<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אלפסי

הנאשם וב"כ- עו"ד רבינוביץ – ס"צ

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

בפתח הטיעונים לעונש, הנאשם מבקש לצרף תיק נוסף – ת.פ. 20548-06-10 כתב אישום מתוקן של ביהמ"ש השלום בירושלים (סומן כא/1). אנו נבקש להרשיעו בתיק זה.

ב"כ הנאשם:

אני מצטרף לבקשה.

<#3#>

החלטה

בהסכמת הצדדים, מורה על צירוף תיק ת.פ. 20548-06-10 לתיק זה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תשע"ג, 29/01/2013 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

אני מבין מה מיוחס לי בכתב האישום המתוקן בת.פ. 20548-06-10.

אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

<#5#>

הכרעת דין

על יסוד הודית הנאשם באמור בעובדות כתב האישום המתוקן בת.פ. 20548-06-10, אני מרשיע אותו בעבירה המפורטת בו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תשע"ג, 29/01/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשם יליד 1969, הודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של התפרצות למקום מגורים על מנת לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וביקש לצרף תיק נוסף ובו הורשע היום בעבירה של נסיון התפרצות.

נסיבות המקרה בתיק הראשון – מדובר בנאשם שהגיע בשעות הבוקר סמוך לשעה 10:00, התפרץ לביתו של אדם אחר, נמצא בסלון הבית, מחפש דבר מה במזנון הסלון וכאשר הוא פוגש בבעלים הוא אומר: "טעות טעות" ועוזב את המקום, יוצא מפתח הבית, אוחז את ידית הדלת מבחוץ כדי למנוע מהבעלים לפתוח את הדלת ולאחר מכן הוא בורח. בעלי הדירה מבחינים שתוך כדי הבריחה משמיט הנאשם מסמכים מידו.

בעבירה הנוספת אותה הוא צירף מירושלים מדובר לטעמי באותה שיטת ביצוע, בסמוך לשעה 11:40, הוא מנסה להתפרץ לבית, פותח דלת שהיתה סגורה אך לא נעולה וכשהוא נתקל במחזיקת המקום הוא שואל אותה אם יש חשמל בבית ועוזב ולאחר מכן באותן נסיבות הוא נתפס כשהוא מחזיק סכין מסוג אולר לדרמן. לציין שלא יוחס לו החזקת סכין מאחר ומדובר באולר ולא בסכין.

דפוס הפעולה הוא של אדם שבשעות הבוקר תר לו אחר טרף קל, נכנס לבתים, מתפרץ לבתים, מוצא שלל, מבלי פחד להיתקל ביושבי הבית. הוא אף "מכין" תכנית מילוט, אליבי. במקרה אחד הוא אומר: "טעות טעות" ובמקרה אחר שואל אם יש חשמל ויוצא וכל זאת כדי לא להגיע לעימות עם בעלי המקום. ביהמ"ש יכול לשוות לעצמו עד כמה המקרים האלה יכולים להגיע לאירועים חמורים הרבה יותר של פגיעה של מי מהצדדים במפגשים כאלה. הערך החברתי המוגן הוא פגיעה ברכושו ובבטחונו של הציבור. ביתו של אדם הוא מבצרו זה לא רק אמרה. אנו מרגישים בבית במקום הכי בטוח לנו וכך זה צריך להיות וכך גם המחוקק מכוון.

אני מפנה את ביהמ"ש לתיקון חוק העונשין, "חוק דרומי" שאף מרחיב את סמכויות האזרח להגן על ביתו מבצרו. ביהמ"ש העליון קבע לא אחת שעבירות הרכוש הן מכת מדינה שעל בתי המשפט על כל ערכאותיו לתת את הדעת ולהעניש בדרך של הרתעת היחיד והרתעת הציבור ולתת משקל לרכיב הגמול.

