רקע וטענות הצדדים

1. ביום 10.6.09 התרחשה תאונת שרשרת בצומת אום אל פחם בין ארבעה כלי רכב אשר נסעו אחד אחרי השני בסדר הבא :
2. רכב מסוג קיה אותו ביטחה חברת ביטוח ישיר נסע ראשון בשיירה.
3. רכב מסוג סקודה אותו ביטחה חברת מגדל, נסע שני בשיירה מאחורי רכב ביטוח ישיר.
4. רכב מסוג פורד פוקוס אותו ביטחה חברת ש. שלמה נסע שלישי בשיירה מאחורי רכב מגדל.
5. רכב מסוג סוזוקי בו נהג ניסים כהן שהיה בבעלות חברת אלבר היה אחרון בשיירה ונסע מאחורי רכב ש. שלמה.
6. בגין תאונה זו נגרמו נזקים לכל הרכבים מהתאונה. מטעם מבטחי שלושת הרכבים הראשונים שנסעו בשיירה ואלה הן: חברת ביטוח ישיר, חברת מגדל וחברת ש. שלמה , הוגשו 3 תביעות תחלוף לכדי סך הנזק הכולל בהן הן נשאו כשיפוי לנזק אשר נגרם למבוטחיהן. תביעות אלו אוחדו בפניי ואלה פרטיהן:
7. תביעת ביטוח ישיר - במסגרתה נתבעו בעלי זיקת 3 הרכבים מאחור, הועמדה על סך כולל של 8,650 ₪ לכדי הנזק שנגרם למוקד הנזק של רכבה מאחור ומקדימה, בעקבות טענה להדיפה ופגיעה ברכב שמלפנים. בתצהיר שהגיש נהג הרכב מר נסייר נמיר נטען כי תוך כדי נסיעה אטית הוא נאלץ לבלום את רכבו בעקבות רכב שבלם לפניו. לפתע הוא הרגיש חבטה מאחור בעקבות הדיפתו קדימה על ידי הרכב שנסע מאחוריו אל עבר הרכב שנסע מלפניו.
8. תביעת חברת מגדל בשם הרכב השני בשיירה- במסגרתה נתבעו גורמי ובעלי זיקת הרכבים מאחור - חברת ש. שלמה וחברת אלבר, הועמדה על סך כולל של 23,492 ₪ לכדי הנזקים שנגרמו לרכבה מקדימה ומאחור. בתצהיר שהגיש הנהג מטעמה מר חיים אשכנזי כמו גם בדיווחו בכתב על התאונה, נכתב על ידו כי הוא נסע מלפני רכב ביטוח ישיר ונעצר מאחוריו בשל עצירתו של זה, לפתע הוא נהדף קדימה על ידי רכב הפורד שנסע מאחוריו, אשר מאוחר יותר טען בפניו כי הוא נדחף על ידי הרכב שנסע מאחוריו בבעלות חברת אלבר אשר גם נמלט לאחר מכן מזירת התאונה.
9. תביעת חברת ש. שלמה בשם הרכב השלישי בשיירה - במסגרתה נתבעה חברת אלבר והנהג שנטען שנהג ברכבה מר ניסים כהן, הועמדה על סך כולל של 39,486 ₪ לכדי השבתת הרכב במלואו בעקבות תאונה זו. במסגרת הודעת הנהג מטעמה מר אורי נמיר על התאונה נטען כי התאונה התרחשה בעקבות הדיפתו מאחור אל עבר הרכב מקדימה על ידי רכב אלבר אשר גם נס מהמקום. בעקבות העדר שיתוף פעולה מצד הנהג מטעמה, הופטרה התובעת מהגשת תצהיר עדות ראשית של העד אך הוא התייצב לעדות בפני בית המשפט.

