רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1952, שימש כמפקד איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (להלן: "האיגוד"), עד שנפתחה חקירה פלילית כנגדו. תביעתו זו הינה להשבת סך של 56,473₪, השווה לשכר שקיבל התובע במהלך חודשים 1-2/2008, במהלכם הורחק בצו ממקום עבודתו. סכום זה, קוזז ממשכורת 7/2010. לטענת התובע, הקיזוז נעשה שלא כדין. כן דורש התובע פיצויי הלנת שכר החודשים 3-5/2010 בהם היה מושעה וכן השבת חפציו האישיים אשר נותרו ברשות האיגוד. המדובר בעיקר באוספים שאסף התובע במהלך שנות עבודתו כגון דגמים מוקטנים של מכוניות כיבוי ממדינות בעולם, אלבומים וקטעי עיתונות.

2. התביעה הוגשה במקור בתאריך 13.6.2010 כנגד האיגוד, לתשלום שכר בגין תקופת השעיה שמיום 24.3.2010 ועד ליום 13.6.2010. כתב ההגנה בתיק הוגש לאחר שנתקבלה החלטת בית הדין למשמעת על השעיית התובע למן יום 14.3.2008 ולאחר ששולם למפרע במשכורת חודש 7/2010 השכר הנתבע. בכתב ההגנה הועלתה טענה כי יש לקזז מהשכר הנתבע את שכר חודשים 1-2/2008 כיוון ששולם לתובע בזמנו ביתר. בפועל, כבר בוצע קיזוז זה על ידי האיגוד באותה המשכורת. לאחר דיון מוקדם, תיקן התובע את כתב התביעה. כתב התביעה המתוקן כלל את הסעדים המפורטים לעיל וכן השבת סך של 2,319 ₪ בגין שווי חיוב מכשיר סלולרי, אשר קוזז אף הוא ממשכורת 7/2010. בסיכומיו, ויתר התובע על רכיב זה.

3. במהלך הזמן בו התנהל הליך זה, נעשו מספר ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה והדיון בתיק התעכב לעיתים על מנת לאפשר לצדדים ליישב את המחלוקות מחוץ לכותלי בית הדין. ביום 10.10.2012 אף ניתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו הצדדים בהמלצת בית הדין (במותב בהרכב שונה), אשר היה מותנה באישור הגורמים המוסמכים מטעם האיגוד. פסק הדין בוטל משהחליטו גורמים אלו שלא לאשר את ההסדר זאת מהטעם שבינתיים הורשע התובע, בת"פ 92/08 (הודעה מיום 30.10.2012). גם בהמשך ולאחר הגשת הסיכומים בתיק, קיווינו לכך כי התיק יסתיים ללא צורך בהכרעה שיפוטית. אולם משאפסו הסיכויים לכך (ראו הודעת התובע בתיק אחר שמתנהל בין הצדדים 46987-01-13, מיום 12.6.2014), ניתן פסק דין זה.

עוד תצוין הערת ב"כ הנתבעת בסיכומה ולפיה במהלך הזמן שבו התנהל התיק "עבר" האיגוד, כמו שאר איגודי הכבאות בארץ לרשות הארצית לכבאות והצלה ועל כן נכנסה מדינת ישראל לנעליו. מדינת ישאל הינה, אם כן, הנתבעת בתיק, תחת האיגוד, אשר אינו עוד אישיות משפטית. לצורך הנוחות, נוסיף לנקוט בפסק דין זה בשם "האיגוד".

4. בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע ע"י התובע עצמו וכן מטעם הגב' אדלה חבר - אשת התובע, הגב' רחל שם טוב - מי שהייתה בזמנים הרלוונטיים מזכירת האיגוד ומנהלת לשכתו וכן של מר פרג'י סרוסי, גמלאי האיגוד. תצהירי עדים אלו הוגשו לעניין התביעה להשבת חפציו האישיים של התובע. מטעם הנתבע הוגש תצהיר מאיר (ברק) ואקנין - חשב השכר של האיגוד וכן של מר שחר צאירי - מי שמילא את מקומו של התובע כמפקד האיגוד מעת שהורחק ועד 3/2008 ואשר משמש היום כמפקד האיגוד. העדים נחקרו על תצהיריהם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 2.6.2013.

