כללי:

לפני תביעה כספית ע"ס 131,500 ₪ נכון למועד הגשתה, 16.6.10.

התובעים, זוג נשוי, שכר את שירותיה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") חברה שעסקה בעבודות בנייה ושיפוצים, לצורך ביצוע שיפוץ בכתובת מגוריהם במועצה המקומית אזור.

הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מנהל הנתבעת.

ביום 4.9.08 אישר התובע 1 (להלן: "התובע") גם בשם רעייתו התובעת 2 (להלן: "התובעת") הצעה לשיפוץ ביתם ע"י הנתבעת.

ההצעה הפכה להסכם מחייב שצורף כנספח א' לכתב התביעה.

לטענת התובעים, התקיים מו"מ נוסף שבסיומו חתמו התובעים באמצעות התובעת ונציג הנתבעת על חוזה נוסף ובו פירוט עבודות שעל הנתבעת לבצע ולהשלים.

המסמך נכתב בשפה הרוסית וצורף לכתב התביעה כנספח ב'.

תרגום לשפה העברית צורף לכתב התביעה כנספח ב'1.

הנתבע מסר לידי התובעים שיק בטחון להשלמת העבודות בסך 30,000 ₪, ז.פ. 8.1.09, זהו נספח ג' לכתב התביעה. שיק הביטחון הופקד לפירעון אך חולל עקב מתן הוראת ביטול.

התובעים טוענים, כי נגרמו להם הנזקים הבאים:

א. עלות השלמת עבודות שלא בוצעו - 80,000 ₪.

ב. עלות חוות דעת השמאי דורון ברינקר - 1,500 ₪.

ג. עוגמת נפש - 50,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת היא מכוח חבותה החוזית וכנגד הנתבע מכוח חבותו השטרית על פי שטר הביטחון, כמו גם טענה לאחריות אישית עקב מצגים והבטחות שהבטיח לתובעים.

הנתבעים מצידם טענו, כי אין ממש בתביעה.

עוד גרסו לחוסר יריבות בין הנתבע לבין התובעים, משום שהוא פעל כאורגן של הנתבעת ולא התחייב באופן עצמאי כלפי התובעים.

לחילופין יטען, כי אחריותו הגם שהיא מוכחשת, עומדת על סך של 30,000 ₪ בלבד כסכום שטר הביטחון.

בנוסף טענו הנתבעים, כי הם זכאים לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, סך של 33,524 ₪ המהווים לטענתם את ערך העבודות הנוספות אשר בוצעו ע"י הנתבעת בבית התובעים מעבר לסכום החוזה.

הנתבעים טוענים, כי התובעים לא שילמו לנתבעת את המגיע במלואו וכי במועד חתימת נספחים ב' עמד חובם של התובעים כלפיהם בסכום של כ- 90,000 ₪.

הוסכם, כי התובעים ישלמו את יתרת החוב ומנגד הנתבעת תבצע את העבודות הנוספות שנתבקשה. רק לאחר שגובשו הסכמות אלה מסר הנתבע שיק ביטחון ע"ס 30,000 ₪ המהווה את ערכן של העבודות שנותרו לביצוע, השיק היה אמור להיות מוחזר לו עם השלמת סיום העבודות ולאחר קבלת היתר בניה.

העבודות לא הושלמו משום שהתובעים לא קיבלו את היתר הבניה הנדרש.

הנתבעים ציינו, כי הנתבעת סיימה את כל מחויבותה בהסכם לרבות אלה המפורטים בנספחים ב', שביצועם היה מותנה בקבלת היתר הבניה.

מעבר לכך, מאז המועד בו נחתמו נספחים ב', הזמינו התובעים אצל הנתבעת עבודות נוספות שערכן עולה על סכום שיק הביטחון. בסעיף 20 לכתב ההגנה העריכו הנתבעים את שווי העבודות בסך של 33,524 ₪ כולל מע"מ ומכאן הודעת הקיזוז.

הודעת הביטול על שיק הפיקדון ניתנה כדין, משום שניתנה בגינו תמורה שוות ערך.

מכאן עותרים הנתבעים לדחיית התביעה.

הדיון:

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני התובעים וכן חוות דעת השמאי המומחה מטעמם מר דורון ברינקר.

מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע עצמו.

כמו כן, מונה מומחה בית המשפט מר אייל שנהב מהנדס ושמאי מקרקעין, אשר חיווה דעתו בנוגע לעבודות השיפוץ שנדרשו בנכס, אופן ביצועם והעלויות.

בישיבות ההוכחות נחקר התובע (אוקטובר 2013), הנתבע (אפריל 2014), מומחה בית המשפט (אוקטובר 2014), מר ברינקר המומחה מטעם התובעים (אוקטובר 2014).

הצדדים ויתרו על חקירתה של התובעת עצמה.

כמו כן עד נוסף שהזמנתו נתבקשה, מר זוארץ שביצע את עבודות הריצוף, לא התייצב. עד זה לא נתן תצהיר ובסופו של דבר ויתרו הצדדים על עדותו.

השאלות המצריכות הכרעה הן:

א. היקף העבודות:

נושא זה נחלק להיקף העבודות שהתחייבה הנתבעת לבצע, העבודות שבוצעו בפועל וסוגית העבודות הנוספות.

ב. העלויות.

במסגרת זו יש לבחון גם את טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים.

ג. עגמת נפש והוצאות נלוות .

ד. אחריותו האישית של הנתבע. במסגרת זו יש לבחון האם מוטלת על הנתבע אחריות אישית ואם כן – באיזה היקף.

אבחן את השאלות אחת לאחת.

היקף העבודות:

התובעים טענו, כי נספחים א' ו-ב' להסכם החתומים בין הצדדים עסקו בעבודות בהיקף בסכום של 320,000 ₪ כמפורט במסמכים דנן.

התובעים טענו בעדותם, כי הנתבעת לא השלימה את העבודות ולכן נאלצו לעצור את התשלומים (סעיפים 7-8 לתצהירי התובעים).

כתוצאה מכך, נחתם ההסכם נספח ב' ונמסר שיק ביטחון שהיה אמור להיות אחד מתוך שלושה שיקים שלא נמסרו.

הנתבעת לא ביצעה את העבודות שהתחייבה לבצע על פי ההסכם השני, כך לפי גרסת התובעים וראו בעניין זה סעיפים 11-12, 17 לתצהיר התובע.

התובעים שללו את גרסת הנתבעים כפי שמצא ביטוי בסעיף 9 לכתב התביעה כביכול ביצעו עבודות, והגדירו אותם "דברי כזב".

הנתבעים מצידם, הצביעו על כך שהתובעים עצמם אישרו בכתב התביעה כי עצרו תשלומים לנתבעת ולכן נכרת ההסכם השני.

לטענת הנתבעים, עד שהתובעים לא שילמו לנתבעת את יתרת החוב עבור ביצוע כל השיפוצים למעט שלושה נושאים שהוערכו ב- 30,000 ₪, לא הסכימו הנתבעים לבצע את העבודות.

התובעים הכירו בכך כי לצורך ביצוע אותן שלוש עבודות עליהם להמציא היתר בניה, ומשלא הוצג אין להם להלין אלא על עצמם. למעט העניינים שהצריכו היתר בניה, סיימה הנתבעת את מלוא התחייבויותיה כלפי התובעים.

נוכח המחלוקת בין הצדדים האם העבודות הושלמו כדבעי אם לאו, התמנה מומחה בית המשפט, המהנדס אייל שנהב למתן חוות דעת.

המהנדס שנהב הגיש את חוות דעתו לתיק בית המשפט ביום 1.2.12.

בחוות דעתו סקר המהנדס את בית המגורים של התובעים, את טענות הצדדים והעבודות שבוצעו מול העבודות שהיה צריך לבצע. עוד העריך המומחה את העלויות הנדרשות.

המומחה שנהב אף קיבל לעיונו את חוות דעתו של המומחה ברינקר מטעם התובעים.

לאחר שהמומחה שנהב מטעם בית המשפט, בחן את כל העבודות כולל הליקויים הנטענים וכן את טענות הנתבעת לעבודות נוספות, חיווה מומחה בית המשפט את דעתו כי עלות ההשלמות ומכלול התיקונים הנדרשים גם לפי עמדת הצדדים, הינה בסך 33,850 ₪ נכון למדד דצמבר 2011 ואינה כוללת מע"מ.

