א. בקשת הביצוע וההתנגדות

1. התובע ביקש לאכוף על הנתבע פירעונו של שיק על סך 150,000 ₪ ערוך לפקודת התובע בלבד בחתימת הנתבע (להלן: "השיק").

2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק נגדו ובתצהירו שניתן בתמיכה להתנגדות טען:

2.1 כי השיק ניתן על ידו לתובע כביטחון בלבד במסגרת פעילות עסקית של מיזם חקלאי בגיאורגיה (להלן: "המיזם") אשר הנתבע היה שותף בו בשיעור של 25%.

2.2 כי שותף אחר בשותפות דוד סויסה (להלן: "סויסה") ביקש לבחון את האפשרות לצרף את התובע כשותף במיזם לשנת פעילותו הראשונה.

2.3 כי התובע הסכים להצטרף לפעילות השותפים במיזם וכי ביום 24.8.08 הועלו על הכתב ההסכמות שבין הצדדים (להלן: "ההסכם") אשר נמסר לתובע.

3. על פי ההסכם נקבע כי בתמורה לסכום בסך של 300,000 ₪ אשר התובע יעביר לחברת שיבולת - בעלת המיזם (להלן: "החברה") יהיה התובע זכאי לשליש מרווחי מחצית החברה בשנת 2008-2009 לאחר ניכוי מס כחוק.

4. כי בהסכם נקבע במפורש כי לביטחון לכסף שיועבר לחברה על ידי התובע יינתנו שני שיקים על סך 150,000 ₪ כל אחד כביטחון שאכן הכסף הושקע לפעילות שוטפת של החברה.

5. כי בנוסף נקבע בהסכם כי שיקים אלו אינם לפירעון אלא לאחר התחשבנות שתיעשה במחצית אוגוסט 2009.

6. הנתבע טען כי העביר לתובע נוסח מודפס של ההסכם שנשא את חתימתו וחתימת סויסה לצורך קבלת מימון בנקאי וכי מסר לתובע גם את השיק.

7. הנתבע הוסיף וטען כי המיזם לא צלח וכי נשא הפסדים ומשכך ביטל את ההמחאה ביום 11.10.09.

לנתבע ניתנה רשות להתגונן בהסכמת התובע (החלטה מיום 12.10.10).

ב. גרסת התובע

1. התובע טען בתצהיר עדותו הראשית כי סויסה שהיה חברו מזה שנים ניסה לעניינו ברכישת שטח חקלאי בגיאורגיה, הצעה שנדחתה על ידו וכי לאחר מכן הציע סויסה כי התובע ילווה לו סך של 300,000 ₪ לעסקה בגיאורגיה תוך הבטחה שהכסף יוחזר לתובע תוך שנה בכל מקרה (להלן: "ההלוואה").

2. התובע טוען כי הסכים למתן ההלוואה לאחר שהסתבר לו כי יוכל לגייס את הכסף וכן לאור הבטחתו של סויסה כי יקבל פיצוי בנוסף להשבת קרן ההלוואה בכפוף לרווחים שיהיו.

3. להלן טען התובע כי נפגש עם סויסה והנתבע ובמהלך הפגישה סוכם כי התובע מלווה לסויסה ולנתבע את ההלוואה וכי הובטח לו כי בכל מקרה יקבל את קרן ההלוואה.

התובע טען כי הנתבע העלה את פרטי ההסכם על הכתב אך סירב ליתן לו העתק.

4. התובע אף טען כי נלווה לסויסה ולנתבע לנסיעה לגיאורגיה שאז לראשונה נאמר לו על ידם שהמיזם כשל אך גם אז חזרו על הבטחתם כי ההלוואה תוחזר.

5. התובע טוען כי לאחר שהמתין כחודש ומחצה הפקיד את השיק וגילה כי הנתבע נתן לגביו הודעת ביטול.

ג. המחלוקת

1. האם עסקינן בשיק לביטחון.

2. בהנחה שכן, מהו תוכן העסקה שהשיק בא להבטיח האם עסקת הלוואה (כגרסת התובע) או קבלת רווחים בכפוף להתחשבנות מעסקת השקעה במיזם חקלאי (כגרסת הנתבע).

ד. דיון וממצאים

1. עריכת ההסכם ומסירתו לתובע

1.1 הנתבע דבק בגרסתו לפיה השיק ניתן בזיקה להסכם, בעדותו טען הנתבע:

"לבקשתו, הוא (התובע-מ.ב.ח) ביקש שיק ולאחר שהוא ביקש את השיק נכתב בהסכם שהשיק אינו לפירעון במפורש, אלא לאחר התחשבנות" (עמ' 9 שורות 3-6).

