1. הנאשמת כפרה בתחילה במיוחס לה, אך בטרם שמיעת ראיות, גיבשו ב"כ הצדדים הסדר דיוני, במסגרתו הוגש כתב-אישום מתוקן. בסופו של יום, הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה בעובדות כתב-אישום מתוקן בביצוע עבירות של שידול לתקיפה חבלנית לפי סעיף 30 ו- 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499 א(2) לחוק העונשין וחבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

2. עובר למועדים הרלוונטיים היו הנאשמת, שהינה עובדת זרה, והמתלונן, ידועים בציבור ולהם שני ילדים משותפים.

על-פי עובדות האישום הראשון עובר ליום 7.8.07 ובמהלך חודש יולי 2007, פנתה הנאשמת לגב' חנה שמעון וביקשה ממנה שתפגע באשתו של המתלונן (להלן: המתלוננת), אך זו סירבה.

בהמשך, בסוף חודש יולי – תחילת אוגוסט 2007, פנתה הנאשמת לאחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, וביקשה ממנו שיכה את המתלוננת. האחר הציע לנאשמת לשפוך חומצה על המתלוננת והנאשמת ביקשה שיכה אותה ושילמה לו בתמורה סכום של 300 ₪.

ביום 7.8.07 בשעת בוקר, עת עמדה המתלוננת על המדרכה ברחוב בכפר-סבא, עבר האחר במקום כשהוא רכוב על אופניים וכשהגיע למתלוננת, שפך עליה חומצה.

כתוצאה ממעשיו של האחר נגרמו למתלוננת צריבה בעיניים, אודם בפנים, כוויה דרגה 1 בצוואר ובחזה העליון והיא נזקקה לטיפול רפואי.

האישום השני מתאר אירוע שהתרחש כשנתיים לפני כן, בין הימים 24.7.05 – 1.8.05, בעת שהמתלונן החנה רכב סמוך לביתו בעיר כפר-סבא. מיד ובסמוך שברה הנאשמת את השמשה הקדמית של הרכב תוך שזרקה לעברה אבן גדולה.

3. במסגרת ההסדר, נשלחה הנאשמת לקבלת תסקיר בעניינה. התסקירים שהוגשו מתארים את נסיבות חייה של הנאשמת, שהינה בת 32 שנים, ילידת קולומביה, אשר הגיעה בשנת 2002 לארץ לטיול וביקור משפחתי ומאז נותרה בארץ, חסרת מעמד חוקי ועובדת למחייתה בעבודות במשק בית. הנאשמת אם לארבעה ילדים מבני זוג שונים, בתה הבכורה בת 15 נמצאת בטיפול סבתה בקולומביה, ילדיה בני 8 ו- 7 נמצאים במשמורת אביהם (המתלונן בתיק דנן) ומזוגיות עכשווית נולדה בת נוספת, בגיל שנתיים בעת כתיבת התסקיר.

לאחר הגעתה ארצה, הכירה את המתלונן, עברו לגור יחדיו ונולדו ילדיהם המשותפים. לאורך השנים הבטיח כי יסייע לה בהסדרת מעמדה בארץ, אולם בפועל לא עשה דבר. בשנת 2005, יזם פרידתם, לאחר שהחל לנהל זוגיות אחרת עם המתלוננת. באותה עת, ברחה עם ילדיה למרכז חירום, עזבה לאחר יומיים, ולאחר חזרתה תיארה כי המתלונן גירש אותה מהבית והותיר את הילדים בחזקתו. במשך מספר שנים עד שפגשה את בן-זוגה הנוכחי, נותרה חסרת מסגרת מגורים קבועה, עמדה בנתק מבניה למספר חודשים, אך המפגשים חודשו בסיוע לשכת הרווחה במרכז קשר. מאחר ונתרמה מהקשר עם הגורמים המטפלים במרכז הקשר, בהמשך הותר לה לפגוש אותם ללא פיקוח בהתאם להסדרי ראייה.

באשר לרקע לביצוע העבירות תיארה, כי הן בוצעו בתקופה משברית אותה חוותה לאחר פרידתה מהמתלונן. לדבריה, קיבלה דיווחים חוזרים מילדיה על התנהלות לא תקינה של המתלוננת כלפיהם שכללה אלימות והזנחה. עוד תיארה התנהגות אובססיבית, לפיה במשך תקופה ארוכה נהגה לשבת תחת בית המתלוננים ולעקוב אחר הקורה בבית מתוך רצון להגן על ילדיה מפני המתלוננת.

