1. הבקשה לפניי הינה בקשתה של כונסת הנכסים להורות כי בהמשך לפסק דין אשר ניתן על ידי בית משפט זה ביום 27.3.12, בקשר לכלי צמ"ה אשר נטלה המשיבה מן החברה בכינוס נכסים, יורה בית משפט על מינוי שמאי מטעמו.

זאת כדי לקבוע את השווי של היעה האופני נשוא פסק הדין וכן את שווי דמי השימוש הראויים בגינו.

הכונסת טענה כי הבקשה נשוא פסק הדין הוגשה על ידה כדי למנוע נזקים כבדים. מפאת הדחיפות לא התאפשר לה להזמין חוות דעת ביחס לשווי היעה האופני ודמי השימוש הראויים בו, לפני שהוגשה הבקשה.

בסמוך לאחר הגשת הבקשה פנתה הכונסת לשמאי בשם אורי נוימן וביקשה כי יעביר לידה מחירון עדכני ליעה האופני.

בהמשך אף התבקש השמאי להעביר לידה הערכה לגבי שווי דמי השימוש.

על פי מחירון מעודכן לחודש דצמבר 2011 שוויו של היעה האופני עומד סך של 55,000 ₪ ומחירו כחדש עומד על סך 109,000 ₪.

עוד נאמר בחוות הדעת כי מחיר יום עבודה עומד על 1000 ₪ ליום לא כולל מע"מ.

לאחר מתן פסק הדין פנתה כונסת הנכסים למשיבה ודרשה ממנה כי תשיב לידה את היעה האופני או לחלופין תשלם לה את הסכום של 55,000 ₪.

כמו כן נדרשו על ידה דמי השימוש הראויים.

המשיבה לא טרחה לענות לפנייה זו ולא הבהירה מה לגישתה שוויו של היעה ושווים של דמי השימוש הראויים.

המשיבה אף לא הציגה גירסה כלשהי בעניין זה בבקשות לעיכוב ביצוע אשר הוגשו על ידה.

המשיבה טענה בפני הכונסת כי משעה שלא נקבע בפסק הדין סכום ספציפי בגין היעה האופני ודמי השימוש הראויים בו, לא ניתן לבצע את הסעדים בפסק הדין.

הכונסת טענה כי בתי המשפט פוסקים פעמים רבות סעדים הצהרתים בעלי משמעות כספית. פסיקתם כסעדים הצהרתיים אינה מונעת את כימותם בהמשך ותרגומם לסעדים כספיים.

אין מקום לפטור את המשיבה מביצוע תשלום לקופת הכינוס.

הכונסת ביקשה כי בית משפט יורה על מינוי שמאי מטעמו או לחלופין, כי המשיבה תגיש חוות דעת מטעמה ואם תוותר מחלוקת בין הצדדים יתבקש בית משפט להורות על מינוי מומחה מטעמו.

2. המשיבה הגישה את תגובתה והיפנתה לבקשתה המקורית של הכונסת למתן סעדים בנוגע לשני כלי צמ"ה, מכבש ויעה אופני.

שנים מהסעדים התייחסו ליעה האופני: הכונסת ביקשה להורות כי העברת היעה האופני למשיבה בטלה וכן ביקשה להורות למשיבה להשיב לידה את היעה האופני, וחלופין לשלם את שוויו וכן לחייב את המשיבה בדמי שימוש ראויים.

נטען כי הכונסת לא ציינה מהו השווי ונמנעה מלהציג ראייה כלשהי לרבות חוות דעת באשר לסעדים הכספיים שהתבקשו.

בית משפט לא חייב את המשיבה בסכומים ספציפיים בקשר לשווי היעה האופני ודמי השימוש, שכן אלה לא נדרשו ולא הוצגו ראיות בעניין זה.

המשיבה טענה כי לא קיבלה את החזקה ביעה והוא אינו בידה, אולם עניין זה יתברר במסגרת הערעור שהוגש מטעמה.

לדברי המשיבה, בית משפט סיים את מלאכתו ולא ניתן לשנות את פסק הדין או להוסיף עליו אלא במסגרת תיקון טעות.

