1. התובע, יליד 4.6.1965, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.5.2010 בהתנגשות חזיתית ברכב שסטה ממסלולו. אין מחלוקת כי על הנתבעת מוטלת החובה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע ובכללו שיעור הנכות שנגרמה לו, כמו גם בשאלת השפעתה של נכות זו על כושר השתכרותו ממועד התאונה.

הנכות הרפואית

1. המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר ליטוין, העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בברך ימין לפי תקנה 351ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956. כן העריך, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בברך שמאל ואי היציבות לפי מחצית תקנה 482ב לתקנות הביטוח הלאומי.
2. בחוות דעתו כתב המומחה, כי התובע נפגע בשתי הברכיים ומרפק ימין וכי ברך ימין נותחה. למרות הניתוח נותר דלדול ניכר של שריר הקואדריצ'פס עם ירידה בכוח הגס, רגישות קלה בקוטב התחתון של פיקה ימנית ובלט באזור השבר - עדות לפגיעה סחוסית בפיקת הברך. בנוסף, נותרה בברך שמאל עדות קלינית לפגיעה קלה-בינונית ביציבות הברך עקב קרע רצועה צולבת קדמית. עוד תיאר המומחה בחוות הדעת כי התובע מתהלך עם צליעה קלה ברגל ימין.
3. הנכויות הזמניות שהעריך המומחה בתשובה לשאלת ההבהרה מיום 5.9.14 היו תקופת אי כושר מלאה מיום התאונה למשך שישה חודשים, לאחריה נקבעו נכות זמנית בשיעור 75% למשך שישה חודשים נוספים ונכות זמנית נוספת בשיעור 50% למשך 3 חודשים נוספים.
4. הנתבעת חלקה על חוות דעתו של ד"ר ליטוין בנוגע לנכות האורטופדית כתוצאה מהתאונה וטענה כי המומחה הטיב עם התובע למרות שהנזק בברך שמאל קל משמעותית מאשר בברך ימין, בהיותו ללא שבר, ניתוח וממצאים באופן שהצדיק נכות פחותה בברך שמאל. מכיון שלא שלחה הנתבעת למומחה שאלות הבהרה ולא זימנה אותו לחקירה נגדית יש לדחות את טענותיה. התערבות בית המשפט ללא כל חקירה תיוחד למקרים נדירים ביותר, בהם הטעות גלויה וידועה על פני הדברים ולא מצאתי כי זהו המקרה.
5. כמו כן, לא ניתן להסתמך בהליך זה על קביעות הועדה הרפואית של המל"ל ומשכך לא התחשבתי בהן כלל. ואולם, מכיון שתנוכה קצבת הנכות ששילם המל"ל לתובע בתקופת הנכויות הזמניות שהעריך המומחה, לא ניתן לטעון שיש דופי בהערכת המומחה את תקופת אי הכושר ביחס לאותה תקופה.
6. אומנם, אין חולק כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב לא פורסם, ניתן ביום 24.11.05), ובית המשפט רשאי לסטות מקביעות המומחה אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583), אך אין פירושו של דבר כי התערבות מעין זו תיעשה לכלל.
7. במקרה דנא אין לסטות מהערכת המומחה, שכן לא הוצג טעם של ממש לסטות מקביעת המומחה. מסקנתי מתיישבת עם ההלכה לפיה "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), ניתן ביום 12.10.08).
8. בנסיבות אלה לא נסתרה חוות הדעת של המומחה ולפיכך לא מצאתי כל עילה שהיא להתערב בהערכותיו. משכך יש לקבוע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשל פגיעה בשתי ברכיו בשיעור של 19% ונכויות זמניות: תקופת אי כושר מלאה מיום התאונה למשך שישה חודשים, לאחריה נקבעו נכות זמנית בשיעור 75% למשך שישה חודשים נוספים ונכות זמנית נוספת בשיעור 50% למשך 3 חודשים נוספים.

הפיצוי

נזק לא ממוני

1. לתובע נקבעה כאמור נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% והוא אושפז למשך 9 ימים. בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, על הנתבעת לפצותו בסכום של 33,723 ₪ במעוגל בגין הנזק הלא ממוני.

