פסק-דין בעניין הנתבע 3

1. בפני תביעה של הבנק כנגד ערבים, כנגד שנים מהם ניתן פסק דין בהעדר הגנה. עתה נדון בהגנתו של הנתבע 3. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר והועמדה על סכום של 50,000 ₪.

להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2. התובע - תאגיד בנקאי.

במועד החתימה היה הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") עולה חדש בן 26 לאחר שהות של חמש שנים בארץ שעבד באותה עת בתחום הבניה.

3. ביום 2.1.1997 נטלה הלווה, נתין בלה' הלוואה בסך כולל של 218,000 ₪ לשם מימון רכישת נכס הנמצא ברחוב ציפורי 10 בנצרת עלית (הסכם ההלוואה - נספח ב' לתצהיר הבנק).

ההלוואה נשוא המשכנתא הייתה מורכבת משתי הלוואות: -

ההלוואה מס - 10-4016127-01-69 מכספי האוצר בסך 124,000 ₪.

הלוואה שסיומה מס' 68 מכספי הבנק בסך 94,000 ₪.

4. הבנק ידע שדירוג האשראי של הלווה נמוך, לכן דרש גם ממר טמזוב יורי לחתום על הלוואה כ"לווה נוסף" הלה לא גר ולא היה צפוי לגור בנכס.

בנוסף לכך, דרש הבנק חתימות של שלושה ערבים נוספים הם הנתבעים. (כתב הערבות - נספח א' לתצהיר הבנק).

5. בשל פיגורים בהחזר החוב הועמדה ההלוואה לפירעון מידי.

6. כתוצאה הוגשה ביום 19.6.03 תביעה לתשלום חוב הפיגורים ונפתח תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין (פירוט תביעות נספח א' לתצהיר הבנק).

7. ביום 17/8/06 נמכר הנכס במסגרת הליכי מימוש השעבוד בסכום של 170,000 (הסכם המכר צורף כנספח ג' לתצהיר הבנק).

מכירת הנכס אושרה ע"י כב' ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 27/9/06 (נספח ד' לתצהיר הבנק).

8. בחודש פברואר 2009 פנה הלווה לוועדה בינמישרדית בבקשה למחוק את יתרת חוב ההלוואה. הוועדה החליטה ביום 16.8.09 לדחות את בקשת הלווה ולאשר הפטר לווים וערבים תמורת תשלום של 50,000 ₪. (נספח יב' לתצהיר הבנק הינו החלטת הועדה) בלשונה:

"בקשת הל ו ו י ם למחיקה נדחית, נאשר הפטר ל ו ו י ם ו ע ר בי ם בעבור הסך של 50 אלף ש"ח."

9. הערב היה מוכן לשלם את חלקו היחסי מתוך סכום זה, אך הבנק סירב.

10. משלא הצליח הבנק לגבות את יתרת החוב מהלווים קיבל ב-27/4/10 מכבוד ראש ההוצאה לפועל אישור בדבר מיצוי ההליכים (החלטת ראש ההוצל"פ -נספח ט' לתצהיר הבנק.)

11. לטענת הבנק התובעת עמדה היתרה לסילוק ההלוואה, לאחר מכירת הנכס והעברת כספי התמורה בניכוי הוצאות המימוש לחשבון ההלוואה, כמפורט להלן:

בעבור הלוואה מס 10-4016127-01-69 בסך 74,826.07ש"ח

בעבור הלוואה מס 10-4016127-02-68 בסך 44,012ש"ח

(תדפיס מצב חשבון ההלוואה של הלווה אצל התובע באשר ליתרה לסילוק ההלוואה ליום 22/5/10 נספח י' לתצהיר הבנק). בהקשר זה אעיר, כי נציג הבנק בעדותו בפני לא ידע להבהיר את הסכום , לא כל שכן את פער הסכומים בין סכום החוב בבקשה הבנק למיצוי הליכים בפני ראש ההוצאה לפועל לבין סכום המפורט מעלה.

