מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 1944 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 5.4.09, עת נהג ברכבו (להלן: "התאונה"). התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת שהינה מבטחת השימוש ברכב על פי החוק.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.

3. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע, קראתי בעיון את תצהיר עדותו הראשית, המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, חוו"ד של המומחה הרפואי שמונה מטעם ביהמ"ש ד"ר קובי בר-אילן, וכן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של באי כח בעלי הדין.

4. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

דיון

הנכות הרפואית והתפקודית:

5. ביום 5.4.09 בשעה 14:30 לערך, נהג התובע ברכבו ובמהלך נהיגתו ארעה התנגשות בינו לבין כלי רכב אחר. לטענת התובע כתוצאה מהתאונה נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר בראש, בכתפיים ובגפיים העליונות.

באשמורת הבוקר שלמחרת היום, נסע התובע לחו"ל לנסיעת עסקים ובילוי שנקבעה לדבריו מבעוד מועד ושב לארץ כ- 10 ימים לאחר מכן. לדברי התובע, רק לאחר כיומיים-שלושה לאחר התאונה החל לחוש בנימול וכאבים ביד ימין, כאבי ראש וסחרחורות וכן כאבים באזור הכתפיים וגב. לדבריו, נטל כדורים משככי כאבים על מנת להתגבר על כאביו.

התובע פנה לטיפול רפואי לראשונה ביום 21.4.09 ולאחר בדיקה ע"י רופא קופת חולים, הופנה לחדר המיון לצורך בדיקה והערכה עקב תלונותיו על כאבי ראש וסחרחורות, כאבים בשכמות ובגב מרכזי וכן כאבים באמה מימין.

בבדיקתו בצילומים שנעשו בחדר מיון, לא נמצאו ממצאים פתולוגיים והתובע שוחרר לביתו עם הוראות להמשך טיפול רפואי.

6. בהמשך עבר התובע בדיקתEMG שהעלתה סימני גירוי עצבי בגובה חוליות צוואריות 5-6 C מימין. בדיקתCT אבחנה בלטי דיסק צווארי בגבהים 4-7 C. התובע טופל בטיפולי פיזיותרפיה ללא הטבה משמעותית ובהמשך טופל בטיפולי רפואה משלימה שלדבריו הקלו על כאביו. לדבריו, הוא ממשיך לקבל טיפולי רפואה סינית בתדירות של שבוע-שבועיים. לטענת התובע, הינו סובל מכאבים בשכמות העליונות לאורך זרוע באמת ימין, קושי בשימוש ביד ימין בעבודה עם עכבר המחשב, קושי בנשיאת משאות ביד שמאל, ועוד.

7. התובע נבדק ע"י ד"ר בר-אילן שמונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. המומחה לא מצא בבדיקתו הגופנית את התובע ממצאים קליניים משמעותיים, אולם קבע כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע פגיעה צווארית המתבטאת בדיספונקציה עצבית המפריעה לו בחיי היום-יום, כפי שתיאר בתלונותיו למומחה. המומחה העריך כי הפגיעה הינה כרונית.

יצוין כי התיעוד הרפואי שהוצג בפני המומחה העלה כי התובע סבל עובר לתאונה ממחלה ניוונית של חוליות הצוואר וכן כי בקעי הדיסק שנצפו בבדיקת ה-CT היו עוד קודם לקרות התאונה. יחד עם זאת, העריך המומחה כי ממצאים אלו לא באו לידי ביטוי של ממש וכי הפגיעה גרמה להתעוררות והימשכות תסמינים שפורטו בתלונות התובע.

כן נסמך המומחה על סיכום של המטפלת ברפואה משלימה, אשר דיווחה כי לא חל שיפור במצבו של התובע.

8. המומחה מצא כי "...בלטי דיסק שנמצאו בגבהם C4-5-6-7 שהדומיננטית ביניהם, לפי פענוח הרדיולוג, הוא בגובה חוליות 6-7C אשר לוחץ דווקא על שורש העצב השמאלי, בעוד שהקליניקה, כאמור הינה מצד ימין. עיון בחומר הרפואי מעלה שמר אלמן התלונן בעבר (רישום ביקור ב-10.3.98 ד"ר רובינשטיין) על אירועים של כאבי שכמה שמאל וצוואר ונזקק לסירוגין לטיפול כירופרקטי...".

המומחה מצא כי נגרמה לתובע פגיעה בצווארו עם הפרעה עצבית-שורשית בצורה קלה ובגינה נקבעו לתובע 4% נכות בהתאמה לסעיף 31 (1)(א)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

9. התובע עוסק בתחומים שונים של מסחר, נדל"ן, אומנות וספרות לרבות כתיבת ספרי אומנות. התובע הינו בעלים של דירות בעיר ת"א המושכרות לשוכרים שונים והוא מטפל בכל הקשור לדירות אלו, לרבות גביית שכר הדירה, הזמנת בעלי מקצוע במענה לפניות השוכרים ועוד.

