מבוא

1. בפני תביעה אשר הוגשה על ידי אורי אש ז"ל (להלן: "אורי אש"). בכתב תביעה מתוקן תבע סך של 578,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.10 מהנתבעים אורן בוארון (להלן: "הנתבע 1"), שאול בוארון (להלן: "הנתבע 2"); גני אסתר בע"מ (להלן: "גני אסתר" או "הנתבעת 3"); עו"ד חיה מלצר חכם (להלן: "הנתבעת 4" או "עו"ד חיה מלצר") וחברת א.ב שיקום נתניה 1997 בע"מ (להלן: "א.ב.שיקום" או "הנתבעת 5").

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן.

3. במהלך ניהול המשפט נפטר, למרבה הצער, אורי אש. לבקשת יורשיו של אורי אש לפי צו קיום צוואה, ניתנה החלטה לפיה יורשיו, הינם תובעים במקומו.

4. מטעם אורי אש הוגש תצהירו. אחרי שהוגש על ידו כתב תביעה מתוקן, אושר לאורי אש להגיש תצהיר משלים וכן הוגש תצהיר של בנו, שמעון אש.

לאחר שהיורשים של אורי אש, היו לתובעים במקומו, ביקשו התובעים להגיש תצהיר נוסף של מר שמעון אש. בקשתם התקבלה ואכן הוגש תצהיר נוסף ומפורט יותר של שמעון אש.

5. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של אורן בוארון, שאול בוארון ושל עו"ד חיה מלצר.

בדיון ההוכחות נחקרו שמעון אש וכן המצהירים מטעם הנתבעים.

הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

5. לטענת אורי אש, הוא הכיר את הנתבעים על רקע של השכרת מבנה ברח' זנגוויל בנתניה. הם פנו אליו לקבל ממנו הלוואת מימון עסקית שתושקע, בבית אבות שהם התכוונו לרכוש ולנהל ברח' ראשון לציון 21 בנתניה ואשר היה מושכר מ"תפארת בנים". זאת, באמצעות חברה שתוקם על ידם לשם כך.

6. הנתבעים אכן הקימו, לאחר מכן, את חברת גני אסתר בע"מ (הנתבעת 3) באמצעותה ניהלו את בית האבות.

7. לטענת אורי אש, הנתבעים הציגו לו מצג לפיו במידה ובית האבות יניב רווחים, יהיה זכאי ל-24% מרווחי המיזם, לאחר קיזוז ההוצאות. אולם בכל מקרה, אף אם יהיו הפסדים, יהיה זכאי לנקודת יציאה בתוך 24 חודש ובמקרה כזה, יוחזרו לו כל כספי ההלוואה.

אורי אש טוען כי הסכם זה נעשה בעל פה בינו לבין הנתבעים 2-1 באופן אישי ולא מול חברת גני אסתר בע"מ, שכלל לא היתה קיימת במועד שבו ניתנה ההלוואה.

לטענת אורי אש, בשל האמון הרב בין הצדדים, העביר את מלוא הסכום לידי הנתבע 1 מבלי שקיבל בטחונות כלשהם ומבלי שנחתם הסכם.

אורי אש חתם בהמשך על הסכם להתקשרות עסקית עם הנתבעת 3, גני אסתר (להלן: "ההסכם להתקשרות עסקית"). לטענת אורי אש, הסכם להתקשרות עסקית עם הנתבעת 3, עליו הוחתם, עומד בניגוד להסכמות בין אורי אש לנתבעים 2-1.

אורי אש טוען כי הפיכת ההסכם בין הצדדים להסכם מול גני אסתר הינו תרגיל "למראית עין" ולכן הוא פסול.

לטענת אורי אש, חברת גני אסתר היא חברה שהנתבעים הקימו לצורך הפעלת בית האבות וההון הרשום שלה הינו על סך 50,000 ₪ בלבד.

לטענת אורי אש, פנה לנתבעים 2-1, בהתאם להסכם שביניהם, להחזרת ההלוואה בחלוף 24 חודש, אך הם לא השיבו לו את כספו.

אורי אש טוען, כי מעולם לא לקח על עצמו סיכון שמשמעותו עלולה להיות שיפסיד את מלוא הסכום.

