תמצית העובדות

1. במועדים הרלוונטיים לתובענה בתיק זה, היו המקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 19411 מאדמות דיר חנא (להלן: "המקרקעין") בבעלותם המשותפת של שלושה בני משפחה, בחלקים כדלקמן - פדיל אבו אלחוף 3/8, אחיו פייאד אבו אלחוף 3/8 ובן דודם של שני האחים, עומר אבו אלחוף 2/8.

2. בשנות השישים הקים פדיל בית מגורים על חלקת המקרקעין, תחילה בן קומה אחת וכעבור שנים אחדות הוספה קומה שניה. המבקש, בנו של פדיל, יליד 1967, עו"ד במקצועו, התגורר כל חייו באותו בית.

3. בשנת 2009 התגלע סכסוך בין ילדי פדיל, והמבקש בכללם, לבין ילדי פייאד לרבות המשיב מס' 4 וזאת על רקע כוונתם של בני פייאד לבנות בחלקה 26 הסמוכה למקרקעין נשוא ענייננו. בני פדיל התנגדו לבניה בטענה כי יש בה כדי לחסום את הגישה לדירתם. כל הניסיונות להגיע להסדר לא צלחו, עד שלבסוף הוגשה תביעה לבית משפט השלום בחיפה, במסגרתה עתרו בני פדיל ליתן צו מניעה שיאסור על בני דודם, בניו של פייאד, מלהמשיך בעבודות הבניה.

4. נוכח הסכסוך הנ"ל שפרץ בין המבקש ואחיו מצד אחד לבין המשיב 4 ואחיו מצד שני, גמלה בלבו של המבקש ההחלטה לרכוש את חלקיו של עומר אבו אלחוף בחלקה 51. הואיל וביני לביני הלך עומר לעולמו, רכש המבקש את חלקיה של אלמנתו, היא המשיבה 1 שקיבלה בירושה 50/60 חלקים מעיזבונו של בעלה המנוח. בנוסף רכש המבקש חלקיו של נכדו של עומר, הוא המשיב 2. ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 18.9.09.

5. ביום 14.2.2010 חתמו יורשי המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל, ובכללם אלמנתו המשיבה 1 ונכדו המשיב 2, על הסכם לחלוקת עיזבונו. על פי הסכם זה קיבל המשיב 3 לבדו את מלוא חלקיו של המנוח במקרקעין נשוא הדיון. זאת על אף שהמשיבים 1 ו- 2 חתמו חודשים אחדים קודם לכן כאמור על הסכם עם המבקש לפיו העבירו לו את חלקיהם באותם מקרקעין. מייד לאחר מכן העביר המשיב 3 את חלקיו של המנוח לשמו בפנקסי המקרקעין.

6. ביום 14.3.2012 נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב 4 על חלקיו של המשיב 3 בחלקה 51 בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר.

עד כאן תמצית העובדות הדרושות.

טענות הצדדים

7. לטענת המבקש, הפרו המשיבים 1 ו- 2 את הסכם המכר שכרתו עמו ביום 18.9.2009 הפרה בוטה שעה שחתמו בשלב מאוחר יותר על הסכם לחלוקת עזבונו של המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל, לפיו הועברו אותם מקרקעין לבעלותו הבלעדית של המשיב 3. המשיבים 1 ו-2 רתמו קנוניה עם המשיבים 3 ו- 4 במטרה להתעשר שלא כדין ונהגו כלפי המבקש במרמה.

עוד הוסיף המבקש כי המשיב 3 ידע בוודאות אודות הסכם המכר שנכרת בינו לבין המשיבים 1 ו- 2 לפיו רכש המבקש את חלקם של אותם משיבים במקרקעין. אף המשיב 4 ידע אודות אותה עסקה. חרף זאת פעל המשיב 3 בחוסר תום לב שעה שקיבל על פי הסכם חלוקת עזבונו של עומר אבו אלחוף ז"ל את אותם מקרקעין בדיוק ואף הרהיב עוז והעבירם למשיב מס' 4 על פי ייפוי כוח.