הגנת אלבר

1. הנתבעת – חברת אלבר שרכבה כזכור נסע אחרון בשיירה, ביקשה לדחות תביעות אלו כנגדה. נטען כי היא פטורה משיפוי עבור כל נזק שנגרם בתאונה זו, אף אם ימצא כי נהג אחראי לו זאת כיוון שבמועד הרלוונטי לתאונה הנהג מטעמה לא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף. כן נטען שהוא לא היה מורשה בהתאם להסכם החכירה לעשות שימוש ברכב וכי הוא לא נמנה עם עובדי חוכר הרכב, זאת ועוד נטען כי נוהג הרכב היה תחת השפעת סמים מסוכנים ו/או נהג בגילופין. בהקשר גם נטען כי חוכר הרכב ממנה לא גילה לה פרטים מהותיים לגבי זהות ושימוש המשתמשים ברכב וכי לו היא הייתה יודעת על פרטים אלו היא לא הייתה מחכירה את הרכב.
2. לחילופין, נטען כי רכבה הצטרף לתאונה קיימת ופגע ברכב שמלפניו רק לאחר שזה פגע ברכב שלפניו וזאת מבלי להדוף אותו קדימה אל עבר הרכב שלפניו. כראיה לכך, מפנה הנתבעת לשיעור הנזק בחזית רכב ש. שלמה מלפנים אשר גבוה פי 34 משיעור נזקו בחלקו האחורי וכן למסמך שלה נושא כותרת דו"ח אירוע מיום 31.8.10 ובו תיעוד כביכול של שיחה שנערכה עם הנהג שנהג ברכבה (שפרטיו התגלו מאוחר יותר כשגויים) בו מסופר מפיו כי הוא אינו אחראי לתאונת השרשרת היות שהוא פגע קלות ללא הדיפה ברכב שמלפניו רק לאחר שזה כבר פגע ברכב שנסע מלפניו.
3. לנוכח האמור לעיל, הסירה חברת אלבר את אחריותה לתאונה והנתבע 4 אשר נטען כי נהג ברכבה בזמן התאונה, נאלץ להתגונן באופן עצמאי כנגד התביעות שהוגשו כנגדו. במסגרת הגנתו הכחיש הנתבע 4 מכל וכל כל מעורבות ו/או נהיגה ברכב אלבר בזמן התאונה, וטען ששמו ופרטיו שורבבו אליה בטעות ועל כן עתר לדחיית התביעות שהוגשו כנגדו, ואכן במסגרת דיון הוכחות שהתקיים בתיק, הסתבר כי הנתבע 4 אינו מי שנטען כי נהג ברכב אלבר ובנסיבות, התביעות כמו גם ההודעות לצד ג' שהוגשו כנגדו, נדחו.

השאלות שבמחלוקת

1. בהעדר מחלוקת על סכום הנזקים שנתבעו, נותרו שתי שאלות לדיון במישור האחריות לתאונה שבין הצדדים ואלו והן:
2. שאלת בירור זהות הרכב או הרכבים שגרמו לתאונה ובהקשר לה – זהות המזיק שצריך לשאת בנזקי הרכבים האחרים בשיירה.
3. שאלת הכיסוי הנזיקי/ביטוחי של חברת אלבר בתור מי שמתנערת מאחריות לכיסוי כל נזק שגרם רכבה, ככל שתקבע אחריות נהגה לתאונה.

דיון ומסקנות

1. ביום 12.09.2018 התקיים דיון הוכחות מאוחד, במסגרתו נחקרו 3 נהגי הרכבים הראשונים בשיירה על גרסתם לאירוע התאונתי, הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב והותירו שאלות אלו שבמחלוקת להכרעת בית המשפט.

אדון בשאלות אלו לפי סדרן:

