1. כללי

עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 104,629 ₪ לתשלום יתרת חוב נטענת בגין עבודות אינסטלציה שביצע התובע בביתם של הנתבעים, וכן תביעה שכנגד על סך 41,130 ₪ לתשלום פיצויים בגין נזקים נטענים שנגרמו לנתבעים עקב עבודות התובע.

מטעם התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") נמסרה עדות מטעם התובע עצמו, ומטעם הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבע 1", "הנתבעת 2" או יחדיו "הנתבעים") נמסרו עדויות מטעם הנתבע 1, וכן מטעם מר ציון מנצור, מומחה מטעם הנתבעים (להלן: "מנצור").

יצוין, כי בשלב הגשת הראיות, הגיש התובע אף תצהיר עדות ראשית מטעם מר רמי תשובה, ששימש כמפקח פרויקט הבניה מטעם הנתבעים (להלן: "תשובה"), ואולם בדיון ההוכחות ביום 16.1.12, בו אמור היה העד להיחקר, ועקב אי התייצבותו, ויתר ב"כ התובע על עדות זו, ומשכך היא נמחקה ממצבת הראיות בתיק (עמ' 9, ש' 16-21 לפרוטוקול).

ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה הנגדית הינן לעמוד / שורה בפרוטוקול הדיון בו נשמעה העדות.

1. רקע עובדתי

התובע הינו בעל עסק למתן שירותי אינסטלציה. הנתבעים הינם עורכי דין במקצועם, אשר התקשרו עם התובע בהסכם לביצוע עבודות אינסטלציה בביתם, בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם"). המועד המופיע בהסכם כמועד כריתתו הינו 31.5.08, אולם אין חולק כי מדובר בטעות סופר וכי בפועל נחתם ההסכם במועד מאוחר יותר.

סעיף התמורה בהסכם (סעיף 25) נותר ריק, והצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לסיבה לכך. בעוד שהתובע ציין באופן כללי כי מדובר בסעיף אשר נותר ריק, טענו הנתבעים, כי הואיל ולא ניתן היה בעת חתימת ההסכם להעריך מראש את כמות החומרים הנדרשת לשם ביצוע העבודות, לא ניתן היה להעריך את התמורה הסופית המגיעה לתובע, וכי זו הסיבה לכך שלא מולא סכום תמורה מדויק בהסכם.

עקב מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים תוך כדי ביצוע העבודות, שלחו הנתבעים לתובע ביום 4.3.10 הודעה בדבר הפסקת ההתקשרות עימו.

התובע אישר בתביעתו, כי הנתבעים שילמו לו סך של 50,000 ₪ בגין העבודות שביצע, אולם לטענתו סכום זה מהווה תמורה חלקית בלבד עבור עבודתו והוא זכאי לתשלום תמורה נוספת ביחס לכלל העבודות שביצע (חשבוניות התובע המעידות על קבלת התמורה הנ"ל מהנתבעים צורפו כנספח ב' לתצהיר התובע וכן כנספח ה' לתצהיר הנתבע 1).

מכאן ההליך שלפניי.

1. טענות הצדדים בתביעה העיקרית

תמצית טענות התובע

לטענת התובע, הודעת הנתבעים מיום 4.3.10 מהווה ביטול חד צדדי של ההסכם על ידי הנתבעים והפרה יסודית של ההסכם מצידם. באשר לנוסח ההסכם טען התובע, כי הינו הדיוט ואיש מקצוע הנוהג ליתן אמון מלא ברעהו, ולרוב אף אינו נוהג להתקשר עם לקוחותיו בהסכמים פורמאליים, וכי חתם על ההסכם מבלי שבחן לעומק את תוכנו ומתוך ההנחה שהנתבע 1, עורך דין במקצועו, הינו אדם שיקיים התחייבויותיו. בדיעבד, יש לראות בהסכם זה כהסכם הכולל תניות דרקוניות, המקפחות את זכויותיו, אשר נועד להוליכו שולל.

לטענתו, הוצע לו על ידי הנתבעים להסתפק בתשלום סך של 38,270 ₪ בגין ביצוע העבודות וזאת, כנגד חתימתו על כתב ויתור, אולם הוא סירב להסתפק בסכום זה. בהקשר זה טען התובע, כי יש לראות בנכונותם של התובעים לשלם לו סכום זה כהודאת בעל דין, ביחס לסכום אשר אינו שנוי במחלוקת.

משכך, עתר התובע בתביעתו לתשלום פיצויי קיום על פי שוויו המלא של הפרויקט מעבר לכספים שכבר שולמו לו, בסך של 100,000 ₪, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מסתכם בסכום התביעה, קרי, סך של 104,629 ₪. לחילופין, עתר התובע לתשלום סך של 70,000 ₪ המהווה את התמורה בגין העבודות אשר ביצע בפועל בבית הנתבעים ואושרו לתשלום על ידי תשובה.

לטענת התובע, כלל הסכומים הנתבעים על ידו בגין עבודות שביצע בפועל, מעוגנים בכתב הכמויות, אושרו על ידי תשובה, ואף קיבלו גושפנקא מקצועית ממכון התקנים אשר בדק את טיב עבודתו.

תמצית טענות הנתבעים

מנגד טענו הנתבעים, כי עת ביקשו לבנות את ביתם, פנו ליועצת אינסטלציה על מנת שתכין עבורם תכנית אינסטלציה שעל בסיסה ייערך מכרז, בגדרו יפורטו כלל העבודות הנדרשות מהמציעים השונים בכל הנוגע לתחום האינסטלציה בביתם. לטענתם, בהתאם למכרז שערכו בעניין עבודות האינסטלציה, ביום 15.12.08, חתם התובע על כתב הכמויות אשר צורף למסמכי המכרז והוא עצמו מילא במסמך זה את סכום התמורה אותה הוא מבקש לקבל (נספח א' לתצהיר הנתבע 1).

לטענתם, ההסכם בין הצדדים מבוסס על טבלת הכמויות עליה חתם התובע, אשר מהווה את הבסיס לקביעת היקף העבודה ומחירה והינה חלק בלתי נפרד מההסכם בינם לבין התובע, כאמור בהסכם עצמו.

לעניין נוסחו של ההסכם טענו הנתבעים, כי הואיל ואין מדובר בחוזה אחיד, הרי שממילא אין מדובר בתניות מקפחות במסגרתו, וכי ההסכם אמנם משית כמות משמעותית יותר של חיובים על התובע, ואולם זאת מטבע הדברים נוכח אופי ההתקשרות בין הצדדים, בה ריבוי החיובים מוטל על בעל המקצוע, הוא התובע, בעוד שעליהם מוטלת חובת תשלום התמורה בלבד.

באשר לטיב העבודות שביצע התובע, נטען, כי כבר מראשית הליך הבניה, בוצעה עבודתו של התובע באופן לא מקצועי, רשלני וקלוקל ואף אופיינה בסחבת. משכך, עתרו הנתבעים לפסיקת פיצוי בגין נזקיהם עקב ליקויים ומחדלים אלו מצד התובע.

במישור ההתחשבנות הכספית טענו הנתבעים, כי לאחר שבדקו את העבודות שביצע התובע, נוכחו, כי עליהם לשלם לו סך של 6,825 ₪ בלבד עבור כלל העבודות. באשר לעובדה, כי הציעו לתובע לקבל סך של 38,270 ₪ טענו, כי אין מדובר בהודאה מצידם בדבר גובה הסכום הנ"ל, אלא בסכום שהוצע לתובע לצרכי פשרה וזאת עוד בטרם נתגלו להם הנזקים אשר נגרמו להם עקב עבודתו הלקויה.

1. דיון והכרעה בתביעה העיקרית

ד1. האם התובע הפר את ההסכם בעניין היקף וטיב עבודתו ?

