תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו למשאיתה בתאונה מיום 16/12/10.

1. לטענת התובעת המקרה אירע באזור של דרכים שאינן סלולות בעת שנהג משאיתה ביקש להיכנס לאתר פינוי פסולת. לטענתה , בשעה שביקש הנהג לפנות שמאלה לתוך מתחם הפסולת, יצאה מהמתחם משאית הנתבעת1 וביצעה פנייה שמאלה ואולם עקב גודל המשאית לא הצליח הנהג להשלים את הסיבוב ולכן נסע מעט אחורה. בשעה שנסעה משאית הנתבעת 1 לאחור כאמור, פגעה במשאית התובעת אשר היתה במצב של עצירה והמתינה. לטענת התובעת, הנהג במשאיתה הבחין במשאית שנוסעת אחורה וצפר אולם נהג משאית הנתבעת 1 לא נתן דעתו לכך ופגע במשאית התובעת. נוכח האמור, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג הנתבעת 1 ומשכך, על הנתבעת 1 – מעסיקתו ובעלת המשאית ועל הנתבעת 2- המבטחת – לשפותה, ביחד ולחוד בגין נזקיה אשר נובעים מהתאונה.

2. לטענת הנתבעות, מיקום התאונה לא היה ביציאה מהמתחם אלא בתוך המתחם כאשר נהג הנתבעת 1 ביקש לצאת מהמתחם ונהג התובעת עמד עם משאיתו מאחוריו. לטענת הנתבעות, נהג הנתבעת 1 נסע באיטיות ואולם, עת ביקש לצאת את המתחם חלפה משאית בכניסה באופן אשר חייבו לעצור וכשעצר פגע בו נהג התובעת מאחור. נוכח האמור ,לטענת הנתבעות הרי שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג התובעת אשר פגע במשאית הנתבעת 1 מאחור ומשכך, דין התביעה להידחות.

3. לאחר שקראתי את כתבי הטענות , עיינתי בהודעות הנהגים לחברות הביטוח, בתמונות הנזק וכן התרשמתי מעדויות העדים מטעם הצדדים הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל וזאת מטעמים כמפורט להלן.

4. אין חולק כי מדובר בגירסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון אחת מהגרסאות. הנני סבורה כי בחינה כאמור מטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסת התובעת ומשכך, כי דין תביעתה להתקבל.

בהקשר זה ראשית- מטעם התובעת העיד מר ג'ק הרוש, הנהג ברכבה ואילו מטעם הנתבעת העידו שני עדים- האחד – הנהג במשאיתה – מר עבדל חי מטאוע והשני- חוסם מג'אדלה שהוא עובד הנתבעת 1 .

אקדים ואציין כי על אף שגרסת הנתבעות נתמכה בעדות שני עדים הרי שלא מצאתי ליחס משקל גבוה לעדות העד הנוסף מטעמה וזאת, ממספר טעמים- ראשית, מדובר בעד שהוא עובד הנתבעת 1 ומשכך, אין מדובר בעד אובייקטיבי חיצוני. זאת ועוד, התרשמתי כי העדויות בין שני העדים היו סדורות באופן אשר יצר רושם של תיאום עדויות. בהקשר זה לשם הדוגמא, העד הנוסף, העיד בדבר פרטים אשר לכאורה לא יכל להתרשם מהם מכלי ראשון- כך, העד העיד כי משאית הנתבעת 1 עצרה כפועל יוצא מכך שחלפה משאית נוספת בכניסה וזאת, למרות שבאותה נשימה העיד כי מהמיקום בו עמד לא היה לו שדה ראייה למיקום זה. בנוסף, העד השתמש בביטויים זהים לביטויים של נהג הנתבעת 1 כמו התדרדר, פולטריילר (במקום משאית) וכיוצא בכך. זאת ועוד, עד הנתבעת 1 – הנהג, העיד כי לו יקבע כי הוא אחראי לתאונה יהא עליו לשלם בגין השתתפות עצמית. בשעה שעד התובעת העיד כי אינו עובד עובד בתובעת ומשכך, לכאורה אין לו ענין בתוצאת הדיון.

לגופם של דברים - עדות העד מטעם התובעת נתמכה בכך שהוא היה זה אשר דרש להחליף פרטים ואילו נהג הנתבעת 1 סירב לכל וזאת, עד לאחר שנהג התובעת פנה למשטרה אשר חייבה את נהג הנתבעת למסור פרטיו. התנהלות נהג התובעת בעמידתו על מסירת הפרטים, תואמת התנהלות מי הסבור כי נפגע בנסיבות בהן אין להטיל אחריות לפתחו.

זאת ועוד, עיון בהודעת הנהג מטעם הנתבעת 1 מעלה כי בשרטוט אשר שרטט המודיע יש בכדי לתמוך בגרסת התובעת. כך, עיון בשרטוט מעלה כי המודיע מיקם את הרכבים לא האחד מאחורי השני – כפי שטען בעדותו, אלא כאשר הוא מבצע פנייה שמאלה ואילו רכב התובעת נמצא מימינו מחוץ למתחם פינוי הפסולת- דהיינו, במיקום ובעמידה כפי שנטען על ידי התובעת. השרטוט האמור יש בו בכדי להוות תוספת ראייתית לגרסת התובעת. זאת ועוד, במסגרת ההודעה כתב המודיע כי התאונה ארעה "תוך כדי פניה שמאלה" בעוד שבעדותו טען כי התאונה ארעה בתוך המתחם טרם ביצע פנייה שמאלה. גם חלק זה בהודעה יש בו משום תמיכה בגרסת התובעת ולפיה התאונה ארעה בשעה שנהג הנתבעת 1 ביצע פנייה שמאלה. במאמר מוסגר אציין כי העד טען בתחילה כי הוא מסר את גרסתו טלפונית למזכירה והיא מילאה את הטופס. בניגוד לאמור אישר העד כי הוא חתם על הטופס – דהיינו, לכאורה נכח בעת מסירת ההודעה ולכל הפחות אישר את תוכנה. (ראה עדותו במעוד 8 שורות 1-2).

נוכח האמור הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעת וכי התובעת הרימה את הנטל להוכחת גרסתה . לאור כך, הנני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך כי האחריות לשיפוי התובעת בגין נזקיה הנובעים מהתאונה, הינה על הנתבעות 1 ו – 2 ביחד ולחוד.

5. משקבעתי כי האחריות לשיפוי התובעת בגין נזקיה הנובעים מהתאונה מוטלת על הנתבעות 1 ו – 2 ביחד ולחוד, הנני נדרשת לבחינת הנזקים הנטענים . בהקשר זה, תמכה התובעת נזקיה בסך 19,125 ש"ח בחוות דעת שמאית וכן, בקבלה המעידה על תיקון הנזקים האמורים. בנוסף, תמכה התובעת תשלום שכ"ט לשמאי בסך 1293 ₪ והוצאה בגין גרירה בסך 700 ₪ בקבלות.

לענין זה, טענה הנתבעת כי לא כלל הנזקים המפורטים אמנם נגרמו בתאונה וכי בתאונה נגרם לרכב התובעת נזק קל בלבד.

אין בידי לקבל טענתה של הנתבעת.

בהקשר זה העד מטעם הנתבעת העיד כי השימשה של רכב התובעת נשברה במהלך התאונה (ראה עדותו בעמוד 6 שורה 25), דהיינו אין מדובר בפגיעה קלה בלבד. עדותו האמורה של העד יש בה בכדי לתמוך בפגיעה במוקד הנזק הקדמי ובעדותו של העד מטעם התובעת אשר העיד כי השמשה, הטמבון והרלסים מקדימה נפגעו. זאת ועוד, עצם גרירת משאית התובעת יש בה בכדי לתמוך בטענה ולפיה אין מדובר בפגיעה קלה. בנוסף, הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית באשר לשומות הנזק הנטענות ומשכך, הנני קובעת כי טענתה נטענה בעלמא וללא תימוכין. אשר על כן הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת נזקיה אלו.

באשר לטענת התובעת ולפיה נגרם לה נזק כפועל יוצא מעמידת המשאית במשך 10 ימים הרי שנזק זה לא הוכח . בהקשר זה, הגם שמתוך חוות הדעת השמאית ניתן ללמוד על כך שהמשאית תוקנה במשך 10 ימים, הרי שהתובעת לא הציגה כל ראיות בדבר שווי כל יום עבודה וההפסד אשר נגרם לה כפועל יוצא מכך.

6. אשר על כן הנני מקבלת את התביעה באופן שהנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובעת סך של 21,118 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3/3/10 (מועד הקבלה בדבר תשלום התיקון) ועד למועד התשלום המלא בפועל . כמו כן, תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מסכום הנזק המשוערך כאמור וכן, תשבנה לתובעת שכר העד כפי שנפסק ואגרות כפי ששולמו על ידה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ג, 22 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.