1. פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך של 1,199,799.20 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבע.
2. תובעת 1, חברת א. מדינה מגרסות נייר בע"מ (להלן "התובעת") היא חברה שעוסקת בבניה, שיווק ומכירה של מגרסות, תובע 2, מר אורי מדינה (להלן "מדינה") הוא מנהל התובעת ובעל השליטה בה. הנתבע הוא עורך דין במקצועו.

טענות התובעים בכתב התביעה

1. הנתבע ייצג את שני התובעים במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה זו.
2. הנתבע ייצג את התובעים באופן רשלני בתיק הוצל"פ מס' 01-029009-68-5 (להלן "תיק ההוצל"פ") ובכל ההליכים המשפטיים שנבעו מקיומו של תיק ההוצל"פ - רשלנות אשר בסופו של דבר הביאה לכך שנמנע מהתובעת לממש נכס ברח' המרכבה 19 בחולון הידוע גם כגוש 6783 חלקה 22-21 (להלן "הנכס"). רשלנותו של הנתבע התבטאה גם בכך שנמנעה מהתובעת האפשרות לתבוע את כונס הנכסים בגין נזקים שגרם בפעולותיו בתיק ההוצל"פ.
3. הנתבע התרשל בין היתר בכך שלא הגיש בקשות ותגובות במועד, לא הגיש בקשות למתן ארכה כאשר הנסיבות דרשו זאת, לא עדכן את התובעים בזמן ובכלל המתרחש בתיק ההוצל"פ והתפטר מייצוג מבלי לקבל אישור של בית המשפט.
4. תיק ההוצל"פ נפתח נגד התובעת ע"י בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן "הבנק") לצורך מימוש אגרת חוב שנרשמה לזכות הבנק על זכויות התובעת בנכס. התובעת רכשה את הנכס ביום 1/11/99 תמורת 195,000$ שמתוכם 120,000$ שולמו מההון העצמי של התובעים והיתרה בסך של 75,000$ באמצעות הלוואה מהבנק. הנכס שימש את התובעת לצורך קיום וניהול עסקיה, לרבות ייצור מגרסות, תיקונים וכו'.
5. עם פתיחת תיק ההוצל"פ מונה כונס נכסים עו"ד שלומי פרידמן (להלן "הכונס") אשר גרם לתובעים נזק רב. בסופו של דבר, בתיק בר"ע 2244/00 בוטל מכר הנכס לצד ג', והעניין חזר להתנהל בתיק ההוצל"פ. ביום 30/5/02 קבע ראש ההוצל"פ כי יש להשיב את החזקה בנכס לידי הכונס. הנכס הושכר לצד ג' באותה עת, והנתבע טעה גם בכך שלא עמד על העברת החזקה בנכס לידי הכונס.
6. לאחר דין ודברים בין הצדדים נחתם ביום 3/4/03 הסכם פשרה שבו הוסכם כי התובעת תפדה את הנכס תמורת 77,000$ בצירוף מע"מ כדין (להלן "הסכם הפשרה"). בהסכם הפשרה נקבע כי על התובעת להפקיד תוך 21 יום ממועד חתימתו ערבות בנקאית (להלן "הערבות הבנקאית").
7. התובעת באמצעות מדינה עשתה כל שביכולתה כדי לעמוד בלוח הזמנים, וזאת אף שבמהלך אותה תקופה נפטרה אמו של מדינה, חל חג פסח ונשרף עסקה של התובעת - מה שהשאיר ימי עבודה מעטים להשגת הערבות הבנקאית. ביום 24/4/03 קיבל הנתבע ארכה של 7 ימים להמצאת הערבות הבנקאית. הנתבע היה שותף מלא למאמצים הרבים של התובעים להשיג מקור מימון לערבות הבנקאית, נערכו פגישות במשרד הנתבע והוא זכה לקבל עדכונים שוטפים מהתובעים על כך.
8. משלא הגיש הנתבע בקשה נוספת למתן ארכה להמצאת הערבות הבנקאית, הגיש הכונס ביום 1/6/03 בקשה לביצוע המכר, וביום 3/6/03 אושרה בקשת הכונס בהעדר תגובה מטעם התובעת.
9. התובעים אשר כלל לא ידעו שהמכר בוצע ואושר המשיכו במאמציהם לקבל את הערבות הבנקאית, תוך שהם מאמינים שיש להם עוד זמן לטפל בכך.
10. מאחר שהנכס היה משועבד לבנק, כל בנק שאליו פנו התובעים דחה אותם מהטעם שהמשכנתה לא מאושרת. כמו כן התברר כי הכונס נתן לראש ההוצל"פ חוות דעת שלילית שלפיה התובעים לא יצליחו לפרוע את המשכנתה, וכל זאת כשהיה לו אינטרס לאשר את המכר על מנת להימנע מלהתמודד עם פינוי הנכס שהושכר לצד ג'. מסוף תקופת ההארכה בת ה- 7 ימים הנ"ל לא הודיע הנתבע לתובעים על כך שהנכס נמכר ואושר בהחלטה מיום 3/6/03, הגם שנשלח לנתבע מכתב מיום 8/5/03 שממנו עולה כי התובעים קיבלו אישור עקרוני לבקשת ההלוואה.
11. התובעים שילמו 22,000 ₪ עבור עלות הערבות הבנקאית ולו היו יודעים שהנכס נמכר ואושר, לא היו משלמים זאת. כמו כן התברר כי הנתבע קיבל בפקס הודעה מהכונס מיום 22/5/03 שבה הודיע לנתבע שהתובעת לא עמדה בהסכם הפשרה. הנתבע לא השיב להודעה ואף לא ביקש הארכה נוספת בהתאם. זאת ועוד, ביום 6/12/03 שלח הנתבע מכתב לתובעים שבו פירט את ההליכים שהיו לרבות הגשת בקשה למתן ארכה להסדרת הערבות הבנקאית מיום 15/7/03, מבלי להתייחס כלל לכך שהנכס נמכר.
12. הוגשה בר"ע, הנתבע הודיע למדינה כי הוא אינו צריך להתייצב לדיון ובסופו של דבר הבר"ע נמחקה ללא צו להוצאות, כשלטענת התובעים הנתבע התרשל בכך שהסכים למחוק את הבר"ע. בהמשך, הנתבע הגיש בקשה נוספת לביטול המכר ביום 16/5/04, למעלה משנה ממועד אישור המכר וכן בקשה לעיכוב הליכים, בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9/9/04 ולאורה הוגשה בר"ע 2776/04 ביום 27/9/04. לאחר הגשת הבר"ע ולפני הדיון הראשון הודיע הנתבע לתובעים כי הוא מתפטר מייצוג בטענה שהוא נמצא בקשרי ידידות עם הכונס. בלית ברירה נאלצו התובעים לאתר עו"ד אחר והתקשרו עם עו"ד שחר עדי. הבר"ע לא הצליחה, והתובעים נאלצו לחתום על הסכם פשרה נוסף עם הכונס כדי להימנע מתשלומים נוספים כגון הוצאות משפט. בית המשפט שדן בבר"ע אמר שלא לפרוטוקול כי סיבת דחיית הבר"ע היא בעיקרה אי הגשת בקשה להארכת מועד, ולו הייתה מוגשת בקשה כזו ומתקבלת, בית המשפט היה מבטל את המכר.
13. התובעים איבדו הן את הנכס והן את היכולת להיפרע מהכונס בגין הנזקים שנגרמו להם מפעולותיו. הנתבע התרשל גם בכך שלא גבה את ההוצאות שהושתו על הבנק לטובת התובעים בבר"ע 2244/00.
14. התביעה הועמדה על סך 1,199,799.20 ₪, שכולל את הסכומים הבאים: 120,000$ בגין ההון העצמי שהשקיעו התובעים בנכס, שהם 931,016.58 ₪ נכון ליום הגשת התביעה; 41,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ששולם לנתבע; 15,200 ₪ ששולם לעו"ד עדי שחר בעקבות התפטרות הנתבע מייצוג; 150,000 ₪ בגין עלויות העברת מקום עסקה של התובעת; 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 5,000 ₪ עבור הוצאות שנפסקו לטובת התובעים בבר"ע 2244/00 ולא נגבו - סכום שמגיע נכון ליום הגשת התביעה לסך של 15,582 ₪ וכן 22,000 ₪ בגין עלות הערבות הבנקאית אשר בסופו של דבר לא היה בה כל צורך.