האחריות לתאונה

1. יסוד דבר להכרעה בתאונות רכב ובתאונות שרשרת בפרט, הינו התרשמותו של בית המשפט מחומר הראיות שבפניו בנוגע לאפשרות לקבוע את זהותו המסתברת של הנהג או הנהגים שגרמו לתאונה.
2. שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר יונקת את כוחה ממכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט והיא עוסקת בענייננו בין היתר ביכולתן של התובעות, בפרט אלו אשר מייצגות את הרכבים השני והשלישי בשיירה, לשכנע את בית המשפט כי רכבן נפגע מאחור מבלי שקדמה לכך פגיעה של רכב זה ברכב שמלפניו. בנסיבות כאמור, על בית המשפט להשתכנע האם יש די בחומר הראיות בכדי לקבוע מבחינת מאזן ההסתברות האזרחי לפחות את אשר אירע בפועל ולהכריע בהתאם לכך את גורל התביעות. עם זאת לא תמיד הדבר כך ובמקרים יוצאי דופן בהם מתקיים "ספק שקול", היינו ספק אשר בעטיו מגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לקבוע כי נוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת הראיות בצל מאזן ההסתברויות המקובל בהליך האזרחי, דינן של התביעות הללו להידחות [רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם ביום 5.5.13); ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (ניתן ביום 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (ניתן ביום 5.6.02); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (ניתן ביום 9.5.11); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( ניתן ביום 16.7.02)].

10. בהקשר לענייננו ראוי לציין כי משאין חולק שרכב ביטוח ישיר נפגע גם מאחור כתוצאה מרשלנות מי מהנהגים מאחור, במנותק משאלת האחריות לנזק הרכב מקדימה, העדר ממצאים אודות זהות הרכב שפגע בו מאחור, עשויה להעמיד לדיון את שאלת אחריותם במשותף של הנהגים מאחור לנזקים הנטענים במוקד אחורי של רכב ביטוח ישיר ורכב מגדל. עם זאת בכדי שבית המשפט יגיע למסקנה כי לפניו מעוולים במשותף עליו לקבוע ראשית לכל כי ישנם ממצאים שמלמדים ששני הנהגים אחראים לתאונה ביחס לפן העובדתי שלה מבלי שיש יכולת לשייך למי מהם את הנזק שנגרם בעטיית מעורבותו בה, דבר שהינו אופייני בדרך כלל לתיקי רכב במסגרתם נדונים לרוב נזקים בלתי מסויימים כתוצאה שנגרו לרכב מבלי אפשרות לשייך אותם אריטמיתית למי מהרכבים שהיו מעורבים בה (בהקשר לנדון ראו: ע"א 7436/12 כלל נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ (ניתן ביום 6.7.17) .

11. מתוך מכלול הראיות שהוצגו בפניי, מעדות נהגי הרכבים הראשונים בשיירה במסגרת דיון ההוכחות מיום 12.9.18 שהתקיים בפניי, ולאחר עיון בכתבי הטענות על חוות הדעת והתמונות של נזקי רכבי הצדדים המעורבים, וכן בסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי מבין 3 התביעות שנדונו בפניי הוכחה אך תביעתה של חברת ביטוח ישיר וחברת מגדל. לא הוכחה תביעתה של חברת ש. שלמה ובהקשר טענת הנהג מטעמה כי רכבו נהדף, ללא אחריות מצדו, אל עבר הרכב שמלפנים. טענת ההדיפה, נותרה עמומה ועל כן לא ניתן לקבלה. טעמיי למסקנתי זו הינם כדלקמן:

א. נדמה שאין חולק בקרב הנהגים המעורבים כי רכב מגדל נהדף על ידי נהג מאן דהוא מאחור אל עבר רכב ביטוח ישיר. שאלת זהות הרכב הפוגע מאחור נותרה במחלוקת, ברם קיימת תמימות דעים שרכב מגדל נעצר קודם לתאונה טרם שנפגע מאחור ועל כן הוא לא נושא באחריות לתאונה. חיזוק לכך ניתן למצוא בסיכומי הצדדים ובכלל זה בעדותו הראשית של מר אורי נמיר שנהג את רכב ש.שלמה שהעיד כך:" הסקודה שהייתה לפניי הספיקה לעצור , נעצרה לפי דעתי" (עמ' 2 שורה 25 לפר' הדיון) ובחקירתו הנגדית חזר והטעים כך: " אני ידעתי מה קרה עם הסקודה שהייתה לפניי ועם הבחור שפגע בי פעמיים. אני אל(צ"ל:לא) ראיתי את הסקודה נהדפת. לא יודע אם הסקודה פגעה ברכב שלפניה" (עמ' 5 שורות 10,11 לפר' הדיון). הלכה למעשה גם בהודעתו בכתב על התאונה שניתנה לצורך גביית גרסתו אודותיה, אין טענה להצטרפות לתאונה קיימת תוך הותרת מתחם האחריות לתאונה לשאלת פגיעתו מאחור והדיפתו קדימה אל הרכב שלפניו.