לטענת המבקש מדובר בעסקאות נוגדות כאשר זכותו עדיפה על פני זכותם של המשיבים 3 ו- 4 אשר פעלו בחוסר תום לב מובהק ולא שילמו כל תמורה בגין המקרקעין.

לפיכך, עתר המבקש ליתן פסק דין המצהיר כי הוא בעל הזכות להירשם כבעלים לגבי חלקיהם של המשיבים 1 ו- 2 במקרקעין נשוא הדיון, בהתאם להסכם המכר שנכרת בין הצדדים ביום 18.9.2009. כמו כן עתר המבקש כי פסק הדין יצהיר שוויתורם של המשיבים 1 ו-2 על חלקיהם בחלקה 51 המהווה חלק מעיזבון המנוח עומר אבו אלחוף, לטובת המשיב 3 הינו בטל וכי העברת אותם חלקים לידי המשיב 4 בטלה ומבוטלת.

8. המשיבים מצדם טענו כי בין המשיבים 1 ו-2 לבין המבקש מעולם לא נכרתה כל עסקה, מאחר ואותם משיבים לא התכוונו למכור למבקש את זכויותיהם במקרקעין, לא כל שכן שלא קיבלו מידו כל תמורה בגין אותן זכויות. המשיבים ציינו כי חתימותיהם של המשיבים 1 ו-2 על הסכם המכר הושגו במרמה ו/או בהטעיה מבלי שמי מהמשיבים הנ"ל ידע תוכן המסמכים עליהם חתם ומשמעות חתימתו.

עוד הוסיפו המשיבים כי העברת זכויותיהם של המשיבים 1 ו- 2 בחלקה 51 למשיב מס' 3 נעשתה בתום לב וכי בכל מקרה לא מדובר בעסקאות נוגדות שכן מעולם לא נכרתה כל עסקת מכר בין המבקש למשיבים 1 ו-2.

השאלות העומדות להכרעה

9. שתי שאלות מונחות בפניי להכרעה בגדרו של תיק זה, ואלה הן:

9.1 האם ההסכם שנכרת בין המבקש למשיבים 1 ו-2 ביום 18.9.2009 תקף ומחייב.

9.2 במידה והתשובה לשאלה דלעיל חיובית, תידרש הכרעה בשאלה אילו מבין העסקאות שנעשו בחלקו של המנוח עומר אבו אלחוף במקרקעין, היא הגוברת. מלים אחרות, ידו של מי על העליונה בתחרות בין העסקאות הנוגדות - זו שנכרתה בין המבקש למשיבים 1 ו-2 אל מול הסכם חלוקת העיזבון שנעשה בין יורשי המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל והעברת זכויותיו של המשיב 3 לידי המשיב 4.

10. בטרם אדרש לשאלות שבמחלוקת, אני רואה לציין כי בשים לב לעובדה שהצדדים היריבים הנם בני משפחה אחת וכי הם בעלים במשותף של חלקות מקרקעין אחדות ובהתחשב בכך שתיק זה אינו ההליך הראשון המתנהל ביניהם בגין אותם מקרקעין, סבור הייתי כי נכון יהא לנסות ולהגיע להסדר מוסכם שישים קץ לכלל המחלוקות בין הניצים. לכן, הופנו הצדדים להליך של גישור בפני כב' השופט (בדימ') ר' ג'רג'ורה. אלא שעל אף הזמן הרב שניתן למיצוי הליך זה, לא צלח הגישור למרבה הצער, והצדדים בקשו הכרעה שיפוטית.

ההסכם מיום 18.9.2009

11. אין חולק כי המשיבים 1 ו-2 חתמו על הסכם המכר מיום 18.9.2009 במעמד עו"ד חדר חלאילה (להלן: "עו"ד חלאילה") ואחי המבקש מוחמד אבו אלחוף (להלן: "מוחמד"). המשיבים הנ"ל לא התכחשו לחתימתם על ההסכם. למעשה, המשיב מס' 2 לא טרח להגיש תצהיר ואף לא העיד בבית המשפט על מנת לשטוח גרסתו לגבי נסיבות חתימת אותו הסכם.

