בפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שבה היה מעורב ביום 16.12.08.

התאונה הינה תאונת עבודה.

מאחר שהנתבעת איננה חולקת על חובתה לפצות את התובע, על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, יעסוק פסק הדין בגובה הנזק.

גרסת התובע

התובע נפגע בקרסול ובכף הרגל. התגלה אצלו שבר ורגלו נחבשה בגבס.

התובע יליד 25.12.62.

התובע מנהל עסק למכירה והתקנה של ריהוט וציוד לגני ילדים ולבתי ספר, כולל הקמת "חדרי ג'ימבורי" ומכירת חומרי עבודה ומלאכה.

עובר לתאונה וגם אחריה הפעילו את העסק התובע ואשתו.

חלקו של התובע היה החלק הפיזי יותר שכלל הספקת הציוד והתקנת מתקני שעשועים וחדרי ג'ימבורי. אשתו הפעילה את העסק עצמו ונתנה מענה לקונים.

התובע עבד בעסק 12 שעות ביום.

ההכנסה הכוללת של העסק היתה בשנת 2008: 255,923 ₪. בשנת 2009: 248,589 ₪. בשנת 2010: 311,494 ₪ ובשנת 2011: 306,367 ₪.

רואה החשבון של העסק פיצל את ההכנסות באופן שבחלק מהשנים יוחסו 80% מההכנסות לתובע ו- 20% לאישה, ובשנים אחרות 75% לתובע ו- 25% לאישה.

המדובר בחלוקת הכנסות לצורכי דיווח למס הכנסה.

בעקבות התאונה המליצו הרופאים לתובע לשהות במנוחה מוחלטת למשך 90 יום. לאחר מכן חזר לעבודה חלקית למשך 4 שעות ביום.

נקבעה לתובע על ידי המל"ל דרגת נכות זמנית בשיעור של 50% מתאריך 16.3.09 ועד לתאריך 15.5.09.

החל מיום 15.5.09 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף 48(3)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. סעיף זה מעניק נכות בשיעור של 10% למי שסובל מהגבלה ניכרת של התנועה בקרסול.

התובע מתאר את הקושי בביצוע עבודתו בעקבות הפגיעה. אשתו היא זאת שהפעילה את העסק באותה תקופה.

התובע הפסיד עסקאות רבות, שכן הוא זה שהיה מתקין את המתקנים, ולא יכול היה לעשות זאת כתוצאה מהפגיעה.

אשתו נאלצה לעבוד שעות נוספות בעסק והם נאלצו לשכור שירותיה של מטפלת שעבדה אצלם 3 פעמים בשבוע לצורך טיפול בילדים ומטלות הבית.

במהלך ההחלמה שנמשכה מספר חודשים נעזר רבות בבני משפחתו.

נמנע מהתובע לנהוג ברכב והוא נאלץ להיעזר בתחבורה ציבורית ובבני משפחה.

במהלך החקירה העיד, כי למיטב זכרונו לאחר התאונה הביא עובד נוסף שעבד במשך 8 חודשים ועזב ביוזמתו. (עמוד 16 שורות 20 – 26).

התובע הסביר בעדותו, כי במהלך התקופה שבה לא יכול היה לבצע את העבודה, התקבלו פניות טלפוניות של לקוחות בהם נשאל, האם ניתן להתקין באמצעות העסק חדרי ג'ימבורי או מתקני שעשועים ונאלץ להשיב בשלילה. (עמוד 18 שורות 9 – 27).

התובע לא יכול היה לבצע את האספקה של המוצרים לרוכשים.

במשך 3 חודשים לא הגיע התובע כלל לעבודה.

התובע העיד, כי הפחית את קצב העבודה עקב כאבים ברגל.

לדבריו, פרסם את העסק למכירה, שכן אשתו נאלצת לעבוד שעות רבות מידי בעסק. (עמוד 19 שורות 29 – 31).

עדותה של אשתו תאמה את עדותו.

גם היא העידה שנאלצה להשיב ריקם פני לקוחות, שהתעניינו ברכישת מוצרים שיש צורך להרכיב אותם.

אין בידיה רישומים לגבי לקוחות כאלה, שכן מבחינתה בהעדר הזמנה לא הפכו כלל ללקוחות.