1.2 בהמשך חקירתו חזר הנתבע וטען כי התובע נתן הסכמתו לתוכן ההסכם (שם, שורות 12-14).

הנתבע אף טען כי מסר לתובע עותק מן ההסכם הן בגרסתו בכתב יד ולאחר מכן בגרסתו המודפסת (שם, שורות 24-25).

1.3 התובע אשר שכזכור הודה כי הנתבע העלה על הכתב את פרטי ההסכם, טען כי לא קיבל אותו לידיו, גרסה זו הופרכה במהלך חקירתו הנגדית משהסתבר כי התובע השתמש בהסכם לצורך קבלת אשראי מן הבנק. הנה כי כן העיד התובע:

"הייתי צריך לקחת איזה הלוואה מהבנק אז הראיתי (לפקידת הבנק-מ.ב.ח) שיש לי איזה חוזה...אני הראיתי לה משהוא או שזה היה מודפס או שזה היה בכתב אבל זה ההסכם שעשה סעידי (הנתבע-מ.ב.ח) באותו זמן" (עמ' 35 שורות 5-9 ההדגשה שלי-מ.ב.ח).

1.4 לא זו אף זו, מעדותו של התובע ניתן להסיק כי הוא ראה בהסכם מסמך מחייב שאפילו משרת את ענייניו (עמ' 36 שורות 8-11).

התובע אף השיב בחיוב על השאלה, האם האמין בתוכן ההסכם ולדבריו:

"כן ברור, היתה התלבטות אחת שזה היה רשום בתור עסקה, אבל אני קיבלתי זאת בצורת הלוואה" (שם, שורות 18-21).

התובע אף הודה כי במועד השיחה שקיים עם הנתבע וסויסה בניסיון לקבל את כספו היה בידו את נוסח ההסכם (עמ' 37 שורות 12-17).

1.5 אני דוחה איפוא את גרסת התובע ופוסק כי קיבל את ההסכם לידיו עוד קודם שנתגלעה המחלוקת בינו לבין הנתבע וכי היה מודע לתוכנו.

2. מהות העסקה

2.1 סוגיה זו הינה בליבת המחלוקת שבין בעלי הדין. ניתן להתחקות אחר מיתאר העסקה הן מנוסח ההסכם והן מן הממצאים העולים מחקירת בעלי הדין.

2.2 אשר להסכם; הנתבע פירט בתצהירו כמפורט לעיל את ההוראות העיקריות של ההסכם המלמדות כי התובע היה מודע לעובדה כי התקשר בהסכם לגבי עסקת השקעה במיזם וכי העביר לחברה, בעלת המיזם, סך של 300,000 ₪ כדמי השתתפות בפעילות המיזם בשנה 2008-2009.

גרסת הנתבע בתצהירו גובתה גם בתצהירו של סויסה (סעיפים 4-5).

2.3 הנתבע דבק בגרסתו וטען בעדותו:

"הוא (התובע) לא שותף בחברה הוא שותף במיזם העונתי של זריעה באדמות בעל וקציר ולשם כך הוא נתן את הכסף" (עמ' 8 שורות 31, 30).

2.4 הנתבע כפר בגרסת התובע לפיה הכסף הועבר קודם לעריכת ההסכם (עמ' 11 שורות 1-6).

גם סויסה נותר עקבי בגרסתו לפיה אין עסקינן בעסקת הלוואה אלא השקעה (עמ' 17 שורות 19-20).

2.5 תוכן שיחה שהתקיימה בין התובע, הנתבע וסויסה ביום 3.12.09 ותמלילה המוקלט צורף לתצהיר הנתבע (להלן: "התמליל") מלמד כי הנתבע היה נחרץ בעמדתו וטען בפני התובע כי השיקים שנמסרו לתובע (ובכלל זה השיק מושא התביעה) נמסרו בהקשר לעיסקה שפורטה בהסכם (עמ' 3 לתמליל שורות 15-24) תגובתו היחידה של התובע לנוכח עמדתו של הנתבע היתה:

"זה לא מה שדוד (סויסה-מ.ב.ח) אמר לי" (שם, שורה 25).

התובע חזר על גרסה זו שוב ושוב ללא שהעלה השגה כלשהיא על תוכן ההסכם (עמ' 4 לתמליל שורות 1-4).

לעומת זאת הנתבע אומר לתובע:

"אני אמרתי לך? היה סיכום כזה ביננו שבכל מקרה אתה מקבל את הכסף חזרה ביני לבינך? אתה יכול להגיד?

