מבוא

1. בפני תביעה שהגישה התובעת הגב' תמי עמיקם כנגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכנגד מר יורי זוזוק (להלן: "הנתבע"). התביעה הוגשה בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה בתאונת דרכים שארעה ביום 27.6.08, שעה שנפלה עת ירדה ממיניבוס בו נהג הנתבע ואשר בוטח על ידי הנתבעת.

2. מטעם התובעת הוגש תצהירה. כמו כן, הוגש מטעמה תצהיר משלים. לא הוגשו תצהירים מטעם הנתבעים.

3. מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' אברהם גנאל. פרופ' גנאל קבע כי לתובעת נגרמה נכות אורטופדית בשיעור של 9.75%.

4. בדיון ההוכחות נחקרו התובעת וכן המומחה מטעם בית המשפט שזומן על ידי הנתבעת.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

שאלת האחריות

5. לטענת התובעת, ביום 27.6.08 בסיום יום העבודה נסעה לביתה בהסעה מאורגנת של המעביד. כאשר הגיעה ההסעה סמוך לביתה, ביקשה לרדת מהרכב ותוך כדי ירידה הרגל שלה נתקלה בדבר מה ועקב כך היא נפלה ונחבלה.

התובעת מפרטת את גרסתה בתצהיר העדות הראשית שלה. לתמיכה בגרסתה הפנתה התובעת למזכר שנכתב על ידי חברת ההסעות (בלדר נסיעות) למעביד של התובעת, חברת שופרסל. המזכר צורף כנספח ג' לתצהיר עדות הראשית מטעמה.

כמו כן, הפנתה לרישומים בחלק מהתיעוד הרפואי.

6. בסעיף 3 לסיכומי הנתבעת נכתב כך:

"יחד עם זאת, לאחר בחינת מכלול ההיבטים לרבות חקירתה בבימ"ש ועובדות ומסמכים בתצהיר המשלים, וכן על יסוד ההלכה הפסוקה לפיה גם ספק פועל לטובת התובעת, מסכימה הנתבעת לראות באירוע נשוא כתב התביעה "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק.

התובעת (כך במקור – א.ר.ב.) תמקד טענותיה בשאלת הנזק והקשר הסיבתי בין הנזקים והזכויות הנטענות לאירוע התאונה"

7. לנוכח ההסכמה האמורה לראות באירוע משום תאונת דרכים, אין עוד צורך לדון בשאלת האחריות ויש לראות בתובעת כמי שנפגעה בתאונת דרכים ולבחון את שאלת גובה הנזק.

גובה הנזק

הנכות הרפואית

8. התובעת הינה ילידת 1965.

בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי פרופ' גנאל (להלן: "המומחה") נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 9.75% המורכבת מהנכויות הבאות:

5% נכות לפי סע' 37 (5) א בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי.

5% נכות לפי סע' 35(1) א'-ב' בגין חבלה קהה לכתף שמאל שהותירה הגבלה קלה בתנועות וחולשת שרירים.

כמו כן, קבע המומחה נכות זמנית בשיעור של 100% ממועד התאונה (27.6.08) ועד ליום 20.7.08 וכן נכות זמנית בשיעור של 30% למשך חודשיים נוספים.

9. התובעת טוענת כי יש לקבל את חוו'ד של המומחה מטעם בית המשפט לעניין הנכות הרפואית שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה.

10. הנתבעים טוענים כי הנכות בשיעור של 5% בכתף שמאל שקבע המומחה מטעם בית המשפט כי איננה נובעת מהתאונה.

לעניין זה, מפנה הנתבעת בסיכומיה לכך שמיד בסמוך לאחר התאונה בוצעה לתובעת בדיקת רנטגן בכתף שמאל אשר תוצאותיה היו תקינות (הבדיקה סומנה כנ/1).

עוד מציינים הנתבעים כי מעיון בתיק הרפואי עולה כי עד לבדיקת מומחה של בית המשפט, לתובעת, לא בוצעה כל בדיקה או צילום אולטרה סאונד בכתף שמאל אלא בוצעו לה שתי בדיקות אולטרה סאונד לכתף ימין באופן שמלמד על קיום בעיה בכתף ימין.

לראשונה התברר כי קיים ממצא בכתף שמאל בבדיקת הסיטי שיזם מומחה של בית המשפט והתבצעה ביום 5.10.11.

הנתבעת מציינת כי מחקירתו הנגדית של המומחה עולה שאינו יכול להיות בטוח שהממצא בבדיקת הסיטי נגרם בתאונה הנדונה.