אורי אש טוען, כי מאחר והכסף הועבר לחשבונה של א.ב. שיקום, ברור כי הנתבעים 2-1 יחד עם עו"ד מלצר, עוולו כלפיו בכך שהכניסו להסכם עם חברת גני אסתר סעיפים לפיהם ניתנת על ידו "הלוואת בעלים" לחברה ועוד סעיפים שקריים.

אורי אש טוען כי במקרה אחר, הצליח לקבל חלק מכספו חזרה, כנראה מכיון שבאותו מקרה שאול בוארון, הנתבע 2, חתם על ערבות אישית.

אורי אש טוען, כי מכיון שהכספים נכנסו לחשבונה של חברת א.ב. שיקום, מוטלת עליה חובה להשיב את הכספים, ביחד ולחוד עם שאר הנתבעים.

אורי אש טוען כי הנתבעים הסתירו בכתב ההגנה המקורי שלהם את העובדה שהכספים הופקדו בחשבונה של חברת א.ב. שיקום.

אורי אש טוען כי לא ראה במאזנים של החברות כי הכספים הועברו מחברת א.ב. שיקום לגני אסתר.

אורי אש טוען כי הנתבעים למעשה ביצעו כלפיו "עוקץ" ונטלו את כספו שלא כדין.

אורי אש טוען כי הוא לא היה מיוצג על ידי עורך דין בעצמו בשל האמון הרב שרכש לנתבעים 2-1 ולנתבעת 4, עו"ד מלצר.

8. הנתבעים טוענים כי הנתבעת 5 ניהלה מו"מ לרכישת בית האבות מחברת "חיי שרה" שהפעילה בית אבות בנתניה ושילמה לה כספים רבים עבור הרכישה.

הנתבעים טוענים כי אורי אש ביקש להצטרף כשותף ובעל מניות במיזם בית האבות. לאחר מו"מ, סוכם כי יהיה שותף ב- 24%.

מאחר ואורי אש לא היה שותף בכל הפרויקטים של הנתבעת 5, א.ב. שיקום, הוחלט להקים חברה חדשה שבה יהיה לתובע 24%.

אורי אש ביקש כי הסכום יחשב וירשם כהלוואת בעלים, כמו כל משקיע, כדי שהכספים שיקבל מתוך רווחי החברה לא יחשבו כרווחים אלא כהחזר הלוואה שאינו חייב במס.

הנתבעים טוענים לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, שכן מדובר בתביעה שחל עליה חוק החברות.

הנתבעים טענו כי בהתאם להסכם קיימת תניית בוררות לפיה עו"ד מלצר (הנתבעת 4) תשמש כבוררת, והסיבה לכך שהתביעה הוגשה גם כנגדה היתה כדי לסכל את קיום הליך הבוררות.

הנתבעים טוענים כי למרות היותו בעל מניות בנתבעת 3, גני אסתר, הפקיר אורי אש את הנתבעת 3 ברגעיה הקשים, כאשר התברר שיש קושי להמשיך ולקיים במקום בית אבות, בהעדר רשיון של משרד הרווחה. זאת, למרות כל ההשקעות שנעשו במקום.

הנתבעים טוענים כי ההסכם נחתם מול גני אסתר ואין לתובע כל תביעה כנגד הנתבעים האחרים.

לטענת הנתבעים, תמורת השקעתו קיבל אורי אש 24% מהמניות, והוא לקח על עצמו את הסיכון להפסדים.

לטענת הנתבעים, התביעה מתעלמת מההסכם בין הצדדים ומבוססת על טענה לטעות בכדאיות העיסקה.

לטענת הנתבעים, אורי אש לא קיבל מהם בטחונות בשל אופי העיסקה, מאחר ומדובר בהשקעה.

הנתבעים מכחישים את טענות אורי אש למעשי מרמה.

האישורים על קבלת התשלום מלמדים כי אין המדובר בהלוואה אישית אלא תשלום על חשבון רכישת חלקו של אורי אש בבית האבות בשווי 24%.

לטענת הנתבעים, ככל שהנתבעת 3 היתה משגשגת, אורי אש לא היה טוען לבטלות ההסכם.

לטענת הנתבעים, הנתבעת 5 רכשה את הפעילות של בית האבות מ"חיי שרה" ושילמה ל"חיי שרה" סך של 643,000 ₪. כמו כן, בהתאם למאזן הבוחן של הנתבעת 5 עולה כי הוציאה מכיסה סך של 660,250 ₪ עבור הוצאות הנהלה, שכר, קניות וירקות ופירות. כמו כן, הנתבעת 3 הוציאה כספים עבור שיפוץ המקום.