עיסוקו של התובע והפגיעה בשכרו ובכושר ההשתכרות

1. הנכות שנקבעה לתובע עניינה במגבלות ברורות ביותר על כושר התנועה. מקבלת אני את טענת התובע כי מכיון שהפגיעה הינה בשתי הברכיים הרי שהיא מעצימה את הפגיעה.
2. לאור טיבה של נכות זו חלה ההנחה לפיה מתקיימת זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית בעיקר מכיון שמדובר בנכות אורטופדית (ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792). בפרט כך כאשר מדובר באדם שעיקר פרנסתו נשענת על תפקודו הפיזי התקין. אמנם, לא קיימת בהכרח זהות בין הנכות התפקודית לגריעה מכושר ההשתכרות. קביעת הפיצוי לו זכאי נפגע בשל הגריעה מכושר השתכרותו תלוי בטיב הנכות, טיב עיסוקו של הנפגע ומידת הסתגלותו לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברג פד"י מג(1), 137). "השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות" (ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, לא פורסם, ניתן ביום 22.5.1991). במקרה דנא יש בסיס לסטות מהכלל, כפי שאפרט.
3. התובע, נשוי ואב לחמישה ילדים קטנים כשהאחרון נולד זמן מועט לאחר שאירעה התאונה. התובע טען בתצהירו ובעדותו כי קודם שנישא עבד בעבודות פחות תובעניות מכיון שלא נדרש לפרנס משפחה, בקרמיקה, קיטרינג, עוזר טבח, נהג, עבר קורס שחיטה בלשכת התעסוקה בשנת 2004 וכן עבד כעוזר מדביר (עמ' 52 לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.14 ש' 11-15). לטענתו, היו אלו עבודות פיזיות שלא דרשו השכלה מיוחדת (עמ' 44-45 לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.14).
4. עובר לתאונה עבד התובע בעבודה פיזית כעובד אחזקה בחברת "דה רנקו אינק" בה החל לעבוד בחודש יולי 2008, והשתכר שכר ממוצע של 8,299 ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה (כעולה מטופס 106 לשנת 2009).
5. לטענת התובע, לאחר התאונה לא שב לעבודתו ולאחר היעדרות ממושכת פוטר וצירף לתצהירו מכתב פיטורין. לטענתו, מיום התאונה הפסיק לעבוד ומכיון שהיה זכאי רק ל-21 ימי מחלה צבורים, שולם לו בגינם סכום של 4,590 ₪ במשכורות חודשים מאי ויוני 2010.
6. התובע טען שלא עבד כלל ממועד התאונה עד לחודש ספטמבר 2011. לטענתו, באותה עת נקבעה לו תקופת אי כושר בשיעור של 100% בענף נכות כללית במל"ל למשך שנה. לאחר מכן עבד התובע במיון ברגים והשתכר כ-2000 ש"ח והחל מחודש נובמבר 2011 החל לעבוד בישיבת נתיב מאיר כאיש תחזוקה בה הפסיק לעבוד לאור קושי פיזי משמעותי לבצע את העבודה.
7. התובע צירף לתצהירו תלושי משכורת, מהם עולה כי השתכר עובר לתאונה לאחר ניכוי מס כמפורט: 7/08: 1,795 ש"ח, 8/08 - 7,402 ש"ח, 10/08 - 7,992 ש"ח, 11/08 - 7,947 ש"ח, 7/09 - 10,083 ש"ח, 8/09 - 7,018 ש"ח, 11/09 - 8,078 ש"ח, 12/09 - 7,428 ש"ח. 1/10 - 6,932 ש"ח, 2/10 - 5,515 ש"ח, 3/10 - 9,549 ש"ח, 4/10 - 7,740 ש"ח, 5/10 - 10,138 ש"ח.
8. לאחר התאונה השתכר את הסכומים הבאים לאחר ניכוי מס בשנת 2011: 9/11 - 2,000 ש"ח, 10/11 - 2,000 ש"ח, 11/11 - 3,249 ש"ח, 12/11 - 2,266 ש"ח.
