מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 3.12.1954, גמלאי משירות הבטחון. התובע מתגורר בבית משותף ברחוב נווה יהושע 14 רמת גן (להלן: "הבית"). על פי הנטען, ביום 15.10.09, בשעות בין הערביים, היה התובע בדרכו מדירתו לחניון הבית. במהלך הירידה במדרגות החליק ונפל. (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נחבל במרפקו ובכתף שמאל.
2. התביעה הוגשה כנגד נציגות הבית (להלן: "הנציגות") וכנגד מבטחת אחריותו איילון חברה לביטוח בע"מ. (הנציגות ואיילון תקראנה להלן לשם הקיצור: "הנתבעות").
3. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התביעה: עדות התובע, עדות רעיית התובע הגב' טמיר (להלן: "הגברת טמיר"), עדותו של מר שלמה ברוק בעלים של חברת אוראן בע"מ, המתמחה, בין היתר, בשירותי פוליגרף וייעוץ חקירתי (להלן: "החברה"), ועדותו של מי ששימש במועד התאונה כחצרן הבית מר רועי ולדבוים.

ראיות הנתבעת: עדותו של יו"ר נציגות הבית מר דוד אזולאי (להלן: "מר אזולאי").

כן הובאו לפניי תצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים הנ"ל, (למעט עדותו של מר ולדבוים שהעיד בלא שהוגש תצהיר עדותו הראשית), תיעוד שהוגש ע"י הצדדים וחוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר וידאל ברצ'לון אורטופד.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע:

• הוכח בעדויותיהם של התובע, הגב' טמיר ומר ולדבוים כי בסמוך לפני קרות התאונה מר אזולאי שהינו יו"ר הנציגות, שטף את צנרת הבנין הצמודה לתקרת החניה וכן את משטח החניה עם צינור כיבוי אש והרטיב אגב כך את המדרגות היורדות לחניון ולא דאג לייבשן;
• התובע אשר לא הבחין כי המדרגות רטובות, החליק ונפל;
• נוכח עוצמת הפגיעה והכאבים בהם נתקף התובע כתוצאה מנפילתו, לא יכול היה לזכור במדויק ולשחזר על איזו מדרגה החליק ונפל;
• מר אזולאי פעל בתוקף תפקידו כיו"ר הנציגות ועל פי הוראות הדין החבות מוטלת על הנציגות;
• בעת פרישתו ממשרד הבטחון לפנסיה מוקדמת, היה התובע כבן 55 ואלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד בתחום הבטחוני, כפי שעסק במשך כל שנות עבודתו במשרד הבטחון;
• פגיעתו של התובע מנעה את אפשרות שילובו בעבודה בחברה ובמעגל העבודה בשל אי יכולתו לשאת כלי ירי שהינו תנאי בלתו אין לאפשרות עיסוקו כקצין בטחון;
• בנסיבות אלו בהתייחס לגילו של התובע, נכותו התפקודית הינה למעשה בשיעור של 100%;
• התובע זכאי לפיצוי בסך של 150,000 ₪ לפחות בגין הנזק הלא ממוני.

תמצית טענות הנתבעות

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות:

• התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו כי החליק ונפל, לטענתו, בשל מים;
• הוכח מעדויותיהם של התובע והגב' טמיר כי לשיטתם המדרגות הראשונות עליהן החליק לא היו רטובות, אלא אלו שתחתן בלבד;
• הוכח כי מר אזולאי אינו שוטף בצינור את הצנרת שבתקרת החניה אלא את רחבת החניה בלבד ועל כן המדרגות לא יכלו להירטב ממים;
• לחילופין, התובע נמנה על חברי הנציגות ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו;
• אין חולק כי פרישתו של התובע ממשרד הבטחון אינה קשורה לתאונה והתובע אישר בחקירתו הנגדית כי בשנה האחרונה לעבודתו לא עשה דבר, ככל הנראה, בשל סכסוך במקום עבודתו;
• התובע זימן לעדות את חברו מר ברוק לתמיכה בטענתו כי אמור היה להיות מועסק ע"י החברה. בחקירתו הנגדית של מר ברוק הוברר כי אין בנמצא כל ניירת או תיעוד בדבר הכוונה להעסיק את התובע בחברה. יתרה מכך, מר ברוק אישר בחקירתו הנגדית כי לו התובע היה פונה אליו לפני כשנתיים ימים בבקשה לעבוד בחברה, הוא היה מקבלו לעבודה. התובע לא פנה אליו בבקשה להקלט לעבודה בחברה ומשמע כי כלל אינו מעונין לעבוד;
• מחקירתו של התובע עולה כי לא שב למעגל העבודה הן בשל הפנסיה שהינו מקבל והן בגין מחלת הלב בה לקה כשנתיים ימים לפני התאונה ועל כן לתאונה אין כל השפעה על כושרו לעבודה;
• התובע לא הביא כל ראיה בדבר הפסדי הכנסה ואין מקום לפסיקתם.