10. בנוסף, התובע הינו אחד הבעלים של בניין להשכרה ומנהל את הבניין מס' שעות מידי יום. יאמר כי העבודה הינה משרדית בעיקרה והתובע אינו מקבל תמורה בגין תפקידו זה, מעבר להכנסות המתקבלות מהשכרת דירותיו בבניין.

11. נוכח עיסוקו של התובע, גילו ושיעור נכותו, איני מוצא מקום לכמת את שיעור נכותו התפקודית.

הפסד השתכרות לעבר ולעתיד

12. הכנסות התובע מכלל עיסוקיו עולות על שילוש השכר הממוצע במשק.

לטענת התובע, במהלך עבודתו כמנהל הבניין, נדרש לא פעם לעלות על גג הבניין וכי הינו מתקשה בקריאת ספר שכן אינו יכול לאחוז בו בשתי ידיו, אלא עליו להשעינו על תומך. כן נטען כי מגבלותיו מפריעות לו בכתיבת ספרי אומנות, לרבות ספרו האחרון הנכתב בתקופה זו.

13. לטענת התובע, לאחר התאונה נעדר מעבודתו למשך כחודש ימים בהתאמה לתעודות המחלה וכי בגין כך נגרם לו הפסד שכר בתקופה זו בסך של כ- 20,000 ₪. כן עותר התובע לפסיקת פיצוי בשיעור של 10% מהכנסותיו עד לגיל 80 וסה"כ כ- 240,000 ₪.

14. לטענת הנתבעת, כל הכנסות התובע הוניות ועל כן לא נגרם ולא יגרם לתובע הפסד השתכרות.

15. התובע המציא שומות מס בלבד בלא שוחות רווח והפסד שהגיש לשלטונות המס, על מנת שניתן יהיה ללמוד מהם מה היו הכנסותיו מכתיבת ספרים ומה היו הכנסותיו ההוניות. משכך, הבסיס לחישוב נזקיו של התובע לא הוכח.

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי אינו מקבל כל שכר בגין ניהול הבניין ולא שוכנעתי כי בגין מגבלותיו נפגעו הכנסותיו מהשכרת הבניין.

באשר לטענה להיעדרות מעבודתו כפי שנטען בתחשיב, טענה זו לא נטענה בתצהיר התובע, למעט האמירה כי נקבעה לו ע"י רופאיו, לאחר שובו לארץ, תקופת אי כושר של 30 יום.

16. לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית תביעת התובע בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

17. לטענת התובע, בעקבות התאונה טופל ללא הועיל בטיפולי פיזיותרפיה ובהמשך הופנה לטיפולי שיאצו, העוזרים לו להתגבר על הכאבים מהם סובל ועל כן הינו מתמיד בקבלתם אחת לשבוע. בגין כל טיפול משלם התובע סך של 160 ₪ נכון למועד פסק הדין.

התובע עותר להחזר מלוא הוצאותיו לעבר בגין טיפולים אלו המתועדים בקבלות בסכום כולל של כ- 20,000 ₪ נומינלי. כן עותר התובע לפיצוי בסך של כ- 108,000 ₪ נוספים בגין הוצאות רפואיות לעתיד וכן פיצוי בסך של 35,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד.

18. לטענת הנתבעת, התובע זכאי לקבל את הטיפול במסגרת קופת חולים וכי לא הוכיח את הקשר הסיבתי שבין אותם טיפולים לבין התאונה.

19. מחוו"ד המומחה הרפואי עולה כי המומחה נדרש לטיפולי השיאצו שקיבל ומקבל התובע ולא הביע את הסתייגותו מהם. התובע לא הוכיח כי לא ניתן לקבל טיפולים אלו במסגרת הרפואה המשלימה.

20. סבורני כי יהא זה נכון לפסוק לתובע, בפריט זה, בהתחשב בכלל ממצאי המומחה והקשר שבין חלק מהמגבלות לתאונה, פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ₪ בגין טיפולי השיאצו לעבר ולעתיד, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים אלו.

נזק לא ממוני

21. מצאתי לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 11,000 ₪.

סיכום

22. להלן הפיצויים שנפסקו לתובע:

הוצאות רפואיות והוצאות

נסיעה לטיפול רפואי – 30,000 ₪

נזק לא ממוני – 11,000 ₪

סה"כ – 41,000 ₪

סוף דבר

23. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 41,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% ואגרת בימ"ש. הסך הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.