לפני בקשותיהם של הנתבעים לדחיית תביעתה של המשיבה על הסף. מפאת היותן של הבקשות דומות במהותן, אדון בהן במאוחד.

1. רקע לבקשה

התובעת- המשיבה , הינה עיתונאית, אשר מאמרים פרי עטה, בתחום המדע, הבריאות והרפואה, התפרסמו באתר האינטרנט של העיתון "מקור ראשון"- צד ג' בתביעה (להלן "מקור ראשון").

2. עניינה של התובענה, הינה העתקתם של מאמריה של המשיבה , מאתר האינטרנט של "מקור ראשון", בו פורסמו, ועשיית שימוש מסחרי בהם באתרי אינטרנט שונים- "בחדרי חרדים", "ישע ניוז", "ישראפוסט", "מורשת", אשר הנתבעים 1- 5 הינם הבעלים בהם או מפעיליהם. התובעת 6- "אור תורה סטון", נמחקה מן התובענה.

3. בכתב התביעה נטען, כי המבקשים, העתיקו את כתבותיה של המשיבה במלואן, לצורך שימוש מסחרי, כל זאת ללא הרשאתה של המשיבה, אשר בידיה נותרו זכויות התובעים של המאמרים, בהיותה פרילנסרית במקור ראשון. לפיכך, עותרת המשיבה לפיצוייה בגין העתקת הכתבות, הפרת זכויות היוצרים, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה, כאשר בגין כל כתבה שפורסמה ללא הרשאתה, מבוקש פיצוי של 20,000 ₪ ובסך הכל, פיצוי של 960,000 ₪.

4. באמרת אגב, מציינת המשיבה בכתב התביעה, כי לאחר תום היחסים עם "מקור ראשון", סברה בטעות כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ולפיכך, הגישה תביעה בעניין לבית הדין לעבודה. אולם טוענת המשיבה, כי בית הדין כלל לא נדרש להכרעה בקיומם של יחסי עבודה, שכן העניין נסתיים בפשרה קודם לכן. לטענתה, הסכימה לסיום ההליך בהסכם גישור, בשל טענתה העיקשת של "מקור ראשון", בדבר העדרם של יחסי עבודה.

5. טענות המבקשים 1-2

הבעלות בזכויות היוצרים, ביצירה אשר נעשתה על ידי עובד לצורך עבודתו, מוקנית על פי דין למעביד. המבקשים טוענים כי משעה שהגישה המשיבה תביעה לבית הדין לעבודה ובה טענה לקיומם של יחסי עבודה בינה לבין "מקור ראשון" ואף זכתה לפיצוי בסך 19,000 ₪, באותו הליך, קיים השתק שיפוטי החוסם את המשיבה מלהעלות טענה הפוכה בהליך דכאן.

נטען כי "זכייתה" של המשיבה בסעד כספי במסגרת הליך הגישור, מהווה "הצלחה" כדרישתה בפסיקה, לעניין יצירת ההשתק השיפוטי, ומשכך, אין כל נפקות לשאלה האם בפועל אכן התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, אם לאו, מאחר והתובעת אינה יכולה לטעון כעת להעדרם.

6. משכך, עותרים המבקשים כי בית המשפט ידחה את התביעה על הסף הואיל וזכויות היוצרים במאמרים הינן בבעלות "מקור ראשון", מעסיקתה של המשיבה באותה העת, אשר הרשתה למבקשים להשתמש בהם. לחילופין, ביקשו כי בית המשפט יקבע, כי המשיבה מנועה מלהעלות הטענה לפיה בין הצדדים לא נתקיימו יחסי עובד מעביד.

7. טענת המבקש 7

המבקש טען כי משעה שעיקר המחלוקת הינו בידי מי הבעלות בזכויות היוצרים, הנטל על המשיבה להוכיח כי זכויות היוצרים בבעלותה. בכתב התביעה ובתצהיריה לא הוכיחה זאת המשיבה באופן פוזיטיבי - ולא תוכל לעשות כן אף בהמשך ההליך, ומקל וחומר, כאשר המסמכים שצורפו לכתב התביעה מביאים לידי המסקנה, כי בין המשיבה ל"מקור ראשון" התקיימו יחסי עובד- מעביד.

8. טענות "מקור ראשון"

לטענת "מקור ראשון" , חלק מן המאמרים אשר עומדים בבסיס התביעה, הודפסו על ידי המשיבה כבר ביום 10/11/06, זאת על אף שבכתב התביעה, טוענת המשיבה כי עובדת העתקתם נתגלתה לה בין השנים 2007-2008. משכך, נטען, כי בעת פרסום המאמרים סברה המשיבה כי זכויות היוצרים בהם הינן בבעלות מקור ראשון ומשכך, בהתנהגותה, הביעה הסכמתה מכללא לפרסומם.