5. אלו העובדות הרלוונטיות לענייננו, בעיקר בכל הקשור לתביעת התובע בנושא קיזוז שלא כדין ופיצוי הלנה, כפי שהן עולות מטענות הצדדים ומהראיות שלפנינו. יצוין כי העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת:

1. התובע שימש בתפקיד מפקד האיגוד מאז שנת 1990 ועד שנת 2008. כנגד התובע נפתחה חקירה פלילית וביום 7.1.2008 הוא נעצר ושהה במעצר עד ליום 13.1.2008, אז שוחרר לביתו בתנאים מגבילים. ההחלטות בעניין אותם תנאים מגבילים לא הובאו לפנינו אולם אין מחלוקת כי בין השאר הוצא לתובע "צו הרחקה" ממקום עבודתו.
2. בחודשים 1-2/2008 שולם שכרו של התובע כרגיל. הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדה כי הסכום שקוזז משקף את השכר ששולם לתובע בחודשים אלו. בחודשים 3-5/2008 שולם לתובע שכר מלא על חשבון חופשה צבורה. מאז חודש 6/2008, בו שולמו לתובע דמי הבראה ועד לחודש 3/2010, לא שולם לתובע שכר ולא הונפקו לו תלושי שכר.
3. בהחלטת בית המשפט המחוזי בת"פ(92/08) אשר ניתנה בחודש 2/2010, בוטל צו ההרחקה כנגד התובע, בתוקף מיום 24.3.2010. ביום 3.3.2010 החליטה מועצת האיגוד לנקוט בהליכי השעיה כנגד התובע. התובע זומן לשימוע ומועצת האיגוד אימצה את המלצות ועדת השימוע והחליטה להשעותו מהאיגוד (ראו גם מכתב יו"ר האיגוד לתובע, מיום 24.3.2014 אשר צורף לכתב התביעה המקורי).
4. ביום 23.6.2010 החליט בית הדין למשמעת על השעיית התובע החל מיום 14.3.2010 והאיגוד שילם למפרע את שכרו (מחצית משכרו הקובע), בתלוש משכורת 7/2010. בקשת התובע להגדלת שכרו לתקופת ההשעיה התקבלה בהחלטת בית הדין למשמעת בחלקה, באופן שהורה לאיגוד להשלים את שכרו של התובע ל- 75% מהשכר הקובע (ראו החלטת בית הדין למשמעת מיום 19.10.2010 אשר צורפה לבקשה מטעם התובע אשר הוגשה לתיק ביום 20.10.2010). הפרשי השכר בגין התקופה שעד למתן ההחלטה שולמו לתובע במשכורת חודש 10/2010.

6. טענות הצדדים בנושא קיזוז השכר, הינן כדלקמן:

1. התובע דוחה את טענות הנתבע כי השכר בחודשים 1-2/2008 שולם לו ביתר וכי לתובע קיים היה "חוב". לטענת התובע, התנהלות יו"ר האיגוד דאז מר מוטי דותן (להלן: "מר דותן") אשר החליט לשלם לו את השכר, מלמדת על כך. התובע הפנה להנחיית משרד הפנים מיום 25.3.2010 אשר התקבלה בתשובה למכתב מר דותן מיום 11.3.2008 ולפיה: אין להמשיך ולשלם לו שכר, יש לפעול לקבלת הטלפונים הניידים והרכב וכן לפעול להשבת השכר ששולם ביתר וטען, כי העילה לקיזוז היתה ידועה לאיגוד כבר ממועד זה. אף על פי כן, טען התובע, פעל האיגוד בבית הדין לעבודה (עב 2007/08 ובש"א 3394/08) רק להשבת כלי הרכב והטלפונים. כמו כן טען התובע כי הוא והאיגוד הגיעו ביום 22.7.2008 להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה ולפיהן- מאחר והתובע "לא הועסק בתקופת ההרחקה הוא (ז)כאי לסעדים מסעדים שונים" (35.2 לכתב התביעה המתוקן). הסכמה זו מהווה לטענת התובע "מעשה בית דין". במהלך ההליך טען התובע גם כי במהלך הרחקתו הוא עסק בעבודות שונות בגינן הוא זכאי לשכר.
2. לחילופין טוען התובע, לעניין עצם הקיזוז, כי בכל מקרה תנאי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") על חלופותיו אינם מתקיימים. נטען כי התובע לא סיים את עבודתו ועל כן לא מדובר היה ב"שכר אחרון", כי לא הודע לו על הכוונה לקזז את החוב, כי מדובר בניכוי דרמתי, וכי ברור היה כי תהיה מחלוקת לגבי החוב. לטענת התובע בכל מקרה היה על האיגוד לדרוש את הסכום תחילה ורק לאחר מכן, במידה ולא היה משולם, לתבוע אותו. עוד נטען כי ימי חופשתו שולמו בחסר וגם את זאת היה על האיגוד לקחת בחשבון.
3. לטענת האיגוד, התובע מבקש למעשה לקבל שכר מ"הקופה הציבורית" בגין תקופה בה לא עבד, וגם לא עמד "לרשות המעביד", זאת בשל צו ההרחקה אשר הוצא על ידי בית המשפט בהליך הפלילי. עוד נטען כי גם אם ניתנה בזמנו הסכמת מר דותן לתשלום השכר, טענה שהאיגוד אינו מודה בה, הרי שהדבר נעשה בחוסר סמכות, בניגוד לדין ובניגוד להנחיית מנכ"ל משרד הפנים מר אריה בר (להלן: "מר בר"). נטען כי בתקופה שבה הורחק התובע, לא ננקטו כנגדו הליכי השעיה, זאת על פי הנחיית הנציבות אשר קבעה כי לנוכח קיומו של צו ההרחקה ובמיוחד משהוגש כתב אישום חמור כנגד התובע- אין צורך בכך. לטענת האיגוד, התובע לא ערער על כך כיוון שידע כי האיגוד פעל בהתאם להוראות חוקת העבודה.
4. לטענת האיגוד, קיזוז השכר בנסיבות אלו נעשה על פי דין, שכן מדובר בקיזוז חוב קצוב, אותו רשאי מעביד לנכות משכרו של העובד על פי הוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר. עוד צוין כי האיגוד "הקפיד לחזור על הודעת הקיזוז הן במסגרת הבקשה להשעיית התובע והן במסגרת תגובתו לבקשת התובע להגדלת שכרו בתקופת השעייתו" (סעיף 33 לכתב ההגנה). נטען כי התובע בחר שלא להגיב על התרעות אלו בדבר הכוונה לקיזוז השכר. לטענת האיגוד, בנסיבות אלו, יש להפנות טענות בדבר מעשה בית דין והשתק עילה דווקא כלפי התובע ולא כלפיו.