ב. מכאן שעומדת על הפרק שאלת זהות נהג הרכב שאחראי לפגיעת רכב מגדל מאחור ואשר גם גרם להדיפתו אל עבר רכב ביטוח ישיר, נגזרת השאלה האם הוכחה טענת ש.שלמה כי האחריות לפגיעה זו חלה על נהג רכב אלבר. שתי טענות אלו הונחו לפתחה של ש.שלמה בתור תובעת את חברת אלבר ומי שכלל "המוציא על חברו עליו הראייה" חל עליה, אלא שבכך היא לא עמדה ואסביר:

טענת נהג רכב ש.שלמה כי נהדף על ידי רכב אלבר קדימה עובר לתאונה אל עבר הרכב מולו, לא נתמכה בעדותו של נהג הרכב שמלפניו- מר אשכנזי מטעם מגדל. להבדיל מהודעתו בכתב על התאונה שם הוזכרה אפשרות שכזו, העיד מר אשכנזי ביושר כי הוא אינו יודע להצביע על זהות הנהג שגרם לפגיעה ברכבו מאחור. לטענתו, עדותו אך מתמקדת במסקנה כי הוא נהדף על ידי אחד מהנהגיםמאחור ותו לא (עמ' 10, שורה 4 לפר' הדיון) ועל כן אין בידיעתו האישית את זהות הרכב שגרם להדיפתו , כלשונו :" שתי מכוניות שנכנסו בי. לא יודע להגיד אם 4 עף אליי או 5 נכנס בו.." ובהמשך: " לא יודע מה קרה ברכבים מאחורה" (שם, בעמ' 11 שורות 18 ו-28 לפר' הדיון). העד גם הטעים שהוא אינו זוכר את פרטי השיחה שקיים עם הנהגים לאחר התאונה, ומה אמר לו נהג הרכב שמאחוריו (שם בעמ' 10, שורה 5), דבר אשר מחליש באחת את הודעתו לאחר התאונה, בדבר אפשרות להדיפתו קדימה על ידי רכב אלבר האחרון בשיירה. אפשרות לעדות מכלי ראשון בדבר זהות הרכב הפוגע, נשללה גם בעדותו של נהג הרכב הראשון מר נסאייר שאף הוא, כמו מר אשכנזי, לא ידע לספר כיצד נוצרה התאונה מאחוריו (עמ' 8 שורה 10 לפר' הדיון) אלא שבשונה ממר נסאייר, מר אשכנזי היה הגורם הקרוב ביותר לאירוע המדובר והעובדה שעדותו אינה שופכת אור על אשר קרה מאחוריו בשונה מהודעתו בכתב, בתור גורם אובייקטיבי שיכל לסייע לסד הראיות של ש.שלמה, מחלישה באחת את יכולתה של ש.שלמה להוכיח את גרסתה.

