1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.4.2010 (להלן: הוועדה) במסגרתה נקבע כי יש מקום להפעיל בעניינו של המשיב את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1958 במלואה (להלן: התקנות).
2. בדיון המקדמי בפני רשם בית הדין, מיום 28.6.2012, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה פסק הדין בערעור יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק, לרבות השלמת טיעוניהם בעל-פה כפי שמצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון.

התשתית העובדתית שביסוד הערעור

1. המשיב, פועל בניין, נפגע בעבודתו ביום 25.11.2008 בגבו.
2. ועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 17.11.2009 וקבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 32(2)(א) (I). כן נקבע כי המשיב "לא מסוגל לחזור לעבודה מלאה. מפעיל תקנה 15 במלואה".
3. על החלטת הוועדה מדרג ראשון ערר המוסד וטען כי לא היה מקום להפעיל את תקנה 15 ללא בדיקת הכנסות. זאת בפרט נוכח טענת המשיב עצמו לפיה שב לעבודה חלקית, היקף משרה בו הועסק, לכאורה, גם עובר לתאונת העבודה. כן נטען שהוועדה לא קבעה כי נכותו היא שהובילה לחלקיות משרתו.
4. ועדה לעררים התכנסה לראשונה ביום 28.12.2009. בהחלטה מאותו מועד אישרה את קביעת הועדה מדרג ראשון לעניין שיעור הנכות. אשר להפעלת תקנה 15 נקבע כי "קיימת הגבלה ביכולת לעבוד בעבודה פיזית ועל כן הוועדה מבקשת לבדוק ירידה בהכנסות".
5. במכתב מיום 4.3.2010 הודיע פקיד התביעות לוועדה כי המשיב נדרש, בשתי פניות נפרדות, להמציא מסמכים ונתונים בדבר סוג עבודתו, היקף עבודתו והכנסתו בשלושת החודשים שקדמו למועד הוועדה, אולם לא עשה כן. בנסיבות אלה, הדעת נותנת, שאין שינוי בסוג עבודתו של המשיב או שאין ירידה בשכרו, מה גם שמסר לוועדה כי שב לעבודה חלקית.
6. המשיב מצדו הודיע לוועדה, במכתב בא כוחו מיום 11.3.2010, שלטעמו אין מקום לשנות מהקביעה של הוועדה מדרג ראשון בדבר הפעלת תקנה 15 במלואה בשים לב לכך שהנו עובד בעבודה פיזית קשה ואין ספק שנכותו, שהנה בתחום האורטופדי, תמשיך להשפיע על תפקודו ואף תקשה על השתלבות עתידית בעבודה. לא למותר לציין, כי אין במכתב זה התייחסות כלשהי לעניין אי המצאת המסמכים שהתבקשו.
7. הוועדה שבה והתכנסה ביום 26.4.2010 ובסיכום מסקנותיה קבעה: "הוועדה עיינה בדו"ח פקיד התביעות וכן במכתב המבוטח...ומחליטה כי סוג עבודתו של התובע עלול להפגע כתוצאה מההפרעה בעמוד השדרה המתני עם סימנים נוירולוגיים שתוארו לעיל. לכן מפעילה תקנה 15 במלואה". על החלטה זו הערעור שבפני.
8. לשם שלמות הדברים נציין כי בקשת המוסד לעיכוב ביצוע תשלום חלק המענק השנוי במחלוקת, הוא הסכום הנובע מהחלתה של תקנה 15, התקבלה בהחלטת חברי, השופט גולדברג, מיום 14.7.2011.

טענות הצדדים בערעור

1. לשיטת המוסד שגתה הוועדה עת החליטה להפעיל בעניינו של המשיב את תקנה 15, ובפרט במלואה משאינו עומד בתנאיה. בתוך כך נטען כי התנאים הקבועים בתקנה הנם מצטברים. הוועדה לא נתנה דעתה לחזרתו של המשיב לעבודה בפועל בהיקף זהה, אם לא גדול יותר, מזה בו עבד עובר לתאונה. כך לא בדקה הוועדה את הכנסתו של המשיב ולא ערכה כל השוואה בין הכנסותיו עובר לתאונה לבין הכנסתו לאחריה, ואף לא עמדה על כך שימציא את הנתונים הצריכים לעניין. או אז היתה מגלה כי לא חלה כל ירידה בהכנסותיו.
2. המשיב מצדו סובר כי לא נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה. לשיטתו קביעת הוועדה נעשתה בהתייחס לגילו. לשיטתו התנאים הקבועים בסעיף 15(ב) הם בבחינת 'רשימה לא סגורה' שעל הוועדה להביא בכלל שיקוליה וכזאת עשתה. כן נטען שיש להקיש מהאמור בתקנה 17.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל מטעמי המוסד, ועליהם אוסיף כמבואר מטה.
2. הוראות תקנה 15 לתקנות מורות כך:

"(א). הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו וגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחות מ – 20%, ובכל מקרה לא תעלה על 100%.

(ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

(ג) בוטל.

(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר איתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה".

בענייננו נטושה בין הצדדים מחלוקת לעניין פרוש הוראות סעיף קטן (ב) ובפרט השאלה האם התנאים הקובעים בו צריכים שיתמלאו באופן מצטבר. בעניין זה הדין עם המוסד ואבאר.

1. לאחרונה שב וקבע בית הדין הארצי, כי לאחר תיקון תקנה 15 בשנת 2000, במסגרת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) (תיקון) תש"ס-2000 נדרש כי יתקיימו שני התנאים שבסעיף 15(ב) באופן מצטבר, ואין די באחד מהם (בר"ע (ארצי) 1 – 07 – 19457 מירצקי – המוסד לביטוח לאומי (24.8.2011). לאמור, "לפני תיקון תקנה 15 ניתן היה להגדיל את דרגת הנכות בגין חלופת המקצוע בשני אופנים: האחד – כאשר הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו. השני – כאשר הנכות גרמה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו...במילים אחרות על פי נוסחה הקודם של תקנה 15, גם כאשר לא חלה ירידה בהכנסות, אך הנכה לא היה מסוגל לחזור לעבודתו ניתן היה להפעיל לגביו את תקנה 15...לאחר תיקון תקנה 15 גם אם הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, אך לא חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו – אין מקום להגדלת נכותו לפי אותה תקנה, זאת מחד; ומאידך, אם הוא מסוגל לחזור לעבודתו ולא חזר אליה אזי למרות שחלה ירידה ניכרת בהכנסותיו – אין מקום להגדלת דרגת נכותו על פי אותה תקנה" (עב"ל (ארצי) 180/09 המוסד לביטוח לאומי – שמירה בן אלטא (11.11.2010)).
2. על האמור נוסיף כי הפעלת תקנה 15 נבחנת על פי המצב בעת הדיון בוועדה המפעילה את התקנה ולא על פי מצב עתידי לאחר הדיון (ראו: עב"ל (ארצי) 571/09 היימנס – המוסד לביטוח לאומי (10.3.2011)). משכך הנמקת הוועדה לעניין הפעלת תקנה 15, ולפיה הפגימה ממנה סובל המשיב "עלולה להפגע" בטעות יסודה. בדומה, טענות המשיב בדבר השפעת התאונה לעתיד לבוא אינן רלבנטיות. אם כי נכון הוא שלעניין הפעלה עתידית שכזו נקבע הסדר מפורט בתקנה 17. תקנה זו אינה רלוונטית לענייננו שכן נכותו היציבה של המשיב אינה בשיעור של 20% או יותר.
3. זאת ועוד. בענייננו וכאמור שקלה הוועדה את מסוגלותו של המשיב לחזור לעבודתו ולעיסוקו אם כי מהחלטתה עולה כי המדובר במסוגלות עתידית כלשהי שאינה רלבנטית. בשים לב לתכלית ההסדר בעניין תקנה 15 כפי שהובהר בעניין בן אלטא המועד הקובע לבחינת יישום התקנה והפעלתה הינו המועד בו נדרשת הוועדה לשאלה בדבר הפעלת התקנה, ולא מועד אחר כלשהו. מלכתחילה ביקשה הוועדה לבדוק אף את שאלת הירידה בהכנסות המשיב וזאת כדין. אלא שבעניין אחרון זה לא התקבלו נתונים ובוודאי לא מספיקים, כפי שהודיע לוועדה פקיד התביעות. אף על פי כן, הסכינה הוועדה עם מצב דברים זה ובכך שגתה שכן כאמור, חובה עליה לבדוק את שאלת הירידה בהכנסות בפועל ואין היא רשאית להפעיל את תקנה 15 בהעדר הנתונים הצריכים לעניין זה. מכל מקום, חייבת הייתה הוועדה להתייחס לעניין הירידה בהכנסות במפורש וכזאת לא נעשה. הדברים זוכים למשנה תוקף מקום בו הוברר כי המשיב חזר לעבודתו ולא מן הנמנע שבאותו היקף שעובר לתאונה אם לא למעלה מכך.
4. כללו של דבר, בהחלטת הוועדה נפלו טעויות משפטיות, ועל כן אין מנוס מלהשיב את עניינו של המשיב לפתחה. אשר על כן, הריני מורה כי עניינו של המשיב יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית האם יש מקום להפעלת תקנה 15. המשיב ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ולשטוח טענותיהם בעניין הפעלת התקנה בלבד.

המדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ועל כן אין צו להוצאות. אטעים כי לא מצאתי לסטות מן הכלל האמור במקרה דנא, ועל אף טענת המוסד בדבר סיכויי הערעור מלכתחילה והדחיות החוזרות שהתבקשו על ידי המשיב.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.