בית המשפט העליון עצמו סבר כי הליך ההשגה הנכון על ההחלטה הוא ערעור בזכות.

הכונסת טוענת כי דחיפות הגשת הבקשה המקורית לא איפשר לה לצרף חוות דעת לבקשה. אין בכך כדי להוות נימוק לעיון מחדש לעניין שכבר הוכרע.

משבחר בעל דין לבקש סעד הצהרתי אין הוא יכול לבקש סעד כספי אלא אם הגיש בקשה לפיצול סעדים שאושרה על ידי בית משפט.

הכונסת לא ביקשה סעד הצהרתי אלא כספי, אולם שכחה להוכיח את הסעד.

אין בין מחדל זה לבין סעד הצהרתי ולא דבר.

3. בעמדת הכנ"ר נאמר כי עמדת הכונסת מקובלת עליו.

אין בעובדה כי הכונסת נמנעה מלציין את השווי הכספי של השימוש ביעה האופני, כדי למנוע ברור סוגיה זו לאחר שבית המשפט אמר את דברו וקבע כי על המשיבה לשלם את שווי השימוש ביעה האופני.

עוד הוסיף הכנ"ר כי קבלת עמדת המשיבה תאיין את המשמעות האופרטיבית של החלטת בית משפט.

בתשובתה של המשיבה לעמדת הכנ"ר נאמר כי אין בה מענה ולו חלקי לטענת המשיבה כי בית משפט סיים את מלאכתו.

בתשובתה של כונסת הנכסים חזרה הכונסת על בקשתה תוך הפנייה לעמדתו של הכנ"ר.

הכונסת ציינה כי בית משפט נתן סעד כמבוקש לסעד שהתבקש - להורות למשיבה לשלם לקופת הכינוס את שווי היעה האופני ואת דמי השימוש הראויים ואף קבע כי המשיבה נטלה את היעה האופני שלא כדין.

ההלכה היא כי בעל דין שעתר לסעד הצהרתי וסעד כאמור ניתן לו, זכאי לתבוע סעד אופרטיבי הנובע מאותה עילה ואין צורך בבקשה לפיצול סעדים.

אין כל דרך למנוע מכונס נכסים לתבוע סעד אופרטיבי למימוש הסעדים שנפסקו על ידי בית המשפט.

טענותיה של המשיבה הן טענות פורמאליסטיות.

4. הבקשה נקבעה על ידי לדיון במעמד הצדדים.

כונסת הנכסים הבהירה כי במסגרת הבקשה המקורית התבקש בית משפט, בין היתר, להורות להשיב את היעה האופני ולחלופין להורות על תשלום שוויו.

בית המשפט הורה כמבוקש ומשלא השיבה המשיבה את היעה הרי עליה לשלם את שוויו.

טענות המשיבה הן בגדר התחמקות מקיום החלטות בית משפט.

המשיבה חזרה וטענה כי עולה מהבקשה המקורית שהכונסת היתה ערה לכך שעליה להוכיח סעדים כספיים, אולם חוות הדעת לא הוגשו במסגרת הבקשה.

הבקשה המקורית נוהלה כתיק שלם ואף נשמעו ראיות והכונסת כשלה בהוכחת הסעד.

מינוי מומחה אינו פתרון קסם ועל כל צד להביא את ראיותיו.

עוד נאמר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי והדרך היחידה בה ניתן היה לפעול היא תיקון פסק הדין והכונסת אף לא טוענת כי התיקון אפשרי.

ב"כ המשיבה היפנה לרע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביריאן.

הכונסת הדגישה כי לבית משפט של פירוק יש סמכות טבועה ורחבה מבחינת סדרי הדין, יש צורך בהשלמה אופרטיבית כדי לבצע את פסק הדין ואף אין שיהוי.

ב"כ הכנ"ר הצטרפה בפה מלא לטענות הכונסת.

5. בבקשה המקורית התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות כי היעה האופני אשר היה רשום עד יום 14.6.10 בספרי רשם הציוד ההנדסי על שם החברה בכינוס, הועבר למשיבה שלא כדין וכי העברה זו בטלה.

