הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כאשר הוסכם כי במסגרת הכרעה זו קיימת גם אפשרות של דחיית התביעה ללא צו להוצאות ככל שאמצא מקום לעשות כן.

התביעה הינה לנזקי גוף שהתובע, יליד 1942, טוען שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 5.7.06 בעת ששהה התובע בחופשה בבית מלון המלך שלמה באילת הנמצא בבעלות נתבעת 2. נתבעת 3 הינה מבטחת המלון באחריות כלפי צדדים שלישיים.

לטענת התובע, באותו יום בשעה 20.00 לערך, בעת שבילה בלובי של המלון, הוא החליק על מדרגות המובילות מאזור הישיבה לרחבת הלובי וזאת מאחר ואלו היו רטובות ממים או חלקות.

התובע צרף לסיכומי טענותי תמונות של מדרגות הלובי (יצוין כי מדובר בתמונות שצולמו מטעמם של הנתבעים דווקא) כאשר בתמונות אלו נראים מספר גרמי מדרגות בני 2-4 מדרגות, המחברים בין איזור ישיבה לבין רחבה, כאשר בחלק מגרמי המדרגות קיים מעקה מכל אחד מצידיו ואילו בגרם מדרגות אחד, שהוא הרחב ביותר מבין אלו המוצגים בתמונות, קיים מעקה כפול במרכז גרם המדרגות ואילו בצידיו לא קיים מעקה.

לטענת התובע מיד לאחר שהחליק, הגיע אליו קב"ט המלון אשר הזמין עבורו מונית שפינתה אותו לבית החולים יוספטל. בתעודת חדר המיון, המעידה כי התובע התקבל שם בשעה 20:50, צוין כי התובע "מתארח במלון באילת לדבריו נחבל בברך שמאלית ובשוק שמאלית לאחר שהחליק במדרגות המלון עם רצפה רטובה".

התובע מוסיף וטוען כי בעקבות חבלתו, החל לחוש בכאבים בכתף ימין והמשיך לקבל טיפול רפואי לאחר ששב לביתו בצפון הארץ. התובע טען לנכות בשיעור של 10% בגין מגבלת תנועה בכתף וזאת בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר קליגמן .

מומחה בית המשפט ד"ר נורמן דורון, קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהארוע הנטען.

הנתבעות מכחישות את ארוע התאונה וזאת לאור העובדה כי לא נמסר כל דיווח לנתבעות בסמוך לאחר התאונה ופניה ראשונה מטעם התובע נעשתה רק 4 חודשים לאחר התאונה, במכתב בו נטען כי התובע החליק במדרגות בשל מים שהיו במקום. פנייתו המאוחרת של התובע גרמה לנתבעות נזק ראייתי בהיעדר כל אפשרות לבדוק את גרסתו בחלוף תקופה זו.

הנתבעות מוסיפות כי התובע לא הצביע באופן מדויק על גרם המדרגות עליהן החליק (מבין מספר גרמי המדרגות שבלובי) ובכל מקרה, בכל גרמי המדרגות שעל צילומיהם (על ידי הנתבעות) מבקש התובע להסתמך, קיימים מעקות אחיזה תיקניים. בנוסף טוענות הנתבעות כי שטיפת הרצפה בלובי נעשית רק בשעות הבוקר ולפיכך, אין בסיס לטענת התובע בסיכומיו כי יתכן ונשארו מים כתוצאה מניקיון המדרגות, כמו כן מציינות הנתבעות כי בלובי ישנם עובדי ניקיון המבצעים ניקיון רציף וקבוע במידת הצורך.

הצדדים בסיכומיהם הרחיבו בשאלת האחריות כאשר לטעמן של הנתבעות, גם באם החליק התובע כנטען על ידו, הרי שלא ניתן על ידו הסבר מדוע לא הסתייע במעקה בעת ירידתו במדרגות. לטעמן של הנתבעות גירסת התובע כלל לא הוכחה מאחר והוא העלה טענות חלופיות בשאלה אם המדרגות היו רטובות ממים או מדבר מה אחר, וכן לא ניתן על ידו הסבר כיצד לא הבחין באותם מים על המדרגות לאור גרסתו כי הלך לבר המלון להזמין קפה ובעת נפילתו היה בדרך חזרה למקום ישיבתו, דהיינו, שהוא עבר באותן מדרגות זמן קצר מאוד לפני המועד בו, לטענתו, החליק.

הנתבעות מפנות לפסיקה המוכרת כי החלקה יכולה להיגרם מסיכון טבעי ולאו דווקא בשל קיומו של מפגע וכי בהיעדר הוכחה לקיומו של מפגע, יש לדחות את התביעה, או לחלופין, רשלנותו של התובע שלא נזהר ולא שם לב לרטיבות במקום ולא נעזר במעקה, מנתקת את הקשר הסיבתי בין אחריות הנתבעת הנטענת לבין נזקיו.

