1. בפני 4 תביעות שהדיון בהן אוחד, אשר החלו כולן כבקשות לביצוע שטר שהגיש התובע שעיסוקו בניכיון שקים, כנגד הנתבעים או מי מהם כדלקמן:

1. ת"א 30828-06-10 בגין 5 שקים של הנתבעת 1 בערבות מר בנימין ראובן, על סך כולל של 177,000 ₪.

בקשת הביצוע הוגשה כנגד הנתבעת 1 וכנגד מר בנימין ראובן (אשר לא הגיש התנגדות לביצוע שטר). מספר תיק הוצל"פ 14-05404-10-7.

2. תא"מ 7893-04-10 בגין שיק ע"ס 20,000 ₪ של הנתבעת 1 בערבות מר בנימין ראובן ע"ס 20,000 . בקשת הביצוע הוגשה כנגד הנתבעת 1. מספר תיק הוצל"פ 14-7562-09-9.

3. ת"א 12806-06-10 בגין שטר חוב ע"ס 100,000 ₪ של הנתבעים 1 ו – 2, כאשר בקשת הביצוע הוגשה כנגד הנתבעים 1 ו – 2. מספר תיק הוצל"פ 14-17898-09-5.

4. תא"מ 46191-01-11 בגין שיק ע"ס 5825 ₪ של חברת זאב ערבה בע"מ, כאשר ע"ג השיק יש חתימות היסב רבות וכן חתימת ערב עם מספר הזהות של הנתבע 2. בקשת הביצוע הוגשה נגד חברת זאב הערבה בע"מ, חן מעוף בע"מ והנתבע 2. מספר תיק הוצל"פ 14-17899-09-6.

לנתבעים ניתנה רשות להתגונן והדיון בתובענות אוחד.

טענות הצדדים

2. בתצהירי עדותו הראשית של התובע נטען כי הוא משמש כמוסד כספי בעל רישיון לניכיון שקים המוכר על ידי משרד האוצר. החל משנת 2008 ניכה שקים עבור חברת אי.אס.אמ. שגיא בע"מ ועבור בעל החברה, מר ראובן בנימין שהפך אף לבעלים של חברה אחרת בשם הליוס 7 שיווק יצוא ויבוא בע"מ.

במסגרת ניכיון שקים כאמור, ביצע ניכיון שקים של צד ג' לרבות של הנתבעת 1 והשקים היו נפרעים כשורה.

בחודשים יוני – ספטמבר 2009, ביצע בנימין ראובן ניכיון שקים של הנתבעת 1 והשקים חוללו, כאשר מדובר בשקים על סך כולל של 165,610 ₪.

לתובע התברר כי הנתבעים החליטו לבטל את השקים ויתר השקים שעתידים היו להיפרע בגלל סכסוך בינם לבין מר ראובן והתובע הבהיר כי במידה ולא יהיה הסדר שמניח את דעתו, יפנה לבית המשפט.

ביום 23.9.09 התקיימה פגישה משולשת במשרדו של התובע, במהלכה נערך הסכם פשרה בין הנתבעת 1, הנתבע 2, בנימין ראובן והתובע והוסכם כי השקים המחוללים של הנתבעת 1 יוחזרו לנתבעים והם ימסרו לתובע שקים בפריסה חדשה ארוכה יותר ובסכום גבוה יותר, בשל הפריסה הארוכה. כן סוכם כי הצדדים יפגשו פעם נוספת, על מנת שהנתבעת 1 תמסור לתובע את השקים אשר יחליפו את השקים שחוללו. סיכום הפגישה נרשם בכתב ידו של הנתבע 2 (נספח י' לתצהיר התובע).

בהתאם לסיכום זה הצדדים נפגשו פעם נוספת במשרד התובע ביום 27.10.09 כאשר במהלך הפגישה השיב התובע לנתבע 2, 19 שקים שנמסרו לו וחוללו, לרבות שקים שפירעונם לחודש אוקטובר 2009 ובתמורה מסר לו הנתבע 2, 6 שקים של הנתבעת 1 על סך כולל של 197,000 ₪ (שובר ניכיון/קבלה 875).