הנתבעת מציינת כי התובעת הינה רוקחת ובעלה רופא וככל שצולמה בכתף ימין במקום שמאל הייתה צריכה להיות מודעת לטעויות.

לפי הנטען, לתובעת היו אירועים תאונתיים נוספים לאחר התאונה וכלל זאת אירוע של נפילה מסולם ואירוע מוחי בו התמוטטה ואיבדה את ההכרה. הנתבעת מפנה לעניין זה לעדותה של התובעת וכן למסמך שסומן נ/4.

11. התובעת מציינת בסיכומיה, לעניין הצילומים בכתף ימין במקום שמאל, כי בעלה רופא ילדים ולא אורטופד וכי לא רואה את תוצאות הבדיקות.

לגבי הטענה כי הנכות נגרמה לתובעת כתוצאה מתאונות אחרות בהן הייתה מעורבת, מצוין בסיכומי התובעת כי המומחה מטעם בית המשפט השיב, לגבי תאונת דרכים משנת 2007, כי אין רישום רפואי אודות פגיעה בכתף בסמוך לתאונות האחרות.

12. עיון בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט מלמד כי המומחה הסביר כי אומנם יש חשיבות לתלונות הראשוניות. יחד עם זאת, קיימת תופעה של מיסוך וכאשר איזור אחד מאוד כואב הוא מסתיר איזורים אחרים פחות כואבים (ר' עמ' 11 לפרו' הדיון).

המומחה אף העיד שבבדיקת הסיטי מיום 4.10.11 של כתף שמאל יש ממצא פתולוגי ברור שעולה ממנו שיש בעיה בכתף.

מחקירתו הנגדית של המומחה אף עולה שהתאונות האחרות שבהן הייתה מעורבת והובאו בפניו, לא רלוונטיות לפגיעה בכתף (ר' עמ' 13 לפרו' הדיון).

13. בכל הנוגע לנכות הרפואית בעמוד השדרה, טוענים הנתבעים כי נכות זו מקורה באירוע תאונתי קודם משנת 2002 ומאירועים אחרים.

לפי הנטען, התובעת נפגעה בתאונת דרכים בפגיעת רכב מאחור ביום 1.6.02 ועל פי תלונותיה נפגעה בעמוד שדרה צווארי ויש לה הגבלות.

לטענתם, הנימוק של המומחה לפיו לא ראה רישומים על תלונות עם רצף רפואי אין בו כדי ללמד שלא היתה מגבלה.

לטענתם, אופן התרחשות התאונה בהשוואה לתאונה הקודמת מלמדת כי סביר יותר שהנזק בצוואר נובע מהתאונה הקודמת.

14. התובעת מציינת בסיכומיה כי המומחה מטעם בית המשפט העיד כי אומנם התובעת נפגעה בצוואר בשנת 2002, אך בהעדר רישום אודות תלונות בקשר לצוואר במשך 6 השנים שלאחר מכן, זה לא רלוונטי.

15. המומחה מטעם בית המשפט נחקר חקירה ממצה ועמד על חוות דעתו. בכל הנוגע לתאונה הקודמת שבה נפגעה התובעת בצוואר ציין כך:

"ש אם קבעת נכות בעמוד שידרה צווארי זאת אומרת שבעבר הרפואי שלה לא היו לה תלונות על עמוד שידרה צווארי?

ת לא תעלה על דעתך שאני מפרט בעמ' 4 את כל מה שמצאתי בעברה הרפואי ואח"כ אתעלם מזה. אכן בשנת 2002 היתה מעורבת בתאונת דרכים ואח"כ סבלה מכאבים בצוואר ומכתף ימין, נערכו לה צילומי רנטגן של הצוואר והכתף שהיו תקינים ובשנת 2002 יש עוד איזכור לסבל מהצוואר. אבל מאז יולי 2002 עברו 6 שנים עד התאונה שנדונה בשנת 2008 ואין בהם רישומים של רצף של סבל מהצוואר לא בשנת 2004 ולא ב-2005 ו-2007 ולכן לדעתי זה לא רלוונטי למצבה כיום ולכן רשמתי את המשפט של לא רלוונטי ובהחלט לא התעלמתי".

