פסק דין

(חלקי)

רקע עובדתי וטענות הצדדים

לפני תביעה לפיצויים בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונה שאירעה ביום 2.1.08.

1. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 2.1.08, עת עבד באתר עבודה אצל מעסיקתו, הנתבעת 3, עמד ליד רכב משא עם מנוף. המנוף הרים סל שבתוכו רלסים העשויים ממתכת, "לפתע, החל הסל של המנוף הנ"ל להתנדנד, עקב כך, נפלו הרלסים" על התובע וכתוצאה מכך נפגע ונגרמו לו נזקי גוף (סעיף 6(א) לכתב התביעה).

2. לטענת התובע, האירוע המתואר מהווה תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). לחלופין, נטען, כי התאונה אירעה עקב התרשלות המעסיקה והפרת חובות חקוקות, בהתאם לפקודת הנזיקין.

התביעה הוגשה נגד נהג הרכב, הנתבע 1, נגד מבטחת הרכב בביטוח חובה, הנתבעת 2, נגד מעסיקת התובע, הנתבעת 3 ונגד הנתבעת 4, שביטחה את המעסיקה בביטוח חבות מעבידים.

3. בהסכמת הצדדים, הדיון בתביעה פוצל כך שתחילה תידון שאלת החבות בלבד, כשהמחלוקת בין הצדדים הינה סביב נסיבות התרחשות התאונה ושאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים לפי הגדרת מונח זה בחוק.

4. מטעם התובע העידו: התובע ומר סאבר מרעי, שעבד באתר העבודה במקום ובמועד התרחשות התאונה. מטעם הנתבעים 1 ו-2 העיד מר עובד עובדיה, ששימש כמפעיל המנוף. מטעם נתבעות 3 ו-4 העיד מר מתן לביא, ששימש כמנהל עבודה.

נסיבות התרחשות התאונה

5. התמונה העובדתית המתקבלת בפני ואשר אינה במחלוקת הינה כדלקמן:

ביום התאונה התובע עבד כטפסן, וזאת במסגרת פרויקט לצורך בניית גשר. הגובה של הגשר מוערך ביותר מ-15 מטרים, כשלצורך בניית הגשר מתקינים טפסנות מעץ שעליהם עמד התובע לצורך ביצוע עבודתו. הטפסנות במישור ישר כשבקצה מורכבת כנף של אמבטיה. על המנוף מחובר סל, כלוב מברזל, שלתוכו מכניסים את הרלסים. המנוף מרים את הסל לכיוון הגשר למקום שבו עומדים הטפסנים – במקרה שלפנינו, התובע ומרעי, שתפקידם היה להוריד חלק מאותם רלסים. הטפסנים מורידים את הרלסים הנחוצים להם, ומה שנותר מרלסים אלו נשאר בתוך הסל. עם הורדת הרלסים, הסל מורם ומועבר לקטע אחר של הגשר (ראו עדות התובע בעמ' 7, ש' 10-31, עדות מרעי בעמ' 14, ש' 5-34, עדות לביא בעמ' 17, ש' 26-29 ועדות עובדיה בעמ' 26, ש' 15-20).

6. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקר סביב השאלה, האם, כטענת נתבעים 1 ו-2, הרלסים נפלו מהסל, כאשר הסל היה מונח כבר על הגשר שעליו עמד התובע, או שמא הם נפלו לאחר פריקת חלק מהרלסים שהיו בתוך הסל, ובזמן שהסל הורם מהגשר לאחר אותה פריקה, כפי שנטען ע"י התובע והנתבעות 3 ו-4.

7. בתצהירו תיאר התובע בהרחבה כיצד התרחשה התאונה, ובמילים שלו:

"בתאריך הנ"ל, במהלך עבודתי באתר העבודה באשדוד (ליד תחנת הרכבת) בבניית גשר עילי נתבקשתי ע"י מנהל העבודה בנתבעת 3, מר מתן לביא, לשחרר חבילות רלסים העשויות ממתכת....שהיו קשורות באמצעות חגורות מתכתיות ושהונחו בתוך סל הרמה המחובר למנוף...והורדתן אל קרקעית הגשר...באותה עת עבד לידי הנתבע מס' 1, מר סמי עובדיה, אשר הפעיל את המנוף הנ"ל וכיוון את סל ההרמה לכיוון הגשר, לפתע, החל הסל של המנוף להתנדנד, עקב כך, נפלו הרלסים, ופגעו בפנים, בשיניים ובאף ונגרמו לי נזקי גוף"

בחקירתו המשיך התובע ופירט כי הסל (הכלוב) הונח על "הרצפה" והוא ומרעי הורידו בין 10 ל-15 רלסים מהסל. לאחר מכן, ביקשו ממפעיל המנוף להרים את הסל ולחזור אחורה (עמ' 9, ש' 21-23). הסל הורם, התנדנד והרלסים החליקו ופגעו בפני התובע (עמ' 10, ש' 20-25):

"המזל שהוא פגע לי באף ובלסת, החליק עלי. אני עמדתי באמבטיה במרחק של כ- 2 מ' מהכלוב. התחיל להרים אותו. כשהסל התנדנד, עשה את התנופה לרלסים, הרלס החליק בצורת קשת" (עמ' 11, ש' 11-13)

8. התובע סיפק תמונה ברורה ומפורטת שמסבירה כיצד בדיוק התרחשה התאונה ובאילו תנאים ונסיבות. התובע נחקר בפני וחזר על גרסתו שוב ושוב. הוא העיד בצורה עקבית, ללא כל היסוס והשיב על כל השאלות ללא כל פקפוק. מדובר בעדות מהימנה שהותירה רושם חיובי.

