1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), וכן העלבת עובד ציבור לפי סעי 288 לחוק.

האירוע בו הורשע הנאשם, מיום 20.08.2008, פורט בהרחבה בהכרעת הדין. בתמצית, מדובר בהוראת השוטר חכימאת גאנם (להלן: השוטר) לנאשם לעצור, זאת על מנת למנוע ממנו כניסה לאזור מסוכן. הנאשם נס מהמקום, אך השוטר רדף אחריו, ואחז ברגלו. בנסיבות אלה בעט הנאשם בחזהו של השוטר, ולאחר שהשיים נפלו ארצה, בעט שוב הנאשם באשכיו של השוטר. במהלך הארוע המתואר, אמר הנאשם לשוטר מילים המהוות העלבת עובד ציבור: "אתה שוטר פלשתינאי, אתה מחבל, צריך לשים לך מדים של שוטר פלשתינאי".

2. טרם הטיעונים לעונש הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם. הנאשם כיום בן 27, נשוי, לומד לימודי רבנות עיר וכן תואר ראשון בכימיה. במהלך שירותו הצבאי, נפצע קשה בראשו במהלך אימון, נדרש לשיקום ממושך וטיפול הנמשך עד היום, ולאחריו שב לשרות קרבי וכן התנדב לשרות מילואים. מהתסקיר עולה כי הנאשם נמצא בשלבי בניית חייו הבוגרים, וזוכה לתמיכה מצד בני משפחתו.

אשר לעבירה המיוחסת לו, קיבל הנאשם אחריות חלקית בלבד למעשיו, נקט בגישה מצמצמת ונטה להאשים את השוטר בהתנהגותו. יחד עם זאת, הביע הנאשם חרטה כנה ועמוקה על מעשיו, וציין כי הבין שפעל בדרך לא ראויה. שרות המבחן התרשם כי הנאשם בעל רצון לשקם ולבנות את עתידו, וכן כי מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. נוכח האמור לעיל וכן מצבו הרפואי של הנאשם, המליץ שרות המבחן להטיל עליו עונש של של"צ היקף מורחב. לגבי נושא הרשעתו בדין, הציג שרות המבחן את לבטיו ולא הגיע לכלל המלצה.

3. המאשימה הפנתה לחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, העובדה שלא קיבל אחריות על מעשיו, וכן לפסיקה הנוהגת. לפיכך, עתרה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר, ולהטיל על הנאשם עונש ברף התחתון.

בא כוח הנאשם הדגיש את חלוף הזמן, העדר כל עבר פלילי, העובדה שהמגע הראשוני בין הנאשם לשוטר נוצר על ידי השוטר ואין המדובר במהלך יזום של הנאשם. עוד ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כאשר הרשעה בדין תפגע בעתידו המקצועי, ולפיכך עתר שלא להרשיעו. בנוסף, צרף הסנגור פסיקה לביסוס טענותיו.

קצינת המבחן ציינה בדיון כי אין המדובר באדם אימפולסיבי שזו התנהלותו בדרך כלל.

הנאשם עתר להימנע מהרשעתו בדין, תך ציון שהמקרה לא היה ראוי, הן מצידו והן מצד השוטר.

אי הרשעה

4. סדר הדין הפלילי קובע כי לאחר הוכחת אשמתו של נאשם בפלילים, ירשיעו בית המשפט בעבירות הנובעות מאשמה זו. חריגה מכלל יסוד זה תעשה בהתקיימם של שני תנאים מצטברים:

"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה המפורטים לעיל" (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 342 (1997)).

עוד נקבע, כי החריגה מכלל ההרשעה, אפשרית כאשר נוצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי בכללותו. יחד עם זאת, מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן (רע"פ 1189/06 בר-לב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו](12.9.2006)).

אשר לנזק עתידי הצפוי לנאשם בעצם הרשעתו, אין להידרש לאפשרויות תיאורטיות, שאין לדעת אם יתממשו בעתיד (רע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו](1.1.2013); ע"P 8528/12 אלירן צפורה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו](3.3.2013)).

5. העבירות בהן הורשע הנאשם, מצביעות על יחס פוגע לאנשי אכיפת החוק ומיצגיו. הפגיעה, במקרה זה, הינה מעבר לפגיעה פיזית או פגיעה בכבודו של אותו שוטר מסוים. מדובר בפגיעה המערערת מוסכמות יסוד בחברה, של כיבוד החוק והממונים על אכיפתו. אלה מהוות מאבני היסוד לקיומה של חברה ולשלום ציבור חבריה. פגיעה בשלומם ובכבודם של שוטרים, מכרסמת בחוסנה של החברה כולה. הדברים עולים באופן חד וברור מדברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, (2.8.2010)). במקרה הנוכחי, יש להדגיש כי מדובר בשתי בעיטות בשוטר, האחת בחזהו והשניה באשכיו, וכן מילים קשות אותן היפנה הנאשם לאותו שוטר.

6. הנאשם טען כי הרשעה תפגע בו בעתידו המקצועי בהוראת כימיה או כרב. לא הוצגו בפני ראיות כי הרשעה פלילית אכן תהווה מכשול עתידי בפני הנאשם מלעסוק באחד מעיסוקים אלה. בנוסף, כפי שהצהיר הנאשם בפני קצינת המבחן, על כוונתו לעסוק בתחום הכימיה עם תום לימודיו, אפשרויות התעסוקה העומדות בפניו הינן רבות. ודאי וודאי שלא ניתן להצביע על פגיעה ודאית וממשית בנאשם, בעצם הרשעתו.

