רקע

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לתובע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 7.12.08. התובענה הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת החבות, תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד.

התובע יליד 1952, נפגע עת נהג במכוניתו בשטח נמל אשדוד, כאשר משאית שהגיחה מימין, התנגשה בו בעוצמה. כתוצאה מההתנגשות נחבל התובע בחלקי גוף שונים. התובע פונה ממקום התאונה על ידי אמבולנס לחדר המיון בבית החולים "קפלן", שם נבדק, עבר סדרה של בדיקות אורטופדיות, כירורגיות ונוירולוגיות, צילומי רנטגן לעמ"ש צווארי ומתני ואובחן כסובל מרגישות על פני שרירי הצוואר והעמ"ש המתני ותנועות כתף ימין כאובות. התובע שוחרר לביתו בהוראות למנוחה, נטילת משככי כאבים, טיפולי פיזיותרפיה והמשך מעקב רפואי (נספח ד' לתצהיר תובע). בהמשך, כשהמשיך לסבול מכאבים, הופנה התובע לאורטופד, בבדיקה שעבר אובחנה רגישות מקומית בעמ"ש צווארי וחגורת כתף ימין, הגבלה בתנועות ולחץ שורשי ב – C5. התובע הופנה לבדיקת C.T (24.1.10), בה הודגמו בלטי דיסק עם לחץ בחוליות C3-C4, C4-C5, C5-C6, C6-C7.

התובע הופנה לסדרת טיפולי פיזיותרפיה וכן הופנה לנוירולוג, בשל תלונות על כאבי ראש וסחרחורות. בבדיקת נוירולוג הומלץ לו על טיפול באמצעות NSAIDS וכן קיבל סדרת זריקות תוך שריריות של ABITREN. לטענת התובע, למרות הטיפולים שביצע ובשל העובדה שהמשיך לסבול מכאבים המקרינים אל חלקי גופו השונים, הופנה למרפאת כאב.

הנכות הרפואית:

במסגרת בירור התובענה, הוריתי על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר חובב תבור, לבדיקת התובע (להלן:"ד"ר תבור" ו /או "המומחה").

בחוות דעתו מיום 13.12.10, כתב המומחה, כי התובע סובל מ"הגבלה קלה מאוד בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, בעיקר בתנועת יישור היתר וההטיה לצדדים. בבדיקת C.T של עמוד השדרה הצווארי – נצפו שינויים שחיקתיים ניכרים, מפושטים בכל הגבהים...הנבדק סובל מפגיעת צליפת שוט WHIPLASH INJURY – עם הגבלה קלה מאוד בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי". כן מצא המומחה, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% על פי סעיף 37 (5)(א) לתקנות המל"ל, בחלקוט, זאת בגין ההגבלה הקלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי. בפרק הסיכום ציין המומחה, כי "קיים קשר כרונולוגי, קליני ונסיבתי בין התאונה הנידונה ומצב הנבדק כיום".

המומחה לא נחקר על ידי מי מהצדדים על חוות דעתו ולא הוגשו לו שאלות הבהרה. הצדדים לא חולקים על חוות דעתו של המומחה לעניין גובה הנכות. לאור האמור לעיל, מוצא אני לקבוע את נכותו הרפואית של התובע, כפי שהעריכה המומחה, לשיעור של 5%.

הנכות התפקודית:

התובע טוען כי התאונה גרמה לו לקשיים בתקפודו היומיומי, הן בעבודה והן בפעולות האחרות. הוא טוען כי כושר עבודתו נפגע, כי שכרו נפגע בעבר וכי נפגם גם כושר עבודתו בעתיד. מנגד, סבורה הנתבעת כי התובע נפגע קלות בתאונה וכי לא קיימת כל פגיעה בתפקודו ובכושר עבודתו.

התובע ציין בתצהירו (סעיף 6) כי כאשר הוא מרים משהו כבד או מתאמץ, יש לו כאב חד בעורף ובשכמות, כאב שגורם לו לתחושת שיתוק ומפריע לו מאוד, פוגע ביעילות, בתפוקה ובמהירות עבודתו. בהמשך (סעיף 9) ציין, כי לעיתים נדרש להיעדר מהעבודה מספר ימים או לצאת מוקדם מעבודתו לצורך בדיקות וטיפולים.

עת נדרש התובע, בחקירתו הנגדית, לתאר את השפעת הפגיעה על תפקודו היום יומי והמקצועי נשמעו מפיו, בין היתר, הדברים הבאים:

"אני עושה את העבודה שלי פחות ממה שאני עושה לפני התאונה. אם פעם פתחתי 10 מכולות, עתה אני לא פותח מכולות..." (עמ' 4 שורות 24-25 לפרוטוקול מיום 14.3.13).

"...יש לי הרבה פחות שעות...לפעמים אני הולך לקופת חולים. היה לי הרבה כאלה...לפעמים אני צריך לצאת מוקדם..." (עמ' 5 שורה 18, עמ' 6 שורה 15, 19).