אין חולק, כי ביום 4.3.10, שלחו הנתבעים לתובע הודעה בדבר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים (נספח ט' לתצהיר הנתבע 1). לטענת הנתבעים, עשו כן נוכח העובדה, כי בין הצדדים נתגלעו מחלוקות רבות לגבי מספר היבטים בעבודות התובע, ובכללם ביצוע העבודות הלכה למעשה, דרישות התשלום אותן הוציא התובע בגין עבודות אותן ביצע לטענתו, גובה התשלום הנדרש על ידו, והעובדה כי לא ניתנה להם האפשרות לבחון את עלות התוספות אותן ביצע התובע על מנת לאשר ביצוען מראש. משכך טענו הנתבעים, כי הגיעו למסקנה, כי ייטב להם באם יפסיקו את עבודתו של התובע באופן מיידי (סעיף 38 לתצהיר הנתבע 1). לטענתם, דרישת התובע לקבלת תמורה בסך של 70,000 ₪ בגין ביצוע עבודות נוספות מהווה חריגה משמעותית מכתב הכמויות, זאת כאשר בסעיף 25.4 להסכם נקבע, כי התמורה מבוססת על ההסכם ונספחיו – לרבות כתב הכמויות, ולא תשונה מכל סיבה שהיא, למעט תוספות תשלום שיסוכמו בכתב ומראש בגין שינויים ו/או תוספות (סעיף 32 לתצהיר הנתבע 1). בהקשר זה טענו הנתבעים, כי למיטב זכרונם, הצעת מחיר כאמור לא הוצאה להם על ידי התובע בגין ביצוע אי אלו שינויים או תוספות, וממילא לא ניתנה הסכמתם לביצוע שינויים או תוספות כאמור (סעיף 34 לתצהיר הנתבע 1).

מנגד, טען התובע בהקשר זה, כי במהלך ביצוע העבודות, היו אלו הנתבעים שהטילו עליו את ביצוען של עבודות נוספות, תוך סטייה מתוכנית העבודה המוסכמת המקורית. לטענתו, רק משדרש לקבל את שכרו בגין העבודות הנוספות שביצע לבקשת הנתבעים, רק אז הודיעה לו הנתבעת 2, כי שכר זה ישולם לו רק בגמר הפרוייקט ורק לאחר עריכת התחשבנות ביחס לעבודות הנוספות שביצע (סעיף 12 לתצהיר התובע). לטענת התובע, משעמד על דרישתו לקבלת התמורה המגיעה לו בגין ביצוע העבודות הנוספות שכבר הושלמו, הודיעו לו הנתבעים, באמצעות המפקח תשובה, כי הם מסרבים לשלם לו את שכרו וכי ההתקשרות עימו מופסקת (סעיף 13 לתצהיר התובע). באשר לטיב העבודות טען התובע, כי משסיים לבצע את העבודות הנוספות, ביום 24.1.10, נערכה לבקשת הנתבעים בדיקת התאמה לתקן על ידי חברת איזוטופ, שהעלתה כי העבודות בוצעו בהתאם לתקן (דו"ח חברת איזוטופ צורף כנספח ג' לתצהיר התובע). בהמשך לכך, בימים 18.2.10 ו- 25.2.10 אישר אף המפקח תשובה בכתב, כי התובע זכאי לתשלום בסך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין העבודות שביצע עד לאותה העת (אישור תשובה מיום 18.2.10 צורף כנספח ו' לתצהיר הנתבע 1 ואישור תשובה מיום 25.2.10 צורף כנספח ד' לתצהיר התובע וכן כנספח ז'1 לתצהיר הנתבע 1). מכאן טענת התובע להפרה יסודית של ההסכם מצד הנתבעים.

ומכאן להכרעה במחלוקות אלו.

עיון בהסכם מלמד, כי במקרים המפורטים בסעיף 26 לו, הדן בסוגיית אי מילוי התחייבות הקבלן, יהיו הנתבעים זכאים לבטל את ההסכם:

"אם לא ימלא הקבלן אחר התחייבויותיו בחוזה זה, או אם יפסיק הקבלן את העבודה לתקופה רצופה העולה על 14 ימים, למעט בגין כח עליון, ו/או אם החליט המפקח כי הקבלן לא יעמוד בלוח הזמנים אשר נקבע לביצוע העבודות נשוא חוזה זה רשאי המזמין לבצע את התחייבות הקבלן על פי חוזה זה על ידי קבלן אחר או בכל דרך אחר. לאחר מתן הודעה בכתב ומראש של 3 ימים לקבלן.

המזמין ישלם לקבלן בגין העבודות שביצע בפועל, וזאת רק לאחר קיזוז וניכוי כל ההוצאות והנזקים שנגרמו למזמין, מכל סכום שיגיע לקבלן.

המזמין יהיה רשאי לקזז את סכום ההוצאות אשר נגרמו לו בפועל לצורך השלמת העבודות נשוא חוזה זה בתוספת 12% דמי טרחה, טיפול, וכפיצוי קבוע ומוערך מראש.

מבלי לפגוע ו/או לגרוע מהאמור לעיל מוסכם בזאת כי בקרות כל אחד מהמקרים המפורטים להלן, יהא רשאי המזמין להודיע לקבלן לאלתר על הפסקת עבודתו ויהא רשאי לפנותו ו/או את עובדיו ו/או את כליו ו/או מי מטעמו מאתר העבודה (להלן: "מועד הפינוי") ולהכניס לאתר העבודה קבלן אחר לסיום ביצוע העבודה, וזאת מבלי לפגוע בזכות המזמין לקזז את הסכום המגיע לקבלן עד למועד הפינוי מתוך תשלום הבא המגיע לו ומזכותו לתבוע את הקבלן בגין כל נזק ו/או הוצאה שנגרמו למזמים עקב הפינוי והחלפת הקבלן, כדלקמן:

1. ניתן צו כינוס נכסים ו/או הוגשו בקשת פירק או התראת פשיטת רגל קבועים או זמניים ו/או הוטלו עיקולים זמניים או קבועים על רכושו של הקבלן או כנגדו.
2. הקבלן ו/או מי מטעמיו הורשע באישום פלילי כלשהו.
3. הקבלן הפר תנאי מתנאיו של חוזה זה ולא תיקן ההפרה תוך 3 ימים מהמועד בו הודיעו לו על כך המפקח ו/או המזמין ו/או מי מטעמם.
4. מנהלי הקבלן או מי מהם הוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעים או שניתן כנגדם צו כינוס נכסים או שהוכרזו כפושטי רגל".

מהאמור לעיל עולה, כי בנסיבות המקרה דנן מבקשים הנתבעים, אף אם לא טענו לעניין זה מפורשות, להסתמך על סעיף 26 (ג) שלעיל. כאמור, טענתם היא, כי ביטלו את ההסכם נוכח מחלוקות רבות לגבי היבטים שונים בעבודת התובע, ובכללם ביצוע העבודות הלכה למעשה, דרישות התשלום אותן הוציא התובע בגין עבודות אותן ביצע לטענתו, גובה התשלום הנדרש על ידו, והעובדה, כי לא ניתנה להם האפשרות לבחון את עלות התוספות אותן ביצע התובע על מנת לאשר את ביצוען מראש.

ואולם, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות אשר הונחו לפניי, התרשמותי היא, כי ההסבר האמיתי למחלוקת קשור, בעיקרו, לרצונם של הנתבעים לצמצם את הסכום אשר דרש התובע בגין ביצוע העבודות הנוספות על ידו.

הדברים עולים מעדות הנתבע 1 בחקירתו הנגדית:

"ש: אני לא רואה שזה סכום גלובאלי לפשרה. אני רואה סכום מדוייק עם פירוט לפי ההסכם. תסביר לי איך הדבר הזה פשרה גלובאלית שאתה הגעת אליה?