7. אלו טענות הצדדים בנושא פיצויי הלנת שכר התובע:

1. התובע טוען כי הוא הושעה מעבודתו החל מיום 14.3.2010 בהתאם להחלטת האיגוד. אי תשלום שכר בסך 50% משכרו הקובע לפנסיה בחודשים 3-6/2010, עד לחודש 7/2010 וכן אי העברת תלושי שכר במשך חודשים אלו הינם לטענתו "הפרה בוטה של החוק". בסיכומיו הוסיף התובע וטען כי יש להביא בחשבון גם את העובדה כי האיגוד השתהה כחודש עד שפנה אל בית הדין למשמעת וכן השתהה שוב מששילם את השכר באופן רטרואקטיבי רק בחודש 7/2010 ולא במשכורת חודש 6/2010, על אף שהחלטת בית הדין למשמעת התקבלה כבר בחודש זה.
2. לטענת האיגוד, מליאת מועצת האיגוד החליטה על נקיטת הליכי השעיה על פי סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח- 1978 וכי רק משהתקבלה החלטת בית הדין למשמעת, ביום 23.6.2010, על השעיית התובע לתקופה המרבית על פי החוק, נכנסה השעיית התובע לתוקף. נטען כי רק ממועד זה היה מחויב האיגוד בתשלום שכר התובע כמושעה והשכר שולם לו בחודש 7/2010 (סעיף 30 לכתב ההגנה). האיגוד מבקש לציין את העובדה כי התובע לא עבד בתקופה זו וכי יש לדחות תלונותיו בנושא זה.

8. אלו טענות הצדדים בנושא החפצים אשר נותרו ברשות האיגוד:

לטענת התובע, ברשות האיגוד אוספים ובהם אלבומי תמונות, קטעי עיתונות, אוסף דגמים מוקטנים של מכוניות כיבוי מרחבי העולם, אוסף שעוני קיר, ומזכרות. לטענתו, מניעת השבת החפצים לידיו, בטענה כי הוא לא הוכיח כי הינם בבעלותו - הינה התעמרות גרידא. לטענת האיגוד, לא הוחזרו לתובע "אלבומי תמונות ודגמי רכבי כיבוי" שכן התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הם בבעלותו.

