1. תביעה כספית להחזר פרמיות שנגבו ביתר, לטענת התובעת.

כללי

2. התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב מסחריים ומשאיות בשיטת הליסינג. התובעת שינתה את שמה מ"אלון ליסינג בע"מ" לשם הנוכחי. מנהלה של התובעת הוא מר דרור זיתוני, המצהיר מטעמה.

3. הנתבעת היא סוכנות ביטוח, ומטעמה הצהיר מר אביב חנונה, סוכן ביטוח העובד בסוכנות.

4. במועד מסוים, שלא פורט, נערכה פגישה בין זיתוני לבין חנונה, בקשר לביצוע הביטוחים של רכבי התובעת. הצדדים חלוקים באשר לדברים שהוחלפו באותה פגישה (להלן: הפגישה).

5. אין חולק כי בשלב מסוים בוטלו הפוליסות שהוצאו באמצעות הנתבעת. גם אין חולק כי בוצע החזר בגין הפוליסות, אף אם החזר חלקי, לפי טענת התובעת.

התביעה

6. תביעתה של התובעת הורכבה משני רכיבים:

האחד, הפרש בין הפרמיה שנגבתה לבין הפרמיה שהובטחה

השני, אי ביצוע החזר בקשר לחלק מהרכבים.

נוכח ההסכמה הדיונית שהושגה ביום 26.1.14, נושא ההחזר (אם היה ביטוח חופף) לא יידון בפסק הדין.

השאלה היחידה שנותרה במחלוקת, אם כן, היא האם לתובעת הובטחו פרמיות נמוכות מאלו שנגבו ממנה בפועל.

7. תביעתה של התובעת מבוססת על מסמך המסומן כנספח ד' לתצהירו של מר זיתוני (להלן: נספח ד').

מסמך זה כולל שני חלקים:

הטבלה העליונה – משאיות –נטען כי הובטחה פרמיה לפי 3.3% משווי המשאית. בפועל, נגבתה פרמיה גבוהה יותר. הדרישה היא לתשלום ההפרשים.

ביחס לשתי המשאיות הראשונות בטבלה העליונה, ההפרשים כוללים לא רק את השוני בין הפרמיה שהובטחה לבין זו שנגבתה בפועל, אלא גם את נושא ההחזר בגין ביטוח חופף, נושא שהושג לגביו הסדר דיוני כאמור.

הטבלה התחתונה – רכבים מסחריים –נטען כי נגבתה פרמיה בסכום קבוע, הגבוהה יותר ממה שהובטח בפועל.

העדויות

8. זיתוני העיד כי בפגישה סוכם שהחל מחודש 9/08 הנתבעת תיתן שירותי ביטוח לתובעת. לתובעת הונפקו מפרט לביטוח רכב וכן פוליסה לדוגמה (נספח א' לתצהירו). לפי עדותו, במהלך הפגישה סוכמו תעריפי הביטוח בהם תחויב התובעת.

זיתוני טען כי בתאריך 1.10.08 הונפקה פוליסה ראשונה לרכב פולקסווגן, מ.ר. 29-991-64 (להלן: הרכב). למרות שהוסכם כי עלות הביטוח לרכב תהיה 6,500 ₪, נגבו 1,360 ₪ יותר מהמוסכם. רק לאחר מספר טלפונים ובקשות, בוצע החזר.

זיתוני טען כי העביר לנתבעת תשלומים לפי דרישתה, באמצעות הרשאה לחיוב כרטיס אשראי של התובעת.

בהמשך, בתאריך 14.12.08 פנה חנונה לזיתוני, טלפונית. חנונה ציין כי הנתבעת אינה יכולה לעמוד בתנאי ההסכם באשר לגובה הפרמיה הנדרשת, ועל כן, זיתוני נדרש להעביר את הפוליסות לסוכן אחר. זיתוני פעל למציאת סוכן אחר, והעביר את תיק הביטוח אליו.

מאותו מועד, לפי עדותו, פנה לנתבעת פעמים רבות מספור בדרישה להעברת נתוני מצב ההתחשבנות לשם סיום ההתקשרות (נספח ג'). כאשר בדק את חיובי כרטיס האשראי, התברר לו כי במהלך שנת 2008 בוצעה גביה ביתר. זיתוני פנה מספר פעמים, ללא הועיל.

9. חנונה העיד כי הנתבעת אינה מבטחת. הנתבעת היא סוכנות ביטוח, המתווכת בין הלקוחות לבין חברות הביטוח. הנתבעת תווכה בין התובעת לבין חברות ביטוח שונות בקשר לביצוע ביטוחים מסוג מקיף ומסוג חובה למשאיות ולרכבים עד 4 טון בצי הנתבעת. הנתבעת לא גבתה פרמיות וכל הפרמיות שולמו ישירות למבטחות.