סוגיית הנכות

מעבר למחלוקת בשאלת האחריות, התעוררה מחלוקת באשר לנכות שיש ליחס לתובע כתוצאה מהתאונה וזאת לאור טענת התובע כי חרף קביעת ד"ר דורון כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, יש מקום ליחס לתובע נכות כזו, מאחר וקביעת ד"ר דורון אינה נסמכת על קביעות עובדתיות נכונות.

בסיכומי התובע צוין כי קביעת ד"ר דורון בחוות דעתו שמקור הקרעים שנמצאו בשריר המסובב (ROTATOR CAFF) של כתפו הימנית של התובע הינו בשינויים ניוונים הקשורים לגילו (64 ביום התאונה) ולא בטראומה כתוצאה מהתאונה, מבוססת, בין היתר, על נתון עובדתי שגוי לפיו תלונות התובע ביחס לכתף הופיעו רק שלושה חודשים לאחר התאונה.

לאחר הגשת סיכומי הצדדים ולאור אי בהירות שבית המשפט מצא באמור בחוות דעתו של ד"ר דורון, הגיש התובע מסמכים רפואיים המעידים על כך כי ימים ספורים לאחר ארוע התאונה, ולשם הדיוק בחלוף 4 ימים (ביום 9.7.06), כבר התלונן התובע בפני הרופא המטפל בקופת חולים על הכאבים בכתף וכך גם בתעודה נוספת מיום 11.7.06. על בסיס מסמכים אלו וברשות בית המשפט, המציא התובע שאלות הבהרה נוספות לד"ר דורון אשר אישר כי אכן נפלה טעות בקביעתו בחוות דעתו כי תלונות על כאבים בכתף הופיעו רק בחלוף 3 חודשים.

אולם, למרות זאת ולמרות התיעוד שהוצג בפניו, ד"ר דורון עמד על דעתו כי במקרה דנן אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הקרע שנמצא בשריר המסובב של הכתף שכן, באם קרע זה היה נגרם בתאונה, סביר שהחולה היה מתלונן על כך במיון וצפוי היה כי ימצאו ממצאים של נפיחות, המטומה ושפשוף וכדומה, בכתף בעת הגעתו למיון. העובדה שכל אלו לא נמצאו ולא היתה התיחסות לכתף לא בתלונות התובע (אשר כאמור לעיל התלונן רק על חבלה בברך ושוק רגל שמאל) ולא בבדיקה במיון, קבע ד"ר דורון כי קשה לטעון לקשר סיבתי בין הנפילה לבין הכאבים בכתף. המומחה הדגיש את שציין בתשובות לשאלות קודמות, כי הסיבה העיקרית לקרעים בשריר המסובב הינם ניווניים וכי השכיחות למציאתם (ללא קשר לטראומה) עולים ככל שהגיל עולה, מה גם שבמקרה דנן מדובר בחולה בן 64 שאינו בריא וסובל מאי ספיקת כליות כרונית המחייבת טיפול דיאליזה 3 פעמים בשבוע.

כפי שציינו הנתבעות בסיכומי ההשלמה מטעמן, לאור תשובותיו של ד"ר דורון, אין מקום לסטות מקביעתו בחוות דעתו עליה חזר בתשובותיו לשאלות ההבהרה, וחרף המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, ובהיעדר חקירה של המומחה, לא ניתן להצביע על נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטיה מחוות דעתו בהתאם להלכה הפסוקה (למשל בע.א. 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא פד"י נו(2) 949).

בשאלת הנזק טען התובע להפסד השתכרות לעבר בסך של 15,000 ₪ בהיותו עצמאי בעל עסק לחומרי בנין אשר בשל היעדרותו לאחר התאונה, נגרמה ירידה בהכנסותיו. לענין זה צודקות הנתבעות כי לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענה זו כאשר מנגד, הציגו הנתבעות הודעה שנגבתה מהתובע בשנת 97 במסגרת בירור תביעה אחרת שלו למוסד לביטוח לאומי, ואשר שם ציין כי הוא עוסק בעבודה משרדית בלבד.

בנוסף, טען התובע להוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 25,000 ₪, וכן ביקש כי יפסק לו סך של 30,000 ₪ בגין כאב וסבל.

לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים ובמלוא התיעוד שהוצג בפני, אינני סבורה כטענת הנתבעות כי יש מקום לדחית התביעה אולם לאחר שקלא וטריא, לרבות בשאלת האחריות, הנזק וההוצאות שנגרמו לצדדים, מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום של 4,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כולל בסך של 800 ש"ח וכן החזר אגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.