מדובר בנאשם שעבר הליך טיפולי במהלך תיק זה. מתחילת הדרך הובהר על ידי המאשימה כי יהיה אשר יהיה בהליך הטיפולי עמדתה תהיה לעונש מאסר, במיוחד שלנאשם זה תלוי ועומד עונש מאסר מותנה.

לטעמי ליבת המחלוקת בטיעונים תהיה האם להאריך את המאסר המותנה או לאו וזאת לאור הצלחתו של הנאשם בהליך הגמילה. אין חולק מהאמור בתסקירים כי הנאשם עבר את הליך הגמילה בהצלחה. אך יחד עם זאת, בשורת פסיקה ענפה של ביהמ"ש העליון וביהמ"ש המחוזי שאותה אציג לביהמ"ש, לטעמי נקבעו מספר מבחנים שעל ביהמ"ש לבחון האם המקרה נופל בגדר החריגים של סעיף 85 ואם אותו נאשם נכנס למשבצת החריגה של הטלת מאסר מותנה למי שביצע עבירות רכוש כל כך קשות. לא למותר לציין כי המחוקק קובע ענישה של 7 שנות מאסר בעבירות אלו, קובע כי עבירות אלו הן בגדר עבירות מסוג פשע.

לעניין המבחנים – לטעמי על ביהמ"ש לבחון ראשית את הצלחת הטיפול ואת יכולתו של הנאשם לחזור למוטב, אם הטיפול מצליח או לאו והאם יש בהטלת עונש המאסר כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם להשתקם או להחזיר אותו למצב קשה יותר.

דבר הבא שיש לבחון את עברו הפלילי של הנאשם. ככל שהנאשם נעדר עבר פלילי או העבר הפלילי קל ושולי יטה הכף לשיקום וככל שהעבר הפלילי כבד ואף רלוונטי – יטה ביהמ"ש לאינטרס הציבורי ולהענשת הנאשם בדרך של עונש מאסר.

בעניין זה, לנאשם 17 רישומים ומתוכם 14 הרשעות ועוד 3 רישומים ללא הרשעה. הנאשם אף ריצה 9 תקופות מאסר שונות ורוב רובו של העבר הן עבירות רכוש. ישנם 20 רישומים בגין עבירות התפרצות ו/או כניסה, מתוכן 9 הרשעות ו – 12 ללא הרשעה. הרשעה אחרונה משנת 2008 בעבירות רכוש של התפרצות לבית מגורים, היזק לרכוש, גניבה, החזקת רכוש חשוד כגנוב ואף ריצה בעבירה זו מאסר בפועל של 18 חודשים והושת עליו מאסר מותנה בן 8 חודשים לתקופה של שנתיים מיום שחרורו וכך הלאה בשנת 2005 – עבירות של התפרצות, פריצה וגניבה. מגיש גליון הרשעות קודמות (סומן ת/1).

לכן במקרה זה אני אטען, כי מדובר בעבר פלילי מכביד מאד ורלוונטי הכולל מאסרים מותנים שלא הרתיעו את הנאשם מלחזור ולבצע עבירות רכוש כלפי הציבור.

בנוסף לכך, על בית המשפט לבחון האם מדובר במאסרו הראשון של הנאשם וגם לכך יש השפעה, כאן מדובר במי שריצה 9 תקופות מאסר ארוכות, חלקם בחודשים בודדים וחלקם תקופות ארוכות יותר שלמעל שנת מאסר. ב- 2008 נגזרו עליו 18 חודשי מאסר.

מבחן נוסף לטעמי הוא האם ענישה מותנית באמת תהיה כזו שתשפיע על הנאשם מלחזור לבצע עבירות רכוש ומעברו ניתן ללמוד שבכל פעם שהושת עליו מאסר מותנה, לא היה בכך להרתיעו וחזר לבצע עבירות. האם רק הצלחה של הליך טיפולי יכולה לבסס אמון כל כך חזק בלבו של בית המשפט שהנאשם לא יחזור לבצע עבירות כל כך קשות.