12. בפועל העמיד התובע את התביעה שבפני אשר הוגשה כנגד שלושת הערבים על הסך של 50,000 ₪. כנגד שני הערבים גולדמן אלכסנדר וקלפצ'ין ניתן פסק דין .

במאמר מוסגר ובמאמר מוסגר בלבד הבהיר התובע כי הערב גולדמן אלכסנדר משלם בתיק ההוצל"פ, שנפתח לביצוע פסק הדין, סך של 250 ₪ לחודש בהתאם לצו תשלומים. הערבה קלפצ'ין הינה פושטת רגל. אלא שלא למדתי כמה בסך הכל שילם, לא כל שכן כמה שילם למן יום הגשת התביעה ועד היום. העד מטעם התובע מילא פיו מים ולמעשה שיחרר עצמו מהחובה המובנת מאליה , במענה כי "אינו יודע".

ההליך נשוא פסק דין זה מתנהל כנגד הנתבע 3 בלבד.

טענות הצדדים

13. טענות הנתבע:

- הנתבע - ערב יחיד, לכן הוא חב לכל היותר בחלקו היחסי , על פי חוק הערבות ונוכח מעמדו כערב יחיד , מתוך החוב שנקבע על ידי הוועדה הבין משרדית- כסכום כולל נקבע הסך של 50,000 ₪ להפטר חייבים וערבים וחלקו – כאחד מארבעה ערבים – רבע - בסך 12,500 ₪.

- הבנק לא גילה לנתבע מה חלקו בחיוב, בניגוד לחובות המוטלות על הבנק כלפי ערב יחיד לא כל שכן נוכח מעמדו העדיף אל מול מעמדו של הערב.

- הנתבע טוען לכשל בכתב הערבות באשר חתם כערב , לידיעתו לטובת הלווה 1 בלבד ונאמר לו שטמזוב – שבפועל היה הלווה 2 הינו "ערב עיקרי".

מוצאת לנכון להעיר כי בהחלט נוכחתי כי גישה זו עולה גם מדברי הלווה נונין בלה , בדיון בבקשה למיצוי הליכים בפני ראש ההוצאה לפועל – נספח לתצהיר הנתבע שהוגש בתמיכה לבר"ל – "הוא היה ערב ובסוף יצא שהוא חתום בתור לווה אני לא מבינה מה העניין . אני יודעת שהוא ערב." שורה 31 לעמוד 2 מתוך 3 לפרטיכל מיום 3.1.2010 בפני ראש ההוצאה לפועל- ניספח א לתצהיר הנתבע שהוגש בתמיכה לבר"ל.

- הבנק, בעת מתן ההלוואה ידע שהלווה מצויה בקשיים כלכליים, לכן החתים לווה נוסף, אך לא דרש ביטחונות נוספים.

- עוד הוא טוען, הבנק לא יידע אותו במועד על קיומו של חוב ובכך מנע ממנו לנקוט הליכים לגביית החוב והקטנת נזקו ומנע ממנו לפעול במסגרת כינוס הנכסים.

- הוסיף בא כח הנתבע בסיכומיו, כי הבנק לא גילה את המסמך המקורי, למרות שניכר הבדל בין המסמך שצורף כנספח לכתב התביעה לבין המסמך שצורף כנספח לתצהיר. ולראייה שבראשון אין אימות חתימה בע' 4-8 להסכם.

- הבנק גם לא הגיש תצהיר של גב' קלי דיין אשר החתימה את הנתבע, עדות שהייתה עשויה לשפוך אור על נסיבות החתימה.

14. טיעוני התובע:

- סכום התביעה מהווה שליש מסכום החוב הכולל כ- 40,000 ₪.

- לטענת הבנק, הוא הסביר שיש גורם שניתן לפעול לגבות ממנו החוב לפני שיפנו לערבים ובכך שיפר מצבם, לכן יש לחלק ההלוואה לשלוש ולא לארבע. על רקע זה טען התובע, כי לא הפר חובה לפי סעיף 22(ב)(2) לחוק.