בנוסף, ביקש הנתבע 2 לפתוח מסגרת אשראי לו אישית ולנתבעת 1 לצורך ניכיון שקים של צדדי ג' ונחתם הסכם מסגרת אשראי עם שטר חוב. במועד זה, מסר הנתבע 2 שיק לניכיון של חברת ו.א בנייה מתקדמת על סך 19,000 ₪ וחתם כערב על גב השיק ובמסגרת עסקת ניכיון זו קיבל לידיו 16,500 ₪ במזומן ו – 1,434 ₪ נשארו בידי התובע כפיקדון (שובר ניכיון/קבלה 876).

ביום 5.11.09 ביצע התובע עבור הנתבע 2 ניכיון נוסף של 3 שקים על סך כולל של 17,475 ₪ של חברת זאב הערבה בע"מ והנתבע 2 חתם כערב על גב השקים ובמסגרת עסקת ניכיון זו, קיבל לידיו 14,000 ₪ במזומן והעברה בנקאית בסך 1,322 ₪ (שובר ניכיון/קבלה 899).

כל השקים שנמסרו במסגרת עסקאות ניכיון אלה חוללו.

התובע פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים וכנגד מר בנימין ראובן.

לטענת התובע, המסמך עליו מבקשים הנתבעים להסתמך שכותרתו "הצעה/טיוטה" מיום 27.10.09 הינו מפוברק ומזויף ויש תיקון של מספר השקים אשר תוקן ל – 25, כאשר לפני כן היה רשום מספר אחר ובפועל מדובר ב – 19 שקים שהוחזרו על ידי התובע לנתבעים ולא 25.

3. בסיכומיו בדיון מיום 9.4.14 העמיד התובע את תביעתו על סך 165,610 ₪ כנגד הנתבעת 1 בלבד ועל סך 33,256 ₪ כנגד הנתבעים יחד ולחוד, בערכי קרן לשנת 2009 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (עמ' 41 שורות 11 – 13 לפרוטוקול).

4. לטענת הנתבעים, כפי שעולה מתצהירי העדות הראשית, במהלך שנת 2009 התקשרה הנתבעת 1 עם קבלן בשם בני ראובן לביצוע עבודות שיפוצים ברחבי הארץ ובמסגרת העבודות שביצע מר ראובן לטובת הנתבעת 1, נמסרו לו שקים עבור ביצוע העבודות אשר נפרעו וכובדו.

במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2009 פנה מר ראובן אל הנתבעת 1 בהצעה לשיתוף פעולה בביצוע עבודות וכחלק משותפות זו, היה על הנתבעת 1 לממן תשלומים עבור חומרים ונותני שירות. הנתבעת 1 מסרה 19 שקים לידי מר ראובן שהיו מיועדים להגיע לבעלי מקצוע ונותני שירות ומשנודע לנתבעת 1 שלא הגיעו ליעדם, נתנה הוראה על ביטולם.

במהלך חודש ספטמבר 2009 התקשר התובע לנתבע 2 וטען כי הוא מחזיק 19 שקים השייכים לנתבעת 1 ובכוונתו להגישם לביצוע בהוצאה לפועל אך מבקש להיפגש בטרם הגשתם על מנת להסדיר את הנושא. הנתבע 2 הבהיר לתובע כי הוא אינו אוחז בשקים כשורה שכן לא ניתנה תמורה בגינם וביקש כי יוחזרו לאלתר.

ביום 23.9.09 התקיימה פגישה בנוכחות התובע, הנתבע 2 ומר ראובן במשרדו של התובע ולאחר דיון מעמיק והבהרות מצד הנתבע 2, כי הנתבעת 1 לא קיבלה שום תמורה בגין השקים שהוחזקו אצל התובע והועברו אליו על ידי מר ראובן, נערך הסכם בין התובע לבין מר ראובן כאשר הנתבע 2 נוכח ועד לחתימה. לטענת הנתבע 2, הוא חתם על ההסכם לאור התעקשותו של התובע וזאת לצד חתימתו של התובע על מנת ליצור הפרדה מי חייב ומי אמור לקבל והתובע התחייב להחזיר לו את כל השקים שהיו ברשותו.