ובהמשך –

"...הוא אמר לי בהספק שלך אתה ירדת, ואני צריך להוריד לך במשכורת...החודש הזה נתנו לי 300 ₪ ברוטו, ושבד"כ מעלים 700-800 ₪". (עמ' 7 שורות 15-17).

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם כי התובע ממשיך ועובד באותו מקום עבודה ובאותו התפקיד. הוא חזר לעבודה מייד לאחר שנפגע. הגם שאין לזקוף את חריצותו של ואת חזרתו לעבודה למרות הכאבים לחובתו של התובע, הרי אין ספק שיש בדבר משום אינדיקציה למידת הפגיעה בתפקוד בעבר ובכושר התפקוד בעתיד. למעשה, התובע לא הציג כל ראיה כי נעדר מהעבודה, אפילו יום אחד, בעקבות התאונה. הוא גם לא העיד חבר לעבודה או ממונה עליו, אשר יוכל להעיד על כך כי תפוקתו של התובע ירדה וכי הוא הפך לעובד פחות יעיל. מעדותו של התובע ניתן ללמוד כי הממונים עליו אוהבים אותו וכי הוא אהוד במקום עבודתו. הוברר במהלך החקירה הנגדית של התובע כי הוא עובד בשעות נוספות. גם שכרו של התובע לא נפגע כלל, כפי שנראה להלן.

מכל האמור מסקנתי היא כי תפקודו של התובע נפגע בעבר רק במעט, וכי גם אם תשפיע עליו הפגיעה בעתיד, ככל שיתקדם התובע בגילו, הרי אין המדובר הוא בפגיעה משמעותית ביותר.

הנזק

התובע עתר בסיכומיו לפיצוי במספר ראשי נזק: כאב וסבל, הפסד שכר לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד ועזרת הזולת בעבר ובעתיד.

כאב וסבל

התובע, בסיכומיו, עותר לפיצוי בגין ראש נזק זה כאילו נקבעה לו נכות צמיתה בגובה 10%, בהתאם להוראת תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים ולנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976. התובע מציין, כי סבל רבות כתוצאה מהתאונה, נדרש לבצע טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים ברפואה משלימה וטיפול בזריקות אביטרן. עוד ציין התובע, כי בעקבות התאונה, איכות חייו ירדה עד כדי כך שהעדיף להסתגר בבית, דבר אשר גרם לו להופעתן של מחשבות כדוגמת "מי יהיה איתי" (סעיף 9 לתצהיר).

בנסיבות המקרה, בשים לב לכך שהתובע לא אושפז בעקבות התאונה, לאור תקופת אי הכושר (4 ימים) שנקבעה לו, הגם שהתובע הלך לעבודתו מתוך מסירות וכאשר סביר להניח שבתקופה הראשונה שלאחר התאונה לפחות, הוא סבל מכאבים במהלך העבודה, מוצא אני להעמיד את הפיצוי בראש נזק על סך של 10,000 ₪.

הפסד שכר בעבר

התובע טוען, כי לאחר התאונה המשיך בעבודתו מבלי להיעדר, על אף שמאוחר יותר נעדר 4 ימים (עמ' 12 שורות 6-13). הנתבעת טוענת, כי אין הוכחה לכך וכי התובע קיבל את שכרו עבור תקופה זו. התובע נחקר על ימי היעדרותו ועל הפגיעה הנטענת בשכרו בעקבות כך, נתבקש להראות את ההורדה בתלושי המשכורת וטען כי ניתן לראות את הפגיעה בשכרו בכך שהורידו לו ימי חופש (עמ' 12 שורות 16-25).

בתצהירו (סעיף 2), טוען התובע, כי עבד כעמיל מכס והשתכר כ – 8,761 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס הכנסה כ – 8,075 ₪ (ראה תלושי שכר של התובע לחודשים 1-11/08 – נספח א' לתצהיר). עוד טוען התובע (סעיף 9 לתצהיר), כי מאז התאונה הצליח, למרות הכאבים והמגבלות, לשמור על רמת הכנסה, עד אשר בשנת 2012 שכרו הממוצע עמד על כ – 8,516 ₪ ברוטו (נספח ו' לתצהיר), שכר שהינו נמוך יותר משכרו ברוטו לפני התאונה. בסעיף 10 לתצהיר, ציין התובע כי כושר עבודתו נפגע, דבר אשר בא לידי ביטויי בכך שהוא עובד פחות שעות ואף נאלץ לצאת מוקדם יותר מהעבודה, עד כדי כך שמעסיקו העיר לו על כך שיצטרך להוריד לו בשכר (עמ' 5 שורה 11, 18, עמ' 6 שורה 19, עמ' 7 שורה 16 לפרוטוקול מיום 14.3.13).