לטענת הנתבעים, עו"ד מלצר העלתה על הכתב את ההסכמות בין הצדדים, בצורה המיטבית. לטענת הנתבעים, אורי אש נטל את ההסכם למספר ימים לצורך התייעצות.

לטענת הנתבעים, אורי אש היה אדם אמיד ושותף בפרויקטים שונים.

הנתבעים טוענים כי במסגרת כתב התביעה המתוקן, שבו אופשר לו להוסיף את הנתבעת 5 כנתבעת נוספת, הוסיף אורי אש טענות נוספת תוך הרחבת חזית אסורה.

דיון והכרעה

9. בטרם הכרעה במחלוקות העובדתיות לגופן, יש להכריע בשאלה האם התצהיר שהוגש על ידי אורי אש הינו קביל. הנתבעים טוענים כי מאחר ואורי אש לא נחקר נגדית על התצהיר, הרי שאינו קביל ולחלופין יש לתת לו משקל נמוך. מאידך בסיכומי התובעים צוין, כי יש לתת משקל, בהקשר זה, לכך שאורי אש השיב לשאלות בית המשפט תחת אזהרה בישיבת קדם משפט ומסר את גרסתו בעדות. כמו כן, צוין כי הנתבעים התנגדו לבקשה לגביית עדות מוקדמת.

בעת שהוגש על ידי אורי אש כתב תביעה מתוקן, הוגשה בקשה להגשת תצהירים נוספים. הוגשה על ידי התובע בקשה דחופה למתן החלטה בעתירת אורי אש לקיים לו חקירה נגדית בהקדם או בתאריך שנקבע לדיון 27.2.12. הנתבעים התנגדו לבקשה. בהחלטת בית המשפט נקבע כי הבקשה תידון בישיבת קדם המשפט וכי במידת הצורך יקבע מועד קרוב ככל הניתן לצורך חקירתו. ביום 26.2.12 הודיע ב"כ התובע כי ביום 31.1.12 הלך אורי אש לעולמו.

10. הלכה היא כי דיני הראיות מצויים בתהליך מתפתח של צמצום המגבלות החלות על קבילותן של ראיות, ולהותיר לבית המשפט סמכות להחליט על משקלן. דהיינו, מדובר במעבר משאלות של קבילות לשאלות של מהימנות ומשקל (ר': ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, ניתן ביום 17.10.10)).

בנסיבות, אני מוצאת כי יש לקבל את התצהירים של אורי אש כקבילים. יחד עם זאת, המשקל שניתן ליחס לאמור בהם, בהעדר חקירת נגדית, הינו מוגבל.

כמו כן, אני קובעת כי ניתן להתייחס לדברים שנאמרו על ידי אורי אש בבית המשפט תחת אזהרה, בישיבת קדם המשפט, כעדות מטעמו.

11. אין מחלוקת כי אורי אש מסר לנתבע 1 ביום 20.8.07 שיק על סך של 168,000 ₪ וכן מסר לו שיק שני שזמן פרעונו 4.11.07 על סך 410,000 ₪. ביום 31.10.07 קיבל אישור כי העביר סך כולל של 580,000 ₪.

לטענת אורי אש, סכומים אלו הועברו כהלוואה אישית לאורן בוארון ושאול בוארון, הנתבעים 2-1, וזאת כהלוואת מימון לצורך רכישת בית האבות.

הנתבעים, מצידם, טוענים כי מדובר בתשלום עבור חלקו של אורי אש ברכישת בית האבות.

הנתבע 2, שאול בוארון, הצהיר כי מעולם לא הובטח לאורי אש שיקבל את כספו בחזרה.

12. האישור שניתן לתובע מיום 20.8.07 כתוב על גבי נייר מכתבים של הנתבעת 5 ונכתב בו כך:

"לכבוד

אורי אש

אישור קבלת תשלום

הריני מאשר כי התקבל עח' רכישת חלק מזכויות הבעלות בבית אבות "חיי שרה" ברח' ראשל"צ 21 נתניה, סך של 168,000 ₪, מועד פרעון 30/8/07

אורן בוארון ת.ז. ------"

האישור השני, כתוב על גבי נייר המכתבים של עו"ד חיה מלצר, ונכתב בו כך:

"

הנדון: אישור קבלת תשלום

הריני לאשר קבלת הסך של 578,000 ₪ עד ליום 31/10/07 מה"ה אורי אש.

