הנאשם מבקש לחזור בו מהודייתו בפניי שניתנה במסגרת הסדר טיעון, ולבטל את הכרעת הדין שניתנה בעניינו עוד ביום 2.9.12. יצוין כי התיק הועבר אליי מכב' השו' רייך – שפירא וכי טרם הגעת הצדדים להסדר טיעון התנהלו למעלה מעשר ישיבות. ההודעה על הסדר הטיעון וההודיה ניתנו במועד שנקבע להוכחות.

את הבקשה הגיש מטעם הנאשם עו"ד חושן, שייצג את הנאשם בשלבים הראשונים של ההליך בעת שהתיק התנהל לפני כב' השו' רייך - שפירא, הוחלף לאחר מכן לבקשת הנאשם בסניגור ציבורי עו"ד רוזה, וחזר לייצג את הנאשם ביום 25.2.13.

בתמצית טען עו"ד חושן כי ההודיה כמעט ונכפתה על הנאשם, כי היא אינה תואמת את החומר הראייתי, וכי הסכמת הנאשם לחודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות הייתה מושתתת על ההנחה שהוא כשיר לביצוע עבודות שירות, וכעת משהתברר שההמלצה היא שלילית הרי שהעונש המוסכם הוא בבחינת מיקח טעות, ובלשונו:

"ביהמ"ש מבקש ממני להבהיר במה הוטעה הנאשם ומתי הוברר לו שהוא הוטעה ואני משיב כשהגיעו להסדר הטיעון הוא חשב שיסיים את כל התיק. כשאני רואה עכשיו את חוות דעת הממונה שלא מאפשר לו לבצע את עבודות השירות מסתבר שזה היה מקח טעות והוא לא הבין את המשמעות של העונש. אבל לעצם העניין זו היתה עסקה שנכשלה."

המאשימה התנגדה לבקשה. לטענתה מדובר במהלך טקטי שכל תכליתו דחיית הקץ. הודגש פער הזמנים בין מועד המו"מ וההסכמות לבין מועד הדיון בו הודה הנאשם, ובין מועד הכרעת הדין למועד הראשון בו הוגשה הבקשה לחזרה מהודיה.

לאור הצהרות הנאשם בפניי מהן עשוי היה להשתמע כי הוטעה והונע על ידי עורך דינו הקודם להודות, מבלי שלטענתו ביצע את המעשים המיוחסים לו, ומשוויתר הנאשם על חיסיון בינו לבין עורך הדין, סברתי כי יש מקום לקבלת התייחסות מטעמו של עו"ד רוזה, ודחיתי את מתן ההחלטה.

התקבלה תגובת עו"ד רוזה, שהבהיר כי המגעים עם המאשימה נעשו על דעת הנאשם לאחר שהובהר לו המצב הראייתי והמשפטי, וכי הנאשם הוא שהציע את גובה הפיצוי. הסניגור שלל כל אפשרות להפעלת לחץ על הנאשם, והבהיר כי הנאשם היה מודע היטב למשמעות הודייתו ולמשמעות ההסדר על רכיבי הענישה שבו. אין לבית המשפט סיבה לפקפק באמור בהבהרה.

לאחר שבחנתי את הבקשה, לרבות עיתוי הגשתה, את תגובת המאשימה ואת ההבהרות מטעמו של עו"ד רוזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, ואנמק טעמיי.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

חזרה מהודיה אינה מהלך שגרתי ונדרשים נימוקים מיוחדים כדי להתירה.

מהם אותם נימוקים מיוחדים שבהתקיימם על בית המשפט לשקול בחיוב בקשת נאשם לחזור בו מהודיתו?

הפירוש המקובל לאותם נימוקים מיוחדים מתמקד רובו ככולו בפגיעה ברצון החופשי של הנאשם בעת מתן ההודיה (ע"פ 945/85 פלוני נ' מ"י, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י).

בהתאם למקובל על הנאשם לשכנע את בית המשפט כי יש בסיס לכפירתו, כך שאם לא יותר לו לחזור מהודיתו הרי שתפגע באופן מהותי זכותו להתגונן. על הנאשם גם להצביע בפני בית המשפט על הפגמים בהודיה. בתי המשפט ציינו כי נימוקים כגון: אילוץ הנאשם להודות, ו/או הודיה בניגוד לרצון האמיתי ו/או מבלי להבין את משמעות העובדות המפורטות בכתב האישום ו/או מבלי להבין את משמעות ההודיה, עשויים לבסס בנסיבות המתאימות נימוקים מיוחדים להתיר חזרה מהודיה.

לעומת זאת, בקשה המבוססת על שיקולים טקטיים ותמרונים פסולים לא תיענה בחיוב.

ומן העקרונות אל העובדות.

עיון בנימוקי הסניגור מעלה כי בשל אי התאמתו של הנאשם לביצוע עבודות שירות בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות שירות, הגיע הנאשם למסקנה כי עשה מקח טעות מבחינת העונש. למשמע הטיעונים ולמקרא הבקשה, עלה בבירור כי לא מחשבה כנה ואמיתית בדבר חפות היא שעמדה בבסיס הבקשה, אלא שיקול טקטי. הנאשם אמנם טען כי המאשימה לא תוכל להוכיח את אחריותו למעשים, אך לא נוכחתי כי הועלו טענות כנות ואמיתיות המלמדות על אמונת הנאשם בחפותו. יוער בהקשר זה כי עו"ד חושן עצמו היה במגעים להסדר טיעון עם המאשימה, כפי שהצהיר בדיון ב – 12.7.11 בפני המותב הקודם. אשר לטענות הנוגעות לטעות בהבנת המלצת הסניגור ולהפעלת לחץ, בחנתי את הבהרת עו"ד רוזה, ונחה דעתי שאין ממש בטענות.

אעיר עוד כי העיתוי שבו הועלתה הבקשה במהלך הדיון האחרון, תומך אף הוא במסקנה האמורה, שכן תחילה עתר הסניגור לאורכה לשם השלמת התחייבויות הנאשם בהתאם להסדר הטיעון, ולא עמד כלל על העתירה לחזרה מהודיה וביטול הכרעת הדין. רק משהוסבה תשומת לבו לחווה"ד השלילית של הממונה על עבודות שירות, עורר את הטענה הרדומה. יש משמעות גם לזמן הארוך שחלף מאז ההודיה ועד עתה.

משכך, לא נוכחתי כי הודיית הנאשם בפניי, לאחר שהובהרה לו על ידי בית המשפט ליבת האישום המתוקן ומשמעות הסדר הטיעון, לא הייתה חופשית ומרצון, ולא נוכחתי כי טעמים כנים ואמיתיים מניעים אותו בבקשתו לחזור מהודייתו.

אשר על כן העתירה נדחית. הצדדים יהיו ערוכים לטיעונים לעונש במועד הדיון הנדחה.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ג, 06 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.