והתובע משיב:

"אני לא זוכר אם ביני ובינך אבל במאה אחוז מדוד" (סויסה) (עמ' 5 שורות 7-9).

2.6 בהמשך אותה שיחה נשמע התובע מודה בכך שהסכום בסך 300,000 ₪ עניינו בהשקעה (עמ' 10 שורות 1-6).

2.7 במהלך עדותו של התובע ניכר לא אחת כי גרסתו בדבר מתן הלוואה לנתבע הינה גרסה מתוכנתת ובלתי ספונטנית.

הנה כי כן נתפש התובע בעדותו באופן חוזר ונשנה; "לטעות פרוידיאנית".

"...הייתי בטוח במאה אחוז שהוא (סויסה) יחזיר לי את ההשקעה. סליחה, את ההלוואה" (עמ' 28 שורות 3-4).

ובדומה לכך בהמשך עדותו:

"אז סויסה אמר לסעידי תן 150 אלף ₪ ואני אתן שיק ע"ס 150 אלף ₪ לשנה מראש זאת ההשקעה אתה תקבל. סליחה, הכוונה שאני אקבל את ההלוואה..." (בעמ' 30 שורות 15-17).

2.8 אם לא די באמור עד כאן נראה כי התובע נתפש לתהליך של הכחשה עצמית שכן במהלך חקירתו הוצגה לו השאלה:

"ש. ראית שבהסכם שהגשת לבנק כתוב שזה השקעה".

תשובת התובע:

"אני יודע, אני מכיר את זה, זה לא היה בתור עסקה אלא בתור הלוואה" (עמ' 36 שורות 4-5).

2.9 דוגמא מאלפת להתנכרותו של התובע לתוכן ההסכם מצויה בעובדה כי בהסכם נרשם שהשיקים אינם לפירעון אלא לאחר התחשבנות, חרף זאת, משעומת התובע מול עובדה זו הוא משיב:

"עניין אותי יותר שקיבלתי שיקים מהם, חד משמעית שניהם אמרו לי שבתחילת ספטמבר אני מפקיד את השיקים לא משנה באיזה מצב בין עם העסקה הצליחה או לא...אני הלוויתי את הכסף ואני מקבל את הכסף בספטמבר" (עמ' 36 שורות 14-20).

2.10 במהלך עדותו הוטחה בתובע הטענה כי גרסתו באשר למתן הלוואה היא בבחינת גרסה מעושה שכן בזמן אמת, ועל פי דבריו שתועדו בתמליל טען כי נתן את הכסף כהשקעה.

על כך השיב התובע:

"כנראה שהתבלבלתי באותה שיחה בין השקעה ובין הלוואה" (עמ' 37 שורות 18-22).

2.11 מעבר לראיות הישירות המפריכות את גרסתו של התובע לפיה עסקינן בעסקת הלוואה, קיימות גם ראיות נסיבתיות שיש בהן כדי לטייב ממצא זה.

2.11.1 אפתח בעובדה כי התובע טען בסעיף 13 לתצהירו כי נסע עם הנתבע לגיאורגיה ובתשובה לשאלה בחקירתו הודה כי שילם עבור הנסיעה. בפיו של התובע לא היה מענה של ממש לשאלה, מדוע נסע לגיאורגיה ותשובתו לפיה מדובר בטיול וכי עניין היבול לא עניין אותו כלל ועיקר אינה ראויה לאמון (עמ' 34 שורות 22-28).

2.11.2 נסיבה שנייה שיש בה כדי לכרסם עד מאד במידת האמינות שיש לייחס לתובע עניינה בעובדה כי נמנע מלנקוט הליכים נגד סויסה הגם שבידיו של התובע שיק על סך 150,000 ש"ח בחתימתו של סויסה (עדותו בעמ' 30 שורות 22-26).

אטעים כי התובע העיד כי התכוון מלכתחילה להלוות את הכסף לסויסה להבדיל מן הנתבע (עמ' 29 שורות 23-32).

2.11.3 הסבריו ותירוציו של התובע בעניין זה רחוקים מלהניח את הדעת והוא התקשה להתמודד עם שאלות שהופנו אליו באשר להתנהלותו הבלתי מוסברת בהימנעות מלנקוט הליכי גבייה נגד סויסה (עמ' 31 שורות 1-5, עמ' 32 שורות 4-13 ועמ' 33 שורות 7-19).

2.12 מסקנתי הינה איפוא כי גרסת התובע אינה ראויה לאמון בכל היבטיה ואני מבכר עליה את גרסת הנתבע. אני קובע איפוא כממצא כי התובע נתן הסכמתו לתוכן ההסכם שנוסח על ידי הנתבע ואשר עותק ממנו צורף לתצהיר הנתבע וכי היה מודע לעובדה כי השקיע סך של 300,000 ₪ במיזם חקלאי תוך נטילת סיכון לגבי תוצאות ההתחשבנות כתנאי להחזר השקעתו בצירוף רווחים או בלעדיהם.