דיון והכרעה

אשר לקיזוז השכר -

9. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כבר כעת כי על בסיס הנתונים שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי, השכר אשר שולם לתובע בחודשים 1-2/2008, אכן שולם ביתר. קביעה זו תוסבר להלן ותהווה פתח ובסיס לדיון בהמשך השאלות הנתונות להכרעתנו;

10. התובע, כאמור, הורחק ממקום עבודתו בצו שיפוטי החל מיום 7.1.2008. על אף טענה ולפיה עבד בעבודות שונות, אשר לא נזכרה בכתב התביעה המתוקן, (ראו לדוגמא עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 5-10), הצהיר התובע, כי החל מתאריך זה, הוא לא חזר לעבוד באיגוד (שם, ש' 28). לעניין זה ראו לדוגמא החלטת בית הדין למשמעת (בש"מ 28/10) מיום 19.10.2010 בעניין בקשת התובע להגדלת שכרו בתקופת ההשעיה, אשר הוגשה לתיק בית הדין על ידי התובע בתמיכה לבקשתו לשינוי סכומי התביעה, כפועל יוצא ממנה. בפתח וכרקע להחלטה, צוין כך: "החל מיום 7/1/08 ועד לתחילת חודש מרץ 2010 היה מנוע המבקש מלהתייצב לעבודתו באיגוד בשל צו הרחקה מהעבודה שהטיל עליו בית המשפט בעקבות התנהלותה של חקירה פלילית נגד המבקש ומאוחר יותר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו המייחס לו שורה של עבירות פליליות חמורות. כעובד שהוצא נגדו צו הרחקה מהעבודה, לא היה זכאי העובד למשכורת כלשהי מהאיגוד, לכן הוא חזר וביקש מספר פעמים מהאיגוד להשעותו מהעבודה, דבר שהיה מזכהו בקבלת משכורת, ולו רק חלקית, אולם פנייתו בנדון נדחו".

11. אף על פי כן, שולם לתובע שכר מלא עבור חודשים 1-2/2008, במהלכם אף שהה שבוע במעצר (7-13.1.2008). על נסיבות תשלום שכר זה, ניתן ללמוד ממכתב שצירף התובע לכתב תביעתו המתוקן (ת/3). במכתב זה, מיום 11.3.2008, מסביר מר דותן למר בר מדוע המשיך לשלם השכר, על אף שהתובע "נעצר לחקירה בראשית חודש ינואר שנה זו וביום 13.1.08 הוא שוחרר בתנאים שונים, בין היתר שלא יגיע לתחנת הכיבוי ולמקום עבודתו למשך 30 יום ולא יצור קשר עם עובדי האיגוד ובעלי תפקידים בו בכל דרך אחרת", הגבלה שהוארכה על ידי בית המשפט ולבקשת המשטרה ביום 18.2.08 ל- 90 ימים נוספים (סעיף 4 למכתב). במכתב מפרט מר דותן את שיקוליו. בין השאר הוא מציין מצב של חוסר ודאות בשאלה האם ישוב התובע לעבודתו שכן עד החלטה בערר שהגיש התובע בנושא ההגבלות, "לא הוכרע באופן סופי אם טפסר חבר ישוב לעבודה" וכן את העובדה כי מדובר בצעד קיצוני ובעניין רגיש.

בסעיף 11, החותם את המכתב, מציין מר דותן כך: "עם זאת, כעת ומשהמצב הובהר מבחינה משפטית לפחות לגבי התקופה הקרובה, מובן כי אביא בפני מועצת האיגוד כל המלצה ואפעל בהתאם לכל הנחיה או הוראה מוסמכת... אבקשך להודיעני בחוזר מהי עמדת משרד הפנים בעניין המשך תנאיו של טפסר חבר, הן באשר לתשלום שכרו והן באשר לשימוש ברכב ובמכשיר הטלפון הסלולרי, על מנת שהאיגוד יפעל בעניינו של טפסר חבר באופן תקין ונכון, הן מבחינה חוקית והן מבחינה ציבורית" (ההדגשות אינן במקור).

12. בתשובה למכתב זה, הורה משרד הפנים במכתב מיום 25.3.2010 (נספח ה' לכתב ההגנה המתוקן ו-ח2 לתצהיר חשב האיגוד) לאיגוד שלא להמשיך לשלם לתובע שכר ותנאים, לפעול לקבלת הרכב והטלפונים הניידים וכן לפעול להשבת השכר אשר שולם ביתר. אם כן, כמי שהורחק בנסיבות בהן הורחק התובע ממקום עבודתו, לא היה התובע זכאי לשכר. שכרו בחודשים 1-2/2008 שולם ביתר על ידי מר דותן בנסיבות של חוסר וודאות, אולם הנחייה ברורה של משרד הפנים, אשר נתקבלה לבקשת מר דותן לאחר תנאים חדשים שנוצרו, הורתה לאיגוד לפעול להשבת השכר ומכאן שהשכר שולם ביתר. התובע אינו מבקש בהליך זה לתקוף החלטה זו ועיקר טענותיו בנושא "אי קיומו של חוב", הינן למעשה לקיומן של נסיבות מאוחרות לתשלום השכר ביתר, אשר מצדיקות לטענתו אי השבתו לידי האיגוד. לצורך הנוחות, יקרא שכר החודשים 1-2/2008 אשר קיבל התובע מהאיגוד, "השכר ששולם ביתר".

