1. התובעים הגישו ביום 15.6.10 תביעה כנגד הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, להשבת סך של 426,343 ₪ (נכון ליום 13.6.10), ששולם על ידם, על פי הנטען, ביתר.
2. בשלב מסויים של ההליכים הוסכם בין הצדדים על השבת סך של 293,409 ₪. הצדדים נותרו חלוקים בשאלת הפרשי ההצמדה, הריבית ושכ"ט עו"ד וביקשו כי בית המשפט ייתן פסק דין בעניינים אלה בהתאם להודעות ולתגובות הצדדים שהוגשו לתיק בית המשפט.
3. חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מעניק לרשות שיפוטית שפסקה סכום כסף שיקול דעת הן לגבי שיעור הפרשי ההצמדה והריבית שייפסקו והן לגבי מועד תחילתם. אף על פי כן, ההלכה כפי שנקבעה בשורה של פסקי דין היא כי "רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת יימנע בית המשפט מלעשות שימוש מלא בשיקול דעתו". מטרת פסיקתם של הפרשי ריבית והצמדה אינה לענוש את מי שחב בחוב, אלא הן באות להבטיח כי למרות חלוף העתים ושינויי ערך המטבע ישולם סכום המשקף את ערכו הריאלי של הסכום המקורי ביום התשלום בפועל. ההצמדה נועדה להבטיח את ערכה הריאלי של קרן החוב ואילו הריבית באה לבטא את העובדה שהכסף, אשר לתשלומו היה התובע זכאי, עוכב בידי אחר במקום להיות ברשותו ובשליטתו (ר', למשל, ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' רוזן, פ"ד לו(2) 337; ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ נ' סלע חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 744).
4. הנתבע טען כי התנהלותו היתה עניינית, ראויה וחסכה התדיינות, תוך וויתור על כל הטענות הטובות העומדות לו בנסיבות העניין, ולפיכך אין מקום לשערך את הסך של 293,409 ₪, אלא לכל היותר להוסיף לו הפרשי הצמדה בלבד. התובעים טענו, מנגד, כי התנהלות הנתבע היתה "הכל פרט לעניינית וראויה", היא שהובילה להגשת התביעה לפני שלוש שנים ולא חסכה כל התדיינות. לטענת התובעים, התשלום בוצע על ידם ביום 31.7.13 והם פנו לנתבע להשבת הסכום ששולם ביתר כבר ביום 21.8.03 (נספח ד' לכתב התביעה), פחות מחודש לאחר ביצוע התשלום. ביום 6.7.04 נערכה פניה נוספת (נספח ה' לכתב התביעה). הנתבע השיב במכתב מיום 25.2.06 כי התיק הועבר לגנזך וביקש להעביר אליו עותק דרישתו ומצורפיה על מנת לבדוק את הטענות (נספח ו' לכתב התביעה). ביום 7.3.06 העבירו התובעים לנתבע את המסמכים הנדרשים, אך לטענתם הנתבע לא השיב למכתב זה. כן נטען, כי על מנת להימנע מהגשת תביעה וניהול הליכים מיותרים ניסו התובעים לקזז את הסכום ששולם ביתר מתביעת שיבוב אחרת שנדונה בת.א (שלום-ת"א) 31126/05, שם נקבע כי מן הראוי שעניין זה יידון במסגרת הליך נפרד.
5. בנסיבות העניין, משהתובעים פנו לנתבע בדרישה להשבת הסכום ששולם ביתר בסמוך לאחר ביצוע התשלום ולאחר מכן פנו בפניות נוספות, שהעלו חרס, עד שנאלצו להגיש את התביעה שבנדון, שגם לאחר הגשתה, יש לומר, לא מיהר הנתבע לבדוק את הסכומים ולהשיב את הסכום ששולם ביתר, אין לומר כי התנהלות התובעים היא שהביאה או אף תרמה להתמשכות היתרה של ההליכים ואין כל הצדקה שלא לפסוק לתובעים הפרשי הצמדה וריבית בשיעור מלא החל ממועד היווצרות החוב, קרי יום התשלום. לעובדה שהוסכם לבסוף על השבת הסכום במסגרת תיק זה ללא צורך בניהול דיון הוכחות יינתן ביטוי בפסיקת הוצאות המשפט.
6. נוכח האמור, ומשהוסכם על השבת הסך של 293,409 ₪, ישולם סכום זה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 31.7.03. בנוסף, ישלם הנתבע את אגרת המשפט ויישא בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ד, 21 ספטמבר 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.