16. כאשר נשאל המומחה לגבי העובדה שקבע נכויות בשיעור של כמעט 10% בנסיבות הקלות של התאונה נשוא התובענה השיב כך:

"ת. אני מצטער שאת המציג את עצמך כאדם מן הישוב ואני מצטער שחוו'ד שלא הובנה. הלכתי בהגזמה לצמצום אחוזי הנכות והראתי מה נותן סעיף הליקוי בגין הגבלות בתנועת הסיבוב, אני חושב שחוו'ד היתה שקולה ואני מצטער שיש לך קושי לקבל אותה ולי אין סיבה לשנות אותה.

17. עדותו של המומחה מטעם בית המשפט היתה סדורה וניתנו על ידו, כפי שאף הובאו לעיל, הסברים ממצים לעניין הבסיס לקביעותיו. לפיכך, לאחר שעיינתי בחוו'ד המומחה מטעם בית המשפט וכן במסמכים הרפואיים ולנוכח כל המפורט לעיל, אני מוצאת כי חוו'ד של המומחה מטעם בית המשפט לא נסתרה ויש לקבלה.

לפיכך, אני מקבלת את קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט לעניין הנכות שנגרמה לתובעת בכתף שמאל. כמו כן, אני מקבלת את קביעתו לעניין הנכות ממנה סובלת התובעת בעמוד השידרה הצווארי וכי נכויות אלו מקורן בתאונה נשוא התובענה.

הנכות התפקודית

18. לטענת התובעת נגרמה לה כתוצאה מהתאונה נכות שיש לה השלכה תיפקודית.

לדבריה, עובר לתאונה עבדה כעוזרת רוקחת במשרה מלאה וביצעה את תפקידה ללא קושי.

לאחר תקופת אי הכושר שבה לעבודתה אך עבודתה כרוכה, בין היתר, בעמידה ממושכת ובסידור תרופות במדפים גבוהים הדורשים בריאות תקינה בעמוד השידרה הצווארי ובכתפיים. לפיכך, היא נזקקת לעזרת עובדים אחרים (ר' עמ' 27 לפרו' הדיון).

התובעת מציינת בסיכומיה, כי הנכות התפקודית שלה גבוהה מנכותה הרפואית. יחד עם זאת, לצורכי פשרה חושבו בסיכומיה הפסדי ההשתכרות שנגרמו לה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 9.75% כשיעור נכותה הרפואי.

19. לטענת הנתבעים, נכותה של התובעת אינה תפקודית ואין לפסוק לה פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. לטענת הנתבעים, התובעת הינה רוקחת, עבודה המתבצעת בנחת ללא מאמץ פיסי בישיבה ובעמידה. הנתבעת מפנה לעניין זה לעדותה של התובעת.

עוד מציינים הנתבעים כי מדובר בתאונת עבודה אשר במהותה הייתה כל כך קלה עד שהתובעת לא הגישה תביעת נכות לביטוח הלאומי.

20. התובעת פירטה בעדותה לעניין המגבלות מהם היא סובלת בעבודתה (כך בעדותה של התובעת בעמ' 26 לפרו' הדיון):

"ש: כמה זמן את עובדת בשופרסל.

ת: 14 שנה.

ש: את קבועה?

ת: לא יודעת. אנו לא עובדי מדינה.זה שופרסל גדול שבו יש בית מרחקת ושם אני עובדת.

ש: מה את עושה בעבודה שלך.

ת: אני מסדרת ועוזרת לרוקחים להוציא תרופות ולסדר. כולם יודעים שאני מתקשה להוריד ולהתכופף.

ש: קשה לך להתלבש.

ת: היה לי קשה להתלבש, אני למדתי שיטות ואני קודם מלבישה את היד ואח"כ מתלבשת כמו שצריך.

ש: את יושבת בעבודה.

ת: כן. אם אני יושבת ישיבה ממושכת אז קשה לי בגלל הגב. זה לא בגלל היד.

ש: את באותו תפקיד מאז שהתחלת לעבוד שם.

ת: כן. כל הזמן.

ש: שלחו אותך בעבר לאיזה שהם קורסים מקצועיים או השתלמויות.

ת: תמיד יש אבל פחות.

ש: כמה ילדים יש לך בבית.

ת: שניים.

ש: קטינים.

ת: בני 21 ו-19.

ש: מה שם העוזרת שהעסקת לפני התאונה.

ת: יש לי טליה אחת. מי שהיה לי לפני התאונה עזב את הארץ והוא כבר לא פה.

ש: העוזרת כיום.

ת: אמא, אחותי, כולם עוזרים לי. אמא שלי תמיד צמודה אליי וגם בעלי אחה"צ.

ש: אמא הייתה בכל מקרה עוזרת.