מבחן נוסף הוא סוג העבירה, נסיבותיה והאיזון שבין הפגיעה באינטרס הציבורי בהשתת עונש מותנה לבין פגיעה באינטרס הפרטי של הנאשם בדרך של השתת עונש מאחורי סורג ובריח.

כאן לטעמי מי שעבר הליך גמילה והליך שיקום כל קשה ובהצלחה, יש לתת לכך משקל בגזירת עונש אך יש לתת בו את הבטחון שימשיך בשיקום גם מאחורי סורג ובריח באותם אגפים שניתן יהיה לשמור עליו ועל ההתקדמות שעשה ומבלי לפגוע באינטרס הציבורי. אני חושב שלעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש המחוזי בתל אבי בעפ"ג 15554-08-11 (מצטט פסקה מעמ' השני).

לדעתי תהליך השיקום צריך להילקח בחשבון לעניין אורך תקופת המאסר אולם לא לעניין ביטולו כליל.

לכן לאור האמור ובשים לב לנסיבות העבירה על כך שמדובר בשני כתבי אישום, יש להשית על הנאשם...

עמדת המאשימה לפני התיקון היה ענישה בדרך של מאסר ארוך, הפעלת התנאי במצטבר, מאסר על תנאי, קנס כספי. אך בשל מצבו של הנאשם והשיקום המוצלח שעבר לא קנס גבוה והתחייבות מלעבור עבירה.

מאחר וישנה הכרעת דין לאחר תיקון סעיף 113 לחוק, אבקש להמליץ על מתחם ענישה בעבירה של התפרצות, מתחם ענישה שמצד אחד 12 חודשי מאסר בפועל ובצד השני 24 חודשי מאסר בפועל וזאת בהתחשב בנסיבות של תיק זה. מתחם ענישה שמדבר על כל עבירה ועבירה. בתוך המתחם מאחר ומדובר בנאשם שהשתקם ומאז לא ביצע עבירות נוספות, חסכון בזמן שיפוטי בכך שצירף תיק נוסף ולקח אחריות, הוא בתוך המתחם ברף הנמוך ולכן במצטבר יש להשית על הנאשם קרוב ל – 24 חודשי מאסר.

לעניין התנאי – הכלל הוא כי עונשי מאסר שמופעלים יופעלו במצטבר ורק חריגים מתוך נסיבות שיירשמו יופעלו בחופף. אני סבור שלנוכח העבר המכביד והרשעות רבות בתיקי רכוש, יש להשית את עונש המאסר המותנה במצטבר.

לעניין המתחם והענישה המוצעת – אבקש להגיש פסיקה כאשר רוב הפסיקה שאגיש מדברת על נאשמים בעבירות של התפרצות ועבירות רכוש שעברו הליך טיפולי או מצויים בהליך טיפולי, כששירות המבחן ממליץ על שיקום וביהמ"ש קובע שעל אף השיקום יש להשית עונשי מאסר אך הוא מתחשב באורכם של עונשי המאסר.

בתיק עפ"ג שהצגתי לעיל, שם לאחר תקופה שבה השתקם הנאשם השית עליו ביהמ"ש המחוזי עונש מאסר לתקופה בת שנה אחת בפועל.

רע"פ 3063/11 ביהמ"ש העליון בפני כב' השופט רובינשטיין, שם הנאשם הורשע בעבירת התפרצות לבית מגורים בנסיון לבצע גניבה. שירות המבחן המליץ לאור תהליך שיקומי חיובי והמליץ על צו מבחן. שם היו לנאשם 22 הרשעות קודמות מתוכן 12 עבירות של התפרצות, פחות ממה שיש לנאשם בתיק זה. ביהמ"ש השית על הנאשם מאסר למשך שנתיים בקיזוז ימי מעצרו. ביהמ"ש מקבל את הענישה.