הנאשמת הודתה בביצוע העבירות בפני קצינת המבחן. תיארה כי פגעה ברכבו של המתלונן נוכח התסכול שחשה עקב סירובו לאפשר לה לפגוש את בניה. באשר לתקיפת המתלוננת, תיארה כעס אותו צברה כלפיה נוכח טיפולה הבעייתי בילדיה, מצב שהסלים נוכח סירוב רשויות הרווחה להתייחס להתרעותיה. הנאשמת תיארה מהלך מתוכנן, כאשר בתחילה פנתה לאחת האמהות במרכז הקשר וביקשה כי תסייע בפגיעה במתלוננת, אך משזו סירבה, פנתה לאחר אותו פגשה באופן מקרי וביקשה כי יפגע במתלוננת תמורת תשלום. הדגישה, כי רעיון שפיכת החומצה לא היה שלה והוראותיה לאחר היו כי יפגע במתלוננת בחומרה נמוכה על-מנת להפחידה.

קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשמת מתקשה להכיר בחומרת מעשיה וברמת התוקפנות המשתקפת מהם לאור הצגתה עמדות המעלות לגיטימציה לפגיעה אלימה במתלוננת.

לאחר מעצרה, שהתה 5 חודשים במתקן כליאה לעובדים זרים, לבסוף לא גורשה מהארץ ושוחררה ללא תנאים מגבילים.

בן-זוגה הנוכחי של הנאשמת שוחרר מריצוי עונש מאסר בגין שימוש באלימות כלפיה, בעת כתיבת התסקיר ציינה כי תפקודו הנוכחי תקין. בניה של הנאשמת עברו מסגרות חינוך רבות, תפקודם הינו ירוד ביותר, ובינתיים התגרש המתלונן מהמתלוננת ונמצא במערכת זוגית חדשה.

הנאשמת ביטאה חרדה מפני שליחתה לעונש מאסר בפועל, אשר יפגע באופן מהותי בתפקוד בניה וכן בבתה הקטנה בת השנתיים עבורה היא משמשת כדמות הורית יציבה ויחידה.

קצינת המבחן מסכמת, כי מאז הגעתה ארצה, חוסר היציבות מאפיין את חייה של הנאשמת, שהינה חסרת מעמד ומנהלת מערכות זוגיות בעייתיות, בהן היא מוצאת עצמה קורבן להתעללות ואלימות מצד בני זוגה. התרשמה כי קיימים בנאשמת דפוסים אלימים בהם מתקשה להכיר, ומנתה היא גורמי סיכון רבים במצבה, לרבות בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות. הנאשמת שללה נזקקות טיפולית, סבורה כי אינה עומדת בסיכון להתנהגות אלימה, ולכן אין המלצה טיפולית בעניינה.

עם זאת, להערכת קצינת המבחן, השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח תוביל לנסיגה נוספת במצבם של בניה (גם על רקע תפקודו הבעייתי של המתלונן). בהקשר לבתה הקטנה ציינה, כי בהיותה מעל לגיל שנתיים, לא תוכל היא להתלוות לנאשמת בתקופת מאסרה. נוכח הבעייתיות המאפיינת את בן זוגה של הנאשמת, נראה כי יידרש סידור חוץ ביתי לפעוטה, מהלך אשר עלול לגרום לה נזק נפשי קשה ביותר.

4. מטעם ההגנה הוגש דו"ח אבחון פסיכולוגי שנערך בחודש נובמבר 2012 על-ידי ד"ר אורי רסובסקי, נוירופסיכולוג ופסיכולוג קליני מומחה. כמו קצינת המבחן, מתרשם הוא כי המדובר באישה צעירה אשר מעולם לא חוותה מסגרת יציבה ותומכת. בהתחשב בחוויותיה במהלך מרבית מחייה והאלימות אליה נחשפה, לדעתו אין זה מפתיע כי ראתה באלימות דרך אפשרית – ואולי אף יחידה, להבאת השינוי הרצוי בחיי בניה. עוד מציין הוא, כי מעולם לא היתה במסגרת טיפולית ראויה, ועל-מנת להביא לשינוי משמעותי בחייה זקוקה היא למסגרת שיקומית, לתעסוקה התואמת את יכולותיה, המשך תמיכה של שירותי הרווחה, תוך המלצה לשלבה בטיפול פסיכולוגי מובנה. בהתחשב בתפקיד האינטגראלי שיש לנאשמת בחיי ילדיה, מאסר בפועל עלול, לדעתו, להוביל להתדרדרות בתפקודה הרגשי והמשפחתי ולפגוע במצבם הנפשי של ילדיה.