ת: סכום זה נלקח אחרי שעברנו באופן ראשוני וחלקי על הדרישה של מר נחמיאס בלא שעשינו בדיקה אמיתית על כל העבודה שלו בבית, אחרי שמר נחמיאס סירב לקבל את הצעת הפשרה עשינו בדיקה גלובאלית אחרי כל מה שעשינו בבית ומה שגילינו מהבדיקה שביצענו לא רק שלמר נחמיאס לא מגיע תוספת תשלום, בטח לא 70,000 שח. שולם לתובע יותר לעבודות שהוא ביצע וזה אמר מומחה שאין לו עניין בתיק הזה. לאור זה לא הייתי מוכן לשלם מר נחמיאס. חשוב לציין שאני לא מכיר את המומחה הזה לא הכרתי אותו לפני כן וגם לא עובד איתו לאחר מכן".

(עמ' 32, ש' 26 – עמ' 33, ש' 2 לעדות הנתבע 1)

ובהמשך חקירתו הנגדית העיד הנתבע 1, כדלקמן:

"ש: כשאתה החלטת שהסכום שאושר על ידי מר תשובה הוא לא מה שאתה צריך לשלם בתוך הפרוייקט באותו שלב שהחלטת שלא מגיע לו מה שהוא דורש אחרי התרשמות שלך מהעבודות

ת: התרשמתי שאין מתאם בין הסכום לבין מצב הבית. חוזר על תשובתי לעיל. הבית כבר לא היה בשלב גמר ולכן התרשמתי שלא מגיע את הסכום הזה למרות שאני לא בעל מקצוע חשבתי שהסכום מוגזם".

(עמ' 34, ש' 1-6 לעדות הנתבע 1)

אף במכתב הנתבע 1 מיום 4.3.10 בדבר הודעת הנתבעים על סיום ההתקשרות שבין הצדדים צוין, כי "הפסקת עבודתך מקורה באי עמידה בתנאי ההסכם בינינו, משלוח חן' בגין עבודות אותן לא ביצעת עד היום" (נספח ט' לתצהיר הנתבע 1). אני סבורה, כי ניתן היה לצפות, כי הנתבעים יפרטו בהודעתם זו על ביטול ההסכם, את ההפרה אשר לטענתם נעשתה על ידי התובע, ולא יסתפקו בטענה כללית ולאקונית כאמור לעיל. כן ניתן היה לצפות, והדבר אף מתחייב מן ההסכם בין הצדדים והוראות הדין, כי יעניקו לתובע הזדמנות נאותה לתקן את ההפרה. הנתבעים לא עשו כן, ובכך אני סבורה, כי כשלו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עיסוקם של הנתבעים וכמי שניסחו את ההסכם.

יתרה מכך, בניגוד לטענת הנתבעים בדבר ביצוע העבודות בצורה רשלנית, הונח לפני בית המשפט דו"ח של חברת איזוטופ בהמשך לבדיקה שערכה בבית הנתבעים ביום 24.1.10, בו נקבע, כי "קטע מערכת השרברבות מתאים לדרישות סעיפי התקן שלפיהן נבדקו כמפורט בהמשך התעודה", כאשר בהמשך, ביחס ללמצאי הבדיקות שנערכו, נקבע, כי נמצאה "התאמה לדרישות ת"י או מפמ"כ" (דו"ח חברת איזוטופ צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).

אף אישורו של תשובה, מפקח הפרויקט מטעם הנתבעים עצמם, לתשלום סך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ לתובע בגין עבודות שביצע עד אותה עת, מלמד על זכאותו של התובע לקבלת התמורה האמורה (נספח ד' לתצהיר התובע).

בהקשר זה יצוין, כי אני ערה לטענת הנתבעים, לפיה אותן עבודות לא בוצעו על דעתם ותוך תיאום מראש עימם, ואולם משאישור כאמור ניתן על ידי המפקח מטעמם ולאור העובדה, כי העבודות אכן בוצעו בפועל על ידי התובע, הרי שהתובע זכאי לתשלום התמורה עבור העבודות שביצע.

אני אף ערה לטענת הנתבעים, לפיה בהתאם לסעיף 25.4 להסכם, כל שינוי וחריגה מכתב הכמויות, יאושר מראש ובכתב. הנתבע 2 העיד בעניין זה, כי יתכן ושוחחו עם התובע בעל פה, על אפשרות של ביצוע עבודות נוספות על ידו, אולם לטענתם, הם לא קיבלו כל הצעת מחיר ממנו לגביהן, ואף לא אישרו בכתב את ביצוען (סעיף 50 לתצהיר הנתבע 1).

ואולם, מהראיות אשר הונחו לפני, עולה, כי הצדדים שינו תניה זו בהתנהגותם, שכן במציאות היומיומית של ההתנהלות ביניהם, המגעים, השינויים והתוספות, נעשו בעל פה מצד שני הצדדים. הנתבעים או לפחות המפקח מטעמם היו מודעים לכך שהיקפן של העבודות שבוצעו בפועל בשטח על ידי התובע חרג מההיקף המקורי שצוין בכתב הכמויות, הם לא עצרו את ביצוען הנמשך של העבודות הנוספות, בעצמם או על ידי המפקח, וממילא הסכימו לביצוען בהתנהלותם ובהתנהגותם. ודוק: אין מדובר בשינויים מינוריים בהיקף העבודות, ולא סביר בעיני כי מדובר בדברים שנעלמו מעיניהם של הנתבעים או המפקח מטעמם לאורך זמן.

מסקנה זו נלמדת, בין היתר, מעדות התובע, אשר העיד לעניין זה כדלקמן:

"ש: אני מפנה אותך לסעיף קטן 8 בתצהירך – כתבת 5 יחידות בתנאי המכרז כתוב רק 3 למקלחת סהכ 4200. בכתב הכמויות רשום 3600 שלוש יחידות (סעיף 7.30.70).

ת: אני אסביר שוב, הם נתנו שלוש מקלחות בהצעת המחיר בפועל הם עשו 7 חדרי אמבטיה. במרתף שלושה חדרי אמבטיה, עוד אחד שהמתין לטופס 4, ובחניה שירותים. קומה א' שלושה חדרי אמבטיות וקומת גג עוד חדר אמבטיה עם הזנת מים בנפרד.

ש: למה אתה לא כותב זאת תחת התוספות.

ת: רשמתי. אני נתתי מחיר על מקלחת מה שרשום במכרז.

ש: אתה אומר ששתי היחידות הנוספות זה תוספת

ת: אם במכרז רשום 3 אז זה תוספת. יש אפילו עוד שתי נקודות למקרר מים ולא כתבתי, מרוב נקודות שעשיתי".

(עמ' 13, ש' 25 – עמ' 14, ש' 7 לעדות התובע).

ובהמשך חקירתו הנגדית העיד התובע לעניין זה, כדלקמן:

"ש: אם זה מופיע בכתב הכמויות, זה חלק מהעבודה שצריך לבצע למה אתה מתמחר...?

ת: היה פער בין מה שרשום במכרז הם עשו הרבה שינויים בבית והיה פער בין מה שהם ביקשו בסוף לבין מה שרשום במכרז. זה כתב כמויות שונה לחלוטין.

ש: אתה באת אומרת (צ"ל – ואמרת) להם בוא (צ"ל – בואו) נחליף להם כתב כמויות?

ת: לא היה צריך להגיד את זה. אשתו של יולוס היתה בבניין ואישרה כל דבר".