ע"ח התמורה בשל חלקו בבית האבות ברחוב ראשון לציון 21 בנתניה: 24%.

שם: אורן בוארון

תאריך

חתימה "

אין במסמכים האמורים איזכור כלשהוא של הלוואה או של זכות של אורי אש לקבל את כספו בחזרה.

עולה מן המסמכים האמורים, כי הסכומים שולמו על ידי אורי אש עבור רכישת 24% מהזכויות הבעלות בבית האבות.

13. ביום 10.9.07 נחתם הסכם בין הנתבעת 5, א.ב. שיקום, לבין חיי שרה (נספח נ/2). בהתאם להסכם האמור, חיי שרה העבירה לא.ב. שיקום את פעילות בית האבות, ובכלל זאת את זכויות וחובות המוכרת "חיי שרה" לפי הסכם ההפעלה בינה לבין "תפארת בנים" וכן הציוד שבבית האבות.

בהסכם נקבע כי התמורה הינה סך של 135,000 דולר בצירוף מע"מ.

צורפו לתצהירי הנתבעים צילומי שיקים של א.ב. שיקום ששולמו לחיי שרה.

בנוסף, צורפו חשבוניות לגבי שיפוצים שלטענת הנתבעים נערכו בבית האבות (נספח נ/5).

הנתבעים מציינים כי עד לסוף שנת 2007 בוצעה הפעילות של בית האבות במסגרת חברת א.ב. שיקום וזאת כדי לחסוך בהכנת דוחות כספיים עבור התקופה הקצרה שנותרה עד לסוף השנה.

14. ביום 1.1.08 נחתם, כאמור, ההסכם להתקשרות עסקית בין גני אסתר שהוגדרה בהסכם כ"צד א" לבין אורי אש שהוגדר בהסכם כ"צד ב'".

אין מחלוקת כי הסכם זה נערך על ידי הנתבעת 4, עו"ד חיה מלצר, שהיתה באותה עת עובדת שכירה של הנתבעת 5.

עיון בנוסח ההסכם מלמד כי ההסכם מנוסח כהסכם שבמסגרתו שני הצדדים כאמור במבוא: "החליטו להתקשר ביניהם, לצורך שיתוף פעולה בהפעלה וניהול של בית אבות".

ובסעיף 3 תחת הכותרת "מהות ההסכם" נכתב כי

"על סמך ההצהרות שבמבוא, החליטו הצדדים לשתף פעולה בהקמת חברה – גני אסתר בע"מ – שתנהל את בית האבות, צד ב' יחזיק ב- 24 אחוז ממניות החברה."

בהמשך אותו סעיף באה ההתייחסות להלוואת בעלים ונאמר כך:

"3.2 צד ב' יעמיד לחברה הלוואת בעלים בסך של 578,000 ₪ ויהיה שותף בשיעור של 24% כאמור."

סעיף 4 להסכם קובע כי צד ב' יתן הלוואת בעלים לנתבעת 3.

בסעיף זה אף מצוין כי ההתקשרות הינה לשנתיים כאשר בתום השנתיים ניתנת לצדדים אפשרות לסיים את ההתקשרות באמצעות החזר ההלוואה, לאחר עריכת התחשבנות בגין התקופה שחלפה.

בסעיף 5.2 להסכם מצוין כך:

"ההחלטות הנחוצות לפעילות השוטפת של העסק הינן כולן, בלי יוצא מן הכלל, בתחום אחריותו הבלעדית של צד א'."

בסעיף 5.3 כתוב כי יפתח חשבון בנק: "שזכויות החתימה בו הן ש צד א' בלבד ולצד ב' זכות גישה מלאה לראות את כל התנהלות החשבון."

סעיף 6 עניינו סיום ההתקשרות.

מצוין שם שכל צד יהיה רשאי להודיע על רצונו לסיים את ההתקשרות תוך 24 חודש.

נכתב שם כך:

"6.3 במידה ויסיימו הצדדים את ההתקשרות יוחזר לצד ב' סך של 578,000 ₪.