טענות הנתבע בכתב ההגנה

1. התביעה הוגשה ביום 14/6/10, למעלה מ- 7 שנים לאחר מועד החתימה על הסכם הפשרה מיום 3/4/03, ולכן התביעה התיישנה.
2. דין תביעתו של מדינה נגד הנתבע להידחות בהעדר יריבות, שכן מדינה מעולם לא קיבל ייצוג משפטי מהנתבע אשר ייצג את התובעת בלבד.
3. התובעים מושתקים מלתבוע את הנתבע, משום שלאחר שחדל לייצג את התובעת עלה כי התובעים הגיעו להסכם עם הבנק לסיום כל המחלוקת ביניהם. בהסכם זה נקבע כי התובעת תהא מנועה מלהעלות כל טענה או דרישה, ועל כן בפנינו השתק פלוגתא ו/או עילה.
4. דין התביעה להידחות בהיותה קנטרנית, טורדנית ומוגשת שלא בתום לב. התובעים ידעו היטב לאורך כל הדרך מהו מצב התיק, מהם כתבי בי הדין שהוגשו, אילו דיונים התקיימו ואילו החלטות ניתנו, לרבות ובמיוחד אישורו של המכר, והדבר עלה במפורש מהתכתבויות ומסמכים שעליהם חתם מדינה, לרבות תצהירים. התובעים אף הסתירו מבית המשפט כי בעת שהיו מיוצגים על ידי עורכי דין אחרים, הגיעו להסדר עם הבנק שלפיו הבנק מוחל להם על חוב העולה על 400,000 ₪, והם הסכימו לאישור המכר לצדדי ג'.
5. התובעים שהתחייבו בהסכם פשרה עם הבנק וכונס הנכסים החליטו לנסות ולמצוא להם "כיס עמוק" אחר שממנו יוכלו להיפרע, בדמותו של הנתבע, וזאת בשעה שלא נפל כל פגם בהתנהלותו.
6. התובעת רכשה את הנכס בשנת 1996 באמצעות הלוואה, בשנת 1998 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון שהוטל על הנכס בשל הפרת התחייבות התובעת לתשלומים שוטפים של ההלוואה ולאחר שהצטבר לחובתה חוב פיגורים גדול. בשנת 1999 גובש הסדר עם הבנק, וזאת ולמיטב ידיעתו של הנתבע בעת שהתובעים יוצגו על ידי עו"ד מימון. בחודש ינואר של שנת 2000 התנהל מו"מ נוסף עם הבנק וגובש הסדר נוסף. למיטב ידיעתו של הנתבע התובעת הייתה מיוצגת באותה עת על ידי עו"ד דורון אגוזי. התובעת הפרה גם את ההסדר הנ"ל. בחודש אוגוסט 2000 התנהל הליך לעיכוב הליכי מכירת הנכס בכינוס נכסים בבר"ע 2244/00, כשלמיטב ידיעתו של הנתבע התובעת יוצגה באותה עת על ידי עו"ד יובל יוסיף-אור. בית המשפט ביטל את המכר והחזיר את התיק לראש ההוצל"פ. הבנק הגיש בר"ע לעליון על החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל ברע"א 7291/01 וטען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי משום שהקונה שרכש את הנכס לא צורף להליך.
7. במרץ 2002 פנתה התובעת באמצעות מדינה מנהלה לנתבע על מנת לייצגה בבית המשפט העליון. הנתבע הצליח לשכנע את בית המשפט העליון לא לקבל את טענת הבנק, ובית המשפט העליון דחה את הבר"ע בקבעו כי אין עניין לציבור בשמיעת תיק זה. הקונה, צד ג', אשר לא צורף להליך בבית המשפט המחוזי לא ראה את עצמו מחויב להחלטת בית המשפט המחוזי, ועל כן הוא סירב להשיב את הנכס. התיק חזר לראש ההוצל"פ, אך בינתיים החוב הלך ותפח.
8. לאחר מו"מ שנערך בין הצדדים ובהסכמתו ובאישורו של מדינה, נחתם ביום 3/4/03 הסכם הפשרה בין התובעים לבין הבנק. ביום 7/4/03 אושר הסכם הפשרה, והנתבע הודיע זאת לתובעים ביום 14/4/03. לפי הסכם הפשרה מיום 3/4/03 היה על התובעת להמציא ערבות בנקאית בגובה סכום ההצעה תוך 21 ימים ממועד חתימת ההסכם.
9. למרות הסכם הפשרה ועל אף שהתובעת סברה קודם לחתימתה על הסכם הפשרה שיש בידה כסף לתשלום הערבות או מקור למימונו, לאחר חתימת הסכם הפשרה גילתה התובעת כי אין לה מקור מימון, ולכן לא הפקידה את הערבות במועד ולא עמדה בהתחייבותה לפי ההסדר הנ"ל. הנתבע עשה הכול כדי לסייע לתובעת, ומכתבו של הנתבע מיום 14/4/03 מדבר בעד עצמו. ביום 21/4/03, מספר ימים לפני המועד האחרון להפקדת הערבות פנה מדינה לנתבע על מנת שיבקש ארכה ב- 21 ימים, שכן הוא יוכל "להתפנות להוצאת ערבות בנקאית רק ביום 24 לחודש" (מכתב שסומן נספח 7 לכתב ההגנה). הנתבע פנה לב"כ הבנק עוד באותו יום, אולם ב"כ הבנק הסכים לתת ארכה בת 7 ימים בלבד. למרות זאת, התובעת לא ביצעה את שהתחייבה לעשות עד ליום 4/5/03, ורק ביום 8/5/03 שלח מדינה לנתבע הודעה שלפיה ההלוואה אושרה "עקרונית" על ידי הבנק ועליו לקבל את הסכמת הבנק שלטובתו רשומה המשכנתה מדרגה ראשונה ואת הסכמת הכונס.
10. ביום 11/5/03 שלח הנתבע מכתב לכונס שאליו צירף את המכתב האחרון שקיבל ממדינה הנ"ל. הכונס השיב לנתבע בכתב כי מאז המועד המוארך חלפו כבר 10 ימים ומשלא עמדה התובעת בהתחייבויותיה, יש לראותה כמי שוויתרה על זכאותה לפדות את הנכס, כשהוא עומד על קיומו של סעיף 2 להסכם הפשרה. מיד למחרת שלח הנתבע את מכתבו של הכונס ביום 12/5/03 למדינה וביקש שיעדכן אתו מידית לגבי אישור בנק משכן. הנתבע הזכיר למדינה כי ככל הנראה למחרת תהיה שביתה, ועל כן הוא התבקש לטפל בעניין באופן דחוף. ביום 13/5/03 שלח מדינה לנתבע מכתב תשובה שממנו עולה כי ידע שעליו להמציא את הערבות הבנקאית, ידע מהי הארכה שניתנה לו וידע שהוא אינו עומד בזמנים שנקצבו (מכתב שצורף כנספח 15 לכתב ההגנה). כן עולה ממכתב תשובה זה כי התובעים זנחו את עניין הערבות, והנתבע התבקש לפנות לראש ההוצל"פ על מנת לקדם את ביטול עסקת המכר של הנכס על ידי הכונס לצד ג' - בקשה אשר סותרת את הסכם הפשרה.
11. גם לו היה הנתבע מגיש בקשה נוספת להארכת המועד להמצאת ערבות בנקאית, קרוב לוודאי שלא הייתה ניתנת החלטה כמבוקש, שכן הכונס כבר הבהיר את עמדתו כי לא תינתן ארכה נוספת. התובעת לא הצליחה לגייס מקור מימון לשם הפקדת הערבות הבנקאית ואף לא השיגה ערבות בנקאית עד ליום 15/5/03 שהוא המועד הנדחה שהתובעת עצמה ביקשה לאשר לה לצורך להמצאת הערבות הבנקאית.
