1. מדובר בתביעה להכיר בכאבי גב של התובע כתאונת עבודה בעילת המיקרוטראומה.

2. ביום 15.6.11 נדחתה תביעת התובע לאחר שהצדדים הגישו עובדות מוסכמות והתקבלה חוות דעתו של המומחה-יועץ רפואי ד"ר דוד אנג'ל.

3. התובע ערער לבית הדין הארצי לעבודה ובית הדין הארצי בהחלטה מיום 2.4.12 ביקש מבית הדין להפנות שאלות הבהרה למומחה כלהלן -

א. בחוות דעתך נמנעת מלהתייחס לאפשרות של קשר סיבתי בין בלט הדיסק ממנו סובל המערער לבין תנאי עבודתו כמפורט בהחלטת העובדות שהועברה אליך.

הינך מתבקש להבהיר האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין בלט הדיסק ממנו סובל המערער לבין תנאי עבודתו. הינך מתבקש לנמק את חוות דעתך. ככל שיש קשר סיבתי נא השב – האם השפעת תנאי עבודתו של המערער פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

ב. לתשומת לבך – קשר סיבתי משמעו גם החמרה במצב גבו של התובע. לעניין זה הינך מתבקש להתייחס לשאלה האם תנאי עבודתו של המערער כפי שפורטו לפניך בהחלטת העובדות, יכולים היו לגרום להחמרה במצב גבו של המערער, בין לעניין הספונדילוליסטזיס ממנו הוא סובל ובין לעניין בלט הדיסק.

4. ביום 23.6.12 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כלהלן:

"לא נמנעתי מלהתייחס לנושא קשר סיבתי בין עבודתו גם למחלת הדיסק. כתבתי: "אין בעבודתו כפי שתוארה כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים לגבו במידה שתתרום תרומה ממשית להתפתחות "מחלת הדיסק". כתבתי גם במפורש כי "השפעת העבודה הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

5. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם.

6. התובע בסיכום טענותיו פירט את כל השתלשלות העניינים בעבר וטען כי המומחה לא השיב כלל על שאלה ב' לשאלות ההבהרה ותשובתו לקונית. כן טוען, כי תשובותיו של המומחה לוקות בחסר ולפיכך יש למנות מומחה אחר.

התובע מבקש שלא לאמץ את תשובותיו של המומחה ולכן עותר לקבלת התביעה להכיר במחלת התובע כ"תאונת עבודה" ו/או למנות מומחה אחר ו/או מומחה נוסף.

7. הנתבע טוען, כי המומחה מילא אחר החלטת בית הדין הארצי לעבודה וכי התייחס בתשובותיו הן למחלת הספונדילוליסטזיס והן לבלט הדיסק שהתגלה בתובע.

8. לפיכך, טוען הנתבע כי יש לאמץ את מסקנות המומחה הן בחוות דעתו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה וכי על פי הפסיקה כאשר קבע מומחה כי לא קיים קשר בין המחלה לעבודתו של המבוטח, לא חלה עליו חובה להצביע על מקור אחר של המחלה.

9. לאחר עיון בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שנוסחו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, לא מצאנו כל מקום לשנות מפסק הדין מיום 15.6.11.

10. להלן העובדות המוסכמות:

א.          התובע הינו יליד 1957.

ב.          התובע עבד בין השנים 1986 עד 2009 כעובד במאפיית מרכז הפיתה בדימונה.

ג.           התובע עבד בין שישה לשבעה ימים בשבוע בהיקף משרה מלאה ואף יותר מכך.

ד.          מסגרת עבודתו התובע ביצע עבודות לישה של בצק בכמויות של כ- 100 ק"ג כאשר התובע היה בוצע מתוך הבצק חתיכה ולאחר מכן מעביר את החתיכה לשולחן שם הייתה נחתכת במכונת חיתוך, מסדר את הלחם במגשים ולאחר מכן מרים את המגש ומניח אותו בעגלה. התובע היה ממלא בין 24 ל-28 מגשים בעגלה אחת בסה"כ כ-10 עגלות מידי יום.

ה.       פעולות אלו של התובע היו כרוכות במאות התכופפויות מידי יום לכיוון הבצק, המכונה, המגשים והעגלה. התכופפויות אלה כללו גם הרמה של בצק ומגשים במשקלים משתנים.

11. ד"ר דוד אנג'ל בחוות דעתו (מיום 29/12/09) ובתשובה לשאלות בית הדין קבע באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו שפורטו בפניו. המומחה נימק מסקנתו זו ובסופו של יום קבע כי השפעת העבודה על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

צוין בחוות הדעת, כי מחלת הספונדילוליסטזיס, הינה שינוי מבני שבדרך כלל טבעי ומילדות ואין בתנאי עבודתו של התובע כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים. לגבי תרומה ממשית להתפתחות מחלת הדיסק.

12. לאחר עיון בטענות הצדדים סבורים אנו כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין בלט הדיסק בגבו.

            הכרעה

13. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעובדה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי המומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים.

              ראה :    דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב , פד"ע כב' 321.

                        דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ז' 374

14. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

          ראה:    דב"ע נו/244-0 ה מוסד נ' יצחק פרבר (לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.

ראה:    דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד , ניתן ביום 2/11/99.

15. לדידו של בית הדין, המומחה הוא " האורים והתומים " המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

16. חוות הדעת של המומחה לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה מובילות למסקנה החד משמעית והמנומקת כי במקרה הנדון לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה בגבו.

17. המומחה התבקש להבהיר את חוות דעתו ואכן עשה כן ולא ניתן לומר כי מדובר בחוות דעת שהינה לקונית. מדובר בהחלטה רפואית מנומקת של רופא מומחה שמונה מטעם בית הדין. בית הדין אינו מתערב בהחלטות רפואיות ובמקרה הנדון לא מצאנו מקום להתערב גם בנימוקים שפרט המומחה פעם נוספת בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

18. לא מצאנו ולא הוכחה בפנינו כל עילה לדחות את מסקנת המומחה. העובדות שפורטו בפניו היו עובדות מוסכמות והמומחה נתן משקל לאמור בהם ולתוכנן וגם מטעם זה אין מקום להתערב במסקנותיו מכל הטעמים שפורטו בסיכומי התובע.

19. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

20. אין צו להוצאות.

21. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, בהעדר הצדדים.