(עמ' 14, ש' 15-20 לעדות התובע)

וכן העיד:

"ש: אני עובר לסעיף 16 לתצהירך – עבודות שלטענתך בוצעו בפועל מתוך כתב הכמויות – סך התוספות על פי החוזה שבוצעו בפועל הם 41,900 שח, ואני אומר לך שסכום החוזה על הבסיס הכמויות הבסיסי – 122,000 ₪ בצירוף מע"מ. כלומר התוספות למעשה מייקרות את כתב הכמויות כ 35 אחוזים. לא חשבת להחתים אותם על איזשהו מסמך שאתה מתקין עוד תוספות להראות להם הצעות מחיר.

אתה מסכים איתי על פי ההסכם סעיף 25.4 להסכם כל תוספת או שינוי צריכה לקבל אישור מראש ובכתב לפני חצי דקה אמרת שהתוספות היו כ 35 אחוז מעל סכום התמורה המוסכם, ולפני שתי דקות אמרת שבנו את הבית הזה כארבע פעמים האם בנסיבות האלה החתמת את משפחת יולוס על הצעות מחרי (צ"ל – מחיר) לפני כן?

ת: לא החתמתי אותם על כל מסמך מסיבה אחת, הם הגיעו לבניין מבקשים לעשות את הכל תעשה אין לך מה לדאוג אנחנו משלמים על הכל. ברגע שביקשתי מהם תשלום עבור התוספות הם אמרו לי אתה מפוטר ותוספות עושים בסוף הפרוייקט.

ש: כל פעם מר יולוס או אורית יולוס, הגיעו אליך לאתר ואישרו לך התקנה נקודתית כזו או אחרת הם התייחסו לכל פריט ופריט?

ת: כן".

(עמ' 15, ש' 4-18 לעדות התובע)

מנגד, הובאה לפני עדותו של הנתבע 1, אשר העיד, כי בפועל, הוא לא אישר שינוי כלשהו, כדלקמן:

"ש: במהלך הביצוע בפועל בהתקשרות שלך עם מר נחמיאס היו תוספות, שינויים?

ת: לא אישרתי שום שינוי".

(עמ' 30, ש' 3-4 לעדות הנתבע 1)

ואולם, למרות עדותו הנ"ל, בהמשך חקירתו הנגדית העיד הנתבע 1 לעניין זה כדלקמן:

"ש: אתה זוכר אם היו תוספות של ברזים?

ת: אינני זוכר תוספות משמעותיות, אולי היו דברים קלים.

ש: אתה לא זוכר תוספות קלות שאושרו?

ת: לא זוכר".

(עמ' 33, ש' 27-30 לעדות הנתבע 1)

זאת ועוד: מעדות התובע עלה, כי לעיתים הייתה זו הנתבעת 2, רעייתו של הנתבע 1, מי שאישרה את ביצוע העבודות, ואת השינויים או התוספות ביחס להן. הנתבעים לא הכחישו את מעורבותה של הנתבעת 2 בפרויקט הבניה, אך למרות זאת נמנעו, מטעמים השמורים עימם, מלהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, ועניין זה נזקף לחובתם. שהרי ברור הוא, נוכח טענות התובע למעורבותה השוטפת של הנתבעת 2 בפרויקט, כי היה בעדות הנתבעת 2 כדי לשפוך אור על נסיבות המקרה וכדי להתמודד, באופן ישיר ומכלי ראשון, עם טענות התובע. זאת, בפרט לעניין טענותיו של התובע בדבר קבלת אישור מהנתבעת 2 ביחס לעבודתו. לעניין זה יצוין, כי אני ערה לעדותו של הנתבע 1 לפיה גם הוא עצמו היה מעורב בכל שלבי הפרויקט, ואולם, אני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן, ובפרט נוכח קוטביות הגרסאות ביחס לעבודות הנוספות ושאלת אישורן, הייתה חשיבות למסירת עדות מטעם הנתבעת 2, אשר כאמור לא ניתנה.

מהטעמים הנ"ל נדחית טענת הנתבעים להפרת ההסכם על ידי התובע ולביטולו כדין על ידם.

ד2. האם אישורו של תשובה ביחס לתשלום המגיע לתובע מחייב את הנתבעים?

לטענת התובע, במסגרת ההסכם, מינה הנתבע 1 את תשובה לשמש כמפקח הפרויקט, אשר בהתאם לקביעותיו לעניין ביצוע העבודות ואיכותן, יהא התובע זכאי לקבלת תשלומי התמורה (סעיף 8 לתצהיר התובע).

לטענתו, ביום 24.1.10 נערכה, לבקשת התובעים, בדיקת התאמה לתקן על ידי חברת איזוטופ, אשר העלתה, כי העבודות בוצעו בהתאם לתקן, וביום 25.2.10 אישר תשובה, תשלום תמורה לתובעה בסך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין ביצוע 70% מהפרויקט עבור העבודות שבוצעו על ידי התובע עד לאותה עת.

מנגד טענו הנתבעים באשר לתפקידו של תשובה, כי אכן מדובר במפקח אשר מונה מטעמם, אולם טענו, כי הוא ביצע את תפקידו באופן לא אחראי וללא ביצוע בדיקה ראויה. לטענתם, עם קבלת הודעת תשובה, לפיה עליהם לשלם לתובע סך נוסף של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ, הם נוכחו לדעת, כי אין קשר בין הסכומים הנגבים לבין ביצוע העבודות על ידי התובע בפועל (סעיף 22 לתצהיר הנתבע 1). לטענתם, מסקנה זו אף נלמדת מן העובדה, כי הסכום הכולל בגין ביצוע העבודות הועמד על סך של 122,270 ₪ בעוד שלו היו אכן היו משלמים לתובע סך של 70,000 ₪ נוספים, הרי שמדובר היה במצב לפיו קיבל התובע סכום השווה ל- 98% מהסכום הכולל בגין ביצוע העבודות, בעוד שהעבודות טרם הושלמו במלואן (סעיף 23 לתצהיר הנתבע 1).

עוד הוסיפו הנתבעים וטענו בהקשר זה, כי תשובה אף שינה עמדתו באשר לסכום אשר מגיע לתובע מעת לעת. בעניין זה הצביעו על כך כי כאשר פנו בזמנו לתשובה על מנת שיערוך חשבון סופי ביחס לעבודות שביצע התובע, ציין תשובה במכתבו מיום 14.3.10, כי על הנתבעים לשלם לתובע סך נוסף של 87,261 ₪ בגין העבודות שביצע (סעיף 41 לתצהיר הנתבע 1).

לבסוף טענו הנתבעים ביחס לאישור לתשלום אשר ניתן על ידי תשובה, כי אין באישורו של זה כדי לחייבם.

סוגיית תפקידיו וסמכויותיו של תשובה, מפקח הפרויקט מטעם הנתבעים, נקבעה בסעיף 8 להסכם, כדלקמן:

"8.1 המפקח יהיה רשאי לבדוק את ביצוע העבודות ולהשגיח על ביצוען וכן לבדוק את טיב החומרים שמשמים בהם וטיב המלאכה שתיעשה על ידי הקבלן בביצוע העבודות, ולתת הוראות בהתאם. כן יהיה המפקח רשאי לפסול את עבודת הקבלן או חלקים ממנה וכן החומרים אשר הקבלן משתמש בהם – בין בעבר – ובין בעתיד – אשר יראו לו – על פי שיקול דעתו הבלעדית כבלתי מתאימים ו/או כבלתי נאותים ו/או עונים על דרישות נספחי חוזה זה, ועל הקבלן לתקן או להחליף את החומרים ו/או העבודה שנפסלו על חשבונו ועל פי הוראות המפקח. לעניין הבוררות בעת מחלוקת יש לקבוע בורר מוסכם.

8.2 אם חולק הקבלן על פי קביעות המפקח או על החלטותיו, יוכל להביא את השגותיו בפני המזמין ובתנאי שיפעל לפי הוראות המפקח ולא יעכב את ביצוע העבודות.