בהתאם להסכם הנ"ל מכרו המשיבים 1 ו-2 למבקש את מלוא חלקיהם במקרקעין תמורת סך 45,000 ש"ח.

12. המשיבה מס' 1 טענה בתצהירה (נ/1) כי ביום 18.9.2009 הגיעו לביתה עו"ד חלאילה ומוחמד אחיו של המבקש, ואמרו לה כי סיכמו עם בניה את עניין מכירת המקרקעין והיא נתבקשה לחתום בהתאם לאותו סיכום. לגרסתה, מאחר ומדובר בקרובי משפחה, היא האמינה להם וחתמה על המסמכים אותם נתבקשה לחתום. עוד הוסיפה המשיבה, כי לאחר שחתמה הודיעה לבניה כי עו"ד חלאילה ומוחמד היו בביתה והחתימו אותה על מסמכים, ורק אז נודע לה כי לא סוכם דבר עם בניה ואלה אינם יודעים כלל במה מדובר.

13. לעומת גרסתה המכחישה של המשיבה, העידו בפניי עו"ד חלאילה ומוחמד לגבי נסיבות החתימה על הסכם המכר. בתצהירו (ת/1) ציין עו"ד חלאילה, כי בחודש יולי 2009 הוא נתבקש ע"י המבקש לטפל בביצוע עסקת מקרקעין ביחס לחלקה 51 נשוא הדיון. המבקש תיאם לעו"ד חלאילה מפגש עם אחיו מוחמד על מנת שזה יפגישו עם המשיבה מס' 1 וילדיה. לצורך עריכת ההסכם ביקש עו"ד חלאילה ממוחמד את רשימת היורשים של המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל והנוסח הראשוני של ההסכם נערך כשכל שמות היורשים מפורטים בו.

עוד נאמר בתצהירו של עו"ד חלאילה, כי ביום 18.9.2009 הוא נסע יחד עם מוחמד אל בני משפחת המנוח עומר אבו אלחוף ונפגש עם חלק מבני המשפחה. למיטב זכרונו, הוצג הסכם המכר בפני בנה של המשיבה מס' 1, רג'ב אבו אלחוף אשר העיר כי ניתן צו ירושה, לאחר שחלקם הארי של יורשי המנוח עומר אבו אלחוף, הסתלקו מן העיזבון לטובת המשיבה 1. היורשים על פי צו הירושה, לאחר ההסתלקות כאמור, היו המשיבה מס' 1 - 50/60 חלקים, בניה סמיר, אחמד ואבו אלחוף אבו אלחוף שלכל אחד 3/60 חלקים ונכדה עלאא אבו אלחוף שחלקו היחסי בעיזבון עמד על 1/60 חלקים.

עו"ד חלאילה ציין כי לאחר שעיין בצו הירושה שאל מדוע רוב היורשים, במיוחד הבנים הבכורים, הסתלקו מחלקם ונאמר לו כי אלה מקבלים דמי הבטחת הכנסה ולכן במידה ויקבלו חלק מן העיזבון, תפגע זכותם לגמלה.

בעקבות קבלת צו הירושה, היה צורך לערוך תיקון בהסכם המכר באופן שיציין את יורשי המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל על פי צו הירושה, ולא את כלל ילדיו. לפיכך, חזר עו"ד חלאילה למשרדו בסכנין, מרחק של 10 דקות נסיעה, תיקן את ההסכם וכעבור שעה חזר עם ההסכם המתוקן. במעמד זה נכחה המשיבה מס' 1 ושני ילידה, רג'ב ועלי אבו אלחוף. עו"ד חלאילה חזר על פרטי ההסכם ולאחר שהסביר טיבו ומשמעותו, הן באזני המשיבה והן באוזני ילדיה, חתמה המשיבה מס' 1 על ההסכם מרצונה החופשי. באותו מעמד חתמה המשיבה גם על ייפוי כח בלתי חוזר ועל שטרי מכר והטפסים הנדרשים לרשויות המס.

לאחר מכן, נפגש עו"ד חלאילה עם המשיב מס' 2 בביתו, לאחר שזה היה מודע למטרת הגעתו והמשיב הנ"ל חתם על המסמכים מרצונו החופשי.

