תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

מחלוקת על נזק בלבד.

רקע

1. התובע ילידי 18.6.68, נפגע ב – 21.8.09 בתאונת דרכים שהינה גם תאונה בעבודה. התובע שבר בתאונה את עצם שוקו הימנית, אושפז למשך 5 ימים בבי"ח שיבא שם נותח לקיבוע.

2. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה עבור אי כושר מלא למשך 3 חודשים; מענקים עבור נכויות זמניות בשיעורים של 50% - 35% כולל השלמה לגמלה מלאה כנכה נזקק עד כולל 1.11.11.

במועד זה התייצבה נכותו המשוקללת על פי דין על 24%: נכות אורטופדית בשיעור 5% בגין פגיעה בכושר הפעולה הכללי לפי סעיף 35 [1] בין א' ל – ב'; נכות נפשית בשיעור של 20% בגין הגבלה בינונית בתפקוד אישי, חברתי לרבות כושר עבודה לפי סעיף 34 ג' [דאז], הכל לפי תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 .

הנתבעת לא ביקשה לסתור את קביעת הנכות על פי דין.

3. בהמשך הוסיפה וועדת הרשות 12% לפי תקנה 15 לתקנות כך שנכותו הכוללת הועמדה על 36%.

4. היום העידו התובע ואשתו. הנתבעת הגישה תצהיר חוקר לרבות דו"ח חקירה וסרט מעקב. הצדדים הגישו תיקי מוצגים.

5. מעבר למחלוקות שגורות על ראשי הנזק וחישובם, חלוקים הצדדים על חישוב שכרו של התובע ערב התאונה, על ההשלכה התפקודית של הנכות ועל חובת הקטנת הנזק.

דיון

השכר ערב התאונה

6. התובע עבד כנהג משאית אצל מועלם פורמייקה בע"מ. התובע הסתפק בהגשת תלוש שכר בודד לחודש יולי 2009 שקדם לתאונה. מהתלוש עולה שהחל לעבוד אצל מועלם ב – 1.11.06 ועבד בכל ששת החודשים שקדמו לתאונה בשכר ממוצע של כ – 5,300 ₪ [לאחר ניכוי מס הכנסה]. שכרו האחרון לאחר ניכוי מס הכנסה – 5,327 ₪.

7. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה על בסיס שכר רבעוני של 16,001 ₪, משמע – 5,334 ₪ לחודש. בצדק מצביעה ב"כ הנתבעת על כך שהמל"ל מחשב לפי שכר ברוטו ואינו מנכה מס הכנסה. ואולם מדובר בסכום שולי שאינו משנה את התמונה בכללותה. העיקר, הסכום של 5,327 ₪ משקף לפי הראיה הטובה ביותר את שכרו של התובע לאחר ניכוי מס.

8. הצדדים הציעו שיטות שונות לחישוב הפסדיו של התובע, שיטות שלא הצריכו אותם להתייחס לעובדה שהסכום של 5,327 ₪ הוא סכום נומינאלי. הנתבעת הגישה כעת חוות דעת אקטוארית עדכנית, בה בין היתר משוערכים תגמולי המל"ל לעבר לפי עקרון ההצמדה למדד. דומני שיש לשערך בהתאם לאותו עקרון את שכרו של התובע.

השכר ערב התאונה – 6,302 ₪.

נכות תפקודית וחובת הקטנת הנזק

9. הצדדים שילבו טענות על נכות תפקודית עם טענות על חובת הקטנת הנזק. לטענת התובע יש להעמיד את נכותו התפקודית על 36%, תוצאה המתקבלת גם מהפעלת תקנה 15 על ידי המל"ל. הן לאור טיב ואופי עבודתו והן לאור מגבלותיו, נפגעה עד מאוד יכולתו לשוב לשוק העבודה ולהשתלב בעבודות אליהן הופנה. לטענת הנתבעת לא עשה התובע דבר על מנת להשתלב בשוק העבודה והסתפק בישיבה בביתו. לכן לא פעל להקטנת נזקו, אין לשמוע לטענותיו ולחילופין יש לזהות את נכותו התפקודית עם נכותו הרפואית. כבר עתה, לאחר הבאת מלוא הראיות ובניגוד לשיטה שהציע התובע, אין מקום לחזור ולעיין בעקרונות שהוצעו בעבר לפשרה ויש לבחון את ההשלכה התפקודית של הנכות כשלעצמה.

10. נכותו האורטופדית של התובע זניחה. על אף שהגיע לבית המשפט כשהוא נתמך במקל הליכה והעיד שנזקק למקל בקביעות, מפריכים חומרי החקירה שהגישה הנתבעת את גרסתו. אין לי אלא לקבוע שמדובר בהאדרה ובהפרזה. הדבר מתיישב היטב עם הנכות האורטופדית המזערית שנקבעה במל"ל – 5%.

11. להבדיל מכך, הנכות הנפשית. סעיף הנכות שהותאם לתובע במל"ל, 34 ג' לתקנות מגלם בתוכו מגבלות תפקודיות ממשיות במישור החברתי והתעסוקתי. התובע הציג ראיות משמעותיות:

הוא מטופל במחלקה פסיכיאטרית של בי"ח שיבא. מעבר לתלונות סובייקטיביות על מיעוט יציאה מהבית, עוררות [פלאשבקים וזיכרונות חודרניים של התאונה], התפרצויות זעם בבית והימנעות, קיימים נתונים אובייקטיביים [מוצג ו' 2 של התובע ממאי 2013]: הוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות ובתרפיה אישית וקבוצתית. הפסיכיאטרית ד"ר פורטוגז כותבת שהוא לוקה בהפרעה פוסט – טראומטית בחומרה קשה, מטופל באופן אינטנסיבי ללא שיפור משמעותי, היא מתרשמת מהפרעה כרונית עם פוטנציאל שיקום חלקי ביותר ואף אינו מצליח להתארגן למימוש זכויותיו כגון תביעה להחמרה במל"ל.