ג. עומדת אם כך מלפני בית המשפט עדותו של נהג רכב ש.שלמה למבחן בפני עצמה והיא נבחנת אל מול ראיות וטענות הנגד של אלבר, מתוך הנחה שעל בית המשפט להעדיף את גרסת נהג ש.שלמה לתאונה לו חפצה ש.שלמה בקבלת תביעתה. הנזק ברכב ש.שלמה מקדימה הינו עוצמתי ביותר ומשקף שיעור יחסי של למעלה מ- 90 אחוזים לעומת הנזק מאחור. מר נמיר שנהג ברכב זה טען כי התאונה התרחשה בתחילת נסיעה מבלי שהרכבים עמדו קודם לכן באור אדום בצומת. הוא בלם את רכבו ואז קיבל מכה קטנה כהגדרתו מאחור ונהדף מרחק שבין 10-15 מטרים קדימה במהירות נמוכה של 30 עד 40 קמ"ש (עמ' 3 ו-4 לפר' הדיון). העד הסביר את הפער שבין הנזק מקדימה ברכבו לעומד הנזק מאחור בעובדה, עליה אין חולק, והיא שלרכב שמלפניו היה מותקן וו גרירה. אפשרות זו של פערים כאלה משמעותיים בין מוקדי הנזקים במהירות נמוכה כל כך כמתואר, אינה נראית בעיניי סבירה. עוד יותר לא סביר בעיניי הינו המרחק שנטען להדיפת רכב ש.שלמה קדימה במהירות נמוכה שכזו תוך יצירת נזק כל כך משמעותי בקדמת הרכב אף בצל קיומו של וו גרירה ברכב מלפנים. משהו נוסף, עמום , שלא יכול להתיישב עם עדות זו, חייב התערבות ליצירת תוצאה זו. כך או אחרת, טענה מעין זו מחייבת הוכחה שבמומחיות מצד ש.שלמה ולא ניתן להסתפק בעדות הנהג מטעמה בכדי לשכנע את בית המשפט כי קיומו של פער גדול כל כך בין מוקדי הנזק, במהירות נמוכה מאד ובמרחק של שנע בין 10-15 מטרים מהרכב מלפנים, הינו תוצר של הדיפה קלה מאחור. עדות זו אינה יכולה לעמוד באופן עצמאי מבלי לעורר ספק שטמון בה ומבלי לקבל חיזוק מצד הנהגים האחרים שהיו מעורבים בתאונה ו/או באמצעות עד מומחה שיוכל לתמוך בה אלא שלא זאת ולא זאת היה.

ד. זאת ועוד, אף אם נניח שרכב ש.שלמה נהדף קודם לתאונה על ידי רכב אלבר, לא ברור לי הכיצד הצליח זה לההדף מרחק של 10 מטרים לפחות, במהירות נמוכה כל כך, מבלי שנהגו הצליח קודם לכן לבלום את רכבו והביא למפגש רציני כל כך מהרכב שמלפניו לאחר שחטף מכה קלה כהגדרתו קודם לכן מאחור. הסבירות היותר אפשרית במקרה זה הינה שמהירות נסיעת רכב ש.שלמה הייתה גבוהה יותר מאשר תואר ואף אם הוא נהדף קלות כהגדרתו על ידי רכב אלבר מאחור, ההשפעה של ההדיפה שכזו "נבלעה" בתרומתו של נהג רכב ש.שלמה לתאונה. אפשרות תאורטית נוספת לנוכח מכלול הנתונים שאינו מתיישב עם תוצאת הנזק ברכב ש.שלמה עשויה ללמד שבעת הפגיעה הקלה מאחור, האיץ נהג ש.שלמה בטעות את רכבו במקום ללחוץ על דוושת הבלם, דבר שחיזק את עוצמת הפגיעה של רכבו ברכב שמלפניו ואולם בכל מקרה לתרומת האצה בטעות משקל גדול יותר מההדיפה האחורית הקלה. כך או אחרת, כל אפשרות של היתכנות שגרמה לתאונה עשויה להיות סבירה באותה מידה לפגיעת רכב ש.שלמה תחילה ברכב שמלפניו עם הסבירות שקודם לכן הוא נהדף על ידי הרכב שמאחוריו. על התובעת – ש.שלמה היה לשכנע כאמור את בית המשפט באפשרות המסתברת יותר לטענתה ובזאת היא לא עמדה.

ה. אטעים עוד ואזכיר בהקשר כי אף לו שוכנעתי בדבר פגיעת רכב ש.שלמה מאחור בידי רכב אלבר, עדיין לטעמי תוצאת הנזק ברכבה, בצל שאר הנתונים שאינם מתיישבים עימו, היתה מוביל בהכרח למסקנה כפי שתוארה לעיל, והיא שלנהג רכב ש.שלמה אחריות מוגברת למהלך זה, בין בהעדר שמירת מרחק ראויה, ובין בנהיגה במהירות לא נמוכה או אף לנוכח האצת דוושת הגז, וזאת לנוכח הפער שבין עוצמת הפגיעה ברכבו מקדימה, לעומת המכה הקלה שהוא חש לטענתו מאחורביחס למרחק שלטענתו נהדף רכבו קדימה.