מה גם, גרסתו נתמכה בגרסת העד מטעמו שטען, כי הסל הורד על הגשר במקום שבו עמדו שניהם, הם הורידו חלק מהרלסים והמנוף הרים את הסל עם הרלסים שנותרו:

"ש: הוא הוריד את הכלוב הזה לרצפה, במקום שבו עמדתם. מה אתם עשיתם?

ת: לקחנו את הרלסים שאנחנו צריכים הוא הרים את השאר" (עמ' 14, ש' 33-34)

גרסת התובע אף התיישבה עם גרסת העד לביא, שהעיד מטעם הנתבעות 3 ו-4. אומנם, הוא לא ראה מה שאירע באותן שניות שבמהלכן התרחשה התאונה (עמ' 18, ש' 15-16), אולם, עם קרות התאונה, וכששמע את צעקות התובע כתוצאה מהפגיעה, הוא הבחין בכך שהסל היה מתנדנד ומורם למעלה, מעל לגשר, קרי מעל לגובה של 2 מטרים:

"ש: אתה כותב כאן שהתנדנד הסל. את זה אתה זוכר?

ת: את זה אני זוכר. אני זוכר שזה היה אחרי. אני לא זוכר שהוא הרים את זה. אני זוכר שראיתי סל מתנדנד אחרי הפגיעה כי הסתובבתי רק אחרי ששמעתי את הצעקה ואז ראיתי את הסל מתנדנד.

ש: כשהסתובבת הכלוב היה למעלה?

ת: כן.

ש: באיזה גובה?

ת: מעל גובה הגשר.

ש: זאת אומרת שמעל לגובה 2 מ', גובה האמבטיה?

ת: כן" (עמ' 18, ש' 25-34)

למעשה, הן מעדות התובע והן מעדות לביא נוצר הרושם, כי עת התרחשה התאונה, הסל כבר היה מורם באוויר בגובה שהינו למעלה מ-2 מטרים (עמ' 11, ש' 1).

נוסף על כן, גרסתו של התובע מתיישבת גם עם אופי הפגיעה שלו. הרי נפילת הרלסים מגובה כזה, מעמידה בפנינו שתי אפשרויות פגיעה: פגיעה חמורה ופגיעה קלה. הדבר תלוי במיקום של התובע. אם התובע עמד ממש מתחת לאותו סל, סביר להניח שלתובע הייתה נגרמת פגיעה קטלנית וחמורה, ואם התובע עמד במרחק מסוים מהסל, כפי שהוכח במקרה שלפנינו, אכן קיימת אפשרות שהוא ייפגע בצורה קלה יחסית בפניו.

דווקא גרסת הנתבעים 1 ו-2 אינה מתיישבת עם אופי הפגיעה של התובע. הרי, אם אכן נניח כי הוא נפגע כשהסל היה כבר מונח על הגשר, תוהה אני כיצד היה התובע נפגע דווקא בפניו, הרי לצורך הוצאת הרלסים, צריך למשוך אותם כלפי חוץ כאשר אותו עובד עומד על רגליו, כשלמעשה אין כל אפשרות טכנית לבצע פעולה זו, כשהוא שוכב על הרצפה וכתוצאה מהמשיכה יפגעו פניו, כפי שהטיב לתאר זאת התובע בחקירתו:

"ש: איך אתם מוציאים את הצינורות, מושכים אותם?

ת: כן.

ש: זאת אומרת שאם המתקן על הרצפה, אתה לא שוכב על הרצפה כדי להוציא אותו

ת: אין סיכוי.

ש: אם אתה בעמידה אז הרלס ייפול לך על הרגליים?

ת: כן, יפגע באצבעות" (עמ' 13, ש' 4-9)

9. נוסף על כן, גרסת נתבעים 1 ו-2 התבססה על עדותו של עובדיה אשר טען בתצהירו, כי התאונה אירעה בזמן שהסל היה מונח כבר על הגשר (סעיף 12 לתצהירו נ/3).

לגרסה זו, כפי שנאמר לעיל, אין כל אחיזה במציאות לאור מהות ואופי הפגיעה בתובע. מה גם, לא נמצא לה כל תימוכין. כמו כן, לא ברור, אם אכן הסל הונח באופן יציב על הגשר, מה גרם להשתחררות הרלסים בצורה שהביאה לפגיעה בפניו של התובע?!