14. אחיו של המבקש, מוחמד אבו אלחוף, מי שנכח יחד עם עו"ד חלאילה במעמד חתימת ההסכם ע"י המשיבים 1 ו-2, חזר בתצהירו (ת/4) על אותה גרסה שהועלתה ע"י עו"ד חלאילה. לדבריו, לאחר קבלת צו הירושה חזר יחד עם עו"ד חלאילה למשרדו ולאחר שנערך התיקון המתחייב, חזרו השניים לביתה של המשיבה מס' 1. המשיבה הנ"ל חתמה על ההסכם מרצונה החופשי בנוכחות שני ילדיה רג'ב ועלי אבו אלחוף, לאחר שעו"ד חלאילה הסביר לה היטב את מהות ההסכם ומשמעותו.

15. בעדותם עשו עלי עו"ד חלאילה ומר מוחמד אבו אלחוף, רושם חיובי ומהימן ואני מאמין לגרסתם כפי שהוצגה בפניי בעדותם.

אני דוחה את טענות המשיבה כי הוטעתה שעה שחתמה על ההסכם או לא הבינה את משמעות חתימתה. ראשית יש לומר כי חזקה על מי שחותם על מסמך משפטי שהבין את תוכנו וחתימתו ניתנה לאות הסכמה. הנטל להוכחת הטענה "לא נעשה דבר" (NON EST FACTUM) הינו כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי, שכן כלל הוא שאדם החותם על מסמך בלי לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמה, יהא תוכנו של המסמך אשר יהא (ראו: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פד"י נד(2), 599). יפים לעניין זה דברי כב' השופט ס' ג'ובראן בע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ:

"מי שחותם על מסמך משפטי, ובכלל זה שטר משכנתא, מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו, כדוגמת שטר משכנתא. משמע, אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תשמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי".

16. בענייננו, לא זו בלבד שלא עלה בידי המשיבה מס' 1 להוכיח את טענתה לגבי הטעייתה ו/או חוסר הבנתה את משמעות חתימתה על הסכם המכר, אלא ששוכנעתי כי זו הבינה היטב את משמעות החתימה.

על אף האמור בתצהיר המשיבה כאילו סברה שנושא העסקה סוכם עם ילדיה וכי חתימתה ניתנה על סמך הנחה זו, הנה בעדותה בפניי היא הודתה כי ידעה שהצדדים מסוכסכים וסברה כי חתימתה תפתור את המחלוקת ביניהם. משנשאלה בחקירתה הנגדית על מה סברה שהיא חותמת, שעה שנתבקשה ע"י עו"ד חלאילה ומוחמד לחתום על מסמכים ענתה המשיבה: "הם אמרו שהם מסוכסכים ואני רציתי לעשות טוב כדי שישלימו. מדובר בבני משפחה ואז אמרתי יאללה אני אחתום להם" (עמ' 24, ש' 17 לפרוט').

בתצהירה של המשיבה 1 אין זכר לכך שבמעמד חתימת ההסכם נכחו יחד עמה שניים מילדיה - רג'ב ועלי אבו אלחוף. נהפוך הוא, למקרא התצהיר (נ/1) מתקבל הרושם כי במעמד החתימה הייתה המשיבה לבדה מול עו"ד חלאילה ומוחמד, אחיו של המבקש. הדבר נלמד מהאמור בסעיף 6 לתצהיר, לפיו לאחר החתימה הודיעה לבניה אודות הביקור ואודות חתימתה. גם בחקירתה הנגדית טענה המשיבה מס' 1 כי ילדיה הגיעו בסוף אחרי שחתמה (עמ' 23, ש' 28 לפרוט'). דא עקא, שדווקא בנה רג'ב אבו אלחוף סתר את דבריה ואישר בתצהירו (נ/3) כי נכח יחד עם אחיו עלי, במעמד החתימה. בכך הוא חיזק את גרסתם של העדים מטעם המבקש, עו"ד חלאילה ומוחמד אבו אלחוף.