ברע"פ 509/11, שם עבר הנאשם הליך שיקומי, צוין בתסקיר כי הן בוצעו על רקע מצוקה כלכלית קשה ולא עבירה של שימוש בסמים. בנוסף אף הוא לא מאפשר את הארכת המאסרים המותנים. ביהמ"ש מתייחס לעניין השיקום, מברך על כך אך יחד עם זאת משית מאסר ומקווה שהמבקש ימשיך במאמצו בשיקומו במסגרת מאסר.

ברע"פ 1020/09, ביהמ"ש העליון מאשר ענישה של 30 חודשי מאסר על עבירה אחת של התפרצות עם עבירת גניבה והפרת הוראה חוקית. ביהמ"ש העליון אומר על עצמו כי לא אחת הוא עומד על הצורך להחמיר ... (מצטט).

וכך שאר הפסיקה שאני מגיש.

זה הפסיקה שאני מגיש על מתחם ענישה כאשר יש שיקום והמלצות.

אבקש צו כללי למוצגים.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק זה עוד ביום 11.07.2011 במסגרת הסדר דיוני ונשלח בהסכמה לתסקיר לשאלת העונש. היום הוא צירף כתב אישום מתוקן נוסף. התיק הראשון עניינו בעבירה של התפרצות למקום מגורים, התיק השני שצורף עניינו עבירה של נסיון התפרצות למקום מגורים.

בעניינו של הנאשם הוגשו תסקירים רבים. אני סבור שעל מנת לייעל את טיעוניי אני אפנה את ביהמ"ש לשני התסקירים האחרונים מיום 03.12.2012 ומיום 31.12.2012. התסקיר הראשון לדעתי סוקר בהרחבה את כלל נסיבותיו האישיות של הנאשם, את כל ההליכים הטיפוליים שהוא עבר במסגרת שחרורו ממעצר נשוא תיק זה.

הנאשם הוא בן 43 כאשר לגביו עולה תמונה ברורה של מי שהיה מכור במשך שנים רבות מאד, למרבה הצער, לסמים מסוכנים. הנאשם כתוצאה משימושו בסמים וההשלכות של שימוש זה מבחינת התחום הפלילי אף ריצה עונשי מאסר. נראה כי נסיבות חייו וגדילתו בבית בו אביו אשר היה מכור לסמים השפיעו באופן שלילי על הנאשם כילד שהיה חשוף לאלימות וסמים מגיל מאד צעיר. אני מפנה לפסקה הראשונה בעמ' השני לתסקיר. הנאשם במהלך חייו בגר, התחתן, התגרש והתחתן שוב ושוב התגרש ונראה שבמהלך כל חייו הסיבה ששוב ושוב גרמה לו למעוד ולהיכשל במסגרת נסיונו לחיים נורמטיביים הם ההתמכרות שלו לסמים.

בסופו של דבר ביהמ"ש נעתר להמלצת שירות מבחן במסגרת התיק העיקרי והורה על שחרורו לקהילה טיפולית "הדרך", שם שהה הנאשם למשך 4 חודשים והחל לעבור הליך טיפולי אינטנסיבי אך לאחר 4 חודשים הוא הורחק מהקהילה. כפי הנראה הגם שהנאשם הורחק מהקהילה, המוטיבציה הראשונית שלו ואותם חודשים שהוא שהה בקהילה, לטעמי הביאה לשינוי משמעותי בתפיסתו וברצונו הכנה להיגמל בפעם הראשונה בחייו מן הסם המסוכן.

ביום 06.05.2012 הנאשם שוחרר לטיפול במרכז יום של האיגוד הירושלמי למלחמה בסמים. הוא שולב שם בטיפול אינטנסיבי וכפי שעולה מחוות הדעת, הנאשם שיתף פעולה באופן מוחלט ומלא עם התהליך הטיפולי וכפי התרשמותם הנאשם עבר שינוי עמוק ומשמעותי בהתנהגותו, בעמדותיו ודפוסי חשיבתו.