5. במסגרת הראיות לעונש הגישה התובעת הצהרת נפגעת של המתלוננת (ת/1) יחד עם תיעוד רפואי (ת/2). המתלוננת מתארת את אופן הפגיעה, הטיפול הרפואי לו נזקקה וציינה, כי עקב הפגיעה שהתה בבית ונעדרה מהעבודה למשך מעל לחודש ימים. עוד ציינה, כי עקב החשש מהנאשמת, עברה להתגורר בעיר אחרת, ובעקבות המקרה חוותה חרדות, פחדים, סובלת מסיוטים בלילות ואף חוששת לחיי בתה. בעקבות הפגיעה, הסבל והטראומה שנגרמו לה, ומצבה כיום, מבקשת היא להחמיר בעונשה של הנאשמת.

6. ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי משמעותי למתלוננים. הפנתה לחומרת מעשי הנאשמת, לתכנון שקדם להם ולנסיבות ביצועם. כן הפנתה לפער הקיים בין דבריה לקצינת המבחן באשר למניע אשר הביא לביצוע המעשים לבין אלו שמסרה למומחה מטעמה. ב"כ המאשימה הדגישה כי חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים נגרם, בין היתר, בשל העובדה שכתב-האישום כנגד הנאשמת נמחק בשל חוסר היכולת לאתרה וכן בעקבות בקשות הדחייה החוזרות שהוגשו מטעם סניגוריה של הנאשמת, כך שלגישתה אין מקום להתייחס לחלוף הזמן כשיקול לקולא. עוד הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן לענין ההתרשמות מהנאשמת, הקושי שלה להפנים את הפסול במעשיה, חוסר האמפתיה כלפי הפגיעה במתלוננת והמסוכנות הנשקפת ממנה לצד אי פניותה לטיפול.

7. הסנגורית עותרת להסתפק בהשתת עונש מאסר לריצוי על דרך עבודות ולחילופין בביצוע של"צ. טענה ארוכות לנסיבות חייה הקשות והמיוחדות של הנאשמת כפי שאלו פורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן, לחוויות הקשות שעברה בילדותה ועודנה עוברת עד עצם יום זה. הזכירה, כי הנאשמת הייתה עצורה למשך 5 חודשים במתקן כליאה, כשבמהלך תקופה זו לא הוגש נגדה כתב-אישום, ואך מחמת מחדליה של המאשימה לא אותרה הנאשמת. הסנגורית הדגישה את ההודאה המיידית של הנאשמת במשטרה, אשר חשפה את כל האירועים והוסיפה, כי אותו "אחר" לא נתפס ולא הועמד לדין. הסנגורית הפנתה לאבחון הפסיכולוגי שהוגש מטעם ההגנה המפרט את נסיבות חייה הקשות, את הדפוס החוזר הקיים במערכות היחסים שלה הכולל תלות, ניצול ואלימות, וכן ההתרשמות כי היא זקוקה למסגרת שיקומית, תעסוקה התואמת את יכולותיה והמשך תמיכה של שירותי הרווחה עם המלצה לשילובה בטיפול פסיכולוגי מובנה על מנת לסייע לה להתמודד עם חוויותיה הטראומטיות ולהקנות לה כלים להתמודדות עם קשייה הרגשיים. הוסיפה הסנגורית, כי הנאשמת לא הסתבכה שוב בפלילים חרף חלוף הזמן, המלמד כי הסתבכותה בעבירות דנן מהווה כשלון חד-פעמי.

הדגישה במיוחד, כי השתת עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח עלול להוביל להתדרדרות בתפקודה הרגשי והמשפחתי ולפגוע במצבם הנפשי של ילדיה.

8. בדברה האחרון לבית משפט ביקשה הנאשמת סליחה, מסרה כי לא תשוב לסורה וכן כי ברצונה לגדל את ילדיה כמו שצריך.

9. ייאמר, כי הנאשמת נשלחה אל הממונה על עבודות השירות לאחר שמיעת הטיעונים לעונש. בתחילה, על-פי האמור בחוות-הדעת, סבר הממונה, כי אין לאפשר השמה בעבודות שירות בשל מעמדה הלא מוסדר של הנאשמת בארץ. עם זאת, בסופו של יום, בעקבות החלטתי מיום 19.3.13 (המבוססת על פסיקה שהציגה ההגנה), הוגשה חוות-דעת ביום 10.6.13 לפיה ניתן יהיה לשלבה במקום עבודה מוצע בחודש אוגוסט 2013.