3. השיק אינו עומד לפירעון אלא בכפוף להתחשבנות

3.1 בהסכם נכללה הוראה מפורשת באשר להתליית זכותו של התובע לפרוע את השיק כדלקמן:

"מובהר כי שיקים אלו אינם לפירעון אלא לאתר התחשבנות שתיעשה במחצית אוגוסט 2009".

3.2 בעוד שהראיות באשר למהות עסקת השותפות בין התובע לנתבע הינן מוצקות, קיימת אי עמימות בסוגיית ההתחשבנות המהווה תנאי מוקדם לפירעון השיק.

3.3 התובע ביקש להיבנות מתמליל שיחה שהתנהלה בינו ובין סויסה (במ/1) כדלקמן:

"התובע: בוא ותגיד לי ככה מתי אני מקבל?

סויסה: ...אבל מהר

התובע: מזה זה מהר, תגיד לי פחות או יותר תן לי תאריך תגיד לי.

סויסה: לפני החגים אני מאמין שכבר יהיה לי.

התובע: כמה אתה נותן לי

סויסה: אני נותן לך בעזרת השם אם אני מקבל מהמשתלה..."

3.4 חילופי דברים אלה אינם מלמדים על קיום הליכי התחשבנות מסודרת על כך עמד סויסה בעדותו בהתייחס אליהם:

"זה נכון היתה בינינו איזה התחשבנות בגדרה ולא ידענו בדיוק...לא ידענו את המספרים המדוייקים...מי שניהל את זה זה גבאי...לאחר התחשבנות הזו נודע לנו שיש לנו עוד הוצאה של 50,000 ₪ של איש מקצוע..." (עמ' 16 שורות 17-21).

3.5 לא נעלמה מעיני העובדה כי במהלך עדותו נדרש גם הנתבע לסוגיית ההתחשבנות והעיד:

"אכן השקעתי 60,000 דולר ודוד (סויסה) השקיע 60,000 דולר והתובע שמונים אלף, בנוסף שילמנו למנהל עבודה בגרוזיה 50,000 ₪ שעושים את החשבון אז יוצא שמגיע לתובע סכום של בין 15 ל-20 אלף ₪ מכל אחד מאיתנו" 0עמ' 14 שורות 11-14).

בהמשך הדברים ובמענה לשאלה, האם התובע זכאי לפחות לסכום זה השיב הנתבע: "לא בטוח..." (שם, שורות 15-17).

3.6 מן המקובץ עולה כי טרם נעשתה התחשבנות סופית ומסודרת בין הצדדים שיש בה כדי להניב לתובע את הזכות לגבות את השיק.

4. הבסיס הנורמטיבי

4.1 עסקינן בשיק שנחתם על ידי הנתבע לפקודת התובע וסיחורו הוגבל, השיק נערך איפוא בין הצדדים קרובים.

הלכה פסוקה היא כי:

"בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה...קיום קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד".

ראו: דנ"א 258/98 צמח ויקטור נ. רחל שלשלבסקי (פורסם בנבו).

4.2 הנתבע היה רשאי איפוא להיבנות מהוראות ההסכם אשר על פי ממצאי תוכנו והוראותיו סוכמו על דעת התובע.

עיון בהסכם מפריך את גרסת התובע לפיה הוא הילווה כסף לנתבע, ותומך בגרסת הנתבע לפיה התובע חבר לשותפות של מיזם חקלאי ושילם כסף כהשקעה.

4.3 לא זו אף זו - הוכח בפני כי השיק נשוא התובענה הינו בבחינת שטר ביטחון וזאת לאור ההתנייה בגבייתו כמפורט בהסכם.

ב-ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה) נ. דוד אפל (פורסם בנבו) נדרש בית המשפט העליון לסיווגם של שטרי ביטחון וקבע בין היתר כי הסוג השלישי של שטרי הביטחון הינו:

"שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה האמור עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסויים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסויים (תנאי מפסיק) גם שטר כזה קרוי שטר ביטחון" (שם, בפיסקה 17 לפסק הדין).

4.4 בתובענה בה עסקינן זכותו של התובע לפרוע את השיק הותנתה בתנאי מתלה של עריכת התחשבנות. משלא הוכח כי התחשבנות כזו נערכה ומוצתה, לא זכאי התובע לפרוע את השיק.

5. סוף דבר

אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.