• הבנק צירף לווה נוסף להבטחת פירעון ההלוואה ובכך שיפר מצב החייבים.
• כונס הנכסים פעל ללא דופי כאשר מכר את הדירה במחיר העולה על מחיר השמאות. כאשר העלה את המחיר ב-5,000 ₪ על אף שהייתה הצעה יחידה. חזקה שהפעולה בוצעה ללא דופי אם היא אושרה בהוצל"פ ומכל מקום לא הוכח היקף הנזק.
• הבנק שלח הודעות לנתבע בדואר רשום מ-2.6.05 הודעות אלו לא חזרו. לכן חזקה שהנתבע קיבלם.

כבר עתה אדגיש כי הגם שהבנק טען למשלוח הודעות אל הנתבע – משלוח בו לא נוכחתי , הבנק לא טען ולא נוכחתי מה תוכן ההודעות .ואין די במשלוח הודעות גריידא .

הבנק אינו חייב לוודא קבלת המכתבים ומכל מקום לא נגרם לנתבע נזק, לכן אין להפטיר אותו לפי סעיף 26 (א) לחוק.

15. השאלות שבמחלוקת

1. האם הפר הבנק את חובת גילוי לגבי חלקו של הנתבע 3 בחוב?

2. מהו הסכום החוב אותו יש לחלק שווה בין הערבים?

3. האם נהג הבנק כראוי כאשר אישר הלוואה ללווה שאינה עומדת בתנאים מבלי ליטול

בטוחה נוספת.

4. האם יידע הבנק את הנתבע אודות החוב כנדרש?

5. האם הבנק התרשל בכינוס הנכסים?

דיון

התביעה שבפני הוגשה בסדר דין מהיר.

בהתאם לסעיף 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 אנמק את פסק הדין באופן תמציתי.

16.1 מטעם התובע העיד משה וולך- עובד המחלקה לגביה משפטית אשר עבד בשנת 97 אצל התובע, אלא שלא היה מעורב בכל דרך באופן אישי בהליך חתימת הלווה/הלווים על הסכם ההלוואה לא כל שכן בשלב במהלכו חתם הנתבע 3 כערב. לשון אחרת , ובשים לב לטענת הנתבע כי לא קיבל העתק ההסכם, כי לא הודע לו מספר הערבים זאת להבדיל ממידע שקיבל מהלווה נונין בלה , אין בפני כל אסמכתא מטעם התובע ממנה ניתן ללמוד מה הובהר לו על ידי הבנק במועד החתימה על הסכם ההלוואה כערב, והאם למועד זה חתמו שני לווים להבדיל מלווה אחת על הסכם ההלוואה כטענתו. שהרי כטענתו , הוא ידע שיש "ערב ראשי" – טמזוב- קרוב משפחה של הלווה וערבותו של הנתבע 3 הייתה למעשה אחרונה בשרשרת הערבויות כערב "שאינו עובד ואינו בעל רכוש". לשון אחרת – גרסתו של הנתבע 3 לא נסתרה באמצעות הראייה הטובה ביותר מטעם התובע.

17. למועד כריתת ההסכם חוקק והוחל רק תיקון תשנ"ב חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"). מעמד "ערב יחיד" על פי תיקון תשנ"ב הקנה הגנה חלקית מכוח תיקון זה בהשוואה לתיקון תשנ"ח.

18. התיקון לחוק הערבות (תיקון תשנ"ח) אומנם עמד על המדוכה בעת כריתת החוזה, אך נתקבל בכנסת רק 10 חודשים לאחר כריתת החוזה ב- 11.1997 והוא קובע מפורשות תחת הכותרת "תחילה ותחולה"

"על התחייבויות לשיפוי וחוזי ערבות שנכרתו לפני תחילתו של חוק זה יחול החוק הקודם."