הפסד השתכרות בעבר

לתובע נקבעה נכות זמנית של 100% למשך 3 חודשים, מיום 16.12.08 ועד 16.3.09.

התובע לא הגיע לעבודה במהלך תקופה זאת.

לאחר מכן נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 16.3.09 ועד 16.5.09.

במהלך תקופה זאת, ביום 19.4.09 אותר השבר ורגלו של התובע נחבשה למשך חודש.

באותה תקופה נאלץ התובע לדחות הזמנות לביצוע התקנות ציוד בגני ילדים.

קשה להעריך את רמת ההפסד כתוצאה מכך, הן ההפסד הישיר והן ההפסד העקיף כתוצאה מאובדן לקוחות. מטבע הדברים מי שנמנע לבצע עסקה עקב מגבלות התובע, לא משאיר את פרטיו.

אשתו שניהלה את העסק באותו מועד העידה, כי נאלצה לדחות לקוחות שביקשו להזמין עבודות שהתובע נהג לבצע. (עמוד 20 שורות 24 – 30). התובע העיד, כי הפחית את כמות העבודה עקב כאבים ברגל. עדותם מקובלת עלי. לא ניתן ללמוד מכך שסכום הרווח הנקי של העסק עלה לאחר התאונה. היקף המכירות מושפע מגורמים רבים ויתכן שאלמלא הפגיעה היה הרווח עולה מעבר למה שעלה בפועל. מה שחשוב בעיני הוא השפעת הפגיעה על סוג העבודה של התובע.

בכל הנוגע להשלכות פגיעה על עסק עצמאי שפועל מזה 23 שנה יש להתחשב בשני שיקולים.

האחד – ניתן לעיתים להמשיך את הפעילות באמצעות עובד אחר ולדחות פעילות עד לחזרה לעבודה. במקביל לא ניתן לצרף לקוחות חדשים. אלה מקבלים תשובה לפיה לא ניתן לבצע עבודות התקנה ומחפשים ספק אחר. לא מן הנמנע שימשיכו להיות לקוחות של אותו ספק.

מנגד המכירות השוטפות נמשכות כרגיל ללא פגיעה.

השני – הוצאות רבות של העסק קבועות ולא צפויות להשתנות בהעדרו של בעל העסק, כך לגבי שכר דירה, פחת, פרסום, מיסי עיריה וכו'.

חישוב הפסד השכר כתוצאה מהפגיעה על בסיס ההכנסה נטו, יש בו כשלעצמו עיוות, שכן הפגיעה הינה ברווח הגולמי, שמשקף את ההכנסות בניכוי הוצאות הקשורות בעלות המכירות.

הרווח הגולמי בשנת 2008 עמד על 537,658 ₪ והרווח הנקי על 255,923 ₪.

חישוב ההפסד על בסיס הפגיעה ברווח הגולמי תוך התעלמות ממרכיב ההוצאות הקבועות היה מגדיל את סכום ההפסד.

אני סבור שהשיקולים פועלים באופן שהם מאזנים אחד את השני.

נראה לי נכון ליצור התאמה בין הנכות הרפואית שהיא אורתופדית לבין הפסד כושר ההשתכרות.

ראו ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) שם נאמר, כי בהעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע (סעיף 5 לפסק הדין).

ראו גם ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיף 22 לפסק הדין).

בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחמים נ' מוסבח עבד אל קאדר ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמר, כי קיימת מעין חזקה, לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף את שיעור הנכות התפקודית ואת הפסד כושר ההשתכרות. (סעיף 14 לפסק הדין).

לאסמכתאות נוספות ראו ת"א (רמלה) 2133/06 פלוני נ' א.ב.פ הנדסה כימיה ואוורור בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים).

התובע העיד כי כתוצאה מהתאונה הפחית את כמות העבודה שלו עקב הכאבים ברגל.

כתוצאה מהקשיים הוא מבקש למכור את העסק ואף פרסם מודעה למכירת העסק.

עבודתו של התובע כוללת הרמת משאות והיא פיזית בחלקה.

אני סבור שיש לחלק את ההכנסות באופן שיש לזקוף לזכות התובע 70% מהכנסות העסק ולאישה 30%.