הכרעה

שאלת החבות

1. אקדים ואומר כי מצאתי כי מצאתי שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו בשאלת החבות.
2. הוכח, כי מר אזולאי נהג לשטוף, עובר לתאונה, את לשלשת היונים שנהגו לקנן בתקרת חצר הבית. גם אם סמוך לקרות התאונה מר אזולאי אכן לא שטף באמצעות צינור כיבוי האש את תקרת חצר הבית, והסתפק בשטיפת החצר בלבד- יש להניח כי מים נתזו על המדרגות.
3. אוסיף ואומר, כי מעדותו של מר רועי ולדבוים, אשר שימש כחצרן הבית במועד התאונה וממשיך לספק את שירותיו לבית גם במועד עדותו בבית המשפט, עלה כי למיטב ידיעתו מר אזולאי נהג לשטוף את הלשלשת גם על הצנרת בתקרת החניה.
4. סביר בעיני כי התובע והגב' טמיר, אשר לא היתה עדה לקרות התאונה, לא בדקו על איזו מדרגה בדיוק החליק התובע. באשר לטענת הנתבעות כי התובע החליק בגין הפגיעה בקרסולו שארעה בתאונה קודמת וכי לא נפגע בגבו- לא מצאתי קשר בין הנכות בקרסול לבין קרות התאונה. באשר לטענת הנתבעות כי התובע לא אמור היה להיפצע בכתפו- אין דעתי כדעתן, שכן בעת ההחלקה הנפילה הינה אמנם על הגב, אולם גם על המרפק והכתף. פגיעה בכתף ובעיקר במרפק מלמדות כי עסקינן בהחלקה ונפילה לאחור, ולא בנפילה קדימה.
5. גם אם התובע אכן נמנה על חברי הנציגות-אין בכך כדי לפטור את הנציגות מחובתה כלפי כלל דיירי הבית ובכללם התובע כי המדרגות לא תהוונה סיכון לעוברים ושבים.
6. לסיכום: מצאתי כי דין התביעה כנגד הנציגות להתקבל ומשאין מחלוקת כי איילון הינה מבטחת אחריותה של הנציגות – על הנתבעות לשאת, ביחד ולחוד, בנזקי התובע כמפורט בהמשך.

שאלת שיעור הנזק

הנכות הרפואית

1. בסמוך לאחר התאונה, הועבר התובע באמבולנס לחדר המיון בביה"ח שיבא. בבדיקתו אובחן כי נפגע, בין היתר, בכתפו השמאלית וכי הינו סובל מפריקה קדמית של המפרק הגלנוהומרלי. הפריקה הוחזרה למקומה, ידו השמאלית הושמה במתלה ל-6 שבועות והוא שוחרר למנוחה והמשך טיפול רפואי.
2. בהמשך, עבר התובע טיפולים ובדיקות לרבות זריקות להקלת הכאב. התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר אלברט יוסף אורטופד, אשר מצא כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 25% לפי ס' 41 (4) (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו-1956 (להלן: " התקנות").
3. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר ישראל קליר אורטופד, אשר מצא כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%.
4. נוכח המחלוקת שבין המומחים, מונה ד"ר ברצ'ילון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר ברצ'ילון בדק את התובע שהתלונן בפניו על הגבלת תנועות וכאב בכתף השמאלית בתנועות. כן התלונן התובע כי הינו סובל מאי נוחות חמורה ומכאב מפעילויות חיי היום-יום וכי חדל לשחות כפי שנהג לעשות מדי יום. המומחה קבע בחוות דעתו מיום 28.10.11 כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 35 (1) (ב) לתקנות. המומחה קבע כי הממצאים האובייקטיבים שנמצאו בבדיקה הקלינית אינם תומכים בתלונות התובע על כאב חזק והגבלת תנועות, אולם מנגד מצא כי קיימים ממצאים בבדיקת ה-CT הנובעים מאירוע פריקת הכתף הקדמית. בתשובה לשאלות הבהרה, השיב המומחה כי לדעתו, "...אדם שאינו מסוגל להרים את ידו מעבר ל-80 מעלות כאשר תנועה זו מלווה בכאב, מוגבל בביצוע ירי, או ירי מדויק עם אקדח".