המומחה ציין עוד, כי משך ביצוע התיקונים עשרה ימים בהם הבית היה ראוי למגורים. ראו עמ' 10 לחוות דעתו.

מבחינת העבודות הנוספות, מצא המומחה שנהב, כי סך עלות העבודות שביצעה הנתבעת כעבודות נוספות הינו 20,900 ₪. זאת בכפוף להכרעת בית המשפט בסעיפים ה' ו-ו' בשאלה האם התובעים ביצעו את התיקונים הספציפיים בסעיפים אלה על חשבונם כטענתם או האם הנתבעת ביצעה זו כטענתה. עלות התיקון של פירוק ופינוי רצוף כולל ניקוי ידני היא 5,500 ₪ ושל הזנת חשמל ומים לחדר מכונות 2,500 ₪ לפי חוות דעת המומחה. כאמור השאלה מי ביצע בפועל את התיקונים נותרה להכרעת בית המשפט.

מכאן ראינו, כי מומחה בית המשפט לא ראה עין בעין עם התובעים את העלויות של העבודות אשר לטענתם נותר לבצע.

מומחה בית המשפט מר שנהב סבר, כי העלויות האלה מגיעות כדי הסך של 33,850 ₪ בלבד, שעה שהתובעים בכתב התביעה סברו שמדובר בסכום כפול ויותר – 80,000 ₪.

לעומת זאת מומחה התובעים מר ברינקר בחוות דעתו קבע סכום של 79,926 ₪ כולל מע"מ.

גם בנושא העבודות הנוספות שטוענים להן הנתבעים הפחית המומחה מר שנהב והעריך בסכום של שני שליש מהסכום שנטען ע"י הנתבעים, כלומר 20,900 ₪ במקום 33,584 ₪.

חוות דעתו של מומחה בית המשפט מר שנהב, לא תאמה את עמדת התובעים ומשכך תקפו אותה בחריפות. הם עמדו על כך שהמומחה יוזמן לחקירה ואף בסיכומיהם גרסו, כי המומחה נטל לעצמו חירויות לא לו.

ברם, עמדתם זו של התובעים, בכל הכבוד היא עמדה סובייקטיבית ולא מצאתי כי היא משתקפת במציאות.

התובעים טענו כי המומחה שנהב "עשה כל מאמץ להמעיט בשווי העבודות", סעיף 36 לסיכומים. "נוטל לעצמו חירויות לא לו" סעיף 37 לסיכומים.

כאשר המומחה נמנע מלהגדיר עלויות, בנימוק שההגדרה אמורה להימצא בתוכניות הביצוע, טוענים התובעים כי זהו "תירוץ", סעיף 38 לסיכומים.

אני מוצאת כי מומחה בית המשפט ערך את חוות דעתו בזהירות המתבקשת ממעמדו כמהנדס, שמאי מקרקעין ומומחה שמונה ע"י בית המשפט.

לא מצאתי תימוכין כלשהם לטענה כי המומחה פעל בחוות הדעת באופן סובייקטיבי וכי קביעותיו מבוססות על נטייה כלשהי לצד מי מן הצדדים.

המומחה חיווה דעתו במידת האובייקטיביות הראויה מתוקף מקצועו, מומחיותו ומעמדו המיוחד בתיק זה כמומחה בית המשפט.

עדותו בישיבת יום 29.10.14 היתה מכובדת, רהוטה ועניינית.

המומחה הסביר היטב מדוע נקב בחוות דעתו בסכומים דלעיל.

המומחה הסביר מדוע בסעיפים מסוימים חיווה דעה ומדוע בנושאים מסוימים הביא את טענות הצדדים לכאן ולכאן. למשל נושא הפרגולות בעמ' 44 לפרוטוקול ש' 19-22.

המומחה ציין כי כאשר היו מחלוקות בין הצדדים בסוגיות כאלה ואחרות, הוא הסתפק בתמחור והותיר את ההכרעה גופה לדיון בבית המשפט. עמ' 44 ש' 27-28.

המומחה אף ציין, כי ערך את סעיפי חוות דעתו בהתאמה לסעיפים בחוות דעתו של מומחה התובעים מר ברינקר. עמ' 47 לפרוטוקול ש' 27-28.