יתרה מזו, אם מלכתחילה הסל הונח על "קרקע" יציבה ו"פעילות המנוף הסתיימה עד לפריקת הצינורות" (סעיף 11 לתצהירו), תוהה אני כיצד היה בשוני בין הגבהים שעל הגשר כדי לגרום לנפילת הרלסים ולהתרחשות התאונה, כפי שנטען בחקירת עובדיה (עמ' 25, ש' 6-14). בנוסף, גם אם נניח שהסל הונח דווקא על החלק הישר והיציב, לא הוכח בפני כי התובע עמד על חלק לא ישר ולא יציב וזו הסיבה שבגללה נפלו הרלסים. הרי בחקירתו, הודה עובדיה, כי אין הוא יודע איפה עמד התובע עת אירעה התאונה:

"..לקרקע של הגשר יש שני גבהים. זה היה על הקרקע. השאלה היא על איזה גובה של קרקע. אני סיימתי את הפעולה והנחתי אותו על הקרקע, מבחינת המנוף.

ש: התובע היה באותו מישור של אותה קרקע?

ת: לגבי מישורים, הוא כל הזמן השתנה. התפקיד שלו זה להיות במישור הזה כדי לכוון אותי עם המנוף. אני לא יודע איפה הוא היה כי אני לא רואה אותו. אני רואה אותו כשהוא מכוון אותי" (עמ' 25, ש' 9-14).

10. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי גרסתו של התובע בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, הינה גרסה הגיונית אשר מתקבלת על הדעת ומתיישבת עם צורת הפגיעה שלו ועם העדויות שהובאו בפני, כפי שפורט לעיל. מנגד, הנתבעים 1 ו-2 לא הצליחו למוטט או להפריך את גרסת התובע. גרסתם העובדתית החלופית לא התיישבה עם צורת הפגיעה ועם יתר העדויות.

לפיכך, קובעת אני, כי התובע עמד בנטל ההוכחה והוכיח כי התאונה התרחשה בנסיבות שתוארו על ידו.

תאונת דרכים

11. סעיף 1 לחוק מגדיר תאונת דרכים בלשון הזו:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

החזקה הרלוונטית לענייננו היא החזקה השלישית והיא:

"מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי"

12. על פי ההגדרה של החזקה החלוטה, נדרשים להוכיח חמישה תנאים:

א. "מאורע" (להלן: "התנאי הראשון"); ב. שנגרם "עקב" (להלן: "התנאי השני"); ג. "ניצול הכוח המיכני" (להלן: "התנאי השלישי"); ד. של "הרכב" (להלן: "התנאי הרביעי"); ה. בעת הניצול "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" (להלן: "התנאי החמישי") (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (1996).

13. האירוע שגרם לתאונה בפרשה שלפנינו הינו ללא ספק בגדר "מאורע". בכך מתקיים התנאי הראשון.

14. האם התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני – התנאי השני?

דרישה זו מבטאת דרישה סיבתית שבגדרה נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין ניצול הרכב לבין התאונה (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (להלן: "הלכת שולמן")). מדובר בקשר סיבתי כפול:

א. סיבתי עובדתי המתמצה לרוב בסיבה בלעדיה אין.

ב. קשר סיבתי משפטי, האם הנזק שנגרם היה בתחום הסיכון שניצול הכוח המיכני לייעודו המקורי יצר.

לגבי הקשר הסיבתי עובדתי, נפילת הרלסים על התובע אירעה בעקבות הזזת המנוף שהופעל באמצעות הכוח המיכני. על כן, קשר זה מתקיים.

15. בעניין הקשר הסיבתי משפטי, התנאי הבסיסי להתקיימות תנאי זה הוא, כי הרכב הפוגע, הוא כלי רכב דו תכליתי או רב תכליתי: תכלית תעבורתית ותכלית לא-תעבורתית כאשר לצורך החלת החזקה הנ"ל, צריך להוכיח, כי ניצול הכוח המיכני אירע במסגרת התכלית השנייה, הלא-תעבורתית (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט, פ"ד נ(3) 532 (1996) ו-ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (1996)).

במקרה שלפנינו, מדובר ברכב מסוג משא תומך עם מנוף. ברור, שהמדובר ברכב דו-תכליתי, בעל ייעוד תעבורתי וייעוד לא-תעבורתי, שעניינו השימוש במנוף. ייעוד זה של המנוף הוא הרמת מטענים ושינועם. ייעוד זה אינו מצומצם להעמסה ופריקה של מטען על רכב המשא עצמו, אלא כולל גם הרמת מטען והזזתו ממקום למקום, גם אם אינו מיועד להובלה במשאית. כך שבכל מקרה, בשימוש שנעשה במנוף, במקרה שלפנינו, בעת התאונה, לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.

סיכום

16. לאור האמור לעיל, מתקבלת המסקנה כי החזקה המרבה בעניין ניצול הכוח המכני מתקיימת. על כן, מדובר בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק.

לפיכך, דין התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 להידחות.

הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לנתבעות 3 ו-4 הוצאותיהן בגין הליך זה בסך של 3,500 ₪ (כולל מע"מ).

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הנני קובעת קדם משפט, להמשך בירור שאלת הנזק, ליום 02.10.14 בשעה 09:00.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.