6.4 למען הסר ספק, מובהר כי מוסכם בין הצדדים: שהסכום האמור בסעיף 6.3 אינו מוצמד למדד ואינו נושא ריבית".

עיון בהוראות ההסכם, כפי שהובאו, מלמד על חוסר התאמה מסוימת בין זהות הצדדים להסכם לבין תוכנו. אין הגיון בקביעה כי הצדדים החליטו לשתף פעולה בהקמת החברה, כאשר צד א' להסכם הינה החברה עצמה. כך גם, אין הגיון שזכויות החתימה יהיו לצד א', כאשר צד א' להסכם הינו החברה עצמה, גני אסתר.

יחד עם זאת, אורי אש אכן נרשם כבעל מניות בשיעור של 24% מהמניות הרגילות של גני אסתר.

שאול בוארון העיד כי הסכום של 578,000 ₪ שסוכם בין הצדדים אינו סכום מקרי, והוא חושב על ידי הצדדים כמשקף השקעה בתמורה ל- 24%. ככל שמדובר היה בהלוואה, הגיוני יותר שמדובר היה בסכום "עגול" (ר' עמ' 59 לפרוט' הדיון).

אמירה זו הינה הגיונית. כמו כן, התברר במהלך דיוני ההוכחות, להפתעת בנו, כי אורי אש חתם על ערבות אישית בבנק לטובת הנתבעת 3, גני אסתר (ר' עדותו של שמעון אש עמ' 17 לפרוט' הדיון).

בתצהיר המשלים של אורי אש, הוא הצהיר בסעיף 4 כי לא היה ידוע לו על פעולות שונות שנעשו בחברה, כמפורט בתצהיר. יחד עם זאת, מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעים לתצהירים מטעמם (ר' נ/7) עולה כי אורי אש חתם על המסמכים הרלבנטיים לצורך אישור הפעולות האמורות.

כפי שפורט לעיל, מעיון באישורי התשלום שניתנו לתובע כנגד התשלומים שבוצעו על ידו בסך כולל של 578,000 ₪ עולה כי מדובר באישורים עבור תשלום בגין 24% מבית האבות. מסמכים אלו מתיישבים עם גירסת הנתבעים, כי מדובר היה בהשקעה משותפת בעסק ולא בהלוואה. זאת בפרט, כאשר בהמשך אכן קיבל אורי אש 24% מהמניות בחברה שהוקמה.

15. בכל הנוגע להסכם להתקשרות עסקית שנחתם בין אורי אש לבין הנתבעת 3, טוען אורי אש כי לא היה מדובר בהלוואת בעלים מצידו. הוא אף מפנה לכך שהכסף שהעביר לנתבעים, לא הועבר על ידם לנתבעת 3.

הנתבעים, מצידם, טוענים כי היה זה אורי אש שביקש לערוך את העיסקה במתכונת של הלוואת בעלים, על מנת להנות מהטבות מס בהמשך, כאשר ימשוך כספים מהחברה. לדבריהם, כך נהג גם בעיסקה משותפת קודמת שנערכה בין הצדדים.

16. אורי אש מפרט בתצהירו כי ביולי 2007 נתן הלוואה עסקית נוספת לנתבעים. בקשר לאותה הלוואה, נערך הסכם בכתב בין אורי אש לבין חברת א.ב. שיקום ושאול בוארון חתם כערב (מוצג ת/11).

עיון בהסכם האמור מלמד כי מדובר בהסכם להתקשרות עסקית בקשר להקמת מסגרת לאנשים עם צרכים מיוחדים בקרית אתא. ההסכם הוגש וסומן כמוצג ת/11. הסכם זה נערך ביום 4.7.07, במועד סמוך למועד שבו העביר אורי אש את השיק הראשון נשוא התובענה שבפני. בהסכם לגבי המיזם בקרית אתא דובר על שותפות בין הנתבעת 5 לאורי אש. שם, נקבע כי לנתבעת 5 90% בשותפות ולאורי אש 10%. באותו הסכם נקבע גם כן כי אורי אש נותן לשותפות הלוואת בעלים בסך של 180,000 דולר. כך גם, נקבע מנגנון שבו אופשר לאורי אש לקבל את ההלוואה חזרה מהשותפות בחלוף שנתיים, לאחר התחשבנות. עוד נקבע שם כי במקרה של פירוק השותפות, יקבל את סכום הקרן חזרה.

