גזר דין לנאשם 1

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המייחס לו (לאחר תיקונו), התפרצות לבית מגורים). העבירה התבצעה ביום 18.2.2009.

2. עמדת התביעה למאסר בפועל, ובתוך כך הדגישה התביעה, שלחובת הנאשם עבר פלילי משמעותי ואף ריצה הוא 30 חודשי מאסר (אגב הפעלת תנאים).

3. מתחם הענישה. מתחם הענישה לעבירה כאמור בין 4 חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. זאת, תוך שיצוין שלא מיוחסת לנאשם גם עבירת גניבה או עבירה נלווית אחרת.

4. במוקד הדיון העובדה, שעבר הנאשם הליך שיקומי משמעותי. במצוות החוק אמנע מפירוט האמור בסדרת תסקירים שהוגשה בעניינו, לאורך תקופה ממושכת מאוד, ואולם, את תמונת המצב העדכנית למד בית המשפט מפיה של קצינת מבחן נכבדה שהחליטה מיוזמתה, ובשים לב למאמץ שהושקע בנאשם ולכברת הדרך שעבר, להתייצב בפועל בבית המשפט ולומר את דברה.

5. דבריה בבית המשפט, כמו גם תסקיריה, מהווים בסיס למסקנה הנדרשת, שאכן מצוי הנאשם בשלהי הליך שיקומי ממשי ועמוק. בתוך כך אף הדגישה ההגנה, וחזרה והדגישה, שמאז האירוע נשוא הליך זה לא חזר עוד הנאשם לסורו, לא נפתחו כלפיו הליכי חקירה באף הקשר, ונוכח עברו המשמעותי מאוד, אם כי הרחוק יחסית, יש בכך כדי לבסס את המסקנה שעל הפרק נאשם ששינה מהותית מאורחותיו. יש ממש בטיעוניו אלה של בא כוחו הנכבד של הנאשם.

6. בית המשפט עוקב אחר שיקומו של הנאשם מזה זמן רב, וביטוי לכך, בין היתר, בשורת התסקירים שהוגשה בעניינו במצוות בית המשפט. בין היתר, נעשה הדבר, אגב תפיסת בית המשפט, שראוי להימנע מגזירת עונשו של הנאשם קודם שתתבהר תמונת המצב השיקומית, וקודם שניתן יהא לבסס מסקנה שאכן על הפרק נאשם שהשתקם. נושא זה קיבל ביטוי גם בדיון האחרון בבית המשפט, ואף בתסקיר שהוגש לקראתו. לדברי קצינת המבחן, שכאמור טרחה, ודבריה נאמנים על בית המשפט, היה אכן מקום למהלך זה, ואולם, התקופה הממושכת בה התנהלו הליכי השיקום אגב פיקוח בית המשפט מיצתה את עצמה. עתה, יש בהליך אך כדי להוסיף לחרדת הנאשם, יש בכך לעכב את גמר ההליך, ובחלוף חמש שנים ללא עבירות נוספות, יש להביא את ההליך כדי גמר. בנסיבות העניין ראיתי לדעת קצינת המבחן, ובהמשך לכך השלימו הצדדים את טיעוניהם. המלצתו המסכמת של שירות המבחן - לעבודות לתועלת הציבור וצו מבחן במגמה שיקומית לעוד שנה.

7. ככלל, ומטעמים שיפורטו, נכון אני לאמץ גישה מקילה ביחס לנאשם. ואולם, קודם שאשוב לנסיבותיו, נמצא לתת משקל לעובדה רלוונטית נוספת. לצד הנאשם הועמד לדין גם אחיו, שהיה שותפו לעבירה. הנאשם 2 הודה במסגרת הסדר טיעון בהסגת גבול, בית המשפט נמנע מהרשעתו וגזר עליו עבודות לתועלת הציבור. לא נעלמה מעיני העובדה שנאשם 2 היה לאותה עת קטין ונעדר עבר פלילי, בניגוד גמור לנאשם דנן, ופשיטא שעונשו נגזר לקולא. ועם זאת, עדיין המדובר באותו אירוע, והנה זה למדנו שאף המאשימה, בהגינותה, נוכנה היתה, גם אם בהקשרו של הנאשם השני, לראות בכך משום הסגת גבול. מכאן, שעם כל החומרה שבעבירה, לא יהא נכון לראותה כקיצונית. משקל מצטבר למסקנות הממתנות גלום גם במועד בו התרחשה העבירה - לפני למעלה מחמש שנים.

8. בשים לב לאמור ונוכח משקלו המצטבר של כל האמור להלן, נכון אני לגזור את עונשו של הנאשם מתחת למתחם הענישה, וזאת תוך שאציין, שהגם שעל פני הדברים, עונש שמתחת לרף המינימום של המתחם, הינו חריג שבחריגים, נכון הדבר בנסיבות העניין.

א. ראשית, על הפרק נאשם שהודה במיוחס לו גם אם לאחר שהוחל כבר בשמיעת ראיות.

ב. כאמור בסעיף 7 לעיל, נסיבות ביצוע העבירה לא היו קיצוניות וגם לחלוף הזמן משקל בהחלטתי זאת.

ג. ואולם, ברי, שאת הבכורה בשיקולי בית המשפט יש להעניק להיבט השיקומי. לא בכל יום מקבלת קצינת המבחן הנכבדה החלטה מיוזמתה, שלא לאחר צו בעניין מצד בית המשפט, להתייצב לדיון, וכל זאת כדי להביא בפני בית המשפט את המסקנה שנתגבשה בשירות המבחן לאחר תקופה ממושכת מאוד של מעקב, טיפול ושיקום. לא יהא ראוי להתעלם מכך, ואף האינטרס הציבורי אינו מצדד בפסיקה שמשמעותה המעשית - סיכון קריטי, אם לא הכשלה של ממש, של תוצאותיו של מהלך שיקומי מושקע ומבורך.

9. לסיכום, נכון אני בנסיבות העניין לאמץ בעיקרה את עמדת שירות המבחן, וגם אם יש בה כדי להקל מאוד עם הנאשם, אין היא מופרכת ביחס לעבירה שעל הפרק, שהרי, בהסכמת התביעה, ניתן היה לאמץ מתכונת זאת ביחס לנאשם השני. ברם, גם אם אסתפק בעבודות לתועלת הציבור, בשים לב לאמור, דומני שראוי להטילן על הנאשם בהיקף העולה על כפי האמור בהמלצת שירות המבחן. אף מתנאי אין להימנע, ויש לקוות שתוסיף החרב המתהפכת ותתרום את חלקה להרתעת הנאשם לעתיד לבוא. יוגדר התנאי ביחס לפריסה נרחבת של עבירות רכוש. ולבסוף, גם לצו מבחן יש מקום, וזאת גם לדעת ההגנה.

10. סוף דבר, גוזר אני כדלקמן -

עבודות לתועלת הציבור – של"צ בהיקף של 300 שעות, בתיאום עם שירות המבחן.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור עבירה נוספת לפי פרק י"א לחוק העונשין .

צו מבחן – בתוקף לשנה.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, 02 יוני 2014, במעמד הצדדים.