9. בשנת 2012 עבד התובע חודשיים נוספים בישיבת נתיב מאיר והשתכר את הסכומים הבאים לאחר ניכוי מס: 1/12 – 3,455 ש"ח, 2/12 – 3,710 ש"ח.
10. החל מחודש מרץ 2012 שב לעבוד בחברת דה רנקו אינק בשכר חודשי ממוצע בסך 4,300 ש"ח בהתאם לממוצע שכרו בתלוש מחודש 11/12.
11. בהתאם לטופס 106 לשנת 2013 (ת/1) השתכר שכר חודשי ממוצע לאחר ניכוי מס בסך 3,820 ש"ח.
12. ישיבת ההוכחות התקיימה בחודש יוני 2014 והתובע הגיש את תלושי שכרו לחודשים 1-5/2014 מהם עולה כי השתכר בממוצע כ-3,600 ש"ח לחודש לאחר ניכוי מס.
13. אף שממוצע החודשים בהם עבד עובר לתאונה בשנת 2010 הינו 7,974 ש"ח יש להסתמך על ממוצע נתוני השתכרותו בשנה שלמה קודם בשנת 2009, מכיון שבשנת 2010 עבד רק מחצית שנה עד התאונה. ממוצע שכר בניכוי מס 2009 לפי תלוש 12/09 - הינו 8,299 ש"ח שהינו סכום משוערך של 9,245 ש"ח, וכעולה מפירוט חודשי העבודה בתלוש השכר בחודש 12/2009 עבד במשך כל חודשי שנת 2009 כטענת התובע.
14. אני מקבלת את טענת התובע כי הוכח שאלמלא התאונה היה אמור להשתכר כפי שהשתכר בשנת 2009. מעדותה של הגב' רונית עוז, שתפקידה הממונה על צוות העובדים בכלל ועל התובע בפרט, עלה שעובר לתאונה הועסק התובע כאיש האחזקה היחיד, בהיקף משרה מלא (8 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע). המדובר במתחם המורכב משלושה בניינים שנועדו לשימור וכולל מספר רב של חדרים, מרתפים וחצר. בדרך כלל האחזקה מבוצעת על ידי חמישה עובדים לעבודות אחזקה שוטפות וכן עבודות מוגברות לקראת ובמהלך שהות משפחת בעל הנכס כשלוש פעמים בשנה עם צוות מתוגבר. בתצהיר ובעדותה פירטה הגב' עוז, כי תפקידו של התובע כלל עלייה וירידה במדרגות בכדי להעביר חפצים וריהוט, עבודות נקיון הכרוכות בטיפוס לגובה. מדובר בניקיון של 25 חלונות שחלקם מגיעים לגובה של כ12 מטר, שכעת נעשות על ידי עובד אחר (עמ' 20-21 לפרוטוקול), שאיבת אבק וניקיון וטרינות ומעקות ברונזה של המדרגות (עמ' 29 לפרוטוקול).
15. הגב' עוז העידה, כי לאחר התאונה החליף את התובע אדם אחר בשם איתן (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 24-25) וכך אף הצהיר התובע (סעיף 21 לתצהירו). עוד העידה, כי לאחר שפנה אליה התובע לשוב לעבודה, התייעצה עם משרד עורכי דין שמייצג את בעל הבית ורק לאחר שהציג התובע אישור מרופא תעסוקתי של קופת החולים חזר לעבודה חלקית בהתאם לאישור לפיו מסוגל לעבוד כאיש אחזקה במגבלות של עבודה במשך 4-5 שעות ביום, הרמת משאות מעל 10 ק"ג ועליות לסולם יותר מ-1.5 מטר.
16. התובע הוחזר לעבודה ומסייע לאיש האחזקה איתן, אופי עבודתו קל יותר ושעות העבודה הופחתו. עוד העידה הגב' עוז, כי התובע אינו מבצע עבודות הדורשות עדינות ודיוק מכיון שאינו מתאים לכך לדעתה ולאור נזקים שגרם ולשם כך מועסקות סטודנטיות (עמ' 25 לפרוטוקול).
17. התרשמתי לטובה מעדותו של התובע. מעדותו עלה הרושם של אדם חרוץ שלו רצון רב לפרנס את משפחתו בכבוד על אף הקשיים והכאב הנובעים מהפגיעה בתאונה (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 29-32).