אותו רג'ב טען בתצהירו כי בהיותו במקרה בביקור אצל אמו (המשיבה מס' 1), הגיעו עו"ד חלאילה ומוחמד אבו אלחוף והחתימו אותה על מסמכים מבלי שהסבירו למי מהנוכחים את תוכנם ואת משמעותם. אין בידי לקבל טענה זו הן משום הרושם המתחמק שהותיר אצלי רג'ב אבו אלחוף והן משום שגרסה זו אינה מתיישבת עם כל היגיון ושכל ישר בסיסי. קשה לקבל את התרחיש לפיו נמצא רג'ב אבו אלחוף בבית אמו הקשישה (המשיבה 1), כאשר מגיע עו"ד לבית ומבקש להחתימה על מסמכים, מבלי שהוא יוודא מהותם ומשמעותם של המסמכים עליהם מתבקשת אמו לחתום. הטענה כאילו הגיח עו"ד חלאילה לביתה של המשיבה, החתים אותה בחטף מבלי ליתן כל הסבר למשמעות המסמכים עליהם היא חותמת, בנוכחות שני ילדיה שלא התערבו ונותרו אילמים, אינה מתיישבת עם השכל הישר.

למותר לציין כי על אף שבאותו מעמד נכח גם בנה האחר של המשיבה מס' 1, עלי אבו אלחוף, כפי שעולה מעדותם של עו"ד חלאילה ומוחמד וכפי שגם מאשר בנה של המשיבה מס' 1, רג'ב אבו אלחוף, הנה לא זומן עלי לעדות ולא מסר כל תצהיר מטעמו. בתצהירו של רג'ב אבו אלחוף (נ/3), נאמר כי אחיו עלי נכח במקום בעת חתימת ההסכם אך לא השתתף בשיחה ולא התערב. לא ברור מדוע צריך היה רג'ב להעיד במקום אחיו עלי אודות מה שהבין או לא הבין מאותו מעמד.

17. בהקשר זה של הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים, אני רואה להפנות לכך שגם מחמוד אבו אלחוף, בנה של המשיבה מס' 1 לא טרח להגיש תצהיר על מנת לאושש את הדברים שהובאו בשמו, המפורטים בסעיף 7 לתצהירה של המשיבה מס' 1. בסעיף הנ"ל מספרת המשיבה כי בנה מחמוד פנה למבקש ואחיו על מנת לברר איתם את פשר המסמכים עליהם חתמה אמו. למחרת הוא גם פנה לעו"ד חלאילה וביקש לדעת על מה החתימו את אמו שאז נאמר לו כי המסמכים מבוטלים, אין להם כל ערך וכי לא ייעשה בהם כל שימוש. על אף חשיבות הדברים, לא זומן מחמוד באופן מפתיע למתן עדות מטעם המשיבים. גרסתה של המשיבה מס' 1 לגבי חילופי הדברים בינו לבין המבקש, אחיו ועו"ד חלאילה, נותרה בבחינת עדות שמועה, חסרת כל ערך ראייתי. ההימנעות מלזמן את מחמוד למתן עדות, פועלת לרעתם של המשיבים ומקימה חזקה כי אילו היה מזומן, הייתה גרסתו פועלת לרעת המשיבים (ראו: ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פד"י מט(1), 450; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מד(4), 595).

18. זאת ועוד, בידי המבקש מצוי צו הירושה של עיזבון המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל שצורף לתצהירו. הסכם המכר נערך בהתאם לשמות היורשים המפורטים באותו צו ירושה. עו"ד חלאילה וכן מוחמד אבו אלחוף, ציינו כי צו הירושה נמסר להם ע"י המשיבה מס' 1 או מי מבניה. ככל שלא ידעו המשיבים את פשר המסמכים עליהם חתמו, כפי שנטען על ידם, לא ברור מדוע הציגו את צו הירושה ומסרו העתקו לידי עו"ד חלאילה. לא נשמע כל הסבר מפי המשיבים מדוע צו הירושה נמסר לנציגי המבקש, אם לא לצורך עריכת הסכם המכר נשוא ענייננו.