חנונה העיד כי הוא שוחח עם זיתוני. בכל הפגישות שנערכו בין השניים, חנונה לא סיכם על פרמיות ביטוח ולא התחייב על גובהן. באותן פגישות, חנונה הודיע לזיתוני כי יבדוק את נושא הפרמיות מול המבטחות. חנונה אך אמר כי ינסה להשיג את המחיר האטרקטיבי ביותר, בתנאים הטובים ביותר.

חנונה הסביר כי את הפרמיה קובעות המבטחות, בהתאם לתעריפיהן, והפרמיה מושפעת מערך הרכב עצמו, מהכיסויים הנדרשים, מעברו הביטוחי של המבוטח ופרמטרים רבים אחרים, הנקבעים על ידי המבטחות עצמן. במהלך פגישותיו עם החתמים, התברר לו כי המבטחות נתנו משקל, בין היתר, לכך שלא הכירו את התובעת ואת עברה הביטוחי.

חנונה העיד כי במהלך חודש נובמבר התקיימה פגישה בינו לבין זיתוני. באותה פגישה, זיתוני העלה אי התאמות בפוליסות שהופקו. אי ההתאמות תוקנו מיד. גם בפגישה זו, הנתבעת לא התחייבה לתעריף כלשהו של פרמיה.

חנונה הבהיר כי הנתבעת לא הבטיחה לבטח את המשאיות בפרמיה כלשהי, ולא הייתה יכולה להתייחס לשיעור הפרמיה, הנקבע על ידי המבטחת. חנונה העביר לזיתוני את דרישות הפרמיה של המבטחות השונות, והתובעת אישרה להמשיך את הליך התיווך לרכישת פוליסות הביטוח באותן חברות. חנונה ציין, כי לא בכדי פיצל את ביטוחי הרכבים של הנתבעת בין מספר חברות, מאחר שבדק מה דרישות הפרמיה בכל חברה וחברה.

לאחר שחברות הביטוח הנפיקו פוליסות לטובת התובעת, זיתוני פנה לחנונה וביקש להפחית את תעריף הפרמיות. חנונה ציין כי אינו יודע על בסיס מה זיתוני קבע את התעריף. חנונה פנה למבטחות, ולאחר שלא הצליח להשיג לתובעת את התנאים שדרשה, הודיע על כך לזיתוני באופן מידי.

באשר לרכב, חנונה ציין כי מדובר ברכב מסחרי עד 4 טון, שחישוב הפרמיה לגביו נקבע בדרך אחרת, והפוליסה הונפקה באופן פיזי במשרדי הנתבעת, בהתאם להרשאה שקיבלה מאת המבטחת מנורה (זאת בניגוד למשאיות). הפרמיה נקבעה על ידי המבטחת, וצוינה על גבי הפוליסה. לאחר שזיתוני ביקש הנחה בפרמיה, חנונה פנה לחתם של מנורה, וביקש הנחה בפרמיה. החתם הסכים לתת הנחה בפרמיה לרכב, ובהתאם, הונפקה תוספת לרשימת הפוליסה, בה ננקבה פרמיה נמוכה יותר.

דיון

10. דין התביעה להידחות.

11. התביעה מבוססת על הטענה, לפיה לתובעת הובטח כי ייגבו פרמיות בשיעור מסוים, אך בפועל נגבו פרמיות בשיעור גבוה יותר.

12. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת של ממש באשר לאופן קביעת תעריפי הביטוח.

התעריפים לגבי המשאיות (טבלה עליונה בנספח ד') נקבעים באמצעות גזירת אחוז מסוים משווי המשאית כולל אביזרים (עמ' 8 ש' 9 – 10).

התעריפים לגבי הרכבים המסחריים (טבלה תחתונה בנספח ד') הם סכום קבוע (עמ' 9 ש' 30).

13. בעוד שגרסתו של זיתוני הייתה כי הובטחו לו פרמיות בגובה מסוים, טען חנונה כי מעולם לא התחייב לגובה הפרמיה.

14. לא הוצג כל מסמך התומך בטענה לפיה הנתבעת התחייבה להשיג פרמיות בשיעור מסוים.

זיתוני טען בחקירתו הנגדית כי יחד עם הצעת המחיר הייתה תכתובת מיילים עם מחירים מדויקים, אך תכתובת כזו לא הוצגה.

15. זיתוני טען כי ההתחייבות לגובה מסוים של פרמיה מגולמת בהצעת המחיר נספח א' לתצהירו (עמ' 8 ש' 2 – 6).

לטענתו, מתוך סכום הביטוח המקיף (7,500 ₪) ביחס לסכום הביטוח (220,000 ₪) ניתן לגזור כי הפרמיה שהובטחה הייתה בשיעור של 3.3% מסכום הביטוח.

טענה זו איני מקבלת.

ראשית, יש לציין כי מבחינה חשבונאית, גם לפי טענתו זו של זיתוני, הפרמיה היא בשיעור 3.4%, ולא כפי שנטען.