18. התובע בהגינותו טוען כי המסמך של הרופא התעסוקתי, ד"ר גודקין, אינו חוות דעת ואין לו גם שום כוונה להתבסס עליו ככזה (סעיף 9 לסיכומי התשובה). לטענתו, אישורו של ד"ר גודקין הוא חלק מההליך שעבר בתום לב, שהביאו למצב התעסוקתי בו הוא נמצא כיום. עם זאת, אף במסמך זה לא נכתבו כל ההגבלות להן טוען התובע והמומחה בתחום האורטופדי לא נדרש להן במסגרת שאלות הבהרה או בחקירה נגדית. בית המשפט אינו כפוף בכל דרך שהיא לקביעות של רופא תעסוקתי שטיפל בתובע. ככל שסבר התובע כי אף שמגבלתו האורטופדית בשיעור 19% גרמה לפגיעה תעסוקתית של ממש בשיעור לה טוען, היה בכך טעם לעתור למינוי מומחה תעסוקתי (רע"א 8485/05 כלל נ' אברהמי לא פורסם, ניתן ביום 19.12.05).
19. הצדדים חלוקים בנוגע לנכות שנותרה לתובע ולהיבטיה התפקודיים. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חוות דעת המומחה ושמעתי את עדותו של התובע בפני, ועדותן של האחראית עליו ואשתו, השתכנעתי כי בדבר הקושי שתיאר בתפקוד בכלל ובביצוע עבודות תחזוקה.
20. נכות תפקודית משמעה מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הכללי, והיא באה להצביע על מידת ההגבלה שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע, בכל תחומי החיים ולאו דווקא רק לעניין הפסד כושר ההשתכרות. בקביעת הפסד כושר ההשתכרות משמשת הנכות התפקודית רק נתון אחד, מתוך כלל הראיות והנתונים המובאים בפני בית המשפט. קביעת מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע הינה קביעה סובייקטיבית, התלויה, בנוסף לנתון בדבר הנכות התפקודית שנותרה לתובע עקב התאונה, בנסיבותיו המיוחדות של התובע, ובין היתר – גילו, הכשרתו, מקצועו וניסיונו (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3), 792, 800-801; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, תק-על 2010(3), 3408).
21. כמפורט לעיל, ניכר כי חלה התדרדרות של ממש בהכנסות התובע לאחר התאונה ולכך חשיבות מרובה לצורך קביעת הגריעה מכושר השתכרותו. כפי שהובהר לעיל, התובע מתפרנס והתפרנס מעבודות המצריכות מאמץ פיזי ואין לו קביעות במקום עבודה. אף אם מצליח התובע לעבוד חלקית כיום, על אף הנכות הניכרת שנקבעה לו, הרי שמטבע הדברים נודעת לנכות השפעה ניכרת יותר ברבות השנים. כיום עובד התובע בשכר הנופל בשיעור של יותר מ-50% מהשכר אותו השתכר עובר לתאונה. לא ניתן לדעת כלל מה יקרה בעתיד ומשכך בנסיבות אלה, וכאשר מדובר בנכות אורטופדית בינונית שנקבעה לאדם שעוסק מתמיד בעבודות בעלות רכיב פיזי ברור, יש לכאורה מקום לסטות מהכלל לפיו קיימת זהות בין הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות. כאמור, יש לדון כל מקרה לגופו כאשר לעניין זה יש לשקול את טיב המגבלה יחד עם טיב עיסוקו של הנפגע והמאמצים הנדרשים ממנו.