בעקבות ההיכרות עם התובע באותה פגישה, נרקמה מערכת יחסים נוחה וטובה ולאחר שמר ראובן עזב את הישיבה ונחה דעתו של הנתבע 2 כי השקים יוחזרו אליו, בחן אפשרות לקבל קו אשראי אצל התובע והעביר לתובע שיקים בסך של 197,000 ₪ לצורך קבלת קו אשראי בגובה 100,000 ₪ והנתבעים אף חתמו על שטר בגובה של 100,000 ₪ ועל הסכם הלוואה. באותו מעמד, מסר הנתבע 6 שיקים בסך של 197,000 ₪ לצורך ניכיונם. לטענת הנתבע, התובע לא חתם על גבי ההסכם בטענה כי עליו לבדוק את טיב העסקה והביטחונות בטרם מתן האשראי. ביום 27.10.09 הגיע הנתבע 2 למשרדו של התובע כדי לדעת מה עלה בגורל ההלוואה וקו האשראי ולקבל את השקים שהיו ברשותו ערב החתימה על סיכום הדברים עם מר ראובן, ובאותה פגישה קיבל מהתובע 19 השקים שהיו ברשותו על פי הסיכום עימו ועם מר ראובן. במסגרת אותה פגישה, ולאחר שעבר זמן רב מיום שמסר לתובע את 6 השקים על סך 197,000 ₪ ואת כל הביטחונות וטרם קיבל תמורה בגינם, ביקש הנתבע 2 לקבל מהתובע התחייבות להשבת כל השקים וזאת מאחר שהתברר לו באותו מעמד כי 6 השקים שנתן נרשמו בכרטיסו של מר ראובן. ואכן, כשהתברר לתובע שהשקים נרשמו בכרטיסו של מר ראובן, נתן לנתבע 2 התחייבות להשיב לו את כל השקים לרבות השקים שניתנו לו במסגרת הבקשה לקבלת אשראי לנתבעת 1 (נספח ה' לתצהיר הנתבע 2). בנוסף, התחייב התובע להשיב לנתבעים את כל השקים בחתימת ידו (נספח ו' לתצהיר הנתבע 2).

בפועל הסכם ההלוואה לא יצא לפועל ולא נוכו השקים ולכן היה על התובע להשיב לנתבע את כל השקים.

כעבור יומיים ולאחר שניסיונותיו להשיג את התובע לא צלחו, ומאחר שחשש שהתובע יעשה שימוש שלא כדין בביטחונות שמסר לו, הודיע הנתבע לבנק על ביטול ההמחאות ובמקביל שלח ביום 29.10.09 לתובע מכתב דרישה לקבלת ההמחאות והביטחונות חזרה והודעת ביטול של הסכם ההלוואה (נספח ז' לתצהיר הנתבע 2).

למרות זאת, הופקדו השקים ונפתחו תיקי הוצאה לפועל על אף שהתובע ידע שלא ניתנה שום תמורה בגין השקים וחרף התחייבותו להשיב את השקים. בדיעבד התברר לנתבע כי התובע החליט לנסות ולגבות את חובו של מר ראובן באמצעות השקים והביטחונות של הנתבעים.

בהתייחס לשקים האחרים טוען הנתבע כי ביום 27.10.09 מסר לתובע שקים של לקוחות על מנת שינכה אותם ויעבירם לחשבונו אך בפועל התובע לא העביר את סכום הניכיון לחשבונו.

באשר לשיק נשוא ת"א 46191-01-11, טוען הנתבע כי החייב העיקרי הוא זאב הערבה בע"מ ומסב השיק הוא חן מעוף בע"מ וכי הוא עצמו מעולם לא חתם כערב על פירעון שיק והחתימה שמופיעה בגב השיק אינה שלו וגם הכיתוב שנרשם "גבעתי שלומי" אינו בכתב ידו וכך גם התאריך על גבי השיק. הנתבע מאשר כי רשם את מספר הזהות שלו על גב השיק וזאת על מנת שהתובע יבצע בדיקות, אולם בטרם חתם, קרסה מערכת המחשוב והתובע השאיר את השיק אצלו לצורך בדיקות. הנתבע טוען כי לא קיבל את הכסף בגין השיק וכי התובע לא השיב לידו את השיק לאור השתלשלות העניינים בעניין מר ראובן, כפי שפורטה.

