לא טרח לפרט את התקופה אשר ביחס אליה הוא ביקש לחייב את הנתבעות בתשלום דמי שכירות ומחדל מתמשך זה הוביל למתן פסק הדין החלקי בתביעה.

13. על אף מתן פסק הדין החלקי בתביעה, התובע המשיך לזלזל באופן מופגן בהחלטות בית המשפט משלא הגיש תצהירי עדותו הראשית בתביעה (לעניין נזקי המושכר הנטענים) וכן לא התייצב לדיון בו ניתן פסק הדין.

14. ניסיון התובע להטיל את האחריות למחדליו אשר בעטיים ניתן פסק הדין לפתחו של בא-כוחו הקודם, עו"ד איימן חורי, אינן משכנעות בעיניי כלל ועיקר.

כאמור, בקשה דנן מוגשת על ידי התובע באמצעות עו"ד גב' מינגלגרין, והרי היא בעצמה הופיעה בשמו בדיון בו ניתנה ההחלטה. באופן תמוה התובע מתעלם בבקשתו מעובדה זו, והדבר אומר דרשני.

15. דומה כי התובע אינו יכול או אינו מעוניין לקדם את ההתדיינות בתביעה, ומכאן ריבוי מחדליו בניהול ההליך.

16. יודגש כי בהתאם לפסק הדין התביעה נמחקרה ולפיכך התובע רשאי, כאשר תגמול בליבו ההחלטה לקדם את עניינו, להגיש תביעתו מחדש, כמובן כפוף לדיני ההתיישנות והשיהוי.

17. כאמור, ריבוי וחומרת מחדליו של התובע אשר הביאו למתן פסק הדין די בהם לדחיית הבקשה, וזאת ללא כל קשר לסיכוייו הנטענים לזכות לזכות בדין באם פסק הדין יבוטל וטענות הצדדים תישמענה לגופן.

על אף זאת אומר כי טענת התובע, לפיה אין חולק כי למושכר נגרם נזק בעקבות השימוש שעשו בו הנתבעות וכי המחלוקת היא רק לעניין ערך הנזקים, אינה נכונה כלל ועיקר, שכן, בפי הנתבעות או מי מהן טענות לעניין עצם גרימת הנזק במושכר והמצב בו הוחזר לחזקתו של התובע לאחר תום תקופת השכירות (לעניין זה ראה גם כן סעיף 5 להחלטה מיום 22.3.12).

18. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ‏כ"ד טבת תשע"ג, ‏06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.