22. מהנתונים שהביא התובע בנוגע לשכרו עולה כי יש לקבל את טענת התובע כי שכרו נפגע עקב התאונה וכי חלה ירידה בשכרו המעידה על כך שהנכות משפיעה באופן משמעותי על עבודתו עד כה. כן לא ניתן להתעלם כליל מהאפשרות שבפני התובע כ-17 שנות עבודה ועלולה להתרחש ירידה בשכרו ו/או הוא עלול למצוא עצמו כשהוא נפלט לשוק העבודה ומתקשה למצוא עבודה במומו.
23. התובע, עובד אחזקה, חזר לעבודתו לאחר התאונה וממכלול העדויות והראיות עולה כי נפגעה משמעותית יכולת עבודתו. בהינתן שלירידה בשכר כעובד אחזקה קיים ביסוס במצבו הרפואי של התובע הנובע מהתאונה, מחד גיסא, ולאור העובדה שהתובע אינו צעיר ומשכך יכולת הסתגלותו נמוכה יותר, מאידך גיסא, מן הדין להעריך את החישוב לעתיד לנוכח שיעור הנכות וטיבה. במסגרת שיקולי נתתי משקל לעובדה כי אף שהעיסוק בו עוסק התובע דורש עבודה פיזית המאמצת את רגליו הפגועות והוא הביא ראיות לפיהן עשה מאמץ להשתלב בשוק העבודה יכול ויפתחו בפניו אפשרויות לעבודה שאינה דורשת מאמץ כפי שהוצע לו קורס להכרת המחשב במסגרת שיקום במל"ל (פרוטוקול הדיון מיום 16.2.11 עמ' 7 ש' 26). בשים לב למכלול השיקולים שנפרסו יהא זה נכון לקבוע כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בנוגע למגבלה ברגליו הינו בשיעור של 30%.
24. עם זאת, הפיצוי בגין העבר יחושב בהתאם לתשתית הראייתית ביחס להפרשים בפועל שכן לתובע נגרמה פגיעה אורטופדית כתוצאה מהתאונה, אשר גרמה לפגיעה קשה ביותר בכושר השתכרותו במיוחד בתקופה לאחר התאונה. בשים לב לעיסוקו של התובע והנכות הזמנית המשמעותית שהעריך המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, בשיעור מעל 50% למשך 13 חודש ובשים לב לעדויות והראיות שנפרסו ומתוך שקלול מכלול הנתונים שפורטו ביחס לירידה בשכר בהשוואה לתקופה לפני התאונה, ובהתחשב בפער ביחס לבסיס השכר קודם לתאונה, יש לקבל את טענתו ולפצותו עבור תקופת היעדרותו (מסוף חודש מאי 2010 עד לחודש 9/2011) באופן מלא בסך 144,000 ש"ח הסכום כולל תוספת ריבית והצמדה כדין מאמצע התקופה. (15.25 חודשים כפול 9,245 ש"ח =140,986 ש"ח בניכוי שכר חלקי של חודש מאי-יוני 2010 – בהם שולמו לתובע בגין 21 ימי מחלה צבורים, סכום של 4,590 ש"ח במשכורת 5-6/10 - סה"כ 136,396 ש"ח).
25. במצב הדברים המתואר יש לקבל את טענות התובע לגבי יתר התקופות בנוגע להפסד ההכנסה שנגרם לו בעקבות התאונה, בהתאם לחישוב המפורט בסעיפים 8.10-8.14 לסיכומי התובע. מסכום זה יש להפחית את פיצויי הפיטורין שקיבל ממעבידו בהתאם למכתב הפיטורין נ/3, בסכום משוערך בסך 13,7000 ש"ח.
26. משכך, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לפסוק לתובע סכום של 338,551 ש"ח בגין הפסדי ההכנסה שנגרמו לו בעקבות התאונה. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
27. באשר לגריעה מכושר השתכרות, אני קובעת כי על הנתבעת לפצותו בסכום של 442,786 ש"ח במעוגל בגין גריעה מכושר ההשתכרות בהתאם לחישוב אקטוארי המבוסס על מקדם ההיוון עד לגיל 67 – 159.6488 ושכרו המשוערך ערב התאונה בסך 9,245 ש"ח לאחר ניכוי מס.
28. בנוסף, בהתאם להלכה הפסוקה, יש מקום לפיצוי נפרד ונוסף בגין הפסדי פנסיה בסך 12% בסך 53,134 ש"ח.