12. הנתבע הסביר למדינה לאורך כל הדרך את משמעותה של הפרת הסכם הפשרה, ולמרות זאת התובעת לא קיימה את ההסכם. הבנק והכונס אף המתינו בפועל עד לאחר אותו מועד נדחה שהתובעים ביקשו, ורק ביום 19/5/03 הוגשה בקשה להורות כי התובעת לא עמדה בהסדר הפשרה. ביום 20/5/03 ולאחר שהנתבע שוחח עם מדינה, שלח הנתבע למדינה את בקשת הבנק מיום 19/5/03 הנ"ל תוך שציין במפורש כי הוא מצפה לתשובתו. מדינה לא השיב לפנייה זו, ועל כן הנתבע פנה אליו פעם נוספת ביום 25/5/03. בהעדר תשובה של מדינה לפניותיו של הנתבע, לא הייתה אפשרות לשלוח תגובה לבקשת הבנק הנ"ל - דבר אשר בא לידי ביטוי בהחלטת ראש ההוצל"פ בנספח 19 לכתב ההגנה.
13. ביום 1/6/03 הגיש הכונס בקשה לאשר את עסקת המכר הקודמת. ביום 14/6/03 קיבל הנתבע את החלטת ראש ההוצל"פ המאשרת את בקשת הכונס ושלח העתק ממנה למדינה. ביום 17/6/03 כתב מדינה מכתב לנתבע (נספח 24 לכתב ההגנה) שממנו עלה כי היה מודע לכל ההליכים בתיק ולא העלה טענות כלשהן כנגד הנתבע. כן צוין במכתב של מדינה כי הוא אינו יכול לקבל ערבות בנקאית ומתקשה בהמצאת מסמכים לבנק, ועל כן הוא שב ומבקש מהנתבע לפעול לביטול הסכם הפשרה.
14. ביום 10/7/03 הגיעה בקשה לחתום על פסיקתה בעקבות אישור המכר לצד ג', ובאותו יום שלח הנתבע לתובעים מכתב שבו ציין במפורש כי אף שעברו חודשיים, התובעים לא הפקידו את הערבות הבנקאית, והדרך היחידה שיש בה אולי סיכוי לשנות את המצב היא "רק תשלום במזומן". ביום 15/7/03 כאשר היה ידוע לתובעים היטב כי עסקת המכר אושרה, הוגשה בקשה לתיק ההוצל"פ להסדרת קבלת תשלום המשכנתה, וגם אז נמנעה התובעת מלהפקיד ערבות בנקאית. במקביל הוגשה בר"ע על החלטת ראש ההוצל"פ לאישור המכר בתיק בר"ע 2069/03 יחד עם בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ והשלמת המכר, בצירוף תצהירו של מדינה שבו הוא מאשר כי לא הצליח להמציא ערבות בנקאות על פי ההסכם. ביום 4/8/03 שלח הנתבע למדינה את החלטת בית המשפט כי ההליכים יעוכבו בכפוף להפקדת 20,000 ₪ במזומן, ובהעדר הפקדת הסכום הנ"ל תפקע ההחלטה ביום 8/8/03. הסכום הופקד בהתאם, והתברר כי רק ביום 8/8/03, כאשר לא ברור כיצד, הצליחה התובעת להשיג ערבות בנקאית בסכום הנקוב בהסכם הפשרה. ב"כ הבנק סירב לקבל את הערבות הבנקאית, ועל כן הוגשה בשם התובעת בקשה להפקדת הערבות הבנקאית.
15. ב"כ הבנק הגיש בקשה לדחות את הבר"ע הנ"ל על הסף, ונקבע דיון בבר"ע ליום 19/1/04. הנתבע הודיע למדינה בכתב ביום 14/1/04 כי עליו להגיע לדיון ולהתייצב בבית המשפט בשעה 8:00, ולמרות זאת מדינה לא התייצב לדיון הנ"ל. בעקבות טענות הנתבע במהלך הדיון, נקבע דיון נוסף בבר"ע ובבקשה לדחייה על הסף ליום 1/4/04. ביום 1/4/04 הודיע מדינה לנתבע כי קבלת המשכנתה שוב מתעכבת. הנתבע המציא נוסח של הסדר פשרה, הצדדים ניהלו מו"מ והדיון נדחה ליום 6/5/04. בעקבות הדיון הוצע להשאיר את עיכוב הביצוע אך לחדש את ההליכים בפני ראש ההוצל"פ, וזאת לאור העובדה כי בידי הנתבע ערבות בנקאית על סך 341,000 ₪.
16. על רקע בעיות שנגעו לאי הסדרת שכר טרחת עו"ד שהיה על התובעת לשלם, נשלח מכתב הנתבע למדינה מיום 9/5/04. למרות אי הסדרת נושא שכר הטרחה, ביום האחרון לעיכוב הביצוע ה- 16/5/04 הגיש הנתבע בקשה לביטול החלטה לאישור המכר וכן בקשה להמשך עיכוב ההליכים (נספח 45 לכתב ההגנה). באותו היום מדינה אף חתם על מכתב שלפיו הבקשה הנ"ל מסיימת את הטיפול של הנתבע בתיק, וכי שכר הטרחה ששולם עד היום ייחשב כשכר טרחה המסיים את הטיפול בתיק ההוצל"פ, למעט יתרה בסך של 4,000 ₪ אשר תשולם תוך 7 ימים. אף שהנתבע סיים את טיפולו בתיק הוא דאג לעדכן את מדינה בהליכים השונים, לרבות מועדים שנקבעו בתיק ובכלל זה מועד הדיון בבקשה האחרונה אשר נקבע ליום 2/5/05 ונדחה ליום 19/7/05 - דיון שמדינה לא התייצב אליו והצדדים הגישו בקשה ליתן ארכה לצורך הגעה להסדר תוך 14 ימים. הצדדים לא הגיעו להסדר והוגשה בקשה לסילוק על הסף - בקשת התובעת הנ"ל. ראש הוצל"פ אחר נתן החלטה מיום 9/9/04 בתיק, ולפנים משורת הדין סייע הנתבע לתובעת ונוסחה והוגשה בר"ע על החלטת הרשם הנ"ל (בר"ע 2776/04). התובעים לא שילמו עד היום הזה שכ"ט עו"ד עבור הכנת הבר"ע הנ"ל. ביום 24/10/04 הוגשה תגובת הכונס לבר"ע, וביום 1/11/04 הוגשה תשובת הנתבע לתגובה הנ"ל.
17. ביום 23/1/05 לאחר שהתובעים מיוצגים על ידי עו"ד אחר, עו"ד עדי שחר, ביקש מדינה לקבל מידי הנתבע את תיקה של התובעת. הנתבע הודיע לו כי נקבע דיון ליום 7/4/05 ומדינה קיבל את כל המסמכים לידיו. מה- 23/1/05 ניתק מדינה כל קשר עם הנתבע.
18. התברר כי במהלך חודש מרץ 2005 עו"ד עדי שחר הגיש הודעה לתיק בית המשפט שלפיה הוא מייצג את התובעים במקום הנתבע. ביום 7/4/05 התקיים הדיון בבר"ע, ובהמשך לטענות הצדדים והניסיונות להגיע להסדר, התבקשה התובעת להפקיד ערובה. הכונס פנה לעו"ד שחר ולתובעים וביקש מהם לאשר הסדר – "ההסכם אליו הגענו".
19. בסופו של דבר ובעקבות דיון בבר"ע 2776/04 ביום 4/12/05 הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ועל כן לא רק שלא נגרם כל נזק לתובעים אלא שהם מושתקים ומנועים מלהעלות טענות כלשהן בקשר להליכים ומחלוקות קודמות אשר נתגלעו בתיק.