19. ב"כ המשיבים ניסה לפקפק באמיתות הסכם המכר בהפנותו לכך שבכותרת ההסכם, מופיעים לבד מהמשיבים 1 ו-2 גם סמיר אבו אלחוף ואבו אלחוף אבו אלחוף, על אף ששניים אחרונים אלה כלל אינם חתומים על ההסכם. בנוסף הפנה לכך שהן התאריך והן התמורה הכספית ששולמה, נרשמו בגוף ההסכם בכתב יד. כל אלה לדבריו, פוגעים באותנטיות של המסמך.

טענות אלו דינן להידחות, שכן שוכנעתי באמיתות ההסבר שנמסר מפי עו"ד חלאילה, לפיו רשם את כלל היורשים של עיזבון המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל, על פי צו הירושה מתוך אמונה שכלל היורשים יחתמו על ההסכם. העובדה שבסופו של דבר רק שניים מתוכם חתמו, אינה פוגעת באמיתות ונכונות חתימתם. בסופו של יום ההסכם מחייב את אלו שחתמו עליו ולא נטען כי הוא מחייב גם את שני היורשים האחרים ששמם אמנם צויין בכותרת ההסכם, אך הם נמנעו מלחתום עליו. גם העובדה שהתאריך והתמורה הכספית הוספו בכתב יד, אין בה כדי לפגוע בתוקפו של ההסכם. לא ברור מה הפגם שמצא ב"כ המשיבים בעובדה זו. הכיתוב נעשה בידי עו"ד חלאילה כפי שהעיד בפניי ואני מקבל את גרסתו לפיה אותם פרטים הוספו במעמד החתימה על ההסכם.

המשיבים טענו גם כי לא שולמה כל תמורה בעבור עסקת המכר. לחיזוק טענתם זו, הציגו את שטר המכר ללא תמורה שהוכן תחילה. אלא שאותו שטר כלל לא נחתם ותחתיו נחתם שטר מכר רגיל, הוא שטר המכר התקף והמחייב. עו"ד חלאילה הסביר בעדותו כי ערך את שטר המכר ללא תמורה מתוך טעות וכי מיד משגילה זאת, ערך שטר מכר אחר, עליו החתים את המשיבים. הטענה כאילו לא שולמה כל תמורה, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 3 להסכם המכר, לפיו שילם המבקש את מלוא התמורה המוסכמת בסך 45,000 ₪ וכי אינו חייב עוד כל תשלום בעבור רכישת זכויותיו במקרקעין. הטענות שמעלים המשיבים לעניין זה הן בבחינת טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב שאין מקום לקבלן.

20. סיכומו של דבר ועל יסוד מקבץ האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי ההסכם שנחתם בין המבקש למשיבים 1 ו-2 ביום 18.9.2009, הינו תקף ומחייב לכל דבר ועניין וכי דין טענות המשיבים לגבי תוקפו, להידחות מכל וכל.

עסקאות נוגדות

21. ביום 14.2.2010 חתמו יורשיו של המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל על הסכם לחלוקת העיזבון. בהתאם לאותו הסכם חולק העיזבון באופן שזכויותיו של המנוח במקרקעין נשוא הדיון הועברו למשיב מס' 3 לבדו. יומיים לאחר אותו הסכם, ביום 16.2.2010, הועברו חלקיו של המנוח עומר אבו אלחוף בחלקה 51, בשיעור ¼ חלקים לשמו של המשיב מס' 3 בפנקסי המקרקעין.

ביום 14.3.2010 נרשמה הערת אזהרה על חלקו של המשיב מס' 3 במקרקעין, לטובת המשיב מס' 4, בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר.

אני רואה לציין כבר בשלב זה כי ייפוי הכח נשוא הערת האזהרה הנ"ל, מעולם לא הוצג בפניי ואף המשיב מס' 4 לא טרח להעיד על מנת לשפוך אור על מהותו של אותו ייפוי כח ונסיבות חתימתו.

22. סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב - זכותו עדיפה".

על פי סעיף 9 הנ"ל, זכותו של מי שהתקשר בהסכם ראשון גוברת על זכות המתקשר השני. לכלל זה נקבע חריג בסיפא של הסעיף, אשר חל כאשר הרוכש השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב.