דיון והכרעה

5. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם 6 השקים בסך של 197,000 ₪, של הנתבעת 1 אשר נמסרו לתובע, הינם חלק מעסקת הניכיון שנעשתה עם מר ראובן ואשר בה חוללו שקים של הנתבעת 1 על סך 165,610 ₪, כטענת התובע, או שמא מדובר בעסקה נפרדת עם הנתבעים במסגרתה קיבלו קו אשראי על סך 100,000 ₪, כטענת הנתבעים.

לגרסת התובע, תמורת השקים בסך 197,000 ₪ השיב לנתבעים את השקים שחוללו בסך 165,610 ₪.

לגרסת הנתבעים, מדובר כאמור בעסקה נפרדת בגינה לא התקבלה כל תמורה.

6. התובע אוחז בשקים נשוא התביעה ומכח אחיזה זו עומדת לו חזקת התמורה (סעיף 29 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"). בשל חזקת התמורה, הנטל על הנתבעים להוכיח את גרסתם לפיה לא התקבלה תמורה בגין השקים.

7. כאשר בוחנים את גרסת הנתבעים כפי שהובאה בתצהיר הנתבע 2 ובעדותו, מתברר שעולים ממנה סימני שאלה רבים.

8. לטענת הנתבעים, התובע הסכים להשיב לידיהם שקים שחוללו בסך של 165,610 ₪ וזאת מבלי שקיבל כל תמורה. אין חולק כי השקים בסך 165,610 ₪ הינם שקים שסחרותם לא הוגבלה (ר' עדות הנתבע 2 עמ' 27 ש' 23 – 24) ומכאן שלא היתה כל מניעה לתובע להגישם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ולחייב את הנתבעת 1 בגינם. בנסיבות אלה, הטענה כי התובע הסכים להשיב את השקים, כטענת הנתבעים, אינה סבירה.

9. יתירה מזו, אין חולק כי הנתבע 2 כתב בכתב ידו את סיכום הישיבה מיום 23.9.09 (נ/3) שנערכה במעמד התובע, מר בני ראובן והנתבע 2 והוא אף חתום עליו. במסגרת סיכום הישיבה נרשם כדלקמן:

"על סדר היום: הסדר לסילוק חוב בני ראובן מול אלכס דנילוב.

סוכם: הצדדים יפגשו מיד לאחר חג יום כיפור להחלפת השקים שחזרו + והשקים העתידיים המעותדים לחודש 10/09 בהתאם וזאת לאחר שבני ראובן יכין תזרים מזומנים שעתיד להתקבל. באותו המעמד יימסרו שקים מעותדים ומר דנילוב אלכס ימסור כתב התחייבות להשבת השקים שבוטלו ואז הוחלפו".

מההסכם עולה במפורש כי תנאי להשבת השקים שחזרו או בוטלו הוא מסירת שקים אחרים מעותדים.

מכאן, שלשון ההסכם מתיישבת עם גרסת התובע לאירועים ואינה מתיישבת עם גרסת הנתבעים לפיה לא נדרשו ליתן שקים וכי הנתבע 2 חתם על ההסכם כעד בלבד.

10. יתירה מזו, אם אכן מדובר בשקים שנמסרו כביטחון להלוואה בקו אשראי שהועמד לנתבעים בלבד, לא ברור מדוע נדרש מר בנימין ראובן לחתום כערב על גב השקים כפי שעולה במפורש מהשקים עצמם והנתבעים לא מסרו כל הסבר מספק לעניין זה.

למעשה, חתימה על גב השיק נדרשת ממי שמוסר שיק לניכיון כפי שעולה מהשיקים נשוא עסקאות הניכיון האחרות.

