1. לאחר עיון במסמכים שבתיק התובענה ובתחשיבי הנזק על נספחיהם הרבים, מוצע לצדדים לסיים התובענה בתשלום סכום של 722,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ. אין מקום להקפאת תגמולים אפשריים של המל"ל מאחר וההצעה מניחה שהתובע לא יהא זכאי לגימלה.
2. עיון בתיעוד הרפואי שצורף לתחשיבי שני הצדדים מעלה כי בפניות רבות של התובע לטיפולים רפואיים במרוצת השנתיים שלאחר התאונה לא הוזכרו כלל התקפים פרכוסיים או מקרים של אובדן הכרה. באי-כוח הנתבעת סקרו היטב את התיעוד הרלוונטי בתחשיבם, והמסקנה המתבקשת ממנו אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו של המומחה. אף אם ניתן לקבוע כי אדם סובל מכפיון גם בשעה שלא ניתן למצוא לכך סימנים חיצוניים ברורים בבדיקות קליניות והדמתיות (והמומחה לא התייחס לעניין זה בחוות-דעתו), קשה עד מאוד להלום את תלונות התובע בפני המומחה עם התלונות בפני רופאיו המטפלים, או עם העובדה כי המשיך לעבוד ולהשתכר היטב עד לשנת 2012.
3. לעניין הפסדי השכר בתקופה שמייד לאחר התאונה נראה שיש אכן מקום להביא בחשבון את השתכרותו של התובע בפרק הזמן הסמוך לפני תקופת ההעדרות. בסיס השכר לשאר התקופה מושפע מיכולת ההשתכרות הגבוהה יותר שהוכיח התובע בתקופה מוקדמת יותר (ולמעשה גם בתקופה מאוחרת יותר).
4. הנכות שנקבעה לתובע אינה מהמין המצריך בהכרח עזרה בשכר, ובוודאי שלא בהיקף ניכר. אף אם יישלל רשיונו של התובע לצמיתות, יהא מקום לערוך השוואה כלכלית בין הרווח הנובע מאי החזקת רכב לבין ההפסד הנובע מהיזקקות לתחבורה ציבורית. עם זאת, יש להביא בחשבון השתתפות בעלות מוגברת של תרופות לכל תוחלת חייו של התובע.
5. הצדדים יודיעו עמדתם עד ליום 31.1.13.
6. התיק יובא לעיוני ביום 4.2.13.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב בטבת תשע"ג, 25 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.