ו. חיזוק לעמימות העובדתית הנעוצה בשאלת התאונה המוקדמת בין רכב ש.שלמה ורכב אלבר, ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של מר אשכנזי מטעם מגדל אשר העיד כי הוא לא שמע תאונה קודמת מאחור עובר להדיפתו קדימה בידי רכב ש.שלמה וכי הוא רק ראה שתי מכוניות שנכנסו בו כהגדרתו מבלי אפשרות לשים את האצבע מה קרה קודם לכן ביניהן (עמ' 10, שורות 15-16 ועמ' 11 שורה 28 לפר' הדיון). מכאן שעדות נהג זה כי הוא לא שמע תאונה קודמת מאחור, עומדת באותה מידת סבירות לאפשרות שרכב אלבר לא פגע ברכב ש.שלמה והדף אותו קדימה טרם שאירע המפגש שבין רכב זה לרכב מגדל שמולו, שכן תאונה מוקדמת בין הרכבים בהכרח עשויה הייתה להוביל לשמיעת שתי מכות או להרגשתן. עדות זו גם לא מתיישבת עם עדות נהג ש. שלמה אשר טען כי לאחר הפגיעה בו הוא נפגע פעם נוספת בידי רכב אלבר (עמ' 3 שורות 25-26 לפר' הדיון).

כיוון שכאמור נטל ההוכחה בנקודה זו חל על ש.שלמה, העדר משקל שניתן לייחס לעדות זו לטובתה פועל לרעתה. בהקשר גם ראוי לציין שלא רכב אחד ולא שניים נפגעו בתאונה זו ואף מסתבר שלא רק בארבעה רכבים מעורבים עסקינן כי אם ביותר שכן מעדות נהג ביטוח ישיר ניתן ללמוד שבעקבות הפגיעה בו מאחור, הוא נהדף קדימה ופגע ברכב שמלפניו. לא ברור אם כך, הכיצד זה פגיעה קלה של רכב אלבר ( על קלות הפגיעה ברכב אלבר ניתן גם ללמוד מעדותה של כרמית שצמן מאלבר שהעידה שהרכב הוחזר לאלבר עם פגיעות שריטות בלבד והראייה היא שהלקוח לא חוייב בגין כך(עמ' 14 שורה 27 לפר' הדיון)), גרם לתאונת שרשרת במסגרתה נותרו נזקים לא פשוטים לרכבים המעורביםמקדימה ועוד להיוותר עם מכות קלות, אם בכלל ברכבו מקדימה, ובכך להביא גם את הרכב הראשון בשיירה להתנגש עם הרכב שנסע מלפניו. לצורך מהלך שכזה, בהעדר הוכחה שבמומחיות, לפחות, הסבירות היא שנדרש כוח גדול בהרבה מהדיפה קלה שכזו כפי שצוין לעיל. די בכך בכדי לקבוע כי מכלול הנסיבות כולו מלמד כי האחריות לתאונה חלה על נהג רכב ש.שלמה בין במעשה או במחדל ובהתאם לפסוק לרכבי הצדדים מקדימה את נזקם. טרם שכך אעשה ומעבר לצורך לנוכח קבעתי כאמור, אני מבקש להקדיש מספר מילים לסוגיית אחריותה של אלבר בכל מה שקשור לפן הביטוחי/ הנזיקי הקשור בה לנוכח טענות שהעלו הצדדים בסוגיה.

חב' אלבר- פטור או אחריות ביטוחית?