המומחה מר שנהב הטיב להסביר את הערכים אותם קבע במתאם לעבודות שמשתקפות בהסכמים בין הצדדים מצד אחד ובמצב בשטח מצד שני.

יצוין כי באותה ישיבה מיום 29.10.14 נחקר גם מומחה התובעים מר דורון ברינקר.

הוא אישר שהוא שמאי מקרקעין בלבד ואינו מהנדס.

עוד אישר כי מעולם לא הגיש חשבון לפי כמויות בפרויקט בניה כי זה תפקיד של מהנדס ולא של שמאי. עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 10-13.

המומחה מר ברינקר השיב, כי הוא קובע את הערכת הסכומים על פי מחירון "דקל". עמ' 54 לפרוטוקול, ש' 20-24.

המומחה לא ידע לומר למשל מהו התקן לריצוף מקלחון: "לא זוכר בעל פה", עמ' 54 , ש' 28-31.

גם את התקן הישראלי העוסק בסטיות מותרות בבניה, תקן 789 לא זכר העד מר ברינקר. עמ' 55 ש' 2-5.

מר ברינקר טען כי נושא השומה שערך אינו ליקויי בנייה ולכן לא צריך היה להכיר את התקן דנן. לדבריו: "אני לא רואה שיש פה מילה אחת על ליקויי בנייה בכל הדו"ח הזה".

להגדרתו: "ליקוי זה פריט בניה שלא עומד בתקן". עמ' 55 ש' 13-29.

המומחה שנהב עורר רושם אמין ומקצועי ביותר. עדותו היתה ביותר מפורטת, רהוטה ועניינית.

לעומת זאת השמאי ברינקר מטעם התובעים, לא היה בעל ידע שלם בתחומים הרלוונטיים. חקירתו על גבי דוכן העדים הוכיחה כי הוא מחשב כמויות לפי מחירונים אך לא עסק בפועל בעבודות הנדסה, ואינו מכיר את התמחור הנדרש מן הזווית המקצועית היום יומית.

הוא לא הכיר ולא זכר תקנים רלוונטיים ואף סבר, כי חוות הדעת שנדרשה ממנו מצומצמת בהיקפה רק לנושאים שאינם ברי תיקון.

עמדת הנתבעים, כי ככל שהעד ברינקר מומחה בתחום המקרקעין, הרי בפועל אינו עוסק בבניה ובאופן השלמת עבודות כנדרש בענייננו, מקובלת עלי.

חוות דעתו של המהנדס שנהב שלא קועקעה בחקירה נגדית, מוצקה ועומדת.

אני סבורה כי היקף העבודות שבוצעו והערכת העלויות שהוגדרו ע"י המומחה שנהב, נכונות וטובות לענייננו. לאורן נלך.

אני דוחה את עמדת התובעים, כי חוות דעתו של המומחה שנהב חרגה מתחום סמכותו ולקתה במשוא פנים כלפי הנתבעים. לא מצאתי בסיס ממשי לטענות אלה. העובדה שחוות הדעת של המומחה שנהב לא תאמה את טענות התובעים, אינה סיבה להטיל בו דופי. את מלאכתו כמומחה בית המשפט ביצע נאמנה.

אני קובעת כי היקף העבודות כפי שנקבעו ע"י המומחה שנהב ועלותם מקובלת עלי.

הסכום של 20,900 ₪ שהוגדרו ע"י המומחה שנהב כהיקף עבודות נוספות לו טוענים הנתבעים, יש להוסיף מע"מ כחוק.

במישור העבודות השנויות במחלוקת, אני מעדיפה את גרסת הנתבעים, ככל שהדבר נוגע לעלות ההשלמות והתיקונים המופיעים בעמ' 10 לחוות דעתו של המומחה שנהב. גרסה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר איגור ונדר הנתבע ביום 27.4.14. מר ונדר אישר כי ידע שהיה ברור לכל הצדדים שיש צורך בהשגת היתרים לשלוש עבודות: פרגולות, גג וחדר שירותים.

בזמן חתימת ההסכמים נספח ב', כל הנושא היה בהליכי הגשה. עמ' 32 לפרוטוקול ש' 24-29.