9. עוד טענה "מקור ראשון" כי המשיבה איננה פועלת בתום לב, שעה שבהליך אחד, טענה להתקיימות יחסי עבודה בינה לבין מקור ראשון, ואף זכתה בכספים נוכח טענה זו, בעוד בהליך דכאן, כאשר יש בכך כדי לשרת את מטרתה, טוענת היא להיפוכם של דברים. נטען כי, למצער, משנתגלתה למשיבה ה"טעות" שבהגשת התביעה לבית הדין לעבודה, היה עליה לפעול ולהשיב את הכספים שנתקבלו בעקבות הטעות.

10. המבקש 5, טען בבקשתו לדחיית על הסף, כי בענייננו לא מתקיימים התנאים אשר נקבעו בפסיקה לעניין הפרת זכויות היוצרים.

11. תגובת המשיבה

המשיבה טוענת כי לא חל כל השתק שיפוטי, באשר התובענה בבית הדין לעבודה, כלל לא נידונה לגופו של עניין ולמצער, יש לקבוע כי דווקא טענתו של "מקור ראשון" היא שהתקבלה, שכן התביעה נדחתה בהסכם גישור והסכומים בהם זכתה, הינם סילוק בערך מטרד בלבד. בנוסף, לא מתקיים בעניינה כלל ה"הצלחה" אשר הינו תנאי נדרש, על פי הפסיקה, ליצירתו של השתק שיפוטי.

לגרסתה, התשלום אותה קיבלה מהוה את הזכויות הסוציאליות, המגיעות אף למשתתף חופשי (פרי לנסר), אשר ככזה- הבעלות בזכויות היוצרים נותרת בידיו.

12. זאת ועוד, נטען כי, על פי סעיף 5(1)(ב) סיפא לחוק זכויות היוצרים, למשיבה זכות וטו בקשר לפרסום החומרים שכתבה במדיה שאיננה העיתון, קרי- אתר אינטרנט וכד' ולפיכך, אף אם עילת זכויות היוצרים תדחה, קמה לה טענה זו. עוד טענה כי אין כל נפקות לשאלה האם במועד הדפסת המאמרים ידעה המשיבה מה זכויותיה בהם ומשעה שזכויותיה נודעו לה כעת, הרי שאין בעמידתה על קיומן משום חוסר תום לב.

13. לשיטת המשיבה, תכליתו של סעיף 5(1)(ב) סיפא לחוק זכויות יוצרים, כפי שזה משתקף בפסיקה, להשאיר חלק מזכויות היוצרים בידי העיתונאי, אף במקרים בהם לא מתעורר כל ספק וברור כי מתקיימים יחסי עבודה ומשטוען המבקש 5, כי התנאים להפרת זכויות היוצרים אינם מתקיימים- אין כל מנוס מבירור עובדות התובענה גופא.

14. תשובת המבקשים 1-2

נטען כי על מנת להחיל השתק שיפוטי, אין כל נפקות לשאלה האם בית הדין לעבודה נכנס לעובי הקורה ובחן קיומם של יחסי עובד- מעביד ודי בכך שהמשיבה העלתה טענה זו במסגרת התובענה, על מנת שתהא מנועה מלהעלות טענה הפוכה בהליך דכאן. לפיכך, השאלה אשר במחלוקת איננה שאלת קיומם או העדרם של יחסי עבודה, כי אם השאלה האם יכולה המשיבה להעלות טענה הפוכה לטענה אשר העלתה בהליך בבית הדין לעבודה.

עוד משיבים המשיבים כי טענת המשיבה בדבר זכות הווטו (האמורה בס' 12 לעיל) אינה טענה עצמאית, כי אם נלווית לעילת הפרת חובה חקוקה, אשר אין המשיבה יכולה להעלותה כעת, לראשונה, כאשר ממילא אף אינה טוענת לכל נזק, כי אם לפיצוי סטוטורי בלבד.

15. באשר לעניין מיצוי ההליך בבית הדין לעבודה, נטען על ידם כי השאלה הינה האם צמחה לתובעת טובת הנאה מן ההליך. משהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, שכן התובעת קיבלה פיצוי, במסגרת הסכם הגישור, הרי שקיים בעניינה השתק שיפוטי ואינה יכולה לטעון עוד להעדרם של יחסי עבודה.

16. תשובת "מקור ראשון"

המשיבה הגישה את תביעתה לבית הדין לעבודה בטענה כי הייתה עובדת של חברת "מקור ראשון". לפיכך, אין ביכולתה לטעון כעת, כי הכספים נתקבלו כתשלום עבור זכויות סוציאליות, באשר מדובר בשינוי חזית.