ת: לא. הלוואי שהייתי יכולה לעזור לה.

ש: את לא מוגבלת.

ת: תנועה. לתלות כביסה, חלונות ויש דברים שאני לא יכולה לעשות וביד אחד זה מאוד קשה. אני לא מוגבלת אבל יש לי דברים שמאוד קשה לי לעשות.

ש: הלכת לרופא תעסוקתי.

ת: לא הלכתי.

ש: את ביקשת הקלות בעבודה.

ת: גם בעבודה כולם עוזרים לי להוריד מלמעלה. לא ביקשתי הקלות. אם אני אבקש בעבודה לא יתנו לי.

ש: אותה עבודה שאת עושה היום זה עבודה שעשית לפני התאונה.

ת: כן. "

21. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לסוג הנכות האורטופדית שנגרמה לתובעת, בצוואר ובכתף,

לעבודתה של התובעת כרוקחת, עבודה הכרוכה בתנועה ומאחר ועדותה של התובעת אמינה עליי, אני מוצאת כי נגרמה לתובעת נכות שיש לה השלכה תפקודית ויש בה כדי להביא לגריעה מכושר ההשתכרות שלה. זאת, בשיעור הזהה לשיעור הנכות הרפואית שנגרמה לה כתוצאה מתאונה.

הפסדי השתכרות לעבר

22. התובעת טוענת כי עובר לתאונה השתכרה סך ממוצע של 6,158 ₪ העומד, נכון למועד הגשת הסיכומים על ידה, על סך 7,062 ₪.

לטענת התובעת עקב התאונה שהתה באי כושר ונעדרה מהעבודה למשך שלושה שבועות.

כתוצאה מכך, משכורתה עבור חודש יולי 2008 עמדה על סך 4,175 ₪ ונגרם לה הפסד של 1,983 ₪. עוד טוענת התובעת כי מגיע לה פיצוי בגין הפסד שכר חלקי לתקופות אי הכושר הזמני שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט ובסך הכל טוענת להפסדי השתכרות לעבר בסך 35,804 ₪.

23. הנתבעים מציינים כי המדובר בתאונת עבודה והתובעת קיבלה שכר מלא בתקופת היעדרותה מעבודה.

עוד הם טוענים כי התובעת קיבלה תגמולי מל"ל בסך של 2,054 ₪ באופן ישיר, שהוא ההפרש של משכורת חודש יולי 2008 שפחתה. הנתבעים מציינים כי לגבי תקופת הנכות הזמנית התובעת עבדה בפועל וקיבלה שכר מלא.

24. הפסדי עבר הינם נזק מיוחד הדורש הוכחה.

משעה שמדובר בתאונת עבודה, התובעת זכאית היתה לקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.

בהתאם לאישור הביטוח הלאומי (נספח א' לתצהיר התובעת), התובעת קיבלה גמלת נכות מעבודה בסך 2,054 ₪. לפיכך, קיבלה את הפיצוי בגין התקופה שבה נעדרה מעבודתה.

באשר לתקופה שבגינה נקבעה לתובעת נכות זמנית על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אין בעצם העובדה שנקבעה לתובעת נכות זמנית כדי להקנות לה זכות לפיצוי בגין אובדן השתכרות, שעה שבפועל לא נפגעה בהשתכרותה מעבר לתקופה שבה נעדרה מעבודתה.

לנוכח האמור, התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד השתכרות לעבר.

הפסד השתכרות לעתיד

25. התובעת טוענת כי יש לפסוק לה בגין הפסד השתכרות לעתיד, בהתאם לשכר חודשי של 7,062 ₪, סך של 121,869 ₪.

לטענתה, בהתאם להלכה, גם אם ניזוק ממשיך להשתכר במומו כפי שהשתכר עובר לתאונה, יש לפצות בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. עוד מצוין בסיכומי התובעת כי אומנם התובעת שבה לעבודתה, אולם אילולא התאונה סביר שהייתה מתקדמת ושכרה היה עולה. כמו כן, לטענתה, יש חשש כי לאור הכאבים והמגבלות תיפלט ממקום העבודה.

26. הנתבעים מציינים כי בהתאם להלכה, בגין נכויות נמוכות כפי שנגרם לתובעת, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד. הנתבעים מפנים לפסיקה ולכך שלאור עברה של התובעת, נכותה הקודמת, והעדר השלכה תפקודית לנכות, יש לפסוק לה פיצוי גלובלי שיעמוד על סך של 6,000 ₪ לכל היותר.