8.3 אף על פי שלמפקח ניתנת הזכות לפקח את העבודות כמפורט בחוזה זה, לא יפורש הדבר או כל סעיף מסעיפי החוזה כמשחרר את הקבלן מאחריות בהתאם לתנאי החוזה.

8.4 אין באמור בסעיף 8.1 לעיל כדי לפגוע ו/או להמעיט מאחריות הקבלן לתיקון ו/או החלפת ו/או שיפור העבודות ו/או כל חלק מהן ו/או החומרים או כל חלק מהם כפי שיידרש על ידי כל רשות מוסמכת, והכל על חשבונו".

כן נקבעה, בסעיף 25.3 להסכם, הדן בסוגיית התמורה, מעורבותו של המפקח, כדקלמן:

"25.3 התמורה תשולם על פי חשבונות חלקיים שיגיש הקבלן למפקח על פי התקדמות העבודה כמפורט בנספח "א" לחוזה זה לא לפני השלמתו המלאה ולשביעות רצון המפקח ו/או המזמין של כל שלב ושלב. חשבון חלקי יוגש בסיום ביצועי של כל שלב ושלם וישולם תוך 10 ימים ממועד להגשתו ובלבד שאושר לתשלום על ידי המפקח.

למען הסר ספק – חשבון שלא יאושר, בחלקו או במלאו, על ידי המפקח, על פי שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט, לא ישולם".

עיון בסעיף 25.3 שלעיל, מלמד, כי המפקח היה הגורם המוסמך מטעם הנתבעים לבדיקות עבודתו של התובע ולאישור חשבונותיו. מכאן, שאישור החשבון על ידו, מחייב את הנתבעים.

ודוק: אני ערה לתנייה הקבועה בסעיף זה לעיל, לפיה על העבודה להיות, בין היתר, אף לשביעות רצון המזמין, היינו הנתבעים. ואולם, לא הונחה לפני כל ראיה לפיה בזמן אמת, פנו הנתבעים לתובע והביעו את אי שביעות רצונם מטיב העבודות שבוצעו, ובהודעת הנתבעים על ביטול ההתקשרות, לא נכללה אמירה כלשהי הנוגעת לטיב העבודות שבוצעו. מכל מקום, אישור החשבונות היה כאמור בסמכות המפקח.

יצויין, כי מעדות הנתבע 1 עולה, כי תשלומים אכן בוצעו לקבלנים השונים בפרויקט לאחר קבלת אישור תשובה, כדלקמן:

"ש: מי היה אמור לאשר את התשלומים לתובע במהלך תקופת העבודה?

ת: הנוהל העקרוני היה שהתשלומים אושרו על ידי המפקח, ולאחר קבלת אישור מהמפקח הועבר התשלום".

(עמ' 29, ש' 3-5 לעדות הנתבע 1)

יצוין עוד, כי אני ערה לטענת הנתבעים, לפיה מערכת היחסים בינם לבין תשובה עלתה בשלב כלשהו על שרטון נוכח מחלוקת בעניין תפקודו, בפרט בעניין אישור תשלומים כלאחר יד, באופן לא אחראי וללא ביצוע בדיקה ראויה (סעיף 17 לתצהיר הנתבע 1). לעניין זה אף העיד הנתבע 1 בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"ש: למה לא שילמתם את הסכום?

ת: מאחר ובבדיקה פשוטה שביצעתי התברר לי שהסכום ששולם על ידי בעבר סך של 50,000 שח בצירוף הסכום שאותו ביקש תשובה לשלם באותו מועד הגיע לכדי מלוא סכום החוזה שעליו חתמתי ומכיוון שראיתי שזה המצב הרמתי טלפון למר תשובה ושאלתי אותו האם הוא מודע לעובדה שהאישור שלו למעשה מביא לכך שאני משלם באותו שלב את מלוא הסכום עליו סיכמתי עם נחמיאס. וזאת כאשר הבית היה פחות או יותר בשלב של שלד עם עוד טיפה ומר תשובה הסביר לי באותו שלב שאני לא מכיר את החוזה ושלמעשה סכום החוזה הוא 220,000 שח. אחרי שהוכחתי למר תשובה שסכום החוזה הוא 120,000 שח ניסה תשובה לשנות גירסה ולתת הסברים שונים אבל בפועל וזו הנקודה החשובה מאותו רגע תשובה איבד את אמינותו בעיני ולכן לא ראיתי בו יותר גורם בר סמכא בכל האמור לאישור התשלומים. בעקבות העניין הזה הפסדתי את עבודתי עם מר תשובה".

(עמ' 29, ש' 20 – עמ' 30, ש' 2 לעדות הנתבע 1)

למרות דברים אלו, ומבלי לחוות דעה כמובן ביחס למחלוקת בין הנתבעים לתשובה אני סבורה, כי אין בכישלון או בסיום ההתקשרות בין הנתבעים לבין תשובה, כדי לפטור את הנתבעים מקיום התחייבויותיהם כלפי התובע מכוח ההסכם ועל סמך אישוריו של תשובה. שהרי, לתובע הוצג מצג, לפיו תשובה הינו מי שאחראי לפרויקט כולו, תוך שהסמכות לאשר תשלומים מצויה בידיו. הנתבעים היו רשאים להחליף את תשובה בתפקידו, ובשלב מאוחר יותר הם אף עשו כן כנראה והם אף רשאים למצות מול תשובה, בהתאם לשיקול דעתם את בירור המחלוקות עימו, ככל שקיימות. ואולם, ביחס לתובע, ונוכח המצג שהוצג לפניו במועדים הרלבנטיים, הן בגדר ההסכם והן בשטח, מצג עליו הסתמך, לפיו תשובה הינו שלוחם של הנתבעים והגורם המוסמך מטעמם לעניין בדיקת העבודות ואישור החשבונות, הרי שאין באפשרות התובעים להתנער כיום, בדיעבד, מסמכותו דאז של תשובה לאישור העבודות והחשבונות לתובע ומזכותו של התובע לקבלת תשלום בהתאם.

יתרה מכך, עיון בנוסח הודעת הנתבע 1 לתשובה בדבר הפסקת עבודתו של התובע, מיום 10.3.10 (צורף כנספח י' לתצהיר הנתבע 1), מלמד, כי בעת הפסקת ההתקשרות עם התובע, היו היחסים בין הנתבעים לתשובה תקינים, באשר בהודעה זו נתבקש תשובה לערוך חשבון סופי אל מול התובע וכן "להיפגש ולדון על נושא המחלוקות בנושא האינסטלציה ולתאם את המשך העבודה בבניין". אף מסיבה זו אני סבורה, כי יש באישורו של תשובה לתשלום סך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ כדי לחייב את הנתבעים.

מטעמים אלו אני קובעת, כי אישורו של תשובה בדבר ביצוע העבודות על ידי התובע, ובדבר הסכום לתשלום עבורן, מחייב את הנתבעים.

ד3. האם התובע זכאי לפיצוי קיום ?

כאמור לעיל, התובע עתר בתביעתו אף לפסיקת פיצוי קיום על פי שוויו המלא של הפרויקט מעבר לכספים שכבר שולמו לו, בסך כולל של 100,000 ₪, אשר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מסתכם בסכום התביעה, קרי, סך של 104,629 ₪ (תביעתו החלופית הייתה לתשלום סך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ המהווה את התמורה בגין העבודה אשר בוצעה בפועל ואושרה לתשלום על ידי תשובה).

נוכח קביעתי לעיל, לפיה ביטול ההסכם על ידי הנתבעים נעשה שלא כדין, הרי לכאורה, אכן קמה לתובע הזכות לתבוע פיצויי קיום.

ואולם, כמפורט להלן, איני סבורה כי זה מצב הדברים במקרה דנן.