הצדדים לא זמנו את המומחה לחקירה.

הנכות התפקודית

1. בחודש פברואר 2009, כ-10 חודשים עובר לתאונה, הוסכם בין התובע למעבידתו כי יפרוש משירות המדינה ביום 30.11.09 במלאת לו 55 שנים. עד לפרישתו, שימש התובע כקצין ביטחון שהתמחה, בין היתר, בתחקור עובדים ותשאול בטחוני. לטענתו, מתוקף תפקידו כקצין בטחון הינו מחויב לשאת עימו נשק והוא מחזיק ברישיון אקדח. כן הוסיף וטען כי העובדה שברשותו רישיון לאקדח מעלה באופן דרמטי את סיכוייו למציאת עבודה כקצין בטחון.
2. לטענת התובע, טרם פרישתו ועוד טרם התאונה, פנה למספר מעסיקים פוטנציאליים וביניהם למר ברוק, עימו סיכם כי לאחר פרישתו יצטרף לחברה שבבעלותו כמתחקר ויועץ בתחומי עובדים. כן נטען כי במהלך השיחות שקיים עם מר ברוק הועלתה גם שאלת שכרו ועל אף שלא הוסכם דבר, היה ברור לשניהם ששכרו יהיה לפחות כפי שהיה ערב פרישתו משירות המדינה והכל לפי חלקיות המשרה בה יועסק.
3. לדברי התובע, לאחר התאונה הגיע למשרדו של מר ברוק, דיווח לו על פציעתו בתאונה וכי הינו נמצא בחופשת מחלה ובטיפולים רפואיים מתמשכים ואנטנסיביים לתקופה של חצי שנה לפחות. בעקבות זאת, הודיעו מר ברוק שלא יוכל להעסיקו וכי הצעתו אינה רלוונטית שכן אינו יכול להמתין להחלמתו.
4. לדברי התובע, בתום תקופת החלמה פנה לגורמים נוספים בבקשה לעבוד כקצין בטחון נושא נשק, נרשם בכל אתרי התעסוקה באינטרנט וכן בשירות התעסוקה ואף פנה לארגון נכי צה"ל בבקשה כי ימצאו לו עבודה מתאימה כקצין בטחון. כל פניותיו לא עלו יפה, שכן לדבריו אין באפשרותו לעסוק בתפקיד של קצין בטחון ללא אפשרות של ירי מעשי, שנשללה ממנו בעקבות התאונה.
5. בתצהיר עדותו הראשית תמך מר ברוק בטענות התובע באשר למגעים לשילובו בעבודה בחברה. יחד עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית של מר ברוק הוברר כי העבודה שהוצעה הינה עבודת תחקור עבור משרד הבטחון וכי זו מתבצעת בישיבה. בחקירתו הנגדית אישר מר ברוק כי בתום תקופת ההחלמה לא פנה התובע אליו בבקשה להקלט בחברה וכן אישר כי לו התובע היה פונה אליו לפני שנתיים ימים ומבקש להיות מועסק ע"י החברה "...הייתי מציג בפניו מה זה נדרש. בהנחה שהיה אומר לי שהוא יכול לבצע הייתי לוקח אותו". כן אישר כי "הכישורים שלו בהתאם לעבודות שלנו משתלב יפה מאוד". (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 8.1.13).
6. התובע לא הביא ראיה בדבר היקף המשרה שאמור היה לעבוד בחברה וכן לא הביא ראיה באשר לשיעור השכר שהיה אמור להשתכר כקצין בטחון. לטענת התובע, פנה לגופים רבים בבקשה להיות מועסק על ידם, אך לא נענה.
7. יש להניח כי החזקת רישיון לאקדח אכן מגבירה הסיכויים להיות מועסק כקצין בטחון. משכך, הקושי לעשות שימוש באקדח מפחית סיכויים להיקלט בשוק העבודה כקצין בטחון. ברם, יש להניח כי נדרשת כשירות רפואית כללית כפי שעולה גם מהמודעה שפורסמה ע"י המועצה המקומית כסיפה לתנאי משרת מנב"ט.
8. מהתיעוד הרפואי שהוגש ע"י הנתבעת עולה כי בשנת 2007 לקה התובע באוטם חריף בליבו וכי הינו חולה במחלת לב כללית. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על נסיונותיו להיקלט בשוק העבודה והוא השיב:

"אתה יודע שבן אדם בגילי, לא רוצה להגיד מבוגר או זקן, אבל למצוא עבודה בגיל כזה כמעט היום בלתי אפשרי, בטח לא למישהו שעבר אוטם". (עמוד 15, שורת 14-15).