27. שקלתי את טיעוני הצדדים. מאחר וקבעתי כי התובעת סובלת מנכות תפקודית, אך בשים לב לכך שמדובר בנכות בשיעור משוכלל של 9.75% ובמכלול הנסיבות, כאשר אין להתעלם מכך שהתובעת המשיכה בעבודתה אך יש להביא בחשבון את האפשרות שבעתיד הנכות שנגרמה לה תשפיע על השתכרותה, כך למשל אם לא תמשיך לעבוד עוד באותו מקום עבודה, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך של 80,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד.

אובדן פנסיה

28. התובעת מציינת כי יש לפסוק לה פיצוי בגין אובדן פנסיה, כאשר לטענתה בהתאם לגובה השכר ואחוז הנכות שנגרם לה יש לפסוק לה פיצוי בגין אובדן פנסיה בסך 43,860 ₪ .

29. הנתבעת טוענת כי לתובעת לא נגרם כל נזק תפקודי כי המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה ולא צפויים לה כל אובדן זכויות פנסיה.

30. בזיקה למפורט לעיל, לעניין הפסד השתכרות עתידי, מצאתי כי בנסיבות יש לפסוק לתובעת בגין אובדן זכויות פנסיה סך גלובלי של 15,000 ₪.

עזרת צד ג'

31. התובעת מציינת כי מאז התאונה היא מתקשה בביצוע פעולות בסיסיות, הן בחיי היום יום, כגון הלבשה והנעלה והן בניהול משק הבית והיא נזקקת לעזרה.

התובעת הצהירה כי היא נעזרת בבני משפחתה. לטענתה, יש לפסוק לה פיצוי בגין עזרת הזולת, אף אם העזרה הינה של בני משפחתה.

התובעת מעריכה את הפיצוי המגיע לה בגין עזרה לצד ג' לעבר ולעתיד בסך גלובלי של 80,000 ₪.

בתצהירה פירטה התובעת, בעניין העזרה לה נזקקה לאחר התאונה. לדבריה נזקקה לעזרה של בני משפחתה. כן ציינה כי נאלצה להעסיק עוזרת בית בתקופה הסמוכה לאחר התאונה פעמיים שלוש בשבוע ואילו כיום מעסיקה עוזרת פעם עד פעמיים בשבוע.

בחקירתה הנגדית, שאף צוטטה לעיל, פירטה התובעת לגבי העזרה שנזקקה לה.

32. לטענת הנתבעים, התובעת לא הביאה כל ראייה בדבר קיום מגבלה או עדות בדבר תשלום מוגדל לעזרה בבית. בנתוני פגיעה הקלים אין הצדקה לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג'.

33. שקלתי את טיעוני הצדדים. מלבד עדותה, לא הובאו מטעם התובעת ראיות נוספות של עדים לגבי העזרה שלדבריה נזקקה לה ואף לא הוגשו על ידה אסמכתאות מתאימות לתמיכה בטענתה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות כפי שפורטו, אני פוסקת לתובעת בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד סך כולל של 10,000 ₪.

כאב וסבל

34. התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין כאב וסבל בסך של 16,441 ₪.

הנתבעים טוענים כי יש לפצותה לפי שיעור הנכות של 5% לכל היותר.

35. בשים לב לנכות שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה, כפי שנקבעה ולעדותה של התובעת כפי שאף הובאו לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 16,000₪.

הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות

36. התובעת טוענת להוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. לדבריה, בעקבות התאונה נזקקה לטיפולים הכוללים טיפולי פיזותרפיה והידרותרפיה ועד היום היא נזקקת לבדיקות רפואיות ולכן נגרמות לה הוצאות נסיעה והיא אף מטופלת במשככי כאבים.

לטענתה, יש לפצותה בגין הוצאות אלו בסך גלובלי של 25,000 ₪ בגין הוצאות לעבר ולעתיד.

37. לא צורפו על ידי התובעת אסמכתאות לעניין ההוצאות שנגרמו לה. כמו כן, המדובר בתאונת עבודה וככלל, התובעת זכאית לקבל את ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה מהביטוח לאומי.

בנסיבות אלו, מצאתי לפסוק פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין נסיעות והוצאות רפואיות.

סיכום

38. לנוכח האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם באמצעות הנתבעת לתובעת תוך 30 יום את הסך של 123,000 ₪ וכן הוצאות משפט (אגרת משפט וכן התשלום ששולם על ידה למומחה מטעם בית המשפט) וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.