עזרת הזולת

1. בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע כי לפני התאונה הוא ורעייתו התחלקו ביניהם במטלות משק הבית ולא נזקקו לעזרה. לאחר התאונה נאלצה אשתו לשאת בכל עול משק הבית, הכולל טיפול בחמשת ילדיהם הקטנים, ובניקיון הבית בשים לב לכך שבעת התאונה היתה אשת התובע בהריון מתקדם ולאחר מכן ילדה את ילדם החמישי, ולפיכך שכרו בני הזוג עזרה בשכר של 320 ₪ לשבוע במשך מספר חודשים לאחר התאונה ועזרה נוספת של נערים לעבודות גינה ושטיפת רכב בעלות של כ-400 ₪ בתקופה של שנתיים לאחר התאונה (סעיף 9 לתצהיר מטעם התובע).
2. רעיית התובע אף היא הצהירה בנוגע לעזרה שנדרשו לקחת שכן כשאירעה התאונה היתה בהריון מתקדם. לאחר האשפוז חזר התובע לביתם כשהוא מוגבל בכיסא גלגלי ולאחר מכן קביים והליכון ונזקק לעזרתה בהיותה בהריון מקדם ובעודה מטפל בארבעה ילדים קטנים. גם בתקופה לאחר הלידה, ביום 13.9.2010, בה טיפלה בתינוקת שנולדה נזקק התובע לעזרתה. עוד העידה, כי אמה, בת 70, הגיע לסייע להם בטיפול בילדים בתדירות גבוהה מאוד וכן הגיעה אחותה (סעיפים 1-5 לתצהיר הגב' יעל קביליו).
3. בנוסף הצהירה אשת התובע, כי העסיקה לתקופות קצרות מספר עובדות בשכר בהיקף של 8 שעות שבועיות ושילמה עבורן 320 ₪ לשבוע מאז התאונה ועד חודש ינואר 2011 אז חזרה לעבוד במשרה חלקית והפחיתה את העזרה לפעם בשבוע. הגב' קביליו העידה כי מעריכה כי העזרה הזו נלקחה בערך כשמונה חודשים מעת הלידה. בנוסף הצהירה, כי הסתייעה בנערות ששמרו על הילדים הקטנים והתובע נעזר בנערים לביצוע עבודות בחצר ושטיפת הרכב (סעיפים 6-7 לתצהיר הגב' יעל קביליו).
4. אשת התובע הצהירה, כי קודם לתאונה תחזק התובע את ביתם והם לא נדרשו לעזרה והיא התחלקה עמו בטיפול בילדים ובמשק הבית ולאחריה לא יכל לסייע לה בכלל ואף נדרש לעזרה ממנה ומילדיה (עמ' 36-38 לפרוטוקול).
5. לטענת הנתבעת, המומחה השיב על שאלות ההבהרה ביחס לתקופת הנכויות הזמניות בהסתמכו באופן פסול על דוחות המל"ל ומכיון שתקופות הנכויות הזמניות תואמות יש להפחית את אורך התקופה ומשמעות הנכות הזמנית. לטענתה, הוכח בעדות אשתו כי לאחר התאונה לא ביקש עזרה אלא אשת וילדיו עזרו לו ובמשך כמה שבועות מצבו השתפר. כן נטען כי לא הוגשו קבלו, או רישום שעות, איש ממעניקי העזרה בשכר לא התייצב להעיד למרות שהתובע ורעייתו מכירים אותם מהיישוב בו מתגוררים.
6. התובע עמד באופן חלקי בנטל להוכיח כי שילם בגין עזרה בשכר בעבר אף בהיעדרן של עדויות תומכות בנושא זה מעבר לאשתו מכיון שההוצאות שנטען שהוצאו הינן סבירות בשים לב להרכב משפחתו ולתקופה של 13 חודשים בה הוערכו לו נכויות זמניות מעבר לשיעור של 50%. ומשכך אני פוסקת לו סכום של 350 ₪ לשבוע במשך 8 החודשים הנטענים וסכום גלובלי בנוסף בגין עזרה בשמירה על הילדים על ידי נערות ועלות עזרת הנערים באופן חלקי. הפיצוי בסכום כולל של 20,000 ש"ח לעזרת הזולת לעבר נקבע בהתחשב בתקופת אי הכושר, תיאור המצב הרפואי המשליך באופן חלקי על כושר תפקודו הכללי, טיב הנכויות שנקבעו זאת גם מתוך ההנחה כי לאחר התאונה נזקק בתקופת אי הכושר לעזרה מוגברת מעבר לחובתה המוסרית של אשתו ומשפחתו. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
7. בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי בגין הצורך בעזרה בעתיד שומה עליו לבחון את טיב הנכות, את מצבו הכללי של הנפגע ואף את גילו. על כן, לאור טיב הנכות בשתי רגליו, אני סבורה כי קיים חשש שהתובע נזדקק לעזרה מוגברת מסויימת בשל מצבו הרפואי. אף כי כיום באפשרות התובע לבצע את פעולות היומיום הרגילות ללא קושי משמעותי (למעט פעולות המצריכות מאמץ פיזי חריג), הרי שיש להניח כי השפעת הנכות בעתיד תקשה עליו התפקוד ותכביד על התובע פי כמה מההשפעה שיש על אדם שלא סבל מפגיעה דומה. בהתחשב במכלול עובדתי זה, ובנסיבות אלה אני פוסקת לו סכום על דרך האומדן של 80,000 ש"ח לעתיד, המשקף פיצוי לפי מפתח ממוצע של כשעה וחצי עזרה שבועית, ומשקלל את ההנחה כי כיום אינו זקוק לעזרה רבה אולם עלול הוא להזדקק לה בעתיד.