בנוסף, העובדה כי מר בנימין ראובן חתום כערב על גב השקים סותרת את גרסת הנתבע שכן בתצהיר עדותו הראשית הוא ציין כי ההסכמה לעניין האשראי לנתבעים נעשתה לאחר שמר ראובן עזב את הישיבה (סעיף 13 לתצהיר) וכי ב – 27.10.09 הגיע לבדו למשרדו של התובע (סעיף 22 לתצהיר).

מכאן, ש – 6 השקים נמסרו בנוכחותו של מר ראובן אשר אף חתם עליהם כערב, עובדה המחזקת את גרסת התובע ואינה מתיישבת עם גרסת הנתבעים.

11. טענת הנתבעים גם אינה מתיישבת עם העובדה שהסכם מסגרת האשראי הינו על סך של 100,000 ₪ בעוד שלטענתם נמסרו עבור מסגרת אשראי זו שיקים בסך של 197,000 ₪.

12. גם לוחות הזמנים שמתאר הנתבע 2 בתצהירו ובעדותו, מעלים תהיות נוכח הסתירות העולות מפירוט השתלשלות העניינים.

כך, מתצהירו של הנתבע, עולה כי מסירת השקים על סך 197,000 ₪, חתימה על שטר חוב וחתימה על הסכם ההלוואה, התבצעו כולם ביום הפגישה מיום 23.9.09 ולאחר שמר ראובן עזב את הישיבה (סעיפים 13 – 19 לתצהירו).

כן עולה מהתצהיר כי ביום 27.10.09 הגיע הנתבע למשרדו של התובע על מנת לברר מה עלה בגורל ההלוואה וקו האשראי וכי באותה פגישה העביר לו התובע 19 שקים שהיו ברשותו ומשהתברר ש – 6 השקים על סך 197,000 ₪ נרשמו בכרטיסו של מר ראובן, הוא התחייב להשיב לנתבעים את כל השקים ואף חתם על התחייבות להשבתם.

דא עקא, מעדותו של הנתבע 2 וכן מהמסמכים בתיק עולה כי הסכם ההלוואה להעמדת קו אשראי לנתבעת 1, נעשה ביום 27.10.09 ולא ביום 23.09.09 (עמ' 26 שורות 23 – 27, עמ' 29 שורות 25 – 28 לפרוטוקול). יתירה מזו, בעדותו הציג הנתבע 2 גרסה ולפיה בו ביום, 27.10.09, חתמו הנתבעים על הסכם הלוואה ושטר חוב, מסרו 6 שקים על סך כולל של 197,000 ₪, הנתבע 2 ראה שהתובע שייך את 6 השקים לכרטיס של חברת שגיא וכתוצאה מכך התחייב התובע להחזיר לו את השקים (עמ' 31 – 32 לפרוטוקול). כאשר נשאל הנתבע 2 מדוע לא החזיר התובע את השקים באותו מעמד, השיב שהתובע בסך הכל היה צריך להסדיר את הכרטיס וכי התובע אמר לו שהוא יתקן את התיק (עמ' 32 שורות 3 – 10 לפרוטוקול). מדובר בגרסה שקשה לקבלה שהרי ככל שנפלה תקלה בשיוך השקים וכל שהיה על התובע לעשות הוא לשייך את השקים לתיקה של הנתבעת 1, כטענת הנתבעים, יש להניח כי התובע היה מציין במסמך כי 6 השקים שייכים לתיקה של הנתבעת 1 ולא מתחייב להחזירם. לחילופין, אין היגיון בהתחייבות להחזיר את השקים כאשר השקים נמסרו דקות ספורות לפני כן וניתן היה להחזירם באותו מעמד.

13. יתירה מזו, יומיים בלבד לאחר אותה פגישה, הוציא הנתבע לגרסתו מכתב נושא תאריך 29.10.09 (נספח ז' לתצהירו) ובו צוין בסעיף 2 "ומאחר ונדרשנו על ידי חברתכם להמתין מספר ימים לבדיקת השקים על ידכם לצורך ביצוע הסכם הניכיון, ומשום מה הינכם מתעכבים זמן ממושך בביצוע בדיקתכם כאמור". לא מובן כיצד יומיים מהווים "זמן ממושך", כאשר במכתב עצמו מצוין כי הנתבעים התבקשו להמתין "מספר ימים".