שירות המבחן מציין שכפי שדווח להם, הנאשם אף הצליח לפתוח את סגור לבו ולהעלות ולהציף את כל התכנים הטראומתיים מעברו וניתן לומר בצורה חדה וברורה כי לאחר שהנאשם השלים מהלך טיפולי מלא במקום, הוא צלח בהצלחה מלאה את תהליך הטיפולי. שירות המבחן מציין מפורשות שהנאשם הצליח להיגמל מסמים מסוכנים ואף הצליח במאמצים כבירים ואין זה ברור מאליו להיגמל משימוש מתחליף הסם "מתאדון" אשר אף שירות המבחן מציין שזהו חומר שקשה מאד להיגמל ממנו. הנאשם קיבל אחריות מלאה בפני שירות המבחן על העבירות אותן ביצע, ציין כי הן בוצעו בהיותו תחת השפעת סמים ולסיכומו של דבר, שירות המבחן שמציין שנראה בצורה ברורה כי הנאשם צלח לחלוטין את ההליך הטיפולי, הוא נמצא בעיצומו והטלת ענישה מחמירה בדמות מאסר בין אם לריצוי בפועל ממש ובין אם בדרך של עבודות שירות "ימוטטו כליל" את מאמציו של הנאשם להמשיך ולהימנע משימוש בסמים ותגרור קושי של ממש בהשתלבותו בחברה באופן אדקטיבי. מעגלי הפגיעה כתוצאה מענישה כה חמורה תבוא לידי ביטוי גם בהיבט הזוגי, כפי שמציין שירות המבחן ולכן שירות המבחן ממליץ על הארכת עונש המאסר המותנה ולהשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של 200 שעות, צו מבחן למשך שנה והטלת רכיב ענישה של פיצוי כספי סמלי למתלוננים.

בתסקירו האחרון שירות המבחן חוזר על כל אותם דברים שפירטתי לעיל. שירות המבחן מציין כי מי שעבר שינוי באורחות חייו, במי שמיד עם תום שהותו במרכז היום משתלב בעבודה ועובד כרתך, במי שלמעלה משנה מוסר בדיקות לאיתור שרידי סם וכולן נמצאו נקיות. שירות המבחן משתמש אף בניסוח מאד ברור לגבי מצבו של הנאשם וציין כי הנאשם עומד בפני שינוי דרמטי בחייו באופן שעליו לשוב כאחד האדם לפרנס את משפחתו ולבנות מחדש את דפוסי התקשורת עם אשתו וילדיו. שירות המבחן הדגיש כי ההליך הטיפולי הקנה לנאשם כלים רבים אשר יסייעו לו בהליך זה. בתסקיר האחרון שירות המבחן לעומת התסקיר הראשון עותר להסתפק בהארכת המאסר המותנה, הטלת צו מבחן לשנה ופיצוי ולחילופין הטלת של"צ בהיקף של 200 שעות.

במהלך הדיונים בועדת החוקה, כאשר דנו בנושא הבניית שיקול הדעת והענישה, התיקון שלדעתם מתבקש, התחדדו הפערים בין שיקול השיקום לבין שיקול ההגנה על הציבור ודנו במשקל היחסי שיש לתת לכל אחד מהשיקולים. הנוסח שהתגבש במהלך הדיונים מלמד על ההכרעה הערכית המעניקה עדיפות לשיקול השיקום וממצבת אותו כשיקול השני בחשיבותו מבין שיקולי הענישה. הקדימות שניתנה לשיקול השיקום על פני שיקולי הענישה האחרים ובכללם השיקול של הגנה על שלום הציבור, מבטאת הן במיקומו של סעיף השיקום בתוך מכלול הוראות החוק והן בשלושה מישורים מעשיים שהם העילה המאפשרת את החריגה מהעקרון המנחה, דרישת הסף הראייתית לחריגה ומידת החריגה האפשרית.