13. אף על שהשכר שולם ביתר, אנו סבורים כי בשעה שקיזז האיגוד שכר זה מחובו כלפי התובע בגין שכר ההשעיה לתקופה 3-5/2010, הוא פעל שלא כדין, כפי שיוסבר להלן;

14. לטענת האיגוד, הוא שאב את סמכותו לקיזוז מכח סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר. סעיף זה, נוסחו כך: "על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". על פי הפסיקה, הכוונה היא "לסכום נקוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו ולהחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו" (דב"ע נד/3-101 יעקב עמנואל – שופרסל בע"מ פד"ע כ"ח 241, פסקה 65 לפסה"ד, ההדגשה אינה במקור).

15. בע"ע(ארצי) 388/05 החברה הכלכלית לפיתוח מודיעין - עיר העתיד בע"מ, אשר ניתן ביום 6.9.2007, נדונה קביעת בית הדין האזורי ולפיה המעסיקה לא היתה רשאית לקזז על דעת עצמה סכום משכרו החודשי של העובד. המדובר היה בהחלטת ממונה על השכר, אשר לאחר בחינת תלוש שכר מסוים של העובד, קבע כי אותה משכורת אינה תואמת את המגיע לו ויש להפסיק את תשלומה לאלתר. כן הורה הממונה כי "על המועצה המקומית לדרוש השבת ההפרשים בין השכר שאושר לבין השכר ששולם החל מיום...". בית הדין האזורי קבע כי לכל היותר היה על המעסיקה לשלם שכר מופחת על פי הוראת הממונה ולשקול הגשת תביעה בגין סכומים ששולמו בעבר. פסק הדין בבית הארצי הפך קביעה זו: "חוב העבר בגין משכורת היתר שקיבל מר עזר לאור החלטת הממונה על פי חוק בדבר שיעור שכרו, הינו חוב בסכום קצוב שמותר היה לקזזו מחיובי החברה הכלכלית כלפיו וזאת מבלי להגיש תביעה נפרדת לבית הדין". לכאורה וכפי שעולה מפסיקה זו, רשאי היה האיגוד, בהתאם להנחיית מנכ"ל משרד הפנים, לקזז את השכר ששולם ביתר ברגע שנוצר לתובע חוב של האיגוד כלפיו בגין תשלום עבור תקופת ההשעיה.

16. אנו סבורים עם זאת, כי עלה בידי התובע להראות, כי בנקודת הזמן שבה בוצע הקיזוז, לא ניתן היה לראות בחוב התובע כלפי האיגוד בגין השכר ששולם ביתר, כ"חוב שאינו שנוי במחלוקת". השתלשלות העניינים העולה ממסמכים שצירף התובע לכתב התביעה המתוקן בנושא הליכים שננקטו על ידי האיגוד כנגדו בבית הדין לעבודה, בהם גם מתואר הליך שנקט התובע כנגד האיגוד, מלמדת על כך שהתובע לא נדרש להשיב את השכר ששולם ביתר, זאת בשונה מרכיבים אחרים שבהנחיית משרד הפנים. כמו כן עולה כי אותם הליכים הסתיימו בסופו של דבר בהסכמות אשר לא כללו את השבת השכר ששולם ביתר. נתונים אלו אינם מלמדים על "אי קיומו של חוב" בהכרח, אולם הם מלמדים על כך שלא התמלאו התנאים אליהם כיוון המחוקק כאשר קבע בסעיף 25 לחוק הגנת השכר מספר מצומצם של אפשרויות בהן רשאי מעביד לנכות משכרו של העובד. יוער בהקשר זה גם כי אחד מתנאי סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, עליו מתבסס האיגוד כאמור, הינו כי הניכוי יתבצע משכרו האחרון של העובד (וראו לעניין זה ע"ע (ארצי) אברהם מרקוביץ - אקורד הנדסה בע"מ, ניתן ביום 5.8.2002) כאשר הסעיף עוסק במקרה שבו נותקו יחסי העבודה. ההחלטה להשעות את התובע אינה מנתקת את יחסי העבודה ועל כן השימוש בסעיף זה כהצדקה למעשה הקיזוז, אינו נכון.