לאמור יש להוסיף כי אחרי מועד זה, ביום 5.11.09 פנה הנתבע 2 לתובע לצורך ביצוע עסקת ניכיון נוספת (שובר ניכיון/קבלה 899 נספח ט"ז לתצהיר התובע). עובדה זו מתיישבת עם טענת התובע לפיה המכתב לא הוצא במועד הנקוב בו, שהרי אין הגיון שהנתבע יפנה לבצע עסקת ניכיון נוספת בשים לב לטענותיו כנגד התובע במועד הנטען.

סתירה נוספת קיימת בעדותו של הנתבע לפיה חלק מהשקים הוא קיבל בפגישה מיום 27.10.09 וחלק אחר נשלח לו בדואר, שכן מדובר היה בשקים מעותדים שצריך היה למשוך מהחשבון (עמ' 29 שורות 7 – 11 לפרוטוקול) וזאת בניגוד לתצהירו, לפיו קיבל ביום 27.10.09, 19 שקים (סעיף 23 לתצהיר).

בנוסף, מחתימתו של מר ראובן ע"ג 6 השיקים ע"ס 197,000 ₪ עולה כי הוא נכח בפגישה מיום 27.10.09, כמו גם בפגישה מיום 23.9.09, דבר המחזק את גרסת התובע לפיה מדובר באותה עסקה.

14. הנתבעים מסתמכים בטענתם כי התובע התחייב להשיב להם 25 שקים, קרי 19 שקים מהעסקה הראשונה ו – 6 שקים מהעסקה השנייה על נ/1 ו – נ/2.

לעניין זה יצוין כי אין חולק שכתב היד הינו של הנתבע 2 וכן אין חולק כי על גבי שני הנספחים מופיעה חתימתו של התובע. דא עקא התובע טוען כי הרישום על גבי נ/2 הוסף לאחר שחתם על המסמך וכי התיקון ממספר קודם למספר "25" בנ/1 בוצע לאחר שחתם.

בעניין זה מקבלת אני את גירסת התובע ואין הנתבעים יכולים להיבנות מהאמור במסמכים נ/1 ו – נ/2 ואפרט.

בהתייחס ל – נ/2 - ראשית, ניתן לראות כי כתב היד והחתימה בוצעו בעטים שונים ועל כן הדבר מחזק את גרסת התובע לפיה כתב היד הוסף לאחר החתימה. שנית, גם אם תתקבל הטענה ולפיה החתימה באה לאחר הרישום בכתב יד ויש בה משום התחייבות להשיב את השקים שחזרו, הרי שבנ/2 נרשם בכתב יד "מתחייב להחזיר את השקים המפורטים בדף ושחזרו לידי חברת מיקי מאיר השקעות ונכסים בע"מ" כאשר השקים המפורטים בדף ושחזרו הם אך ורק מתוך 19 השקים של העסקה הראשונה (165,610 ₪) שכן 6 השקים הנוספים (197,000 ₪ ) מעותדים כולם וממילא לא חזרו (ר' גם עדות התובע – עמ' 13 ש' 4 – 7 לפרוטוקול).

כל פרשנות אחרת אינה מתיישבת עם השתלשלות העניינים נוכח הסתירות שנמצאו בגרסת הנתבעים כמפורט לעיל.

בהתייחס לנ/1 - התובע אינו מכחיש כי חתם, אולם טוען כי מספר השקים שונה ל – "25" ואכן, בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעם התובע, קבע המומחה דר' מרדכי ורדי כי "שני עטים שונים מעורבים בשינוי מ – 19 ל – 25. אפשר גם להתרשם מצבע הדיו השונה בצילום המוגדל להלן. יחד עם זאת לא ניתן לקבוע מתי התיקון נעשה. הכל נרשם במקור ואין זה צילום, גם הכיתוב וגם החתימה של דנילוב בצבע כחול. הכל מקור.