בפסיקה נקבע כי תום הלב הנדרש אצל הקונה השני, כולל גם הימנעות מעצימת עיניים [ראו למשל: ע"א 1249/03 חנא נ' ליאזן ואח' (טרם פורסם) ; ה"פ 254/02 בית רחל בע"מ נ' קמ"ט, רישום מקרקעין איו"ש ואח' (טרם פורסם)]. הלכה היא כי קיומה של הידיעה בפועל על הזכות הקודמת שוללת את זכות תום הלב. ולא רק המודעות בפועל אלא גם עצימת עיניים מלבב את המצב העובדתי והמשפטי לאשורו, מהווה חוסר תום לב. תום הלב של הרוכש השני בזמן נבחן בשני אופנים - הראשון, תום לב סובייקטיבי, שעניינו אי ידיעת הרוכש השני בזמן על העסקה הראשונה בשעה שערך את העסקה; השני, תום לב אובייקטיבי, שעניינו בדיקת פנקס רישום המקרקעין או ההחזקה במקרקעין לפני עריכת העסקה. אין צורך ששני המבחנים יתקיימו בד בבד, ודי בהעדר אחד מהם, על מנת לקבוע כי הרוכש השני נעדר תום לב (ע"א 1117/06 חברת אלקודס קורפוריישן נ' יורשי המנוח מוחמד עלי עבד אלרחמן ואח', ניתן ביום 14/4/10, בפסקה 32; פס"ד אבו זיאד בפסקה 8). באשר לרמת הידיעה הנדרשת של הרוכש השני ביחס לקיומה של עסקה קודמת, נקבע כי "על הרוכש לפעול בתום לב, דהיינו בהיעדר ידיעה בפועל על זכותו של הצד הראשון בזמן ובהיעדר 'עצימת עיניים' ביחס לקיומה של זכות זו (קרי: עליו להימנע מלרכוש את הנכס בנסיבות שבהן היה מתעורר חשדו של אדם סביר כי לצד מוקדם קיימת זכות ביחס לנכס" (מ' מאוטנר "'עסקאות נוגדות' ורשלנות הקונה  שאינו רושם הערת אזהרה" הפרקליט מ (תשנ"א-תשנ"ג) 521, 523).

23. בענייננו, שוכנעתי כי לא מתקיימים התנאים שיובילו למסקנה כי העסקה השניה שנקשרה עם המשיבים 3 ו- 4 גוברת על העסקה הראשונה שנכרתה עם המבקש.

לעניין תום הלב, טען המשיב מס' 3 בתצהירו כי בעת עריכת הסכם חלוקת העיזבון ומכירת זכויותיו בחלקה למשיב מס' 4, הוא לא ידע אודות הסכם המכר שנכרת בין אמו (המשיבה מס' 1) לבין המבקש. לדבריו, הוא פעל בתום לב מלא ומוחלט ועל כן זכותו גוברת על זכויות המבקש.

אני דוחה טענה זו בשתי ידיים. המשיבה מס' 1 אישרה בפה מלא, הן בתצהירה והן בחקירתה בפניי כי הודיעה לילדיה אודות ההסכם עליו חתמה עם המבקש. בחקירתה הנגדית משנשאלה כיצד הגיב המשיב מס' 3 כשנודע לו כי חתמה על ההסכם, ענתה "הוא לא היה מרוצה" (עמ' 24 ש' 7 לפרוט'). המשיבה נשאלה מפורשות שוב האם אמרה לבנה המשיב מס' 3 מה קרה והשיבה "הוא יודע... אנחנו באותו בית, הוא מתגורר מעליי... כל הילדים שלי ידעו" (עמ' 24 ש' 9-13 לפרוט'). משנשאלה המשיבה מס' 1 אם לילדיה נודע אודות ההסכם באותו יום שבו הוא נחתם, השיבה "כן והם כעסו" (שם, ש' 15 לפרוט'). הנה כי כן עולה אף מגרסת המשיבה מס' 1, כי המשיב 3 ידע גם ידע אודות ההסכם שנכרת בין אמו לבין המבקש. העובדה ששני אחיו, רג'ב ועלי אבו אלחוף, נכחו אף הם בעת חתימת ההסכם, מטה את הכף לעבר המסקנה כי המשיב מס' 3 ידע בזמן אמת אודות הסכם המכר עליו חתמה אמו. לא נטען כי אמו ואחיו עשו יד אחת על מנת להסתיר דווקא מפניו את חתימת ההסכם עם המבקש.