17. עוד יוער, כי טענת האיגוד כי נשלחו לתובע שתי התראות בדבר הכוונה לקיזוז השכר ששולם ביתר, לא נתמכה במסמכים. האיגוד הפנה בסיכומיו לכתב ההגנה המתוקן, סעיפים 33 ו- 34 ולנספחים ג' וד' שלו. עיון בסעיפים אלו מלמד על כך שמדובר בבקשה להשעיית התובע ובתגובה לבקשתו להגדיל את שכרו בתקופת ההשעיה. מסמכים אלו לא צורפו לכתב ההגנה המתוקן או בכלל כראיות בתיק. נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן עוסק בתלוש אוקטובר 2010 ובו התראה על קיזוז חיוב בגין השימוש במכשיר הפלאפון ובנספח ד', מכתב יו"ר האיגוד מיום 18.7.2010, אין זכר להודעה על קיזוז כלשהו והמכתב מתייחס אך ורק לנושא חפציו האישיים של התובע. בנסיבות אלו, לא ניתן ללמוד כטענת האיגוד על הודעה לתובע על הכוונה לקזז או על הסכמה שלו לקיזוז או לניכוי השכר ששולם ביתר.

18. אנו סבורים אם כן, כי בנסיבות אלו, היה על האיגוד לפעול בדרך שונה מזו בה פעל. תחת פעולת קיזוז חד צדדית, ראוי היה בנסיבות העניין ובחלוף הזמן, לאפשר לתובע להעלות השגותיו כנגד הקיזוז ואולי אף ללבנן עם הנוגעים בדבר ובמקרה הצורך - להביא את המחלוקת להכרעה שיפוטית. ניכוי הסכום באופן שבוצע, תוך העמדת התובע בפני עובדה מוגמרת, הקימה את הצורך להתדיין בפנינו ברכיב תביעה זה. האיגוד פעל אם כן שלא כדין, בכל הנוגע לאופן שבו בחר לנכות את השכר ששילם ביתר בשנת 2008, ממשכורת חודש 7/2010.

19. חרף האמור לעיל, הרי שלנוכח קביעתנו בפתח הדברים, לפיה אמנם מדובר בשכר ששולם ביתר, אנו סבורים, כי בנסיבות העניין, אין מקום להורות על השבת הסכום אשר קוזז, לידי התובע, כבקשתו;

20. אכן, יש להסכים עם התובע על כך שהאיגוד אמור היה לפעול בדרך שונה, כפי שפירטנו. את מורת רוחנו הבענו על כך ומשמעויות התנהלות זו יפורטו בהמשך. את הסכום שקוזז, עם זאת, אין להשיב שכן בשאלה בדבר עצם קיומו של חוב, ניתן לתובע יומו בהליך משפטי זה. במסגרתו, הגענו למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל להראות כי האיגוד אינו זכאי להשבת השכר ששילם ביתר. איננו מקבלים טענה משתמעת אולי של התובע בסיכומי תשובתו, כאילו שאלה זו אינה נתונה להכרעתנו כאן היום. טענת הקיזוז הועלתה על ידי האיגוד בכתב ההגנה לכתב התביעה המקורי. כן העלה התובע את שאלת עצם קיומו של חוב לאיגוד בכתב תביעתו המתוקן (ראו גם הערת התובע בפרוטוקול הדיון מיום 2.6.2013, עמ' 18 ש' 9-10) ולצדדים שניהם ניתנה האפשרות להביא את ראיותיהם, לרבות בשאלה האם זכאי האיגוד להשבת החוב. משכך, אין לפצל את הדיון כך שתיבחן רק השאלה האם בוצע הניכוי כדין ובאופן שתיווצר התדיינות חוזרת ומיותרת בנושא המצריך ממילא הכרעה לגופו בתיק זה.

21. כפי שציינו, הראיות שלפנינו מלמדות על כך כי שכר העבודה שולם ביתר. האיגוד יצא ידי חובתו בהוכחת עניין זה. מנגד, לא עלה בידי התובע להראות כי התקיימו נסיבות בהן האיגוד אינו זכאי להשבת השכר ששולם ביתר. טענת התובע בכתב התביעה המתוקן כי יו"ר האיגוד החליט כי יש לשלם את שכרו "על פי מיטב שיקול דעתו ולא חס וחלילה מתוך טעות ו/או הטעיה" אינה עולה בקנה אחד עם פירוט שיקולי מר דותן במכתב למשרד הפנים מיום 11.3.2008 כפי שפורטו לעיל ועם הנחיית משרד הפנים בהמשך לו, מיום 25.3.2008. כמו כן, עד ליום זה, התובע לא סיפק גרסה עובדתית מפורטת להסכמה, ככל שהיתה לטענתו, לוויתור האיגוד על השבת השכר ששולם ביתר ולא צוין כנגד אלו זכויות שהיו לתובע, היא ניתנה. כל שנטען היה בעלמא וגם המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה המתוקן שותקים באשר לטיב ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. אדרבא, בזהירות נאמר, כי התחושה העולה הינה כי ככל שהיו הסכמות, הן התקבלו בהתחשב במצבו הזמני של התובע ובמצב של חוסר וודאות באשר לגורל יחסי העבודה כל עוד לא הוכרע דינו. משכך, איננו זוקפים לחובת האיגוד את אי העדת הגורמים "הרלוונטיים" לטענת התובע - כגון מי שהורה לחשב השכר מטעם האיגוד לקזז את החוב. טענה שהועלתה לניכוי ימי חופשה (לגבי עצם הניכוי אין מחלוקת בין הצדדים) שלא כדין, לא הוכחה על ידי התובע בסופו של יום. לעניין זה ראו גם סעיף 8 לתצהיר חשב האיגוד בנושא זה ואי חקירתו על כך, במסגרת החקירה הנגדית.