19. החוק מגדיר מיהו ערב יחיד בסעיף 17א.(1) ו-(ב) .

הערב הנתבע חתם על כתב ערבות בשנת 1997, היינו לאחר שהתיקון תשנ"ב לחוק הערבות נכנס לתוקף. אין חולק שהנתבע אינו שותף, בעל עניין או בן זוג של הלווה ושסכום ההלוואה הכולל נמוך מ-250,000 ₪. בהתאם לכך - אין חולק שהנתבע ערב יחיד .

20. חוק הערבות הינו חוק קוגנטי, לכן הוא חל לרבות הגנת ערב יחיד , על אף שמעמד הנתבע לא צוין מפורשות בכתב הערבות.

21. לעניין חלקו של ערב יחיד בחוב לגבייה מורה סעיף 17 ה. לחוק הנושא את הכותרת "ריבוי ערבים" בזו הלשון :

"

17ה.(א) "ערבים יחידים יהיו חייבים כלפי הנושה בחלקים שווים.

(ב) היו לאותו החיוב גם ערבים שאינם ערבים יחידים, יחושב חלקו של כל ערב יחיד לפי מספרם של כלל הערבים."

האם גילה הבנק לערב מה חלקו בחוב?

22. הבנק והנתבע מסכימים שהיה על הבנק ליידע את החייב על חלקו בחוב, אך הם חלוקים בשאלה האם הבנק יידע את הנתבע , אחד משלושה ערבים ולא אחד מארבעה ערבים כפי שהבין הנתבע לטענתו .

23. בכתב הערבות נכתבו ב"שמות הלווים"- שני שמות ו"שמות הערבים"- שלושה שמות. הגם שלא נוכחתי איזה מסמך היה בפני הנתבע בעת שחתם את ערבותו זאת בהעדר עדות מתאימה , ובשים לב לעובדה שלגרסת הנתבע לא חתם בנוכחות הלווה המוכרת לו אלא באיזור מקום עבודתו , "קפץ" לדבריו לבנק וחתם בחופזה על מסמך מבלי שקיבל כל הסבר. מכל מקום, ברי כי לא צוין ברחל ביתך הקטנה מספר הערבים ולא נרשם מה חלקו של הנתבע- כערב בחוב.

24. הבנק בחר שלא לזמן להעיד מטעמו את פקידת הבנק "קלי" אשר החתימה את הנתבע על כתב הערבות ולא בכדי. היה ראוי שיחתימו אותו על חוזה בשפתו או שיחתים אותו עובד דובר רוסית, שיסביר לו תוכן חתימתו והכל בשים לב לגילו הצעיר ולעובדה שכאשר חתם על כתב הערבות שהה 5 שנים בארץ ונעדר הבנה ידיעה ושליטה בשפה העברית.

כאשר פקידת בנק דוברת עברית מסבירה לעולה חדש, השוהה 5 שנים בארץ שאין השפה שגורה בפיו ובוודאי שלא השפה המשפטית/עיסקית / בנקאית, מטבע הדברים עלולות להיגרם אי הבנות, או הבנות שגויות.

25. בהעדר ראייה סותרה אני מאמינה לנתבע שהיה בחור צעיר כבן 26 במועד החתימה שהבין כפי שהעיד בפרוטוקול ב-3.7.2011 בע' 1 שיש ארבעה ערבים שאחד מהם ערב ראשי .ובלשונו:

"חשבתי שיורי ערב ולא לווה

ת. הסבירה לי החייבת שיש לה ערב ראשי קרוב משפחה, הוא הערב הראשי ואני האחרון הלא עובד וכל האחריות תהיה על הערב טמזוב שהיה ערב ראשי, כך הסבירה לי החייבת."

גרסה עובדתית זו לא נסתרה כאמור על ידי התובע באמצעות עדות ראויה .