תצהירים, חקירות וסיכומים

1. התובע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על מכלול טענותיו הנ"ל. עו"ד שחר עדי הגיש תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתביעה. מתצהירו עולה כי ייצג את התובעת בתיק בר"ע 2776/04 שהוגשה על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 12/9/04 אשר השאירה על כנה את מכר הנכס. עוד הצהיר עו"ד שחר עדי כי במהלך הדיון השני מיום 12/9/05 "כמדומני" עלה הנושא של אי הגשת בקשות להארכת מועד לצורך הגשת הערבות הבנקאית, ונושא זה היווה שיקול בעל משמעות רבה להסכמה לחתימה על הפשרה. כמו כן הוגש לתיק תצהיר עדות ראשי של הנתבע.
2. עדי התובעים נחקרו על תצהיריהם בדיון הוכחות אחד והנתבע נחקר בדיון הוכחות נוסף ונפרד. בתום דיון ההוכחות השני ניתנה החלטה בעניין הגשת סיכומים בכתב ונקבע כי התובעים רשאים להגיש סיכומי תשובה. בהתאם להחלטה זו הוגשו סיכומי התובעים ולאחר מכן סיכומי הנתבע, אך לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעים.

דיון

1. דין התביעה להידחות.

טענת הרשלנות

1. בסעיף 6.1 לכתב התביעה נטען בקצרה כי "תיק ההוצל"פ נפתח כנגד התובעת 1 ע"י בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן "הבנק") וזאת לצורך מימוש אגרת חוב שנרשמה לזכות הבנק על זכויות התובעת בנכס". מדינה חזר על כך בסעיף 6.1 לתצהירו. פרט לכך, אין התייחסות נוספת לסיבה העיקרית שהובילה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, והיא אי קיום התחייבויותיה של התובעת בהסכם ההלוואה. גם בסיכומי התובעים אין כל זכר לכך.
2. מהראיות שהציג הנתבע בפני בית המשפט ולא נסתרו עולה כי בשנת 1996 נטלה התובעת הלוואה מהבנק על מנת לרכוש את הנכס, ובשנת 1998 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון שהוטל על הנכס בשל הפרת התחייבויותיה של התובעת לתשלומים שוטפים של ההלוואה ולאחר שהצטבר חוב פיגורים גדול. כן עולה כי הצדדים הגיעו להסדרים שונים, כל פעם באמצעות עו"ד אחר אשר ייצג את התובעת, אולם גם הסדרים אלו הופרו.
3. לפי סעיף 26 לתצהירו של הנתבע, באוגוסט 2000 התנהל בבית המשפט העליון הליך לעיכוב מכירת הנכס בכינוס נכסים בתיק בר"ע 2244/00 על החלטת בית המשפט המחוזי שביטלה את הליך ההתמכרות ואת מכירת הנכס על ידי כונס הנכסים לצד ג'. כן תואר כיצד הנתבע ייצג את התובעת בהליך הערעור בבית המשפט העליון, והצליח להדוף ולדחות את הבר"ע של הבנק על החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל.
4. ביטול המכר הראשון לצד ג' לא ביטל את חובה של התובעת כלפי הבנק, ואין אלא לקבוע כי התובעת הפרה את התחייבויותיה בהסכם הלוואה עם הבנק במשך שנים רבות. קיומו של חוב לבנק אינו שנוי במחלוקת, וסילוק החוב הוא לב ליבו של ההליך שבפנינו.
5. טענות התובעים בעניין ההתנהגות הרשלנית המיוחסת לנתבע התמקדו תחילה בכך שלא הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת הערבות הבנקאית, כשהיה עליו לעשות כן, וזאת לאחר שהתובעת התחייבה בהסכם הפשרה להמציא את הערבות הבנקאית תוך 21 ימים ממועד חתימת הסכם הפשרה. כן נטען כי לאחר שהתובעת ביקשה מהנתבע לקבל ארכה של 21 ימים נוספים, קיבלה ארכה בת 7 ימים בלבד, והנתבע לא הגיש בקשה נוספת להארכת המועד.
6. מנספח 4 לתצהירו של הנתבע עולה כי ביום 16/3/03 שלח הנתבע למדינה טיוטה סופית של הסכם הפשרה, ביום 23/3/03 נשלח לכונס הנכסים עותק של ההסכם שעליו חתם הנתבע בשם התובעת וביום 3/4/03 נשלח עותק חתום על ידי כונס הנכסים. ההסכם החתום הוגש לאישור ראש ההוצאה לפועל, אשר נתן להסכם תוקף של החלטה ביום 7/4/03 (נספח 5 לתצהיר הנתבע).
7. בסעיף 2 להסכם הפשרה הוסכם במפורש כי "בתוך 21 ימים מיום חתימת הסדר זה תפקיד החייבת אצל כונס הנכסים, לפקודתו, ערבות בנקאית אוטונומית בגובה סכום ההצעה, ערבות שתהא תקפה ל- 3 חודשים מיום מסירתה לכונס הנכסים (להלן "התקופה הקובעת")".
8. בסעיף 9 להסכם הפשרה הוסכם כי "מובהר שהסכום ישולם ע"י החייבת בין אם ע"י מימון עצמי ובין אם ע"י כספי משכנתא והכונס יאפשר רישום התחייבות לרישום משכנתא לטובת בנק שיתן הלוואה במידת הצורך (סכום התחייבות יוגבל לסכום שיועבר לכונס הנכסים ע"י הבנק המלווה")".
