1. המבקשים (להלן: "הנתבעים") מבקשים כי בית המשפט יפסול את חוות הדעת שנתן המומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").
2. לטענת הנתבעים, נקט המומחה סגנון "משתלח" ושאינו ראוי, בעיקר בתשובותיו לשאלות הבהרה שהפנו אליו הנתבעות. עוד טוענים הנתבעים כי בחוות דעתו, חרג המומחה מן המתחם הראוי לחוות דעת רפואית והביע דעתו גם בשאלת אחריות הנתבעות למצבה הנפשי של התובעת. בנוסף, טוענים הנתבעים, התעלם המומחה מן התיעוד הרפואי וחוות הדעת השונות שעסקו במצבה הנפשי של התובעת, עובר לאירוע נשוא התביעה.
3. מכל הטעמים האלה סבורים הנתבעים כי ראוי לפסול את חוות דעת המומחה, למנות מומחה אחר תחתיו או לפחות מומחה נוסף ולחלופין לפסול חלקים מחוות הדעת ולזמן את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו.
4. התובעת, מתנגדת לבקשה וטוענת כי פסילת חוות דעתו של מומחה רפואי, במיוחד מומחה שמונה על ידי בית המשפט, תיעשה במקרים נדירים וחריגים, כשנראה כי המומחה פעל בחוסר תום לב, משוא פנים וכיו"ב פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
5. אתייחס לטענות הנתבעים כולן ואתחיל מן הטעם השלישי שביסוד בקשתם, שעניינו, מצבה הרפואי של התובעת עובר לאירוע נשוא התביעה. לטענת הנתבעים, המומחה התעלם מן התיעוד הרפואי שעסק במצבה הנפשי של התובעת בעבר ואשר הוצג בפניו. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, על פני הדברים, יש בחוות דעתו של המומחה, התייחסות למצבה של התובעת בעבר והוא אף קבע במסקנותיו כי יש לייחס למצבה זה 5% נכות אשר אינם קשורים לאירוע נשוא התביעה. אולם העיקר הוא, שטענות מסוג זה, יכולות ואף ראוי כי תתבררנה במסגרת חקירתו הנגדית של המומחה.
6. אשר לטעם הראשון שהעלו הנתבעים, היינו סגנונו של המומחה, אשר לעמדתן היה "משתלח", אני סבורה, כי לכל היותר ניתן לומר כי לתשובות מטעם המומחה לשאלות ההבהרה שהעבירו אליו הנתבעים, השתרבבה נימה צינית מסוימת. גם אם טוב היה עושה המומחה אילו נמנע מסגנון שכזה, הרי משהביע המומחה בתגובתו את צערו על פגיעה כל שהיא שגרם, אם גרם, אין בסגנונו כדי להצדיק פסילת חוות דעתו.
7. הטעם השני שהעלו הנתבעים, הוא טעם של חריגה מגדר חוות הדעת הרפואית וחדירה לספירה המשפטית של אחריות הנתבעים לנזק שנגרם לתובעת. אינני סבורה כי דין אמירותיו של המומחה כאן כדין האמירות הנזכרות בהחלטה במסגרת רע"א 1138/12 אי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני ואח', אליו מפנים הנתבעים בטיעוניהם. באותו עניין, כפי שעולה מן ההחלטה, הביע המומחה שם, עמדה נחרצת הן באשר לרשלנות המשיבה שם והן באשר להיעדר רשלנות המדינה.
8. הנתבעים מצטטים חלקים מן ההחלטה, ומתמקדים בסעיפים 11 ו – 13 לה. אולם בסעיף 10 להחלטה נקבע: "... לעניין קביעת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין האשפוז ומצבו הרפואי של המשיב, אינני רואה עין בעין עם בית משפט קמא ועם בא כוח המשיב, הסבורים כי בעניין זה חרג המומחה מסמכותו.... מטבע הדברים, במסגרת הזאת, על מנת לדון במצבו הנפשי של המשיב ובקשר הסיבתי שבין האירועים לבין מצבו, נדרש המומחה גם לעובדות מסוימות ולסדר התרחשות האירועים. לסיכום, לעניין זה של קביעת או שלילת קשר סיבתי, אין בקביעותיו של המומחה משום חריגה מסמכות ואילו הדבר היה מתמצה בכך, לא היה מקום לפסול את חוות הדעת."
9. כלומר, לעיתים יכול המומחה להתייחס לאירועים שאירעו, ואין לראות בכך חריגה מסמכותו. יתר על כן, בענייננו, מקריאת דברי המומחה עולה, כי המומחה עושה שימוש בלשון בני האדם, אשר ניתן אולי לייחס לה גם משמעות משפטית, אך לא לכך הייתה כוונתו. הביטוי "מדובר בחוסר אחריות" – איננו משקף קביעת אחריות משפטית של מאן דהוא, אלא דיבור השגור בפי הבריות. הביטוי "נגרמה טראומה" הוא ביטוי מקצועי בו עשה המומחה שימוש ושוב אין בו כדי לקבוע אחריות משפטית של הנתבעים.
10. גם פסק הדין הנוסף המוזכר על ידי הנתבעים בתשובתם לתגובת התובעת, אינו ממין העניין. ברע"א 2104/12 פלונית נ. ד"ר אבי וינברג ואח', נפסל המומחה, כמומחה לעניין האחריות, לאחר שבמסגרת חוות דעתו (שלא נפסלה) לעניין הנזק, "הביע דעתו, גם אם הדבר נעשה בעקיפין.... כי לא הייתה כל התרשלות מצד המשיבים...".
11. באותו עניין, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יפסול גם את חוות דעתו של המומחה לעניין הנזק והנימוקים שם דומים לאלה שכאן. בסעיף 5 להחלטה מפורטות טענות המבקשת שם כך: "המבקשת, נימקה את בקשת הפסילה בכך שהמומחה לא התייחס לעניין הצלקות, שהוא הנושא העיקרי שלשמו מונה; בכך שבתגובתו לבקשת הפסילה, התייחס המומחה לנושא האחריות שאותה עת כלל לא הופנה אליו; בכך שבתגובה האמורה הביע המומחה כעס כלפי המבקשת שלשיטתו נהגה "בעזות מצח ובחוצפה", ובכך שמכלול הנתונים יוצר חשש למשוא פנים."
12. בית המשפט העליון, כאמור, דחה בקשה זו לפסול את חוות דעת המומחה לעניין הנזק ומנמק זאת: "אלא שבסופו של דבר, יש להבין את עמדת המומחה באופן שאין היא קובעת קיומה או היעדרה של התרשלות, אלא היא בגדר חיווי דעתו כי הצלקות שנותרו אינן חורגות מצלקות ניתוחיות "רגילות", ולכן גם אין חשיבות להעריך את אחוזי הנכות שבגינן. בהתחשב בהלכות שלפיהן אין מקום לפסול חוות דעת מומחה אלא במקרים נדירים בהם פעל המומחה שלא בתום לב, או שעלול להיגרם עיוות דין, מסקנתי היא שבמקרה דנן, על אף סימני השאלה שפורטו לעיל, לא התקיימו התנאים שיחייבו פסילת חוות דעת בנשוא הנזק...." (סעיף 10 להחלטה).
13. המינוי שנפסל באותו עניין היה מינויו של המומחה לעניין שאלת האחריות, כשהבעת הדעה של המומחה בעניין זה הייתה רק אחד מן הנימוקים שהביאו לפסילת המינוי ומכל מקום וכאמור לעיל, אין מקום להשוואה בין אותו עניין לבין ענייננו.
14. אשר על כן, אני דוחה בקשה זו של הנתבעים ומחייבת אותם בהוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪ ללא קשר לתוצאות הליך זה.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ב, 30 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.