עוד התבקש בית משפט להורות למשיבה להשיב את היעה האופני ולחלופין לשלם את שוויו ולשלם דמי שימוש ראויים.

המשיבה הגיבה לבקשה זו מבלי שתמכה את התשובה בתצהיר כלשהו.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים אשר התקיים ביום 19.1.12.

התרתי לנציג המשיבה להעיד במהלך הדיון ולראות בתגובה כתצהיר מטעם המשיבה.

לאחר חקירות נוספות הוגשו סיכומי הצדדים.

בהחלטה אשר ניתנה על ידי ביום 27.3.12 נקבע בסופו של דבר כי יש להורות כמבוקש בבקשתה של הכונסת כאמור בסעיפים 1-7 לבקשה, סעיפים אשר כללו, בין היתר, את הסעדים אשר פורטו על ידי לעיל בעניין היעה האופני (סעיפים 5 ו- 6).

משניתן הסעד ההצהרתי המורה כי העברת רישום היעה האופני מאת החברה למשיבה בטלה; כי על המשיבה להשיב את היעה האופני לאלתר או לחלופין לשלם את שוויו וכן כי עליה לשלם את דמי השימוש הראויים - מדובר בסעדים הצהרתיים אשר ניתן על בסיסם להגיש בקשה לשם קביעת השווי.

במקרה הנוכחי אף היה אינטרס לגיטימי בבקשה החלופית של כונסת הנכסים – אם לא יוחזר היעה האופני תידרש המשיבה לשלם את שוויו.

הסעד העיקרי אשר התבקש בשלב בו הוגשה הבקשה היה אכן סעד הצהרתי.

אין לומר, כפי שקבע בית משפט בעניין ביריאן, כי דרך המלך היתה להגיש תביעה כספית להשבה תוך תשלום האגרה ותוך כדי תביעה זו להעלות את העתירה בדבר בטלות העברת היעה האופני למשיבה.

מדובר בבקשה שהוגשה על ידי כונסת הנכסים, כאשר חלק ניכר מהבקשה התייחס למכבש אשר היה צורך למכור אותו בהקדם האפשרי על מנת להטיב עם קופת הכינוס.

המשיבה לא העלתה, כאמור, כל גרסה משלה באשר לשווי היעה האופני או דמי השימוש, שכן תגובתה, אשר לא התייחסה לנושא זה, אף לא נתמכה בתצהיר.

גם אם ניתן לומר כי אפשר היה לכמת כבר באותו זמן את שווי השימוש, להבדיל משווי היעה עצמו שכן לגביו התבקש כאמור סעד הצהרתי בעניין השבתו, הרי שבמסגרת הליכי הכינוס מן הראוי לאפשר לכונסת הנכסים להגיש בקשה נוספת למתן הוראות, כדי לבצע את החלטת בית המשפט - ולא להותיר את קופת הכינוס ללא כספים אשר לגביהם נקבע באופן מפורש כי המשיבה חייבת בתשלומם.

מקובלת עלי לחלוטין הפנייתה של הכונסת לדבריו של השופט א' גורן, כי מי שזכה בסעד הצהרתי רשאי גם לתבוע סעד אופרטיבי כהשלמה ותביעה נוספת זו אינה טעונה היתר לפיצול סעדים.

יש לכן לאפשר לשני הצדדים להציג את עמדתם הן באשר לשווי היעה האופני והן באשר לדמי השימוש.

נספחים א' ו- ב' אשר צורפו על ידי הכונסת אינם מהווים חוות דעת.

הכונסת תגיש חוות דעת מטעמה תוך 21 יום והמשיבה תהיה רשאית להגיש חוות דעת נגדית 21 יום לאחר מכן.

היה ומי מהצדדים יבקש לחקור את המומחה של הצד שכנגד, תימסר הודעה לבית המשפט תוך 10 ימים לאחר השלמת הגשת חוות הדעת.

התיק ייקבע בשלב זה לתזכורת פנימית ליום 30.1.13.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה