בפניי תביעה כספית.

אני מפנה לפרוטוקול הישיבה מיום 28.4.13.

עמדת התובע:

"לאור עמדתו של ביהמ"ש העליון בבקשת רשות ערעור לעניין הריבית ההסכמית, מדובר בסכום של 10,000 ₪. אנו עומדים על התביעה. אנו מוכנים לסכם בכתב".

עמדת הנתבעת:

"אנו עומדים על דחיית התביעה. משקבע ביהמ"ש העליון מה שקבע היה מקום לדחיית התביעה עם חיוב בהוצאות".

שני הצדדים הגישו סיכומים בכתב, תוך צירוף פסיקה, כאשר מדובר כאמור בסכום של כ- 10,000 ₪ הריבית ההסכמית.

לאחר שעיינתי בסיכומים, בפסיקה הנלוות להם ובכתבי הטענות, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להידחות תוך חיוב בהוצאות.

להלן נימוקי ביהמ"ש:

1. התובע הגיש תביעת שיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ביום 15.6.10. עלי לציין, כי התביעה הוגשה על סכום של 142,535 ₪ וצומצמה לאור פסיקת ביהמ"ש העליון לסכום הריבית ההסכמית בסך של 10,580 ₪, כעולה מסיכומי התובע.

בכתב התביעה צויין בסעיף 18 כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת החזר מלוא הסכומים אשר שילם לנפגע על פי דין בגין התאונה, וזאת מכוח הוראות סעיף 328 לחוק.

בסעיפים 41 – 42 ואילך התייחס התובע בתביעתו להסכם, וכך כתב התובע עצמו בסעיפים 41 ו- 42 : "התובע יטען כי עד ליום 23.1.09 שרר בין הצדדים הסכם להסדרת זכות השיבוב המגיעה לתובע במקרים של תאונת דרכים לפי הפלת"ד, ברם הסכם זה בוטל החל מ- 23.1.09. התובע יטען כי היות וההסכם בין הצדדים כבר בוטל אזי על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא דרישתו ולא באופן חלקי בהתאם להוראות ההסכם. במידה והנתבעת תטען כי ההסכם הנ"ל חל, דבר המוכחש ע"י התובע ובמידה וכב' ביהמ"ש יקבע כי ההסכם בין הצדדים חל על תביעות אלה, כי אז יתבקש כב' ביהמ"ש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הגמלאות בתוספת הריבית ההסכמית על פי ההסכם".

2. עיון בכתב התביעה מלמד אפוא כי הדרישה שנשלחה לנתבעת היתה בעילה של הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ולא מכוח ההסכם, שלטענת התובע עצמו בתביעתו, הוא בטל ולא פעל על פיו. כזכור, השתלשלות העניינים עד ביטול ההסכם היתה כדלקמן: בתביעה שהוגשה ביום 30.4.09 לבימ"ש השלום בירושלים בת"א 5006/09 המל"ל נ' ביטוח ישיר ואבנר בע"מ, הוחלט כי ההסכם יחול על תאונות שארעו לפני הביטול. ההחלטה אומצה ע"י כב' השופט וינוגרד בת"א 37002-03-10 המל"ל נ' ארטור חנין וביום 22.3.10 (בתיק ארטור חנין), אישר ביהמ"ש העליון בבר"ע 8354/11 את פסיקת בימ"ש השלום וקבע כי ההסכם בטל החל מיום 26.1.09 וכי אין חלות רטרואקטיבית לעניין הבטלות.

לאור פסק דין זה, אין עילה למל"ל לפי ההסכם. המל"ל טען בתיק זה, כי מגיע לו ריבית הסכמית מכוח ההסכם, שכן התשלום שבוצע ע"י הנתבעת הוא לאחר תקופת ה- 45 יום הקבועים בהסכם ולכן מגיע לו ריבית הסכמית.

3. מקובלים עלי לחלוטין בהקשר זה דבריו של כב' השופט דאוד מאזן בת"א קריות 21446-06-10, המל"ל נגד זברסקי ואח' אשר צורף לי ע"י הנתבעת לסיכומיה, ואשר מעמ' 4 ואילך מתייחס כב' השופט דאוד מאזן לסיבות לדחיית התביעה. וכך כותב כב' השופט דאוד מאזן: "נאה דורש נאה מקיים – העיקרון:

עם משלוח הדרישה והגשת התביעה כל צד החזיק בעמדה משפטית ביחס לתחולת ההסכם. מחד התובע סבר כי ההסכם בוטל ופעל על פי הסברה כי ההסכם בוטל ומשכך שלח דרישה על פי הוראות סעיף 328. זאת ועוד, התובע כלכל את צעדיו וקנה סיכון מחושב בעת משלוח הדרישה והגשת התביעה לפיו ההסכם בטל ופעל מכוח זכות השיבוב על פי הוראת 328 לחוק. מאידך, הנתבעת טענה כי ההסכם לא בטל ויש לפעול על פיו. צד שבחר מתוך קניית סיכון של מסלול הדרישה יכבד מסלול זה על יתרונותיו וחסרונותיו על זכויותיו וחובותיו. בחירה זו מעצבת את זכויות וחובות הצדדים. חובות וזכויות הצדדים שונה במקצת אם המסלול הוא מסלול הקבוע בסעיף 328 לבין מסלול הבחירה בעילת השיבוב לפי ההסכם.

4. הטענה של התובע כי יש לאבחן תיק זה מת"א 21446-06-10 שבו ניתן פס"ד ע"י כב' השופט דאוד לא נכונה ונדחית על ידי.

5. ניסיון התובע לטעון, כי שולמו במסגרות אחרות סכומי כסף בגין ריבית הסכמית, אין בה כדי לסייע בידי התובע בתיק זה מכמה סיבות – ראשית, מדובר בהרחבת חזית שכן טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים. שנית, מקובלת עלי עמדת הנתבעת לעניין תשלומי פשרות מחוץ לכותלי ביהמ"ש שהשיקולים בהם הם שונים ומגוונים.

מכל המקובץ דלעיל ולאחר שלמעשה ביהמ"ש העליון הכריע כפי שהכריע, דין התביעה להידחות והדרישה לתשלום ריבית הסכמית נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישלם התובע לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"א סיון תשע"ג, 20 מאי 2013, בהעדר הצדדים.