אין מחלוקת כי חוב התובע בגין השכר ששולם ביתר לא נדרש עד ליום זה וזאת על אף הנחייה מפורשת של משרד הפנים וקיומם של הליכים משפטיים שננקטו כנגד התובע ליישום חלקים אחרים של הנחייה זו. אולם, בשונה מעמדתנו כי די בכך כדי למנוע מהאיגוד לנקוט פעולה חד צדדית ולנכות את החוב מהתשלום בגין תקופת ההשעיה - אין בנתון זה כשלעצמו ולאחר שהתאפשר לתובע שהיה צד להסכמות אלו להביא ראיותיו לגביהן - כדי ללמד על וויתור על חוב שהיה. יש לזכור, כי ההנחיה להשבת השכר ניתנה מאת מנכ"ל משרד הפנים. מי שביקש כי תינתן הנחייה כזו ומי שציין במכתב (11.3.2010) כי יפעל על פיה, היה גם מי שלשיטת התובע "ויתר" על יישומה כבר בסמוך למועד בו ניתנה. חזקה אם כן, כי מר דותן לא יפעל בניגוד להנחיה שקיבל והתובע, לא הראה אחרת.

22. על אף שהדבר לא נטען על ידי התובע, בחנו האם בנסיבות העניין יש מקום לפטור את התובע מהשבת הסכום על פי סעיף 2 לחוק עשיית עושר שלא במשפט במקרה שההשבה אינה צודקת בנסיבות העניין (ראו ע"ע(ארצי) קרן מחקרים רפואיים פיתוח תשתית ושירותי בריאות - לורין קדם, ניתן ביום 23.9.2008) – אולם, לא מצאנו לנכון לעשות כן. כך, לדוגמא, לא עולה מהנתונים שלפנינו כי התובע סבר בתום לב כי בידו זכות שבדין. הנחיית משרד הפנים היתה ברורה וחד משמעית ומנגד לא הוצגה לפנינו היום אפילו גרסה בהירה לגבי הסכמה ו/או ויתור על השכר ששולם ביתר, ובכלל, אם ניתנה בסמכות. בנסיבות אלו גם לא התרשמנו כי התנהלות האיגוד עלתה כדי הצגת מצג שווא כלפי התובע. בשים לב לתמונה הכוללת, לא מצאנו שיקולים של "צדק ויושר" במתן פטור לתובע משכר ששולם לו מאת הקופה הציבורית, בשעה שהורחק מעבודתו בשל חקירה פלילית שהתנהלה כנגדו אשר הבשילה לכתב אישום ולאחר מכן להרשעה בבית המשפט המחוזי, גם אם רק בחלק מהאישומים.

23. לסיכום, התובע אינו זכאי להשבת הסכום שקוזז במשכורת 7/2010. עם זאת, התנהלות האיגוד אשר פעל לקיזוז החוב בטרם ניתנה לתובע ההזדמנות להשמיע את דברו, תבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות בהליך זה.

פיצוי בגין הלנת שכר -

24. השכר לגביו טוען התובע כי הולן על ידי האיגוד, הינו שכר ששולם לתובע בגין תקופת ההשעיה. מדובר למעשה בתשלום אשר בא לפצות את התובע על העדר השתכרותו בשל תקופת ההשעיה. כיוון שכך, התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה וזאת על פי ההלכה הפסוקה. בע"ע(ארצי) ששי שכר לוי - מדינת ישראל, אשר ניתן ביום 17.3.2005, נדון עניינו של עובד אשר נקבע כי הושעה שלא כדין במשך ששה חודשים. פסק הדין דן בשאלה האם יש לראות בתשלום בגין "בטלה מאונס" כ"שכר עבודה" ובכל מקרה, בהסתמכו על הלכות קודמות, נקבע ברוב דעות וכנגד דעתם של סגנית הנשיא (בתוארה אז) כב' השופטת אלישבע ברק ונציג הציבור מר לאון מורוזובסקי, כי אין לפסוק בנסיבות אלו פיצויי הלנה.