סיכום: מדובר בתיקון ספרות מ – 19 ל – 25 כאשר התיקון כאמור נעשה בעט שונה אך לא ניתן לקבוע האם התיקון בוצע מייד לאחר רישום הספרות 19 או פרק זמן לאחר מכן. השינוי לא בוצע בכתב ידו של מר דנילוב".

הנתבעים לא המציאו חוות דעת נגדית.

מחוות הדעת האמורה עולה כי התיקון מ – 19 ל – 25 נעשה בעט שונה. הואיל ולא ניתן לקבוע מתי נעשה התיקון וכאשר נ/1 היה בחזקת הנתבעים כל העת ולמעשה הוגש לתיק בית המשפט רק בדיון (ואף לא הועבר לצד שכנגד בשל חשש הנתבעים כי יעשה בו שימוש לרעה – ר' תצהיר הנתבע 2 בפרק "ראשית דבר"), לא עלה בידי הנתבעים להראות כי השינוי אכן נעשה במעמד הרישום, קרי ביום 27.10.09, כטענתם.

15. יודגש, כי בתצהיר העדות הראשית של התובע, פירט התובע את עסקאות הניכיון שבוצעו עם מר בני ראובן (אי.אס.אמ. שגיא בע"מ) בגין 19 השקים של הנתבעת 1 על סך 165,610 ₪ ואף צירף שוברי ניכיון לתצהירו (נספחים ב – ט) המעידים על התמורה שניתנה. הנתבעים טוענים להעדר תמורה גם בעסקה זו (כפי שעולה מסיכומיהם), והנטל עליהם להוכיח טענה זו ומכאן שהיה עליהם לדאוג לזימון מר בני ראובן לעדות או להוכיחה בכל דרך אחרת, אולם הם לא עשו כן.

16. לאור האמור, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענתם בדבר העדר תמורה וממילא מקבלת אני את גרסת התובע ולפיה מדובר ב – 6 שקים שנמסרו תמורת השבתם של 19 שקים שחוללו. על כן, הנתבעת 1 חבה בגין 6 השקים האמורים – שעניינם נדון במסגרת תיקי הוצל"פ 14-05404-10-7 ו – 14-17562-09-9 (ת"א 30828-06-10 ות"א 7893-04-10 בהתאמה). יחד עם זאת, מסיכומי התובע עולה כי הוא מסתפק בהעמדת התביעה על סך 165,610 ₪, סכום השקים המקורי (ככל הנראה על מנת להימנע מדיון בשאלת הריבית – ר' עמ' 40 ש' 4 – 7, ש' 11 – 12 לפרוטוקול).

על כן יעמוד חובה של הנתבעת 1 בגין התיקים האמורים על סך כולל של 165,610 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל ביום 9.5.10.

יוער כי קביעת המועד כיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולא מועד מוקדם יותר בשנת 2009 הינה בשים לב לכך שחלק מן השיקים היו מעותדים לשנת 2010.

17. נותר לדון בטענות הצדדים בהתייחס לעסקת ניכיון שקים במסגרתה נמסרו שקים לניכיון על ידי הנתבעים לתובעת וחוללו.

למען הסדר הטוב יצוין כי במסגרת זו נדון ת"א 46191-01-11 שעניינו תיק הוצל"פ 14-17899-09-6 המתייחס לשיק אחד על סך 5,825 ₪ של זאב ערבה בע"מ.

יחד עם זאת, הוגש לביצוע שטר חוב על סך 100,000 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ 14-17898-09-5 הנדון בת"א 12806-06-10, המתייחס לכלל עסקאות ניכיון השקים של הנתבעים ועל כן אין מניעה לדון בכל טענות הצדדים לעניין השקים האמורים כפי שאף ביקשו. יודגש כי ממילא לא ניתן לגבות בכפל מכח השיקים ומכח שטר החוב.

18. הנתבע 2 מאשר בתצהירו (סעיף 32 לתצהיר עדות ראשית מיום 21.12.2011) כי מסר שיקים לניכיון כדלקמן:

א. שיק מס' 0010408 על סך 19,000 ₪ של חברת ו.א. בנייה מתקדמת.