אין חולק, כי בהתאם לכתב הכמויות אשר תוכנו מולא על ידי התובע, היה התובע זכאי לקבלת תמורה בסך כולל של 122,270 ₪ בגין ביצוע כלל העבודות בפרויקט. התובע אף אישר סכום זה בעדותו (עמ' 10, ש' 26-27 לחקירת התובע). משכך, ונוכח העובדה שאינה במחלוקת, כי התובע קיבל בעבר סך של 50,000 ₪ מהנתבעים בגין עבודות שביצע בפרויקט, הרי שיתרת הסכום עומדת על סך של 70,000 ₪ בלבד, סכום שנוכח קביעתי לעיל, ממילא מגיע לתובע בגין העבודות שביצע בפועל ולאו דווקא כפיצויי קיום.

לעניין זה יצוין, כי אני ערה לטענת התובע, לפיה העבודות שביצע אשר בגינן הוא עותר לקבלת סך של 70,000 ₪ הינן עבודות נוספות שביצע, מעבר לאשר נקבע בכתב הכמויות, היינו מעבר לסכום הפרוייקט הכולל הנ"ל – 122,270 ₪. ואולם, אני סבורה, כי התובע לא כלל בעניין זה גרסה ממשית, רצינית ומפורטת, ולא די בטיעון כללי, אשר בשלב הסיכומים נזנח אף הוא.

מעבר לכך, גרסה זו, בדבר זכאות התובע לתשלום הסך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ בנוסף לסכום הפרויקט הנ"ל (122,270 ₪), ואף כשלוקחים בחשבון את התשלום שבוצע בסך 50,000 ₪, אינה מתיישבת עם סכום התביעה, העומד על סך של כ- 104,000 ₪ בלבד.

גרסת התובע בעניין זה אף סבלה מחוסר עקביות. בעוד בכתב תביעתו, התובע טען, כי מדובר בפיצויי קיום על פי שוויו המלא של הפרויקט, מעבר לכספים שכבר שולמו לו, הרי שבחקירתו הנגדית הוא טען אחרת, וגרס כי מדובר בסך המורכב מ- 70,000 ₪ בגין העבודות שביצע בפועל, וכן סך נוסף של 30,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות שנדרש להוציא:

"ש: אני מפנה אותך לכתב התביעה ביקשת פיצוי בסך של 100,000 שח ולחלופין בסך של 70,000 שח תסביר לי?

ת: 70,000 שח קודם כל על העבודה שעשיתי ועל זה אין ספקות. זה מה שמגיע. 30,000 שח כל עוגמת הנפש והוצאות.

ש: אני אומר לך שבכתב התביעה מה שאמרת עכשיו עוגמת נפש בא מעל ל 100,000 שח. את זה ביקשת בגין העבודה.

ת: אני חוזר על האמור לעיל".

(עמ' 12, ש' 16-22 לחקירת התובע)

ובהמשך עדותו בחקירה נגדית העיד התובע לעניין זה כדלקמן:

"ש: אני מפנה אותך לסעיף 4 לכתב התביעה נקוב סכום גלובאלי ממה הוא מורכב?

ת: 100,000 שח כולל את ההוצאות שלי לבית מהשפט (צ"ל – המשפט) וכל הימים שאני הפסדתי בגלל הריצות אחרי כל הסיפור הזה כדי לגבות את הכסף מעו"ד יולוס. 70,000 שח זה העבודה שנשאר לשלם מה שעשינו אצלו בבית.

ש: ה 30,000 שח ההפרש בין ה 100,000 שח ל 70,000 שח, יש לך אסמכתאות כלשהו (צ"ל – כלשהן) בעניין?

ת: אני אוכל להמציא היה ואדרש. זה כולל עלויות יצוג בבית המשפט".

(עמ' 13, ש' 1-8 לחקירת התובע)

סיכום ביניים: נוכח האמור לעיל עד כה, תוצאת התביעה בתיק העיקרי הינה, כי תביעה זו מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך קרן של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וכן הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה מיום אישור המפקח – 25.10.2010 (נספח ד' לתצהיר התובע) ועד התשלום בפועל.

1. התביעה שכנגד

הערה מקדימה טכנית: למען נוחות הקריאה, אף בחלק זה של פסק הדין להלן, העוסק בתביעה שכנגד, יכונו בעלי הדין בהתאם לסטאטוס שלהם בתיק העיקרי (היינו, התובע הינו הנתבע שכנגד והנתבעים הינם התובעים שכנגד).

זניחת התביעה שכנגד

הנתבעים התייחסו אל התביעה שכנגד בשולי סיכומיהם בשפה רפה וכללית בלבד, בגדר שניים-שלושה סעיפים קצרים ולאקוניים, על דרך ההפניה בלבד, ללא פירוט או ניתוח ראייתי או משפטי כלשהו. הרושם הוא, כי הנתבעים, למעשה, זנחו את תביעתם שכנגד. עם זאת, מצאתי לנכון להכריע בתביעה זו אף לגופה.

תמצית טענות הנתבעים – התובעים שכנגד

כפי שצוין לעיל, במסגרת תביעתם שכנגד, עתרו הנתבעים לקבלת פיצוי בסך של 41,130 ₪, לפי הפירוט שלהלן:

1. סך של 900 ₪ בגין תשלום לתובע לשם חיבור הבית למים, אשר לטענת הנתבעים שולם לתובע לשווא.
2. סך של 22,330 ₪ + מע"מ בגין הנזקים אשר נגרמו להם עקב ביצוע לקוי של עבודות התובע.
3. סך של 2,900 ₪ בגין עלות חוות הדעת של המומחה מנצור.
4. פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני המשקף את עוגמת הנפש לנתבעים עקב מעשיו, מחדליו והתנהלותו של התובע.

תמצית טענות התובע – הנתבע שכנגד

בכתב ההגנה שכנגד טען התובע, כי מדובר בתביעה אשר הוגשה אך כמשקל נגד לתביעתו. לטענתו, הוא פעל במקצועיות רבה וללא כל דופי, ולנתבעים לא נגרם כל נזק כתוצאה מעבודתו. לטענתו, טענות הנתבעים, לפיהן התנהל באופן רשלני כבר משלביה הראשונים של העבודה, אינן עולות בקנה אחד עם המציאות, ועם העובדה, כי עובר להגשת ההליך דנן, הם לא הביעו מעולם השגות כלשהן בעניין זה, בעל פה או בכתב.

באשר לטענות הנתבעים בדבר קצב התקדמות הבנייה, טען התובע, כי מעצם תפקידו כקבלן אינסטלציה הוא תלוי בקבלני משנה אחרים ובקצב עבודתם, וכי ככל שהיה קצב עבודה איטי, הרי שאין האחריות לכך רובצת לפתחו, באשר הוא התקדם בעבודתו בהתאם לשלבי ההתקדמות של הפרויקט בכללותו.

התביעה להשבת סך של 900 ₪ בגין תשלום לחיבור הבית למים

כפי שפורט לעיל, בכתב תביעתם שכנגד עתרו הנתבעים להשבת סך של 900 ₪ בגין תשלום שביצעו לתובע לשם חיבור הבית למים. לטענתם, במועד תחילת ביצוע עבודות התובע, היה זה באחריותו לחבר את הבית למים באופן זמני, על מנת שיתאפשר ביצוע העבודות, אולם רק לאחר כחודשיים ולאחר הפצרות רבות מצידם, דאג התובע לחיבור המים כאמור, תוך שגבה מהם סך של 900 ₪ בגין כך. לטענתם, יום לאחר מכן, חיברה העירייה ממילא את הבית למים, ומשכך תשלום הסך של 900 ₪ לתובע היה בלתי מוצדק (סעיפים 6-7 לכתב התביעה שכנגד).