בסיכום ביקור של התובע מ – 6.11.13 [מוצג ח' 2] כתבה ד"ר פורטוגז בין השאר שהגברת המינון של תרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון ותוקפנות הביאה לשיפור חלקי בלבד, בולט סף גירוי נמוך ותפקוד ירוד, אינו מעוניין באשפוז, אין התוויה לאשפוז בכפייה וקיימים קשיים פסיכוסוציאליים עצומים.

12. אשתו של התובע, איריס, העידה על תוקפנות של התובע והיעדר שיתוף פעולה מצידו בתפקוד הבית, בפרט כיום לאחר שחלתה ונזקקה לעזרתו. איריס וגם התובע העידו תחילה שהתובע אינו משתתף באירועים משפחתיים – חברתיים. כעולה מהתמונות שהעלתה איריס לפייסבוק ומטענת הנתבעת, המצב שונה. אלא שתמונות מרגעי אושר ושמחה, כמו גם משוטטות של התובע ביום יום [חומר חקירה], אינן מתגברות על קביעותיה החדות, הקשות והעקביות של הפסיכיאטרית. אין סתירה בין התייצגות כלפי חוץ, מול משפחה וחברים, לבין הפרעה כרונית – פנימית ומהותית.

13. התובע העיד שעובדת סוציאלית בשם נעמי הפנתה אותו לעבודות תחזוקה שונות אך הוא אינו מסוגל לבצען. כך תפיסתו הסובייקטיבית, אך אפילו הוא מסכים שאין מדובר בנבצרות מוחלטת וכאמור, מציע להעמיד את מגבלתו על 36%. ב"כ הנתבעת מבקשת למקם את טענת התובע במישור הקטנת הנזק ומאחר שלא פעל כלל, לדחות אותה. לעומתה, סבורה אני שהטענה ממוקמת במישור הנזק, שרק אם ייקבע היקפו, ניתן להתקדם ולבחון את חובת הקטנתו. באיזון הראוי לטעמי, בהתחשב בכך שהנכות הנפשית מגלמת מימד תפקוד, בהתחשב בדרישות שוק העבודה לשכיר בתחום עיסוקו של התובע, ובהיעדר נתונים אובייקטיביים אחרים, מצאתי לקבוע את הנכות התפקודית לפי הנכות הרפואית – 24%.

הפסדי השתכרות לעבר

14. מהתאונה ב – 21.8.09 ועד התייצבות הנכות ב – 1.11.11: 26 חודשים X 6,302 ₪ = 163,852 ₪.

15. מ – 1.11.11 ועד 1.2.15 : 6,302 ₪ X 24% X 39 חודשים = 58,987 ₪.

במצטבר - 222,839 ₪.

עזרת הזולת לעבר

16. אשתו של התובע העידה על עזרה מאסיבית לתובע בתקופת החלמתו מהפגיעה בתאונה. לטענתה נגרמו לה הפסדי שכר כתוצאה מכך שנאלצה להיעדר מעבודתה ולנצל מכסה צבורה של ימי מחלה וחופשה. האישור שהגישה מלמד אכן על היעדרות מעבודה אם כי אין בו נוסחת פדיון או אישור מעביד על גריעה ממכסה צבורה ועל ערכי הפסד.

ואולם התובע שוחרר מבית החולים בכסא גלגלים, נדרש להזרקות ולטיפול ביתי. אשתו שעבדה ככוח עזר בבית חולים נעדרה בפועל מעבודתה. יש בכך להעיד על צורכי תובע בעזרת משפחה מוגברת.

מצאתי לפסוק לפי אומדן סך של 6,000 ₪.

הוצאות לעבר

17. רוב רובן של ההוצאות הרפואיות מכוסות במסגרת הסדרי המשק, בין במל"ל ובין ב"סל בריאות".

לאור צורכי תובע, בפרט ניידות בתקופת אי כושר, מצאתי לפסוק לפי אומדן סך של 3,000 ₪.

הפסדי השתכרות לעתיד

18. בהמשך לקביעות שכר ונכות תפקודית:

6,302 ₪ X 24% X היוון עד גיל 67 = 277,950 ₪.

בתוספת הפסדי פנסיה בשיעור 12% = 33,354 ₪.

עזרת הזולת והוצאות לעתיד

19. אין צפי לצורך בעזרת הזולת. מרבית ההוצאות מכוסות במסגרת הסדרי המשק. לאור מצבו הנפשי של התובע אין לשלול היתכנות להוצאות מסוימות שאינן מכוסות. מצאתי לפסוק לו סך של 5,000 ₪.

נזק לא ממוני

20. בהתאם לדרישתו ולחישובו של ב"כ התובע – 38,300 ₪.

סה"כ עד כה – 586,443 ₪.

ניכויים

21. תגמולי מל"ל לפי חוות דעת אקטוארית : 486,346 ₪ + 7,524 ₪ [ריבית] – 493,870 ₪.

22. תשלום תכוף: 15,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד שולמו ב – 4.7.10. בהיעדר חישוב מטעם הצדדים, ולאור עקרונות החישוב בדין, קיבל התובע 13,000 ₪, בהצמדה להיום – 14,030 ₪.

סה"כ ניכויים – 507,900 ₪.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע 78,543 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ ואגרת משפט.

הסכומים נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ה, 07 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.