הנה כי כן, אנו למדים כי הרעיון של הלוואת בעלים לא "נולד" לראשונה בהסכם להתקשרות עסקית לגבי גני אסתר מיום 1.1.08, אלא היה קיים אף בהתקשרות קודמת, שלגביה נערך הסכם בכתב עוד בחודש יולי 2007, אשר גם לגביה טוען אורי אש כי מדובר בהלוואה שלו לנתבעים.

אמנם, בהסכם לגבי קרית אתא, הצד השני להסכם הינה הנתבעת 5, אך החיוב להשיב את הכסף הינו של השותפות.

16. סיכומו של דבר, עולה מן האמור כי בעניננו, אורי אש קיבל קבלות בגין רכישת 24% מהמיזם, הוא נרשם כבעל מניות, חתם על חוזה עם החברה שהוקמה, כאשר בחוזה פורט כי ניתנה על ידו הלוואת בעלים.

הנתבעים טוענים כי טיוטת החוזה נמסרה לתובע חודשים לפני שחתם עליו וכי התייעץ עם בנו שמעון אש לגביו. שמעון אש העיד כי ראה את ההסכם רק לאחר חתימתו. לדבריו, לא הבין את משמעות הדברים (ר' עמ' 23 ואילך לפרוט' הדיון).

יש לייחס משמעות מיוחדת להתנהלות אורי אש בקשר עם הנתבעת 3, גני אסתר. אורי אש דרש כינוס אסיפה כללית, נוכח בישיבות, חתם על ערבות אישית לחברה בבנק (ר' נ/2). התנהגות זו מתאימה למשקיע שהינו בעל מניות בחברה ולא למלווה.

גם במכתבים שנכתבו על ידי אורי אש, בהם דרש את החזר ההלוואה, הפנה להסכמה עם בוארון וכן לסעיף 6 להסכם ההתקשרות העסקית.

הנתבעים העידו כי כל הצדדים סברו כי מדובר בהשקעה שאמורה להיות רווחית ביותר. הקושי שנתקלו בו בענין הרשיון והביא לקריסת החברה, לא נצפה על ידם.

הנתבעים צירפו מכתב של אורי אש (נ/6) המתייחס לשורה של נושאים שהוא ביקש לדון בהם עם הנתבעים, לגבי עסקיהם המשותפים השונים.

מכתב זה מלמד על ההיקף הרחב של הפעילות המשותפת בין הצדדים. כמו כן, יש בכך כדי ללמד כי אורי אש היה, למרות גילו ומחלותיו, עירני והתמצא היטב בעסקיו.

שמעון אש, העיד כי אביו היה משקיע בהרבה דברים (ר' עמ' 16 לפרוט' הדיון).

17. לנוכח כל המפורט, אין בידי לקבל את טענת התובעים, לפיה, ההתקשרות בין אורי אש לנתבעים 1 ו-2 ולגבי הסכם ההתקשרות העסקית, הינם בשני חוזים לא קשורים. אף במכתבי אורי אש לנתבעים לעניין החזר ההלוואה (נספח יב לתצהירו) כתב, כאמור, אורי אש כי הוא מודיע על בקשתו להחזר ההלוואה על בסיס ההסכם שחתמו מיום 20/8/07 ולפי סעיף 6 להסכם. משמע, אורי אש ראה את ההסכם להתקשרות עסקית כמגלם את ההסכמות הקודמות שבין הצדדים.

18. אורי אש טוען להטעיה. לדברי אורי אש, ההטעיה באה לידי ביטוי בכך שבעוד שההתחייבות להחזיר לו כסף ניתנה על ידי הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי, בהסכם נקבע כי ההתחייבות הינה של החברה, הנתבעת 3. זאת, למרות שמדובר בחברה שרק נוסדה ולה הון מניות של 50,000 ₪ אשר אין די בו כדי להבטיח את החזר סכום ההלוואה.