מנגד טען התובע, כי לא היה זה בתחום אחריותו לדאוג לחיבור הבית למים, וכי הייתה זו אחריותם של הנתבעים או מי מטעמם לפנות לעירייה בבקשה, כי תפעל לחברם למים. לטענתו, הנתבעים פנו אליו בבקשה, כי יפעל לחברם לבית שכניהם באופן זמני, וכן עשה, תוך שחייבם בתשלום בגין כך.

אני סבורה, כי דין רכיב זה של התביעה שכנגד להידחות.

הנתבעים לא הניחו לפניי ראייה כלשהיא אשר יש בה להעיד בידי מי מצויה האחריות לחיבור ביתם למים, בין אם באחריותם או בין אם באחריות התובע במסגרת העבודות שביצע. העובדה, כי שילמו לתובע סכום נוסף בגין כך, מלמדת, כי אין המדובר בעבודה אשר נכללה במסגרת העבודות שהוטלו על התובע לבצע על פי ההסכם בין הצדדים, אלא בעבודה נוספת אשר בוצעה על ידו. אף העובדה, כי בשלב מאוחר יותר, חיברה העירייה את בית הנתבעים למים, אין בה כדי לאיין את חובתם של הנתבעים לשלם לתובע תמורה בגין ביצוע חיבור כאמור על ידו. אני סבורה, כי היה על הנתבעים לברר האם באפשרות העירייה לפעול לחיבור ביתם למים, בטרם ביקשו מהתובע שיעשה כן, ומשלא עשו כן, עליהם לספוג העלות, הזניחה, הכרוכה בתשלום לתובע בעניין.

אציין עוד, כי מקובלת וסבירה בעיני, בנסיבות המקרה, גרסתו של התובע, לפיה מדובר היה בפניה של הנתבעים אליו בבקשה, כי יפעל לחברם לבית שכניהם באופן זמני.

הטענות לרשלנות התובע

במסגרת תביעתם שכנגד, עתרו הנתבעים לקבלת פיצוי בסך של 22,330 ₪ + מע"מ בגין הנזקים שנגרמו לביתם על ידי התובע, לפי הפירוט שלהלן:

• סך של 650 ₪ בגין פירוק בריכת ביוב, בשל כך שמוקמה על ידי התובע במיקום שונה ולא מתאים מזה שהותווה בתכנית הבניין.
• סך של 3,500 ₪ בגין התקנת בריכת ביוב חדשה חלף זו שהקים התובע.
• סך של 1,400 ₪ בגין השכרת "בובקט" לאחר פירוק והתקנת בריכות הביוב, לשם כיסוי האדמה.
• סך של 360 ₪ בגין רכישת שלושה מארזי חול בשל הצורך בריפוד השוחה וצינור הניקוז בבריכה בחול.
• סך של 600 ₪ בגין התקנת מכסה בטון חלופי לכיסוי בריכת הביוב, חלף מכסה הבטון הפלסטי שהתקין התובע, בשל כך שהיה לא תיקני.
• סך של 850 ₪ בגין התקנת צנרת חדשה ונוספת המחברת בין בריכת הביוב לבין הבית, בשל כך שהותקן צינור אחד בלבד לכיוון הבית, כאשר התובע היה אמור להתקין שני צינורות.
• סך של 650 ₪ בגין חפירה ידנית מברכית הביוב החדשה שהותקנה ועד לבריכת הביוב הממוקמת בחניית הבית, נוכח העובדה, כי התובע התקין את הצנרת בשיפוע נגדי לכיוון זרימת המים ובכך שינה את כיוון הזרימה.
• סך של 340 ₪ בגין התקנת צנרת חדשה חלף זו שהותקנה על ידי התובע.
• סך של 8,400 ₪ בגין התקנת שלוש בריכות ניקוז חדשות נוכח העובדה, כי בריכות הניקוז אשר הותקנו על ידי התובע הותקנו מתחת לפני האדמה ומשכך לא ניתן היה לעשות בהן שימוש.
• סך של 700 ₪ בגין הוצאת החומר החפור והעברתו למכולה באמצעות "בובקט".
• סך של 1,080 ₪ בגין רכישת תשעה שקי חצץ לשם מילוי החלל הריק שנוצר.
• סך של 500 ₪ בגין רכישת צינור המחובר לאסלה בקומה הראשונה של הבית, המהווה חלק מצנרת הביוב, אשר מוקם על ידי התובע במקום שגוי.
• סך של 500 ₪ בגין תשלום לאינסטלטור עבור התאמת הציבור להרכב אסלה.
• סך של 850 ₪ בגין ביצוע הארכות לחמישה צינורות אשר הותקנו על ידי התובע והיו קצרים מידי.
• סך של 1,800 ₪ בגין התקנת צינור הזנה לבית מחדש.

לטענתם, כלל הנזקים הנטענים על ידם נבדקו בהרחבה ואושרו על ידי מר זאב שטרן (להלן: "שטרן"), מי שהחליף את תשובה בתפקידו כמפקח על הפרויקט.

מנגד טען התובע, כי בריכת הביוב הותקנה על ידו בהתאם לתוכניות העבודה ובצורה המקצועית ביותר. לטענתו, הפועלים השונים אשר עבדו בפרויקט, שרפו פסולת בחצר אשר כתוצאה מכך נשרפה בריכת הביוב. לטענתו, היה והנתבעים נדרשו לפרקה ולהרכיבה מחדש, הרי שאין לגלגל את האחריות לכך לפתחו. באשר לטענת הנתבעים בדבר התקנת מכסה פלסטיק על בריכת הביוב, טען כי מדובר היה במכסה זמני אשר נועד למנוע חדירת פסולת למערכת וזאת עד לסיום עבודות הפיתוח הסופי של הפרויקט. לטענתו, לו ניתנה לו האפשרות לסיים את ביצוע העבודות, הרי שהיה מחליף את מכסה הפלסטיק במכסה בטון כנדרש. באשר לטענת הנתבעים לפיה התקין את הצנרת בשיפוע נגדי לכיוון זרימת המים ובכך שינה את כיוון הזרימה, טען, כי בעת ביצוע העבודות, היו שירותים זמניים אשר היו מחוברים לקו זה אשר עבדו כשורה. לטענתו, לו טענת הנתבעים הייתה נכונה והשיפוע אכן היה נגדי לזרימת המים, הרי שמשמעות הדבר הייתה, כי השירותים היו עולים על גדותיהם. לטענתו, הקו הותקן בהתאם לתוכניות ואף אושר על ידי מכון התקנים. באשר לטענת הנתבעים בדבר בריכות הניקוז, טען, כי לא היה זה מתפקידו להתקין עבורם את בריכות הניקוז ומשכך מעולם לא חויבו על ידו בגין כך. כך גם טען התובע בקשר לרכישת החצץ על ידי הנתבעים, באשר לטענתו, לא היה זה באחריותו למלא את בריכות הניקוז. באשר לטענת הנתבעים בגין רכישת צינור המחובר לאסלה בקומה הראשונה של הבית וכן תשלום נוסף לאינסטלטור עבור התאמת הציבור להרכב אסלה טען התובע, כי מדובר בעבודה אשר בוצעה על ידו בצורה המיטבית ובהתאם לשלבי הבניה בו היה מצוי הפרויקט. באשר לטענת הנתבעים לעניין סוגיית צינורות האוויר, טען התובע, כי התקין את הצינורות בהתאם לתוכניות אשר היו בידיו, וכי לאחר פרק זמן מה, בחרו הנתבעים לשנות את התוכנית ולחתוך את קירות המעטפת של הקומה העליונה ולשים במקומם חלונות גדולים. לטענתו, כתוצאה מניסור מעטפת הקומה העליונה נחתכו גם צינורות האוויר אשר הכין בהתאם לתוכניות המקוריות אשר עברו בתוך המעטפת עצמה. לטענתו, הוא התבקש על ידי הנתבעים לסדר זאת, ולכן, באישורו של המפקח סידר עבורם צינור אוויר חלופי, אשר בגינו לא שולמה לו כל תמורה. מעבר להתייחסות הנ"ל של התובע לגופן של טענות הנתבעים, הוא אף טען, כי כתב התביעה שכנגד מהווה ניסיון שלא כדין מצד הנתבעים להטיל עליו אחריות מקום בו אין לו כל אחריות לעבודות ולנזקים הנטענים, ככל שנגרמו. באשר לחוות הדעת אשר הוגשה על ידי המומחה מטעם הנתבעים, טען התובע, כי אין בחוות דעת זו כדי להועיל, באשר חוות דעת זו ניתנה על ידי המומחה ביום 27.4.10, בעוד שהתובע סיים עבודתו ביום 4.3.10, קרי למעלה מחודש וחצי בטרם ניתנה חוות הדעת. בהקשר זה טען התובע, כי נוכח פער זמנים משמעותי זה, הרי שלא ניתן להעריך לאשורם את העבודות שבוצעו ואת הנזקים שנגרמו, וכן את זהות הגורם האחראי להם.