בחינת הראיות מעלה כי שכרו של התובע לא נפגע, אלא להיפך, הוא עלה במהלך השנים. אם נלך לשיטתו של התובע ונבחן את גובה השכר על פי נתונים מצטברים של שכר במשך מספר חודשים, נראה כי שכרו של התובע עלה (הערת אגב – לא ברור מדוע לא הציג התובע טפסי 106 של כל השנים האחרונות). אכן, שכרו (ברוטו) של התובע בסמוך לפני התאונה עמד על סך של כ-8,700 ₪. עיון בתלוש השכר של התובע לחודש אוקטובר 2010 (שנתיים אחרי התאונה) (נ/1) מעלה כי השכר ברוטו המצטבר לעשרה חודשים עמד על 104,458, כך שממוצע השכר עמד אותה עת על כ-10,400 ₪. לא אוכל לקבוע ממצא בדבר שכרו הממוצע של התובע בשנת 2012, כנטען בסיכומי התובע, על סמך תלוש בודד של חודש יוני 2012 (נספח ו' לתצהיר התובע) ובו נתון מצטבר לששה חודשים בלבד. על מנת להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה על השתכרותו של התובע מיום התאונה ועד היום, היה עליו להציג טפסי 106 או רצף תלושי שכר. התובע לא מצא לנכון לעשות כן, והתמונה המתקבלת מהמסמכים שהוצגו היא, כי לתובע לא נגרם הפסד שכר של ממש בעבר, בעקבות התאונה.

הואיל ולא מן הנמנע שלפחות בתקופה הראשונה שלאחר התאונה, נאלץ התובע לעבוד פחות שעות נוספות, ייפסק לו בראש נזק זה של הפסד שכר בעבר סכום פיצוי בסך 2,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

התובע מבקש להעמיד את הפיצוי עבור הפסד כושר השתכרות לעתיד על סך של 98,730 ₪, בשל גריעה של 1,500 ₪ בשכרו עקב התאונה מאז אירעה ועד גיל 67 ובהתאם לשכר הקובע על פי חישוב התובע (סעיף 6 לסיכומים). הנתבעת טוענת, כי התובע שב לעיסוקו ולמקום עבודתו מבלי שנגרמה כל ירידה בהשתכרותו או בהכנסותיו וכי אין בנכות המזערית שנותרה לתובע, כפי שנקבעה בחוות הדעת הרפואית, כדי להגבילו באופן כלשהו בתפקודו או בעבודתו ואין בה כדי להצדיק קביעת נכות תפקודית. בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת, כי אין להעניק כל פיצוי לתובע בראש נזק זה ולחילופין, סכום שלא יעלה על 10,000 ₪.

אינני מקבל את חישובו של התובע בדבר הפסד של 1,500 ₪ בחודש. נתון הבסיס לחישוב ההפסד בעתיד נקבע על ידי התובע בהסתמך על תלוש שכר אחד לחודש יוני 2012, ממנו ניתן ללמוד על שכר מצטבר של כ-8,500 ברוטו לששה חודשים. אין זה נתון אשר בהסתמך עליו יתן לבצע חישוב הפסד שכר בעתיד. אין בפניי נתונים לגבי השכר בשנים 2010 ו-2011. ראינו כי נתון מצטבר לעשרת החודשים הראשונים של שנת 2010 מצביע על עליה בשכרו ברוטו של התובע, כך שהוא עמד על סך של 10,400 ₪. התובע לא נתן כל הסבר להפרש בין שכרו הממוצע בעשרת החודשים של שנת 2010 לעומת השכר בששה חודשים בשנת 20012. לאור זאת, אין מקום לעריכת חישוב הפסד שכר בעתיד לפי הפסד של 1,500 ₪ לחודש.

לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי ייגרע משכרו של התובע בעתיד בשל הפגיעה בתאונה, ככל שיתקדם התובע בגילו והפגיעה בצוואר תכביד עליו. לאור גילו של התובע, אחוזי הנכות הרפואית, היעדר הפסד שכר בעבר, היותו של התובע עובד ותיק ומוערך במקום עבודתו ושאר נסיבות העניין, אעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 15,000 ₪.

עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות, בעבר ובעתיד

התובע העיד כי נזקק בעבר למשככי כאבים וכי נגרמו לו הוצאות בשל השתתפות עצמית בביקורים אצל רופאים שונים. הדברים היו כרוכים גם בנסיעות ובהוצאות חניה. כן מסר התובע כי נזקק לאחר התאונה לעזרת ידידים, אחיותיו, לעבודות משק הבית וכדי לבצע קניות. טענותיו של התובע הן סבירות בהתחשב בפגיעתו בתאונה, ולחלקן אף קיים תיעוד (כגון ביקורים אצל רופאים מרשמים וכיוב'). עוד סביר להניח כי לתובע תיגרמנה הוצאות מהסוגים האמורים גם בעתיד, נוכח גילו והפגיעה בתאונה. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהתובע לא הציג ראיות על כל ההוצאות הנטענות על ידו, ולא העיד עדים בדבר העזרה שקבל. עוד יש להביא בחשבון כי רוב רובן של ההוצאות מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הלאומי, בהינתן כי המדובר הוא בתאונת עבודה.

לאור כל האמור, מצאתי שראוי יהיה לפסוק לתובע בראשי נזק הנדונים, הן לעבר והן לעתיד, סכום גלובלי של 10,000 ₪.

סוף דבר

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 37,000 ₪ .

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% כולל מע"מ.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישורי מסירה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב חשון תשע"ד, 26 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.