העבודות תומחרו בסכום של 30,000 ₪ לגרסתו של מר ונדר, כדי לדעת את גובה שיק הבטחון. עמ' 33 ש' 3-9.

מר ונדר הסביר, כי נדרשו בעיצומה של העבודה שינויים ע"י התובעים ולכן :

"ידעתי שיש לי 33,000 ₪ בעודף, אמרתי שעד סכום כזה אני אבצע את העבודות, אם לא יסתדר נעשה קיזוז ונבטל את השיק. לקחתי את הכסף תמורת העבודה הזו. לגבי התמחיר אם הוא מוסכם או לא, זה עבר את הבדיקה של המומחה".

עמ' 36 ש' 7-9.

מר ונדר הסביר עוד, כי לא ביקש את שיק הביטחון חזרה, משום שהקשר עם התובעים ניתק והוא חשש שלא יקבל את התמורה לעבודות הנוספות שעשה בערך באותו סכום. לדבריו, עבר זמן והוא לא קיבל כל תלונה מהתובעים, הם אפילו לא ביקשו ממנו תיקונים לעבודות שהוא ביצע. עמ' 39 ש' 16-20.

התובע עצמו, ד"ר מושייב ,העיד ביום 31.10.13, כי אפילו החוזה הראשון לא הושלם. הנתבעת לא ביצעה עבודות שהתחייבה. עמ' 14 לפרוטוקול ש' 28.

הוא ציין כי הוגשה בקשה להיתר אולם התנאי כי ביצוע העבודה כפוף לקבלת היתר, אינו מופיע בחוזה. עמ' 16 לפרוטוקול ש' 11-15.

משתמע מדבריו, כי היה מקום לבצע את העבודות הללו גם ללא היתר משום שהן מופיעות בהסכם. עמ' 16 לפרוטוקול ש' 11-18.

ד"ר מושייב הסביר כי הוא תובע את עלות העבודות הגרועות שבוצעו לפי החוזה הראשון. עמ' 17 לפרוטוקול ש' 8-9. עוד הוא תובע עלויות הנדרשות על פי החוזה השני.

ד"ר מושייב ציין, כי הוא אינו מסכים עם חוות דעת מומחה בית המשפט, משום שהסכומים הנקובים בה נמוכים מידי:

"להרים גג ושתי פרגולות זה 20,000 ₪ ?! אני לא מסכים עם חוות דעת של מומחה בית המשפט".

עמ' 18 לפרוטוקול ש' 12-13.

לטענתו, כאשר קיבל רישיון ופנה אל הנתבעים בעל פה כדי שהעבודות יבוצעו. עמ' 19 ש' 1-8. אך בהמשך העדות סתר את עצמו ואמר כי גם לאחר שקיבל רישיון לא התקשר לנתבעים לבצע את העבודות. עמ' 19 ש' 13-15.

בשאלה האם העבודות השנויות במחלוקת בוצעו ע"י התובעים בנפרד או ע"י הנתבעת, טען כל צד טענה נוגדת. התובעים בהיותם "המוציא מחברו" הם אלו עליהם הוטל נטל הראיה.

איש מהצדדים לא הביא גורם מקצועי אשר העיד כי ביצע את העבודות ומטעם מי.

התובעים לא הביאו בסופו של דבר את העד זוארץ, אותו ביקשו לזמן מטעמם בעניין זה.

גם מנהל הנתבעת, הנתבע מר ונדר, העיד כי העבודות לא בוצעו על ידו באופן אישי אלא ע"י קבלני משנה. איש מאותם קבלני משנה לא בא להעיד.

בנסיבות אלה, השאלה מי ביצע את העבודות הללו בפועל, נותרה גרסה מול גרסה.

כאן יש חשיבות לנטלי הראיה וההוכחה. נטל זה כאמור רובץ על התובעים על פי כתבי הטענות. מאחר והם לא הרימו את הנטל, יש לפסוק בעניין זה כגרסת הנתבעים.

לסיכום פרק זה, אני מוצאת, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה שנהב ככל שהדבר נוגע לטענות בדבר הפעולות הטעונות תיקון בהיקף ביצוע התיקונים ועלויותיהם.