12. אין חולק שנהג אלבר שנהג את רכבה בפועל בזמן התאונה לא הובא לעדות. עם זאת הנסיבות הראייתיות מלמדות כי זה נהג לא היה בשליטתה ולמעשה טענת אלבר בדבר ניסיון לחלץ ממנה כספים שלא כדין בעקבות דיווח מוטעה על זהות הנהג שנהג ברכב בזמן התאונה, לא נסתרו. פועל יוצא הוא שאלבר, בתור מי שנטען שמעמדה כמבטחת, פטורה במקרה זה מאחריות ואסביר:

נדמה שאין חולק כי בקרב פסיקת בתי המשפט ישנן שתי אסכולות אשר דוגלות בגישות שונות בנוגע לחובתן של חברות השכרה להסדיר את נושא ביטוח לצד ג'. אסכולה אחת אשר יונקת את כוחה מפסק דינו של כב' השופט אלכסנדר רון שנדון בע"א 22850-06-16, בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (16.3.17), קובעת שאין להכיר במעמדה של חברת השכרה בתור "מעין מבטחת" שכן אין הוראה שבדין שמטילה עליה חובה להקנות כיסוי ביטוחי למקרה של נזק לצד ג'. האסכולה השנייה פרי עטה של כב' השופטת לבהר-שרון שנדונה בבר"ע (ת"א) 3057/05, בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נגד דגן ואח' ( 6.12.06) גורסת את היפוכו של דבר, וזו יונקת את כוחה מצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985, על פיו לא ישכיר אדם "רכב השכרה" אלא אם לרכב קיים ביטוח "להנחת דעתו של המפקח" כמשמעותו בצו ובעטיו ההבנה כי ביטוח- משמעו בהכרח ביטוח גם לנזקי צד ג'.

13. כלשעצמי אני בדעת האסכולה השניה , ברם, במקרה זה נדמה שלא בעיסוק בנקודת המוצא הקשורה בשאלת החבות הביטוחית עסקינן כי אם בשאלה הלגיטימית יותר והיא האם במקרה זה זכאית הייתה אלבר להתנער מהכיסוי הביטוחי שלכאורה מחוייבת היא לתת מלכתחילה, בשל העדר שיתוף פעולה ו/או הכשלת בירור החובת ו/או נהיגה בניגוד להסכם השכרת הרכב עליו חתמה שוכרת הרכב. נדמה לי שהתשובה לפחות לשאלה האחרונה הינה חיובית ואסביר:

א. אין חולק, ואף לא נסתר מעדותה של הגב' שצמן- נציגת אלבר, והסכם השכירות של הרכב הנדון שהוצג בפניי, כי בין אלבר לבין שוכרת הרכב נחתם הסכם סצפיצפי אשר כולל הסתייגויות ברורות הן ביחס להותרת השימוש ברכב לפי שם נהג נקוב, והן ביחס לגיל מינימום הנהג הנדרש לנהיגה ברכב של 23 שנים והיותו בעל וותק של רישיון נהיגה בן שנה אחת לפחות. תנאים אלו שנרשמו עלי הסכם מחייב מדגימים סיכון שקול ומשוקלל שאלבר זכאית הייתה להביא בחשבון במסגרת הסיכון שהיא לקחה על עצמה בהתקשרותה עם המשכירה ובהתאם גם לתחום את עלותו הכלכלית של אותו הסכם במחיר אותו דרשה היא לקבל. על כן , תנאים אלה הינם תנאים מחייבים שהפרתם עשויה להביא לכדי ביטול חוזה ההשכרה ובהתאם להסרת כיסוי ביטוחי למקרה של תאונה עם צד ג', כפי עדותה של הגב' שצמן שמקובלת עליי: " אנחנו נותנים נקשרים לחוזה השכרה ויש לנו סיכון מסויים ואנו מתמחרים את העסק ויש מקסימום נהגים והוא מציג לנו רישיונות הנהגיה ואנו מתרשמים פיזית מהם." (עמ' 14 שורות 3-6 לפר' הדיון). כתימוכין לדרך פעולתה העקבית של אלבר בעניין זה נמצא כי במהלך תקופת השכירות, נהגה השוכרת, כדררכם של שוכרים בפרט לטווח ארוך, לבקש את רשותה של אלבר להוספת נהג מטעמה וזאת היא עשתה בכתב ובצירוף צילום רישיון הנהיגה שלו, כפי שניתן לראות ממסמכי הוספת נהג שהגישה אלבר לתיק ביום 30.7.17.