שנית, מסמך א' אינו עומד כשלעצמו, אלא מצורפת אליו פוליסה לדוגמה, כפי שזיתוני עצמו ציין. באותה פוליסה ניתן לראות כי תקופת הביטוח קטנה משנה, כך שאם הפרמיה מחולקת לתקופה היחסית של הביטוח, שיעור הפרמיה אינו 3.3% אלא 3.5% (עמ' 12 ש' 9 – 11) וזהו גם השיעור הרשום בפוליסה לדוגמה שנשלחה לתובעת.

התרשמתי כי זיתוני, המפעיל חברת ליסינג, מתמצא היטב בקריאת פוליסות, בתנאי השוק ובחישובים, והאמור לעיל משתקף מתוך המסמכים אף למי שאינו מתמצא כדבעי בנושאים אלו.

16. הדברים אמורים מכוח קל וחומר ביחס לרכבים המסחריים (הטבלה התחתונה בנספח ד').

כאן, למרות טענתו של זיתוני שקיים "מסמך מתועד" לפיו הנתבעת התחייבה לפרמיה בשיעור מסוים (עמ' 9 ש' 30 – 31) אין כל מסמך המצביע על כך. זיתוני עצמו הסכים כי נספח א' אינו יכול לתמוך בטענתו בדבר הבטחת פרמיה בשיעור מסוים ביחס לרכבים המסחריים (עמ' 10 ש' 5 – 6). מסמך אחר שבו הנתבעת נוקבת בשיעור פרמיה מובטח לרכבים המסחריים – לא הוצג.

17. התובעת סמכה את יהבה על תכתובת המייל של חנונה מיום 14.12.08, שם נרשם כך:

"לאחר בדיקה נוספת שערכנו היום עם מגדל חברה לביטוח ובמחירים שנסגרו איתך הבנו שאין ביכולתנו לעמוד בתנאי הביטוח... בתנאים שנוצרו אין לי אפשרות אחרת והניסיון שלי דרור עם כל הרצון הטוב באופן אישי אך מבקש שתבין שפשוט במחירים האלה לא ניתן לעבוד"

הסברו של חנונה ביחס למייל זה – מקובל עלי.

מדובר במייל שנשלח לאחר שזיתוני ביקש לבדוק הפחתה של התעריפים, ולאחר בדיקה, התברר כי לא ניתן לעמוד בתעריפים אלו (עמ' 12 ש' 12 ואילך, עמ' 13 ש' 29 – 30). בנסיבות אלו, אין מדובר כלל במייל המתייחס להבטחה מראש, אלא לניסיון להיטיב את תנאי הפוליסה בדיעבד. העובדה שהפוליסות לא בוצעו מלכתחילה ב"מגדל" אלא בחברת "הפניקס", תומכת בגרסה זו.

מכל מקום, מסמך זה לבטח אינו עונה להגדרה של מייל שנשלח מראש עם מחירים מפורטים, כפי שטען זיתוני, ולא ניתן להשלים באמצעות מייל זה את החוסר בתביעתה של התובעת.

18. אם כן, אין כל מסמך בכתב התומך בגרסת התובעת.

19. איני רואה לקבוע גם כי הייתה הסכמה כלשהי על פה.

מדובר בגרסה מול גרסה, ולא מצאתי נימוקים להעדיף את גרסת התובעת, שנטל ההוכחה מוטל עליה.

מתוך המסמכים שהציגה הנתבעת עולה, כי בסופו של יום היא ביצעה ביטוחים בתעריף גבוה הרבה יותר: 5.5% (עמ' 46 למוצגי הנתבעת). התובעת, שיש לה ניסיון רב בענף הליסינג, לא הציגה כל אסמכתה לכך שאי פעם הצליחה להשיג תעריפים קרובים לתעריפים שהובטחו לה, לפי הנטען. טענתו של זיתוני, לפיה השיג לאחר מכן פרמיה מנופחת, בשיעור של 3.4% (עמ' 9 ש' 15 – 17) מאחר שהיה "בלחץ" אינה מסתברת בעיניי. לו זה היה המצב, הייתה התובעת צריכה לבסס את העובדה שקודם לכן, הצליחה להשיג תעריפים נמוכים יותר מ- 3.4%, אך זאת לא עשתה. כפי שהבהרתי לעיל, אף לא מצאתי תימוכין ראייתיים לטענת זיתוני, לפיה הייתה התחייבות בכתב לתעריף מסוים.

20. אין מחלוקת על חובותיו של סוכן הביטוח, כפי שהתובעת פירטה אותן. השאלה בתיק זה כלל אינה שאלה משפטית, אלא שאלה עובדתית: האם הנתבעת התחייבה לשיעור מסוים של פרמיה. טענה זו התובעת לא הוכיחה, ועל כן, דין תביעתה להידחות.

סיכום

21. התביעה נדחית.

22. איני סבורה כי ההחזר שלא היה שנוי במחלוקת אמור היה להתבצע באיחור כה רב (תשעה חודשים) ודומה שאף חנונה, בהגינותו, הסכים לכך. בנסיבות אלו, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.