בהתייחס לשיקול השיקום שנקבע בסעיף 40ד' לחוק העונשין, קבע המחוקק עילה רחבה וגמישה המצדיקה חריגה לקולא מהעקרון המנחה המתייחסת הן למצבים בהם הנאשם חזר למוטב והשתקם והן למצבים שיש "סיכוי של ממש שהוא השתקם". למעשה המחוקק מכיר בשתי תובנות חשובות מתחום הקרימינולוגיה – האחת קשורה לערך החיובי שעשוי להיות לתהליכים שיקומיים המתרחשים במקביל או כתוצאה מההליך הפלילי, והשניה – קשורה לעובדה שלענישה המשמעותית ובמיוחד לעונשי מאסר עלולה להיות תוצאה מזיקה ורגרסיבית מבחינת שילובו של הנאשם בחיים נורמטיביים. בנוסף, המחוקק בחר שלא להעמיד דרישה ראייתית ספציפית ביחס לחריגה מטעמי שיקול והסתפק בכך שביהמ"ש מצא שהנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שהשתקם ופירט בגזר הדין את הטעמים לחריגה.

באשר למידת החריגה האפשרית – המחוקק הנחה את ביהמ"ש כי במקרים אלה הוא רשאי להתעלם לחלוטין מהעקרון המנחה ולהשיג לאחור את שיקולי ההלימה ולהחליפם בשיקול השיקום ולקבוע את עונשו של הנאשם "לפי שיקולי שיקומו". הוראה זו מותירה בידי ביהמ"ש שיקול דעת מלא לאמץ את שיקול השיקום כשיקול ענישה מרכזי ולהחליט על המשקל היחסי שיש לתת לו לעומת העקרון המנחה תוך שהוא יכול להורות על חריגה מוחלטת ממתחם העונש העולה.

אני סבור שבמקרה זה במובהק יש לתת לשיקול השיקום את הבכורה. אני מציג לביהמ"ש מכתב שמופנה לביהמ"ש מיום 30.12.2012 מטעם העובדת הסוציאלית בעיריית ירושלים ביחס לנאשם. המכתב הזה מפרט וחוזר ומפרט את שנאמר בתסקירי שירות המבחן ביחס לאחריות הכבדה שהנאשם גילה בהתגייסותו להליך הטיפולי, על נקיונו מסמים, על קשייו תוך בקשה של קצינת המבחן שלא לפגוע במאמצי שיקומו, לאפשר לו להמשיך לעבוד, העבודה עצמה גם היא חלק ניכר בהליך השיקומי.

אני מפנה את ביהמ"ש למקבץ של פסיקה שאגיש. כל הפסיקה שאני מגיש הן באותן עבירות שבהן הורשע הנאשם, היינו עבירות התפרצות ועבירות רכוש. בכל הפסיקה שאני מציג לביהמ"ש, שגם בהם היה מדובר בנאשמים שהיו מכורים לסמים, עברו הליך טיפולי בהצלחה וביהמ"ש נתן לשיקול השיקום את הבכורה בין בדרך של הארכת המאסר המותנה, בין אם בהסתפקות בהשתת צווי מבחן.

אני מפנה לת.פ. 940/07 ותיקים נוספים של ביהמ"ש השלום בקרית גת, כב' סגנית הנשיא השופטת חיימוביץ, ציינה בסעיף 11 שאינטרס שיקומו של הנאשם איננו רק אינטרס פרטי של הנאשם אלא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. היא ציינה שנרקומן עולה לציבור ממון רב וכאשר מדובר בנרקומן שנגמל יש לתת לאינטרס השיקום את הבכורה.

אני מפנה לת.פ. 1686/06, כב' השופט מגד מביהמ"ש השלום בבאר-שבע, סעיף 6 לגזר הדין. שם השופט הפנה להחלטת ביהמ"ש העליון בע"פ 9384/01, שם נקבע כי "חברה נאורה ראוי לה שתעשה כיכולתה וכמיטבה לשקם עבריין, כל עבריין שהוא. עבריין עבריין ודרך שיקומו שלו". ביהמ"ש אומר: "שיקום שצלח הוא בבחינת זה נהנה וזה נהנה..." (מצטט).