גם לא הונחה תשתית ראייתית שונה וסדורה על ידי הבנק לאמור כי הבנק התובע הסביר לנתבע אחרת. אשר על כן אני מקבלת טענת וגרסת הנתבע לעניין זה .

26. באופן טבעי ברכישת דירה, לווה הוא אדם אשר מעוניין לרכוש נכס ואין בידו את מלוא המימון , לכן הוא נוטל על עצמו את המחויבות הכספית לשלם את החוב ומשעבד את דירתו לבנק על מנת לזכות בבוא היום בבית מגורים בבעלותו המלאה.

הנתבע ידע שהלווה אשר מעוניינת לגור בנכס נדרשה על ידי הבנק להביא ארבע אנשים אחרים שיחתמו שהם ערבים לה ואיש מהם אינו עומד לגור בנכס או לשלם את החוב.

27. משלא הובאה לעדות הפקידה "קלי", משלא צוין על גבי המסמך חלקו של הנתבע בחוב, לנוכח גילו של הערב במועד החתימה וקשיי השפה ועדותו אני מקבלת גרסתו ופוסקת כי יש לחלק את החוב הנערב לארבעה, וכי על הנתבע 3 לשלם רבע מסכום החוב לתשלום .

השאלה היא מה השלם אותו יש לחלק

28. לטענת הבנק "השלם" הינו מלוא החוב שנותר לאחר מכירת הדירה ו"ניכוי הוצאות" בסך של כ-120,000 ₪ נכון למאי 2010.

ואילו לטענת הנתבע הסכום שנותר לתשלום ומהווה את ה"שלם" מסתכם ל- 50,000 ₪ כפי שקבעה הועדה הבינמשרדית.

29. אין חולק שהתובע - הבנק הגיש כתב תביעה על סך 50,000 ₪, כך שאני סבורה שבניגוד לטיעונו שהוא רשאי לפעול אחרת בפועל הוא קיבל עליו הלכה למעשה את החלטת הועדה.

30. לאור התנהלות הבנק שאינה נקייה מספקות באישור ההלוואה, בנסיבות בהן ידע שהלווה אינה עומדת בתנאים לקבלת הלוואה ,ואף על פי כן אפשר לה ליטול הלוואה ללא בטוחות נוספות, תוך שהוא שם מבטחו בחומת מגן אנושית של ערבים.

משנוכחתי באי מתן ההסברים כנדרש לערב במועד החתימה, כפי שפורט לעיל.

משנוכחתי בסכום נושא ההחלטה של הועדה הבינמשרדית. ולאור הנימוקים דלעיל מסקנתי היא כי ראוי לחייבת הנתבע ברבע מהחוב שקבעה הועדה הבינמשרדית בסך 12,500 ₪ בסך הכול.

31. לכך אוסיף, שכאשר היה על הבנק ליידע את הנתבע אודות ההליכים שנקט למימוש הנכס, לא טרח לברר האם המידע מגיע אליו. למרות שלטענת הנתבע שלא נסתרה הוא עדכן את הרשויות בדבר שינוי כתובות ונהג לקבל דואר גם בכתובת בטרם שונתה. ברם, כשהיה מעוניין הבנק באישור בדבר מיצוי הליכים איתר אותו בנקל. התנהלות זו גם אם היא חוקית, מנעה מהנתבע את האפשרות להיות שותף להליכי הגבייה כנגד החייבת הלווה ולמזער נזקו, גם אם פעל הכונס כדין בהליך הכינוס.

כוונתי לכך שהתובע לא יידע בזמן אמת את הנתבע ולא בכלל אודות: הפיגורים בתשלומי המשכנתא, חדלות הפירעון של הלווים, הגשת תביעת חוב-הפיגורים, פתיחת תיק-ההוצל"פ למימוש הנכס, הליך הכינוס, ההתמחרות ומכירת הדירה. לא כל שכן שלא אפשר לו להצטרף להליכים הנ"ל בשום שלב -ראה הבקשות - נספח לתצהיר נתבע. בהקשר זה אפנה לעדות המצהיר מטעם התובע שלא צירף כל אסמכתא שתיעד איזו הודעה אם בכלל נשלחה אל הנתבע על ידי הבנק – ע 5 לפרטיכל שורות 20-25 ושורה 29.