17. דיון

ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד , נט (6), 625, נדרש בית המשפט לבחינת קיומו של השתק שיפוטי, וקבע בהאי לישנא:

"ההשתק השיפוטי הוגדר במילים אלה ע"י השופטת דורנר: 'בעל דין שטען טענה בהליך אחר וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה'. (ע"א 513/89 Exin –Lines Bros .S.A. נ' Interlego A/S ).

בהמשך, דן בית המשפט בתכלית ההשתק השיפוטי, בקבעו כי : "בעוד שבפרשת אינטרלגו [1] דובר בעיקר על השתק שיפוטי, מוצאים אנו שימוש בדוקטרינות או במונחים אחרים לגבי אותו כלל. כך למשל בעניין אחר דובר על תקנת הציבור (ע"א 1393/92 קזצ'נקוב הל נ' קזצ'נקוב [2] בע"מ 358), בענין אחר על בחירה בין חלופות (election) (ע"א 27/80 ישראל ארגמן חברה לבניין בע"מ נ' ברנדפלד [3], בע"מ 400 וכן ראו פרשת אינטרלגו [1], בע"מ 194). ובמקרים נוספים על שימוש לרעה בהליכי משפט (ע"א 463/90 ג'ול נ' אל ג'ול [4], בע"מ 659; ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן [5], בעמ' 27 ). ניתן לראות בכל אחד מאלה ענף הצומח מעץ תום הלב (פרשת אינטרלגו [1], בע"מ 199; ע"א 594/80 אליאב נ' "הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ [6], בעמ' 552)... הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדיות חליפיות כנגד אותו בעל דין בכתב טענות אחד משום דוגמא של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט..."

ואילו בבר"ע 3410/07, המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס (פורסם במאגרים) קבעה כב' הנשיאה ארד כי "ככלל, על מנת שיוצר השתק שיפוטי אין די בכך שבעל דין יעלה שתי טענות סותרות בשני הליכים שונים. הדעה הרווחת היא כי השתק שיפוטי יווצר כאשר בעל דין מעלה טענה סותרת לטענה שהעלה בהליך אחר, ושנתקבלה באותו הליך ולמצער "שפירותיה יקצרו" באופן אחר באותו הליך (ר' ע"א (י- ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ)... אמנם ייתכן כי הסדר הפשרה הביא בחשבון טענה זו של המשיבות, כך שהן קצרו את פירותיה, ואולם המבקש מצידו לא הצביע על כל אינדיקציה לכך, ומשכך דין טענתו בדבר קיומו של השתק שיפוטי להידחות."

18. ניתן לראות אם כן, כי בבואו של בית המשפט לבחון קיומו של השתק שיפוטי, עליו לבחון האם העובדות אשר היפוכן נטען כעת, נלקחו בחשבון בשעה שהצדדים הגיעו לפשרה והסכם הפשרה נחתם בעקבות העלאתן. במידה והתשובה לכך תיענה בחיוב- הרי שההסכם יכול וייצור השתק שיפוטי, החוסם העלאת היפוכן של הטענות.

19. בחינת התובענה אשר הוגשה מטעם המשיבה לבית הדין לעבודה, מגלה כי הטענות אשר הועלו בכתב התביעה, נוגעות ככלל לקיום יחסי עבודה בין המשיבה למקור ראשון, כאשר אין כל אזכור להיותה של המשיבה פרי לנסר. אין כל מחלוקת, כי במסגרת הליך הפשרה בבית הדין לעבודה, קיבלה המשיבה תשלום בסך 19,000 ₪.

20. המשיבה ניסתה אמנם לטעון כי הכספים בהם "זכתה" במסגרת הפשרה לא נבעו מכוח יחסי העבודה, וכי היתה זכאית להם כעצמאית, נותנת שירותים, אולם מכתב התביעה בבית הדין לעבודה, ומתגובת צ"ג שציין שאלמלא הטענה בדבר יחסי העבודה, לא היה חותם על הסכם הפשרה- עולה כי אין הדבר כך.

מכאן, שהמדובר בפירות אשר צמחו לה מכוח הטענות שהעלתה בביה"ד לעבודה ולפיכך נוצר השתק המונע ממנה לטעון בהליך הנוכחי כי היתה עצמאית ולא הועסקה ע"י צד ג'.

21. סעיף 34 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח- 2007, קובע כי- "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם הוסכם אחרת."

הואיל וקבעתי כי המשיבה מנועה מלטעון כי לא נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, הרי שמקור ראשון, מכוח היותה המעסיקה של המשיבה בזמן כתיבת המאמרים ופרסומם, הינה בעלת זכויות היוצרים בהם.

מכאן, שתביעתה של המשיבה אינה מגלה עילה כלפי הנתבעים ודינה להידחות- וכך הנני מורה.

22. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין- איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י'ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.