9. התובעים קיבלו את טיוטת הסכם הפשרה לידיהם, ואין לשלול כי קיבלו גם טיוטות מקדימות והיו שותפים לניסוחו של הסכם הפשרה עוד לפני שקיבלו מהנתבע ביום 16/3/03 העתק של טיוטת ההסכם הסופית. התובעים לא הציגו בפני בית המשפט ראיות המעידות כי הנתבע ידע שהתובעת לא תוכל לעמוד בתנאי שהתחייבה לקיים - המצאת ערבות בנקאית תוך 21 יום ממועד חתימת הסכם הפשרה.
10. בנסיבות העניין היה על התובעים לוודא כי באפשרותם להמציא ערבות בנקאית תוך 21 יום ממועד חתימת ההסכם ולערוך את הבירורים הנדרשים לשם כך עם הבנק שלהם, לפני שמצאו לנכון לחתום על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה. כאמור לעיל, בסעיף 9 להסכם הפשרה נקבע במפורש כי ברור לתובעת שעליה לשלם את הסכום בין אם ע"י מימון עצמי ובין אם באמצעות משכנתה.
11. עיננו הרואות כי לו התובעים היו פועלים כנדרש להסדרת מימון עצמי או משכנתה מבנק בטרם החתימה על הסכם הפשרה או מיד לאחר שמדינה אישר את החתימה על ההסכם, וככל שהיה באפשרותם של התובעים לעשות כן מבחינה כלכלית, לא היה כל צורך לבקש גם את הארכת המועד הראשונה להמצאת הערבות הבנקאית.
12. התובעים לא המציאו ראיות המעידות מתי פנו לבנק לצורך קבלת משכנתה או ערבות בנקאית. הראיה היחידה והראשונה מטעם לביסוס פניה כלשהי לבנק היא נספח ג' לתצהיר התובעים, מכתב של מדינה לנתבע מיום 8/5/3, שבו מדינה כתב לנתבע שהוא שמח להודיע על קבלת אישור עקרוני להלוואה מבנק משכן. התובעים לא הוכיחו כי אכן פנו לבנק משכן או לכל בנק אחר תוך זמן סביר כדי להשיג הלוואה מאושרת או לחלופין ערבות בנקאית אוטונומית.
13. הנתבע צירף בנספח 7 לתצהירו את מכתבו של מדינה מיום 21/4/03 שבו ציין מדינה כי הצדדים הגיעו להסדר וחתמו על הסכם הפשרה אך אמו ז"ל נפטרה ביום 6/4/03, ישבו שבעה עד ליום 14/4/03 וביום 16/4/03 החל חג פסח שנמשך עד ליום 20/4/03 ולאחריו חול המועד. עוד מציין מדינה במכתב הנ"ל כי "בפועל אוכל להתפנות להוצאת הערבות בנקאית רק ביום 24 לחודש לפיכך בקשתי שתיפנה לעו"ד פרידמן ותבקש להאריך את המועד ב- 21 יום". במכתב ישנה בקשה נוספת להתחיל במניית הארכה בת 21 הימים רק לאחר המצאת הסכם שכירות של הדייר בנכס. מהמכתב עולה, אם כן, כי אף שההסכם החתום הועבר לחתימת הכונס עוד ביום 23/3/03 הועבר, מדינה טרם "התפנה להוצאת ערבות" ומתכנן לעשות כן ביום 24/4/03 לראשונה.
14. בכתב ההגנה נטען במפורש כי "ככל שהתובעת לא היתה מפרה את הסכם הפשרה עליו חתמה, פשיטא כי לא היה כל צורך בהמשך ההליכים בתיק ההוצל"פ ותביעה זו לא היתה באה לאוויר העולם... ממילא הקשיים בהם נתקלו התובעים בהשגת הערבות ו/או המשכנתא אינם מעניינו של עו"ד בלופרב ובודאי שאינם מקנים לתובעים עילת תביעה כנגדו. לאור האמור אין לתובעים אלא להלין על עצמם בלבד ובודאי שאין הם יכולים לבוא בטענה כלשהי בענין זה לעו"ד בלופרב". בנוסף לכך נטען בכתב ההגנה כי "לתובעים אשם תורם של 100% לקרות הנזקים הנטענים והמוכחשים כשלעצמם".
15. גם לו היה מקום לקבוע כי היה על הנתבע להגיש בקשת ארכה נוספת להמצאת הערבות הבנקאית והוא לא עשה כן, די בכך שהתובעים לא נערכו מראש להמצאת ערבות בנקאית תוך 21 יום ממועד החתימה על הסכם הפשרה, כדי לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 100%.
16. במכתבו לנתבע מיום 21/4/03 ביקש מדינה לפנות לכונס הנכסים ולבקש ארכה של 21 יום נוספים להמצאת הערבות הבנקאית. הנתבע פנה לכונס הנכסים בבקשה עוד באותו יום וביקש ארכה נוספת בת 21 יום "מיום קבלת העתק מהסכם השכירות ובכלל" תוך שהוא מפרט את הסיבות לכך (נספח 8 לתצהיר הנתבע). ביום 24/4/03 הודיע הנתבע למדינה בכתב כי הכונס הסכים להאריך את המועד ב- 7 ימים בלבד, וזאת עקב השבעה על אמו של מדינה ז"ל, ועל כן יש להמציא את הערבות עד ליום 4/5/03. הנתבע צירף למכתבו העתק של הסכם השכירות שקיבל מהכונס.
17. מדינה שלח לנתבע אישור עקרוני בדבר קבלת משכנתא ביום 8/5/03 והנתבע שלח על כך הודעה לכונס ביום 11/5/03 (נספח 12 לתצהיר הנתבע). במכתב הכונס לנתבע מיום 11/5/03 הודגש כי חלפו 10 ימים מהמועד המוארך, אך התובעת טרם המציאה את הערבות הבנקאית בפועל בהתאם להתחייבותה בהסכם הפשרה, והוא עומד על קבלת הערבות הבנקאית מבלי לגרוע מטענתו כי המועד להמצאה חלף. תגובת הכונס נשלחה למדינה ביום 12/5/03, והנתבע ביקש ממדינה לעדכן אותו מידית לגבי אישור בנק משכן. ביום 13/5/03 שלח מדינה מכתב נוסף לנתבע לפנות "לראש ההוצל"פ בבקשה מאחר ולא הגענו לעמק השווה להמשיך בהליך שקבע בית המשפט העליון". אין במכתב הנ"ל בקשה לפנות לכונס הנכסים או לראש ההוצל"פ כדי לבקש ארכה נוספת