נשאלת השאלה, במה הוטעה? שם החברה מתנוסס בראש החוזה וכן החברה היא שחתומה עליו. החוזה מציין מפורשות שמדובר בהלוואת בעלים שהחברה מתחייבת להחזיר. אורי אש איננו מצהיר בתצהירו כי לא הבין שהצד השני לחוזה הינה החברה. הטענה שלו היא כי תוכן החוזה אינו תואם את ההסכם בעל פה שערכו הצדדים כמה חודשים קודם לכן. לעניין זה, אין אלא להפנות להלכה הפסוקה הקובעת כי בכל הקשור לסתירת מסמך בכתב, חלה הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאנית, ובמקרים כגון אלו יש לסתור את האמור ע"י מסמך בכתב או ע"י הודאת בעל דין או ע"י פנקסיו של הנטען. משלא עשה אורי אש כן, ומשלא תמך טענותיו בע"פ כנגד החוזה הכתוב – דינן של טענות אלו להידחות (ר': י' קדמי על הראיות (2009) עמ' 1503-1501; ע"א (ת"א) 2095/02 דני את דורון שטיחים בע"מ נ' אמנון זיידי (פורסם במאגרים, ניתן ביום 19.2.07) והאסמכתאות המובאות שם). זאת, בפרט כאשר הגירסה של אורי אש אף לא מתיישבת עם הקבלות שקיבל בזמן ששילם את הכספים.

המסקנה העולה מן האמור הינה כי הסכום של 580,000 ₪ שולם על ידי אורי אש כהשקעה בשיעור של 24% במיזם בית האבות.

18. בכל הנוגע לתביעה כנגד הנתבעת 4, עו"ד חיה מלצר, אינני סבורה כי הוכח שהטעתה את אורי אש.

אורי אש היה מודע לכך שעו"ד מלצר הינה עובדת שכירה של חברת א.ב. שיקום.

אורי אש איננו טוען כי עו"ד מלצר היתה נוכחת בזמן שסיכם לדבריו את הדברים בעל פה עם אורן בוארון ושאול בוארון כאשר מסר את השיקים, כמה חודשים קודם לעריכת ההסכם בכתב.

עו"ד מלצר הצהירה בתצהירה כי לא היתה נוכחת בפגישה בין אורי אש לשאול בוארון שבמהלכה סוכמו פרטי העיסקה.

לדבריה, התבקשה על ידי שאול בוארון, בנוכחות אורי אש, להכין הסכם לפיו אורי אש ירכוש 24% מפעילות בית האבות. עוד הצהירה כי אורי אש ביקש ממנה שההשקעה תירשם כהלוואת בעלים בשל הטבת מס שיקבל מכך. לדבריה, מסרה לו כי נושא המיסוי הוא באחריות רואה החשבון ולא עסקה בשאלות החשבונאיות.

לנוכח האמור, לא הוכח כי עו"ד מלצר הטעתה את אורי אש. אף לא הוכחה קנוניה בינה לבין שאול ואורן בוארון לענין זה. מה גם, שנטל ההוכחה לעניין טענות מסוג זה הינו גבוה מנטל ההוכחה האזרחי הרגיל. (ר': ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; ע"א 7456/11 מוריס בר-נוי נ' מלחי אמנון (פורסם במאגרים, ניתן ביום 11.4.13))).

19. בכל הנוגע לנתבעת 5, חברת א.ב. שיקום, הנתבעת 5 הוספה כנתבעת נוספת לאחר שהתברר לאורי אש כי השיקים הופקדו לחשבונה.

כבר קבעתי כי הכספים שולמו כתמורה בגין חלקו של אורי אש במיזם.

הנתבעת 5 הינה חברה שבשליטת בוארון.

לנוכח האמור, לא הוכחה התביעה להשבת סכום זה מהנתבעת 5.

המדובר, בסופו של דבר, בהשקעה שכשלה מבחינה מסחרית, כפי שקורה לעיתים.

20. בכל הנוגע לנתבעת 3, הנתבעת 3 מחוייבת בהתאם להסכם להשיב לתובע את הלוואת הבעלים, בכפוף להתחשבנות.

אורי אש התנגד לכך שיש לערוך התחשבנות ותבע את הסכום במלואו.

אורי אש טוען לבטלות הסכם זה בהיותו הסכם למראית עין ובחוזה שהינו בטל.

כפי שפורט לעיל, טענות אלו לא הוכחו.

לפיכך, אני קובעת כי אף התביעה כנגד הנתבעת 3 לקבלת הסך של 580,000 ש"ח לא הוכחה.

21. סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.