1. מתשובת התובע ניתן ללמוד כי אי הצלחתו להשתלב בשוק העבודה נובעת מגילו המבוגר יחסית ובעיקר בריאותו הלא תקינה. סביר להניח כי עבודה כקצין בטחון מחייבת בריאות תקינה, גם למי שכשיר ויכול להחזיק באקדח.

מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי הקושי להקלט בשוק העבודה הינו כאמור קושי אוביקטיבי שאינו תלוי בתובע.

זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של מר ברוק הוברר כי לאחר תקופת אי הכושר התובע כלל לא בדק את האפשרות לעבוד בחברה על אף שמר ברוק נכון היה, לכאורה, להעסיקו בשל כישוריו ונסיונו. נראה כי התובע ומר ברוק אכן שוחחו ביניהם באשר לאפשרות התעסוקה, אולם שיחות אלו לא הבשילו לכלל סיכום, במיוחד לא באשר להיקף המשרה אשר ברי מדבריהם כי לא היתה אמורה להיות בהיקף מלא. התובע לא נתן כל לעדותו של מר ברוק המעמידה בספק את כנות רצינות כוונתו של התובע להשתלב בשוק העבודה. יתרה מכך, עדותו של מר ברוק אף סותרת את עדות התובע לפיה "...עכשיו הוא לא יכול לקבל אותי" (עמ' 15 לפרוטוקול).

1. נראה כי התובע התכוון, לאחר פרישתו מגמלאות, לעבוד במשרה חלקית. מהראיות שהובאו עולה כי התובע שימש בעבר כמאבטח מטוסים וכי בהמשך שימש כמתחקר, עבודה שאינה מחייבת נשיאת נשק. על כן, ספק עד כמה אי יכולתו לעשות שימוש בנשק אכן מגבילה אותו בשוק העבודה. כך גם ספק אם לנכותו השפעה תפקודית על עבודתו כמתחקר, עבודה המתבצעת בישיבה.
2. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי נכון יהיה שלא לכמת את נכותו התפקודית של התובע.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

1. בהנחה כי המגעים בין התובע לבין מר ברוק היו מבשילים לכלל סיכום ומימוש הלכה למעשה, איני סבור כי היתה מניעה לתחילת עבודתו של התובע בחברה בתום תקופת אי הכושר. נראה כי אי שילובו של התובע בחברה לא נגרם בגין התאונה, שכן הוכח כי כלל לא שב ופנה אליו בתום תקופת ההחלמה.
2. נקבעה לתובע ע"י המומחה תקופת אי כושר מלאה עד ליום 26.11.09. 50% מיום 27.11.09 ועד ליום 27.1.10, 25% מיום 28.1.10 ועד 31.3.10 ו-10% לצמיתות מיום 31.3.10. התובע פרש לגמלאות ביום 30.11.09 ולא נטען כי בתקופת אי הכושר המלאה לא שולם לו שכרו ע"י מעבידתו.
3. סביר להניח כי התובע לא היה מתחיל לעבוד לפני חלוף חודש ימים ממועד פרישתו לגמלאות, דהיינו מיום 1.1.10. סבורני כי נכון יהיה לקבוע, על דרך של אומדנה, כי אלמלא התאונה היה התובע נקלט בעבודה במשרה חלקית, בין בחברה ובין במקום עבודה אחר, ומשתכר סך של כ-6,000 ₪ ברוטו לחודש לפי ערכו נכון למועד פס"ד.
4. לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובע, על דרך של אומדנה, פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר.
5. בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד עד לגיל 67 בעוד 9 שנים מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 40,000 ₪.

עזרת צד שלישי לעבר והוצאות

1. שוכנעתי כי בתקופת ההחלמה נסעד התובע ע"י הגב' טמיר וכן כי נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי.
2. על דרך של אומדנה, הנני פוסק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 7,000 ש"ח לפי ערכו נכון למועד פס"ד.

נזק לא ממוני

1. בהתחשב בנכותו של התובע ותקופת ההחלמה מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני, לפי ערכו נכון למועד פס"ד.

סיכום

1. להלן סיכום פרטי הפיצוי:

הפסד השתכרות לעבר - 20,000 ש"ח

הפסד השתכרות לעתיד- 40,000 ש"ח

עזרת צד שלישי והוצאות- 7,000 ש"ח

נזק לא ממוני- 50,000 ש"ח

סה"כ- 117,000 ₪

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 117,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% בצירוף הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בצירוף אגרת ביהמ"ש, שכ"ט העדים והוצאות בגין שכ"ט המומחים כשההוצאות נושאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.