להמצאת ערבות בנקאית, אלא בקשה לפעול במישור אחר כנ"ל. הנתבע הבהיר למדינה במכתב נוסף מיום 18/5/03 כי הסיכוי היחיד של התובעים הוא לקדם את המשכנתה, שכן מה שמחייב את התובעת הינו הסדר הפשרה שנחתם. כמו כן ניתן לראות כי הכונס המתין אף מעבר ל- 21 הימים שהתובעים ביקשו לקבל במכתבו של מדינה לנתבע מיום 21/4/03, ורק ביום 19/5/03 הוגשה בקשה של כונס הנכסים לראש ההוצל"פ למתן הוראות. הכונס צירף לבקשתו הנ"ל העתק מהאישור העקרוני של בנק משכן הנ"ל. ביום 20/5/03 ניתנה החלטה של ראש ההוצל"פ להעביר לתגובה תוך 7 ימים. ביום 2/6/03 הגיש הכונס בקשה נוספת למתן הוראות תוך שהוא מציין כי נכון ליום 1/6/03 התובעת לא פדתה את הנכס, ובעקבות זאת ביום 3/6/03 נתן ראש ההוצל"פ החלטה "כמבוקש".
18. בסעיפים 61-63 לתצהיר הנתבע ישנה התייחסות להחלטת ראש ההוצל"פ להגיש תגובה לבקשת הכונס מיום 20/5/03 והצהרות לגבי פניותיו של הנתבע למדינה לקבל את תשובתו בקשר למשכנתה. הנתבע הצהיר כי התובעים לא השיבו לפניותיו, ובהעדר תגובה מצדו של מדינה לא הייתה אפשרות להגיב.
19. בסעיף 6.13 לתצהירו של מדינה הוצהר כי הנתבע לא טרח להודיע לתובעים כי מעבר לארכה בת 7 ימים לא ניתנה כל ארכה נוספת ואף לא הודיע כי לא ביקש ארכה נוספת. בסעיף 15.3 לסיכומי התובעים נטען כי הנתבע התרשל בכך שנמנע מלהגיש תגובה כלשהי לבקשת הכונס לאישור המכר. בסעיף 15.4 נטען כי הנתבע נמנע מלהציג את אותן "פניות חוזרות ונשנות" למדינה ומכאן שמדובר בטענה חסרת כל בסיס, כשלטענת התובעים היה בידי הנתבע כל המידע שהיה זקוק לו על מנת להגיש תגובה. ב"כ התובעים הפנה בסיכומיו לחקירתו הנגדית של הנתבע, וטען כי אין כל ממש בעדותו כי הוא אינו נוהג להגיש בקשות סרק – "בקשת סרק כשבא לקוח ואני יודע שהטעם היחידי שיש לו זו שאין לו כסף והוא רוצה שאמציא לו דברים ש/אין לו כסף" (עמ' 527 ש' 17-18 בפרוטוקול). בהקשר זה נטען כי אין כל ביסוס לכך שהתובעים היו אשמים, כשהנתבע ציין נימוקים בתגובות ששלח לראש ההוצל"פ שמהם עולה כי כונס הנכסים לא פעל כשורה, ומכאן שכל טענות ההגנה של הנתבע מנוגדות לטענותיו בתגובות הנ"ל.
20. מנספח 17 לתצהיר של הנתבע עולה כי ביום 20/5/03 נשלח בפקס עותק של בקשת הכונס למתן הוראות מיום 18/5/03 שעליו צוין "מדינה, בהמשך לשיחתנו מצפה לתשובתך". על נספח 19, העתק של החלטת ראש ההוצל"פ להעביר את הבקשה לתגובה תוך 7 ימים אכן צוין "לאחר פניות חוזרות ונשנות לאורי מדינה". כמו כן נטען בהקשר זה כי התובעים זנחו את עניין הערבות הבנקאית וביקשו לפעול נגד כונס הנכסים מבלי לבקש ארכה או דבר כלשהו בקשר לערבות הבנקאית כנ"ל, כעולה מנספח 15 לתצהיר הנתבע, מכתב מדינה מיום 13/5/03. הנתבע הדגיש בסעיף 130 לסיכומיו כי לא ניתן להגיש תגובה של ממש לראש ההוצאה לפועל מבלי לקבל את עמדת מדינה לגופו של עניין, כאשר מדובר בהתעלמות מכוונת של מדינה לכל פניות הנתבע הנ"ל משום שהיה ברור לתובעים שלא יצליחו לעמוד בהתחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה ולהשיג באותה עת, חודש מאי 2003, ערבות בנקאית.
21. הנתבע הציג ראיות בכתב שמהן עולה כי היו מספר פניות למדינה על מנת לקבל את עמדתו בנוגע לבקשת הכונס למתן הוראות. הצהרותיו של הנתבע לא נסתרו בחקירה הנגדית על תצהירו. הנתבע לא הגיש תגובה לבקשה, אך התובעים לא העבירו את תשובתם ועמדתם לגבי הבקשה כפי שהנתבע ביקש מהם לעשות. נוסף על כך, התובעים לא הציגו טענות שאפשר היה להעלות כדי למנוע מראש ההוצל"פ לאשר את המכר בנסיבות העניין. כונס הנכסים צירף לבקשתו העתק של האישור העקרוני לקבלת המשכנתה הנ"ל. בנסיבות העניין היה על התובעים למסור את תשובתם לבקשת הכונס, ומשלא עשו כן אין לקבוע כי הנתבע התרשל בכך שלא הגיש תגובה לבקשה. גם לו היה על הנתבע להגיש תגובה בכתב מבלי לקבל את עמדת הלקוחה (התובעת), התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי להוכיח כי ראש ההוצל"פ לא היה מאשר את עסקת המכר, אף שהתובעת הפרה את התחייבויותיה בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה.
22. בסיכומי התובעים נטען כי הנתבע דאג להעביר לתובעים מסר שלפיו הכול יהיה בסדר, ובסופו של דבר תהיה אפשרות לפדות את הנכס. ואולם, כלל הראיות אינן תומכות בטענה זו אלא להפך. מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי הנתבע סבר לאורך כל הדרך שהמפתח לפיתרון כל התסבוכת הוא השגת הערבות הבנקאית או המשכנתה.
    