ב. במקרה זה שלפנינו הוכח כי אלבר הוטעתה לחשוב כי רכבה ננהג בידי נהג מורשה לנהיגה בזמן אמת, ועל כן היא שילמה תחילה את חלק הנזק האחורי של רכב ש.שלמה. מעדות הגב' שצמן עלה כי משהחל להתעורר החשד לנהיגה שלא ברשות הסירה אלבר את המשך הכיסוי ובהתאם חיזוק לנקודה זו ביחס לאפשרות הראלית שמי שנהג ברכב לא היה מורשה לעשות כך, ניתן למצוא בעדויות מי מהנהגים לפיהן רכב אלבר עזב את מקום התאונה מבלי להחליף פרטים או במילים אחרות ברח מהמקום. העובדה שנהג כל שהוא שפרטיו נמצאו לאחר מכן כשגויים (חיזוק נוסף לאפשרות ההסתרה מצד שוכרת הרכב) ברח מהמקום, אך בא בעת בזמן פנייה אליו מסר גרסה אודות הצטרפות לתאונה קיימת, מלמדת על אפשרות סבירה כי הסיבה בגינה עזב זה את מקום התאונה, אינה נעוצה בפגם שנפל עימו בזמן התאונה כי אם בחשש מפני הידיעה לנהיגה בניגוד להסכם השכירות ,מתוך הבנה שמסירת פרטים אודות זהות הנהג עשויה להביא לכך שהוא או השוכרת מטעמו יצטרכו לתת את הדין.

ג. על יסוד כך ניתן לקבוע כבר עתה כי מי שנהג ברכב אלבר עשה מאמצים להסתיר את זהותו ולמעשה להכשיל במכוון את בירור החבות מתוך הצורך שלא להתגלות. זהות הנהג הוכחה בתור פקטור מהותי וחשוב במסגרת שקלול הסיכון שרשאית הייתה אלבר להביא בחשבון במסגרת שיקוליה שלא להמשיך לתת כיסוי ביטוחי בגין תאונה זו.

מכאן שטענתה של אלבר בנוגע להסרת הכיסוי הביטוחי אינה מצוייה בחלל ריק מתוכן ואף שחובתה במתן כיסוי ביטוחי הינה חובה לגיטימית , אין חובה זו מנותקת מההסכם הבסיסי אליו ועליו היא התכווננה והתכוונה.

בנסיבות אלה, עובדת אי הופעתו/ זימונו של נהג רכב אלבר בפועל (שעד לעתה לא ברורה זהותו), אינה נופלת לפתחה של אלבר עת כאמור, התקבלו טענותיה לעניין הסרת הכיסוי הביטוחי וקביעתי בדבר אחריותה של ש. שלמה לתאונה אף מבלי שנתנה בידיה האפשרות לחקור נהג זה ( בהתעלם מההבחנה המתייחסת לתרומת נהג ש. שלמה ממילא לתאונה אף אם נהדף), אינה צריכה להחשב כרועץ לה.

סוף דבר

על יסוד האמור, אני מורה כדלקמן:

א. על דחיית תביעת ש. שלמה כנגד חברת אלבר בתא"מ 49761-11-14 בצירוף הוצאות שכר טרחת ב"כ אלבר על סך 1,500 ₪.

ב. על דחיית תביעת ביטוח ישיר כנגד מגדל בתא"מ 23638-06-10 וקבלתה כנגד חברת ש. שלמה לכדי הסך של 8,650 ₪ שנתבע על ידה , בצירוף ריבית והצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55 אחוזים מהסך האמור, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק, מחצית השנייה של האגרה וכן את שכר עד ביטוח ישיר כפי שנפסק בדיון מיום 12.9.18.

ג. על דחיית תביעת מגדל כנגד אלבר בתא"מ 49761-11-14 וקבלתה כנגד חברת ש.שלמה לכדי הסך של 23,492 ₪ שנתבע על ידה, בצירוף ריבית והצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55 אחוזים מהסך האמור, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק, מחצית השנייה של האגרה וכן את שכר עד מגדל כפי שנפסק בדיון מיום 12.9.18.

ד. הסכומים האמורים לעיל, ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן הם יישאו בהפרישי ריבית והצמדה כחוק.