זכאותם של הנתבעים לקבלת פיצויים בגין נזקים אשר נגרמו כתוצאה מעבודות התובע נקבעה בסעיף 29 להסכם, כדלקמן:

"הקבלן ישא בכל ההוצאות בגרימת נזק כל שהוא מעבודות האינסטלציה בבית ויתקן על חשבונו כל נזק לבית ישיר ועקיף יפצה את הלקוח על כל נזק שיגרם להם מבעיות עבודות האינסטלציה".

מכאן, שהן על פי ההסכם בין הצדדים והן על פי דיני הנזיקין הכלליים, היה על הנתבעים לבסס בראיות את נזקיהם הנ"ל ואת הקשר בינם לבין עבודות התובע. כמובן, שלא די בטיעון בגדר כתב טענות או בטיעון כללי בתצהיר הנתבע 1 ויש לבחון את ראיות הנתבעים בהקשר זה.

אני סבורה, כי מעבר לזניחה דה-פקטו של תביעתם שכנגד בגדר הסיכומים, הנתבעים אף לא הרימו במקרה דנן את הנטל להוכחת שלל טענותיהם הנ"ל לביצוע לקוי או חסר של העבודות על ידי התובע לגופן.

חוות דעתו של מנצור אינה עוסקת בעניינים אלו, בוודאי לא באופן מפורט ורציני, ולמעשה אינה מהווה כלל חוות דעת ביחס לטיב העבודות שביצע התובע. זאת, מה גם שמנצור הבהיר בחוות דעתו ובעדותו בחקירה נגדית, כי בדק את הבית לאחר שכבר טויח, כך שממילא לא יכול היה לבדוק את איכות הביצוע של העבודות, לפחות בחלקן הארי. הוא אף הבהיר, כי נמסר לו שבדיקת מכון התקנים לעבודות התובע נמצאה תקינה (אך כעולה מעדותו הוא לא טרח לעיין בבדיקה זו) והוא לא כפר בקביעה זו.

אף לא הוצג לבית המשפט בסיס ראייתי או מקצועי אחר כלשהו לטענות בדבר רשלנות וליקויים בעבודת התובע. הנתבעים אמנם טענו, כי כלל הנזקים הנטענים על ידם נבדקו בהרחבה על ידי המפקח שהחליף את תשובה, מר זאב שטרן, אולם הם נמנעו, מטעמיהם, מלמסור עדות או חוות דעת כלשהי מטעמו של שטרן, כך שהדברים נותרו כטענה בעלמא, חסרת ערך ראייתי ממשי כלשהו.

יודגש, כי הנתבעים אף לא הציגו אסמכתאות כלשהן אשר יש בהן כדי לבסס טענותיהם בדבר נזקיהם וסכומם. הנתבע 1 נשאל בעניין בחקירתו הנגדית, ואישר כי אין בנמצא אסמכתאות כאמור:

"ש: אתם את הפרוייקט סיימתם?

ת: כן.

ש: עלה הרבה כסף לתקן את נזקי התובע?

ת: כן.

ש: למה לא הוצגו אסמכתאות?

ת: חלקן בתביעה שכנגד.

ש: אין בתביעה שכנגד אסמכתאות?

ת: מה שהוצג זה מה שיש".

(עמ' 33, ש' 15-20 לעדות הנתבע 1).

מכאן, שאין לפני בית המשפט בסיס מקצועי ממשי כלשהו לתמיכה והוכחה של טענות הנתבעים לנזקים עקב נזקי התובע ולפיכך, יש לדחות טענות אלו אף לגופן.

אף לא מצאתי בסיס ממשי כלשהו לקבל את טענת הנתבעים לעניין פיצול סעדים, באשר לא הונחה לפני תשתית ממשית כלשהי בדבר נזקים עקב עבודת התובע, אשר לא ניתן היה לטעון להם ולתבוע פיצוי בגינם כבר בגדר הליך זה.

באשר לחוות דעת מנצור יצוין עוד, כי איני סבורה, כי היא מועילה לנתבעים אף לצורך הוכחת מרכיבים אחרים כלשהם של התביעה שכנגד בעניין היקף העבודות והסכומים לתשלום. עיון בחוות דעתו של מנצור מלמד, כי לא מדובר בבדיקה מקצועית רצינית כלשהי, ומכל מקום אין לדברים ביטוי באופן בו ערוכה חוות הדעת. לא ברור מה הבסיס, העובדתי או המקצועי, לסכומים אליהם התייחס מנצור, ל"ניתוח המחירים" כלשהו אליו התייחס ול"עדכון המחירים" שהכליל בחוות דעתו.

הצדדים הרי התקשרו, לאחר מכרז שערכו הנתבעים, בהסכם ביניהם, אשר מהווה את התעריף המחייב לבחינת חשבונות התובע, כך שלא שאין מקום להידרש ל"מחירים ראויים" אחרים כלשהם. מכל מקום, הן לעניין המחירים והן לעניין היקף העבודות וסוגן, בוודאי שאין בחוות דעת זו של מנצור כדי לגבור על אישור התשלום שנתן בזמנו המפקח בשטח מטעם הנתבעים, מר תשובה, אשר אישר הן את ביצוע העבודות עצמן והן את סכום התשלום עצמו.

בהקשר זה איני מקבלת טענת הנתבעים, כי אי העדתו של תשובה נזקפת לחובת התובע. כאמור לעיל, התובע הגיש תצהיר מטעמו של תשובה, אך משלא התייצב לדיון, למרות זימון מטעם בית משפט, ביקש להתקדם עם שמיעת ההליך וויתר על עדות זו. נוכח קיומו של אישור התשלום נספח ד' מטעם תשובה, והואיל ומדובר במפקח מטעם הנתבעים, אני סבורה, כי ניתן לצפות דווקא מן הנתבעים כי יטרחו לזמן עד זה, על מנת להפריך את האישור מטעמו עליו נסמך התובע. לתובע, די למעשה, באישור עצמו, אשר עצם קיומו אינו שנוי במחלוקת, אך הנתבעים יצאו כנגדו.

נוכח האמור לעיל, ממילא נשמטת הקרקע מתחת מרכיבי התביעה הנוגעים לעלות חוות דעתו של מנצור ולמרכיב עוגמת הנפש הנכלל בתביעה שכנגד.

מטעמים אלו, נדחית התביעה שכנגד.

1. סיכום

נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה כדלקמן:

התביעה בתיק העיקרי מתקבלת בחלקה. על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וכן הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה מיום אישור המפקח תשובה – 25.10.2010 (נספח ד' לתצהיר התובע) ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד – נדחית.

הנתבעים יישאו בהוצאות האגרה ששולמה בתיק העיקרי וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ד, 13 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.