25. מעבר לכך, אנו סבורים גם כי בשאלת המועד שבו היה על האיגוד לשלם את שכר ההשעיה, לכל הפחות קיימת היתה מחלוקת כנה ואמתית בין הצדדים. כך, ניתן למצוא כתמיכה לטענות האיגוד, את האמור בתיאור הרקע העובדתי שבהחלטה אשר ניתנה בבקשת התובע למתן צו מניעה זמני כנגד החלטת האיגוד להורות על פיטוריו לאלתר (פ"ה(נצרת) 46984-01-13, מיום 7.3.2013). שם, בסעיפים 4.ה-ו, ציינה כב' השופטת עידית איצקוביץ', כי בחודש מרץ 2010 פתח האיגוד בהליכים להשעיית התובע כאן. בתאריך 8.3.2010 התקיים דיון בוועדת השימוע בנוכחות התובע ובא כוחו, ועדת השימוע המליצה ליו"ר האיגוד להשעותו מעבודתו וביום 14.3.2010 החליט יו"ר המועצה לאמץ את המלצתה ולהשעות את התובע. "אולם, להשעיה הנ"ל לא היה תוקף שכן על פי סעיף 20(1)(ב) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח- 1978 (להלן: "חוק המשמעת" ליו"ר האיגוד אין סמכות להשעות עובד בעקבות הגשת כתב אישום, שכן הסמכות היא בידי בית הדין למשמעת ....". אמנם, מדובר בהחלטה אשר במהותה בוחנת את פני הדברים בלבד, אולם יש בה לכל הפחות, ללמד, על כי קיימת שאלה אמיתית בנושא.

26. בנסיבות המקרה לא ראינו לנכון, אם כן, לפצות את התובע בגין פיצויי הלנה.

חפציו של התובע -

27. את החפצים המפורטים בסעיף 28 לתצהיר עדותו של התובע, הנמצאים עדיין ברשות האיגוד, יש להשיב. האיגוד נסמך בסירובו למוסרם לידי התובע על כך שהאיגוד הוא שמימן את נסיעות התובע לחו"ל, נסיעות במסגרתן נרכשו חלק מן החפצים כאמור. מכאן מסיק האיגוד כי אין התובע בעליהם של חפצים אלו. יצוין כי אפילו נכונה היתה טענת האיגוד והחפצים נרכשו אך ורק בנסיעות עבודה, הרי שאין בכך כשלעצמו כדי ללמד על הבעלות בחפצים כאמור. על פי הנתונים שלפנינו מדובר בעיקר באלבומי תמונות, באוסף של קטעי עיתונות במזכרות ובחפצי נוי כגון מודלים של מכוניות כיבוי, אשר מן הסתם לא נרכשו לצורכי האיגוד. לא הובאה לפנינו ולו ראשית ראיה לכך שהתובע עשה שימוש בכספי האיגוד לצורך רכישת חפצים אלו, אשר במהותם הינם חפצים אישיים. הסדר הפשרה שעלה בעניין זה, כמפורט בסעיף ב' להסכם פשרה המפורט בפרוטוקול הדיון מיום 10.10.2012 אשר בוטל בסופו של יום, היה פתרון ראוי לטעמנו, אך משהגענו לשלב של הכרעה שיפוטית, איננו רשאים לכפות פתרון זה על הצדדים, באשר הדבר נתון לשיקול דעתם.

מכל מקום, בהעדר הסכמות בעניין זה, יפעלו הצדדים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, לצורך העברת חפציו של התובע, המצויים בחזקת האיגוד, לידי התובע.

לסיכום

28. תביעת התובע להשבת הסכום שקוזז ממשכורת 7/2010, נדחית. כך גם תביעת התובע לפיצויי הלנה כפי שנדרש בכתב התביעה. עם זאת, מתקבלת תביעת התובע בנושא השבת החפצים המפורטים בתצהיר עדותו, לידיו. לצורך כך, יפעלו הצדדים בהתאם למפורט לעיל.

29. בהתחשב בתוצאה אליה הגענו, ובשים לב לקביעותינו בדבר התנהלות האיגוד בנוגע לדרך בה בוצע קיזוז השכר, ישלם האיגוד לתובע סך של 5,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד, זאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

30. לכל אחד מהצדדים הזכות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ' באב תשע"ד (16 אוגוסט 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.