בית המשפט אינו כפוף לחלוקה שביצע ראה החשבון שנובעת משיקולי מס. התובע עובד שעות רבות יותר בעסק, והוא זה שמבצע את העבודה המקצועית, שכרוכה בהתקנת נדנדנות וחדרי ג'ימבורי.

הכנסת העסק לשנת 2008 עמדה על 255,923 מתוך הכנסה זאת יש לייחס לתובע 70%.

ההכנסה החודשית היא 14,928 ₪, מס הכנסה על סכום זה עומד על 2,636 ₪.

אובדן כושר העבודה המלא של התובע הוא ל- 4 חודשים. 3 חודשים 100% נכות וחודשיים 50%.

הפסד השכר ל- 4 חודשים עומד על 49,168 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.09 ובסך הכל 58,264 ₪.

נכות בשיעור של 10% החל מיום 15.5.09 ועד היום על שכר של 12,292 ₪ מביאה לתוצאה של 52,897 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.11 מוביל לסכום של 56,387 ₪.

אובדן כושר השתכרות

אני סבור שיש לפצות את התובע בגין תקופת העתיד על בסיס הנחה לפיה שיעור הפגיעה בשכרו זהה לשיעור הנכות הרפואית.

המדובר במי שעובד עבודה פיזית וסובל מפגיעה אורטופדית. יש לצאת מנקודת הנחה לפיה תואמת הנכות הרפואית את הנכות התפקודית ואת אובדן כושר ההשתכרות.

התובע הינו כיום בגיל 50 ומאחר שהוא עצמאי נותרו לו 20 שנות עבודה.

השכר הקובע של התובע עובר לתאונה עמד על 12,292 ₪.

סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1/7/08 עומד על 13,798 ₪.

אבדן כושר ההשתכרות הוא

248,791 = 180.31 X 0.1 X 13,798

הפסד פנסיה

התובע לא הוכיח שהפריש לצורך פנסיה. גם כאשר עצמאי מפריש לפנסיה, באה ההפרשה מתוך הכנסתו, אין גורם נוסף שמפריש עבורו לקרן פנסיה.

לא נגרם לתובע כל נזק בראש נזק זה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

לטענת התובע, במהלך התקופה בה היה התובע באובדן כושר מלא של כושר העבודה היה מרותק למיטתו, אשתו נאלצה לעבוד שעות נוספות בעסק והם נאלצו לשכור שירותיה של מטפלת שעבדה אצלם, הוא נעזר בבני משפחתו.

המדובר בטענה סבירה שעולה בקנה אחד עם המלצת הרופאים למנוחה מוחלטת במשך 90 יום.

על פי מה שנקבע ברע"א 142/89 יוסף גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרם המשפטיים) גם אם נפגע לא נעזר בעזרה חיצונית, יש לבצע אומדן של השירותים שניתנו על ידי בן הזוג ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק (סעיף 4 לפסק הדין).

לגבי העתיד, אינני סבור שהפגיעה מצדיקה פסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה.

התובע מתפקד למרות מגבלותיו באופן רגיל ועיקר הפגיעה היא בעבודתו.

אני פוסק בגין ראש נזק זה סכום של 16,000 ₪.

הוצאות שונות

התאונה היא תאונת עבודה וההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי הביטוח הלאומי. יחד עם זאת ניתן להניח ששהיה בבית במשך 3 חודשים ולאחר מכן ניתוח גררו בעקבותיהם הוצאות שונות כגון נסיעות לטיפולי פיזיותרפיה, השתתפות בתרופות ועוד.

אני מעריך את ההוצאות על הצד הנמוך בסכום של 4,000 ₪.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

מסכום זה יש להפחית את תקבולי המל"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלתם.

סכום של 16,587 ₪ אשר שולמו כדמי פגיעה ביום 13.8.09 אשר מסתכמים להיום בסכום של 18,921 ₪.

סכום של 36,012 ₪ מיום 23.1.09 אשר מסתכמים להיום בסכום של 40,327 ₪.

ליתרה 339,810 ₪ יש להוסיף את הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך 51,685 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

שם התובע אסור לפרסום על מנת לא לפגוע בצנעת הפרט שלו.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.