לאור האמור אני קובע כממצא כי המשיב מס' 3 פעל בחוסר תום לב במועד חתימת הסכם חלוקת העיזבון, ביודעו כי רובם המכריע של זכויות אביו המנוח בחלקה 51, הועבר זה מכבר למבקש.

24. למעלה מן הצורך אני רואה להוסיף כי על מנת שזכותו של בעל העסקה השנייה תגבר על העסקה הראשונה, חייבת העסקה השנייה להיעשות בתמורה. ככל שמדובר בעסקה ללא תמורה אין היא יכולה לגבור על העסקה הראשונה, אף אם זו היתה ללא תמורה. בענייננו, לא הוכחה כלל ועיקר כל תמורה בעסקה השנייה וגם מטעם זה דין זכותו של המבקש לגבור על זכותם של המשיבים.

25. באשר לעסקה עם המשיב מס' 4, כפי שציינתי, משיב זה לא טרח להתייצב ולהעיד על מנת למסור את גרסתו לא כל שכן שייפוי הכח לא הוצג בפניי. בנסיבות, אין כל בסיס לקבוע כי הלה פעל בתום לב וכי רכש זכויות במקרקעין בתמורה. בהקשר זה אני רואה להפנות לדבריו של המשיב מס' 3 בחקירתו הנגדית אשר ציין בהתייחס לעסקה שכרת עם המשיב מס' 4 "עוד לא עשינו את העסקה עם ג'מאל (המשיב 4 - א.ט.). רק עשינו הערת אזהרה" (עמ' 25 ש' 29 לפרוט').

הנה כי כן, לא זו בלבד שפרטי העסקה שנכרתה, אם בכלל, בין המשיב 3 ל-4 לא הוכחו, לא הוצגה כל ראייה לכך שאכן נכרתה עסקה כאמור ולגרסת המשיב מס' 3 אין עוד כל עסקה עם המשיב מס' 4. משכך, ברי כי ככל שהדברים מתייחסים למשיב מס' 4, לא מדובר בעסקאות מתחרות.

26. סוף דבר, לאור מסקנתי כי ההסכם שנכרת בין המבקש למשיבים 1 ו-2 שריר ותקף וכי הוא גובר על הסכם חלוקת העיזבון שנעשה בין יורשי המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל בשלב מאוחר יותר, דין התובענה להתקבל.

27. אשר על כן, אני מצהיר כי ויתורם של המשיבים 1 ו-2 על זכויותיהם בחלקה 51 בגוש 19411 לטובת המשיב מס' 3, במסגרת הסכם חלוקת העיזבון שנערך בין יורשי המנוח עומר אבו אלחוף ז"ל ביום 14.2.2010, בטל.

בנוסף, אני מצהיר בזאת כי המבקש זכאי להירשם כבעל זכויות לגבי חלקם של המשיבים 1 ו-2 במקרקעין הידועים כחלקה 51 גוש 19411 מאדמות דיר חנא, וזאת בהתאם לחוזה המכר שנכרת ביום 18.9.2009 ובכפוף לתשלום כלל האגרות והמיסים החלים על עסקה זו. למען הסר כל ספק ולשם הבהירות, אני רואה לציין כי חלקו של המנוח עומר אבו אלחוף במקרקעין נשוא הדיון עמד על שיעור ¼ ואילו חלקה של המשיבה מס' 1 בעיזבון עומד על שיעור 50/60 בעוד חלקו של המשיב מס' 2 עומד על 1/60 חלקים.

המשיבים 1-4 ישלמו למבקש יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,400 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. לא שולם הסכום הנ"ל במועד, יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אני מורה למזכירות להשיב לידי המבקש, באמצעות בא כוחו, את הפיקדון בסך 5,000 ₪ שהופקד על ידו בהתאם להחלטתי מיום 10.6.2010

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.