ת.פ. 2972/05 ביהמ"ש השלום בנצרת, ביהמ"ש קובע שמי שצלח הליך שיקומי הדבר משרת במובהק את האינטרס הציבורי ודוחק את האינטרסים האחרים של הענישה על מנת שלא למוטט את הליכי השיקום.

ת.פ. 1469/06 ביהמ"ש השלום ברחובות, כב' השופטת שמלוביץ, מפנה לסעיף 4 להחלטה – שם מציינת שמדובר בנאשם שמכור לסמים שנים רבות, שעבר הליך טיפולי בהצלחה ולסעיף 5ד' שם היא מציינת כי נאשם שהחליט לערוך שינוי בחייו הפנה עורף לאורח החיים העברייני, עובד, מקיים יציבות תעסוקתית ועושה מאמץ להתמיד בהליך השיקום, היא מציינת כי לדעתה יש לאמץ את המלצת שירות המבחן כי היא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ואינה מתנגשת עמו. בכל עבירה של התפרצות השופטת החליטה להאריך את המאסר ולהטיל צו מבחן.

מגיש מכתב מטעם מינהל לשירותי קהילה באגף הרווחה בירושלים מיום 30.12.2012 (סומן נ/1).

כמו כן, מגיש מקבץ פסיקה.

לאור תסקירי שירות המבחן המדברים בעד עצמם, לאור השלב השיקומי שבו נמצא הנאשם כעת שהינו בשיאו של ההליך השיקומי, לאור ההוראות המפורשות בחוק העונשין ביחס להבניית שיקול הדעת והענישה בעמדת המחוקק למשקל שיש לאינטרס השיקומי כפי הנסיבות שבתיק זה, אבקש מביהמ"ש לאמץ את המלצות תסקיר שירות המבחן האחרון באופן שביהמ"ש יסתפק בהארכת המאסר המותנה בהתאם לסעיף 85 לחוק העונשין, השתת צו מבחן ופיצוי סמלי למתלוננים.

ברי כי גם השתת צו של"צ יש בו כדי לפגוע בהליך השיקומי, שכן הנאשם כאמור עובד. בנוסף לעבודתו, הוא עדיין נמצא בהליך טיפולי של שיחות והליכים טיפוליים נוספים ולכן גם של"צ עלול לפגוע בהליך השיקומי ולכן בתסקיר האחרון שירות המבחן ביקש להסתפק בהארכת המאסר המותנה מבלי להוסיף צו של"צ.

הנאשם:

אני מביע חרטה מלאה על כל העבירות. אני מבקש סליחה. אני עברתי דרך מאד ארוכה ואני היום נקי מסמים. אני רוצה להיות בטוח בעצמי. אני עושה מאמצים כבירים כדי לצאת ממעגל הפשיעה ולהיות אדם נורמטיבי. כל החיים שלי הקפאתי את נושא הסמים כי לא ידעתי להתמודד. היום אני פחות או יותר יודע על מה הכל ישב.

כתובתי: שטרן 9/35 ירושלים. טל' 055/2236990.

ב"כ הנאשם:

אפשר ליצור קשר באמצעותי עם הנאשם בפקס – 03/7621108.

ב"כ הצדדים:

אנו מסכימים לביטול מעצר בית הלילי.

#7#>

החלטה

בשלב זה בטרם ייגזר עונשו של הנאשם, אני מוצא להפנות את הנאשם לממונה על עבודות השירות לקבלת חוו"ד באשר להתאמתו לביצוע עבודות שירות.

מובהר כי אין בכך כדי לפתח ציפיה כלשהי אצל הנאשם או לרמז על תוצאות גזר הדין.

חווה"ד תוגש בתוך 45 יום.

נקבע למתן גזר דין ליום 23.04.2013 שעה 16:00.

חובת התייצבות לנאשם.

לאור הסכמה שגובשה בין הצדדים, אני מורה על ביטול מעצר הבית הלילי שהוטל על הנאשם.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לממונה על עבודות השירות.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תשע"ג, 29/01/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איטה רוט