מדובר בסכום של 33,850 ₪ לא כולל מע"מ נכון למועד עריכת חוות דעת המומחה 1.2.12.

זהו הסכום אותו זכאים התובעים לקבל מידי הנתבעת.

מסכום זה יש לקזז את סכום העבודות הנוספות לפי קביעת המומחה שנהב. זהו סכום של 20,900 ₪ לא כולל מע"מ נכון למועד עריכת חוות דעת המומחה 1.2.12.

סה"כ זכאים התובעים כי יפסק לזכותם בגין הרכיב הנ"ל של ביצוע תיקונים ועלויות בסכום של 12,950 ₪ פלוס מע"מ נכון ליום 1.2.12, צמוד למדד ונושא ריבית כחוק.

הוצאות נלוות ועוגמת נפש:

חלק גדול מסכום התביעה, 50,000 ₪, הועמד על הוצאות נלוות שהתובעים העריכו כי הם זכאים להם.

לשיטתם נגרמה להם עוגמת נפש רבה עקב התנהלות הנתבעים.

זאת ועוד, היו עלויות, שכ"ט עו"ד, הוצאות חוות דעת מומחה מטעמם, והוצאות מומחה בית המשפט.

בנושא עוגמת נפש, אינני רואה לפסוק סכום כלשהו לטובת התובעים.

כל התקשרות מסחרית כורכת בחובה גם השקעה מחשבתית, קל וחומר כאשר ההתקשרות המסחרית הזו עוסקת בשיפוץ בית המגורים של אחד הצדדים.

אז יובא להתקשרות גם אלמנט ריגשי.

מכאן, ועד פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש כדבר שבשיגרה בגין התקשרויות מעין זה, עוד רחוקה הדרך.

לא כל התקשרות שלא הושלמה כדבעי, היא עילה לפסיקת פיצוים של עוגמת נפש.

במיוחד בענייננו, כאשר מסתבר שגם התובעים לא עמדו במוטל עליהם באופן מלא, למשל נושא ההיתרים עבור הפרגולות והגג או עריכת חשבון מדוקדק עם הנתבעים ותשלום עבור עבודות נוספות.

יתר על כן, קיים פער משמעותי בין הסכום הראשוני שהתובעים העריכו כמגיע להם – 80,000 ₪ כולל מע"מ לעומת הסכום שנפסק בסופו של דבר – 12,950 ₪ בצרוף מע"מ.

גם פער זה מוכיח כי עוגמת הנפש, אפילו היתה, היא סובייקטיבית ולא אובייקטיבית ומשכך אינה מצדיקה לטעמי פיצוי.

אשר להוצאות, אני מוצאת לנכון להשית על שכם הנתבעים את הוצאות המומחה ברינקר מטעם התובעים וכן את חלקם של התובעים בעריכת חוות דעתו של השמאי שנהב, שכן בסופו של דבר התובעים זכו בדינם גם אם בערכים נמוכים מאלה שטענו להם בתחילת הדרך.

הוצאות זימונו של העד המומחה שנהב לישיבת יום 29.10.14 יחולו שווה בשווה בין הצדדים שכן שניהם הפיקו תועלת שווה מעדותו.

אחריות אישית:

האם יש להשית אחריות על הנתבע בגין החיובים דנן בנוסף לאחריות החלה על הנתבעת ?

הסוגיה מתחדדת לאור טענת התובעים בסיכומיהם, כי הנתבעת אינה בעלת כושר פירעון וכל שנותר הוא הנתבע כגורם מימוני.

טענותיהם של התובעים כלפי הנתבע, כי הנתבע התחייב כלפיהם באופן אישי ולכן יש לחייבו אישית במכלול הסכום שייפסק.

הנתבע לעומת זאת טוען, כי לא התחייב באופן אישי כלפי התובעים וכל אמירה שאמר היתה מתוקף מעמדו כאורגן של הנתבעת.

במישור זה של דיני חברות, הרמת המסך חוזי ונזיקין, אני מקבלת את עמדת הנתבע.

לא הוכח כי הנתבע פעל בחוסר תום לב באופן המצדיק חיובו מתוקף דיני נזיקין או הרמת מסך.