23. התובעים העלו טענות גם לגבי התנהגותו של הנתבע בכל הנוגע לטיפולו בבר"ע 2069/03, לרבות התפטרותו מייצוג בתיק. בסיכומי הנתבע נטען כי התובעים הם שטרפדו את ניסיונות הנתבע לבטל את עסקת המכר, בין היתר בכך שמדינה בחר שלא להגיע לדיון בבר"ע שהתנהל ביום 19/1/04. עוד נטען כי על אף שהתובעים לא הסדירו את נושא שכר טרחתו של הנתבע בהליך, המשיך הנתבע לייצג את התובעת נאמנה, ביקש לדחות את מועד הדיון והדיון נדחה ליום 1/4/04. התובעים קיבלו ערבות בנקאית ביום 8/8/03 לראשונה, אך מדינה לא התייצב לדיון הנדחה והודיע לנתבע כי עדיין לא הצליח לקבל את המשכנתה שכן היא מתעכבת שוב. הדיון נדחה פעם נוספת ליום 6/5/04. מדינה לא התייצב גם לדיון זה, ובהתערבות הנתבע, בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע מיום 3/8/04 ועד ליום 16/5/04 וקבע כי הערבות הבנקאית על סך 341,000 ₪ תועבר לנתבע בנאמנות. בהמשך לכך מפנה הנתבע בסעיף 167 לסיכומיו לנספח 44 לתצהירו, פנייה של הנתבע למדינה מיום 9/5/4 ובה מוזכרת הצעת בית המשפט הציע למחוק את הבר"ע ללא צו להוצאות, תוך מתן אפשרות לחזור לראש ההוצאה לפועל בבקשה לאישור הסכם המכר. ביום האחרון של עיכוב הביצוע התייצב מדינה במשרדו של הנתבע ואף שטרם הוסדר נושא שכר טרחתו הגיש הנתבע בקשה לביטול המכר לראש ההוצל"פ אשר קבע דיון במעמד הצדדים ליום 19/7/04.
24. בסיכומי הנתבע נטען כי בשלב זה סיכויי התובעים היו טובים בהרבה מהשלבים הקודמים, שכן התובעת הצליחה להשיג ערבות בנקאית, אך מדינה בחר גם לא להגיע לדיון שנקבע ליום 19/7/04 ובכך המשיך לטרפד את התיק. בעקבות זאת הגיש הנתבע בקשה לראש ההוצל"פ לדחות את הדיון ב- 14 יום שבה ציין כי הצדדים מנסים להגיע להסדר ומצויים בשלבי מו"מ. ביום 9/9/04 ניתנה החלטה של רשם אחר שקבע כי לא היה כל פגם בהליך המכר ויש לאשרו. לבקשת התובעים, הנתבע הגיש בר"ע על ההחלטה הנ"ל בתיק 2776/04, אף שלא השלימו את שכר טרחתו, וביום 1/11/04 הגיש גם תגובה לבקשת הכונס, אולם משלב זה חדל הנתבע מלטפל בתיק. בעקבות החלפת הייצוג ולבקשתו של מדינה מיום 23/1/05, כל התיק וכל החומר הועבר למדינה. תיק הבר"ע נקבע לדיון ליום 7/4/05 בעת שהתובעים יוצגו על ידי עו"ד שחר עדי, ובסופו של דבר ביום 4/12/05 הצדדים הגיעו להסדר שלפיו הבנק מוחל על חוב של התובעת בסך של 400,000 ₪, עסקת המכר שאושרה תישאר בעינה ולא יהיו לתובעת טענות ו/או תביעות כלשהן נגד כונס הנכסים או הבנק.
25. לטענת התובעים, בית המשפט ציין שלא לפרוטוקול כי לו היה הנתבע מגיש בקשה נוספת להארכת המועד להמצאת הערבות הבנקאית המצב היה שונה, וראש ההוצל"פ היה מבטל את עסקת המכר. מדינה אישר כי כל מה שציין לא נכתב בפרוטוקול בית המשפט (עמ' 36 ש' 13-14), ועו"ד עדי שחר העיד בדיון כי "לענין זה של ביצוע התשלום, נכון מרשתי איחרה בביצוע ההסכם".
26. לפיכך, ובהעדר ראיות נוספות, אין אלא לקבוע כי התובעים הגיעו לפשרה השנייה הנ"ל רק משום שלא היו יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם לשלם את החוב לבנק, ואין לקבל את הטענה כי בית המשפט אמר אף לא ציין בפרוטוקול כי היה על התובעת להגיש בקשה נוספת להארכת מועד בזמנו.
27. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי הנתבע התרשל בכך שלא הגיש תביעה נגד כונס הנכסים בגין כל הנזקים שגרם לתובעת בתיק ההוצל"פ. ואולם, התובעת הגיעה להסדר שלפיו הבנק מחל על חוב בסכום מאוד גבוה, והתובעים התחייבו בכתב כי לא יהיו להם טענות ו/או תביעות נגד כונס הנכסים או הבנק. התובעים לא הוכיחו כי כונס הנכסים גרם להם נזקים כלשהם, וממילא יש לקבל את טענת הנתבע כי התובעים מושתקים ומנועים מלהעלות טענות בעניין זה, היות שאישרו בכתב כי הם מוותרים על כל טענה ו/או תביעה נגד כונס הנכסים.
    