10. הצדק עם ב"כ המאשימה, כי מעשיה של הנאשמת חמורים הם, ומחייבים העברת מסר עונשי מוחשי לנאשמת ולאחרים שכמותה, המעזים לחפש פתרונות למצוקותיהם באמצעים אלימים ואכזריים. התנהלותה של הנאשמת, החל מהשחתת רכושו של המתלונן, וכלה במהלך המתוכנן של הפגיעה במתלוננת, מעידים על דפוס אלים וכוחני, כאשר כל האמצעים כשרים מבחינתה. מתכני התסקיר (ובמידה מסויימת גם מהאבחון שהוגש מטעמה) עולה באופן ברור, כי הנאשמת נעדרת כלים להתמודדות עם מצבים מורכבים ומשבריים, אינה מפנימה את הפסול שבמעשיה ומספקת להם הסברים לגיטימיים.

מן העבר השני, עולה הפגיעה המוחשית שחוותה המתלוננת, כאשר ברור כי חוותה טראומה אשר תלווה אותה לכל חייה, מעבר לפגיעות הפיסיות המוכחות המתוארות בתיעוד הרפואי ובכתב-האישום.

חומרת העבירות, נסיבותיהן, התכנון שקדם לפגיעה במתלוננת, השימוש באחר, הפגיעה באמצעות חומצה ועמדות המתלוננת אכן מבססים את עתירת המאשימה לשלוח את הנאשמת אל מאחורי סורג ובריח.

11. עם זאת, קיימים מספר נתונים כבדי-משקל, אשר מביאים אותי שלא למצות את הדין עם הנאשמת. הנאשמת הודתה במיוחס לה בהזדמנות הראשונה, עוד במהלך חקירתה במשטרה, וחשפה את כל האירועים לרבות את חלקו של אותו "אחר". על-פי גירסתה, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בכתב-האישום, שילמה היא סך של 300 ₪ על-מנת ש"יתן לה מכות", ואילו האחר הוא שהציע לשפוך חומצה על המתלוננת.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מחלוף הזמן המשמעותי מאז בוצעו העבירות, אשר התרחשו לפני כ6 – 8 שנים. אמנם, בשנה האחרונה התמשך ההליך בשל התנהלות הסניגוריה, אך מקבלת אני את טענת ההגנה, כי חלוף הזמן רובץ גם לפתחה של המדינה, אשר בשל מחדליה לא אותרה הנאשמת. חלוף הזמן מהווה שיקול משמעותי לענין הענישה הראויה, גם במובן זה, שהנאשמת לא שבה להסתבך בפלילים, למרות נסיבות חייה המורכבות.

נתון מכריע שאיני יכולה להתעלם ממנו, אשר חוזר כחוט השני בתסקיר ובאבחון שהוגש מטעם ההגנה, הינו הנזק הישיר אשר ייגרם לילדיה של הנאשמת. הנזק שייגרם לפעוטה, אותה היא מגדלת, הוא ברור, באשר שליחתה של אימה, דמותה ההורית היציבה, אל מאחורי סורג ובריח, תוביל ככל הנראה לסידורה במסגרת חוץ-ביתית. החוויה של נטישת האם עלולה להיות הרסנית גם עבור בניה, אשר תנאי גידולם הביאו לקשיים רבים בתפקודם כפי שתואר בהרחבה בתסקיר.

12. בנסיבות אלו, הכרעתי היא, כי יש מקום להטיל על הנאשמת ענישה שתהא מוחשית בעבורה, אך בדרך של עבודות שירות לצד פיצוי משמעותי למתלוננת.

13. לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

עבודות השירות יבוצעו ב"שווים" עמותה לשיקום תעסוקתי בנתניה, בימים ובשעות המפורטים בחוות-הדעת מיום 10.6.13 והחל מיום 18.8.13. במועד זה, על הנאשמת להתייצב עד השעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות.

מובהר לנאשמת, כי עליה לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריה. כמו-כן, עליה לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע. מובהר, כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא תעבור עבירות אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא תעבור עבירות אלימות מסוג עוון ו/או עבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

על הנאשמת לשלם למתלוננת (ע"ת/2) פיצוי בסך של 6000₪. סכום זה יופקד בקופת בית משפט עד ליום 1.1.14, והמזכירות תעבירו למתלוננת.

ב"כ המאשימה תעדכן את המתלוננת ותעביר את פרטיה למזכירות תוך 7 ימים.

בשל עיכוב המאסר בדרך של עבודות שירות, מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ, והנאשמת תחתום על ערבות עצמית על סך 5000 ₪ להבטיח התייצבותה לריצוי עונשה.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, במעמד הנוכחים.