ב. שיק מס' 5002969 על סך 5825 ₪.

ג. שיק מס' 5002970 על סך 5825 ₪.

ד. שיק מס' 5002971 על סך 5825 ₪.

בהתייחס לשקים ב – ד לעיל, ציין הנתבע 2 בתצהירו כי מדובר בשקים של לקוח שלו כאשר מהראיות בתיק עולה כי מדובר בשקים של חברת זאב הערבה בע"מ (נספח י"ז לתצהיר התובע).

הנתבעים מכחישים כי קיבלו תמורה במסגרת עסקת הניכיון ואולם הנטל עליהם להוכיח העדר תמורה כאמור.

התובע צירף לתצהירו שובר ניכיון/קבלה מספר 876 ושובר ניכיון/קבלה מספר 899 החתומים על ידי הנתבע ומצוין שם כי בוצע תשלום במזומן (נספחים י"ד וט"ז).

הנתבע 2 אישר את חתימותיו על השוברים (עמ' 26 ש' 15 – 17 וש' 23 – 25 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, טענת הנתבעים לאי קבלת תמורה נטענה בעלמא ועומדת בניגוד לאמור במסמך החתום על ידם.

19. באשר לת"א 46191-01-11 שעניינו תיק הוצל"פ 14-17899-08-6 לביצוע שיק על סך 5825 ₪ של זאב ערבה בע"מ, טוען הנתבע כי הוא לא חתום כערב על השיק. טענה זו נטענה בתצהיר עדות ראשית משלים מיום 19.4.12.

דא עקא, שמדובר בשיק מספר 5002969, אשר נזכר במפורש בתצהיר עדותו הראשית הראשון של הנתבע 2 (מיום 21.12.11) אולם במסגרת תצהיר זה לא הועלתה על ידו כל טענה שעניינה היעדר חתימה באשר לשיק המסוים הזה אלא טענת היעדר תמורה בלבד. יתירה מזו, בסעיף 34 לתצהיר הנ"ל ציין הנתבע 2 "משלא כובדו שקים האמורים בסעיף 32 לתצהיר, ומאחר וחתימתי הופיעה על גבי השקים..." ומכאן גם הודאתו כי הוא חתום על השיק. בנוסף, גם בתצהיר שניתן כתמיכה לבקשה להתנגדות לביצוע שטר ולבקשה להארכת מועד בתיק ההוצל"פ האמור (תצהיר מיום 28.12.2010), לא נטענה כל טענה לפיה הוא אינו חתום כערב על השיק האמור אלא טענת היעדר תמורה בלבד.

לאור האמור, מדובר בטענה שהועלתה לראשונה רק במסגרת תצהיר העדות הראשית המשלים ולא נטענה לכתחילה במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר והיא אף עומדת בסתירה לטענות קודמות של הנתבע 2.

בנסיבות אלה, יש לדחות את הטענה.

20. לפיכך, מדובר בשקים בגינם בוצע ניכיון על ידי התובע ואין מחלוקת לגבי סכומם. הואיל ושטר החוב בסך 100,000 ₪ הינו של שני הנתבעים, ולא עלתה כל טענה בעניין זה, הרי שמדובר בחיוב של שני הנתבעים. ב"כ התובע הסכים להעמיד את התביעה כנגד הנתבעים בגין שקים אלה על סכום של 33,256 ₪ (הסכום שניתן ע"י התובע תמורת השיקים וזאת ככל הנראה על מנת להימנע מדיון בשאלת הריבית – ר' עמ' 41 ש' 7 – 10 לפרוטוקול). על כן, יש לחייב את הנתבעים בסכום של 33,256 ש"ח, יחד ולחוד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך שטר החוב (11.12.09).

סוף דבר

21. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

1. הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 165,610 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.5.10 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת 1 בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בגין חיוב זה בסך כולל של 22,000 ₪.

2. הנתבעים 1 ו – 2 ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 33,256 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.12.09 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישאו הנתבעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בגין חיוב זה בסך כולל של 6,000 ₪.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.