28. על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה על מנת לבסס את טענתם לפיה הנתבע התרשל וכתוצאה מכך הם זכאים לפיצויים בגין הנזקים אשר פורטו בתובענה. כמו כן הנני קובע כי לו ניתן היה לייחס לנתבע רשלנות כלשהי, יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 100% כנקבע לעיל.

טענות הצדדים לעניין הנזק

1. סעיף 9 לכתב התביעה כולל שמונה סעיפי משנה המפרטים את הסכומים הנתבעים. עיון בסיכומי התובעים מעלה כי אין התייחסות לנזקים כלשהם שנגרמו ולו לכאורה כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע. בסעיף 41 לסיכומים נטען כי "הוכחה התנהגותו הרשלנית של הנתבע, ומכאן תוצאותיה. כך גם הוכחו מלוא נזקי התובעים, כאשר יוזכר, כי הנתבע לא הביא ולו בדל ראיה לסתור זאת". אין בפנינו, אם כן, הפניה לראיות כלשהן בסיכומי התובעים כדי לבסס את סכומי הנזק שנתבעו. בסעיף 30-31 לסיכומי התובעים ישנה התייחסות לשווי הנכס ויתרת סכום החוב של התובעת לבנק בסך של 77,000$, אך אין כל ניתוח בנוגע לנזקים אשר התובעים טוענים כי נגרמו להם.
2. גם בתצהירו של מדינה ישנו פירוט מצומצם ביותר בסעיף 9 בנוגע לנזקים שנתבעו. סע' 9.1 מפנה לנספחים ז' וח'. נספח ז' הוא חישוב של תוספת של ריבית והפרשי הצמדה על סכום קרן ונספח ח' הוא אישור בנוגע לשער הדולר ביום 1/11/99. אלו הראיות היחידות שהוגשו כדי לבסס תביעה בסך של 931,016.58 ₪ אשר אמורה לשקף אובדן השקעה של 120,000$ בנכס. עוד יצוין כי מדינה לא ביסס את טענתו כי נגרם לו נזק אישי ישיר. אין התייחסות לראיות המעידות מי שילם את ההוצאות הנטענות שפורטו בכתב התביעה, ואף לא צורפו ראיות חיצוניות מספיקות לביסוס הטענה כי ההון העצמי שהושקע ברכישת הנכס מקורו בכספי מדינה ולא בכספי התובעת.
3. הנתבע התייחס בסיכומיו בהרחבה, בסעיפים 203-238, לכל אחד מהסכומים שנתבעו. בהתייחס לתביעה בגין אובדן סכום ההשקעה הנ"ל נטען בין היתר כי התביעה התיישנה, וכי התובעת היא זו שלא שילמה את התשלומים בגין המשכנתה, ועל כן בדין נקטו נגדה הליכי הוצל"פ וכינוס נכסים. כמו כן נטען כי "לא הוצגה כל הוכחה מטעם התובעים לגבי ההון העצמי שהושקע בנכס".
4. התובעים שקיבלו זכות להגשת סיכומי תשובה ויתרו על זכות זו, ולא התייחסו כלל לטענות הנתבע בסיכומיו בעניין הנזקים הנטענים.
5. לפיכך, אין אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי לבסס את טענותיהם בנוגע להיקף הנזק שנגרם להם.
6. משלא הוכח כי הנתבע גרם לתובעת נזקים כלשהם, יש לדחות גם את התביעות הנוספות בגין שכ"ט עו"ד, כיסוי שכר טרחה ששולם לעו"ד עדי שחר, הוצאות המעבר לנכס אחר, עוגמת נפש, ופיצוי בסך של 22,000 ₪ בגין הנפקת הערבות הבנקאית.
   

1. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.
   
2. התובעים יחד וכל אחד לחוד ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏י"ז אדר א תשע"ד, ‏17 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.