7. עיון בפסיקת בית המשפט העליון, אליה היפנה בא כוח הנאשם, מצביע על שילובם של מספר גורמים, בגיל צעיר באופן גבולי (18 ושבועיים, ו- 18 וארבעה חודשים). אף מקרים אלה, סויגו על ידי בית המשפט העליון כמקרים "מיוחדים". בא כוח הנאשם שקד והציג פסיקה מבתי משפט השלום השונים ברחבי הארץ, המתייחסת אף לעבירות דומות, במקרים שהסתיימו ללא הרשעת הנאשמים. בכל הכבוד הראוי, אינני סבור כי המקרה הנוכחי עומד בתנאי פסיקת בית המשפט העליון. מעשה העבירה בו הורשע הנאשם, מקיים את הענין הציבורי בהטלת כתם ההרשעה הפלילית על מבצעו, זאת לשם העברת מסר מרתיע ומוקיע, נוכח ההנמקות שלעיל. בנוסף, כאמור לעיל, לא הוכחה פגיעה קשה בנאשם בעצם הרשעתו. ודאי ששילוב שני נדבכים אלה, מביא לקביעה כי אין זה המקרה המצדיק חריגה מכלל ההרשעה.

מתחם הענישה

8. הערכים המוגנים בעבירות אותן ביצע הנאשם, פורטו בסעיף 5 לעיל. יש לציין כי אף המחוקק ראה בחומרה עבירות כלפי שוטרים, וקבע עונש מינימום לצד עבירת תקיפת שוטר.

בחינת נסיבות ביצוע העבירה, תומכות בטיעון בא כוח הנאשם, כי השוטר חכימאת הוא שאחז בנאשם ברגלו, ורק בשלב זה תקף הנאשם את השוטר בבעיטה בחזהו. אף הבעיטה השניה לעבר השוטר, נבעטה לאחר שהשניים נפלו ארצה עקב אחיזתו בנאשם. רק בשלב זה, לאחר התקיפה כאמור, היפנה הנאשם את המלל הקשה כלפי השוטר. אין להתעלם ממיקום פגיעת הבעיטות בשוטר, ומאידך, לא נגרמה לשוטר כל חבלה שהיא.

בחינת הפסיקה שהוצגה לפני, מביאה למסקנה כי מדובר בטווח רחב של ענישה, החל מאי הרשעה ועד מאסר בפועל למשך מספר חודשים.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה הנוכחי, מידת הפגיעה באינטרס המוגן וכן הפסיקה הנוהגת, אני קובע כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין מאסר קצר שירוצה בעבודות שרות, לבין מאסר בפועל למשך עשרה חודשים.

9. על אף הכרעת בית המשפט, הנאשם אינו מקבל אחריות מלאה למעשיו. יחד עם זאת, הנאשם הבין כי פעל באופן לא ראוי, והביע חרטה כנה ועמוקה על כך. בחינת נסיבותיו האישיות מביאה למסקנה כי כעת ניצב לפני אדם אחר, בוגר, בעל השקפה שונה על מותר ואסור, אדם אשר אימץ וסיגל אורח חיים נורמטיבי, התחתן, פנה ללימודים, ולא גילה כל מעורבות בעבירה נוספת. יש להדגיש כי מדובר בעבירה שבוצעה לפני למעלה מחמש שנים. הנאשם, שהיה צעיר בן 21 בעת ביצוע העבירה, הינו כיום בן 27, ומנהל אורח חיים שונה בתכלית. הנאשם ניצל את פרק הזמן שחלף על מנת להיטיב את דרכיו ואורחותיו. נסיבות אלה בהחלט מצביעות על שיקומו של הנאשם באופן משביע רצון.

נתון נוסף בו יש להתחשב, הוא הפציעה שעבר הנאשם במהלך שרותו הצבאי, והותירה אותותיה עד היום, כמפורט במסמך הרפואי (נ/2). מצב רפואי זה, של כאבים מסוגים שונים, העלולים להמשך אף מספר ימים, יש בו כדי להכשיל ביצוע מאסר בעבודות שרות, כפי שצוין בתסקיר שרות המבחן.

נוכח כל האמור לעיל, אני מוצא כי שיקולי שיקומו של הנאשם מחייבים סטיה ממתחם הענישה, תוך הטלת ענישה ממשית בדמות של"צ בהיקף נרחב, כפי שהומלץ על ידי שרות המבחן.

10, לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר, אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה של תקיפת שוטר.

ב. 3 חודשי מאסר, אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה של העלבת עובד ציבור.

ג. 180 שעות של"צ, זאת בהתאם לתכנית שיערוך שירות המבחן. שירות המבחן יעביר את התכנית לאישור בית המשפט וכן ידווח עם תום ביצוע השל"צ.

ד. פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-4 תשלומים שווים החל מיום 1.7.14 ומידי 1 בכל חודש עוקב.

המזכירות תעביר עותק גזר הדין לשרות המבחן.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ה, 13 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.