הוצאות רפואיות ונלוות

1. במסגרת תיקון מספר 23 לחוק הפלת"ד (תיקון עקיף) הוסף סעיף 2(ב1), הקובע כי האחריות למתן טיפול רפואי לתושב ישראל שנפגע בתאונת דרכים מוטלת על קופת החולים. הטיפול הרפואי כולל שירותי בריאות הנכללים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי"), וסל התרופות כמפורט בצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות), תשנ"ה-1995 (להלן: הצו). התיקון נעשה בהתאם לסעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009. יתרה מזאת, בסעיף 40 לחוק נקבע, כי קופת חולים לא תגבה מנפגע תאונת דרכים תשלום השתתפות עצמית עבור שירותים רפואיים הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ובצו (תיקון מספר 46 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, במסגרתו הוסף סעיף 8(א2)(3) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי). תחולת תיקוני חקיקה אלה נקבעה ליום 1.1.2010. לפיכך, שירותים רפואיים ותרופות הנכללים בסל שירותי הבריאות ובסל התרופות (בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ובצו) הינם באחריות המימונית של קופת החולים בלבד, מבלי שנפגע תאונת דרכים נדרש לשלם עבורם דמי השתתפות עצמית. ככל שנפגע תאונת דרכים נזקק לשירותים רפואיים ולתרופות שאינם כלולים בסל שירותי הבריאות ובסל התרופות, על המבטחת לשאת במימונם.
2. לטענת הנתבעת צירוף הסכומים בקבלות שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע הינו בסדר גודל של כ-4,000 ש"ח ובמסגרת חובתו להקטנת נזקו היה על התובע לפנות לקבל טיפולים במרפאת קופת החולים בקרבת מקום מגוריו בגוש עציון ולא במסגרת פרטית ו/או מרוחקת, כשאין לכך בסיס בחוות דעתו של ד"ר ליטוין וכך גם בנוגע לטיפולים רפואיים בעתיד.
3. לאור האמור, אשר לעבר, בהתחשב מחד גיסא בכך שלא הוצג תיעוד מלא להוצאות וכן כי שעל התובע חלה חובת הקטנת הנזק, ובהתחשב מאידך גיסא בטיב הפגיעה ובתקופת אי הכושר וההנחה כי התובע נדרש להוצאות לפחות בחלקן לטיפולים רפואיים ובשים לב לכך שביקורים אצל רופאים לצורך טיפול ומעקב רפואי כלולים בסל שירותי הבריאות אני פוסקת לעבר ולעתיד בדרך האומדן סכום כולל של 10,000 ש"ח. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
4. בנוגע להוצאות נלוות, טענה הנתבעת, כי התובע מתנייד כפי שעשה לפני התאונה, למעט השוני בשעת יציאתו מהבית כי מתעורר מאוחר יותר וגם להוצאות אלו אין בסיס רפואי בחוות הדעת.
5. הפגיעה בברכיו של התובע, מצדיקה מתן פיצוי בגין הוצאות ניידות עודפות, מעבר לאלה שהיה התובע מוציא לולא פגיעתו. אין ספק כי הפגיעה בשתי ברכיו של התובע תצריך אותו להשתמש בתחבורה בהיקף גבוה יותר משל אדם רגיל. לטענת התובע כבר כיום הוא מתקשה בהליכה מרובה והיקף צורך זה יחמיר עם השנים. בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 35,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות מוגברות, לעבר ולעתיד וכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין. הפיצוי משקלל את התקופות בהן זקוק היה התובע להוצאות נסיעה מוגברות (בסמוך לאחר התאונה), וכי עם חלוף השנים צפוי הוא להגדיל את הזדקקותו, אף אם כיום לא כך הם פני הדברים.

ניכויים

1. מהפיצוי שמסתכם בסך 1,013,194 ש"ח יש נכות את התשלומים התכופים המשוערכים בסך 66,871 ש"ח ואת תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום משוערך של 54,133 ש"ח. סך הניכויים מסתכמים 113,506 ש"ח ולאחר הניכוי הפיצוי הינו 899,688 ש"ח.

סוף דבר29371

1. לנוכח כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע סכום מעוגל של 900,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% ואת האגרה ששילם. הסכומים בגין נזקי העבר כוללים כולם הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.