32. אין להתעלם בהקשר זה מהעובדה שהנתבע היה מוכן לשלם את רבע החוב שנפסק טרם ההליך המשפטי ואף למעלה מכך אלא שהבנק סירב. כאמור בסעיף 9 לתצהיר נתבע, אשר לא הוכחש במהלך ההליך.

"למען הסר ספק, בשום שלב לא נאות התובע להפטיר אותי מהחוב תמורת סך של12,500 ₪, גם לא תמורת סך 16,667 ₪.

חלף זאת, ביכר התובע להגיש כנגדי תובענה מופרכת זו, כאשר הוא מבקש 'ללכת על כל הקופה ובכך לעשות עושר ללא משפט בניגוד לכל דין ובניגוד להלכה הפסוקה."

זאת ועוד, הבנק נמנע מסיבותיו שלו לקיים ולעמוד בחובתו על פי כלל הראייה הטובה ביותר. ולראייה שלא הוגש תצהיר העד הישיר והראוי מטעם התובע שהיה מעורב כאמור בתהליך ההתקשרות עם הנתבע כערב, גם לא הובא לעדות מי ששלח הודעות על מנת שיעיד אלו הודעות ואימתי נשלחו אל הנתבע אם בכלל, אודות הימנעות הלווה מתשלומים על חשבון ההלוואה, ושעדכן אותו או פעל לעדכן אותו אודות הליכי המימוש והכינוס, תוך מתן אפשרות לדוגמא להתחרות בהתמחרות לרכישת הנכס.

באין עדות כאמור מטעם התובע, מקבלת את גרסתו של הנתבע, כי לא הוכח שנשלחו אליו הודעות בדבר פיגורים בתשלומי ההלוואה – ואין די לעניין זה ברשומה מוסדית המעידה לכאורה על משלוח דבר דואר שתוכנו "עלום" אם בכלל. כן מקבלת את גרסת הנתבע, כי לראשונה נודע לו על הימנעות הלווה מתשלומים, פיגורים בתשלומי ההלוואה והליכי המימוש רק כאשר הודע לו על הבקשה בדבר מיצוי הליכים לפי סעיף 17(ג) לחוק הערבות תשנ"ב ואינני טועה באשר תיקון תשנ"ח אינו חל על הפרשה דעסקינן.

מוצאת לנכון להוסיף ולציין, כי מעדותו הלקונית של המצהיר מטעם התובע שלא הייתה לו ידיעה אישית וישירה אודות התנהלות התובע אל מול הנתבע למן שלב פיגורי הלווה בתשלום ההלוואה לא ניתן להסיק אודות התנהלות ראויה הוגנת ובתום לב של התובע כלפי הנתבע שבפני. כך לדוגמא ראוי להדגיש, כי המצהיר מטעם התובע לא ידע להשיב אלו סכומים שילמו הלווים והערבים האחרים על חשבון החוב הנתבע למן הגשת התביעה ביוני 2010 ועד עדותו כעבור שנתיים ב-6.6.2012.ראו עמוד 7 לפרטיכל שורות 23-28.

סיכום

33. מחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובע את סכום החוב בסך 12,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד בלבד, ממועד מתן ההחלטה בוועדה הבינמשרדית בפברואר 2009 ועד לתשלומו בפועל.

34. לאור מסקנתי זו ובשים לב לעובדה שהנתבע ביקש לשלם את הסכום נשוא סעיף 33 דלעיל בטרם הגשת התביעה אלא שהתובעת סירב לכך ובכך הביא את הנתבע להוצאות משפטיות ניכרות, מחייבת את הבנק התובע לשאת בהוצאות שכר טרחת עורך דין של הנתבע בסך 22,230 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.