במישור החוזי, ראינו כי הצדדים הקפידו לתעד את ההתקשרויות ביניהם בכתב לא פעם אחת אלא פעמיים, גם באמצעות נספח א' וגם באמצעות נספח ב'.

מעבר לכך, כאשר היה צורך בערבות אישית והתחייבות, ידעו התובעים לדרוש מאת הנתבע גם שיק ביטחון – נספח ג'.

מכאן אני למדה, כי לא היתה התחייבות אישית חוזית או ערבות גורפת של הנתבע כלפי התובעים, שכן הם לא החתימו אותו על כתב ערבות חוזי.

הטענה לאחריות אישית במישור חוזי נזיקי ודיני חברות נדחית.

נותר לדון בשאלה מה מעמדו של הנתבע כלפי התובעים מכוח נספח ג' – שיק הביטחון.

שיק זה נקוב בסכום של 30,000 ₪ נכון ליום 8.1.09.

הסכום שפסקתי וגם הוצאות המשפט, נכנס בגדר הסך הנ"ל.

שיק הביטחון לא הוחזר לידי הנתבע. עם זאת, הנתבע טוען כי השיק ניתן על תנאי שהעבודות הנוספות לא יבוצעו על ידו. מאחר והעבודות הנוספות כן הושלמו- בגבולות ההיתרים החוקיים, לדעתו אין מקום לפרוע את שטר הביטחון.

לאחר שאני בוחנת את עמדות הצדדים, נחה דעתי כי יש מקום לחייב את הנתבע מכוח השטר.

העובדה שהשטר לא נדרש על ידו בחזרה, אומרת דרשני.

מר ונדר אומנם סיפק בעדותו הסבר מסוים לשאלה מדוע לא הוחזר השטר אליו, אך ההסבר הזה אינו מניח את דעתי.

הוכח כי בוצעו עבודות נוספות ע"י הנתבעת, אך לא במידה מספקת.

העבודות הנוספות הללו קוזזו מסכום חיוביה של הנתבעת כלפי התובעים ועל כן שטר הביטחון אמור לשמש למטרה המקורית אליה נמסר, כלומר כבטוחה לתובעים בגין ההפרש.

משכך, במישור השיטרי, יש להטיל אחריות על הנתבע ולחייבו אישית, אך לא במלוא סכום השטר, אלא במלוא סכום החיוב לפי פסק הדין.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני פוסקת כדלקמן:

התביעה מתקבלת בחלקה.

טענת הקיזוז מתקבלת בחלקה.

אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שנהב, באשר לעבודות שלא בוצעו ו/או לא בוצעו כדבעי ע"י הנתבעת ועלויותיהן.

מנגד, אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שנהב, באשר לעבודות הנוספות שבוצעו ע"י הנתבעת ועלויותיהן מעבר למסגרת החוזית בין הצדדים.

משיקולים של נטלי הוכחה וראיה, אני דוחה את טענות התובעים עליהם הוטל הנטל, וקובעת כי התובעים לא הוכיחו את הגרסה שחלק מהעבודות לא בוצעו ע"י הנתבעים אלא ע"י צדדי ג'.

טענות התובעים לפיצוי מוגדל בשל עוגמת נפש, נדחות בזה.

עם זאת התובעים יהיו זכאים להוצאותיהם בעין בגין חוות דעת המומחים ושכ"ט עו"ד וחלק יחסי של אגרות.

אני מוצאת שיש להטיל אחריות אישית על הנתבע, מכוח התחייבותו השטרית נספח ג'. האחריות האישית תוטל לא בגובה מלוא סכום השטר אלא בהתאם לסכום החיוב בפסק דין זה, שהוא נמוך מגובה סכום השטר.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 12,950 ₪ פלוס מע"מ, צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת 1.2.12 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן מחויבים הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעים עלות חוות דעת המומחה ברינקר,

בסך 1,500 ₪, עפ"י נספח ה' לכתב התביעה, שלא נסתר. הסכום צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה 16.6.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעים יחד ולחוד ישאו עוד בתשלום חלקם של התובעים בשכר טירחת מומחה בית המשפט כערכו ביום הוצאתו, חלק יחסי של אגרות משפט א' ו-ב' ושכ"ט עו"ד התובעים בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ, צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פסיקתא תוגש לחתימתי.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.